עין יעקב - ברכות א'-ו' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח בסימנה טווה,

ספר חדש, חומש חדש, פרשה חדשה, עולם חדש,

תינוק חדש היום היה ברוך השם.

אנחנו במסכת ברכות,

בעזרת השם,

שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לסיים את קול העין יעקב.

סיימנו את הפרק כדיר רבי אליעזר. אנחנו היום נעסוק בשיעור הראשון,

מסכת ברכות, פרק ראשון ממתי?

אומרת המשנה ממתי קוראין את שמה בערבין משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר

וחכמים אומרים עד חצות.

רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.

אז מצינו שלושה זמנים

בהם נחלקו רבותינו במשנה מתי קוראין את שמה בערבין.

זמן ראשון זה,

על פי שיטתו של רבי אליעזר שאומר שזה עד סוף האשמורה הראשונה,

והוא זמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

זה תחילת הזמן, עד סוף.

חכמים אומרים עד חצות.

רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. רבן גמליאל הכי קיצוני מה שנקרא.

מעשהו באו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קראנו קריאת שמע היו בשמחת חתן וכלה.

בית המשתה, כל מה שכתוב בית המשתה זה לא בית מרזח,

אלא הכוונה לחתונה על טהרת הקודש כמו שצריך,

בלי זמרים פסולים וכו'.

ומעשהו באו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קראנו את שמע.

אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבי נתן לקרות.

ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות.

אז רגע רגע איך יצא לפי דבריך אבא מה שאמרו חכמים עד חצות אומר עד עד עוד השחר.

כל מה שאמרו חיים עד חצות מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

זאת אומרת מחצות עד זמן עלות השחר.

זה כוונת חכמים.

יוצא שבאיזה נקודה מסוימת חכמים דבריהם כמו דבריו של רבן גמליאל.

הקטר חלבים ואיברים

שהיו מקטירים על גבי המזבח,

זה היה החלקים של הקורבנות שהיו זורקים את דמם ביום

ואת השער היו צריכים להקטיר. עד מתי?

הרי הכהן היה עוסק בכמה וכמה פעולות.

לא תמיד הוא היה מספיק את הכל,

אף על פי שהוא היה זריז.

כדוב שכהנים זריזים הם.

אבל עדיין היה לו זמן מסוים שהוא יוכל להקריב את כל,

להקטיר, סליחה, את כל החלבים והאיברים. עד מתי?

גם עד שיעלה עמוד השחר.

וכל הנאכלים ליום אחד,

כל החלקים שהכהן אוכל אותם ליום אחד,

מצוותן, עד מתי?

עד שיעלה עמוד השחר.

עד אותו הזמן הם יכולים לייחד.

אז אם ככה שואלת המשנה, למה אמרו חכמים עד חצות?

אז למה חכמים עד חצות?

אם זמנם באמת עד עמוד השחר,

היו אומרים חכמים, כמו שיטתו של רבן גמליאל,

שאמר לבניו עד עמוד השחר.

פותרים את כל הבעיה.

תשובה, כדי להרחיק את האדם מן העבירה,

כפי שמצאנו במסכת אבות, ועשו סייג לתורה.

מה זה נקרא סייג לתורה? גדר.

באו חכמים ועשו גדר,

כי יודעים שהאדם הוא עצלן, יודעים שהאדם הוא שכחן,

יודעים שהאדם

אומר יש לו זמן, יש לי זמן, יש לי זמן, יש לי זמן.

כדי שלא יהיה את הבעיה הזאת, המצב הזה, לכן באו חכמים והגדירו

זמן עד חצות, כדי שהאדם יתרחק מן העבירה.

לא יעבור עבירה.

ממשיך ראיין יעקב את קטע הגמרא ואומר מכדי כהנים אין עד כך ובתרומה.

מתי הכהנים אוכלים בתרומה?

משעת צאת הכוכבים?

זה הזמן שהם אוכלים בתרומה? משעה שהכוכבים יוצאים?

אז למה לא כתבנו במשנה משעת צאת הכוכבים שאוכלים בתרומה?

אומרת הגמרא מילתא,

לשון הגמרא, כן קשה להגיד, אני אשתמש באומרת הגמרא כי זה

באמת מהגמרא.

מילתא גבור כמשמלן.

הוא נקט לשון רגילות מסוימת.

אורח.

כהנים אם עד כאחלה בתרומה משעצת הכוכבים. והכמשמלן וכפרה לו מהגבה כדי תניא הובאה שמש ותהר.

ויעד שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

אז כמובן לשון רגילות הוא נשא שכהנים מתי הם יכולים לאכול בתרומה משעצת הכוכבים.

מכאן אתה למד שכפרה לא מעכבת כדי תעניה, יש פסוק בויקרא כ״ב, שמה כתוב

הובה השמש וטהר.

ביאת שמשו, דרשו רבותינו, ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מלאכול בתרומה.

זאת אומרת קורבן הכפרה שלו לא מעכב אותו לאכול בתרומה אלא ביאת השמש. מה זה כשכתוב ביאת השמש?

זה לא הכוונה שהשמש זורחת

אלא בשמש שוקעת השמש זה הכוונה

אז ביעת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, זאת אומרת, ברגע ששקעה השמש,

כבר הסתיים זמן אכילת התרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

אומרת הגמרא, וממאי דהאי ובא השמש, ביעת השמש.

מניין לך שמה שכתוב ובא השמש זה הכוונה לביעת השמש, שהשמש שוקעת.

והיא וטהר טהר יומה.

ומה שכתוב טהר זה הכוונה ליום.

שהיום גורם, דיל מביעת אורו, אולי מדובר בכלל בזריחה.

ומהי וטהר? ומה שכתוב טהר, שהגבר עצמו נעשה טהור.

זאת אומרת, עצם הזריחה נעשה הגבר טהור, זו הכוונה.

אלא אמר הרב שילה,

אם כן, למה יקרא ויטהר?

אז למה צריך לכתוב לי בפסוק ויטהר?

סליחה, אם כן, למה קרא ויטהר? היה צריך לכתוב בפסוק ויטהר, ולא וטהר.

אז למה כתוב, מאי וטהר?

טהר יומה,

שהיום גורם, כי דאמרי, אין שירא בשמשא וידאקי יומה,

תשקע השמש.

כן? ויתחיל היום החדש.

במערבה,

חד רבה בר אבשילה לא שמיע לאוד, לא אחזו,

לא שמעו את סברתו של רבה בר אבשילה, שאמר את מה שאמרנו על גבי

המילה וטהר,

שהיה צריך לכתוב ויטהר, אז למה רשום וטהר?

לא שמעו את זה.

ובא עולה מבעיה.

מאיפה הם למדו את זה?

היי ובא השמש ביעת שמשו הוא.

ומאי וטהר טהר יומה, עודילמה ביעת אורו, ומאי וטהר טהר גברה.

הם למדו את זה באופן אחר, כפי שהסברו.

והדה ארפשתולה מברייתא.

מאיפה הם ביערו את הדברים? מברייתא.

מה כדור ברייתא? מדקתה לבו ברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים.

אך הם נתנו סימן לדבר שהוא צאת הכוכבים.

מה זה צאת הכוכבים? זאת אומרת, סיום היום שהיה.

זו הכוונה, אחרי השקיעה מגיע זמן של

13.5 דקות, כן? תלוי, קיץ וחורף,

ואז מגיע זמן של צאת הכוכבים. צאת הכוכבים זה ודאי לילה.

כמובן שזה מכאן ואילך נחשב בזמנים מסוימים

כבר ליום חדש.

זאת אומרת, כלפי מילוי כתובה, לדוגמה,

שם הרב המקדש צריך לדעת את זה. יש הרבה שטועים בדבר הזה,

ולא יודעים למלא כתובה,

ואמרו לו החופה, רשמו לו בזה של הרבנות,

הם רושמים לו החופה ביום רביעי.

אבל בפועל, הקידושין שהוא עושה זה בכלל ליום חמישי כבר,

כי זה כבר רביעי בלילה חצי את הכוכבים, זה כבר חמישי.

אז הרב המקדש צריך לדעת את זה. מתי? אם זה לפני השקיעה,

זה נחשב עדיין רביעי.

אם לא, זה כבר חמישי.

הרבה טועים בזה.

הרבה.

זה גורם לכתובה? מה?

כתובה פסולה, מה השאלה?

לכן יש רבנויות שהיום מקפידים למלא את הכתובה.

הם ממלאים את הכול, לרב נשאר לרשום את הסכום וחתימות.

זה מה שנשאר לו.

ואז פתרו את הבעיה.

אבל לפעמים זה מוריד מהערך של התלמיד חכם, שהוא ממלא את הכתובה,

שהוא באמת תלמיד חכם, והוא רוצה, הוא, מה שנקרא, למלא אותה.

לכן, אם זה באמת אחד שהוא בר-סמכא ומכירים אותו והכול, אז הם לא יעשו. אבל אם הם לא מכירים מי זה ומה זה,

מהפרצוף הזה, אז באמת עדיף שהם עלו מאשר שהם ילכו הביתה וקטובה פסולה בחיקה.

סיפרתי לכם שפעם אחת הייתי באיזה חתונה, והיה שם תלמיד חכם, לא משנה.

כולכם מכירים אותו עכשיו.

והוא במקרה החליף את אחיו, אחיו לא הרגיש טוב.

והאבא של הכלה אמר, קרא לבת הקטנה שלו,

והוא היה בדיוק במילוי של השמות.

רגע לפני הוא שאל את האבא, איך השם של הכלה?

הוא אמר לו, תגיד, רבקה.

ואז הוא קרא, חיה, בואי רגע. ואז הוא רשם, רבקה חיה.

עכשיו,

כשאני הייתי שם, ביקשתי, כבוד הרב, אני יכול להצטרף לראות איך אתה ממלא את הכתובה? סתם עניין אותי לראות איך הוא ממלא, כל אחד יש לו ככה תוספות,

כל מיני, החתן המופלג, המופלא,

חמד בחורים, הקלה מוללה וכו'.

אז היא אומרת, הוא ממלא, ככה, סתם לראות, גם לראות איך מעשה רב, מה שנקרא, גדול, איך הוא ממלא כתובה.

הוא אמר לי, לא, לא, הכל בסדר, אל תפריע לי, לא רוצה שישבו לידי. אמרתי, לא, לא, בסדר. אז מי יושב? רק החתן, העבוד וזה.

עכשיו, בדרך כלל יש העתק של כתובה, ואחר כך כתובה.

אפילו את ההעתק הוא לא מילא, כל כך היה בר סמך בטוח שהוא הכל בסדר,

שהוא לא מילא אפילו את ההעתק.

ובסוף הערב אמרתי לי, גיסי, תעשה טובה, אני חייב לראות את הכתובה, איך הוא מילא, מעניין אותי.

הוא מסתכל, חשכו עיניי.

הוא אומר, תראה מה הוא רשם.

לכלה קוראים, נגיד, רבקה, הוא רשם רבקה חיה,

וזה לא השם שלה.

אוי ואבוי, והתחיל בלאגן מהאונה.

בקיצור, ב-12 וחצי בלילה, הוא כבר ישן את זה,

ב-12 וחצי בלילה, רבע לאחד, נסענו,

לקחתי את העדים.

העדים קיימים, עוד צריך לעשות עדים חדשים.

ועשינו כתובה חדשה והכל.

אם לא, לא יכולים

לסיים עליכם?

אז זה מראה לנו, אפילו גדולים יכולים לטעות.

ראיתי על איזה אחד באמת שהוא נחשב בעיני הציבור גדול.

וואי וואי וואי וואי.

כתובה מקושקשת.

ועוד הצלם הנציח את זה בתמונות באלבום.

לא יאומן כמה מחיקות הוא עשה שם.

איזה דמות.

לא יפרט מי זה, השם ירחם.

הייתי בהלם.

הוא הוציא ספרים בעניין והכל.

בגלל זה יש העתק.

ואפילו שיודעים, חייב לחזור וללמוד והכול. להגיד הכל בסדר, אני בקיא, אני יודע, הכל בסדר.

תגידו כמה מטרות.

אני הייתי עם הרבה. אני אומר לכם, הייתי עם הרבה.

עוד איזה תלמיד חכם גם חשוב וגדול.

הוא מילת הזה. מילת השנה לא טוב.

במקום תשעז נראה תשעה, אני יודע מה.

שזה שנת

5770. בשלוש הוא רשם, אנחנו בשבעים ושש.

זה יכול לקרות לכולם, אנחנו לא מלאכים.

לכן צריך לשבת כמו שצריך יום לפני, למלות, לבדוק, לראות, לחקור את השמות.

לפעמים הרבנות לא חקר,

רשם נישואים לא חקר מספיק את השמות,

ואתה מגלה פתאום שלאבא שלה יש עוד שתי שמות,

על הכלה יש שם כינוי.

זה דברים שהם נפקא מינה מאוד גדולה לעניין מילוי כתובה.

מה זה עושה?

מה?

זה לא יפה לתמונות.

זה לא יפה לתמונות.

יש עניין לרשום למטה, הערה וכולי, מה מחקתי בנוסח מסוים.

זה לא ככה לרשום חנג'ורי ואסתרי ונגמר ונמחוק והכול.

זה לא עובד ככה.

זה לא טופס של לוטו.

אם כבר אתה ממלא והתדמות, אז תמלא את זה כמו שצריך.

ולכן גם חכם עיניו בראשו יחזיק לעצמו עוד שתיים-שלוש כתובות באוטו. מה לעשות?

קורה.

קורה.

אני תמיד נכנס איתי עם שתי כתובות.

ופתאום קראו, אפילו שאני מכין עוד העתיק,

פתאום עשה שטן זה מזיז אותך, ההוא שם זה.

ועכשיו מצאתי דבר נפלא,

והעליתי את זה ככה, יש לנו פורום כזה של רבנים,

שאנחנו שולחים לשם כל מיני שאלות וכולי, ודנים בכל מיני נושאים.

ושם דנו, יש עכשיו עת חדש.

עת שאתה רושם איתו הכל, כחול, אדום, אתה רושם איתו,

ואתה מוחק, כן, יש לי אותו פה בכיס,

אתה יכול למחוק איתו,

הכל.

השאלה אם אפשר למלות עם עת כזה כתובה או לא.

יש לך כמו כעין מחה כזה מיוחד משעווה או מפלסטיק על ראש העת?

מה ישן?

זה עת שאתה כותב איתו, ובצד הקצה השני שלו אתה הופך ואתה מוחק את זה.

יש? לא יודע.

עכשיו אני ראיתי את זה חדש, בקיצור.

עת מחיק, מה שנקרא.

השאלה אם אפשר למלות כתובה עם כזה דבר.

אז באמת,

אי אפשר למלות כתובה עם כזה דבר. למה אם הבעלים ידע, הבעל, מה שנקרא, ידע, יכול למחוק את הסכום וכו' וכו' וכו' ולרמות,

ולהגיד לו חתמתי, כן חתמתי. אפילו אחרי כמה שנים הוא יכול למחוק את זה.

אין עם זה בעיה, אפילו זה מתייבש, לא מתייבש, עדיין לא נשאר שום סימן.

מוחק את זה מקצועי, הכל כאילו, מה זה אני? מה פתאום זה לא אני? זה השכן התחתן.

הוא צריך שלם.

יכול להיות גם לקשר של הלילה רגיל, אי אפשר. לא, הקשקוש עדיין ניכר, מה רשמו מתחת?

לכן בדרך כלל יש העתק

ברבנות שהוא עומד,

שזה מה שנקרא העתק נאמן למקור,

זה המקור שנמצא אצל האמא של הכלה.

גם לא בבית מחזיקים את הכתובה מהסיבה הזו, שלא כל הזמן יגידו, תיזהרי, נשלח אותך בכתובתך.

שלא יתגרה בה.

אצל חמותו הוא יפחד ללכת.

לכן שמים את זה שם.

אפשר אולי לעשות פה זאת, לשם שהחמותו תטפל בו.

יפה.

כן,

זכר גם לזה, מצאת הכוכבים, אז זה הזמן של צאת הכוכבים וכולי, שמה, צריך לבדוק.

מדקתני וברייתא, אז הם למדו את זה, מדקתני וברייתא, מדקתני וברייתא, מה כדור? ברייתא, סימן לדבר צאת הכוכבים.

שמע, מינה, ביעת שמשו הוא, מאי וטהר, טהר יומה. יוצאים מפה שהכוונה לביעת שמשו,

הכוונה שקיעת החמה, ומאי וטהר, טהר יומה. היום עצמו גורם לטהרתו.

זאת אומרת, היות והסתיים היום, אז

יצא מטומאתו ונכנס לטהרתו.

אמר רבי יוסי, בין השמשות,

מה זה עכשיו בין השמשות? מסביר רבי יוסי, מה זה זמן של בין השמשות?

כמה זמן זה? חמש דקות? עשר דקות? רבע שעה? שלוש רבעי שעה?

זה מה שאמרנו, מחלוקת, שלוש עשרה וחצי דקות זמניות,

בחורף זה אחד עשרה,

יש מי שכתב.

אמר רבי יוסי, בין השמשות, אתה יודע למה זה בין השמשות?

כי הרף עין הוא.

הופ, זה חולף. כמו שאדם מסתכל, הופ, עם העיניים שלו מצד לצד,

זה נקרא הרף עין, אותו דבר זמן של בין השמשות.

מה קורה בזמן הזה? זה נכנס,

מה נכנס?

הלילה, וזה יוצא, והיום יוצא.

בסדר, אותו דבר הזריחה, הנץ, מה שנקרא.

הזריחה, זה נכנס,

וזה הופ, יוצא, החושך יוצא.

ואי אפשר לעמוד עליו, אי אפשר לעמוד על הזמן הזה, להגדיר אותו כמה.

בסדר?

יפה.

ב', עד סוף האשמורה הראשונה, עכשיו אנחנו מבארים קטעים במשנה.

עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר, מהי כסבר רבי אליעזר?

מה סבר רבי אליעזר שהוא אמר עד סוף האשמורה הראשונה?

אי כסברים סבר שלוש משמרות,

הווה הלילה, שהלילה מחולק לשלוש חלקים,

לימה. עד ארבע שעות?

כל חלק?

ארבע שעות.

ואיכא סבר ארבע משמרות אבי הלילה,

לימה עד שלוש שעות, של כל חלק הוא יחולק לשלוש שעות.

אומרת הגמרא לעולם, כסבר שלוש משמרות אבי הלילה.

ואיכא משמרות ברקיע,

ואיכא משמרות בארה. יש משמרות שהן למעלה,

ויש משמרות ברקיע, ויש משמרות שהן למעלה.

נתניה רבי אליעזר אומר שלוש משמרות אבי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא.

ושואג קרעי שנאמר אדוני ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישג על נבהו.

זה פסוק בירמיה כה שם הקדוש ברוך הוא כביכול

מקונן ובוכה על חורבן ביתו חורבן בית המקדש.

וסימן לדבר אתה רוצה לדעת מה זה הזמן הזה של המשמרות משמרה ראשונה חמור נוער.

אתה שומע את כל החמורים נוערים צועקים שנייה כלבים צועקים הו הו הו כלבים נופחים

שלישית תינוק יונק משדי אמו ואישה מספרת עם בעלה.

זה זמן בדרך כלל שהתינוק עושה קונצים

אחרי שהוא לא נתן לאמא לישון כל הלילה מסכנה עד שעכשיו היא נרדמה פתאום הוא מחליט לבכות לקום לבכות ושהיא תיתן לו לאכול.

ואישה מספרת עם בעלה כל אחד מספר לחברו הבעל מספר לאשתו מה הוא חלם הא איך על מה וכן על זדיך.

אומרת הגמרא

מה זה הזמן הזה של אישה מספרת עם בעלה זאת אומרת כבר עיר השחר

עיר הבוקר הוא לא קם לנץ

כן, הוא ממשיך לישון

ואז אישה מספרת עם בעלה זה הזמן הזה שאומרים

אה עכשיו זה בעצם שעון חורף, כן?

ממוצאי שבת הקרוב

מחליפים שעון, אה אפשר לישון עכשיו עוד שעה אז בוא בינתיים נעביר את השעה הזו בשעת בטלה.

טיפש, קום לנץ, תתפלל כמו שצריך

היום שלך ייראה אחרת

התפילה שלך תיראה אחרת כמו שצריך

שיהיה הוא מעורר השחר, כך כותב השולחן ערוך, שיהיה הוא מעורר את השחר ולא השחר יעורר אותך,

ולא השעון מעורר יעורר אותך.

והכל יהיה בסדר, יהיה לך יום ארוך, ארוך, ישתבח שמולד, גם בימות החורף, שזה ימים קצרים.

יהיה לך יום ארוך.

אומרת הגמרא, מהי ככה שיב רבי אליעזר?

כיצד חישב רבי אליעזר הזמן?

היא תחילת משמרות ככה שיבו, מתחילת המשמרות,

תחילת משמרה ראשונה סימן הלמה לי, למה אני צריך סימן? הרי זה אור עדיין, תחילת משמרה ראשונה.

היא סוף משמרות כחשיבים? אם הוא מחשב אותם כלפי סוף המשמרות הזמנים,

סוף משמרה אחרונה סימן הלמה לי, יהיה מה ברור?

הרי סוף משמרה אחרונה זה יום לכל דבר, אז מה אני צריך סימן?

אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחילת משמרה אחרונה באמצעיתא דאמצעיתא.

כן, באמצעית דאמצעיתא.

אז כן, אז איך הוא חשב את זה?

סוף משמרה ראשונה, תחילת משמרה אחרונה, ואמצעית של האמצעית.

ויבאי תימה,

זה כזה הגדרה, תבוא מפה.

זו ההגדרה.

ויבאי תימה, כולו סוף משמרות, כך אשיב.

ואם תרצה לומר שהוא דיבר על סוף המשמרות,

וכי תימה האחרונה לא צריך,

למה היא נפקא מיניה?

תאמר שאת המשמרה האחרונה לא צריך, כי זה ודאי, אמרנו ימם ההוא.

למה היא נפקא מיניה?

שמע, אני רוצה ביאור לדבריו של רבי אליעזר

למי קרה קריאת שמע למען דגני בבית אפל ולא ידע זמן קריאת שמע אימן

למה אני צריך את זה?

להגדיר את הזמן הזה לאותו אחד שנמצא בבית אפל

לכודים אסירי התקווה

חטפו אותו דש

קשרו לו את העיניים ושמו אותו באיזה בית אפל ולא יודע עכשיו יום עכשיו לילה

כן אז יהיה לו סימן

ולא ידע זמן קריאת שמע הם, עד לא יודע מתי זמן קריאת שמע

כיוון דאישה מספרת עם בעלה הוא שומע את השכנה שמדברת עם בעלה

ובעלה עונה לה ותינוק קם ובוכה ויונק משדי אמו לי קום ולי קרה, הוא ידע שהוא צריך לקום וזה הזמן לקרות קריאת שמע.

אמר רב יצחק בר שמואל אמריו שלוש משמרות הווה הלילה

באמת שלוש משמרות הלילה הוא מחולק לשלושה זאת אומרת כל חלק ארבע שעות

ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואל כארי ואומר אוי

לבונים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בניי לבין עובדי כוכבים שם אותנו בין האריתריאים

זה לא פשוט

כולם מתנחמים מי יהיה לך אלפיים שמונה מאות עבדים

בסדר אבל בעזרת השם שיבוא משיח אנחנו נצטרך אותם לא עכשיו

לחיות ביניהם

ובחוקותיהם לא תלכו

כבר הם נכנסים לבתי כנסת בשדות התעופה

ופורסים את הליטות ושם עושים כפי שצפיתם

יפה

ג' טניה אמר רבי יוסי

מה עושה?

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל

ובא אליהו הנביא זכור לטוב זה לא היה ברית מילה שם

אבל אליהו הנביא בא אליו נגלה אליו ושמר לו על הפתח והמתין לו עד שסיים את תפילתו

ולאחר שסיימתי את תפילתי אמר לי שלום עליך רבי

ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי

אמר לי מפני מה נכנסת לחורבה הזו למה נכנסת לפה

לחורבה הזאת מקום סכנה עומד לקרוס מה אתה נכנס למבנה נטוש

אמרתי לו להתפלל

אמר לי מפני מה לא התפללת למה לא התפללת

היה לך להתפלל בדרך

אמרתי לו הייתי מתיירש ימי הפסיקוני עובר דרכים שלום כבוד הרב שלום כבוד הרב

שלום כבוד הרב, כל אחד פוגש את הרב.

אז אומרים לו שלום מטבע הדברים, לא נעים לו.

אז יפסיקו אותי כל רגע מכוונת התפילה.

אמר לי, היה לך להתפלל תפילה קצרה.

אז אל תתפלל תפילה ארוכה, תתפלל תפילה קצרה.

באותה שעה למדתי ממנו שלושה דברים.

למדתי שאין נכנסים לחורבה.

לא נכנסים למקום חורבה, אנחנו נראה בהמשך למה לא נכנסים למקום חורבה מפני החשד וכו', פעם המפולת וכו'.

מפני המזיקים, זה שלושה דברים שהגמרא נוקטת אותם.

ולמדתי שמתפללים בדרך.

ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה מהסיבה הזאת שלא יפסיקו עוברי דרכים.

עכשיו, אחרי שהוא למד שלושה דברים ממנו, אמר לו, רגע, רגע, רגע, רגע.

היית כבר בחורבה, נכון? מה שמעת שם?

שמעת איזה קול?

ואמר לי, בני, מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי, לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בניי לבין העובדי כוכבים.

אמר לי, בני, חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך,

אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך.

ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות,

ועונים, אמן יהא שמיר הבא מברך.

הקדוש ברוך הוא מנענע כביכול את ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלצין אותו בביתו.

כך,

ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין העובדי כוכבים, ולא אוי להם לבנים שיגלו מעל שולחן נביא.

אז הוא אומר, כל יום, שלוש פעמים, בת קול יוצאת ואומרת את זה.

אבל אם עם ישראל מגיע לבית הכנסת,

מתפלל כמו שצריך במניין,

מקפיד, ועונה אמן ישמיר הבא, ולא מדבר חס ושלום בבית הכנסת, ולא דברים בטלים,

ולא אוכל ולא שותה,

כמו שראיתי לאחרונה, השם ירחם, בהרבה מקומות שמדברים בבית הכנסת,

או שאוכלים ושותים כאילו שזה בית מרזח.

אוי ואבוי לאדם כזה.

לא רק שהתפילות שלו לא מתקבלות, הוא גם יענש על כך עונשים כבדים וחמורים.

כי כבוד בית הכנסת, אוי ואבוי.

איך אמרו כל גדולי הדורות?

למה קרה את מה שקרה בשואה האיומה?

רק בגלל שהיו מזלזלים ומדברים,

ומדברים, לא אוכלים ושותים,

על אחת כמה וכמה כשאוכלים ושותים את הכנסת.

וזה לא סעודת מצווה, ולא על טהרת הקודש והכול,

כמה הם יענשו על זה.

השם ירחם.

אז הקב' ברוך הוא שמח בזה, הוא מתקלס בביתו,

אבל אם חס ושלום לא,

אוי לאב שהגלה את בניו לבין עובדי כוכבים. אבא רוצה לזרוק את הילדים שלו בין הכושים,

בין אומות העולם. ודאי שהוא לא רוצה, אבל אין לו ברירה, הוא חייב לחנך אותם, הוא שם אותם בין.

ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, ואוי להם שהם הבנים עצמם הרחוקים מהשולחן של אבא,

כי הם לא יכולים לבקש ממנו ולקבל מיד,

כמו כל אבא שמוכן לתת לילדים.

תנו רבנון מפני שלושה דברים מנכנסים לחורבה, הנה מה שאמרנו, מפני חשד שלא יחשדו אותו שם שהוא עושה מעשים לא טובים ומפני המפולת, כן,

שחומת החורבה בדרך כלל היא רעועה, זה בניין שעומד להריסה

זה צו הריסה מהעירייה שלא יקרוס חס ושלום

ומפני המזיקין, כי במקום שהוא נטוש,

שמה שוהים כל מיני רוחות רעות, שדים אין בארץ ישראל,

כן, אבל רוחות רעות זה הכוונה כל מיני נשמות שאין להן

נו, מנוחה נכונה בישיבה עליונה,

אז הן משוטטות בעולם וכולי וכולי, או שאר כל מיני מזיקים והכול שנמצאים שם כמו נחשים, עקרבים וכולי וכולי, לכן לא נכנסים

מפני שלושת הדברים הללו לחורבה, דלת.

תנו רבנן

ארבע משמרות הבה הלילה, דברי רבי נתן

דברי רבי, סליחה, רבי נתן אומר שלוש

מהי טעמה דרבי נתן?

מה טעמו של רבי נתן שאמר שלושה משמרות הבה הלילה?

דכתיבה יבוא גדעון ומאה איש אשר איתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה

טענה אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה

זה כמו שמובא בפרשיות המשכן

תרומה תצווה וכולי וכולי, מה כתוב שם?

מה כתוב בפרשיות המשכן?

והבריח התיכון

מבריח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה

זאת אומרת, הבריח התיכון, הבריח האמצעי

כן? אז פה גם הכוונה אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה

ורבי, מהי תיכונה? מה הכוונה לפי הגדרתו של רבי שאמר ארבע משמרות הבה הלילה? איך יוצא לנו שזה ימצא?

אחד לא יכול להיות מתוך הארבע, נכון? יש לנו ארבע קדומים

זה יכול להיות משהו אמצעי?

שתיים יכולים להיות אמצעי

אז איך יסתדר לפי דבריו של רבי?

אלא אחת מן התיכונה שבתיכונות זאת אומרת, אחת מתוך השניים האמצעיות, זה הכוונה

ורבי נתן, מהי תכתיב תיכונה שבתיכונות? איך יסתדר לפי דברי רבי נתן, מה שרבי אומר תיכונה שבתיכונות?

תיכונה כתיב

סליחה

ורבי, מהי תיכונה? אחת מן התיכונה שבתיכונות

ורבי נתן, מי כתיב תיכונה שבתיכונות?

תיכונה כתיב.

הרי כתוב תיכונה, לא כתוב תיכונה שבתיכונות,

כמו שרבי הסביר.

אז מה הייתה עמדי רבי? אמר רבי זרק, אמר רבי ימיה, אמר רבי יהושע בן נבי.

כתוב אחד אומר, חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך.

וכתוב אחד אומר, קדמו עיניי השמורות. הכיצד?

איך זה מסתדר?

ארבע משמרות הווה לילה.

כן, יוצא שארבעה חלקים יחולק הלילה.

ורבי נתן סבר לכי רבי יהושע, דאמר דתנן,

רבי יהושע אומר, עד שלוש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות.

זאת אומרת, ארבע חלקים מכולק, כל חלק לשלוש שעות.

שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות.

שיד דלילה ותרדד יממה,

שעה אחת לילה ושני שעות יממה, תרי יממה, שתיים של ימות.

הווה ליהו שתי משמרות.

רבשי אמר, משמרה ופלגה נמי משמרות כרלה.

אז גם משמרה וחצי,

רב אשי אומר שזה נקרא

שניים, יפה, משמרה ומשהו.

יפה.

היי, ואמר רבי יזרקא, אמר רבי עמי, אמר רבי יהושע בן לוי,

אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. יש כאלה אוהבים להספיד,

מקצוענים בהספד.

מזמינים אותם, אלף שקל הספד,

מעט המספיד,

דברים שלא היו במת.

שמעתם היום את הסיפור,

שאיזה אחד מהחברה קדישא

חשב שאיזה אחד קם לתחייה.

מרגיש שפתאום שיש לו דופק.

כנראה הוא שחשב שיש כזה מצב של רפלקסים.

הוא הזמין את המגן דוד וכולי,

אז פרסמו את הקריאה

של המגן דוד אדום, שיש איזה מישהו,

מלחמת קדישא, שחושש שאיזה מישהו שנפטר, הוא חי.

יש לו דופק והכול, באו, בדקו,

המוניטור מראה מת.

לא צריכים, נראה לי, לבדוק אותו.

אבל כן, כנראה, היו מקרים שקמו לתחייה, כן?

אבל פה לא.

בקיצור, זה לא במקרה הזה.

אז אין אומרים בפני המת, אלא דבריו של מת.

בפני הנפטר לא רק דבריו של הנפטר. דהיינו, הדברים שהוא נהג בהם, ולא להוסיף, כי כל המוסיף חס ושלום גורע. הנפטר, כתוב שהוא נמצא באותו מעמד.

מה?

נכון, ושם נמצאים מלאכים. אה, חשבו שאתה צדיק. אה, אבל לא היית צדיק.

חשבו שאתה, אה, טוח, מכים אותו בשוטות של אש,

והוא רוצה להתנקם מאותו רשע שמספיד אותו שם.

כן? לכן צריך להיזהר מאוד בדבר הזה. לכן הרבה מעדיפים להגיד דברי תורה, ולא

כלומר דברי התעורבות.

ולכן אינו רואים בפני המת אלא דבריו של מת.

אמר רבי אבא בר קהנא, לא המרן אלא בדברי תורה,

אבל מילא דאלמא לית לנבא.

כן?

פה מדובר על דברי תורה דווקא,

אבל סתם דברים לית לנבא.

ואיכא דאמרא אמר רב אבא בר קהנא, לא המרן אלא אפילו בדברי תורה, וכל שכן מילא דאלמא.

שלא רק בדברי תורה, כן?

לא נאמר חידוש זה, והוא בכלל לא אמר את זה, אלא אפילו בדברים בטלים. מילא דאלמא, גם בזה צריך מאוד,

מאוד להיזהר.

יפה.

כן, נעצור פה.

אמנם לא עוסקים בדברים לא טובים, אבל

נעצור פה ונעבור לפה ליעץ, זה דברים מאוד מאוד טובים.

בעזרת השם.

אז תזכור, סיימנו בוו.

א' עד וו.

לא כולל.

כן,

אנחנו בעזרת השם היום נלמד על עניין של בת.

אחרי שעסקנו בשיעור הקודם בעניין של בן,

היום נלמד בעניין של בת.

ראיתי מנהג רע באיזה מקומות האיש כי יוולד לו בת, מרבים העם לעשות צחוק וליצנות.

זה אומר, הקור גדול, לכן נולד לו בת.

וזה אומר, חס ושלום, הסירחון גדול. וכהן הדברים של ליצנות עד שמי שנולדה לו בת,

מתבייש אפילו להגיד שנולד לו בת.

והבושה שלא יצחקו עליו.

כאילו שהוא בא מהאוויר, הוא לא בא מהבת.

כאילו שילד אותו בן.

ואינו ממצא מקום להיחבא מגודל הרדיפה שרודפין אחריו בדברי צחוק וליצנות. ורע

עלי המעשה, ואני קורא עליהם, אומר הרב,

לועג לרש חרף עושהו.

כי הן הן מפלאות עמים דעים שהוא נותן בנים למי שירצה והבנות למי שירצה.

ונמצא שם מלעיג על לידת הבנות נגד השם דברו מלבד האיסור של הליצנות.

מלבד שהוא פוגע בו, מבזה אותו ברבים ומתלוצץ והכול, הוא יענש על כך.

הוא גם פוגע בדברי הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא קבע שיהיה לו רק בנות, מה אתה רוצה ממנו?

למה אתה כל הזמן מסתלבט עליו?

וכי הבנים שלך יותר טובים מהבנות שלו?

אז למה אתה צוחק עליו?

אבו בנה זה פה, כל מיני כאלה דברים שהשם ירחם.

ויותר מזה יש שטוט גדול בקצת בורים, שאם ילדה ישתול זכר, או אוהבה ומכבדה כבוד גדול,

ואם נקבת הילד מרחקה ואינו נכנס אליו,

שם אותה בחדר נפרד. היום תשניי, זהו.

מה עכשיו, אין לך בת?

יש לך עונש שאת ישנת בחדר אחר, אני ישנתי בחדר אחר.

ואינו נכנס אליה ורבה עזובה. מי האשם? הוא האשם.

תלמד לעבוד, מה אתה רוצה?

ורבה עזובה ועצבה, ומה נוהלו האנשים האלה? מה לו עם אשתו? האם היא הלכה לשוק ובחרה לקנות לו בת ולא בן?

אם היו קונים את זה בשוק, אני מבין, אז בסדר, היא אשמה.

אבל היא לא בחרה את זה.

ועוד בעד דדי קו שדר, רחמנא מעלה,

בדרכי השגחת הבורא יתברך.

הלא אפשר דבנותן עדיפין למיבנה.

באשר יהיה טוב מזלנו, מנת חלקן אולי ייפלו לתלמידי חכמים, שידוכים טובים,

והבנים שלו, חס ושלום, ישבו על הברזלים עם סיגריות.

אז מה עדיף? ברזלים וסיגריות או חתנים כשושנים?

חתנים כשושנים.

יפה, נכון.

ומנת חלקן כאשר בעינינו ראימו כמה ששמחו בבת בין הבנים, והיה מזלה ברוך מבנים.

ואוי לו למי שבנותיו ומי שבניו בנות,

ויותר גרוע מבנות כאשר הן

רבים עתה מהארץ ובני העלייה הינם מועטים ורבים החווים להביא הבנים על התורה ועל העבודה.

מה זה אוי לו למי שבניו בנות?

מה שיש להם ברחוב?

אה, כאלה רוצים להידמות לבנות בר מינן.

ויותר גרוע מבנות כאשר הן עתה עם הארץ, ובני עלייה הינם מועטים, ורבים החווים להביא הבנים על התורה ועל העבודה.

מה שאין כן לאבי הבנות שאין עליו צרת הבת.

כי אם למדה מלאכת נשים ועדות טובות, בת,

לא מלמדים אותה תורה,

מלמדים אותה תהלכות שהיא נצרכת להן,

תלמד אותה לבשל, לגייס לבעלה, לכבס והכול.

היום לומדים להם תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי.

תן לה תואר במטבח.

מה אתה נותן לה תואר עכשיו במשפטים?

מסכן הבעל בא הביתה, מה אתה מפרנס? אני מפרנסת. מתחילה להסתלבט עליו והכול.

גברת, תלמדי לבשל.

זה צריך לעשות לה, קורס בישול.

עושים להם קורס תואר כזה, תואר כזה,

חמש בגרויות בתנ״ך, מה היא צריכה לדעת תנ״ך?

יש מקום שמובא שם שכל המלמדה תורה כאילו מלמדה תפלות.

עד כדי כך.

אז מה לך בללמד את התפלות?

נכון, היא צריכה לדעת בסיס והכול. אם הבעל לא נמצא,

אז היא תשב עם הילדים שלה ללמוד והכול וזה.

אבל זה לא שהיא תהיה אמן דה עומר ותלמד גמרא כמו נשות הכותל וכולי.

והוא עם הארץ גמור.

על זה לא דיבר הכתוב, פשוט שלא.

ומצוות האב על הבת לעשייה סמוך לפרקה, כמאמר רבותינו זכרנו לברכה שאמרו, בתך בגרה שחרר עבדך ויהב עליה. בתך בגרה אפילו שחרר עבדך לעשייה אליו.

דוגמה בפסחים קי״ג עמוד א'.

וצריך אב ואם. לא שתחתן אותה עם עבד, אלא הכוונה, אם יש לך עבד כמו שצריך והכול, אז תוכל, תשחרר אותה מהר, תחתן אותה.

במיוחד בימינו היום,

הן מגיעות לגיל מסוים, לא, עכשיו אני רוצה לבחור.

מסכן יהודי אחד בכה לי, הוא אומר, הבנות שלי לא מתחתנות.

מה אני עושה, כבוד הרב?

הלכתי לדובי הרבנים, שילמתי עשרות אלפי שקלים, המשבר אחים לא עוזרים.

אמרתי, אתה חס שלום עברת את הגיל, הם היו צריכים להתחתן בגיל מוקדם. עכשיו נפתחו העיניים,

ותיפקחנה עיניהם, וידעו כי עירומים הם.

עכשיו, הם לא רוצים זה, לא רוצים זה, עפר אור, זה פה, זה שם, זה.

עוד כמה שנים הם יצטערו על זה.

יגידו, אפילו היה חמור, היינו מתחתנים איתו, העיקר מתחתנים.

לא פשוט הדבר הזה.

לכן, לפני שיהיו פיקחים, הופ, מהר מחתנים.

תראו אצל רב חיים גניבסקי, הרב שטיימן, מהר, צ'יקצ'יק, אתם מחתנים את הנכדים.

לא מחתנים, מבין שמונה עשרה, הופ, לחופה.

יפה.

וצריך אביהם שיעמדו על המשמר עליה בשבע עיניים.

אתם יודעים מה כתוב שם.

אתם מכירים את הפרסי ההוא ששר בסרטון?

בת בבית, אור בבית. מכירים את זה או לא?

יש איזה פרסי אחד ככה שצילמו אותו כמה פעמים בבני ברק.

כמדומני שהוא שר כל מיני, ככה, בת בבית, אור בבית.

אז אמרה יפה, מה זה בת בבית, אור בבית?

כשיש בת שהיא עדיין בבית, עוד לא התחתנה, אז כל הזמן האור דלוק בבית, למה דואגים לה?

מתי היא תחזור? מתי היא תחזור?

הלכה לחתונה של חברה?

הלכה, אני יודע מה, להפרשת חלה?

למקומות כאלה לא הולכים.

כן, אבל נגיד שהיא הלכה, או הלכה למקום מיני דברים, או להרצאה או משהו, וזה, אז אור בבית עדיין.

ההורים לא יכולים לישון, למה הם דואגים? זה בת, זה לא פשוט. זה כמו יהלום שתפקיר אותו.

זה בת.

אבל בן, אפשר לכבות אור, הכל בסדר.

בסדר? לא, הכל בסדר, הוא יגיע בסופו של דבר.

אם יחטפו אותו, בסוף הוא יחזור.

אבל הוא יחזור בריא ושלם.

אבל בת, אוי ואבוי, אם יעבור השעה,

כשהאבא קבע עליה, נגמר הסיפור.

היום לצערנו הרב זה הפוך. אתה הולך בבני ברק, אתה רואה, בשעות לילה מאוחרות

בנות מסתובבות. זה לא מתאים הדבר הזה.

לא מתאים הדבר הזה.

כל כבודה, בת מלך פנימה חייבת להיות בבית.

לא צריכה לסתובב בין הרחובות.

משפחות טובות, אמיתיות, לא נותנים לילדים שלהם ככה לסתובב ברחובות.

לא משנה אם זה רחוב סמוך או שתי רחובות סמוכים. היו מקרים.

בשביל מה זה שלום.

וצריך אב האם שיעמדו על המשמר עליה בשבע עיניים.

שמעתם? לא בעין אחת. שבע עיניים.

לבל תחלל כבודה, כי את אביה היא מחללת. מה כתוב שם על בת כהן? באש תישרף, חס ושלום.

ומצווה לשמוע דברי החכמים ולהקדים ולעשיין באשר תמצא ידו,

וגם כן מצוות האב להרבות לביתו מוהר ומתן, כאשר תמצא ידו.

לא אומרים לחתן את הרוצות, אתה תיתן.

אלא הוא גם יוסיף וייתן.

למה?

כדי לחתן אותה עם תלמיד חכם. כדי למצוא לביתו בן זוג נאה.

וידוע מאמר רבותינו זוכרנו לברכה שאמרו לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם.

מט עמוד א' בגמר ופסחים.

ויש הרבה עניים אשר תאווה נפשם ליתן את ביתם לתלמיד חכם. אבל אין ידם משגת, מה יעשו?

ולפי צורך התלמיד החכם, מכל מקום חיוב הרעמי היה לעשות ככל בכוחם ולדלג על ההרים ולקבץ

כדי להכנסה קלה.

הכנסת קלה הולכים וכל מיני...

השבוע הייתי באיזה מקום דרשתי אז הגיע איזה יהודי אחד לדרוש.

הוא אמר כל פעם אני אומר הכנסת קלה אבל היום זה מקרה אחר.

מה זה?

כל פעם אתה אוסף להכנסת קלה היום אתה אוסף למשהו אחר?

מה זה כל פעם אתה מחליף תקליט?

או שאתה אוסף להכנסת קלה ונגמר הקלה אז כבר לא אוספים.

לא הוא ממשיך לאסוף כי נגמר הקלה עכשיו אז למה הוא יאסוף?

היום זה למקרה אחר.

איזה יהודי אחד, פגשתי אותו זקן

אני אוסף צדקה, עבור מי אני שואל אותו?

עניים, תלמדי חכמים, אברכים, הכנסת כלה, הכנסת חתן

הביא לי שם תפריט כמו של בית מלון

בסופו של דבר לא רציתי לבאס אותו, אמרתי לו יש לך הסכמה,

הוריד את הראש עליך

אפילו הסכמה אין לך, אז למי אתה אוסף?

תגיד, אני אוסף לעצמי, אני אביא לך, בסדר, שקל, שתיים

אבל אתה אוסף בשביל כל הרשימה הזאת, לא מתאים

אתה לא מוסד רב-תחומי

שאתה אוסף כל כך הרבה

איי איי, ומכל מקום חיוב הרמיה לעשות כל אשר בכוחם ולדלג על ההרים ולקבץ כדי לזכות ליתן ביתם לתלמיד חכם

ואם לא יעשו עשות זאת או שאין בנמצא במקומו תלמיד חכם על כל פנים יבחר לו בחור טוב, זה האנשים, יודע ספר וירא השם

ואל ימסור ביתו לעם הארץ רע מעללים

כי מי שמשליך ביתו

נותן ביתו לעם הארץ, כאילו משליך אותה לכלבים, שמעתם?

ותלונה עליו תהיה כל ימי חייה, היא תקלל אותו, יתרבו בתלונה, מה, מי חיתנת אותי אם מלטת לי?

כי עכר אותה ואוכר שערו אכזרי, כך מובאו גמר בבאמרות סג עמוד א',

ועל דרך שאמרו מתון ושב איתת, זאת אומרת, הווה מתון כאשר הינך רוצה לשאת אישה,

תהיה מתון, אל תתחתן בפזיזו, תבדוק טוב והכול וכולי וכולי.

אני תמיד אומר את זה לרווקים שנמצאים ושומעים,

לא מחליטים בפגישה אחת אם זה מתאים לך או לא מתאים לך.

לפחות פגישה שתיים.

בפגישה אחת לא רואים.

היום היא באה, אני יודע מה, אם פרצוף

לא מתאים לפגישה.

אז ישר אתה פוסל, למחרת הפרצוף הוא אחרת.

אי אפשר לפסול בפגישה אחת, לא מקובל הדבר הזה.

לכן יוצאים, יוצאים פעם, יוצאים פעמיים.

מתאים, מתאים, לא מתאים.

תחליף פרצוף,

מה לעשות?

אבל בפגישה אחת לפסול זה טעות איומה.

אלא אם כן, אני יודע מה, אמרו לך,

אמרו שחורים והגיע לבנים, או לבנים והגיע שחורים, זה משהו אחר.

אמרו לך, תיארו לך, אני יודע,

עץ פירות, והביאו לך עץ,

אני יודע מה, רקוב.

זה באמת בעיה.

אבל אם זה הכול בסדר, גם זה, יש כאלה, השם ירחם.

הוא יצא לפגישה,

והוא ראה שזה לא מתאים, אני לא יודע מה הביאו לו, פוזלת לו. כי שאמרו, שש-שש רואה, והביאו פוזלת. זה קורה.

כן, האלה של ה...

ש... נו,

השטחנים האלה, השם ירחם.

זה לא פשוט.

אלה יעשו לך מזבוב פיל.

זה הפתגם עליהם נאמר. מזבוב יעשו לך פיל. מה, אתה לא יודע משהו?

הוא בא לבראשון ואומר, תגידי, הכול בסדר?

לא ידעתי, התבלבלתי, יש עוד אחת.

קרא מנסה לשדך לו בכוח

את כל הזה. מה קורה? אין לך רשימה? תגידי, אין לי במלאי.

מה עד עכשיו מנסה לדחוף לו בכוח? מתאים, מתאים, לא מתאים, מתאים. אז זה גרביים.

אם במידה שלו אז ידאים, אז להתחתן, אם לא, לא.

גם צריך טיפה שיהיה טקט, לא...

איפה היינו?

כן.

אז קרא לדחוף והכול, והוא בא והוא רואה את זה, אז השם ירחם כזה דבר לעשות.

אז אם מלכתחילה, אתה יודע שזה לא טוב ולא מתאים,

למה להגיד לו כזה דבר?

להגיד לו, זה מתאים, הכל בסדר, תבדוק, תצא... זה לא מתאים.

לא מתאים, לא, יש דרישות. לא מתאים בדרישות, אז לא יוצאים.

אבל לא, גם הבחור אסור לו לפסול, הבחורה אסורה לפסול. להגיד, לא, לא, לא. יש כאלה,

מה הפרטים?

לא, אם הוא לא גובה 1.70 מטר, לא מתאים לי.

את ראית?

אולי 1.60 מטר כן יתאים לך?

אני מכיר הרבה שאמרו, לא, אני לא רוצה גבוה מדי, לא רוצה נמוך מדי, בסוף התחתנו עם גמד.

ויש כאלה, אני מכיר כאלה הרבה.

ויש איזה אחד צדיק, באמת צדיק, בתל אביב, שהוא התחתן עם,

טוב, כבר אמנם פעם שנייה היא רווקה,

והתחתן עם איזה אחת ממש ממש נמוכה, ממש.

בשעה טובה נולד להם בן

בעיית הברית והכל וזה.

אבל זה באמת צדיק, באמת צדיק.

לאן מוכן להתבזות, אתם יודעים כמה אנשים דיברו וכמה ניסו לקלקל והכל?

הוא אמר לא, אני מתחתן איתה, ויהיה מה שיהיה.

באמת, הם הולכים ביחד, אתה חושב שהיא הבת שלו.

בלי הגזמה.

וכשהיא לוקחת את העגלה עם הטינות, בטוחים שעושה ביסיטר.

ממש ככה.

אבל הוא באמת התחתן, זה נקרא חתונה לשם שמיים.

מספרים על הצדיק,

הרב מנצור בן שמעון, זכר צדיק קדוש לברכה,

מרבני ישיבת פורת יוסף.

למה הוא זכה לבנים תלמידי חיים, הרב שלמה, הרב ניסים, הרב מרדכי, זכר צדיק קדוש לברכה,

והרב מסעוד? למה הוא זכה לבנים תלמידי חכמים?

כי כשהיה בישיבה, אז הגיעו לחפש שידוך

לאשתו והרבנית בן שמעון, היא הייתה צולעת ברגל אחת.

ואז האבא בא לחפש תלמיד חיים, איפה היא נמצאה? אז הישיבת פורת יוסף.

והוא בא, והכול, והוא אמר לראש היבה, אבל יש בעיה אחת,

הבת הזאת צולעת.

טוב, והוא,

הרבי יזרעתי אמר, בסדר.

הוא דפק על השולחן ואמר, רבותיי, יש פה שידוך

מעולה שבמעולים.

הבעיה היא שיש חיסרון אחד.

חיסרון אחד, הילדה הזו היא צולעת.

הכלה הזו היא צולעת.

כולם לא רצו.

הוא אמר, מי שיתחתן איתה, אני מבטיח לו שכל הבנים שלו יצאו תלמידי חיים מובהקים. הם כולם דיינים. כולם.

כל ה... אב בית דין, הרב שלמה, כולם דיינים.

גאונים. גאונים בהלכה.

גאונים בתורה.

בזכות זה, זה חתונה נקרא לשם שמיים.

התחתן לשם שם, לא נורא היא צולעת.

הוא בירך אותו,

כל הילדים זה.

הוא קם, הרב בן צור, שאומר, אני מסכים לקבל את השידוך הזה.

מה, אתה משוגע?

המשחק אומר לו, מה אתה משוגע?

אני צריך להתחתן עם צולעת?

אולי,

זה לא בטוח, אולי יצא לך ילדים צולעים,

אולי יהיה בעיה, אולי, אולי, מה זה?

אולי תרקוד איתי, מה זה ליצן?

אולי, אולי, אולי, אולי.

מי אמר, אולי, אם הקדוש ברוך הוא רוצה שיצא לך, אז יצא לך בריא ושלם, למרות שהדב אשתך פגומים.

מה, לא, אין מקרים כאלה? ודאי שיש מקרים כאלה.

שני החרשים, יצא להם ילד בריא ושלם.

וכן להפך.

אז מה, אז אתה עושה חשדונות שמיים?

אולי מי שהיום רוצים, זה רק השידוך שלך, ואם לא תרצה זה, אז לא תתחתן לעולם.

אז למה ישר לפסול? למה ישר להוריד? למה ישר חס שלום לבזות?

אנשים נופלים בדבר הזה, זה דבר פשוט, ואנשים נופלים בזה בכמויות.

כמויות.

מכיר הרבה בחורי ישיבות כבר גדולים.

לא, אני רוצה ככה, אני רוצה ככה, כל מיני שאיפות רחוביות.

אתה בן תורה?

אתה יושב בישיבה? על מה אתה מדבר בכלל? אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה. זה, אם היה אחד עובד, אומר לי, אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה, אני מבין אותו.

אבל אתה, האחד שיושב ועוסק בתורה כל היום,

אם זה המחשבות שלך, סגור את הספר וצא לעבוד בתור ירקן תהיה. עדיף שתהיה ירקן.

עדיף שלא תהיה בן תורה. אתה מבייש את התורה שאתה לומד?

תורה לא מונחת באחד כזה, חס ושלום.

אז לכן כשאדם רוצה לשאת אישה, הוא חייב להיות מתון.

וכן צריך להיות מתון קודם לתת את ביתו לאיש ולבדוק אחריו יפה יפה. לא להגיד, אה, היא משפחה טובה, אני מכיר אותה וכולי. פגש את הסבא בשוק, קנינו ביחד גדול.

גמבות וזה, הכל בסדר. משפחה טובה. מה משפחה טובה? בדקת?

אולי הבן שלהם הזה רשע מרושע?

אולי הוא שקרן עם ציציות בחוץ,

כמו שיש היום הרבה כאלה מסתובבים?

שקרנים ורמאים עם ציציות בחוץ וגנבים?

הוא נראה לך חרדי לכל דבר, אבל הוא רמאי ושקרן יותר מאומות העולם. יש כאלה, יש כאלה. השם ירחם.

עד אשר ידע בבירור מה טבעו ויראו אותו כי טובו,

אז ייתן לו את ביתו.

תעקוב אחריו, תראה, באמת הוא לומד או שהוא מחמם את הכיסא בישיבה?

מה הוא עושה?

היום השתבח שמו הייתי בכולל של קהילות פז.

אתה רואה אברכים יושבים ועוסקים בתורה בלי הפסקה.

וגם אם הם מפסיקים לרגע, הם עדיין בתענית דיבור.

עדיין הם בתענית דיבור.

והגדיל לעשות שהיה שם איזה צדיק, אחד אמנם הוא לא בכולל,

אבל הוא עשה שם איזה פעולה,

סידר שם משהו לבית מדרש,

לפאר את בית השם,

ואפילו שהוא מסדר את זה, הוא היה בתענית דיבור.

אמרתי לו, תראה מה, זה חידוש.

גם פועל יכול לעשות תענית דיבור ולעבוד.

אם אתה בתור פועל עשית כזה דבר בתענית דיבור, כל שקל וכל שקל,

פועלים שבחוץ יכולים.

ואנשים שורפים את הימים ואת השנים ואת הכול, ועוד פעם יום הולדת,

ועוד עוגה,

ועוד קלוריות,

ועוד הכול,

והחיים נשרפים,

והוא יצא מהעולם הזה בלי שום כלום.

זה לא שווה.

ואין אמת כי איש לאישה,

כי אישה לאיש הוא, הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגי ומושיב יחידים ביתה, ומכל מקום כבר מילתא אמורה פשר דבר לכמם בערך זיווג אין שם.

ולכן חיוב הרמי על כל איש להרחם על נפשו ועל נפש ביתו ולהשתדל בכל אוז לבקש למנוח עד אשר ייטיב לה ולו בעולם הזה ובעולם הבא וישפוך נפשו לפני השם כפעם בפעם על בניו ובנותיו,

שיזווג להם הקדוש ברוך הוא זיווג נאה.

וכבר כתב הרב תפילה על זה ושמחתיה בבית תפילתי וגם הבת בעצמה אם יודעת לכתוב או לקרוא מן הכתב ילך אביה אצל תלמיד חכם ויסדר לה תפילה.

תפילה לזיווג במציאת בן זוג, בת זוג.

ועל זה אניף ידי בסייעתא תשמעיה אוי בעצמם המשתרים תבכה נפשה ותתענב ותשפוך נפשה להשם בדברים יוצאים מליבה ככל היוצא מפיה ותתפלל להשם שיזמן לה זיווג נאה תלמיד חכם ובחקר האלוקים תינתן.

צריכה להתפלל על זה מה את חושבת ככה מקבלים זיווג

צריכה להתפלל על זה לפקוד להשם ושיהיה זיווגה עולה יפה יפה וגדולה תפילה לעניין זה.

קיצור למד מלאה

הרי לאה הייתה אמורה להיות בחלק של עשו הגדול לגדולה בכל הבכורה הקטנה לקטן

ולאה בכתה כפי שהתורה מעידה ועיני לאה רכות ממה?

מזה שהיא הייתה בוכה שהיא לא רוצה להשתדך עם עשו הרשע

איך אני אשתדך עם עשו הרשע מה אני הקים 12 שבטים רשעים?

היא רצה להשתדך עם עשי

והתפללה על זה, והגשברו שמע את התפילה שלה.

שמע את התפילה שלה.

אז לא היה לה ששש,

כי היא בכתה הרבה

ונחלשו עיניה,

אבל היא זכתה להיות בחלק של יעקב, וזכתה להעמיד רוב שבטים מיעקב.

נספחה על השש.

כן.

קיבלה את השש בסוף, יפה.

ועל ידי זה שהיא ערבדה בבכיית שנעשו עיני להרקות, נפלה בגורלו של יעקב,

וזכתה להעמיד שישה שבטים אשר יצאה מהם תפארת ישראל, בתי כהונה ולוויה ובתי מלכות.

זכתה להעמיד שלוש בתים עיקריים בעם ישראל,

בזכות הבכי.

והבת היא אשר תתהלל שלא תיתן עיניה בעושר.

אה, יש לו דירה? אני מתחתנת איתה.

מי אמר? מחר הביטוח לאומי ייקח את זה.

יודע מה, מס הכנסה יעקל את זה. רק תרצה להיות ברעב ובצמאו ובעירום ובחוסר כול, כמו בתו של כלבה שבוע.

ויהיה חלקה עם תלמיד חכם ויראה השם, ולכן תלמד בכך,

תתלמד בכך קראוי לאיש תלמיד חכם,

שיעור עיני יפות ולא תקפיד לא על תענוגי המעכנים ולא על תכשיטים ועל נועם מלבושים,

ותרגיל עצמה במיעוט שינה. איך כתב היום מישהו דבר יפה?

הוא אומר, כשיש גשם יש שפע.

למה? האישה לא יוצאת לשופינג.

אז הכל בסדר.

כשיש גשם יש שפע. האישה בבית,

מפחד מהגשם, אין שופינג, אין קניות, אז יש שפע, נשאר, לא מגהצים כרטיסים.

מה?

אה, אל תגלה להם את הסוד.

ותרגיל עצמו במיעוט שינה ובמיעוט שיחה ובזהירות ובזריזות בגלל מידות טובות,

וגם השם ייתן להתו, ואין אמת שאמרו חיים שחייב אדם לקשט בביתו כדי שיקפצו עליה רבים.

אבל הבת שהיא יראת שמיים לא תתראה בפני הבחורים,

ובפרט שהיא מקושטת, חס ושלום, שלא ייכשלו בה בירורי העבירה,

ובפרט בדורות הללו שרבו הפרוצים.

שמעתם?

זה מתי נכתב?

לפני שנים על דורנו.

השם ירחם.

וכבר אמרו בש״ס, למדנו יראת חטא מבתולה, זה גמרא בסוד תחת בית, עמוד א', ורבי יוחנן שמע לאותה בתולה שהייתה מתפללת, ריבונו של עולם, ברת הגן עדן, ברת הגיהנום, ברת הצדיקים, ברת הרשעים.

יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו אלוהים לאבותי, שאל ייכשלו בבני אדם, וכן תחסינה כל הבתולות,

ותהיינה צפונות כל כבודה בדמלך פנימה, ולא תראה החוצה אליית.

והנה בערי ישמעאל נזהרות בזה קצת.

שמעתם?

אלה המוסלמיות, איך הן? כביכול,

כן? הן מכסות את עצמן.

אבל בערי אדום, אמריקה, אמריקה,

פרוץ מרובה,

כי כן מנהג המדינות,

מנהג אותיות גיהינם. מנהג נהפך לאותיות גיהינם.

פעם היה, סיפרתי לכם את זה כבר כמה פעמים,

שבשנים עברו, מודעה של עיריית תל אביב,

שאסור להסתובב ברחובות תל אביב

לא בצניעות.

זאת אומרת, עם בגד ים.

מי שייתפס ייכנס.

היום נראה לי הם מוציאים מודעה שכן יסתובבו גם ברחובות, לא רק בחוף הים, אלא גם ברחובות אתם יכולים להסתובב כחוף הים.

תראו איזה היפוך היצרות, היפוך הזמני, היפוך הימי, היפוך השעות.

מסימני הגאולה

וישי רדה, עונה היא תתעלל ולא תלך אחרי רבים לרעות ושכרה יהיה כפול ומכופל.

וכתב בספר החסידים שנערה אחת לא הייתה מתקשטת כלל כדי שלא ייכשלו ברועיה, וזכתה לזיווג של תלמיד חכם נאה וחסיד.

בזכות שלא נתקשטה,

כן, כמו חברותיה, זכתה לתלמיד חכם.

וריב לה עם עשירי העם אשר כביר מצא ידם או נתק, ומבקשים לזווג בביתם בחורים בני גילם עשירים כמותם,

פותחים יד ליתן מוהר ומתן הזוזים לאלפים ולרבבות כדי לקח בחורים שהם כלים ריקים מתור אבירת שמיים, ולא חכמו ישכילו, שאם יעלה עושרם על השמיים, סוף סוף אין גופם המונם והוא מועתד לרד לטמיון, אתה תעיף עיניך בו?

אתה תיקח אחת כזה, מה פתאום?

אתה רוצה מישהו שאתה יכול לסמוך עליו?

שידאג לבת שלך, יקים לך את זה, ולא יתפרפר.

וכמה וכמה שבפרק נישואין היו עשירים מופלגים ואיבדו את העושר. פתאום כל העושר נפל לטמיון.

הוא בא להיות נודדים ללחם, ואפילו בהיותו העשיר, האישה היא חיה חיי צער,

שאלה ראובן בעליה אם האלה הלך בדרכים בימים הנערות.

הוא לעולם הוטרוד בפועליו ובחשבונותם הרבה נכסים, הרבה דאגה, ומשכימי קומה אחרי שבת הולך ללחם מעצבים.

ומתוך שהוא טרוד וכעוס, מרובה קטטה עם אשתו על עוד דבר.

אז היא רצתה את הכסף, ועכשיו היא קיבלה קטטה.

היא קיבלה מינוסים, היא קיבלה מס הכנסה,

היא קיבלה בנקים, היא קיבלה בעיות, היא קיבלה עיקולים,

היא קיבלה כל מיני חובות.

אז מה עדיף?

עדיף שלא יהיה את כל כאב ראש הזה.

שב, תלמד, תחיו כפשוטי העם, והכול יהיה בסדר. נכון, צריך כסף,

צריך לחיות,

אבל השם ידאג לך, סבלנות, הכול בסדר.

ואין אמת ששבו בשיעוריהן שגם תלמיד חכם אינו רוצה בבת השיר, שרוצה לקיים, אמר רבותינו,

רד דרגה וקח אישה, חווה דרגה נסב איתתה. זה גמר בבמות סגים עמוד א'.

ומאמר רבותינו ז' שאמרו לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בתלמיד חכם.

והנושא אישה צריך לבדוק באחיה, שרוב בנים דוהים לאחיהם.

אמר רב הבא בתרא, קי עמוד א'.

ואם ייתן איש כל הון ביתו לתלמיד חכם באהבה שאוהב את הקדוש ברוך הוא לקיים את דברי חז״ל, בוז יבוזו לו.

עדיין זה לא שווה לעומת

גדלותו של התלמיד חכם כלפי קודשא בריך.

אבל מכל מקום כתב בספר עשייהם שאם תלמיד חכם

דחיקה לשעתה

ורואה שהעשיר הוא ביתו נפשם חשקה בתורה, ומרבים לו מוהג מתן באופן שיוכל להיות מיושב על התורה ועל העבודה,

אם לוקחה לא הפסיד.

והשם ימנתו ממנו.

לא שזה אסור,

לא טוב.

אבל אם אתה רואה שבאמת הם אוהבי השם, באמת רוצים שתשב ותעסוק בתורה, ולא רוצים שתצא אחרי שנה לביזנס,

בסדר גמור.

ירוויח.

והשם לא ימנע ממנו זרע קודש בהיותו נושא אישה לשם שמים, כי הוא לא נושא אותה לשם הממון

של אביה, אלא הוא נושא אותה לשם שמים נטו.

ויכתוב עוד מזה בערך זיווג,

זאת התורה בין אב לביתו, וישמע חכם ויהיה מבין עוד מדעתו. אז מסקנה כשנולדת בת,

אצל אחינו האשכנזים, עושים קידוש הרבה.

זה לא באמת שעושים קידוש, מה זה קידוש הרבה? קידוש גדול.

כולם מביאים קצת ארינג קרקרים ושתייה וקצת קנה סלטים.

אז מה זה קידוש הרבה, אתה אומר?

סתם שמעתי כמדומני את הרב לוינשטיין, שהוא אמר את זה.

כדי לו לבזות, אומרים קידוש הרבה, קידוש גדול.

בדרך כלל בברית אדם עושה, אז הוא משקיע אולם ותקליטן או זמרים וכו' וכו', הוא עושה את זה כמו שצריך.

זה באמת סעודה, סעודה.

אבל פה עושים קידוש הרבה, כאילו משהו ככה, משהו, זה נקרע גדול, אבל זה קטן.

זה כדי לא לבזות, או גם נולדת חב״ד, גם אם אתה עושה קידוש קטן, אתה לא מתבייש?

זאת אומרת, מה זה לדוב? נולדת חב״ד? או, אתה עושה קידוש הרבה, קידוש גדול.

אז יש כאלה שבאמת מהדרים את הקידוש ועושים את זה כמו שצריך.

אבל יש כאלה שמסתפקים. אמרו,

זה וזה העיקר שיהיה כוונת שניהם לשם שמים. כוונת שניהם לשם שמים,

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חניה בקשה אומר את זה, ראש ברוך הוא דקות ישראל.

פיקר בעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה בידי.