בדין כרם רבעי - ב' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫הוא מתעשר אלא אביונות בלבד.

‫אבל הקפריסין והתמרות ועלי נפילות, ‫שהם גם נאכלים,

בלי מעשר.

‫כי חיוב מעשר הוא רק על הפרי המיוחד

‫של העץ.

‫לפי רבי עקיבא, העיקר של הפרי של הצלב ‫זה אביונות.

‫הגמרא קוראה לזה פרח, פרחה.

‫רש״י אומר, כך קוראים לשם האביונות.

‫טוב, רש״י, אבל אילו לדבריו הייתי אומר,

‫כי זה פרח קטן,

‫כשהוא נעול,

‫כשהפרח סגור, זה אביונות.

‫אחרי כן הוא מתפתח ויוצא תמרה,

‫אבל מקודם קוראים לו פרחה, פרח.

‫פרחה, לא בכלל שזה השם שלו, הוא פרח.

‫טוב, אבי ראש׳י מסביר איזה פרחה, בסדר.

‫לא משנה.

‫אז כתוב כאן שהחיום מעשרות

‫רק על הפרי העיקרי של העץ,

‫אבל על שאר דברים שצמחו בעץ,

‫ואוכלים אותם, אבל לא זה עיקר דעת, ‫אדם לא התעצל בשביל התמרות ‫ובשביל העלים,

‫ובשביל הקפריסין זה קצת יותר חשוב, ‫אז זו מחלוקת, רבי עקיבא.

‫רבי עקיבא אומר שקפריסין,

‫גם כן זה לא עיקר הפרישלייץ,

‫זה לא חשוב,

‫רק האביונות מתעשרים.

‫ורב אליעזר אומר,

‫גם הקפריסין וגם התמרות.

מה זה תמרות?

רש״י מסביר שבעלים של הצלף,

‫יש תמרות כמו שיש בערבה.

‫אני ראיתי תמרות של הצלף.

‫זה אחרי שהפרח נפתח,

‫הוא מוציא איזה משהו יפה מתוכו,

‫ואחרי זה בזה גודל תמרה, תמרה גסה,

ירוקה.

‫לא תמרה אדומה, ‫היא תמרה ירוקה, וכובשים את זה.

‫גם את זה אוכלים. ‫אז זה לא כזה חשוב. ‫עיקר החשיבות זה הפרחים הקטנים, ‫שמתחיל הצלף,

‫כשזה עוד סגור.

‫לוקחים את זה וכובשים אותם במלח,

‫ואוכלים את זה. ‫חמוצים כמו חמוצים, ‫אוכלים יעד עם דברים.

‫אז העיקר,

‫כאן באמת קצת להבין את זה, ‫איך יכול להיות שהתמרות,

‫והעלים והקפריסין יהיו פטורים ממעצר, ‫לפי רבי עקיבא.

‫תחשיב אותם פרי אדמה.

‫הרי זה נאכל,

‫אז למה שיהיה פטור ממעצר?

‫זה לא עיקר הפרי של העץ.

‫בסדר, אז תחשיב אותם פרי אדמה, ‫הרי באמת מברכים עליהם ‫דורא פרי אדמה בגלל זה.

‫כיוון שהם לא עיקר הפרי,

‫בגמרה מבואר שלושה דינים.

‫אין בהם חיוב מעצר,

‫אין בהם דין עורלה,

‫ובברכתם בורא פרי אדמה, ‫לא בורא פרי עץ.

‫כיוון שהם לא עיקר הפרי של העץ,

‫על מה מברכים בורא פרי עץ? ‫בורא פרי העץ זה רק על הפרי העיקרי ‫שעליו נוטעים את העץ.

‫אבל בורא פרי או עץ, ‫זה לא סתם פרי עץ או פרי מן העץ.

‫זה פרי של העץ, הפרי החשוב של העץ.

‫על זה נוטעים אותו.

‫זה נקרא בורא פרי עץ.

‫אבל האחרים לא נקראים פרי עץ.

‫וגם לעניין עורלה, ‫התורה חיווה פירות העץ עורלה.

‫כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל ‫והררתם עורלתו את פריו.

‫הפרי העיקרי, אבל זה מובן מפשוט.

‫אבל השאר פטורים מעורלה, ‫תחשיב אותם פרי אדם. פרי אדמה אין עורלה.

‫אבל גם במעשרות, ‫המשנה בפרק ד' ד' מעשרות, ‫בסוף פרק ד' ד' מעשרות,

‫שזה לא חייב במעשר,

‫לא כל כך מובן. ‫טוב, הם לא חשובים,

‫אבל זה משהו שנאכל, ‫וזה גודל דרך העץ, ‫זה גם מן האדמה.

‫ומברכים על זה בורא פרי אדמה, ‫למה שיהיה פטור מן המעשרות?

‫נכון, פירות אדמה חייבים במעשרות,

‫אבל פירות עץ, רק אם זה פרי העץ,

‫הפרי העיקרי של העץ.

טוב, ‫זה השלושה דינים שכתובים כאן.

‫אתמול דיברנו מה זה צלף.

‫הרבנו עובדיה מסביר שזה ‫הוא כפר בערבית,

‫וגם בצרפתית

‫קוראים לזה לא כפרייה,

‫וזה,

בעיר פס היום יש מפעל שמייצא ‫שימורים של צלף.

‫וגם פה זה הגיע.

‫אנשים שיודעים את זה, ‫מכירים את זה, ‫לוקחים את זה לאכול.

אבל טוב, ומה, זה עץ או זה ירק? ‫זה עץ.

‫מחלוקת ושמאי ובית הלל. ‫בית הלל אומרים, זה ודאי עץ,

‫ומותר לנטוע צלף עם גפן.

באילן באילן,

אילן באילן מותר, ‫אפילו אילן בגפן מותר,

‫אחד על יד השני,

‫רק לא להרכיב, לעשות הרכבה.

‫הרכבה אסור מן התורה אפילו בחוץ לארץ.

‫זה מצב שבגופו, אסור להרכיב, ‫לא מצב תלויה בארץ. ‫אסור מעשה הרכבה.

‫כמו שאסור להרביע כלאיים,

‫גם פה זה אותו דבר.

‫אסור לבוש שעטנז וגם כלאיים.

‫יש כלאי בגדים, כלאי הכרם,

‫כלאי זרועים, כלאי בהמה.

‫אסור לנהוג בשני בהמות שונים.

‫בוא, הלו,

‫אז יש מחלוקת עם צלף.

זה עץ, ודאי,

‫ומותר לשתול אותו על יד אפילו גפן ‫וחושקן על יד אילן אחר.

‫אין איסור כלאיים, רק בהרכבה.

‫אבל בית שמאי אומרים, ‫יש בו כלאיים בגפן.

‫אסור לשתול אותו על יד גפן.

‫למה?

‫כי בית שמאי אומרים, זה ירק,

‫זה לא עץ, זה לא עץ, זה ירק.

‫הגמרא שואלת, קושיה,

‫הרי בברייתא היא כתוב, ‫אלו ואלו מודים שחייו בעורלה.

‫אז אם חייו בעורלה, זה עץ.

‫אז איך אתה אומר מותר?

‫אתה אומר אסור לנטוע אותו עם גפן, ‫לשתול אותו עם גפן, הרי.

‫אם זה עץ, מותר.

‫אלא מה זה ירק? ‫אז למה יש בו עורלה?

‫אומרת הגמרא, בית שמאי מספקה להוא.

‫אם זה עץ

או ירק.

‫כיוון שהם מסתפקים, הולכים לחומרה,

‫שאסור משום כלאיים, ‫ואסור, ויש בה עורלה מספק.

‫אז שאלנו, מה הספק פה? ‫מה המחלוקת פה אם זה עץ או ירק?

‫מה הספק פה?

‫הבאנו בתלמידי רבינו יונה כתוב, ‫בגלל שהצלף הוא נמוך.

‫עץ נמוך.

‫אני ראיתי גבוה, ראיתי גבוהים גם.

‫טוב, אבל שאלתי, ‫הרי יש עצים נמוכים כמו הגפן,

‫יש גפנים שעושים דליות,

‫ויש גפנים ננסים כאלה, ‫ואני עובר ונוסע לירושלים בקיץ,

‫אתה רואה גפנים בגובה של 30 סנטימטר.

‫וזה נראה עץ. גפן זה עץ?

‫אללה, אז בכלל, זה קטן,

‫זה עץ.

‫לא, אז אנחנו אמרנו פה

‫דבר נפלא,

‫שברוך השם, השם גילה לנו.

‫השם גילה לנו דברים בזה,

‫שיש כאן במרכז,

‫במודיעין, ברמלה, ביד רמב״ם, ‫בית עוזיאל, כל האזור הזה.

לא ממש פה, אין, לא פוגשים פה בעליית החוף,

‫לא פוגשים את הצלפים, ‫אבל שם יש הרבה צלפים.

‫ובצפת,

‫בערי הגליל, מלא צפת.

‫מלא צלפים.

‫אז, וכאן, הצלב של פה, ‫יש בו אביונות,

‫יש בו קפריסין, יש בו עלים, ‫יש בו חמרות.

‫ואנשים קוטפים ואוכלים את זה.

‫אבל העידו לי, אמרתי על זה פעם שיעור,

‫העידו לי כל הבקיאים, ממש אומר, ‫שזה מתחיל לצמוח בתחילת האביב,

‫ובסוף הקיץ נעלם.

‫הגזע נופל,

‫ואתה לא מכיר את מקומו.

‫לא תוכל להכיר איפה הוא היה.

‫רק באביב הבא,

‫שוב יוצא מן השורש.

‫נו, אז זה ודאי ירק, זה לא אילן.

‫מה ההגדרה של אילן? ‫בדף מ' כתוב,

‫אם הגזע קיים... ‫-משנה לשנה.

‫אבל כאן הגזע הלך.

‫כל שנה בסוף הקיץ נעלם.

‫בננה.

‫-אה? בננה.

‫כמו בננה. בננה זה מרן פוסק, ‫בננה בורא פרי אדמה.

‫בגלל אותו סיפור, זה עץ,

‫אבל כל אחרי הקטיף הראשון,

צומח מחדש,

‫אפילו לפני שנפל, אני חושב, ‫אפילו לפני שנפל הגזע הקודם.

‫הגזע הקודם כבר לא ייתן פירות.

‫צומח עוד פעם מן השורש,

‫זה נקרא, זה לא עץ,

‫וזה בורא פרי אדמה.

‫אז אם כן, זה ירק.

‫כולם העידו, היה שם איזה יהודי מבוגר,

יצא באמצע השיעור,

‫הביא לי מן החצר שלו

‫את הגזע של הצלף חתוך, ‫הוא היה חתוך כבר.

‫הוא נפל.

‫זה היה כנראה באלול.

‫זה כבר בסוף הקיץ הוא כבר...

‫אז איך זה,

‫בית הילל אומרים שזה עץ,

‫ובשמה הם מסתפקים.

‫מה הפשט פה? ‫-יש סוגים שונים של צלף.

‫מה? יש המון סוגים של צלף.

‫המון סוגים של צלפטון, ‫אבל פה יש לו כל הסימנים,

‫ואת זה קוראים בערבית לכפר.

‫יש ליהודים, היו יהודים מפס, ‫מומחים, חכמים.

‫זאת אומרת, זה לכפר, ‫זה לקפרייבת צרפתית,

‫זה השמות שכתובים. ‫יש באמת ברמב״ם,

‫פה במעשרות, הוא אומר,

‫זה מה שקוראים בערבית אונקר.

‫אז אולי זה משהו אחר, ‫אבל הרבי עובדיה מפרש צלף אל כפר.

‫ובערבית, הם היו דוברי ערבית. ‫-מי זה רבי עובדיה?

‫בארטנורה.

‫אבל גם בארטנורה, הוא אומר אל כפר, ‫והרמב״ם אומר אל כפר.

‫אולי זה משהו אחר,

אבל אז ברוך השם הקרוש ברוך הוא ‫שילם לי על זה,

‫שם אמרתי שיעורים אצל בעלי בתים שם, ‫הייתי אומר להם,

‫יהודים יקרים מאוד,

‫היו רצו לשמור שביעית,

‫אז הזמינו אותי שאני אומר להם ‫שיעור בלכות שביעית. ‫ואז נמשך השיעור, הלכות שבת.

‫כי הרי הלכות שביעית, יש איסור זריעה,

‫איסור חרישה,

‫והקצירה לצורך עיבודת,

‫אז נכנסנו משם, ‫נשאר השיעור הזה ‫היהיה כיום כמה שנים.

‫אבל לא הייתי מקבל

‫שכר על זה.

‫השכר שיש לי, שלמדתי, ‫זה השכר שלי,

‫שלומד, זה טוב לי, ‫זה שכר גדול, יותר מן הקסם.

‫אז הייתי פעם בצפת, ‫כל הנופש באב,

‫הייתי נוסע לצפת.

‫הייתי אומר גם כן, שם, ברוך השם, ‫שיעורים בבית כנסת של ויז'ניץ.

‫כל ערב אמרתי להם שיעור.

‫זה נופש טוב.

‫כל היום הייתי צריך להכין את השיעור,

‫ושיעור טעים,

‫ובערב אומר את השיעור. ‫אם לא היה לי את זה,

‫אז מה?

‫השתעמם.

זה חופש להיות משועמם.

זה לא חופש.

‫אם לומדים, אז יש.

‫אתה עסוק בטרע והמוח שלך חושב. ‫-חרות על הנוחות. חרות על הנוחות. ‫-חרות על הנוחות. זה מציאו.

זה טוב.

‫אז שמה, אבל בבוקר, לפעמים, ‫הרבה פעמים הייתי הולך

לגן המצודה.

‫יש באמצע הצפה, במרכז,

‫יש הר, קוראים לו הר המצודה,

‫וזה גן המצודה. ‫גם יש שמה הרבה עצי אורן,

‫וזה גבוה, אוויר צח

וקריר מצולל.

‫הרבה צל.

‫הייתי שם, הייתי שוכב על הדשא,

‫לא, לא מתבטל חזה שלום, ‫אבל הייתי שוכב על הדשא,

‫ואני פתאום רואה

על ידי גזע שהוצלב ככה.

גזע.

‫הרי אם הצלב נופל כמו פה,

‫לא יכול להיות גזע כזה.

‫גזע עדק, הגזעים של פה היו.

‫ואני מתפלא, זה צלף.

‫זה צלף, זה צלף. ‫אפשר עוד לראות אותו עד היום.

‫זה עשרים שנה כבר.

‫אפשר לראות אותו עוד, ‫וגנו מסודה.

‫ואז התגלה לי אני, כנראה,

‫הצלף הוא עץ, זה בטח עץ. ‫הנה, אתה רואה, בצפת הוא עץ.

‫אבל פה, במרכז, בגלל החום,

‫הוא מתקלקל. ‫העץ מתקלקל, מתייבש, אז הוא נופל.

‫אבל במקומות המצוללים וקריר,

‫הוא מחזיק מעמד, ‫ויש שם גזע של עשרים שנה או יותר.

‫אז אם כן, התברר לנו פה המחלוקת,

‫והשאלה של בית שמאי.

מסתפקים.

‫כאן, במרכז, יש לו תכונה של ירק,

‫אבל במקומות הקרים,

‫בצפון, יש לו תכונה של עץ.

‫אז שם הם לא יכלו להחליט ‫אם זה עץ או זה ירק.

‫אבל בטילל אומרים, זה עץ.

‫אם אתה רואה אותו שם עץ, ‫אז גם פה הוא עץ, ‫אלא כאן הוא מתקלקל בחום.

‫מתי אמרו בגמרא בדף מ', ‫מה כמו על הבננות? ‫בכל העולם בננות מחליפים גזע.

‫זה נקרא, זה לא עץ.

‫אבל כאן הרי אתה רואה ‫שלא מחליף גזע. ‫אותו גזע נותן ענפים ופירות אחרים בצפת.

‫אז זה עץ.

‫כאן במרכז, בכלל החום, הוא מתקלקל.

‫זה מה שאמרתי, זה דבר נפלא.

‫ברוך השם, יגלה לנו.

‫כמו קיקיון דיונה.

‫ישר, הרב ישן ליד הצלח.

‫ירד, בשמש.

‫אבל פה בקיץ, הקיץ פה הוא חום.

‫הרבה זמן, זה הסבר נפלא.

‫זה הסבר נפלא במחלוקת.

‫שם בית הלל סוברים,

זה עץ.

‫כאן הוא מתקלקל.

‫בית שמאי מסתפקים. ‫אולי זה צמח כזה.

‫לפעמים הוא כמו ירק, לפעמים הוא עץ.

‫זה בית שמאי מסתפקים, ‫אז לכן אסור בכלאיים עם גפן,

‫כי אולי הוא ירק,

‫אבל יש בו סב... עורלה, זה אולי עורלה.

‫אולי עץ.

אבל תראו מה שיוצא.

‫לפי זה, פה במרכז,

‫זה היה ביד רמב״ם,

‫במרכז,

נמחק.

כל שנה הוא נמחק. ‫אמרו לי,

אתה לא יכול להקריא כל החורף את מקומו, ‫איפה הוא היה.

‫ופתאום באביב הוא יוצא שוב מן השורש, ‫אז אתה יודע איפה הוא היה.

‫אז אני שואל שאלה.

‫יש משנה בשביעית,

‫בפרק ראשון, פרק אמודי שביעית,

‫אילן שנגמם,

נקטע.

‫האם הוא חייב, אם נשאר טפח,

‫למעלה מטפח, לא חייב בעורלה עוד פעם.

‫הוא כבר היה זקן, כבר היה אילן זקן, ‫כבר עברו עליו שנות עורלה.

‫עכשיו הוא נגמם,

‫נחתך, ושוב עולה עוד פעם, עולים.

‫אז יש מי שאומר, אם יש טפח, ‫זה ודאי לא אילן חדש.

‫זה אותו אילן,

‫ולא מונים לו לעורלה.

‫אבל אם הוא פחות מטפח,

‫יש אומרים, צריך,

‫רב שמעון, מחלוקת תנאים,

‫יש אומרים, צריך למנות עוד פעם עורלה.

‫ורבנן אומרים, אם נשאר כלשהו,

‫זה לא,

וכאן לא נשאר כלום.

‫אתה לא מכיר את מקומו לכולי עמא,

זה עורלה מחדש.

‫אז אף פעם לא יוכלו לכרות צלף.

‫זו הייתה הערה גדולה של אישה צלף, ‫אסור באכילה,

‫כי הוא עורלה,

‫כיוון שזה אילן שנגמם,

‫הלכה כבטילל,

‫שזה עץ וחייו ועורלה.

‫אבל הוא כל השנים עורלה,

‫כי כל שנה הוא נגמר, הגזע הולך,

‫ויוצא גזע חדש.

‫אז צריך עוד פעם למנות, ‫כך המשנה אומרת,

‫אילן שנגמם,

‫אם נשאר כלשהו זה אותו עץ, ‫ולא מונעים לו עוד פעם ארונה. ‫אבל אם,

אם נגמם לגמרי, וכמו הצלף במרכז, ‫לא מכירים את מקומו.

‫אז אם כן היה יהודי אחד,

‫קראו לו

שלמה כהן,

יהודי מפס,

‫נפטר, זיכרונו לברכה, נפטר.

‫היהודי מפס, הרבה יהודים יקרים היו מפס, ‫הרבה יהודים יקרים,

‫חכמים ויראי שמיים.

‫היהודי הזה,

‫היהודי הזה,

‫טוב, הרי,

‫שמה במושבים, הם חקלאים כולם.

‫היהודי הזה היה לו צלב בחצר,

‫הרבה צלב.

‫הוא אמר לי שהוא אסף

‫חבית שלמה של אביונות.

‫האביונות הם ככה, הגודל שלהם.

‫הוא אסף חבית

‫ועושה, מכניס

‫שם מים ומלח

להיות חמוצים, יהיה לו בשביל כל השנה.

‫הוא שמע ממני,

‫זה היה עוד לפני, ‫שלא אמרתי פסק הלכה.

‫זה היה רק,

אמרתי את הרעיון, ‫לכאורה, אם כן, זה עור לה.

‫הרי זה אילן שנגמר כל שנה,

‫אז זה צריך להיות עור לה.

‫הלך היהודי הזה

‫ועשה שרפה על כל החבית.

‫הוא נפטר, הספטתי אותו,

‫בשבעה הספטתי אותו,

‫וסיפרתי את הרעש שמים שלו.

‫אני אומנם לא נשארתי ככה שזה עור לה, ‫אני רק עוררתי.

‫לא אמרתי את זה, ודאי.

‫אחרי כן ראיתי

‫שלפי הרש אומר בפרק א' דשביעית,

‫שלפי מי שאומר

‫שאם זה פחות מטפח,

‫כבר זה נקרא אילן חדש,

‫זה רק משמרית העין.

‫אנשים, לא יודעים, רואים כאילו ‫אילן עכשיו גודל מחדש.

‫או נמוך, עוד חודשיים-שלושה.

‫אילן קטן, רואים אילן,

‫נטיעה חדשה.

‫משום מראית העין אסור משום אור לה,

‫אבל לא מן התורה.

‫אבל חשבתי, אולי זה רק לרב שמעון, שאומר,

‫שאם נשאר פחות מטפח,

‫אז חוזרים.

‫אבל הרבנן אומרים,

‫אפילו נגמם,

הרבנן אומרים לו, ‫אם נשאר כלשהו זה כבר לא,

‫אין מראית עין.

‫רק אם נגמם לגמרי.

‫יכול להיות שזה סברא דאורייתא.

‫היה פה עץ, נעלם,

‫נגמם, אפילו על ידי אדם, ‫היה בטרקטור ומחק אותו.

‫אבל עכשיו לא רואים את העץ, ‫העץ התבטל.

‫אולי זה דאורייתא.

‫אחרי כן מצאתי בתשובות הרשבו ‫שגם לפי רבנן ‫זה רק משמרית עין.

‫אז אמרתי, אם זה רק משמרית עין,

‫משמרית עין,

‫זה דווקא אילן,

‫שבדרך כלל הוא לא נגמם.

‫אז אם רואים עכשיו אילן חדש, נגיד, תאנה,

‫מישהו קצץ את הפאנה, ‫אסור לקצוץ פירות, אסור לקצוץ עץ פירות.

‫הוא קצץ אותו,

‫ואז אומרים, זה משום... ‫אנשים יחשבו שזה אילן חדש,

‫אבל אם...

‫אנשים יחשבו שזה אילן חדש, ‫אבל פה זה דרכו בכך.

‫כל הזמן, כולם יודעים,

‫כל החקלאים שם יודעים שהצלף

‫נעלם בסוף הקיץ.

‫אז אין כל כך מרית עין. ‫כשאדם יראה באביב צלף עולה,

‫הוא יגיד, יכול להיות, ‫זה מן השורש, זה לא חדש,

‫זה מן השורש שנשאר משנה שעברה, ‫וכבר הוא זקן.

‫אז כיוון שרק משום מרית עין, ‫אולי אין בזה איסור. ‫כך אני רציתי להקל.

‫תכף נראה, ו...

דיברתי עם רב חיים שמש מרהוא,

רב חיים קונייבסקי, הוא הסכים איתי

שכיוון שרציתי לדבר עם רב אליוסיב אבל לא הצטעה מילטע, לא הצטעה לי מילטע

אבל דיברתי עם רב חיים והוא הסכים שכיוון שזה רק משום מראית עין,

אחרת לא נוכל לאכול יותר צלח.

למה היה לי נוגע למעשה?

כי היום יש יבוא מפס הערבים

אבל אני מסופק,

לא יודע, אני הייתי, רציתי אם הייתי הולך לנוג או הייתי הולך לראות

אני מסופק האם שם יש להם עצים של צלב כמו בצפת

או כמו פה כי גם... כבוד הרב מצלצלים למישהו משם שיסריט את זה וישלח את הסרט.

נדמה לי

נדמה לי שבפס חם מאוד

אותו דבר כמו חם, יותר חם

חם ויבש

כי זה במרכז של מרוקו כמו עירנו גם כן אותו דבר

חם מאוד בקיץ דודי כשהיה בא לימי כנס באב

היה אומר לי זה יהיה תנור

אתה כמו נכנס לתנור

אני הייתי כשהיה חמישים מעלות

וגם פס אותו דבר זה במרכז

רחוק מן הים

ומן המדבר אבל בכל זאת חם מאוד

הסחרה היותר דרומית

הרבה יותר כמה מאות קילומטרים

אבל זהו אז יכול להיות שגם שם יש להם רק

עצים כמו פה

לא כמו מצווה

ואז יש שאלה שלה עורלה

רק מה נגיד הרי ספק עורלה בחוץ לארץ מותר

מה שבא לי אני יכול לתלות אולי זה מעץ גדול לי אם יש אז צריך לברר אם אפשר לברר

לא נלך להגיד ספק עורלה מותר

ספק מותר או ספקת רבנן מותר אם אפשר לברר זה לא ספקת רבנון

אם אתה יכול לברר את הספק זה לא נקרא ספק

אז בשביל זה ואמרו לי שיש פה שימורים של אביונות

ברשתות החשובות יש שימורים של אביונות

אז לכן

רציתי לברר אם שמה זה מאילן יסן אז אין שאלה

אבל אולי אפילו מאילן מהקטנים האלה

השאלה אם יש להם עצים אם אין להם עצים אז זה לא ספק ודאי עורלה

אבל כפי מה שאמרתי היות וזה רק משום מראית העין

ושאין בזה משום מראית

אין בזה משום מראית

עכשיו נדבר עוד קטע קטן בגמרא

על עניין אחר גם כן מעניין

יש בגמרא כורה

מה מברכים על כורה?

מה זה כורה? אומר רשי

הענפים של הדקל

כשהם מתחילים לצמוח, לצאת

הם רכים

בשנה הבאה הם נהיים קשים, נהיים עץ

אבל עכשיו הם רכים וראויים לאכילה

היום יש מה שקוראים לב הדקל

מוכרים גם פה וגם בצרפת זה מלא כל ארוחה יש לב הדקל

השאלה

מה מברכים על כורה? מה מברכים על כורה הוא אומר? שמואל אומר שהכול

רב יהודה אומר בורא פרי אדומה

למה רב יהודה אומר בורא פרי אדומה?

הרי ראוי לאכילה, אמנם

זה לא עיקר הפרי של הדקל

הפרי של הדקל זה התמרים

אז זה כמו

בצלף

ירד דרגה אז בורא פרי אדמה

אבל שמואל אומר שהכול

אומרת הגמרא למה שהכול? למה לא בורא פרי אדמה? כמו בצלף

על הקפריסין, על התמרות, על העלים,

מברך בורא פרי אדמה.

אומרת הגמרא יש הבדל. שם אדם אמנם זה לא עיקר הפרי

אבל דעתו היא לנצל גם את זה, גם כל מה שראוי לאכילה הוא יאכל.

אמנם לא בשביל זה הוא נוטע, נוטע בעיקר בשביל האביונות

אבל אם יבוא אני אוכל גם מזה ודאי אבל כאן אדם מקפיד

מקפיד שלא לקטוף את התקורה

כי כל קורה שאתה כותב

הפסדת ענף

ואז אתה מקלקל את העץ.

אז לכן דעתו היא שלא לקטוף בכלל, אין דעתי בכלל על הקורה כי זה מקלקל את העץ.

אבל שמה נכון עיקר דעתי זה על העברנות.

אבל באמת בגמרא אני צריך לדייק

ששמואל אמר לרב יהודה כבטח מסתברא.

הוא אמר לו שמסתבר כמו שאתה אומר, שינה נא כבטח מסתברא.

שהרי צנון,

צנון אם אתה מסיר אותו באדמה בשטח הוא נהיה קשה,

הוא נהיה על חוטים וקשה,

עץ.

אבל, ובכל זאת, כשהוא רך

אתה אוכל צנון, מברך בורא פרי אדמה,

אז גם קורה,

אפילו שבסוף זה נהיה עץ,

אבל אם תאכל את זה רך, תברך בורא פרי אדמה.

אומרת הגמרא, זה לא דמיון, לא קושייה על קושייה של שמואל,

לא קושייה עליו.

למה הוא אומר, שמה בצנון דעת האדם

על עצמו כשהוא רך?

אז אפילו שאחרי כן הוא לא פרי, הוא נהיה קשה,

אבל אני, דעתי, כשהוא רך, הוא פרי, והוא ראוי לאכילה,

זה בעורף פרי אדמה.

אבל כאן דעת האדם לא על הקורה, כי זה מקלקל את העץ.

ואחרי זה יהיה עץ, לא יהיה פרי.

וגם עכשיו אין דעתו לכתוב אותו כשהוא רך.

אז לכן לא מברכים אלא שהכול.

עכשיו,

זה מחלוקת בגמרא.

אז כתוב בגמרא, למה על לב הדקל,

זה מה שקוראים לב הדקל,

מברכים

שהכול?

כי אין דעת האדם

על ה...

אין דעת האדם על הכורה.

זה מקלקל את הדקל.

אז אני שאלתי, מאיפה יש היום כל כך הרבה

שימורים של לב הדקל?

בטח, בצרכניות הגדולות יש.

הלא, לא צריך... גם פה נותנים בכל...

זה מגיע מסין, מתאילנד.

מה?

זה מגיע מסין, מתאילנד. במקום אחר. זה בא מתאילנד?

זה מסין, תאילנד.

אמרו לי, אני שאלתי את השאלה, לכאורה,

מאיפה הם לוקחים כל כך לבבות?

הם מקלקלים את הדקלים.

יש המון

משווק בכל חנות.

מאיפה הם לוקחים את הקורות האלה?

מדקלים? הם מקלקלים את הדקלים.

אז אמרו לי שבברזיל,

היות ששם יש שטחים ענקיים,

ושם באמת שותלים דקלים בשביל הקורה.

אז אם ככה, יכול להיות שצריך לברך בורא פרי עץ,

או בורא פרי אדם,

מה אנחנו מברכים כמו שמואל שהכול.

אבל אם... זה בגלל שאין דעתם על הקורה.

אבל אם כזה היום

נוטעים הרבה דקלים רק בשביל הקורה,

אז הקורה היא עיקר הפרי,

ואז יצטרכו.

ואולי בכלל הם לא מתעניינים בתמרים,

אז יצטרכו בורא פרי עץ.

ואפילו אם יש גם תמרים,

ונגיד שדעתם גם על התמרים,

והתמרים זה יותר חשוב.

אבל כאן,

אבל כיוון שיש להם הרבה שטחים, הרבה לא אכפת להם לקלקל את העץ.

אז אם כן, יהיה לפחות בורא פרי אדמה.

זו השאלה, רציתי ידיעות

על הלב הדקל.

איך יש כל כך לבבות?

איך יש כל כך לבבות של הדקל?

אם זה מקלקל את הדקל, למשל פה בטבריה

או בבית שאן, יש ברוך השם דקלים.

אבל מה הם,

הם לא כותבים בשביל קורה, לא נראה.

כותבים בשביל לולב,

אבל גם אולי זה לא מקלקל כל כך את העץ.

אבל

אם מקלקל, אז אין דעתם על הקורה.

אבל אני שואל איך יש כל כך הרבה.

אף שאני פעם חשבתי,

אולי הקורה,

אולי הם עושים בתעשייה לבדק אל, זה לא לבדק אל.

יש עוד איזה ירק,

אני זוכר במרוקו,

איזה ירק,

הוא עטוף עם,

עם, כמו צמר, זה חום.

וככה היו מדליקים את התנורים.

שמים את זה בתנורים.

וזה, אני זוכר, בתור ילד, היינו אוכלים את הפנים שלו.

וזה אדמה, זה גודל באדמה.

אשר, מה שלמדנו במשנה הזאת,

במשנה הזאת אנחנו לומדים, המשנה,

לא, בגמרא, שלא מברכים

בורא פרי העץ

על הטמרות ועלים.

רק על האוויונות והקפריסין יש מחלוקת.

האם קפריסין זה חשוב כמו אוויונות,

או זה חשוב או לא.

אולי קפריסין זה לא חשוב.

לא.

אני אסיים פה.

בעזרת השם, נראה,

היה טוב להגיד שהורים על אין חוד פסח, אולי,

שזה נוגע, הנה היום היה לנו פה השאלה הזאת.

כי יש בכמון,

בכמון,

היה צהל לפני כמה שנים,

אחד קוראים לו רבי שלמה עמאר.

הוא היה רב ראשי.

היה רב ראשי.

היום הוא רב ראשי של ירושלים.

אז שלמה עמאר הזה אמר דבר יפה.

אמר, חמץ לפני פסח

בטל ושישים.

אבל זה רק אם הוא חמץ.

אם הוא חמץ,

לפי שהתר בהתר לא בטי.

למה חמץ ופסח בטיל?

בגלל שהחמץ,

יש בו דין שהוא אסור בפסח.

היסוד הוא ככה, אם התר בהתר זה כמו מין במינו שלא בטילה.

יש רם בנדרים מסביר יפה.

הרי כתוב, לקח מדם הפרע ומדם השעיר.

הוא מזיב הקודם מדם הפר.

האם דם השעיר אחרי מערב אותם?

וכתוב,

ולקח מדם הפר מדם השעיר. הרי בטח דם הפר הוא יותר הרבה מדם השעיר.

ובכל זאת לא בטל.

אז רואים מכאן שמן במינו לא בטל.

אבל אנחנו פוסקים מין במינו בטל שמה,

כיוון ששניהם

נזרקים על המזבח.

אותו דין יש להם, וגם אותו סוג,

זה דם וזה דם.

ואותו דין,

זה עולה על המזבח, נזרק על המזבח וזה,

אז אין, לא שייך ביטול. ביטול זה שייך כשיש שני דברים שונים.

אבל כשזה מין במינו,

ולקח מדם הפר ומדם השעיר. זה עדיין נקרא שיש פה דם שעיר.

אפילו שיש יותר דם של הפר מאשר של השעיר.

אבל,

אז היסוד של ביטול,

בגלל שהם נוגדים.

אבל אם זה התר והתר...

מה רבנו נאמר על זה? רגע, רגע, אז למה חמץ? הוא שאל.

למה חמץ לפני פסח בטל?

הרי לפני פסח זה התר.

אז התשובה לזה היא בגלל שהוא שונה בכל זאת מדברים שלא חמץ.

כי האמץ אסור בפסח

והשאר לא אסורים בפסח.

אז זה ביטול.

זה,

לכן האמץ לפסח

ולפני פסח בטל,

כי זה דברים נוגדים. זה לא כמו מין במינו של הגמרא שם, שלא.

זה שונה.

אם זה שונה, אז זה בטל.

אבל אם למשל תיקח

גרעינים של חיטה או של שיפון

שמחמיצים אם תשים בהם מים

וזמן

הרי ההגדרה של חמץ, חמשת ונדגן

עם מים וזמן, לעשות אותם אז הם מחמיצים.

אז אם תיקח גרעינים,

נגיד עם הכמון,

הם אומרים, הוא גילה שיש חסר,

הרבה פעמים שבתוך הכמון יש גרעינים של מעמד שתיים ונדגן.

הרב עמאר.

הוא סיפר שיש,

ואז,

והגרעינים יבשים,

הם לא חמץ.

אז גם בפסח הם מותרים. כל זמן שלא נפל עליהם מים,

הם מותרים. מותר לאכול כליות,

לקלוט חיטה, מותר,

ולאכול חיטה.

טוב, אבל מן הדין מותר.

יש, אז אם כן,

אם כן הגרעינים האלה, המעורבבים בכמון,

היתר גמור,

כי גם בפסח הם מותרים. כל זמן שלא נפל עליהם מים, אין להם שם איסור בכלל.

בשלב החמץ, נגיד, עושים מצות,

ונשאר איזה פירול, לא ניקו טוב,

והפירול הזה כבר מספיק להחמיץ,

אבל הוא מתערב במצות האחרים.

אז אומרים הוא בטל, כי אותו פירור אסור לגבי פסח.

אז הוא שונה מן ה... לכן זה נקרא, זה לא נקרא היתר ביתר.

אבל כשהגרעין עוד לא נתרותב,

אז הגרעין הוא חמץ.

הגרעין עוד לא חמץ,

אז הוא היתר ביתר, לא שייך ביטול.

ואחרי כן, כשאתה שם את הכמון במרק או בתבשיל,

עכשיו, יש קצת הפקה של הגרעין,

וזה מחמיץ.

זה מה שהוא אמר.

אני,

בספר שלי על פסוחים, אני אמרתי

שאפשר לחלוק על הסברה שלו.

שהרי אסור להחמיץ גרעינים בפסח.

מי שמחמיץ חיתים או קמח,

שם עליהם מים,

לוקה.

כי הוא מחמיץ, עובר על בל רעב, בל ימוצא עם מעשה.

ברמב״ם כתוב.

או הקונה חמץ ופסח, לוקה.

וגם מי שמחמץ,

לוקה. שם מעשה, נגיד שם שעור על בצק שהוא לא חמץ,

אבל על ידי זה הוא יחמיץ אותו,

אז הוא לוקה.

אז גם קמח יבש,

וגם חיתים יבשים, גרעינים ממי שמיני דגן יבשים,

יש בהם איסור לשים בהם מים בפסח.

הם, אסור להרטיב אותם בפסח.

תרטיב אותם, אתה תלכה.

תרטיב אותם ויחמיצו, אתה תלכה.

אם כן, זה כבר שונה, זה כבר דין אחר.

זה לא נקרא היתר והיתר.

זה לא נקרא היתר והיתר, ולכן אני אומר,

יכול להיות לו,

אבל פה, אני ראיתי פה באמת

משהו טוב, אם קנו כמון,

הרי אף פעם אצלנו כמון בפסח כשר, בכלל זה היו חוששים.

אבל פה ראיתי את הכמון שיש פה.

זה שלום אמר שלום, זה מהודו,

הוא קטן מדי, לא כמו כל הכמון, הכמון שאנחנו רגילים בו,

גרעינים שלו כמו גרעין של כוסמין.

ואז צריך, אם זה שקיעה,

צריך בדיקה,

זה קשה לבדוק.

אז בשביל זה, והוא עם הסברה שלו שגרעינים מבישים לא בטלים,

אז אתה בא בפסח,

אתה,

אני אמרתי שזה לא, אני חולק על זה אולי,

שמספיק מה שיש,

דין בגרעינים האלה שאסור להרטיב אותם.

אז זה כבר נקרא שזה שונה מאשר הכמון. הכמון, תרטיב אותו כמה שאתה רוצה.

אבל גרעיני חמשת ויני דגן, אסור להרטיב אותם.

זה הרב המונקין, הוא מסכים מזה?

לא, לא צריך, אני לא צריך את ההסכמה שלו.

אני שואל מה אתה רוצה.

אמרתי לו שאני מתיר, וזהו.

אז מה אתה רוצה?

תודה לזה, הרב המונקין.

אני לא יודע איך הוא... לא, אני לא יודע.

על כל פנים,

אני אמרתי להקל, אבל אנחנו החמרנו בבית

לא לקנות כמון לפסח.

אבל איך שראיתי פה, איך שזה בדוק טוב,

הם סוטחים את ה...

וזה גם כן, כמון,

הם גרעינים דקים וקטנים יותר.

אז הם לא דומים כל כך.

אתה יכול לבדוק את זה בקלות.

הם לא דומים לגרעיני כוס מין.

אז אם כן, וזה בדוק מצוין,

יש להם

פה מכשירים איך בודקים.

רק כמובן שזה,

יש בזה עבודה.

אבל זה עדיף מאשר לקחת דבר כמו שהיוב אמר, שיש את ה...

יש הבדל, אולי... נו בטח, אני קונה מכאן.

אני קונה מכאן.

אבל אמרתי לו לשלום, שיכין לי קילו כמון.

למה שיהיה לי לכל השנה ככה?

למה? בלי תולעים ובלי...

אבל הוא אומר, זה יעלה ביוקר.

כי בשביל לבדוק קילו,

אתה צריך כמה שעות לבן אדם, אז צריך לשלם לפועל.

נראה כמה זה יעלה.

אמרתי לו, וככה, יש עוד,

יש עוד גם,

הראה לי,

הרב אמנון הראה,

זנגוויל,

הוא הראה לי חורים.

אתם יודעים, זנגוויל זה כמו חרקום. הרי חרקום יותר קטן.

לא, הוא הראה לי חרקום, לא הראה לי זנגוויל.

הוא הראה לי חרקום וחורים בתוכו זה מתולעת. כלומר, פתחו את החרקום, החרקום הוא גודל כזה.

גודל כזה ועווה כפול

ומצאו תולעת בתוכה

ואחר קום תולעת.

טוב, אבל כשרואים את זה טחון

אתה רואה איזה טחון נקי לגמרי, הטחון, אתה רואה.

טוב, אז על כל פנים

זה ודאי, ודאי זה דבר נפלא מה שעשו

שיהיה נקי מטולעים

ונקי מייבוש, גם אם זה עובש יש בפפריקה, יש עובש.

עובש זה חיידקים.

עובש זה מזיק לבריאות.

תגיד, יונתן, מאיפה,

אנחנו יודעים שאסור להזיק לבריאות של עצמה.

מאיזה גמרא?

שאסור לפסוע פסיעה גסה.

למה?

כי זה ממעט מאורו של העיניים.

אז מה יש?

מה יקרה? אז מה אכפת לך? אני, מה אכפת לך?

ממני?

מה זה אסור לך? אסור לך להזיק לעיניים?

תחבול, הרב אמר לך, תחבול.

כן, כמו חבל בעצמו.

יש גמרא, ואסור לחבול בעצמו.

אני לא סיפרתי לך איזה יהודי,

איזה יהודי אדמו״ר.

היה מתפאר

שהוא ביום שישי חותך טוב את הציפורניים.

עד

הוא חותך עד הסוף, עד שהוא נפצע כמעט. נפצע.

הוא חושב שהוא עושה דבר טוב.

זה לא נכון, אסור לחבול בעצמו.

לא צריך לגזות ציפורניים עד ה...

אסור לחבול בעצמו.

זה במסכת פרק העובד.

יש שם.

אז אם כן, לא טוב, צריך לעשות בזהירות,

שלא לפגוע. אפילו להשאיר קצת, שאלה מה... אפילו קצת פצע.

מה, אתה תשאיר את הפתוח,

זה יכול להזדהם.

לא, אמרתי להשאיר קצת מהציפורן,

שלא יגיע... אה, כן, כן, כן, אבל לא מבקשים מבן אדם לחבול בעצמו?

הוא צריך לזכור. טוב,

כבוד הרב, אני לא מבין מה הרב התיר. אני לא הבנתי מה החילוק היה.

מה הרב התיר? איזה סוג של תבלין אפשר...

אני אמרתי שרבי שלמה אמר שם ישמררו.

לא, אמרת... הוא מתמיד גדול היה.

הוא גם למד אצלנו.

הוא למד אצלנו, הרב שלמה אמר.

אבל... והוא מטמיד גדול. היה מטמיד גדול. ואתה רואה שהוא התעלה.

שנייה דיין, ואחרי כן רב ראשי.

אז הוא העיר שהתר בהתר לא בטיל.

חמץ בדבר לא חמץ, בטיל, כיוון

שהחמץ הוא חפץ של איסור בפסח.

אז הוא כבר שונה מן ההתר.

אבל אם זה גרעינים שעוד לא נפל בהם מים,

זה מותר גם בפסח.

אז אם כן...

היתר והיתר לא בטיל, כמו שאמרתי, דם הפר ודם השעיר.

אבל אמרתי אני שלא, זה עצמו,

שזה גרעין מחמשת עיני דגם,

אסור להרטיב אותם בפסח.

והכמון, אתה יכול להרטיב כמה שאתה רוצה.

אז זה עצמו ששונה הדין

של הגרעינים מהכמון, זה נקרא כמו איסור והיתר, לא נקרא היתר והיתר.

העיקר שיהיה שונה.

כשזה אותו דין כמו דם הפר ודם השעיר,

הגמרא אומרת,

בגלל שניהם עולים,

שניהם נזרקים על המזבח,

וגם זה אותו מין

אין ביטול. הביטול הוא תמיד כשיש התנגדות.

זה אסור, זה מותר, כשיש שונה.

אבל אם זה אותו דבר, אבל כאן זה גם לא אותו דבר,

כיוון שאסור להרטיב אותם,

בפסח,

והמרטיב גרעינים בפסח או קמח בפסח לוקה,

כי הוא חימץ את זה.

אז לכן זה שונה.

אפילו עכשיו הגרעינים שונים, במה הם שונים?

זה אסור להרטיב בפסח, זה מותר להרטיב בפסח.

אז עצם השינוי הזה עושה את זה כמו איסור והיתר.

זה לא היתר והיתר. זה הסברה שלי כתובה בספר עוטי אור בהלכות פסח.

אני לא הבנתי אז מה החילוק? מה הרב אומר ומה הרב אומר? לא הבנתי.

אז אני יכול להיות כמו רב פרדה.

לא יודע אם אני יכול, אבל אני מוכן עוד קצת.

אני נגמור ונדבר ביחידות.

רבי חנניה ונעקה שאומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידי.

חסר עוד אחד.

רק אחד חסר.

אה, הנה, הוא חי עם זה.

יש עשר, יש. יש.

יגדל, יגדל, יגדל, שמיער הפעם, אמן.

בה עמד, יברך, יראותי.

ימי הוניך מלכותי, ויצמא אף הוא קנה וקרב משחה.

אמן. בחיי יחון ויומי חום ובחיי זכור, בעת ישראל.

באה גלה ובזמן קריב, ואמרו אמן.

אמן.

יש מרבה ומבורך לעלם ולעולמי עלמיה יתברך,

וישתבח ויתפר ויתרומם ויתנשא,

ויתהדר ויתעלה ויתעלב,

שימי דקודשא בריחו. אמן. לעילה מנקול ברכתה אשר רטט להשבחתה ונעמתה

דאמרן בעלמיו ימרו אמן. אמן. על ישראל ועל רבנן ועל תלמידי הון ועל כל תלמידי תלמידי הון דעסקין ואורייתא קדישתא די באתרדן ודי בכל אתר ואתר אילנה רוחם ותחון

שלמה חינה וחיסדה וחייה ריחה

ומזוני רביחה ופולקנה ומקודם זנם אמר אש מאיה ורעב ימרו אמן.

אש לאמר אבא מן שמעיה חיים וסבא וישאב נחמה ושזבה

ורפואה ואוכלה ושנחמך פרה ורווח והצלה

לנו הולכו עמו ישראל ואמרו אמן.

אמן.

עושה שלום באמרומיו וברעמיו יעשה שלום עלינו

והכל ישראל ואמרו אמן.