בדין כרם רבעי - ב' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 30.03.2017, שעה: 20:58
- - - לא מוגה! - - -
הוא מתעשר אל האביונות בלבד.
אבל הקפריסין והתמרות ועלי נפילות, שהם גם נאכלים,
בלי מעשר.
כי חיוב מעשר הוא רק על הפרי המיוחד
של העץ.
לפי רבי עקיבא, העיקר של הפרי של הצלב זה אביונות.
הגמרא קוראה לזה פרחה.
רש״י אומר, כך קוראים לשם האביונות.
טוב, רש״י, אבל אילו לדבריו הייתי אומר,
כי זה פרח קטן,
כשהוא נעול,
כשהפרח סגור, זה אביונות.
אחרי כן הוא מתפתח ויוצאת תמרה,
אבל מקודם קוראים לו פרחה, פרח.
פרחה, לא בכלל זה השם שלו, הוא פרח.
טוב, אבי רש״י מסביר את זה פרחה, בסדר.
לא משנה בזה. אז כתוב כאן שהחיום מעשרות
רק על הפרי העיקרי של העץ,
אבל על שאר דברים שצמחו בעץ,
ואוכלים אותם, אבל לא זה עיקר דעת, אדם לא התעצל בשביל הטמרות ובשביל העלים,
ובשביל הקפריסין זה קצת יותר חשוב, אז זו מחלוקת, רבי עקיבא.
רבי עקיבא אומר שקפריסין,
גם כן זה לא עיקר הפרישלייץ,
זה לא חשוב,
רק האביונות מתעשרים.
ורב אליעזר אומר,
גם הקפריסין וגם התמרות.
מה זה תמרות?
רש״י מסביר שבעלים של הצלף
יש תמרות כמו שיש בערבה.
אני ראיתי תמרות של הצלף.
זה אחרי שהפרח נפתח,
הוא מוציא איזה משהו יפה מתוכו,
ואחרי זה בזה גודל תמרה, תמרה גסה,
ירוקה.
לא תמרה אדומה, היא תמרה ירוקה, וכובשים את זה.
גם את זה אוכלים. אז זה לא כזה חשוב. עיקר החשיבות זה הפרחים הקטנים, שמתחיל הצלף,
כשזה עוד סגור.
לוקחים את זה וכובשים אותם במלח,
ואוכלים את זה. חמוצים כמו חמוצים, אוכלים יעד עם דברים.
אז העיקר,
כאן באמת קצת להבין את זה, איך יכול להיות שהתמרות,
והעלים והקפריסין יהיו פטורים ממעצר, לפי רבי עקיבא.
תחשיב אותם פרי אדמה.
הרי זה נאכל.
אז למה שיהיה פטור מן המעצר?
זה לא עיקר הפרי של העץ.
בסדר, תחשיב אותם פרי אדמה, הרי באמת מברכים עליהם בורא פרי אדמה בכלל זה.
כיוון שהם לא עיקר הפרי,
בגמרה מבואר שלושה דינים.
אין בהם חיוב מעצר,
אין בהם דין עורלה,
ובברכתם בורא פרי אדמה, לא בורא פרי עץ.
כיוון שהם לא עיקר הפרי של העץ,
על מה מברכים בורא פרי עץ? בורא פרי העץ זה רק על הפרי העיקרי שעליו נוטעים את הדת.
אחי, נוטעים את העץ.
אבל בורא פרי או עץ, זה לא סתם פרי עץ, או, פרי מן העץ.
זה פרי של העץ, הפרי החשוב של העץ. על זה נוטעים אותו.
זה נקרא בורא פרי עץ.
אבל אחרים לא נקראים פרי עץ.
וגם לעניין עורלה, התורה חיווה פירות העץ עורלה.
כי תבואו אל הארץ נטעתם כל עץ מאכל,
והרלתם עורלתו את פריו.
הפרי העיקרי, אבל זה מובן לי פשוט.
אבל השאר פטורים מעורלה, תחשיב אותם פרי אדם, פרי אדמה אין עורלה.
אבל לגבי מעשרות, המשנה בפרק ד' ד' מעשרות, בסוף פרק ד' ד' מעשרות,
שזה לא חייב במעשר,
לא כל כך מובן. טוב, הם לא חשובים,
אבל זה משהו שנאכל, וזה גודל דרך העץ, זה גם מן האדמה.
ומברכים על זה בורא פרי אדמה, למה שיהיה פטור מן המעשרות?
נכון, פירות אדמה חייבים במעשרות, אבל פירות עץ,
רק אם זה פרי העץ, הפרי העיקרי של העץ.
טוב, זה השלושה דינים שכתובים כאן.
אתמול דיברנו מה זה צלף.
רבינו עובדיה מעשביר שזה הוקפר בערבית,
וגם בצרפתית
קוראים לזה לוקפרייה,
וזה,
בעיר פס היום יש מפעל שמייצא שימורים של צלף.
וגם פה זה הגיע.
אנשים שיודעים את זה, מכירים את זה, לא קחים את זה לאכול.
אבל טוב, ומה, זה עץ או זה ירק? זה עץ.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל. בית הלל אומרים, זה ודאי עץ,
הוא מותר לנטוע צלף עם גפן.
באילן באילן,
אילן באילן מותר. אפילו אילן בגפן מותר אחד על יד השני.
רק לא להרכיב, לעשות הרכבה.
הרכבה אסור מן התורה אפילו בחוץ לארץ.
זה מיצה שבגופו, אסור להרכיב, לא מיצה תלויה בארץ. יישום מעשה הרכבה,
כמו שאסור להרביע כלאיים.
גם פה זה אותו דבר.
אסור לבוש שעטנז, זה גם כלאיים. יש כלאי בגדים, כלאי הכרם,
כלאי זרועים, כלאי בהמה.
אסור לנהוג בשני בהמות שונים.
בוא, הלו.
אז יש מחלוקת אם צלף
זה עץ, ודאי,
ומותר לשתול אותו על יד אפילו גפן, וכל שכנע על יד אילן אחר,
אין איסור כלאיים, רק בהרכבה.
אבל בשמה, יומרים, אז יש בו כלאיים בגפן.
אסור לשתול אותו על יד גפן.
למה?
כי בית שמאי אומרים, זה ירק,
זה לא עץ, זה לא עץ, זה ירק.
הגמרא שואלת קושיה,
הרי בברייתא ההיא כתוב, אלו ואלו מודים שחייב בעורלה.
אז אם חייב בעורלה, זה עץ.
אז איך אתה אומר מותר,
אתה אומר, אסור לנטוע אותו עם גפן, לשתול אותו עם גפן, הרי.
אם זה עץ, מותר.
אלא מה זה ירק? אז למה יש בו עורלה?
אומרת הגמרא, בית שמאי מספק עליהו,
אם זה עץ
או ירק.
כיוון שהם מסתפקים, הולכים לחומרה,
שאסור משום כלאיים, ואסור...
ויש בו עורלה מספק.
אז שאלנו, מה הספק פה? מה המחלוקת פה אם זה עץ או ירק?
מה הספק פה?
הבאנו בתלמידי רבינו יונה כתוב, בגלל שהצלף הוא נמוך, עץ נמוך.
אני ראיתי גבוה, ראיתי גבוהים גם.
טוב, אבל שאלתי, הרי יש עצים נמוכים כמו הגפן,
יש גפנים שעושים דליות ויש גפנים ננסים כאלה, ואני עובר ונוסע לירושלים בקיץ,
אתה רואה גפנים בגובה של 30 סנטימטר,
וזה נהיה עץ, גפן זה עץ?
אהלן, אז בכלל שזה קטן?
זה עץ.
לא, אז אנחנו אמרנו פה
דבר נפלא,
שברוך השם, השם גילה לנו,
השם גילה לנו דברים בזה,
שיש כאן במרכז,
במודיעין, ברמלה, ביד רמב״ם, בית עוזיאל, כל האזור הזה,
לא ממש, פה אין,
לא פוגשים פה על יד החוף,
לא פוגשים את הצלפים, אבל שמה יש הרבה צלב.
ובצפת,
בערי הגליל, מלא צפת,
מלא צלפים.
אז,
וכאן הצלב של פה,
יש בו אביונות,
יש בו קפריסין,
יש בו עלים, יש בו חמרות,
ואנשים קוטפים ואוכלים את זה.
אבל העידו לי, אמרתי על זה פעם שיעור,
העידו לי כל הבקיעים,
ממש,
אומר שזה מתחיל לצמוח בתחילת האביב,
ובסוף הקיץ נעלם.
הגזע נופל,
ואתה לא מכיר את מקומו.
לא תוכל להכיר איפה הוא היה.
רק באביב הבא,
שוב יוצא מן השורש.
נו, אז זה ודאי ירק, זה לא אילן.
מה ההגדרה של אילן? בדף מ' כתוב,
אם הגזע קיים,
משנה לשנה.
אבל כאן הגזע הלך.
כל שנה בסוף הקיץ נעלם.
בננה.
בננה.
כמו בננה. בננה זה מרן פוסק, בננה בורא פרי אדמה.
בגלל אותו סיפור, זה עץ,
אבל אחרי הקטיף הראשון
צומח מחדש,
אפילו לפני שנפל, אני חושב, אפילו לפני שנפל הגזע הקודם.
הגזע הקודם כבר לא ייתן פירות.
צומח עוד פעם מן השורש,
זה נקרא, זה לא עץ.
וזה בורא פרי אדמה.
אז אם כן, זה ירק.
כולם העידו, היה שם איזה יהודי מבוגר,
יצא באמצע השיעור,
הביא לי מן החצר שלו
את הגזע של הצלף. חתוך, הוא היה חתוך כבר.
הוא נפל.
זה היה כנראה באלול.
זה כבר בסוף הקיץ.
אז איך זה,
בית הלל אומרים, זה העץ.
ובשמא הם מסתפקים.
מה הפסט פה? יש סוגים שונים של צלף.
מה? יש המון סוגים של צלף.
המון סוגים של צלף, טוב. אבל פה יש לו כל הסימנים.
ואת זה קוראים בערבית לכפר.
היש ליהודים, היו יהודים מפס מומחים, חכמים.
זאת אומרת, זה לכפר, זה לקפרייה בצרפתית,
זה השמות שכתובים. יש באמת ברמב״ם,
פה במעשרות, הוא אומר,
זה מה שקוראים בערבית אל-נקר.
אז אולי זה משהו אחר, אבל הרבי עובדיה מפרש
צלף אל-כפר.
ובערבית, הם היו דוברי ערבית. מי זה רבי עובדיה?
בארטנורה.
אבל גם בארטנורה אומר אל-כפר, והרמב״ם אומר אל-נקר.
אולי זה משהו אחר,
אבל אז ברוך השם הקרוש ברוך הוא שילם לי על זה שאמרתי שיעורים אצל בעלי בתים שם, הייתי אומר להם,
יהודים יקרים מאוד,
היו, רצו לשמור שביעית,
אז הזמינו אותי שאני אומר להם שיעור בלכות שבת.
ואז נמשך השיעור, הלכות שבת.
בעיקר הלכות שביעית, יש איסור זריעה,
איסור חרישה וקצירה לצורך עיבודות.
אז נכנסנו משם, ונשאר השיעור הזה, היה קיים כמה שנים.
אבל לא הייתי מקבל
שכר על זה.
השכר שיש לי, שלמדתי, זה השכר שלי.
שלומד, זה טוב לי, זה שכר גדול, יותר מן הכסף.
אז הייתי פעם בצפת, כל הנופס באב,
הייתי נוסע לצפת.
הייתי אומר גם כן שם, ברוך השם, שיעורים בבית כנסת של ויז'ניץ.
כל ערב אמרתי להם שיעור.
זה נופש טוב.
כל היום הייתי צריך להכין את השיעור,
ושיהיה שיעור טעים.
ובערב אומר את השיעור. אם לא היה לי את זה,
אז מה?
להשתעמם.
זה חופש,
להיות משועמם.
זה לא חופש.
אם לומדים, אז יש.
יש. אתה עסוק בתרע והמוח שלך חושבים.
חרוט על הנוחות. חרוט על הנוחות. חרוט על הנוחות. זה משהו.
זה טוב.
אז שמה, אבל בבוקר, לפעמים, הרבה פעמים, הייתי הולך
לגן המצודה.
יש באמצע הצפה במרכז.
יש הר, קוראים לו הר המצודה,
וזה גן המצודה, גם יש שם הרבה עצי אורן,
וזה גבוה, אוויר צח
וקריר,
מצולל.
הרבה צל.
הייתי שם,
הייתי שוכב על הדשא,
לא, לא מתבטל חזה שלום, אבל הייתי שוכב על הדשא,
ואני פתאום רואה
על ידי גזע שצלף כך.
גזע.
הרי אם הצד נופל כמו פה,
לא יכול להיות גזע כזה.
גזע הדק.
הגזעים של פה היו.
ואני מתפלא, זה צלף.
זה צלף, זה צלף. אפשר עוד לראות אותו עד היום.
זה עשרים שנה כבר.
אפשר לראות אותו עוד בגן המצודה.
ואז התגלה לי, אני כנראה,
הצלף הוא עץ, זה בטח עץ. הנה, אתה רואה, וצפת הוא עץ.
אבל פה במרכז בכלל החום,
הוא מתקלקל.
העץ מתקלקל, מתייבש.
אז הוא נופל.
אבל במקומות המצוללים וקריר הוא מחזיק מעמד ויש שם גזע של עשרים שנה או יותר.
אז אם כן,
התברר לנו פה המחלוקת והשאלה של בית שמאי.
מסתפקים.
כאן במרכז יש לו תכונה של ירד.
אבל במקומות הקרים,
בצפון, יש תכונה של עץ.
אז שם הם לא יכלו להחליט אם זה עץ או זה ירד.
אבל בטילל אומרים, זה עץ.
אם אתה רואה אותו שם עץ, אז גם פה הוא עץ, אלא כאן הוא מתקלקל בחום.
מתי אמרו בגמרא בדף מ' מה כמו על הבננות?
בכל העולם בננות מחליפים גזע.
זה נקרא, זה לא עץ.
אבל כאן הרי אתה רואה שזה לא מחליף גזע.
אותו גזע נותן ענפים ופירות אחרים בצפון.
אז זה עץ.
אה, כאן במרכז בכלל החום הוא מתקלקל.
זה מה שאמרתי, זה דבר נפלא.
ברוך השם יגלה לנו.
כמו קיקיון דיונה.
ישר, הרב ישן מיד הצלב.
ירה, בשמש.
אבל פה בקיץ, הקיץ פה הוא חום.
הרבה זמן, נו.
אז זה הסבר נפלא.
זה הסבר נפלא במחלוקת.
שם בית הלל סוברים.
זה עץ.
כאן הוא מתקלקל.
בית שמאי מסתפקים. אולי זה שמח כזה.
לפעמים הוא כמו ירק, לפעמים הוא עץ.
זה בית שמאי מסתפקים,
אז לכן אסור בכלאיים עם גפן,
כי אולי הוא ירק,
אבל יש בו עורלה, זה אולי עורלה,
אולי עץ.
אבל תראו מה שיוצא.
לפי זה, פה במרכז,
זה היה ביד רמב״ם,
במרכז,
נמחק.
כל שנה הוא נמחק. אמרו לי,
אתה לא יכול להקל כל החורף
את מקומו, איפה הוא היה.
ופתאום באביב הוא יוצא שוב מן השורש, ואז אתה יודע איפה היה.
אז אני שואל שאלה.
יש משנה בשביעית,
בפרק ראשון, בפרק עמדי בשביעית.
אילן שנגמם,
נקטע.
האם הוא חייב, אם נשאר טפח
למעלה מטפח, לא חייב בעורלה עוד פעם.
הוא כבר היה זקן, כבר היה אילן זקן, כבר עברו עליו שנות עורלה.
עכשיו הוא נגמם,
נחתך ושוב עולה עוד פעם, עולים.
אז יש מי שאומר, אם יש טפח זה ודאי לא אילן חדש.
זה אותו אילן.
ולא מונים לו לעורלה.
אבל אם הוא פחות מטפח,
יש אומרים, צריך,
רב שמעון, מחלוקת תנאים.
יש אומרים, צריך למנות עוד פעם עורלה.
ורבנן אומרים, אם נשאר כלשהו,
זה לא,
וכאן לא נשאר כלום.
אתה לא מכיר את מקומו לכולי עמא,
זה עורלה מחדש.
אז אף פעם לא יוכלו לכרות צלף.
זו הייתה הערה גדולה של אישה צלף,
אסור באכילה,
כי הוא עורלה.
כיוון שזה אילן שנגמם, הלכה כבטילה.
שזה עץ וחייו ועורלה.
אבל הוא כל השנים עורלה,
כי כל שנה הוא נגמם, הגזע הולך
ויוצא גזע חדש,
אז צריך עוד פעם למנות. כך המשנה אומרת,
אילן שנגמם,
אם נשאר כלשהו זה אותו עץ, ולא מונים לו עוד פעם ארונה.
אבל אם,
אם נגמם לגמרי, וכמו אצלף במרכז, לא מכירים את מקומו.
אז אם כן,
היה יהודי אחד.
קראו לו שלמה כהן.
יהודי מפס.
נפטר, זיכרונו לברכה, נפטר.
יהודי מפס. הרבה יהודים יקרים היו מפס.
הרבה יהודים יקרים, חכמים ויראי שמיים.
היהודי הזה,
היהודי הזה,
שמה במושבים, הם חקלאים כולם.
היהודי הזה היה לו צלב בחצר.
הרבה צלב.
הוא אמר לי שהוא אסף
חבית שלמה של אביונות.
האביונות הן ככה הגודל שלהן.
הוא אסף חבית ועושה, מכניס
סל מים ומלח
להיות חמוצים, יהיה לו בשביל כל השנה.
הוא שמע ממני
זה היה עוד לפני, שלא אמרתי פסק הלכה.
זה היה רק אמרתי את הרעיון, לכאורה, אם כן, זה עורלה.
הרי זה אילן שנגמר כל שנה,
אז זה צריך להיות עורלה.
הלך היהודי הזה
ועשה שרפה על כל החבית.
והוא נפטר, הספדתי אותו,
בשבעה הספדתי אותו,
וסיפרתי את הרעיון הסמיים שלו.
אני אומנם לא נשארתי ככה שזה עורלה. אני רק עוררתי.
לא אמרתי את זה ודאי.
אחרי כן ראיתי
שלפי הרש אומר בפרק א' דשביעית,
שלפי מי שאומר
שאם זה פחות מטפח,
כבר זה נקרא אילן חדש,
זה רק משום מראית עין.
אנשים, לא יודע, רואים כאילו אילן עכשיו גודל מחדש.
אומרים אותו נמוך, עוד חודשיים-שלושה,
אילן קטן, רואים אילן,
נטיעה חדשה.
משום מראית עין, אסור משום עורלה,
אבל לא מן התורה.
אבל חשבתי, אולי זה רק לרב שמעון שאומר,
שאם נשאר פחות מטפח,
אז חוזרים.
אבל רבננו אומרים, אפילו נגמם,
הרבננו אומרים, לא, אם נשאר כלשהו זה כבר לא, אין מראית עין.
רק אם נגמם לגמרי.
יכול להיות שזה סברא דאורייתא.
היה פה עץ, ונעלם,
נגמם, אפילו על ידי אדם,
היה בטרקטור ומחק אותו.
אבל עכשיו לא רואים את העץ, העץ התבטל.
אולי זה דאורייתא.
אחרי כן מצאתי בתשובות הרשבו שגם לפי רב בנן זה רק משומרית עין.
אז אמרתי, אם זה רק משומרית עין,
משומרית עין,
זה דווקא אילן,
שבדרך כלל הוא לא נגמם.
אז אם רואים עכשיו אילן חדש, נגיד, תאנה,
מישהו קצץ את הבטאנה, אסור לקצוץ פירות, אסור לקצוץ עד פרי.
הוא קצץ אותו,
ואז אומרים, זה משום... אנשים יחשבו שזה אילן חדש,
אבל אם אנשים יחשבו שזה אילן חדש, אבל פה זה דרכו בכך.
כל הזמן, כולם יודעים,
כל החקלאים שם יודעים שהצלף
נעלם בסוף הקיץ.
אז אין כל כך מראית עין. כשאדם יראה באביב צלף עולה,
הוא יגיד, יכול להיות, זה מן השורש, זה לא חדש,
זה מן השורש שנשאר משנה שעברה.
כבר הוא זקן.
אז כיוון שרק משום מראית עין אולי אין בזה איסור. ככה אני רציתי להקל,
תכף נראה, ודיברתי עם רב חיים שמש מרהוא,
רב חיים קניאבסקי, הוא הסכים איתי,
שכיוון שרציתי לדבר עם
הרב אליושיב, אבל לא הסתעה מילטע, לא הסתעה לי מילטע,
אבל דיברתי עם רב חיים והוא הסכים שכיוון שזה רק מ...
משום מראית עין, אחרת לא נוכל לאכול יותר צלף.
למה היה לי נוגע למעשה?
כי היום יש יבוא מפס,
הערבים,
אבל אני מסופק,
לא יודע, אני הייתי, רציתי, אם הייתי הולך לנעוק או הייתי הולך לראות.
אני מסופק, האם שמה יש להם עצים של צלף כמו בצפת,
או כמו פה, כי גם... כבוד הרב, מצלצלים למישהו משם שיסריט את זה וישלח את הסרט.
נדמה לי,
נדמה לי שבפס חם מאוד,
אותו דבר כמו חם, יותר חם,
חם ויבש,
כי זה במכה של מרוקו,
כמו עירנו גם כן אותו דבר.
חם מאוד בקיץ, דודי, כשהיה בא לבין הכנס באב,
היה אומר לי, זה יהיה תנור.
אתה כמו נכנס לתנור.
אני הייתי כשהיה חמישים מעלות.
וגם פס, אותו דבר, זה במרכז,
רחוק מן הים ומן המדבר,
אבל בכל זאת, חם מאוד.
הסחרה היותר דרומית,
הרבה יותר לכמה מאות קילומטרים,
אבל זהו.
אז יכול להיות שגם שמה יש להם רק
עצים כמו פה,
לא כמו מצווה.
ואז יש שאלה של העורלה.
רק מה נגיד,
הרי ספק עורלה בחוץ לארץ מותר, מה שבא לי,
אני יכול לתלות אולי זה מעץ גדול. אם יש, אז צריך לברר, אם אפשר לברר.
לא נלך להגיד ספק עורלה מותר.
ספק מותר או ספקת רבנן מותר, אם אפשר לברר זה לא ספקת רבנו.
אם אתה יכול לברר את הספק, זה לא נקרא ספק.
אז בשביל זה, ואמרו לי שיש פה שימורים של אביונות,
וברשתות החשובות יש שימורים של אביונות.
אז לכן,
אבל רציתי לברר. אם שמה זה מאילן ישן, אז אין שאלה.
אבל אולי אפילו מאילן,
מהקטנים האלה,
השאלה אם יש להם עצים.
אם אין להם עצים, אז זה לא ספק, בוודאי עורלה.
אבל כפי מה שאמרתי, היות וזה רק משום מראית העין,
שאין בזה משום עורלה.
אין בזה משום עורלה.
עכשיו, נדבר עוד קטע קטן בגמרא על עניין אחר, גם כן מעניין.
יש בגמרא כורה,
מה מברכים על כורה?
מה זה כורה?
אומר רשי,
הענפים של הדקל,
כשהם מתחילים לצמוח, לצאת,
הם רכים.
בשנה הבאה הם נהיים קשים, נהיים עץ,
אבל עכשיו הם רכים וראויים לאכילה.
היום יש מה שקוראים לב הדקל,
מוכרים גם פה וגם בצרפת, זה מלא,
כל ארוחה יש לבדקל.
השאלה,
מה מברכים על לבדקל?
מה מברכים?
אז כורה...
הוא אומר,
כורה, הוא אומר, שמואל אומר שהכול.
רב יהודה אומר, בורא פרי אדומה.
למה רב יהודה אומר בורא פרי אדומה?
זה הרי ראוי להכילה. אומנם
זה לא עיקר הפרי של הדקל,
הפרי של הדקל זה התמרים.
אז זה כמו בצלף,
ירד דרגה, אז בורא פרי אדמה.
אבל
שמואל אומר שהכול.
אומרת הגמרא, למה שהכול? למה לא בורא פרי אדמה? כמו בצלף,
על הקפריסין, על הדמרות, על העלים, בורא פרי אדמה.
אומרת הגמרא, יש הבדל. שמה הדם, אמנם זה לא עיקר הפרי,
אבל דעתו היא לנצל גם את זה.
כל מה שראוי להכילה הוא יאכל.
אומנם לא בשביל זה הוא נוטע, נוטע בעיקר בשביל האביונות,
אבל אם יבוא, אני אוכל גם מזה, ודאי.
אבל כאן אדם מקפיד,
מקפיד שלא לקטוף את התקורה,
כי כל קורה שאתה כותב,
הפסדת ענף,
ואז אתה מקלקל את העץ.
אז לכן דעתו היא להפך שלא,
לא לקטוף בכלל. אין דעתי בכלל להקורה, כי זה מקלקל את העץ.
אבל שמה, נכון, עיקר דעתי זה על האביונות.
אבל באמת, בגמרא אני צריך לדייק,
ששמואל אמר לרב יהודה,
כבתך מסתברה.
אמר לו שמסתבר כמו שאתה אומר.
שיננה כבתך מסתברה, שהרי צנון,
צנון, אם אתה משאיר אותו באדמה, בשטח הוא נהיה קשה,
הוא נהיה על חוטים וקשה,
עץ.
אבל ובכל זאת, כשהוא רך,
אתה אוכל צנון, מברך בורא פרי אדמה,
אז גם קורה,
אפילו שבסוף זה נהיה עץ,
אבל אם תאכל את זה רך, תברך בורא פרי אדמה.
אומרת הגמרא, זה לא דמיון, לא קושייה על קושייה של שמואל.
לא קושייה עליו.
למה הוא אומר, שמה בצנון,
דעת האדם על הצנון כשהוא רך.
אז אפילו שאחרי כן הוא לא פרי, הוא נהיה קשה,
אבל אני, דעתי כשהוא רך, הוא פרי והוא ראוי לאכילה, זה בורא פרי אדמה.
אבל כאן דעת האדם לא על הקורה, כי זה מקלקל את העץ.
ואחרי זה יהיה עץ, לא יהיה פרי.
וגם עכשיו אין דעתו לכתוב אותו כשהוא רך.
אז לכן לא מברכים אלא שהכול.
עכשיו,
זו מחלוקת בגמרא.
אז כתוב בגמרא, למה על לב הדקל,
זה מה שקוראים לב הדקל,
מברכים
שהכול,
כי אין דעת האדם על ה...
אין דעת האדם על הכורה.
זה יקלקל את הדקל.
אז אני שאלתי,
מאיפה יש היום כל כך הרבה
שימורים של לב הדקל?
בטח בצרכניות הגדולות יש.
גם פה נותנים בכל... -זה מגיע מסין, מתאילנד.
מה? -מגיע מסין, מתאילנד.
זה בא מתאילנד? -סין, מתאילנד.
אמרו לי, אני שאלתי את השאלה לכאורה,
מאיפה הם לוקחים כל כך לבבות?
הם כלכלים את הדקלים.
יש המון
משווק בכל חנות.
מאיפה הם לוקחים את הקורות האלה, מדקלים? הם כלכלים את הדקלים.
אז אמרו לי שיהיה בברזיל,
היות שיש שם שטחים ענקיים,
ושם באמת שוטלים דקלים בשביל הקורה.
אז אם ככה, יכול להיות שצריך לברך בורא פרי עץ,
או בורא פרי עד... מה, אנחנו מברכים כמו שמואל שקול.
אבל אם... זה בגלל שאין דעתם על הקורה.
אבל אם כזה היום
נוטעים הרבה דקלים בשביל הקורה,
אז הקורה היא עיקר הפרי,
ואז יצטרכו.
אולי...
ואולי בכלל הם לא מתעניינים בתמרים,
אז יצטרכו בורא פרי עץ.
ואפילו אם יש גם תמרים,
ונגיד שדעתם גם על התמרים, והתמרים זה יותר חשוב,
אבל כאן,
אבל כיוון שיש להם הרבה שטחים, הרבה לא אכפת להם לקלקל את העץ.
אז אם כן, יהיה לפחות בורא פרי אדומה.
זו השאלה, רציתי ידיעות
על הלב הדקל.
איך יש כל כך לבבות?
איך יש כל כך לבבות של הדקל?
אם זה מקלקל את הדקל,
למשל פה בטבריה
או בבית שאן, יש ברוך השם דקלים.
אבל מה הם...
מה הם...
הם לא כותבים בשביל קורה.
לא נראה.
כותבים בשביל לולב.
אבל גם אולי זה לא מקלקל כל כך את העץ.
אבל אם מקלקל, אז אין דעתם על הקורה.
אבל אני שואל איך יש כל כך הרבה.
עד שאני פעם חשבתי,
אולי הקורה,
אולי הם עושים בתעשייה לבדק אל זה לא לבדק אל.
יש עוד איזה ירק,
אני זוכר במרוקו,
איזה ירק.
הוא עטוף כמו צמר, וזה חום,
וככה היו מדליקים את התנורים,
שמים את זה בתנורים.
וזה, אני זוכר, בתור ילד היינו אוכלים את הפנים שלו.
וזה אדמה, זה גודל באדמה.
עכשיו, מה שלמדנו במשנה הזאת,
במשנה הזאת אנחנו לומדים, המשנה,
לא, בגמרא, שלא מברכים,
בורא פרי העץ
על אטמרות ועלים.
רק על האוויונות והקפריסין יש מחלוקת.
האם קפריסין זה חשוב כמו אוויונות,
זה חשוב או לא.
אולי קפריסין זה לא חשוב.
לא.
אני אסיים פה.
בעזרת השם, נראה,
היה טוב להגיד שהורים בעל הלכות פסח אולי.
שזה נוגע, הנה, היום היה לנו פה
השאלה הזאת.
כי יש, בכמון,
בכמון
היה צהל לפני כמה שנים,
אחד, קוראים לו רבות.
שלמה עמאר,
הוא היה רב ראשי,
היה רב ראשי,
היום הוא רב ראשי של ירושלים.
אז שלמה עמאר הזה אמר דבר יפה.
אמר, אנחנו, חמץ לפני פסח
בטל בשישים.
אבל זה רק אם הוא חמץ.
אם הוא חמץ,
לפי שהתר בהתר לא בטל.
למה חמץ בפסח בטל?
בגלל שהחמץ,
יש בו דין שהוא אסור בפסח.
היסוד הוא ככה, אם התר בהתר זה כמו מין במינו שלא בטל. יש רם בנדרים מסביר יפה.
הרי כתוב, לקח מדם הפר ומדם השעיר,
הוא מזב הקודם מדם הפר.
מדם השעיר אחרי מערב אותם.
וכתוב,
ולקח מדם הפר ומדם השעיר. אבל בטח דם הפר הוא יותר הרבה מדם השעיר.
ובכל זאת לא בטל.
אז רואים מכאן שמן במינו לא בטל.
אבל אנחנו פוסקים מין במינו בטל שמה,
כיוון ששניהם נזרקים על המזבח.
אותו דין יש להם, וגם אותו סוג,
זה דם וזה דם.
ואותו דין,
זה עולה על המזבח, נזרק על המזבח וזה,
אז אין, לא צריך ביטול. ביטול זה שייך כשיש שני דברים שונים.
אבל כשזה מין במינו,
ולקח מדם הפר ומדם השעיר. זה עדיין נקרא שיש פה דם שעיר.
אפילו שיש יותר דם של הפר מאשר של השעיר.
אבל, אז היסוד של ביטול בכלל שהם נוגדים.
אבל אם זה היתר והיתר...
מה ראו לנו אמר על זה?
רגע, רגע, אז למה חמץ? זה הוא שאל.
למה חמץ לפני פסח בטל?
הרי לפני פסח זה היתר.
אז התשובה לזה, בגלל שהוא שונה בכל זאת מדברים שלא חמץ,
כי החמץ אסור בפסח,
והשאר לא אסורים בפסח.
אז זה ביטול.
זה,
לכן, חמץ לפסח
ולפני פסח בטל,
כי זה דברים נוגדים. זה לא כמו מין במינו של הגמרא, שם שלא.
זה שונה.
אם זה שונה, זה בטל.
אבל אם למשל תיקח
גרעינים של חיטה או של שיפון,
שמחמיצים, אם תשים בהם מים,
וזמן.
הרי ההגדרה של חמץ, חמשת ונדגן
עם מים וזמן. לעשות אותם, אז הם מחמיצים.
אז אם תיקח גרעינים,
נגיד עם הכמון,
הם אומרים, הוא גילה שיש הרבה פעמים שבתוך הכמון יש גרעינים של חמשת ונדגן.
מי גילה?
עמאר. הרב עמאר.
הוא סיפר שיש
ואז והגרעינים יבשים,
הם לא חמץ.
אז גם בפסח הם מותרים. כל הזמן שלא נפל עליהם מים,
הם מותרים. מותר לאכול כליות,
לקלוט חיטה.
מותר
ולאכול חיטה.
רק,
טוב, אבל מן הדין מותר.
אז אם כן,
אם כן הגרעינים האלה, המעורבבים
בכמון,
היתר גמור.
כי גם בפסח הם מותרים. כל זמן שלא נפל עליהם מים, אין להם שם איסור בכלל.
בשלב החמץ, נגיד, עושים מצות.
ונשאר איזה פירול, לא ניקו טוב,
והפירול היה כבר מספיק להחמיץ.
אבל הוא מתערב במצות האחרים,
אז אומרים הוא בטל, כי אותו פירור אסור לגבי פסח,
אז הוא שונה מן ה... לכן זה נקרא, זה לא נקרא היתר ביתר.
אבל כשהגרעין עוד לא נתרותב,
אז הגרעין הוא חמץ.
הגרעין עוד לא חמץ,
אז הוא היתר ביתר, לא שייך ביטול.
ואחרי כן כשאתה שם את הכמון במרק או בתבשיל,
עכשיו יש קצת הפקה של הגרעין,
וזה מחמיץ.
זה מה שהוא אמר. אני,
בספר שלי על פסוחים, אני אמרתי שאפשר לחלוק על הסברה שלו.
הרי אסור להחמיץ גרעינים בפסח.
מי שמחמיץ חיתים או קמח,
שם עליהם מים,
לוקה.
כי הוא מחמיץ, העובר על בל ייראה, בל ימוצא,
עם מעשה, ברמב״ם כתוב.
או הקונה חמץ ופסח, לוקה.
וגם מי שמחמץ,
לוקה. שם מעשה, נגיד שם שעור
על בצק
שהוא לא חמץ,
אבל על ידי זה הוא יחמיץ אותו,
אז הוא לוקה.
אז גם קמח יבש,
וגם חיתים יבשים, גרעינים ממי שמיני דגן יבשים,
יש בהם איסור לשים בהם מים בפסח.
הם, אסור להרטיב אותם בפסח.
תרטיב אותם, אתה תלכה.
תרטיב אותם ויחמיצו, אתה תלכה.
אם כן, זה כבר שונה, זה כבר דין אחר.
זה לא נקרא היתר והיתר.
זה לא נקרא היתר והיתר, ולכן אני אומר,
יכול להיות לו,
אבל פה, אני ראיתי פה באמת
משהו טוב. אם קנו כמון,
הרי אף פעם אצלנו כמון בפסח כשר, בכלל זה היו חוששים.
אבל פה ראיתי את הכמון שיש פה.
זה שלום, אמר שלום, זה מהודו.
הוא קטן מדי, לא כמו כל הכמון. הכמון שאנחנו רגילים בו
גרעינים שלו כמו גרעין של כוסמין.
ואז צריך, אם זה שקיעה,
צריך בדיקה,
זה קשה לבדוק.
אז בשביל זה, והוא עם הסברה שלו שגרעינים מבישים לא בטלים,
אז אתה בא בפסח, אתה בא בזה.
אני אמרתי שזה לא, אני חולק על זה אולי,
שמספיק מה שיש דין בגרעינים האלה,
שאסור להרטיב אותם.
אז זה כבר נקרא שזה שונה מאשר הכמון. הכמון, תרטיב אותו כמה שאתה רוצה.
אבל גרעיני חמשת פיני דגן, אסור להרטיב אותם.
-את הערב אמנון מסכים עם זה?
לא, לא צריך, אני לא צריך את ההסכמה שלו. -לא, אני שואל מה הערב אמנון. אמרתי לו שאני מתיר, וזהו.
אז מה הערב אמנון? -אני לא יודע, לא, לא יודע.
-על כל פנים,
אני אמרתי להקל, אבל אנחנו החמרנו בבית,
לא לקנות כמון לפסח.
אבל איך שראיתי פה, איך שזה בדוק טוב,
הם סוטחים את ה...
וזה גם כן כמון,
עם גרעינים דקים וקטנים יותר.
אז הם לא דומים כל כך, אתה יכול לבדוק את זה בקלות,
הם לא דומים לגרעיני כוסמין.
אז אם כן, וזה בדוק מצוין, יש להם פה מכשירים,
איך בודקים.
רק כמובן שזה...
יש בזה עבודה.
אבל זה עדיף מאשר לקחת דבר, כמו שהיה רמה, שיש את ה...
יש את הדרך.
נו בטח, אני קונה מכאן.
אני קונה מכאן.
אבל אמרתי לו לשלום שיכין לי קילו,
כמון.
למה שיהיה לי לכל השנה ככה?
למה, בלי תולעים ובלי...
אבל הוא אומר שזה יעלה ביוקר.
כי בשביל לבדוק קילו,
אתה צריך כמה שעות לבן אדם, אז צריך לשלם לפועל.
נראה כמה זה יעלה.
אמרתי לו, ככה, יש עוד,
יש עוד, גם הראה לי הרב אמנון הראה,
זנגוויל,
הוא הראה לי חורים.
אתם יודעים, זנגוויל זה כמו חרקום, הרי חרקום יותר קטן.
לא, הוא הראה לי חרקום, לא הראה לי זנגוויל.
הוא הראה לי זה חרקום וחורים בתוכו זה מתולעת. הוא אמר, פתחו את החרקום.
החרקום הוא גודל כזה.
גודל כזה ועווה כפול.
ומצאו תולעת בתוכו.
והחרקום תולעת.
וטוב, אבל כשרואים את זה טחון,
אתה רואה את זה, טחון נקי לגמרי, הטחון. אתה רואה.
טוב, אז הם על כל פנים.
בגלל זה אמרתי. זה ודאי, ודאי זה דבר נפלא מה שעשו,
שיהיה
נקי מטולעים
ונקי מייבוש. גם אם זה עובש,
יש בפפריקה, יש עובש.
עובש זה חיידקים. גם אתה מכניסים, לא... עובש זה מזיק לבריאות.
תגיד, יונתן, מאיפה אנחנו יודעים שאסור להזיק לבריאות כשלעצמו?
מאיזה גמרה?
שאסור לפסוע פסיעה גסה.
למה?
כי זה ממעט מאורו של העיניים.
אז מה יש?
מה יקרה? אז מה אכפת לך? אני, מה אכפת לך?
ממני?
מה זה אסור לך? אסור לך להזיק לעיניים? תחבול על הבמה.
ככה נקרא חובל.
כן, כמו חובל בעצמו.
יש גמרה, ואסור לחבול בעצמו.
אני לא סיפרתי לך איזה יהודי אדמו״ר היה מתפאר
שהוא ביום שישי חותך טוב את הציפורניים.
עד
והוא חותך עד הסוף, עד שהוא נפצע כמעט. נפצע.
הוא חושב שהוא עושה דבר טוב.
זה לא נכון, אסור לחבול בעצמו.
לא צריך לגזות ציפורניים עד ה...
אסור לחבול בעצמו, זה במסכת פרק העובד.
יש שם.
אז אם כן, לא טוב, צריך לעשות בזהירות,
שלא לפגוע. אפילו להשאיר קצת, שאין מה... אפילו קצת פצע.
מה, אתה תשאיר את הפתוח?
זה יכול להזדהם.
לא, אמרתי להשאיר קצת מהציפורן, שלא יגיע... אה, כן, כן, כן. אבל לא מבקשים מבן אדם לחבול בעצמו?
הוא צריך לזכור אותו.
אני לא מבין מה הרב התיר. אני לא הבנתי מה החילוק היה.
מה הרב התיר? איזה סוג של פבלין אפשר?
אני אמרתי שרבי שלמה אמר שמשמררו.
לא, אמר, אמרת שאנחנו... הוא מטמין גדול היה.
הוא גם למד אצלנו.
הוא למד אצלנו, הרב שלמה אמר.
אבל, והוא מטמין גדול, היה מטמין גדול, ואתה רואה שהוא התעלה.
שנייה דיין, ואחרי כן רב ראשי.
אז הוא היה...
עיר שהתר בהתר לא בטיל.
חמץ,
בדבר לא חמץ, בטיל כיוון
שהחמץ הוא חפץ של איסור בפסח.
אז הוא כבר שונה מן ההתר.
אבל אם זה גרעינים שעוד לא נפל בהם מים זה מותר גם בפסח.
אז אם כן,
התר בהתר לא בטיל, כמו שאמרתי, דם הפר ודם השעיר.
אבל אמרתי אני שלא, זה עצמו,
שזה גרעין מחמשת עיני דגם,
אסור להרטיב אותם בפסח.
והכמון, אתה יכול להרטיב כמה שאתה רוצה.
אז זה עצמו, ששונה הדין
של הגרעינים מהכמון, זה נקרא כמו איסור ויתר, לא נקרא יתר ויתר.
העיקר שיהיה שונה.
כשזה אותו דין, כמו דם הפר ודם השעיר,
הגמרא אומרת,
בגלל שניהם עולים,
שניהם נזרקים על המזבח,
וגם זה אותו מין.
אין ביטול. הביטול הוא תמיד כשיש התנגדות.
זה אסור, זה מותר. כשיש שונה,
אבל אם זה אותו דבר, אבל כאן זה גם לא אותו דבר, כיוון שאסור להרטיב אותם בפסח,
בפסח,
והמרטיב גרעינים בפסח או קמח בפסח לוקה,
כי הוא חימץ את זה.
אז לכן זה שונה,
אפילו עכשיו הגרעינים שונים, במה הם שונים?
זה אסור להרטיב בפסח, זה מותר להרטיב בפסח.
אז עצם השינוי הזה עושה את זה כמו איסור ויתר.
זה לא היתר ויתר.
זה הסברה שלי כתובה בספר עוטאור בהלכות פסח.
לא הבנתי אז מה החילוק? מה הרב אומר ומה הרב אומר? לא הבנתי.
אז אני יכול להיות כמו רב פרדה.
לא יודע אם אני יכול, אבל אני מוכן עוד קצת.
אני נגמור ונדבר ביחידות.
רבי חנניה ונעקה שאומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות.
שנאמר,
אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידי.
חסר עוד אחד.
רק אחד חסר.
אה הנה, הוא חי עם זה.
יש עשר, יש.
יגדל, יגדל, שמר רבם, אמן. נעמד, יברך, ירודו.
יפיע וניך מלכותי, ויעצמא אף הוא קנה וקרב משחה.
אמן. בחי יחון ויום איכון ובחי ידיחון בעת ישראל.
באה גלה ובזמן קריב, ואמרו אמן. אמן.
יש מרבה מבורך לעלם ולעמי אלמיה יתברך,
וישתבח ויתפר ויתרומם ויתנשא,
ויתדר ויתעלה ויתלל,
שימי דקודשא בריחו. אמן. לעילה מן כל ברכתיו, אשר רטט להשבחתה ונעמתה,
דאמרן בעלמה ואמרו אמן. אמן. על ישראל ועל רבנן ועל כל תלמידי הון ועל כל תלמידי תלמידי הון דעסקים ואורייתא קדישתא די באתר אדן ודי בכל אתר ואתר. אילנה רוחה ונוחון שלמה אכינה וחיסדה וחיי אריכה
ומזוני רביחם ופולקנם ומנקודם ולענם אמרי שמאיה ורעב ואמרו אמן.
אש לאמר רבם מן שמאיה חיים וסבא ושאב נחמה ושזבה ורפואה ואוכלם ושלחמך פרה ורווח והצלה.
לנו הולכו עמו ישראל ואמרו אמן.
אמן.
עושה שלום במרמיו וברעמיו יעשה שלום עלינו
והכל ישראל ואמרו אמן.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.