פרקי דרבי אליעזר - כ"ג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח.

ערב ראש חודש היום, ראש חודש אב, וכשנכנס אב ממעטים בשמחה.

אנחנו בפרק 42,

פרקת רבי אליעזר.

ויהי בשלח פרעה את העם, זה שאמר הכתוב שלחייך פרדס רימונים.

מה הפרדס הזה מלא מין עץ עילה נושא פרי למינו,

כך יצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב ממיני ברכות,

שנאמר שלחייך פרדס רימונים.

רבן גמליאל אומר, המצרים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף.

והיו ישראל בין המצרים ובין הים.

הים לפניהם והאויב אחריהם.

וראו ישראל את המצרים ונתיירעו הרבה מאוד. פחדו?

לאן יברחו?

משני צדדים מדבר,

מצד אחד מצרים,

מצד האחר ים.

לאן יברחו?

כנפיים אין להתעופף באוויר.

אין חמקנים, אין מטוסים, אין נשק, אין שום דבר.

אמנם כתוב, החמושים עלו בני ישראל.

אז מסבירים אחד חלקי,

ויש מאן דאמר שאומר, וחמושים הכוונה לכסף.

כל טוב,

אבל כלי נשק, כלי זין, לא היה להם שום דבר.

וראו ישראל את המצרים ונתיירעו הרבה מאוד, ושם השליכו כל תועבת מצרים מעליהם.

הם לא רק לקחו איתם שרשראות

של פנינים ומחרוזות וזהב וזה, אלא גם הם לקחו איתם כל מיני דברים לא טובים.

כנראה יש שם שרשראות של שתי וערב. לא, אלה בעצם מוסלמים.

יש כאלה חלק, ככה חלק ככה.

לקחו כל מיני שרשראות של עבודה זרה.

כל מיני שרשראות שלא מחזיקים. אמרו זהב, נתיך את זה ונשתמש.

מותר להשתמש בדברים של עבודה זרה?

הרמב״ם פוסק להלכה שגם תשמישי עבודה זרה אסורים כעבודה זרה עצמה.

יש איזה גן בתל אביב שעשו,

זה נקרא פארק החורשות.

כשפתחו אותו, זה צמוד לכנסייה.

כשפתחו אותו,

אז עשיתי ככה בירור

מעמיק כדי לבדוק אם השטח, השטח למי שייך.

האם השטח שייך לעיריית תל אביב או שהוא שייך לכנסייה?

אז לפי מה שאמרו לי שזה שייך לכנסייה.

זה נקרא בגדר של תשמישי עבודה זרה.

תשמישי עבודה זרה אסורים כעבודה זרה.

מיד נסעתי לרב זילברשטיין.

חתנו של הרב, אלישיב.

ואמרתי, אני רוצה לשאול את כבוד הרב, האם מותר ללכת ולהשתמש בפארק הזה?

העירייה אומנם מחזיקה את הפארק הזה,

זה בחזקתה הפארק הזה,

אבל השאלה האם יהיה באמת מותר להשתמש בפארק הזה לאנשים שומרי תורה ומצוות או לא?

או גם לאנשים חילוניים?

מה אמר הרב?

אמר זה נקרא תשמישי של עבודה זרה ואסור.

בנוסף לזה, זה לא רק תשמיש של עבודה זרה ואסור,

אלא גם יש עוד בעיה.

מחר יבוא איזה ילד, ושם יעמוד איזה רשם מרושע מהכנסייה,

וירצה לפתות אותו בשוקולדים או בכסף וכולי.

וככה, כמו שהיו עושים בכל מיני זמנים לא טובים, והיו ממירים את דתם, ככה היו חוטפים ומסיתים אותם מדרך התורה והמצוות.

אז איך אפשר להיכנס או לשחק ליד מקום כזה?

עוד יותר מזה, חומרה נוספת.

מותר להסתכל, ילד קטן, עכשיו יש לו מושגים יהודיים,

מבית טוב.

הוא יראה עכשיו ויגיד, אה, איזה יפה המגדל הזה,

מזהב, מה זה הכיפה הזו, מה זה פה, מה זה שם, זה יתחיל לברר.

ואולי גם בשעת צרה,

דהיינו שלא יהיה לו טוב בבית, הוא רוצה להימשך למקום כזה, שם יגידו לו, זה טוב, הכל וכולי.

וככה נופלים ברשת המיסיון,

כמו שנופלים, היום אלפים שמבטיחים להם כסף לשכירות וכולי וכולי.

אז הוא נתן לי פסק הלכה ביד שבשום פנים ואופן אסור לשחק שם.

תדבר ללמפות.

דיברתי, הכרזתי על זה ברבים, אמרתי, הודעתי,

אין קול ואין עונה, כולם הולכים, כולם משחקים.

השבוע יצא איזה תלמוד תורה, לא משנה,

והבן שלי סיפר לי שאחד הילדים שם כנראה פגש שם באחד מהשתי וערב שם, חיים,

שהם זזים שם מחוץ לכנסייה,

והוא אומר לו, אמר לו, אתם רוצים משהו לשתות? חם היום. בואו אני אתן לכם משהו לשתות, בואו תיכנסו.

אוי ואבוי. אז אמרתי, תראה איך דברי החכמים הם

למרחוק, כשהחכמים רואים את הדברים למרחוק, והם בוחנים את הכול ורואים,

וחס ושלום, חס וחלילה,

חס ושלום,

יהודי, ילד קטן יכול להילקט שם ברשת שלהם.

אז לכן,

כל תשמישי העבודה הזרה אסורים כעבודה זרה של ממש.

ולכן צריך להרחיק אותם, כמו שמצינו אצל יעקב אבינו,

שמה הוא עשה? קבר את הכול תחת העלון.

ויקרא את שמו שם, עלון בחוץ, וכו', קבר את הכול שם,

לא השאיר שם שום דבר.

אז אנחנו רואים שצריך לשבר, כמו שהתורה אומרת, שבר תשבר מצבותיהם, ואשריהם שרפון באש,

וכולי, וכל הרכוש שלהם הכול, ואיבדתם את שם מן המקום ההוא.

לא משאירים שום דבר שם.

אתה רוצה להשאיר זיכרון? זיכרון זה רק בדברים של קדושה.

פרוחות,

ספרי תורה, ספרי הפטרות, רימונים, דברי מצווה כן אפשר. שאר הדברים,

פשוט שאסור.

לכן, כשראו את זה עם ישראל,

פחדו שלא יהיה להם ישועה, כי הם ידעו שהם מחזיקים משהו לא טוב.

אבל זה היה בשושוש, אף אחד לא יודע,

שהם בשקט.

לכן, מה עשו? באותו רגע השליכו כל תאוות מצרים מעליהם,

ועשו תשובה גדולה וקראו לאלוהים,

שנאמר ופרעה הקריב,

ויישאו בני ישראל את עיניהם. לאן הם נשאו את עיניהם?

נשאו את עיניהם לאביהם שבשמיים.

תשובה,

תמיד כשיש צרה, עם ישראל מתאגד, מתאחד,

כלפי אביהם שבשמיים.

וראה משה בצעדן של ישראל ועמד להתפלל עליהם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, דבר אל בני ישראל ויישאו.

תדבר אל בני ישראל שיישאו, הכל בסדר.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא,

האויבים מאחריהם והים מלפניהם,

בדרכים יש מדבר, לאיזה דרך ייסעו ריבונו של עולם? לאן ילכו?

עם מצרים אחריהם והים לפניהם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח למיכאל השר הגדול ונעשה לחומת אש בין ישראל ובין המצרים.

אדם נורמלי רואה אש נכנס לבפנים?

לא.

רק שוטה נכנס לתוך האש לבפנים ונשרף.

אבל אדם נורמלי, שום דבר.

והקדוש ברוך הוא שולח את מיכאל והוא נעשה להם כחומת אש והוא הפריד ביניהם לבין

המצרים.

והיו המצרים רצים לבוא אחר ישראל ולא היו יכולים לבוא מפני האש. מנסים מפה?

האש באה מפה. מנסים משם?

האש. מהאמצע?

שום דבר. נהיה חומת אש.

וראו העליונים בצרתם של ישראל כל הלילה. גם המלאכים צרו עם עם ישראל.

ולא נתנו שבח והודאה ליוצרם. באותו לילה המלאכים שתקו, לא התפללו,

לא יכלו לשבח לבורא העולם, כי הם רואים שעם ישראל,

שזו האומה החשובה של בורא העולם יותר מן המלאכים שבשמיים, יותר,

הם עכשיו סובלים בצרה ואנחנו ניתן פה שירה?

זה כמו לא עלינו, לא עליכם. אדם נפטר לו איזה

אחד משבעה קרובים,

והוא ייקח את הגיטרה שלו וישיר שירות ותשבחות לבורא העולם. שירים מותרים, כן?

לא שירים פסולים.

יכול לעשות כזה דבר?

עכשיו אתה נמצא פה בצרה, איך אתה יכול לשורר?

אותו דבר המלאכים,

שהם נתנו שבח כל הזמן לעם ישראל, וכל הזדמנות הם משוררים לה, שהם פה לא יכלו

שום דבר לעשות,

ולכן שתקו.

אמר הקב' ברוך הוא למשה, משה,

נטה את ידיך על הים ובקעהו,

ונטה משה את ידו על הים,

ולא קיבל עליו להיבקע.

הים לא רצה לקבל את מכת משה ואת רצונו שייבקע.

והראה הוא ברית המילה.

הראה הוא את הברית, אמר לו, תראה, אני בקדושה,

יסוד, לא פגמתי בברית, הנה בבקשה, תיבקע.

ואהרון יוסף,

גם הראה לו את אהרונו של יוסף שהיה בראש כל העם,

וגם הראה לו את המטה,

מהאדם הראשון שנתגלגל,

שחקוק עליו שם המפורש ולא קיבל.

גם את שלושת הדברים הללו,

אנחנו יודעים, כתוב, ראה הים וינוס, מה ראה ארונו של יוסף?

המדרש פה אומר אחרת.

אומר שגם את ארונו של יוסף הוא לא קיבל,

גם את בריתו של משה הוא לא קיבל, גם את המטה שחקוק עליו שם השם המפורש, גם לא קיבל.

אז מה קיבל?

שב משה לפני הקב' ברוך הוא, ואמר, ריבון העולמי,

הים אינו שומע לי, הים לא רוצה להיבקע ואנחנו נמצאים בשעת שרה, צריכים לעבור.

מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו על הים,

וברח הים,

ורכזו המים וחלו ורעדו וירדו לתהומות,

שנאמר בתהילים עז יז,

ראוך המים אלוהים, ראוך המים יחילו.

רבי אליעזר אומר, ביום שנקרבו המים בו, ביום נקפאו ונעשו לשנים עשר שבילים.

כל שבט ושבט קיבל שביל בשבילו, VIP. אף אחד לא נכנס בשביל של השני,

לא נכנס ברחוב של השני.

כל שבט היה לו. ממתי נתבקעו השבילים הללו והיו מוכנים?

מזמן שנקרבו המים ביום

שהקדוש ברוך הוא ציווה, יקבוע מים מתחת לשעמם במקום אחד, ותראי הבשה ויהי כן.

מאותו הזמן נעשו שנים עשר שבילים שעתידים בהם עם ישראל לחצות את הים בים סוף ולעבור. ראובן, שמעון, לוי, יהודה,

יששכר, זבולון, ככה שנים עשר שבטי איכה.

ונעשו חומות של מים,

ובין שביל ושביל היו חלונות,

והיו רואים זה את זה,

אלו את אלו.

וראו את הקדוש ברוך הוא מתהלך לפניהם.

ועקבות רגליו לא ראו ולא נודעו. לא היה סימנים של הליכה.

אדם הולך על הבוץ,

יש סימנים של הליכה, הם הולכים שם בתוך

הים ביבשה, יש כי אין בוץ, לא?

בחולות הללו.

אצלם יש סימנים, והקדוש ברוך הוא צועד איתם, ואין סימנים.

שנאמר, ראו הליכותיך אלוהים.

וכתיב בים דרכך ושבילך במים רבים, ועקבותיך לא נודעו.

לא ראו את העקבות.

רבי עקיבא אומר, הלכו ישראל לבוא אל ים סוף, וחוזרים לאחוריהם.

נכנסו, פחדו, חזרו בחזרה.

ולמה?

יראים שמא ישובו המים עליהם. פחדו, אמרו אולי המים יחזרו עכשיו.

מה זה ללכת עכשיו להיכנס בתוך שביל של מים?

זה נראה בהתחלה יפה, אבל

נחכה עוד רגע עם עגלים.

והעגלים רועשים וגועשים למעלה, כן?

יש קירות כאלה.

ועליהם שום דבר.

ושבט בנימין רצה להיכנס שם,

שנאמר, שם בנימין צעיר רודם.

יורדים.

התחילו שבט יהודה רוגמים אותם.

רכו אבנים מהאדמה,

ניתחו לזרוק עליהם. מה אתם יורדים?

שנאמר, שרי יהודה רגמתם.

וקפץ נחשון תחילה לים וקידש את שמו הגדול לעיני הכל.

כן, נחשון לימין אדם. היה החלוץ הראשון.

וקידש את שמו הגדול של הקדוש ברוך הוא לעיני הכל.

ובממשלת יד בני יהודה נכנסו אחריהם כל ישראל לים.

כולם צעדו אחרי שבט יהודה.

שנאמר, הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו.

של מי?

של יהודה.

בנימין ניסה אבל חזר, התחילו לרגום אותם שם.

והיו המצרים רצים לבוא אחר ישראל וחוזרים לאחוריהם.

יראים שמא ישובו המים עליהם. ומה עשה הקדוש ברוך הוא כדי למשוך אותם? צריך למשור אותם לבפנים.

איך ימשכו אותם לבפנים?

הסוסים מפחדים.

נראה במים כאיש רוכב סוסיה,

שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה.

והסוס שהיה רוכב פרעה ראה סוסיה, סוסה,

ורץ וצהל ונכנס לים אחריהם. הוא רוצה את הסוסה.

מחפש את הסוסה שנים.

איפה הסוסה?

עד שהגיעה לו במים הוא לא ירדוף אחריה.

והוא רודף אחריה.

ורץ וצהל ונכנס לים אחריהם.

וראו המצרים לפרעה

שנכנס בים,

ונכנסו כולם אל הים אחריו.

ומיד שבו המים ויחסו,

שנאמר וישובו המים ויחסו את הרכב ואת הפרשים.

בן עזאי אומר,

הכל במידה.

כשם שנתגעו המצרים והשליכו את הילדים ליאור,

כך השליך אותם הקדוש ברוך הוא לים.

זרק אותם לים.

שנאמר, אשיר על ה' כי גאו גאה.

זה מידה כנגד מידה. מידותיו של הראש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

רבי שילה אומר,

כל הילדים שהשליכו ליאור לא מתו,

אלא היהור הפליט אותם

והשליך אותם למדבר מצרים.

והיה הקדוש ברוך הוא מביא סלע.

בפי כל אחד ואחד וסלע מצידו והסלע שהיה בפיו היה מניק אותו דבש.

והסלע שבצדיהם היה מניק אותם שמן.

כחיה, חיה זו יולדת,

שהיא מניקה את בנה.

שנאמר, וניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.

וכשבאו ישראל לים,

ראו את הקדוש ברוך הוא והכירוהו.

וכילסוהו וקידשוהו.

מאיפה הכירו אותו?

ממצרים.

שנאמר זה אלי ואנווהו.

רבי שמעון אומר,

ביום רביעי חנו ישראל על שפת הים מנגב לים.

והיו המצרים צפים כאן נודות על פני המים.

ויצר רוח צפון והשליך אותן כנגד מחנה ישראל.

והלכו ישראל וראו אותם והכירום.

כל אחד ראה את השכן שלו.

את זה שעשה לו ברדק כל הזמן. זה שהטריד אותו.

זה שהציק לו.

זה שדיבר עליו.

זה שייסר אותו בייסורים.

זה שעינה אותו וכולי היו רואים אותם. כל אחד ואחד נפלט לידו.

וראו אותם והכירום ואמרו בני ישראל, אלו בני פלטרין של פרעה ואלו הנוגסיים.

והיו מכירים כל אחד ואחד שנאמר, ויער ישראל את מצרים מת על שפת הים.

רבי ראובן אומר, הכל הולך אחר הראש.

אימתי?

בזמן שהרועה טועה,

הצאן טועים אחריו.

כמו בימינו.

שנאמר, לחטאת ירבעם אשר חטא,

ובזמן שהרועה טוב והולך בדרך ישרה,

הצאן הולכים אחריו.

אנשים יודעים שלא בסדר,

שיש בעיות.

עכשיו הייתי באזכרה,

בלשון תזכורת.

ואנשים מרביצים ואוכלים חופשי-חופשי.

כאילו שהכול בסדר.

הכל, מה, משהו לא בסדר?

תראה איזה אוכל טעים.

איך שמעתי איזה דו-שיח השבוע של איזה מישהו

מדבר עם החבר שלו?

ואתה יודע, יש פה, לא משנה, באיזה עיר,

איזה אולם, איזה אוכל.

איזה אוכל, אמרתי בלב שלו, איזה גיהנום.

איזה גיהנום, אוי ואבוי.

אתה משתבח באוכל?

מה, בבית אין לך אוכל משובח?

לפחות תקפיד על מה שאתה מכניס בפה שלך, ואתה רואה אברכים נופלים.

ודמויות.

והוא מכובד, והכול. הנה, רק היום שלחו את הסיפור עם רשי הקדוש,

שנתן לה גלימה לאכול.

קראתם את זה או לא?

אני אספר לכם.

היום היורצייד של רשי הקדוש, כט בתמוז.

דרך אגב, היום יש שם הולדת לבן שלי,

הראשון, והוא נולד ביורצייד של רשי הקדוש.

כן.

ולכן הוא נקרא על שם רשי גם, שלמה.

רשי הקדוש יום אחד הוזמן עם כל בני העיירה לחתונת

בן הגביר של העיירה.

או-הו, חתונת בן הגביר של העיירה, מי לא רוצה להשתתף.

אבל מאז שהוא נהפך לראש ישיבה,

הוא היה משקיע את כל מעייניו וכל כספו והכול בישיבה,

מאשר לדאוג לעצמו, לבגדים שלו, ללבוש והכול.

עד כדי כך שהוא היה מהלך כאחד העניים של העיירה.

רשי הקדוש.

טוב, הגיעו לחתונה כולם,

וכמובן שהמכובדים ישר מכניסים אותם ומושיבים אותם בשולחנות עכבות.

ואת האלה שהם דלפונים,

העשיר נתן הוראה שלא יפריעו לעשירים,

למכובדים שלא ייכנסו עכשיו, אלא כנראה

או שיוציאו להם את השאריות או בסוף הערב.

וכמובן שאת רשי אמנם הכירו, אבל היות וראו אותו השומרי ראש

עם בגדים בלויים, זו הוראה של הבעל השמחה, לא מכניסים.

ועכשיו, איפה שהלכתי לאזכרה,

אז נכנסתי עם הכובע וחליפה,

אז השומר חשב שאני בא להטרים.

אמרתי לו, אני בא לתרום.

הוא התפלא, מה זה, איזה רב בא לתרום? אתה יודע כל כל הרבנים שבאים, באים לקחת,

לא להביא.

אז הוא אומר לי, לאן, לאן אתה הולך? אמרתי לו, פה, אני הולך לאזכרה בבית הכנסת, קומה ראשונה.

של מי? של מי? הוא שואל אותי, אם אני לא יודע, פרטים.

אמרתי לו, אני לא זוכר כרגע את המשפחה, אבל

קומה ראשונה זה. אם אתה רוצה, תבוא, תעלה איתי, תשמע דברי תורה.

אז סיפרתי להם שבכניסה חקרו אותי

אם באתי להטרים או לתרום.

אמרתי, אחר כך שתרדו, תגידו שבאתי לתרום ולא להטרים.

נתתי את החלק הרוחני לנשמה, את הדברי תורה.

איי, איי, איי.

טוב, כשרשי ראה שלא מכניסים אותו ומגרשים את כל העניים, מה עשה?

הלך, ביקש מהשכן שלו שישאיל לו את החליפה של שבת,

את המכנסיים, את הכובע שלו,

והגרטל, ויוכל ככה להיכנס.

לבש את הבגדים, אחרי שפשט הבגדים שלו, וחזר בחזרה לאולם,

איך שראו אותו השומרים,

מייד הכניסו אותו והושיבו אותו לא פחות ולא יותר בשולחן הכבוד סמוך לחתן.

ומגישים לפניו כל טוב.

למה הוא נמצא בשולחן הכבוד?

לצד החתן.

מה לא מביאים לו, איזה דגים,

איזה פה ואיזה שם, כמובן שהכל היה שם שחיטה פרטית.

בזמן רש״י הכל מדוקדק וכמו שצריך מביאים לו הכל, השתבח שמו בעולם.

ופתאום רואים את רש״י לוקח את הצלרת

ושופך על הבגדים שלו.

כולם הסתכלו, אמרו, מה זה, זה, זה,

לא נראה בן אדם מכובד כמו שהבגדים שלו מעידים עליו.

זה העולם, החיצוניות מעידה על הפנימיות.

הפנימיות מעידה על החיצוניות.

נהיה הפוך הכול.

ומיד אמרו, בטח זה אחד השוטים שהתחפש.

אחד העניים שהתחפש.

ואז קם רש״י, אז מיקרופון לא היה, והוא זועק בקול גדול.

אתם חושבים ששלמה יצחקי משובש?

אתם חושבים שרש״י הקדוש טיפש? לא.

רש״י לא טיפש.

אבל אני רציתי להראות לכם שאתם מכבדים את הבגדים.

ואם אתם מכבדים את הבגדים, הבגדים באו לאכול.

ואם הבגדים באו לאכול, צריך לתת להם.

אבל היות והם לא יכולים לקרות, כי אין להם ידיים ורגליים,

אז צריך לשפוך להם.

אז לכן שפכתי על הבגדים שלי את הזה.

הם כולם ככה.

היו בהלם מהדבר הזה.

וזה המוסר השכל להם,

שהכובע לא קובע והמעיל לא מועיל

לכל שאר התחפושות למיניהם. לא מועיל שום דבר.

אלא תוכנו של האדם, היראת שמיים, שהיא קודמת לחוכמתו.

יראת השם היא אוצרו.

הדרך ארץ קדמה לתורה. זה קודם להכל.

וגם, טוב תורה עם דרך ארץ.

ולא שיהיה תורה וחס ושלום חס ושלום, לא יהיה שום דבר.

ואז אדם חס ושלום לוקח את זה ומשתמש עם זה חס ושלום בדברים לא טובים.

זה רצה ללמד אותם רשי הקדוש מה זה הלבוש של האדם.

מי מכבד את הלבוש?

האדם עצמו.

לא הלבוש מכבדו.

ובזמן שהרועה טוב והולך בדרך ישרה, הצאן הולכים אחריו, ומשה רבנו היה רועה נאמן,

ולכן התחיל לשורר ולזמר לפני הקדוש ברוך הוא, והלכו כל ישראל אחריו, שנאמר,

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.

ומרים, בעזרת הנשים,

התחילה אף היא משוררת ומזמרת,

והלכו כל הנשים אחריה.

שנאמר, ותיקח מרים הנביאה,

ומניין היה להם תופים ומחולות במדבר?

מה זה, היה שם חנות של כלי זמר?

מאיפה הביאו תופים ומחולות?

אלא לעולם הצדיקים יודעים ומובטחים שהמקום עושה להם ניסים ונפלאות.

ובעת יציאתם ממצרים התקינו להם תופים ומחולות

כדי להודות להשם.

שהכינו את התופים ואת המחולות, שיהיה להם לדרך.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים,

אלו שקמו לבוא עלינו לעבדנו מעולמך,

וכל הקמים עלינו כאילו הם קמים עליך,

כולם בגאון וזכה ובכרון אפיך יאכלו כקש.

שנאמר, וברוב גאונך תהרוס קמך,

תשלח חרונך יאכלמו כקש.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אין כמוך במלאכי השרת.

וכן כל כינוי שמן, אלוהים, מיכאל וגבריאל,

מי כמוך באילים השם,

וענה פרעה אחריהם שיר ושבח בלשון מצרית.

הרי פרעה ניצל,

הוא הלך אחר כך למלוך בן עינווה.

והוא שר שם במצרית שיר, מה השיר לא יודע.

אז הנה השיר.

מי כמוך נהדר בקודש, נורא תהילות,

עושה פלא.

נורא תהילה אין כתיב כאן, אלא נורא תהילות.

שמלאכי השרת מקלסין אותך מלמעלה,

ותהילות ישראל דורשים מלמטה.

וכן הוא אומר, ואתה קדוש יושב תהילות ישראל.

נטית ימינך תבלעמו ארץ.

אמר הקדוש ברוך הוא לארץ, קבלי אוכלוסייך את החללים,

תפתחי את הפה, תבלעי את החללים הללו.

אמרה לפניו, ריבון כל העולמים,

מה פתאום שאני אקבל אותם?

מי הרג אותם?

המים הרגו אותם? המים יבלעו אותם.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, הפעם ה...

זאת, קבליי את אלה פעם אחרת אותן שיהיו נהרגים עלייך, אני משליך אותם לים.

הפעם תפתחי את הפה, תבלעי אותם.

פעם הבאה באמת אני אתן לים את מה שמגיע לו, את החלק שלו. צודקת.

שנאמר, נחל קישון גרפם נחל קדומים.

אמרה לפניו ריבונו של עולם,

מה בשעה שלא נהרג אלא אחד

נתעררתי בעבורו,

הבל שנהרג.

הקדוש ברוך הוא קילל שם את קין

על המעשה הזה שהאדמה קיבלה

את הבל.

כל דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה ואמרו האדמה בעבורך וכו'.

ואם אני מקבל את כל אלו האוכלוסין,

כמה קללות אני אקבל על אחת כמה וכמה? האדמה פחדה לקבל עוד פעם קללות.

אמרה לפניו ריבונו של עולם,

תן לי שבועת ימינך שאין אתה תובע אותה מידי.

תבטיח לי בשבועה שאתה לא תובע אותה מידי.

למה? כי כל הנפטרים כולם בגושבורות תובע אותה מן האדמה והם יקום בתחיית המתים.

ונטע הקדוש ברוך הוא יד ימינו ונשבע לה שאינו תובע אותה מידה.

שנאמר נטית ימינך טבלעמו הארץ ואין ימין אלא שבועה.

שנאמר נשבע אדוני בימינו ובזרוע וזוהו.

מיד

פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם.

וכששמעו כל מלכי הארץ,

היו אנשי כנען, יציאן מצרים,

וקריעת ים סוף, רגזו וחלו וברחו ממקומן.

שנאמר שמעו עמי מרגזון,

חילאחז יושבי פלשת.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבון כל העולמים,

תן פחדך ואימתך עליהם שיהיה ליבן כאבן.

עד שיעברו ישראל את הים, שלא יבואו לתקוף אותם עכשיו בסוף מקצה הים.

שנאמר עד יעבור עמך אדוני עד יעבור עמזו קניתא.

תביעמו ותטעמו,

תביעמו להר קודשך.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה לא אמרת תביענו ותטענו אלא תביעמו ותטעמו.

והמביא הוא המוציא.

אמר חייך כי דבריך כן יהיה.

בעולם הזה אתה מביא אותם,

ולעתיד לבוא אני נוטע אותם נטע אמת,

שלא יינטשו מעל אדמתם,

שנאמר ונטעתים על אדמתם, ואומר אדוני ימלוך

לעולם ועד.

אנחנו עוברים למוסר, מפה ליועץ.

אורחים.

הכנסת אורחים.

בואו נראה.

מצוות הכנסת אורחים היא רבה,

ומנעו אותה בכלל הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא. זה משנה בפאה,

משנה א',

פרק א'.

ואשרי שיוכל לעשותה בהיות לו רוחב בית מושב,

חסד גדול הוא עושה.

שהחסד יגדל ערכו לפי צורך,

המקבל ודחקו וצערו,

ואינם בא אורח לעיר

איש עני שאין ידו משגת לקח לו מלון לעצמו,

או שאינו לפי כבודו לשבת במלון,

או שאין מלון נמצא בעיר, מה יעשה אותו האיש

אם אין איש מאסף אותו הביתה

והוא גר בארץ נוכרייה.

לאן יפנה לעזרא?

וכי ימצא איש שמאסף אותו, חיו יחיה ממש.

ולכן למצווה רבה ייחשב,

ולפי גודל המצווה ככה יעשה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו.

ולכן עול האורח יקל בעיניו, ועול יסבול ולא ייבול.

ואשרי האיש אוהב את השם,

ולפי רוב האהבה אין טרחה ואין כסף נחשב בעיניו

נגד עשות נחת רוח ליוצרו.

וכבר אמרו בחובת הלבבות בהקדמה,

מכלל הזהירות שלא תהיה זהיר הרבה,

וכתיב אל תהי צדיק הרבה.

ולכן ייזהר במה שכתב בספר בן סירא,

לא הכל תביא ביתך,

שאם יודע בו שאינו איש טוב, לא יביאהו אל ביתו.

ובפרט אם אין לו אלא בית אחד, דהיינו חדר אחד עם אשתו ובני ביתו,

יקבל אורח בביתו שיושן עמו בביתו, עבירה היא בידו.

וגם כשיקבל אורח בביתו, ישמור נכסיו ממנו,

כדי שלא יבוא לחושדו אם יחסר לו שום דבר.

וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה

במסכת דרך ארץ, פרק ה'

כל אדם הווה חושדן כליסטים ומכבדן כרבן גמליאל.

תכבד אותו כמו נשיא,

לא כמו שעושים לנשיא,

תכבד אותו כמו נשיא

ותחשוד בו כאילו הוא ליסטים.

ומתו במעשה בעבוד רבי נתן על ארבי יהושע שקיבל אורח,

והאכילו והשקעו והעלהו לעלייה לישון ונטל את הסולם מתחתיו.

והפחד שהוא לא ירד בלילה, יעשה לו שמה שמות,

אז לקח את הסולם, שהוא יישאר למעלה.

ובחצי הלילה קם האורח

וגנב כל אשר בעלייה.

וכשרצה לרדת עם השלל,

נפל מלעלייה ונשברה רגלו.

אמר לו רבי יהושע כבר כדמוך רבנן,

שאמרו אוהבי חושדן כליסטים, לא אמר לו יא גנב יא גזלן יא רשע.

אמרו לו כבר קדמו רבנן, שחשדו,

שאמרו אוהבי חושדן כליסטים.

ומתנאי מצוות הכנסת אורחים שיהיה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

ויותר חשוב ומקובל, הוא מרוצה בעיני האלוקים, והאדם פתח ריבה עם יפה עיניים וטוב רואים ממאכלו

פטומות בפנים זועפות. יש בן אדם מביא לו סטייקים ועושה לו פרצוף חמוץ

של תשעה באב.

הוא מרגיש שזה שבוע שחל בו תשעה באב, הוא לא יכול בכלל לאכול מהסטייקים.

ואש אחד שעושה לו פרצוף של סמיילי שמח,

והוא נותן לו גבינת עזים, או אני יודע מה,

נותן לו טופו,

או שוערמה מן הצומח, והוא מרגיש שהוא אכל,

ישתבח שמו שחיטה פרטית.

ואדם פתח ריבה עם יפה עיניים וטוב רואים מאכילו פטומות בפנים זועפות.

ואם קשה בעיניו להוציא הוצאה מרובם מקוצר יד או מקוצר רוח,

אל ירבה בהוצאה.

ואל ישיינו יצרו לומר שכדי להזמין אורח צריך להכין הרבה.

מי אמר? אפשר גם להכין מעט ומכובד.

כדיאמרי הננשה שעיניהן צרות באורחים. הנשים מצד אחד כתוב שעיניהן צרות גם במאכל.

דהיינו שהיא אומרת תמיד זה לא יספיק, לכן היא מכינה כפול.

ואחר כך הבעל סובל כל השבוע, אוכל אותו דבר.

זה לא טוב, זה טוב.

השתבח שמו עם מכינה השפע.

אבל גם עיניהם צרות באורחים.

לא, בשביל מה אתה מביא אורחים? אין לי כוח, אני עייפה, אני פה, אני שם.

שכל אשר בבית ימעט בעיניהם כשיש אורח ועושות לבעליהן שיהיו מרובים להביא באומרן.

אי אפשר לכבד את האחרים בכלון עצמו.

תראה באיזה בית אנחנו גרים אם אתה רוצה להכניס אורחים.

אתה לא יכול בחמישים וארבע מטר לארח משפחה.

אי אפשר, נה נקנה בית גדול, נארח את כל הקהילה.

ומתוך כך,

ממיין עייב ולא מיידו אורחים? מונעים ממנו הכנסת אורחים.

ואדם שמכניס אורחים לביתו, מכניס תמלית חכם לביתו,

השתבח שמו באולם, שכינה מצויה שם, פרנסה, שפע.

אבל זו הצעת היצר הרע הוא למנוע טוב מבעליו ומצווה רבה כזו, ולכן אם קשה עליו ההוצאה,

אל יחוש להוציא יותר על מה שהוא רגיל,

כדי שלא יכבד עליו האורח.

ואין זה קלון אלא כבוד.

דני חלה לאורח שלא ירבה בהוצאה כדוד שלא יהיה כבד. גם כשהדוד בא מאמריקה והם מביאים עטפה,

הוא לא אומר לך, תקנה, תקנה לי, אני בא מאמריקה, תכבד אותי.

הוא אומר, אדם, מספיק, תביא לי קצת עוגיות עם הקפה. זה מספיק לי.

לא צריך יותר מזה. מה, אתה עכשיו פותח שולחנות, כל יום עושה לו מנגל?

לא ביקשתי, תעשה לי כל יום כאילו סעודת שלמה בשעתו.

תעשה לי נורמלי, מספיק.

וכל מה שרואים שמרבים בהוצאה הוא מצטמק.

בחושבו כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי,

וחושש שסוף סוף יכבד עליו. הוא מפחד שהוא לא יזרוק אותו מהר. למה? תראה כמה הוא טרח.

לפי הטרחה בטח הם עייבים, יגידו, יאללה, יאללה, תגמור, מהר תלך.

אבל כשרואה שאינו מרבה בהוצאה, אז נוח לו להישאר שם.

וברוח שפתיו ישביאנו בדברים טובים ויפיק לרעב נפשו באופן שיאכל בשמחה לחמו וישתה בלב טובים. גם כשמכינים הרבה, הבן אדם מפחד לאכול.

שלא יגידו שאני רעבדן, שלא יגידו פה, לכן תביא מעט,

יאכל כמו כולם,

אף אחד לא ייתן בו את עיניהם בצלחת שלו,

ולא יהיה לו כאבי בדין והכל יבוא על מקום בשלום.

ואין בכלל שאפילו אם יש כעס וצער בלימו וחמת איזו סיבה, יסיר כעס מליבו ואל יראה בפני האורח, אלא פנים צוחקות.

גם כשאורח בא לא רבים לידו,

לא צועקים מריבות, בעל ואישה, לא ליד האורחים.

אחרי שהאורח ילך,

תזרקו צלחות אחד על השני.

אבל כשהאורח נמצא,

דרך ארץ.

לבל יחשוב האורח שבשבילו פניו רעים. אתם מכירים את הסיפור הזה,

שאיזה אחד הגיע לזה, עכשיו חופשת קיץ.

אז כל האלה מאמריקה באים לפה, אין להם שם ים.

הם באים לפה, לים פה.

והוא בא למשפחה והכול, והם רואים שבוע, שבועיים, חודש, הבן אדם לא מבין.

אז אמרו בואו נעשה ככה תרגיל שהוא ילך.

היא התחילה לזרוק את הצלחות, הוא זורק את המזלגות,

מעופפים. הדוד ראה את זה, לקח את הכיסאו, התחיל לזרוק למטה,

מקומה רביעית.

לקח את השולחן, הוא אומר, מה אתה עושה? הוא אומר, חשבתי היום יום פיקניק, אוכלים בחוץ.

כולכם זרקתם למטה, אז כנראה היום יום שדה, אוכלים בחוץ.

זה לא ביקשו.

אל תראו לו פנים רעים.

וידוע מה אמר רבותינו, זיכרונם לברכה,

שהנותן צדקה לעני מתברך בשש ברכות,

והמפייסוה מתברך באחת עשר ברכות.

מה, אני רק דיברתי איתו,

לא נתתי לו שום דבר.

אז למה אחד עשרה? למה זה שנתן שש ברכות

וזה שמדבר איתו אחד עשרה?

כי זה שנותן לו את הדיבור, לא רק שהוא,

אלא גם יחיה אותו נפשית, לא רק כלכלית,

לא רק לעכשיו. הרי נתת לו כסף, זה למחר, מחרתיים, נגמר.

ועדיין הוא נשאר עצוב.

אז זה שאתה מחיה אותו ברוחניות,

הוא יכול להחזיק, לשרוד עם החיות הזאת עוד שנים רבות.

עם השיחה הזו, עם המאמר הזה, עם הדבר הזה.

לכן, אם אתה מפייס אותו, אתה מתברך באחת עשרה ברכות,

בשונה ממה שנתת לו, רק שש ברכות.

ולעולם אל יזוז ממחשבתו גודל המצווה וגודל שכרה, למען לא יכבד עליו, יעשה בחיבה יתרה.

ובפרק הנשיאה הענק יעניקהו צדה לדרך. לא רק שהוא הולך, תגיד, זהו, אכל מספיק, לא צריך לצאת לו.

תכין לו גם צדה לדרך.

גם את העבד של האדם, כשהוא משחרר אותו לחופשי, אומרת הדור הענק,

תעניק לו. מצונך, מגורנך ומגברך, תן לו את הכול.

תפנק אותו, מה קרה?

מה עבד אצלך, מה זה זה?

מה אבל הוא אכל אצלי?

הוא שתה אצלי, הוא ישן על הכרית שלי,

ישן על המזרון שלי, אני ישנתי על המזרון של הסוכנות,

על המטה, על הרעישה, עם הקפיץ עם החלודה, מה אני צריך לתת לו? לא, תיתן לו,

תעניק לו, תעשה את הכול כמו שצריך.

וילווהו וילך לו, ובזה יברך השם את חילו.

ובנתנאי האורח שלו יכביד על בעל הבית

גם האורח צריך לחוס ולחמול ולא יעשה כזה דבר. זה לא יכביד על בעל הבית.

ומי שאפשר לו לשבת במלון לעצמו לא יבקש לשבת בבית של בעל הבית. ואף אם יזמינו אותו, ידחה אותם.

עד אשר יפצירו בו כדי שידע שבלב שלם מזמינים אותו.

יש אחד אומר, בוא, בוא, בוא אצלי, בוא, בוא. הוא אומר לו, תשמע, האמת, אני צריך בדיוק לנסוע שבת לחמי,

אז אני לא יכול לארח אותך.

אבל יהיה רשע, הזמנת אותו.

מה אתה עכשיו פתאום משנה?

מסכן זה בנה עליך,

בחג יהיה אצלך, בזה פתאום אתה דוחה אותו ככה?

כדי שידע, אז לכן, אל תיתן עד שיפצירו בך, אל תלך אליהם ישר. לא יאמרו לך, בוא, יאללה, טוב, אני בא. לא, לא, אני מסודר, אני הולך פה, אני הולך שם.

תנסה לדחות אותם.

כי ידוע שכל המקבל הנאה מחברו שלא בלב שלם,

אלא משום כיסופה, משום בושה, יש בו סרך גזל.

כך כותב בספר עשיני.

וגם כשהוא מוכרח לשב בבית בעל הבית, לא ירבה ישיבתו אצלו זמן וזמנים, כי כל המרובה יכבד, ואם מוכרח לשב זמן הרבה בעיר, לא ייכנס בבית בעל הבית לשב אצלו בתדירות,

אם יש מלון בעיר.

ואם סבור שיהיה לזמן מועט ונתארך הדבר, יבקש עילה לצאת למלון או לבית אחר בחוכמה ובדעת,

באופן שלא יהיה פוגם ונפגם.

ואף בזמן נהיותו בבית בעל הבית, לא ישב תדירי בבית כל היום.

אתם מכירים את אלה שבאים, עורכים, מה הם עושים? רוב היום מטיילים,

ומעט הם באים למשפחה.

הוא אומר, ככה יעשה, לא ישרוץ אצלו כל היום.

בעל הבית גם רוצה את הפרטיות שלו, את השקט שלו, לא אכול ככה.

אלא יפנה מעט הנה ומעט הנה באופן שלא יכבד על שום אדם,

ולא ישאל כל מיני שאלות ומענות מבעל הבית,

ולא ישאל על עסקיו או על כליו. מה אכפת לך כשאתה שואל מה עובד, מה הוא עושה, מה הוא זה?

שבן אדם במתארח חוקר, חוקר את כל ההיסטוריה של השני. שואלים אותו, לא, אני... לא, לא חשוב.

אז מה אתה חוקר את השני?

שלא חשוב ושלך לא?

מה אכפת לך מה הוא עושה, מה הוא אומר?

אם ירצה לספר לך, יספר, אם לא, לא.

ואם ידו משגת ואינו חסרון כבוד לבעל הבית, גם הוא יפתח את ידו להוציא הוצאות ולקנות צורכי הסעודה.

זוג גרים אצל האימא,

לא יגידו, יאללה, נחייה על חשבונם.

גם הם צריכים לתת מצד עצמם.

לפחות הקניות אנחנו נעשה.

לפחות אנחנו נשתדל במשהו.

תראה נכונות, תראה השתדלות, שאכפת לך מההוצאות של בעל הבית, ולא שאתה תופס עליו טרם.

ויהם הרבה בכבוד בעל הבית ובכבוד כל בני הבית. ויראה געגועים וחיבה יתרה לילדים. וימלא פיו תהילות ויברך אותו בברכתו.

לא לשכוח ברכת האורח, זה מאוד חשוב.

שהרבה אנשים אוכלים חנג'ורי ונעלמים.

ברכת האורח מנדכר שמה, שום דבר. כמה גדול הדבר הזה.

ובעת לכתו ייתן חינות לבעל הבית.

ואחר נסיעתו גם כן יפקד אותם באיגרת, תודה רבה, מכתב תודה.

ובזה יהיה נאה בישיבתו.

וגם על גבאי צדקה,

שהם

שולחים להתארח את כל העניים שמגיעים לשבת.

ולפי מה שהוא ייתן לו מדור לפי כבודו מבני העיר וחוזר חלילה.

ולמי שאין נותנים לו בעל הבית ונותנים לו בית מלון מן הקהל כמנהג בהרבה מקומות,

יכינו את הבית שיהיה טוב בית מושב לימות החורף. לא יביא לו בית עם נזילות והוא רגיל לישון בבית מכובד.

לא מתאים.

ויכינו שם כרים וכסתות ואפילו מלאים תבן וכלי בית הנצרכים

ואפילו כלי חרס ויתנו להם מזונות די סיפוקם דבר יום ויומו בסבר פנים יפות.

לא ישאיר אותו כל היום רעב, בלילה תן לו ארוחה חלבית.

מה זה תענית ארבעים?

מה אתה מצר עליו ומציק לו?

ומה טוב ליתן להם בעל הבית לפחות משבת לשבת ובעת נושא מיתן להם צידה לדרך לפי משהו אדם ולפי יכולת הקהל ולא יקמוץ הרבה.

שערי זה חוטא לו.

לכן יכלכל דבריו במשפט ויפרסם בדברים טובים לכבוד השם כי יעמוד ימין אביון.

פעם הייתי בשבת חתן אצל אחיין שלי בירושלים.

צדיק אחד שמע,

הביא את הווילה שלו.

שאנחנו נישן שם,

אני וגיסים שלי.

ולא רק זה, אלא גם הכינו לנו כל מיני עוגות שאנחנו אוכלים,

וכל מיני פירות במקרר, ועשו פתק, והכינו נרות שבת,

והכול, סידרו את המצעים, והכול שיהיה כמו שצריך.

זה צדיק אמיתי,

שהוא לא רק נותן מהבית שלו, מההון שלו, אלא גם הוא מהנה תלמידי חיים מן החסר,

והוא דואג שיהיה להם הכול כמו שצריך, ואם שכחו מגבת, שיהיה מגבת,

ואם רוצים להתקלח, אפשר להתקלח, ואם רוצים פה, הכול שיהיה להם כמו שצריך.

ואפילו את האור על שעון שבת הוא שם, כדי שיוכלו לשבת וללמוד אחרי הסעודה,

בבית.

וגם שם מזגן,

שלא יסבלו מחום.

זה, השתבח שמו בורא העולם, אדם חכם.

ודיין להם צרדם שהם נודדים ללחם העניים הללו, והם מומללים ונתקעים.

ועכשיו אתה עושה להם עוד סבל,

וכל העושה טובה עמהם עם האלוקים הוא עושה.

וכל המרחם על הבריאות מרחמים עליו מן השמיים.

אמנם גם האורח, כמו שאמרנו, צריך שלא יכפיד מאוד על הקהל ולא ישאל בחוזקה,

אלא בתחנונים ידבר עש,

ולבסוף יתרצה במה שנותנים לו. לא יגיד, מה אם נתנו לי איזה קרוון?

אם זה מה שיש, אז תגיד תודה.

מה לעשות?

אם מעט ואם הרבה ייקח ויברך את הקהל, ולא יעשה מריבה ולא ימסור דין, חס ושלום.

רק יבקש ממי שהעושר שלו והנכסים שלו ייתן בליבם נדיבות לב ליתן לו,

או ממקום אחר ישלח שלומיו כהרבה שלוחים למקום ומידו הכל.

וכן וכבוד ייתן ה' לא ימנה טוב להולכים בתמים.

אמן ואמן.

רבי חנניה בן הקשייא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך יבלה להם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.