הכנסת ספר תורה | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ידוע, יש ספר קוראים לו פרקי רב אליעזר

פרקי רב אליעזר בן אורקנוס

בפרק הראשון מספר שמה תחילתו של רב אליעזר ביתה

רב אליעזר היה בן אורקנוס

שהיה איכר עשיר

עיקר גדול, היה לו הרבה שדות

והרבה פועלים

וגם רב אליעזר, אליעזר, כשהיה בחור,

גם עבד בשדות של אביו

והוא כבר היה בחור מבוגר

בין ה-27

והיה מקבל התקפות

של געגועים ללמוד תורה.

היה מתחיל לבכות.

כך כתוב שם, היה בוכה.

אומר לו אביו, אני מאי אצלך.

קשה לך לעבוד ולחרוש בטרשים, בהרים,

אני אתן לך במישור.

תעבוד במענה.

מענה הכוונה, כבר יש תלם אחד

לאורך השדה,

אתה תעבוד ואז ככה יהיה לך קל.

אומר לו, לא אבא, לא זה מה שכואב לי, אני רוצה ללמוד תורה.

היה בוכה, רוצה ללמוד תורה.

אז אביו אומר לו, אבני, אתה בן כמה? אתה בן 27. מה, עכשיו אתה תלך ללמוד בחיידר,

בתלמוד טוירו, עם ילדים קטנים?

אני אגיד לך,

תתחתן ותגדל ילדים מנעוריהם בתלמוד תורה.

אבל אתה כבר מבוגר, אתה לא יכול ללכת ללמוד.

והוא בוכה, בוכה, בוכה. אני רוצה ללמוד תורה, אני רוצה ללמוד, לא בני.

אני דואג מקודם לעצמי שאני אלמד תורה.

וכל הזמן הוא בכה,

מדי פעם לפעם, בוכה.

עד שנגלה אליו אליהו הנורי

ואמר לו, אתה רוצה ללמוד תורה?

תלך

לירושלים, לרבן יוחנן בן זכאי,

ותבקש ממנו, תלמד שם תורה.

אז הוא הלך, אליעזר ברח מאביו.

אביו,

תכף, אחרי כן מבואר, גם אביו אהב תורה, אבל הוא ראה שהבן הוא כבר

מבוגר ולא למד כלום עד עכשיו.

הוא לא יצליח ללמוד.

אז לא יהיה לו תורה ולא דרך ארץ? לפחות תהיה עשיר.

לפחות תהיה עשיר.

הלך רב אליעזר, הלך לרבנו יוחנן זכאי והתחיל לבכות.

בוכה שם.

למה אתה בוכה?

הוא אומר לו, שאני רוצה ללמוד תורה.

הוא אומר לו,

כמה מסכתות כבר למדת?

הוא אומר לו, מה המסכתות?

לא למדתי כלום.

הוא אומר לו, קריאת שם מה אתה יודע?

לא.

אתם יודעים, מה זה? זה פלא עצום.

באותו זמן שיהיה כאלה עמי ארצים,

כי הוא ארכנוס היה עסוק בעיקר,

והילדים גדלו כמו עיקר.

אומר לו,

ברכת המזון אתה יודע?

ברכות אתה יודע?

כלום.

עם הארץ גמור.

זה הרב אליעזר הזה. אבל הוא אומר, אני רוצה ללמוד.

רוצה ללמוד לזכות לטרו. הוא רוצה ללמוד תורה, לא ללמוד ברכות.

ראה רב אליעזר, זכאי את החשק הגדול שלו ללמוד.

אפילו שהוא בור בעם הארץ,

אמר לו, טוב, שב, אני אלמד אותך.

כל יום היה מלמד אותו,

התחיל ללמד אותו ברכות, קריאת שמה, הדברים החיובים.

והוא היה חוזר על מה שהוא לומד,

הרי אמרו עליו, בור סוט שאינו מאבד טיפה,

כמו בור מסויד עם סיד,

שהוא לא בולע, לא לוקח את המים,

לא סופג את המים.

הוא חזר על ההלכות,

ולאט לאט הוא התחיל ללמוד, ולמד, ולמד.

עברו כמה שנים,

ואורקנוס בא רוצה לראות את בנו.

הוא רצה להדיר אותו מנכסיו,

שהוא שויטה, הלך ללמוד,

ולא יהיה לו לא לימוד ולא דרך ארץ.

הוא היה מרוגז עליו,

והוא בא לירושלים לישיבה של רבי נחמן זכאי.

והתלמידים,

רבי יהושע בן חנן, רבי יהושע,

ועוד תלמידים שהיו לו לרבייזר,

שהיו לו לרבי נחמן זכאי, כתוב בגמרא.

אז התלמידים אמרו לרבי נחמן זכאי, זה אורקנוס אביו של אליעזר.

אמר להם, תושיבו אותו בין הגדולים.

היו שם נקדימון בן גוריון,

כרבשה בועה, גדולים בכסף,

מיליונרים.

הוא רצה לכבד אותו.

אחרי כן הוא ניגש לאליעזר,

אומר לו, אתה תקום, נדרוש.

אתה תדרוש עכשיו.

הוא אומר לו, אני לא יכול לדרוש.

אני, אין לי מה לחדש, הכל שמעתי ממך, מה יש לי לדרוש?

אז אמר לו, אתה מתבייש ממני?

אני אצא ואתה תתחיל.

אני אצא, שלא תתבייש ממני, אני אצא ואתה תתחיל. והוא יצא רבי נחמן זכאי מבית המדרש,

ורבי אליעזר התחיל לדרוש.

והיה חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים,

והיו הדבורים משמחים כנתינתם ושנבעו פניו כפני להבים.

נכנס באמצע רבנו יוחנן זכאי.

ראו אותו, הוא שמע את הדרושה, קצת את הדרושה שלו,

הוא בא ונשק אותו ואמר לו,

ואמר והכריז אשריך אברהם אבינו שיצא רב אליעזר בן אורקנוש מחלציך.

אורקנוש שמע.

מה?

זה, בני אליעזר לא הכיר אותו.

חוכמת אדם תשנה פניו.

כמה שנים שלא ראה אותו, אולי היה בלי זקן, בעצם השוואה היה לו זקן.

טוב, אבל, אבל,

אבל חוכמת אדם תאר פניו, לא הכיר אותו.

עכשיו הוא שומע שהוא מכריז,

אשריך אברהם אבינו שיצא רב אליעזר בן אורקנוש.

אז הוא אמר, זה בני,

אז תגיד, אשריך אורקנוש שיצא רב אליעזר מחלציך?

אם הוא הצליח בלימוד?

זו השמחה שלי.

וניגש אליו ואמר לו, באתי להדיר אותך מנכסיך,

שאתה לא שמעת לי וברחת,

ואני חשבתי שלא יצא ממך כלום.

אבל עכשיו זכית לתורה?

כל הנכסים שלי בשבילך.

אמר לו, לא, אבא,

אני לא רוצה

לא כסף ולא קרקעות.

אמר לו, למה?

אמר לו, אני, אם הייתי רוצה כסף,

הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שלא הכסף ולא הזהב, היה נותן לי.

תודה רבה, מה אני צריך אותך?

אני יכול לבקש ישר מהקדוש ברוך הוא והוא ייתן לי.

ואם אדמות הייתי רוצה,

הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שנאמר

לאדוני הארץ ומלואו,

דבל ויושב בהקול שלו והוא ייתן לי אדמות.

אבל אני לא ביקשתי ממנו אל הטוירו.

אני לא רציתי לבקש מהקדוש ברוך הוא כסף ואדמות.

למה? לא רוצה שהלב שלי יהיה לו אהבה אחרת.

רק טוירו.

לא ביקשתי ממנו אלא טוירו.

הכל בפרק הראשון, סרב אליעזר, יש פה ספר.

איי, ואני תמיד התפלאתי.

עם הארץ כמו שהיה אליעזר העיקר,

הבחור הזה, הרווק,

שהיה עם הארץ גמור אפילו ברכות, הוא לא ידע.

עם הארץ גמור הזה, מאיפה הוא קיבל געגועים לתורה?

מאיפה הוא קיבל?

איך בלומה לבחור שלמד בישיבה

והרגיש המתיקות של התורה?

אתם יודעים איך כתוב בהתחלה,

איך הפסוק אומר?

הפסוק אומר, אני תושייה,

לי עצה, לי גבורה. בהתחלה התורה זה תושייה.

מוטש את כוחו של אדם.

בהתחלה אדם צריך, כך כתוב בזוהר הקדוש,

בפרשת בראשית,

אדם צריך להרגיל את גופו ללימוד,

להרגיל את גופו ללמוד.

אתם שומעים המילים האלה? המילים האלה כתובים בזוהר.

אדם צריך להרגיל, כי הרי אתם רואים,

אדם בא,

יושב,

יכול לדבר כל היום, לא מתעייף.

יושב ללמוד

רבע שעה, חצי שעה, הוא כבר מתעייף.

כתוב, יתיב ולאה ושעה

כלי יומה, ולא לאה.

לא מתעייף.

יתיב ולאה שעה חדה בתוהרו,

הוא כבר מתעייף.

היינו דכתיב,

לא תקראת יעקב כי הגעת בישראל.

זה יצר הרע שלא נותן ללמוד.

וכולם יש להם היצר הרע הזה.

ותלמידי חכמים יותר מכולם.

מה אתם חושבים, תלמיד חכם?

טוב, תלמיד חכם יותר קל לו שיש לו טעם בלימוד,

אם הוא מבין.

אבל כך כתוב בזוהר, בהתחלה האדם צריך להרגיל גופו לתורה.

יושב ללמוד,

אפילו מי שלא ידע ללמוד גמורה.

אז יודע ללמוד חומש, פרשה.

לוקח, אבל לא רבע שעה והולך.

שב, תלמד שעה, שעתיים.

תרגיל את הגוף שלך ללמוד,

שלא יברח.

זה נקרא תושייה, להטיל את הגוף ללמוד תורה.

אחרי שאדם זוכה ללמוד,

אז הוא כבר רואה את החוכמה של התורה.

אז הוא גיב...

לי עצה

ולי גבורה, הוא מקבל

כוח

בטרו, מלחמתה של טרו.

אחרי שאדם טועם, הרי

תראו, אני מלמד.

אני מלמד.

אני יודע שתלמיד,

מתי מתחיל

התלמיד

לנבוט?

ברגע שהוא התחיל להרגיש את המתיקות שלו, של אלימוד.

את המתיקות של הסבורת.

הוא מבין את הגמורה, מבין בהוון.

זה על זה צריך רבה, ודאי צריך רבה, זה לא בא לבד. זה התורה, אפילו שכבר נכתבה המשנה והגמורה על ידי רבי הנא ורבי אשי,

אבל זה תורה שבעל פה עדיין.

למה? כי צריך ללמוד איך ללמוד.

ואם אדם כבר טועם מתיקות התורה, הילד, הבחור,

התלמיד, אז הוא מתחיל לנבוט.

הוא כבר נמשך לתורה.

אבל זרע בלעזר

היה עם הארץ,

ואביו עם הארץ.

איכרים.

מאיפה בא לו?

אז מילא הבחור שכבר למד, יש לו טעם,

הוא נזכר מן הגשמק, מן המתיקות,

אז הוא מתגעגע לתורה. אבל עם הארץ כזה מתגעגע לתורה?

איך הפשט בזה?

ואני אספר לכם סיפור.

אני נולדתי במרוקו.

לא מתבייש.

ובמרוקו הייתי בעיר שלנו.

למדתי בתלמוד תורה, ברוך השם.

עד גיל 11. ואחרי כן הלכתי לבית ספר של אליאנס ללמוד לימודי חוק.

אחר כך,

בגיל 13-13.30 הייתי צריך לעבור לתיכון,

והכרשבוכו עזר שלא התקבלתי.

סיבה אחת הייתה, הבחינה הייתה ביום שישי וסבת.

אז הבחינה של יום שישי כבר רשמו שאני עברתי.

אבל בשבת אני לא הלכתי לחלל שבת,

ברוך השם.

אז ראו שחסר המבחן של שבת,

אז הורידו אותי.

ועל ידי זה זכיתי לא ללכת לתיכון של העיר שלנו. למדתי אחר כך עם קצת תיכון בישיבה.

אבל,

לא, אחרי כמה זמן,

אחרי שלושה חודשים,

נפתחה ישיבה בטנג'יר.

מאיפה ייקחו תלמידים?

זה היה,

מי שיסד את הישיבה קראו לו רבי שמואל טולדנו, הוא היה מהנדס. הוא היה גר פה פעם, בבני ברק,

במרחב מימון למעלה,

אלו וילה שמה.

הוא, רבי שמואל, קיבל ירושה

והוא היה לו בראש לפתוח ישיבה. לא, הוא בעצמו.

להביא ראש שיבה, להביא.

הוא בנה את הבניין.

הוא בנה את הבניין מפואר.

בית מדרש, חדר אוכל, חדרים, הכול.

ו...

אבל, טוב, והלך והביא ראש שיבה מגייצת.

זה הרב דסלר, זיכרונו לברכה,

הוא הציע לו את הבן אדם הזה,

והוא בא איתו, עבר בכל ערי מרוקו לאסוף תלמידים.

היה עושה מבחן, לתלמידים בני 14,

13, 14, 15,

והביא תלמידים מכל ערי הארץ.

והיו איזה תלמידים, קצת היה בהם לכלוכים זכו תורה.

אבל רוב התלמידים באו מן הרחוב,

לא היו, לא היה באים כלום, לא טוי רע ולא ירע שמיים.

אבל לא הייתה ברירה, הם לקחו, רצו לקרב אותם לתורה, ויש לו ללמוד.

והתחילה הישיבה.

אחרי כמה חודשים הייתם באים לישיבה,

הייתם רואים באיזה התמדה למדו.

אחרי כמה חודשים ראית ישיבה כמו ישיבה פה,

בכזאת התמדה,

בכזה חשק.

והייתי תמיד תמה, כמו שתמרנו על רבי אליעזר,

איך היו לו געגועים לתורה,

איך הבחורים המרוקאים האלה קיבלו חשק, למה?

איך אחרי שלושה חודשים?

מן הרחוב באו.

היה איזה עיר שהיה,

היה שם קצת תורה.

הרגישו על הבחורים שבאו משם

שהיה עליהם לחלוחית של תורה.

אבל רוב הבחורים היו

גורנית מיד גורנית. כלום.

לא תורה ולא כלום.

ואתם יודעים מה הסיבה, מה הסוד.

מה הסוד של הבלייזר ומה הסוד של הבחורים המרוקאים.

הסוד הוא ש...

ישראל ואורייתא וקודשא בריחו חדו.

יהודי שיש לו נשמה יהודית,

יש לו געגועים לתורה

וגם לקדוש ברוך הוא.

אני אספר לכם שאני, הרבה פעמים קרה לי שבאמצע מקבל געגועים לקדוש ברוך הוא ומתחיל לבכות.

אני נזכר בקדוש ברוך הוא ומתחיל לבכות.

זה היה קורה לי כאן הרבה פעמים.

למה? הנשמה מתגעגעת לקדוש ברוך הוא, וגם מתגעגעת לתורה.

זה היה, זה הסוד.

אז רבייזר היה לו נשמה טהורה,

אומנם עם הארץ,

אבל געגוע הנשמה הייתה מתגעגעת לתורה,

כסופין של התורה.

ומור אבי אמר לי שהמרוקאים ניצלו במלחמה, במלחמת

עם היטלר, הרי הגיעו לקזבלנקה.

ניצלו בגלל שהם שמרו על שלושה דברים,

שבת,

כשרות וטהרת המשפחה.

טהרת המשפחה הייתה עמוקה במשפחות.

בת מתחתנת, האימא שלה מלמדת אותה, אין דבר...

היו שומרים טהרת המשפחה, אז היו טהורים.

הנשמה נשאר. אני השתפקתי עם היום שיש ישיבות של מתחזקים.

אבל הם באים מבתים חילוניים ואכלו מאכלות אסורות,

ובטח ההורים לא שמרו טהרת המשפחה.

לא יודע אם הם נדבקים בתורה.

הם יושבים ולומדים.

אולי נטמטם הלב שלהם עם המאכלות אסורות, עם טומאת נידה, רחמנא ליצלן,

אבל אצלנו זה מה שהיה.

וגם אליעזר, עליו השלום, רב אליעזר הזה,

גם רב אליעזר,

האהבה שלו לתורה באה מהנשמה היהודית שבו.

איך אומר הפסוק? עכשיו אגיד עוד מילה אחת.

הפסוק אומר,

אוי, כל צומא, זה בישעיה.

אוי, כל צומא לכולם מים.

מה זה אוי, כל צומא לכולם מים? מה משמיענו פה? אני הייתי צומא, אמרתי לרבנו שאני רוצה לשתות משהו.

מי שצמא הולך לשתות, מה הבעיה?

אוי, כל צומא לכולם מים?

מה מחדש לנו פה?

אולי נגיד, אין מים אל התורה.

אוי, כל צומא לתורה,

לכולם מים.

אבל תגידו לי, גבל פשיטא.

אם אתה צומא בלימוד, תשב ותלמד.

מה הפשט?

בעלתניא באיגרת אומר,

אוי, כל צומא לקדוש ברוך הוא.

אוי, כל צומא לקדוש ברוך הוא,

לכולם מים.

תשבו ללמוד.

על לימוד התורה יביא אותך להתקשר עם הקדוש ברוך הוא.

וזה הכל אותו יסוד.

כאן נשמה של היהודי מתגעגעת לתורה, מתגעגעת

לקדוש ברוך הוא.

אבל איך משיגים את הקדוש ברוך הוא? רצונך להשיג את הקדוש ברוך הוא?

שב ותלמד.

לכו למים, אין מים אלא תורה.

ומזה תתקרב לה קדוש ברוך הוא.

כל אחד

יכול לעלות בתורה, להתגדל בתורה.

אמרתי כבר, אפילו מי שלא יודע גמורה,

אבל חבל.

מי יודע גמורה והיה מבין

איך אומר האורח חיים הקדוש.

אז אם הבני עול... היו יודעים

את המתיקות של התורה,

היו מתלהטים אחריה. איפה האורחיים הזה? סלחתי בכיתבו,

בכיתבו ודברים, בספר דבורים.

אם היו יודעים המתיקות של התורה, היו מתלהטים אחריה. חבל מי שלא למד גמורה, חבל. אבל צריך עכשיו להשתדל ללמוד. אפילו אדם מבוגר יכול ללמוד.

לשמוע שיעור, להבין אותו ולחזור על השיעור

כדי שייקשר ללימוד.

ברגע שבחור מתחיל להבין,

הוא כבר נובט,

ינבוט, הוא כבר יגדל.

אבל גם מי שלא יכול ללמוד גמורה,

אבל חומש אתה יכול ללמוד.

אז תיקח פרשה ותשב ותלמד לא רבע שעה,

שב שעתיים, שעה וחצי.

איך החזוניש מתאר, והייתי מבין בשם החזוניש,

איך הוא היה מתאר לימוד ברצף.

אומר, מה זה לימוד של שעתיים?

אוי, איזה יופי.

עוד שעה?

עוד שעה? עוד שעה?

עין לא ראתה. אומר, התענוג של לימוד ברצף,

עין לא ראתה.

זה משהו,

חבל, כדאי היה לראות את הלשון שלו, אני לא זוכר את כל הלשון

בספרים שלו.

אז זה גם באדם שלא יכול ללמוד גמורה,

אבל יכול ללמוד משניות,

להבין,

להבין, לא להתאר.

בלי הבנה, תורש בעל פה זה לא.

תורש בכתב, אפילו אם לא מבינים,

כי זה דברי אלוקים חיים.

זה מילים שאמר הקדוש ברוך הוא.

אבל תורש בעל פה הקדוש ברוך הוא לא אמר המילים האלה.

חז״ל כתבו את התוכן של הלימוד,

אז זה רק אם מבינים.

אם לא מבינים זה לא נקרא לימוד.

אבל אם אדם,

ככה גם בחומש, לחזור על הפרשטוב

ולהשתדל

לשמנן את דברי הקדוש ברוך הוא, את דברי הטרור.

כי כשמגיעים לאותו עולם,

אשרי מיש בא לכאן ותלמוד וביודו.

בעולם האמת

שום דבר לא הולך, לא כסף, לא זוב, לא אבנים טובות ומרגליות,

אלא טרו ומעשים טובים בלבד.

ואשרי מיש בא לכאן והתורה בפה שלו.

יודע,

יודע תורה. אפילו חומש.

אפילו מי שלומד רק חומש.

אבל אתה יודע, כל מילה,

זה מילה של הקדוש ברוך הוא.

זה תרס השם.

ספר תורת האלוקים.

זהו, ברוך השם זוכים פה לעשות, להכניס את הספר טויר החדש

יהי רצון שהיא תתרבה הרבה תורה בבית המדרש הזה