פרשת שמיני - ב' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 23.04.2017, שעה: 20:52
- - - לא מוגה! - - -
אתמול למדנו את הפרשה של הבהמות הטהורות, הבהמות הטמאות,
ואמרנו דבר שצריך קצת תיקון.
אמרנו, הפסוק אומר, אך את זה לא תאכלו,
ממעלה הגרה וממפריסי הפרשה.
זאת אומרת, יש כאלה מעלה גרה, והם אסורים.
וגם יש כאלה מפריסי פרשה, והם אסורים.
כמובן, אם הוא מעלה גרה ולא מפריס פרשה.
זה מסביר התורה בעצמה,
את הגמל,
כי מעלה גרה ופרשה איננו מפריס. יש לו פרשה לגמל,
אבל הפרשה לא שסועה,
לא מתחלקת לשני אצבעות.
זה הכול חתיכה אחת,
כמו של הסוסים ושל החמורים.
אז מה אומר הפסוק?
אפילו שהגמל הוא מעלה גרה,
אלא אסור לאכול, כי הוא לא מפריס פרשה,
תמאו לכם.
ואת השפן,
גם אותו דבר, מעלה גרה הוא,
ופרשה לא יפריס, תמאו לכם.
ואת הארנבת,
כי מעלת גרה, היו פרשה לו פריסת מאי לכם.
ואז שאלנו שאלה, למה התורה מפרטת
את השלוש חיות בהמות האלה?
למה התורה לא אומרת כלל?
מי שמעלה גרה ולא מפריס פרשה, אסור באכילה.
מה צריך לפרט? הגמל, האשפון.
עשרים מזה כלל,
לא פרט,
אלא משמע,
זה מפורש בגמרא,
במסכת חולין, דף נט, אני חושב, תכף אני אראה,
שרק השלוש האלה
הם מעלה גרה ולא מפריסי פרשה.
אבל בכל הבהמות שבעולם,
אם הם מעלה גרה,
הם בטח מפריסים פרשה.
רק אלה שהתורה פירטה,
אם לא היה,
אם זה היה כלל, אם יש עוד בהמות, אז תגיד כלל.
כל מי שבעלה גרה ולא מפריס פרשה, אסור לאכול.
מה התורה אומרת לי את אלה, את הגמל, את השפן, את הארנבת?
משמע מכאן שרק אלה יש.
וזה באמת כמו שכתוב במסכת חולין,
שליט בעולמו יודע שאין עוד בהמה,
שהיא מעלה גרה
שהיא מעלה גרה ולא מפריסה פרשה, אלא אלה.
ואותו דבר להפך בפסוק הבא על החזיר.
החזיר
הוא לא מעלה גרה,
והוא מפריס פרשה, אבל אסור באכילה כי הוא לא מעלה גרה.
למה התורה צריכה לומר את זה על החזיר, לדבר על החזיר? לדבר כלל.
מי שמפריס פרשה ולא מעלה גרה, אסור,
אלא גם כן מעיד שאין בהמה אחרת שהיא מפריסה פרשה ולא מעלה גרה.
אם אתה רואה בהמה, אתה רואה את הפרסות של הסדוקות,
אז סימן שהיא טהורה, שהיא מעלה גרה.
ככה, באנו, וזה מה שאומר רבי ישמעאל, תנא דבר בישמעאל,
בדף נט וחולין,
תנא דבר בישמעאל,
שליט בעולמו,
דתנא דבר רבי ישמעאל,
אתה גמר כי מעלה גרה הוא.
שליט בעולמו יודע.
שאין לך דבר מעלה גרה וטמא.
אלה טמאים. הגמל, אפילו שמעלה גרה טמאים, פירטה אותם התורה.
אבל אין דבר אחר שמעלה גרה והוא טמא.
ומעלה גרה מסתמה ומפריס פרסה גם.
מה הפסט ברבי שמיה אמר לרבי שמיה? אני אומר, זה היה, כי אם זה היה,
יש עוד בהמות, אז התורה הייתה אומרת כלל.
למה היא מפרטת לי גמל ושפן וארנבת?
כלומר, רק השלושה האלה הם
שאסורים אפילו שמעלה גרה.
אבל בהמה אחרת מעלה גרה, בסדר. למה מסתמה היא לא מפריסה? היא מפריסה פרסה גם.
כך למדנו. לכן זה מה שאומר מאיפה יודע.
משה רבנו יודע.
מה, משה רבנו היה צייד במדבר, בג'ונגל?
הוא יודע כל החיות?
איך הוא אומר כלל? רק אלה,
אפילו שהם מעלה גרה, אסורים.
הגמל והשמונה. מה עם אחרים?
אין אחרים.
אחרים עם מעלה גרה מותרים.
למה? כי בטח הם מפריסים פרסה. אין בחיה.
מאיפה ידע שאין שום חיה בעולם
שמעלה גרה ולא מפריסה פרסה.
כך למדנו אתמול פשט ברבי ישמעאל. ואותו דבר על מפריס פרסה ולא מעלה גרה. כמו החזיר. למה פרט התורה חזיר?
תגיד כלל.
מי שמפריס פרסה ולא מעלה גרה, אסור.
כי התורה העידה כאן שאין בהמה כזו שמפריסה פרסה.
ויהי לא מעלה גרה, חוץ מן החזיר.
לכן האדם שימצא בהמה.
והוא לא יכול לבדוק.
יש עוד סימנים, בגמרא כתוב לו,
סימנים של השיניים למעלה.
אבל הוא היה הפה,
היה הפה
גמום כתוב,
והוא ראה את הרגליים.
שהן סדוקות,
תוכל לאכול.
בפרט שאתה מכיר את החזיר.
אתה יודע שזה לא חזיר.
אתה מכיר את הצורה של החזיר.
אתה רואה שזה לא חזיר.
והרגליים סדוקות
על סימן שהוא טהור.
אפילו שלא ראית אם הוא מעלה גרה או לא.
כך אמרנו, זה לא רק דרשה, זה גם להלכה.
שאלה הם, רק אלה הם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה. גם מעלה, שפן וארנבת.
ורק החזיר מפריס פרסה ולא מעלה גרה.
אבל מה, רציתי לתקן משהו.
בפרשת ראה התורה חוזרת על כל, על הדינים פה, על הבהמות הטמאות,
ודגים הטמאים, ועופות הטמאים.
וכתוב שם בפרשת ראה,
יש לי פה פרשת ראה.
ושם כתוב,
נקרא מקודם, נפתח את ה...
בפרשת ראה, הנה.
לא תאכל כל תועבה, זאת הבאה מאשר תאכלו שור סקסובים וסעיזים.
כי הם מעלה גרה ומפריסי פרסה.
הדברים והכבשים והעיזים,
היעלו צביב יחמור,
בעכו ודישון ותאוב הזמר. זה שבעה חיות בר,
אבל הם מעלה גרה ומפריסי פרסה.
צבי למשל, אם ראיתם צבי,
יש לו רגליים כמו של עז,
חתוכים, משוששש,
וגם הוא מעלה גרה, את זה שהוא מעלה גרה קשה,
כי הוא אוכל,
אוכל שורשים במדברות.
והוא גם כן מעלה גרה, הוא בהתחלה אוכל, ממלא את הכרס,
הרחם מתיישב לו ומקיא את האוכל לפה,
לועס אותו בחזרה לאט לאט, זה מראה על אצילות של בהמה,
לא זוללת,
ככה ביישוב הדעת יושבת לאכול.
אז גם אלה השבעה חיות בר,
אייל וצפי ויחמור, והכובד אישון וטעובה זמר.
יש אומרים שזמר זה ג'ירפה.
הג'ירפה היא טהורה,
כי הג'ירפה יש לה שוסעת שסע,
יש לה פרסה, רגל,
אבל שוסעת שסע
וגם מעלה גרה.
אנחנו לא צריכים לבדוק אם היא מעלה גרה. אם אתה רואה שהיא שוסעת שסע,
אז הרי רק החזיר הוא ששושע שסע ולא מעלה גרה.
ככה, אחרת למה תורה פירטה את החזיר? תגיד כלל.
אין כלל.
יש רק את זה, זהו.
אז אם כן, הג'ירפה מותרת.
רק איפה תשחוט אותה?
כל הצוואר הארוך שלה כשר לשחיטה.
אבל לעולם לא אוכלים, כי אולי גם צריך מסורת. אני חושב שצריך מסורת.
לא שמענו שאוכלים ג'ירפה.
אולי בגלל שאין.
ג'ירפה זה חיית בר.
אבל האמת,
לא יודע, הדין הוא שאין לנו מסורת.
יש גם עוד איזה סוג של שברים,
של שור,
שגם עליו יש לו סימנים, אבל
לא הכירו אותו,
אין בה, אז אנשים לא אוכלים את זה.
עכשיו נראה,
כתוב בהמשך,
וכל בהמה מפרצת פרסה ושסעת שסע שטפר עשות,
מעלת גרע בבהמה, אותה תאכלו.
אך את זה לא תאכלו?
ממעלה הגרע וממפריצי הפרסה,
השסועה,
את הגמל,
ואת הארנבת, את השפן.
מה זה השסועה?
אז לכאורה יש פה עוד,
עוד חיה שהיא
מפריצה פרסה ולא מעלה גרעה.
הגמל והארנבת, להפך, מעלה גרעה,
נו, מה זה השסועה?
לפי ש...
אולי היא לא מעלה גרעה, אבל הפסוק מדבר על כאלה, על גמל, על ארנבת, שפן,
כי מעלה גרעה המה ופרסה משמש. גם השסועה היא גם כזאת.
אז באמת ברש״י כתוב, בגמרא, רש״י בשם הגמרא,
בדף סמיח עמוד ב',
שהשסועה זה בירייה בפני עצמה,
שיש לה שני שדראות ושני גבין.
לא יודע אם זה אחד על השני או אחד על יד השני.
והגמרא שואלת, מאיפה ידע
משה רבנו את החיה הזאת, השסועה? הרי זה
לא מצוי בינינו?
ורוב העולם לא יודעים את זה.
מאיפה משה רבנו ידע?
התשובה היא,
זה סתירה למי שאומר אין תורה מן השמיים.
זה הכל בורא העולם שברא את כל הבריות האלה, הוא שיודע והוא גילה למשה רבנו ששסועה,
אף על פי שהיא מעלת גרה,
אבל היא לא מפריסה פרסה.
מה פירוש המילה שסועה? זה שם של בהמה. למה קוראים שסועה?
אולי, בכלל שהגב שלה יש שני גבים,
שני שדרות הן?
על כל פנים,
כאן אני רואה שיש עוד חיה שלא כתובה בפרסת שמיני.
בפרסת שמיני כתוב רק גמל
שפן וארנבת, אין מעלה גרה ולא מפריסה פרסה. וכאן כתוב גמל שסועה,
ושסועה זה ברייה.
הרי רש״י אומר למה תורה בכלל חזרה עוד פעם במשנה תורה?
רק בדבר שנתחדש.
שום דבר שנתחדש.
מה נתחדש כאן?
עשה סועה.
לא ידענו בפרס שני, לא מוזכר כלום על עשה סועה.
וכאן דיבר, בא ואומר לנו שסועה זה גם כמו גמל.
אף על פי שהיא מעלה גרה,
אבל היא לא מפריסה פרסה.
דיברנו אתמול
על העניין שכשאין,
על הסימנים של טהרה.
אז שני סימנים
זה להיות מעלה גרה ומפריסה פרסה.
ואם רק סימן אחד יש,
אז זה כתוב בפירוש.
אל תאכלו גמל וצרפון וארנבת כמעלה גרה,
אבל לא מפריסה פרסה.
סימן אחד של טהרה, לא אותו צריך
שני סימנים. וחזיר, מפריס פרסה, אבל לא מעלה גרה.
אז כתוב סימן אחד, אסור.
ואם אין לו שום סימן טהרה,
כמו חמורים וכלבים וחתולים,
הכלב, אין לו פרסה
וחתול.
וגם לא מעלה גרה.
גם לא מעלה גרה.
אז ודאי ש...
אבל יש מלכות על זה?
ברמב״ם כתוב בפרק ב' מלכות מאחרות אסורות,
שמי שאוכל
בהמה שאין לה שום סימן,
טהרה, לוקה.
אפילו שבפסוק כתוב רק או זה או זה,
או מעלת גרה ואינה מפריסה פרסה, או מפריס פרסה ולא מעלת גרה.
או חזיר או גמל.
אבל לא כתוב חמור וסוש,
וכלב, שאין להם לא זה ולא זה.
אבל, אומר הרמב״ם, לומדים מקל וחומר.
אם כשיש רק סימן,
כשנעדר סימן טהרה אחד,
אבל יש סימן אחד טוב,
ובכל זאת לוקים כתוב בפירוש לא תאכלו הוא,
יש להב,
אז קל וחומר אם אין שני הסימנים.
ועל זה שואל הרב המגיד,
אבל אין עונשי מן הדין.
הרי מצאנו במסכת מכות דף ה',
שאחות,
הפסוק אומר, אחותך, בת אביך, ערוות אחותך, בת אביך או בת אמך,
לא תגלה.
מאיפה יודעים שאמי גם בת אביו ובת אמו,
יש ריבוי מיוחד, אחות חי.
למה צריכים אחות חי ריבוי?
קל וחומר.
אם בת אביו לבד או בת אמו לבד יש להב,
אז אם היא גם בת אביו ובת אמו, בטח שיש לה.
אומרת הגמרא מ...
כאן שאין מזהירין מן הדין
לא עושים לאו על ידי קל וחומר
עם קל וחומר לא נהיה כמו לאו מפורש.
המלכות שהתורה נתנה על לאו מפורש
אבל עם אזהרה שלמדת רק מסברה מקל וחומר
אין מזהירין, זה לא נקרא לה
לא נקראת אזהרה
וגם יש עוד דרשה בפרשת קדושים
שמי שלקח אחותו בת אביב
או בת אמו
חייב כרת
אבל כתוב גם שמה ריבוי אחות חיי
לרבות בת אביו ובת אמו גם כרת אני לא יכול לתת על ידי קל וחומר
אז אין עונשין מן הדין אין עונשין ואין מזהירין זה צווי דינים
אין עושים לאו מקל וחומר
ואין נותנים עונש מקל וחומר
אז כאן איך אתה תעושה שיש לאו על בהמה שאין לה שום סימן טהרה
מקל וחומר הרי אין מזהירין מן הדין
והרמב״ם כבר עושה כשיש מלכות על כל, גם על החתול, גם על הכלב
הרי אין כאן שום סימן
אז על זה הרב המגיד אומר תירוץ
אומר תירוץ כיוון שיש עשה
לאו ובא בכלל עשה את זה תאכלו
מפריצי פרצה ומעלו גירה
משמע
מי שאינו כזה שאין לו שני סימני טהרה, אסור
אז גם מי שאין לו שני סימני טהרה
יש לה
לא אז זה גילוי כיוון שיש עשה זה גילוי שזה גם כן אסור ואז אומרים גם קל וחומר
לומדים גם את הקל וחומר
גם שיהיה לאו
גם שיהיה לאו
והרמב״ם בחומאס הבאנו אתמול שהרמב״ם
אומר זה לא רק מקל וחומר לומדים
אם התורה אסרה לך חזיר בגלל שהוא מפריס פרסה
ולא מעלה גירה
אז אתה רואה שמי
שלא מעלה גירה זה אסור, כתוב בפירוש
חזיר מפריס פרסה
אבל הוא לא מעלה גירה אתה לא נותן עליו
אותו דבר להפך
מי שמעלה גירה ולא מפריס פרסה אסור
אז נכלל בתוך הפסוק הזה גם מי שאין לו שני הסימנים
נגיד כלב, חתול
הוא לא מפריס פרסה
אז כתוב בתורה לא לאכול גמל כי הוא לא מפריס פרסה
אז זה נכלל בתורה
אז שאלנו אם ככה גם באחותו בת אביו ובת אמו נגיד נכלל בתורה
אם בת אביו לבד או בת אמו לבד יש לאו
אז גם אם היא משניהם,
היא גם נכללת זה בת אביך
וכי בגלל שהיא בת אימך אז היא גרעה
אז זה אמרנו אתמול פסט ברמב״ן
אתם זוכרים מה שדיברתי אתמול
האם
שהסימנים בבהמות זה לא סיבת הטמעה
זה רק סימן שזה טמא
לא זה הסיבה של הטומאה מה שלא מפריס פרסה
אפשר לומר זה סיבה אני לא אמרתי אבל דיברנו
פסט ברמב״ן שזה לא סימן סיבה זה סימן
ואם זה סימן אז אם יש שני סימנים
הוא לא יותר טמא יש יותר ראיות שהוא טמא
אבל לא יותר טמא
אז לכן זה נכלל בפסוק.
מה שאין כן בבת אבי ובת אמו,
שם זה סיבה למה, למה, מה זה אחות?
הרי האיסור הוא אחות, לא בכלל בת אבי.
למה אסור להתחתן עם אחותי בכלל שהיא בת אבי? לא,
בכלל שהיא אחותי.
רק מה עושה שהיא אחותי
אם נולדו שניהם מאב אחד או נולדו שניהם מאם אחד?
זה נקרא אחות.
בת אבי ובת אמו זה סיבה לאחווה.
אם יש שני סיבות לאחווה,
אז האחווה היא יותר גדולה.
מובן, אם בת אבי וגם בת אמו זה אחות יותר גדולה.
זה אחות יותר גדולה, וזה לא נכלל בפסוק.
הפסוק מדבר על אחות
רק מצד אחד.
אבל משני צדדים זה אחות אחרת, זה אחות גדולה.
וזה צריכים קל וחומר ואין עונשים נדים.
לגבי
אין סימני טהרה, אם הסימני טהרה זה רק סימן.
לא.
תנושת תורה אמרה,
הצורה הזאת לא בסדר. כלומר, סידרנו בסכר, בסברה,
להסביר שהצורה הזאת מאוס לפני הקדוש ברוך הוא.
למשל, אם אין פרסה,
אז על מה הולכים החתולים והכלבים?
על הרגליים.
אז הם כמו...
הם ארציים, שהגוף שלהם
צריך להיות עם הקרקע.
אבל פרה
והולכת על פרסה, יש לה נעליים.
נע מגופה,
זה ציפורן.
אבל זה יותר נכבדות.
לא כמו שרץ,
שעולה כל הזמן על הארץ.
לא מושפל כל כך, יש לה נכבדות.
ולמה אדם לא עשה לו הקדוש ברוך הוא פרסה?
יותר נכבדות.
לפי שאדם יש לו דעת, יעשה לו עצמו נעליים.
ונעליים יותר טובים מן הפרסה. פרסה זה חלק מן הגוף.
זה אומנם ציפורניים, אבל הם חלק מן הגוף, והם
והם נוגעים בקרקע, זה גם כן מקשר אותם עם הארציות.
אבל אדם יכול לעשות נעליים והוא לא קשור איתם.
יותר נכבד.
אז כל פעם רואים איזה סיבה.
זה הסברים, אנחנו, אבל ברמב״ן אמרנו, זה סימן.
ואם יש שני סימנים של, אין שני סימני טהרה,
הוא לא נהיה יותר טמא,
אלא יותר ראייה שהוא טמא.
יש ראייה אחת אם למשל הוא לא מפריס פרסה,
ויש עוד ראייה אם הוא גם לא מעלה גרה.
יש יותר ראיות שהוא טמא, אבל לא יותר טמא.
אז לכן זה לא נקרא, זה נקרא נכלל בפסוק.
אם כשהתורה אמרה מי שלא מפריס פרסה עשור,
אז אני שומע, כל משלומו מפריס פרסה, גם אם הוא מעלה גרה,
יש כבר סימן אחד, שהוא טמא.
ומכלל בפסוק תגיד, לא, זה יהיה טמא יותר גדול, או יש לו שני...
אבל לא נהיה טמא יותר גדול.
זה רק סימן שהוא טמא. יש יותר ראיות שהוא טמא,
אבל הוא טמא.
לא יותר, לכן זה נקרא נכלל. שמעתם, זה הסבר, אמרנו.
אני עכשיו אשאל אתכם קושייה.
אם נגיד,
רגע,
אם נגיד שזו סיבה,
אנחנו, אני לכאורה אביא לכם ראיה.
אם נגיד שהסימנים זה סיבה לטהרה,
כמו ש...
אמרתי,
המעלה גרה זה אוכל באצילות.
יושב לו, מתיישב ואוכל לאט-לאט,
מחזיר את האוכל לפה,
אבל זולל
משלומה לגרה זה יותר,
איזה סיבה, אם נגיד זה סיבה,
אם כן לכאורה חזיר,
חזיר
זה איסור בפני עצמו,
לא כמו גמל.
זו הסיבה שלו, בגלל שהוא לא מפריס פרסה.
הגמל לא מפריס פרסה.
וזה בגלל שהוא לא מעלה גרה.
אם זו סיבה, אם כן, זה שני סיבות שונות, אז זה שני איסורים שונים.
למה הרמב״ם פוסק
שחציק הזית מגמל וחציק הזית מחזיר מצטרפים?
אם נגיד זה רק סימן,
אז כולם, זה בהמות אסורות.
התורה לא רוצה שיודיתי
יתפלתם בדברים כאלה.
אבל אם נגיד זה סיבה,
אז זה שני סוגים.
זה בגלל הסיבה הזאת שהוא לא מפריס פרסה,
וזה בגלל שהוא לא מעלה גרה.
איך מצטרפים חצי זית מזה וחצי זית מזה.
לכאורה ראיה שזה סימן,
וזה רק סימן, אבל הטומאה היא,
כי הקדוש ברוך הוא שברא אותם,
הוא יודע שהתכונות
של הארנבות ושל הגמל הן לא תכונות טובות.
הקדוש ברוך הוא לא רצה שנתפלתם אליה, אבל זה לא בגלל שהוא לא מפריס פרסה.
זה רק סימן.
אז אם נגיד ככה, זה טוב שהם מצטרפים,
כי זה אותו איסור.
אסור לאכול בהמות, הן תכונות רעות, וזהו.
אבל אם נגיד זו סיבה, אם כן נכון, זה שני סוגי איסורים.
וברמב״ם כתוב בפרק ד'
שחצי כזית מחזיר וחצי כזית
מגמל מצטרפין.
אז התשובה, אמרתי שזה לא מוכרח,
לפי שהכול נאמר בלאו אחד.
נאמר הכול, לא תאכלו.
תראו בפסוק, בפרסות שמיני,
את זה לא תאכלו מפריסי הפרסה.
הגמל, אפילו שהוא מעלה גרא, אבל הוא לא מפריס פרסה. והחזיר, אף על פי שהוא מפריס פרסה, הוא לא מעלה גרא.
אבל הלאו הוא אותו לאו.
כיוון שזה אותו לאו, לכן מצטרפים.
זה אותו לאו.
עכשיו אמרנו אתמול, הזכרנו את הגמרא בבכורות.
יש כאן דבר יפה בפשט.
הרי פה, הגמרא בבכורות.
הפסוק אומר,
פה בפרסת שמיני,
הפסוק אומר,
אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרא וממפריסי הפרסה.
או שגם מעלה גרא וגם מפריסי פרסה, לא לאכול.
כן אוכלים.
אז הצבענו בפשט, אמרנו, הכוונה,
אלה לא תאכלו אפילו שהם מעלה גרא,
אבל הם לא מפריסי פרסה.
או מפריסי פרסה ולא מעלה גרא.
אבל הפשט הפשוט,
אפילו שהם מעלה גרא ומפריסי פרסה, אסור לאכול.
איך הפסוק?
הפסוק אומר, אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרא ומפריסי הפרסה.
אפילו שיש להם, אין להם שום סימן.
גם אסור.
אז הגמרא בבכורות לומדת,
רבנן לומדים במסכת בכורות,
לומדים מזה
שטהור
הבא מן הטמא
הטהור שבא מן ה... לא, טמא.
רגע אחד.
יש לה גמרא בחרות, אנחנו נקרא את הגמרא בבחרות
מחלוקת רבנן ורשבי.
רשבי אומר... לא, למדנו שרשבי ספר איזה סיבה.
גמל
שהולד מפרה,
לפי רבנן הוא מותר,
זה טומא הבא מן הטהור,
ולפי רבי... ולפי רבי שמעון, אסור.
מאיפה לומדים רבנן? אז נראה איך כתוב בגמרא, איזה יופי,
שהם למדו פשט כפשוטו,
שיש כאלה שהם מפריצי פרסה,
וגם מעלה גרבה אסור לאכול אותם.
איך זה?
זה טהור שנולד מן הטמא.
פרה שנולדה מגמל.
אז הפרה היא מפריצה פרסה ועל הגרעה,
אבל היא נולדה מטמא.
אז את זה לא תאכלו, זה ממפריצי הפרסה.
אם יש גמרא בחורת יותר גדולה, אני עוד לא רואה את זה.
אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרע וממפריצי הפרסה. אם יש גם מעלה הגרע ומפריצי הפרסה, מותר לאכול.
מה זה? את זה לא תאכלו.
אז אנחנו אמרנו, הפסט הפשוט, איך קצת לומדים ראשי עם חומש,
הכוונה שהם מעלה גרעה,
אבל לא מפריצי פרסה, מפריצי פרסה ולא מעלה גרעה.
אבל,
או, קח בשבילך, ככה.
יש לך שהוא מעלה גרעה ומפריס פרסה והיא אתה אוכלו.
איך זה יכול להיות?
זה טהור שנולד מן הטמא,
פרה שנולדה מגמלה,
או אינו אלא טמא
הנולד מן הטהור.
אפשר לפרש פסט אחר בפסוק.
את זה לא תאכלו ממפריצי פרסה ומגמלה.
זאת אומרת, דבר שנולד ממפריס פרסה ומעלה גרעה. נגיד גמל שנולד מפרה.
את זה לא תאכלו ממפריצי,
מה זה ממפריסי פרסה ומעלה גרעה? זאת אומרת, שנולד,
גמל שנולד מפרה,
שהם כן מפריס... האמא היא מפריסה פרסה ומעלה גרעה?
אז הולד אסור לאכול.
אז זה אומרת הגמרא,
ומה אם ממעלה גרע וממפריסי פרסה?
אחיקה אמר, דבר הבא ממעלה גרע וממפריסי פרסה לא תאכל.
דהיינו,
טומא שנולד מן הטהור,
לא לאכול.
תלמוד לומר,
גמל טמא הוא.
הוא טמא, ואין טמא,
הנולד מן הטהור טמא.
לומדים חז״ל, מההוא?
רק הגמל טמא, כי הוא נולד מגמלה.
אבל גמל שנולד מפרה,
הבא מן הטהור טהור.
ורבי שמעון בן יוחאי חולק,
שטמא הבא מן הטהור, טמא.
אז אמרנו לפרס שהמחלוקת של רבי שמעון העבר הרבנן,
האם זה סיבה
או סימן.
אם נגיד זה רק סימן שזה טהור,
אם הגמל הזה נולד מפרה,
אתה רואה, ופרה לא יכולה להתעבר מגמל,
אין בהמה טהורה מתעברת מבהמה טמאה.
אם כן, משני הצדדים הוא בא מין כשר.
רק נולד גמל.
אז אם ככה, זה טהור צריך להיות.
לא אכפת לי שיש לו סימנים. מה הסימנים אומרים?
ראיה שהוא טמא.
כאן אתה יודע מאיפה הוא בא.
אתה יודע שהוא מימין הפרה. אתה רואה, אימא שלו פרה,
אבא שלו שור,
למה שיהיה טמא.
אבל רשבי שאומר שזה טמא,
אז הוא אומר, אבל אתה רואה, יש לו צורה של
אין לו מפריס פרסל או מעלה גרה.
אז זו סיבה לטומאה.
לכאורה, המחלוקת של רשבי ורבונון,
אם זו סיבה
או זו סימן.
טוב, עכשיו, אני רוצה להגיד, אנחנו...
ידוע שהגמרא מבחורות שואלת,
איך מותר לאכול דבש?
הרי הדבש יוצא מן הדבורה.
הדבורה,
אז לכאורה, יוצא מן הטומא טומא.
הרי הלאכה כרבנון,
שטהורה בה מן הטומא טומא,
ותומא בה מן הטהור טהור.
אז אם כן, איך מותר לאכול דבש?
הרי הדבורה מוציאה את הדבש,
והדבורה זה שרץ העוף,
ואז היא מביאה בפרסות שמיני.
שריבוי שמה לרבות איסטושים,
זבובים וצרעות.
צרעה אסורה ודבורה אסורה באכילה,
והיא עושה דבש,
אז לכאורה הדבש זה יוצא מן הטומה.
אומרת הגמרא שהדבורה,
היא לא מוציאה מגופה דבש.
היא מלקטת צוף מן הפרחים.
הצוף, יש בו גלוקוזה, יש בו מתיקות,
אבל יש בו הרבה פסולת מן הצמח,
אז היא מעבדת את זה שיהיה רק
רק הבתיקות, רק הצוף, רק הדבש.
אבל זה לא מגופה יוצא,
הכול מן האדמה, היא מלקטת את זה
מן הצוף, מן הפרחים.
אז זה לא יוצא מגופה, זה רק עובר בגוף,
כי יש לה מעבדה שלה, שהיא מפרידה את כל הפירורים של הצמח,
ונשאר רק הדבש.
ואחרי כן היא פולטת אותו בכוורת,
בשביל לאכול, שיהיה לה אוכל בחורף.
אבל באים הבעלים וגונבים לה את הדבש.
ככה זה.
הקופונים, זה הדבש,
או, הדבש לא יוצא מן הגוף.
אבל יש שם שאלה בגמרא עוד, על החלב.
מנין, מאיפה יודעים שחלב מותר? הרי חלב, הגמרא אומרת,
דם נעכר ונעשה חלב.
הדם נהיה עכור וככה יוצא חלב.
אז החלב יצא מן הדם,
אז זה יוצא מן הטמא טומה.
איך מותר לאכול חלב?
אז הגמרא אומרת,
או שגזרת הכתוב, או שרואים שהתורה אומרת, ארץ זבת חלב ודבש.
אם חלב היה אסור באכילה,
אם החלב היה אסור באכילה, למה תרם שבחת?
היא נותנת חלב, אבל זה דבר שלא שווה, אסור ב...
אלא רעש חלב מותר.
אז חלב מותר מגזירת הכתוב.
חלב באמת זה יוצא מן התמל, לכן אתם יודעים, יש אומרים
שהמי חלב
אסורים באכילה.
כיוון שזה רק מטעם גזירת הכתוב. הגזירת הכתוב הייתה בחלב!
אבל מה זה מי חלב? תראו, בלבן,
הלבן, אם הוא
שועק קצת, אז
יוצא מים, ויקום מצטבר,
והמים האלה זה נקרא מי חלב.
מי חלב, אין להם שם חלב.
והתורה התירה,
חלב,
אבל זה אין לו שם חלב, רק מה נגיד, הוא בא מחלב,
אז והחלב כבר הוטף.
איך יכול להישאר איסור?
הכל פה נגיד,
יש בזה ביורדיה, יש בזה עם מי חלב מותרים.
על כל פנים, על זה ראיתי, אני רוצה לסיים,
יש, הפסוק אומר,
דבש וחלב תחת לשונך.
זה משל לתורה,
שהתורה כמו דבש וחלב.
שמעתי פעם, לפני שישים ושלוש, ארבע שנים,
שמעתי מרב אליעזר סילבר.
הוא היה מיליטה, גאון, הוא למד,
הוא למד במיר,
לא במיר, בפוולוג'י.
והוא היה,
הוא אמר דרשה אצלנו.
לפני הדרשה הוא אמר לראשי, ותגיד להם שאני אכצנר.
מה זה אכצנר?
אכצנר זה ביידיש, שמונה עשרה.
מה זה אכצנר?
היה בוולוג'ין
בחורים שלמדו שמונה עשרה שעות ביממה.
וכל הצרכים זה בשש שעות אחרים.
אז הוא בא לספר שהוא למד בוולוג'ין,
הוא היה אכצנר.
הוא היה מן אותם שלומדים שמונה עשרה שעות.
הוא היה בקיא גדול.
הוא היה רב באמריקה,
הוא הרבה שנים, הוא הלך לאמריקה
לפני 60-70 שנה.
אז הוא ראה,
הוא התחיל לדרוש,
אז הוא אמר שדבש וחלוף,
ועל שניהם יש,
יש, השאלה הרי זה יוצא מן התומך,
אבל יש על זה,
תראו, על הדבש זה לא יוצא מגוף הפעם, מגוף ה...
יש היום מה שקוראים דבש מלאכות,
וזה יכול להיות שזה מגוף ה... זה ויש בזה איסור.
מוכרים דבש מלאכות עם...
יש, יכול להיות ש... דבש מלאכות קוראים לזה,
זה יכול להיות שזה יוצא מגופה, אבל הדבש המתוק
זה כמו חלב שמה,
כמו שמנת.
דבש מלאכות,
רק הם מערבבים את זה עם דבש,
אבל זה חתיכה דאיסורא באמת.
אתה רוצה,
אני כבר גומר עוד מעט, אבל אני אמרתי שאני הולך לסיים,
אבל אם רב אבנון איקנה אומר לי, תמשיך,
אז גם אתה תלמד ממנו.
אז הוא אמר,
למה התורה דמתה לדבש וחלב?
כשאדם שדורש תורה צריך
לומר דברי תורה מאחרים,
ילקט דברים טובים מהספרים, מאחרים,
כמו שהדבורה...
מלקטת דבש מן הצוג, זה לא משלו,
זה משל אחרים.
וגם לדבר משהו משלו, כמו החלב, זה דבנה חלב וסהלן.
ולכן דבש וחלב תחת לשונך,
דרסן צריך לומר דברי תה רוהו
של רעב או שמע מאחרים,
וגם משהו אי גדה שלו, משהו שלו.
זה דבר שחלב.
ובאמת מצינו במקום אחר,
שבספר ישעיה
אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה,
תתחתן עם זה,
ויהיה לך ילד,
נו, אתם יודעים איך הוא קורא לו? וקראת שמו?
עמנואל.
וחמאה ודבש שוחה.
מה זה חמאה ודבש שוחה?
השמנת של התורה והמתיקות של התורה.
חמאה ודבש יאכל.
נזכרתי בחז״ל אחר.
חז״ל אומרים,
חז״ל אומרים, כי מיץ חמאה יוציא חלב, מיץ חלב יוציא חמאה,
ומיץ אף יוציא דם,
ומיץ אפיים יוציא ריף.
מה זה כי מיץ חלב? זה גמרא וברכות בפרק הרואה.
כי מיץ חלב
יוציא חמאה.
מן החל יוצאת חמאה, נכון?
ומי אתה מוצא חמאה של תורה?
איפה אתה מוצא השמנת של התורה?
התורה השמנה.
איפה אתה מוצא את זה? במי שהקיא חלב שינק משדי אמו עליה.
כי מיץ חלב. אדם שמסב נפשו לקנות תורה,
והקיא את החלב שינק משדי אמו עליה.
הכוח של האדם, אדם יונק שנה וחצי, שנתיים, כמו אצלנו הינוקים שנה וחצי, כולה.
זה מה שבנה לו את הגוף והוא מוציא את כל הכוח שלקח מן האימא שלו,
והוא מוציא אותה בשביל הטוירו.
כי מיץ חלב יוצא, ושם אתה מוצא הסמנת של התורה.
ומי אתה מוצא
כי מיץ אף יוציא דם.
אם רבו כעס עליו פעם אחת
והוא מקבל,
אז הוא זוכה להבחין בין דם לדם.
ואם רבו כעס עליו פעמיים ומיץ אפיים,
הוא זוכה להבחין בדיני ממנות.
הוא יוציא ריב.
הוא פוסק בדיני ממנות שהם ההלכות הקשות,
בדיני ממנות.
אז זה מה שכתוב פה גם כן,
וקראת שמו עמנואל,
חמאה ודבש יאכל.
מה זה חמאה ודבש יאכל?
חמאה זה המסמנת של התורה והמתיקות של התורה.
אז ידוע בשם הגאון דבר מעניין
שהגאון אמר.
יש הרבה סוגי טעמים בעולם.
אבל הוא אומר, הטעם הכי טוב כשיש הטעם
זה חמאה ודבש.
דבר שמן עם מתיקות.
זה עושה,
יש גם חמוץ ומתוק, זה גם דבר טעים,
אבל לא מגיע לחמאה ודבש.
וזה חמאה ודבש יאכל.
וביחד השמנת והמתיקות שיש בתורה,
אז זה החמאה ודבש שלך.
רבי חנניה בן-הקשיא אומר,
הצעה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפתחי הרבה להם.
תורה ומצעות שנאמר על מה החבר שמען צדקו יגדיל תורה ו...
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.