פרשת שמיני - ב' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אתמול למדנו את הפרשה ‫של הבהמות הטהורות, ‫הבהמות הטמאות,

‫ואמרנו דבר שצריך קצת תיקון.

‫אמרנו, הפסוק אומר, ‫אך את זה לא תאכלו,

‫ממעלה הגרה וממפריסי הפרשה.

זאת אומרת, יש כאלה מעלה גרה, ‫והם אסורים.

‫וגם יש כאלה מפריסי פרשה, ‫והם אסורים.

‫כרון, אם הוא מעלה גרה ולא מפריס פרשה,

‫זה מסביר התורה בעצמה,

‫את הגמל,

‫כי מעלה גרה ופרשה איננו מפריס. ‫יש לו פרשה לגמל,

‫אבל הפרשה שסועה,

‫לא מתחלקת לשני אצבעות.

‫זה הכול חתיכה אחת,

‫כמו של הסוסים ושל החמורים.

‫אז מה אומר הפסוק?

‫אפילו שהגמל הוא מעלה גרה,

‫אבל אסור לאכול, ‫כי הוא לא מפריס פרשה,

‫תמאו לכם.

‫ואת השפה,

גם אותו דבר, ‫מעלה גרה הוא,

‫ופרשה לא יפריס, תמאו לכם.

‫ואת הארנבת,

‫כי מעלת גרה, ‫היו פרשה לו פריסת מאי לכם.

‫ואז שאלנו שאלה, למה התורה מפרטת ‫את השלוש חיות בהמות האלה?

‫למה התורה לא אומרת כלל?

‫מי שמעלה גרה ולא מפריס פרשה, ‫אסור באכילה.

‫מה צריך לפרט? הגמל, השפון.

‫היא עושה מזה כלל,

‫לא פרט,

‫אלא משמע,

זה מפורש בגמרא,

‫במסכת חולין, דף נט, אני חושב, ‫תכף אני אראה,

‫שרק השלוש האלה

‫הם מעלה גרה ולא מפריסי פרשה.

‫אבל בכל הבהמות שבעולם,

‫אם הם מעלה גרה,

‫הם בטח מפריסים פרשה.

‫רק אלה שהתורה פירטה,

אם לא היה,

‫אם זה היה כלל, אם יש עוד בהמות, ‫אז תגיד כלל.

‫כל מי שבעלי גרה ולא מפריס פרשה, ‫אסור לאכול.

‫מה התורה אומרת לי את אלה, ‫את הגמל, את השפן, את הארנבת?

‫משמע מכאן שרק אלה יש.

‫וזה באמת כמו שכתוב במסכת חולין,

‫שליט בעולמו יודע שאין עוד בהמה,

‫שהיא מעלה גרה

‫שהיא מעלה גרה ולא מפריסה פרשה, ‫אלא אלה.

‫ואותו דבר להפך בפסוק על החזיר.

‫החזיר

הוא לא מעלה גרה,

‫והוא מפריס פרשה, ‫אבל אסור באכילה ‫כי הוא לא מעלה גרה.

‫למה התורה צריכה לומר את זה, ‫על החזיר, לדבר על החזיר? ‫לדבר כלל.

מי שמפריס פרשה ולא מעלה גרה, ‫אסור.

אלא גם כן מעיד שאין בהמה אחרת ‫שהיא מפריסה פרשה ולא מעלה גרה.

אם אתה רואה בהמה, ‫אתה רואה את הפרסות של הסדוקות,

‫אז סימן שהיא טהורה, שהיא מעלה גרה.

‫ככה, באנו, וזה מה שאומר רבי ישמעאל,

‫תנא דבר בישמעאל,

‫בדף נט וחולין,

‫תנא דבר בישמעאל,

‫שליט בעולמו,

‫דתנא דבר רבי ישמעאל,

‫אתה גמר כי מעלה גרה הוא.

‫שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה,

‫וטמא.

‫אלה טמאים. הגמל, אפילו שמעלה גרה טמאים, ‫פרטה אותם התורה.

אבל אין דבר אחר שמעלה גרה והוא טמא.

‫הוא מעלה גרה מסתמה ומפריס פרשה גם.

‫מה פסת ברבי שמיה אמר לרבי שמיה? ‫אני אומר, זה היה, כי אם זה היה,

יש עוד בהמות, ‫אז התורה הייתה אומרת כלל.

‫למה היא מפרטת לי גמל ושפן וארנבת?

‫כלומר, רק השלושה האלה הם

שאסורים אפילו שמעלה גרה,

‫אבל בהמה אחרת מעלה גרה, בסדר. ‫למה מסתמה היא לא מפריסה? ‫היא מפריסה פרשה גם.

‫כך למדנו. ‫לכן זה מה שאומר מאיפה יודע.

משה רבנו יודע.

‫מה, משה רבנו היה צייד במדבר, בג'ונגל? ‫הוא יודע כל החיות?

‫איך הוא אומר כלל? ‫רק אלה מעלה, אפילו שהם מעלה גרה, אסורים.

‫הגמל והשבונה. מה עם האחרים?

‫אין אחרים.

‫אחרים עם מעלה גרה מותרים.

‫למה? כי בטח הם מפריסים פרשה. ‫אין חיה.

‫מאיפה ידע שאין שום חיה בעולם ‫שמעלה גרה ולא מפריסה פרשה.

‫כך למדנו אתמול פשט ברבי ישמעאל. ‫ואותו דבר על מפריס פרשה ולא מעלה גרה. ‫כמו החזיר. למה פרט התורה חזיר?

‫תגיד כלל.

‫מי שמפריס פרשה ולא מעלה גרה, אסור,

‫כי התורה העידה כאן שאין בהמה כזאת ‫שמפריסה פרשה.

‫והיא לא מעלה גרה. ‫חוץ מן החזיר.

‫לכן, האדם שימצא בהמה,

‫והוא לא יכול לבדוק.

‫יש עוד סימנים בגמרא כתוב, ‫סימנים של השיניים למעלה,

‫אבל הוא היה פה גמום, כתוב,

‫והוא ראה את הרגליים, ‫שהן סדוקות,

תוכל לאכול.

‫היא אומרת, בפרט שאתה מכיר ‫אתה מכיר את החזיר.

‫אתה יודע שזה לא חזיר.

‫אתה מכיר את הצורה של החזיר.

‫אתה רואה שזה לא חזיר.

‫והרגליים סדוקות

‫על סימן שהוא טהור.

‫אפילו שלא ראית אם הוא מעלה גרה או לא.

‫כך אמרנו, זה לא רק דרשה, ‫זה גם להלכה.

‫שאלה הם, רק אלה הם מעלה גרה ‫ולא מפריסי פרסה, ‫גמל, השפן והארנבת,

‫ורק החזיר מפריס פרסה ‫ולא מעלה גרה.

‫אבל רציתי לתקן משהו.

‫בפרשת ראה התורה חוזרת ‫על כל, על הדינים פה, ‫על הבהמות הטמאות,

‫ודגים הטמאים ועופות הטמאים.

‫וכתוב שם בפרשת ראה, ‫יש לי פה פרשת ראה.

‫ושם כתוב,

‫נקרא מקודם, נפתח את ה...

‫בפרשת ראה, הנה.

‫לא תאכל כל תועבה, ‫זאת הבהמה אשר תאכלו שור סקסובים וסאיזם,

‫כי הם מעלה גרה ומפריסי פרסה.

‫שברים והכבשים והעיזים,

‫אייל וצביב יחמור,

‫בעכו ודישון ותאו וזמר, ‫זה שבעה חיות בר,

‫אבל הם מעלה גרה ומפריסי פרסה.

‫צבי, למשל, אם ראיתם צבי,

‫יש לו רגליים כמו של עשי.

‫חתוכים, משוססות,

‫וגם הוא מעלה גרה. ‫את זה שהוא מעלה גרה קשה,

‫כי הוא אוכל שורשים במדברות.

‫והוא גם כן מעלה גרה. ‫הוא בהתחלה אוכל, ממלא את הקרס,

‫אחרי כן מתיישב לו ומקיא את האוכל לפה,

‫לועס אותו בחזרה לאט-לאט. ‫זה מראה על אצילות של בהמה.

‫לא זוללת,

‫ככה, ביישוב הדעת, יושבת לאכול.

‫אז גם אלה השבעה חיות בר,

‫אייל וסביב יחמור, ‫והכובד אישון ותאובה זמר.

‫יש אומרים שזמר זה ג'ירפה.

‫הג'ירפה היא טהורה,

‫כי הג'ירפה,

‫יש לה שוסעת שסע,

‫יש לה פרסה, רגל,

‫אבל שוסעת שסע וגם מעלה גרה.

‫אנחנו לא צריכים לבדוק ‫אם היא מעלה גרה. ‫אם אתה רואה שהיא שוסעת שסע,

‫אז הרי רק החזיר ‫הוא ששושע שסע ולא מעלה גרה.

‫ככה, לכן, למה התורה פירטה את החזיר? ‫תגיד כלל, אין כלל, יש רק את זה, זהו.

‫אז אם כן, הג'ירפה מותרת.

‫רק איפה תשחוט אותה?

‫כל הצוואר הארוך שלה כאשר נשחטה.

‫אבל לעולם לא אוכלים, ‫כי בבהמות,

‫אולי גם צריך מסורת, ‫אני חושב שצריך מסורת.

‫לא שמענו שאוכלים ג'ירפה, ‫אולי בגלל שאין.

‫ג'ירפה זה חיית בר.

אבל האמת,

‫לא יודע, הדין הוא שאין לנו מסורת.

‫יש גם עוד איזה סוג של שברים,

‫של שור,

‫שגם עליו יש לו סימנים, אבל

‫לא הכירו אותו,

‫אין בה... אז אנשים לא אוכלים את זה.

‫עכשיו נראה,

‫כתוב בהמשך,

‫וכל בהמה מפרצת פרסה ושסעת שסעת סטפר עשות,

‫מעלת גרה בבהמה, אותה תאכלו.

‫אך את זה לא תאכלו?

‫ממעלה הגרה וממפריצי הפרסה,

‫השסועה

את הגמל

‫ואת הארנבת את השפן.

‫מה זה השסועה?

‫אז לכאורה יש פה עוד חיה שהיא

מפריצה פרסה ולא מעלה גרה.

‫הגמל והארנבת, להפך,

‫מעלה גרה,

‫מה זה השסועה?

‫לפי ש...

‫אולי היא לא מעלה גרה, אבל...

‫הפסוק מדבר על כאלה, ‫על גמל, על ארנבת, שפן,

‫כי מעלה גרה המה ופרסה ומשמש. ‫גם השסועה היא גם כזאת.

‫אז באמת ברשי כתוב, בגמרא, ‫ברשי בשם הגמרא,

‫וגב סמי חמוץ ב',

‫שהשסועה זה בירייה בפני עצמה,

‫שיש לה שני שדראות ושני גבין.

‫לא יודע אם זה אחד על השני ‫או אחד על יד השני.

‫והגמרא שואלת, מאיפה ידע

משה רבנו את החיה הזאת, השסועה? ‫הרי זה לא מצוי בינינו,

‫ורוב העולם לא יודעים את זה.

‫מאיפה משה רבנו ידע?

‫התשובה היא,

‫זו סתירה למי שאומר, ‫אין תורה מן השמיים.

זה הכול בורא העולם ‫שברא את כל הביריות האלה, ‫הוא שיודע והוא גילה למשה רבנו, ‫ששסועה,

‫אף על פי שהיא מעלת גרה,

‫אף על פי שהיא מעלת גרה,

‫אבל היא לא מפריסה פרסה.

‫מה פירוש המילה של סועה? ‫זה שם של בהמה. ‫למה קוראים לזה סועה?

‫אולי בגלל שהגב שלה,

‫יש שני גבים, שני שדרות.

‫על כל פנים,

כאן אני רואה שיש עוד חיה ‫שלא כתובה בפרסת שמיני.

‫בפרסת שמיני כתוב רק גמל,

‫גם על שפן וארנבת, ‫היא מעלה גרה ולא מפריסת פרסה. ‫וכאן כתוב גם על שסועה,

‫ושסועה זה בירייה. הרי רש״י אומר,

‫למה תורה בכלל חזרה עוד פעם ‫במשנה תורה?

‫רק מדבר שנתחדש, משום דבר שנתחדש.

‫מה נתחדש כאן? השסועה.

‫לא ידענו, בפירוש שני לא מוזכר כלום ‫על השסועה.

וכאן בא ואומר לנו ‫שסועה זה גם כמו גמל.

‫אף על פי שהיא מעלה גרה,

‫אבל היא לא מפריסה פרסה.

‫דיברנו אתמול

על העניין,

‫על הסימנים של טהרה.

‫אז שני סימנים זה להיות מעלה גרה ‫ומפריס פרסה.

‫ואם רק סימן אחד יש,

‫אז זה כתוב בפירוש, ‫אל תאכלו גמל וצרפון וארנבת,

‫כמעלה גרה, אבל לא מפריסה פרסה.

‫סימן אחד של טהרה, לא אותו צריך,

‫שני סימנים, וחזיר מפריס פרסה, ‫אבל לא מעלה גרה,

‫אז כתוב סימן אחד אסור.

‫ואם אין לו שום סימן טהרה,

‫כמו חמורים וכלבים וחתולים,

‫הכלב, אין לו פרסה.

‫והחתול.

‫וגם לא מעלה גרה.

‫גם לא מעלה גרה.

‫אז בוודאי ש...

‫אבל יש מלכות על זה?

‫ברמב״ם כתוב בפרק ב' ‫הלכות מאחרות אסורות,

‫שמי שאוכל

בהמה שאין לה שום סימן,

טהרה, לוקה.

‫אפילו שבפסוק כתוב ‫רק או זה או זה,

‫או מעלת גרה ואינה מפריסה פרסה, ‫או מפריס פרסה ולא מעלת גרה.

‫או חזיר או גמל.

‫אבל לא כתוב חמור וסוש וכלב,

‫שאין להם לא זה ולא זה.

‫אבל אומר הרמב״ם, ‫לומדים מקל וחומר.

‫אם כשיש רק סימן,

‫כשנעדר סימן טהרה אחד,

‫אבל יש סימן אחד טוב,

‫ובכל זאת, לא כי אם כתוב בפירוש ‫לא תאכל הוא,

יש להם,

‫אז קל וחומר אם אין שני הסימנים.

‫ועל זה שואל הרב המגיד,

‫אבל אין עונשי מן הדין.

‫הרי מצאנו במסכת מכות דפי,

שאדם, שאחות,

‫הפסוק אומר, אחותך, בת אביך, ‫ערוות אחותך, בת אביך או בת אימך,

‫לא תגלה.

‫מאיפה יודעים שאמי גם בת אביו ובת אמו,

‫יש ריבוי מיוחד, אחותך היא.

‫למה צריכים אחות חי ריבוי?

‫קל וחומר.

אם בת אביו לבד או בת אמו לבד יש להם,

‫אז אם היא גם בת אביו ובת אמו, ‫בטח שיש להם.

‫אומרת הגמרא, מכאן שאין מזהירין מן הדין.

‫לא עושים להם על ידי קל וחומר.

‫עם קל וחומר לא נהיה כמו להם מפורש.

‫המלכות שהתורה נתנה, על להם מפורש.

‫אבל עם אזהרה שלמדת רק מסברה מקל וחומר,

‫אין מזהירין. זה לא נקרא להם.

לא נקראת אזהרה.

‫וגם יש עוד דרשה בפרשת קדושים,

‫שמי שלקח אחותו בת אביו

או בת אמו,

‫חייב כרת.

‫אבל כתוב גם שם ריבוי אחות חיי,

‫לרבות בת אביו ובת אמו. ‫גם כרת אני לא יכול לתת ‫על ידי קל וחומר.

‫אז אין עונשין מן הדין.

‫אין עונשין ואין מזהירין. ‫זה צווי דינים.

‫הם עושים לאו מקל וחומר ‫והם נותנים עונש מקל וחומר.

‫אז תקרא לי, איך אתה עושה שיש לאו ‫על בהמה שאין לה שום סימן טהרה?

‫מקל וחומר, הרי אין מזהירין מן הדין.

‫והרמב״ם פרסק שיש מלכות על כל, ‫גם על החתול, גם על הכלב.

‫הרי אין כאן שום סימן.

‫אז על זה הרב המגיד אומר תירוץ.

‫אומר תירוץ, כיוון שיש עשה, ‫לאו הבא בכלל עשה. ‫את זה תאכלו מפליצי פרסה

‫ומעלוג גירה.

‫משמע,

מי שאינו כזה,

‫שאין לו שני סימני טהרה, אסור.

‫אז גם מי שאין לו שני סימני טהרה,

‫יש לה...

‫לא, אז זה גילוי, כיוון שיש עשה,

‫זה גילוי שזה גם כן אסור, ‫ואז אומרים גם קל וחומר.

‫לומדים גם את הקל וחומר.

‫גם שיהיה לאו.

‫גם שיהיה לאו.

‫והרמב״ן בחומה, ‫הבאנו אתמול שהרמב״ן אומר,

‫זה לא רק מקל וחומר, לומדים.

‫אם התורה אסרה לך חזיר ‫בגלל שהוא מפליץ פרסה,

‫ולא מעלה גירה,

‫אז אתה רואה שמי שלא מעלה גירה זה אסור. ‫כתוב בפירוש,

‫חזיר מפליץ פרסה,

‫אבל הוא לא מעלה גירה, ‫אתה לא נותן עליו.

‫אותו דבר להפך,

‫מי שמעלה גירה ולא מפליץ פרסה, אסור.

‫אז נכלל בתוך הפסוק הזה ‫גם מי שאין לו שני הסימנים,

‫נגיד כלב, חתול,

‫זה אינו, הוא לא מפריס פרסה.

‫אז כתוב בתורה לא לאכול גמל, ‫כי הוא לא מפריס פרסה.

‫אז זה נכלל בתורה.

‫שאלנו, אם ככה, ‫גם באחותו, בת אביו ובת אמו,

‫נגיד נכלל בתורה.

‫אם בת אביו לבד או בת אמו לבד, ‫יש להו,

‫אז גם אם היא משניהם,

‫היא גם נכללת, זה בת אביך.

‫וכי בכלל שהיא בת אמך, אז היא גרעה?

‫אז זה אמרנו אתמול פשט ברמב״ן.

‫אתם זוכרים מה שדיברתי אתמול,

‫האם

שהסימנים בבהמות זה לא סיבת הטומאה,

‫זה רק סימן שזה טמא.

‫לא, זה הסיבה של הטומאה, ‫מה שלא מפריס פרסה.

‫אפשר לומר, זו סיבה, ‫אני לא אמרתי, אבל דיברנו.

‫פשט ברמב״ן, שזה לא סיבה, זה סימן.

‫ואם זה סימן, אז אם יש שני סימנים,

‫הוא לא יותר טמאה.

‫יש יותר ראיות שהוא טמא,

‫אבל לא יותר טמאה.

‫אז לכן זה נכלל בפסוק.

‫מה שאין כן בבת אביו ובת אמו,

‫שמה זה סיבה למה, למה, מה זה אחות.

‫הרי האיסור הוא אחות, ‫לא בכלל בת אבי.

‫למה אסור להתחתן עם אחותי ‫בכלל שהיא בת אבי? לא.

‫בכלל שהיא אחותי.

‫רק, מה עושה שהיא אחותי?

‫אם נולדו שניהם מאב אחד ‫או נולדו שניהם מאם אחת,

‫זה נקרא אחות.

‫בת אבי ובת אמו, זה סיבה לאחווה.

‫אם יש שני סיבות לאחווה,

‫אז האחווה יותר גדולה.

כמובן, אם בת אבי וגם בת אמו, ‫זה אחות יותר גדולה.

זה אחות יותר גדולה, וזה לא נכלל בפסוק.

הפסוק מדבר על אחות

רק מצד אחד.

אבל משני צדדים זה אחות אחרת, זו אחות גדולה,

וזה צריכים קל וחומר ואין עונשים לדעתי.

אבל לגבי

אין סימני טהרה, אם הסימני טהרה זה רק סימן.

לא,

תלושת תורה אמרה,

הצורה הזאת לא בסדר. אתמול צידדנו בשכל, בסברה,

להסביר שהצורה הזאת מאוס לפני הקדוש ברוך הוא.

למשל, אם אין פרסה,

אז על מה הולכים החתולים והכלבים?

על הרגליים.

אז הם כמו

הם ארציים, שהגוף שלהם

צריך להיות עם הקרקע.

אבל פרה,

והולכת על

על פרסה, יש לה נעליים.

נעמה מגופה זה ציפורים.

אבל זה יותר נכבדות.

לא כמו שרץ

שעולה כל הזמן על הארץ.

לא מושפל כל כך, יש לה נכבדות.

ולמה האדם לא עשה לו הקדוש ברוך הוא פרסה?

יותר נכבדות.

לפי שאדם יש לו דעת, יעשה לו עצמו נעליים.

זה נעליים יותר טוב מן הפרסה. פרסה זה חלק מן הגוף.

זה אמנם ציפורניים, אבל הם חלק מן הגוף, והם

נוגעים בקרקע. זה גם כן מקשר אותם עם הארציות.

אבל אדם יכול לעשות נעליים והוא לא קשור איתם.

יותר נכבד. על כל פעם רציניים, זה לפי זה, רואים לזה סיבה.

זה הסברים, אנחנו, אבל ברמב״ן אמרנו, זה סימן.

ואם יש שני סימנים של, אין שני סימני טהרה,

הוא לא נהיה יותר טמא,

אלא יותר ראייה שהוא טמא.

יש ראייה אחת אם למשל הוא לא מפריס פרסה,

ויש עוד ראייה אם הוא גם לא מעלה גרה.

יש יותר ראיות שהוא טמא, אבל לא יותר טמא.

אז לכן זה לא נקרא, זה נקרא נכלל בפסוק.

אם כשהתורה אמרה,

משלום מפריס פרסה אסור.

אז אני שומע, כל משלום מפריס פרסה, גם אם הוא מעלה גרה,

יש כבר סימן אחד שהוא טמא.

הוא נכלל בפסוק, תגיד, לא, זה טמא יותר גדול, או יש לו ש...

אבל לא נהיה טמא יותר גדול.

זה רק סימן שהוא טמא. יש יותר ראיות שהוא טמא,

אבל הוא טמא

לא יותר, לכן זה נקרא נכלל.

שמעתם? זה הסבר, אמרנו.

אני עכשיו אשאל אתכם קושייה.

אם נגיד,

רגע,

אם נגיד שזו סיבה,

אנחנו, אני לכאורה אביא לכם ראייה.

אם נגיד שהסימנים זה סיבה לטהרה,

כמו שאמרתי,

המעלה גרה זה אוכל באצילות.

יושב לו, מתיישב ואוכל לאט לאט.

מחזיר את האוכל לפרסה, אבל זולל

זה משלומה לגרה, זה יותר איזה סיבה,

אם נגיד זו סיבה,

אם כן לכאורה חזיר,

זה איסור בפני עצמו,

לא כמו גמל.

זה הסיבה שלו בגלל שהוא לא מפריס פרסה.

הגמל לא מפריס פרסה.

וזה בגלל שלומה לגרה.

אם זו סיבה, אם כן זה שני סיבות שונות, אז זה שני איסורים שונים.

למה הרמב״ם פוסק

שחצי כסף זית מגמל וחצי כסף זית מחזיר מצטרפים?

אם נגיד זה רק סימן,

אז כולם, זה בהמות אסורות, התורה לא רוצה שיהודית

יתפנתם בדברים כאלה.

אבל אם נגיד זו סיבה,

אז זה שני סוגים.

זה בגלל הסיבה הזאת שהוא לא מפריס פרסה,

וזה בגלל שהוא לא מעלה גרה.

איך מצטרפים חצי זית מזה וחצי זית מזה.

לכאורה ראיה שזה סימן, וזה רק סימן, אבל הטומאה היא,

כי הקרשבוכי הוא שברא אותם,

יודע שהתכונות

של הארנ.. ושל הגמל הן לא תכונות טובות.

הקרשבוכי לא רצה שנתפתה מאלה, אבל זה לא בגלל

שהוא לא מפריס פרסה,

זה רק סימן.

אז אם נגיד ככה, זה טוב שהם מצטרפים,

כי זה אותו איסור,

אסור לאכול בהמות עם תכונות רעות וזהו.

אבל אם נגיד זו סיבה, אם כן נכון, זה שני סוגי איסורים.

וברמב״ם כתוב בפרק ד'

שחצי זית מחזיר וחצי זית

מגמל מצטרפין.

אז התשובה, אמרתי שזה לא מוכרח,

לפי שהכל נאמר בלאו אחד.

נאמר הכל, לא תאכלו.

תראו בפסוק, בפרסות שמיני,

את זה לא תאכלו מפריסי הפרסה.

הגמל, אפילו שהוא מעלה גרע, אבל הוא לא מפריס פרסה, והחזיר, אף על פי שהוא מפריס פרסה, הוא לא מעלה גרע.

אבל הלאו הוא אותו לאו,

כיוון שזה אותו לאו, לכן מצטרפים.

זה אותו לאו.

עכשיו אמרנו אתמול, הזכרנו את הגמרא בבכורות.

יש כאן דבר יפה, בפשט.

הרי פה,

גמרא בבכורות.

הפסוק אומר,

פה בפרסות שמיני,

הפסוק אומר,

אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרע וממפריסי הפרסה.

או שגם מעלה גרע וגם מפריסי פרסה, לא לאכול,

כן אוכלים.

אז הסברנו בפסט, אמרנו, הכוונה,

אלה לא תאכלו אפילו שהם מעלה גרע,

אבל הם לא מפריסי פרסה,

או מפריסי פרסה ולא מעלה גרע.

אבל הפסט הפשוט,

אפילו שמעלה גרע ומפריסי פרסה, אסור לאכול.

איך אפשר?

הפסוק אומר, אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרע וממפריסי הפרסה.

אפילו שיש להם, אין להם שום סימן,

גם אסור.

אז הגמרא בבכורות לומדת,

רבנן לומדים במסכת בכורות,

לומדים מזה

שטהור,

הבא מן הטמא

טהור שבא מן הטמא,

לא, טמא.

רגע אחד.

יש לה גמרא בחרות, אנחנו נקרא את הגמרא בבכורות,

מחלוקת רבנן ורשבי.

רשבי אומר,

גמל

נולד מפרה,

לפי רבנן הוא מותר,

זה טומע בא מן הטהור,

ולפי רבי, ולפי רב שמעון אסור.

מאיפה לומדים רבנן? אז נראה איך כתוב בגמרא, איזה יופי,

שהם למדו פשט כפשוטו,

שיש כאלה

שהם מפריסי פרסה,

וגם מעלה גרבה אסור לאכול אותם.

איך זה?

זה טהור שנולד מן הטמא,

פרה שנולדה מגמל.

אז הפרה היא מפריסה פרסה על הגרה,

אבל היא נולדה מטמא.

אז את זה לא תאכלו, ממפריסי הפרסה.

אם יש גמרא בחורת יותר גדולה, אני לא רואה פה.

אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה. אם יש גם מעלה גרה ומפריס פרסה, מותר לאכול.

מה זה? את זה לא תאכלו.

אז אנחנו אמרנו, פשט הפשוט, איך כשלומדים ראשיהם חומש,

הכוונה שהם מעלה גרה,

אבל לא מפריסי פרסה, מפריסי פרסה ולא מעלה גרה.

אבל,

או, קח בשבילך אתה יכול.

יש לך שהוא מעלה גרה,

הוא מפריס פרסה ואתה אוכלו.

איך זה יכול להיות?

זה טהור שנולד מן הטמא.

פרה שנולדה מגמלה.

או אינו אלא טמא

הנולד מן הטהור.

אפשר לפרס פשוט אחר בפסוק.

את זה לא תאכלו ממפריסי פרסה ומגמלה.

זאת אומרת, דבר שנולד ממפריס פרסה ומעלה גרה. נגיד, גמל שנולד מפרה.

את זה לא תאכלו ממפריסי, מה זה ממפריסי פרסה ומעלה גרה? זאת אומרת, גמל שנולד מפרה.

שהם כן מפריס... האמא היא מפריסה פרסה ומעלה גרה.

אז הולד אסור לאכול.

אז אומרת הגמרא,

ומהי ממעלה גרה ומפריסי פרסה?

אך היא כאמר, דבר הבא ממעלה גרה וממפריסי פרסה לא תאכל.

דהיינו,

תומש נולד מן הטהור.

לא לאכול.

תלמוד לומר,

גמל טמא הוא.

הוא טמא ואין טמא.

הנולד מן הטהור טמא.

לומדים חז״ל מההוא?

רק הגמל טמא, כי הוא נולד מגמלה.

אבל גמל שנולד מפרה,

הבא מן הטהור טהור.

ורבי שמעון בן יוחאי חולק

שטמא הבא מן הטהור טמא.

אז אמרנו לפרס שהמחלוקת של רבי שמעון העבר הרבנן,

האם זה סיבה

או סימן.

אם נגיד, זה רק סימן שזה טהור.

אם הגמל הזה נולד מפרה,

אתה רואה, ופרה לא יכולה להתעבר מגמל.

אין בהמה טהורה מתעברת מבהמה טמאה.

אם כן, משני הצדדים הוא בא מין כשר.

רק נולד גמל.

אז אם ככה, זה טהור צריך להיות.

לא אכפת לי שיש לו סימנים. מה הסימנים אומרים?

ראייה שהוא טמא.

כאן אתה יודע מאיפה הוא בא.

אתה יודע שהוא מימין הפרה. אתה רואה, אימא שלו פרה,

אבא שלו שור,

למה שיהיה טמא.

אבל רשבי שאומר שזה טמא,

ישו אומר, אבל אתה רואה, יש לו צורה של

אין לו מפריס פרסל או מעלה גרה.

אז זו סיבה לטומאה.

לכאורה, המחלוקת של רשבי ורבונן,

אם זו סיבה

או זו סימן.

טוב, עכשיו, אני רוצה להגיד, אנחנו...

ידוע שהגמרא מבחורות שואלת

איך מותר לאכול דבש?

הרי הדבש יוצא מן הדבורה.

הדבורה,

אז לכאורה, יוצא מן הטומא טומא.

הרי על האחה כרבנון,

שטהורה בא מן הטומא טומא,

וטומא בא מן הטהור טהור.

אז אם כן, איך מותר לאכול דבש?

הרי הדבורה מוציאה את הדבש,

והדבורה זה שרץ העוף.

ואז היא מביאה בפרסות שמיני,

שריבוי שמה לרבות איטושים,

זבובים וצרעות.

צרעה אסורה ודבורה אסורה באכילה.

והיא עושה דבש,

אז לכאורה הדבש יוצא מן הטומה.

אומרת הגמרא שהדבורה,

היא לא מוציאה מגופה דבש.

היא מלקטת צוף מן הפרחים.

הצוף, יש בו גלוקוזה, יש בו מתיקות,

אבל יש בו הרבה פסולת מן הצמח,

אז היא מעבדת את זה שיהיה רק

המתיקות,

רק הצוף, רק הדבש.

אבל זה לא מגופה יוצא,

הכל מן האדמה, היא מלקטת את זה

מן הצוף, מן הפרחים.

אז זה לא יוצא מגופה, זה רק עובר בגוף,

כי היא, יש לה,

המעבדה שלה, שהיא מפרידה את כל הפירורים של הצמח,

ונשאר רק הדבש.

ואחרי כן היא פולטת אותו בכוורת

בשביל לאכול, שיהיה לה אוכל בחורף.

אבל באים הבעלים וגונבים לה את הדבש.

ככה זה.

הכל פולטים, זה הדבש,

הדבש לא יוצא מן הגוף.

אבל יש שם שאלה בגמרא עוד, על החלב.

מאיפה יודעים שחלב מותר? הרי חלב, הגמרא אומרת,

דם נעכר ונעשה חלב.

הדם

נהיה עכור,

וככה יוצא חלב.

אז החלב יצא מן הדם,

אז זה יוצא מן הטמא טומא.

איך מותר לאכול חלב?

אז הגמרא אומרת,

או שגזרת הכתוב, או שרואים שהתורה אומרת, ארץ זבת חלב ודבש.

אם חלב היה אסור באכילה,

אם החלב היה אסור באכילה, למטרה משבחת שהיא נותנת חלב.

אבל זה דבר שלא שווה, אסור ב...

אלא ראיה שחלב מותר.

אז חלב מותר מגזרת הכתוב.

חלב באמת זה יוצא מן הטמא, לכן אתם יודעים, יש אומרים

שהמי חלב

אסורים באכילה.

כיוון שזה רק מטען גזרת הכתוב. הגזרת הכתוב הייתה בחלב.

אבל מה זה מי חלב? תראו, בלבן,

הלבן, אם הוא

שועה קצת, אז

יוצאים מים, והקום מצטבר,

והמים האלה זה נקרא מי חלב.

מי חלב, אין להם שם חלב.

והתורה התירה חלב,

אבל זה אין לו שם חלב, רק מה נגיד, הוא בא מחלב,

אז והחלב כבר הוטף.

איך יכול להישאר איסור?

הכול פה נגיד,

יש בזה ביורדיה, יש בזה עם מי חלב מותרים.

על כל פנים, על זה ראיתי, אני רוצה לסיים.

יש, הפסוק אומר,

דבש וחלב תחת לשונך.

זה משל לתורה,

שהתורה כמו דבש וחלב.

שמעתי פעם, לפני שישים ושלוש, ארבע שנים,

שמעתי מרב אליעזר סילבר.

הוא היה מיליטה, גאון, הוא למד במיר.

לא במיר, בפוולוג'י.

והוא היה,

הוא אמר דרשה אצלנו.

לפני הדרשה הוא אמר לראשי, ותגיד להם שאני אכצנר.

מה זה אכצנר?

אכצנר זה ביידיש, שמונה עשרה.

מה זה אכצנר?

היה בוולוג'ין בחורים שלמדו שמונה עשרה שעות ביממה.

וכל הצרכים זה בשש שעות האחרים.

אז הוא בא לספר שהוא למד בוולוג'ין,

הוא היה אכצנר.

הוא היה מן אותם שלומדים שמונה עשרה שעות.

הוא היה בקיא גדול.

הוא היה רב באמריקה,

הרבה שנים הוא הלך לאמריקה

לפני 60-70 שנה.

אז הוא ראה,

הוא התחיל לדרוש,

אז הוא אמר שדבש וחלוף,

ועל אשניהם יש,

יש, השאלה הרי זה יוצא מן הטומה,

אבל יש על זה, תראו, על הדבש זה לא יוצא מגוף הפעם, מגוף ה...

יש היום מה שקוראים דבש מלאכות,

וזה יכול להיות שזה מגוף הזאב, יש בזה איסור.

מוכרים דבש מלאכות עם...

יש, יכול להיות שזה, דבש מלאכות קוראים לזה,

זה יכול להיות שזה יוצא מגופה, אבל הדבש המתוק,

זה כמו חלב שמה,

כמו שמנת.

דבש מלאכות,

רק הם מערבבים את זה עם דבש,

אבל זה חתיכא דאיסורא באמת.

אתה רוצה,

אני כבר גומר עוד מעט, אבל אני אמרתי שאני הולך לסיים.

אבל אם רב אבנון היה כאן אומר לי, תמשיך,

אז גם אתה תלמד ממנו.

אז הוא אמר,

למה התורה דמתה לי דבש וחלב?

כשאדם שדורש תורה צריך

לומר דברי תורה מאחרים,

ילקט דברים טובים מהספרים מאחרים,

כמו שהדבורה מלקטת דבש מן הצוף, זה לא משלו,

זה משל אחרים.

וגם לדבר משהו משלו, כמו החלב, זה דבש וחלב תחת לשונך.

דרסן צריך לומר דברי תה רוהו

של רעב או שמע מאחרים,

וגם משהו אי גדש שלו, משהו שלו.

זה דבר שחלב. באמת מצינו במקום אחר,

שבספר ישעיה

אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה,

תתחתן עם זה,

ויהיה לך ילד,

נו, אתם יודעים איך הוא קורא?

וקראת שמו?

עמנואל.

וחמאה ודבש יאכל.

מה זה חמאה ודבש יאכל?

השמנת של התורה והנתיקות של התורה.

חמאה ודבש יאכל.

נזכרתי בחז״ל אחר.

חז״ל אומרים

כי מיץ חמאה יוציא חלב, מיץ חלב יוציא חמאה,

ומיץ אף יוציא דם,

ומיץ אפיים יוציא ריף.

מה זה כי מיץ חלב? זה גמרא וברכות בפרק הרואה.

כי מיץ חלב יוציא חמאה.

מן החלב יוציא חמאה, נכון?

ומי אתה מוצא חמאה של תורה?

איפה אתה מוצא השמנת של התורה?

התורה השמנה.

איפה אתה מוצא את זה? במי שהקיא חלב שינק משדי אמו עליה.

כי מיץ חלב, אדם שמסב נפשו לקנות תורה,

והקיא את החלב שינק משדי אמו עליה.

הכוח של האדם, אדם יונק שנה וחצי, שנתיים, כמו אצלנו, היו נונקים שנה וחצי, כולה.

זה מה שבנה לו את הגוף,

והוא מוציא את כל הכוח שלקח מן האימא שלו,

והוא מוציא אותה בשביל הטוירו.

כי מיץ חלב יוצא, ושם אתה מוצא הסמנת של התורה.

ומי אתה מוצא,

ומי יצא אף יוציא דם.

אם רבו כעס עליו פעם אחת,

והוא מקבל,

אז הוא זוכה להבחין בין דם לדם.

ואם רבו כעס עליו פעמיים, מיץ אפעים,

הוא זוכה להבחין בין דיני ממנות, הוא יוציא ריב.

הוא פוסק בדיני ממונות, שהם ההלכות הקשות

בדיני ממונות.

אז זה מה שכתוב פה גם כן,

וקראת שמו עמנואל,

חמאה ודבש יאכל.

מה זה חמאה ודבש יאכל?

חמאה זה המסמנת של התורה והמתיקות של התורה.

אז ידוע בשם הגאון דבר מעניין,

שהגאון אמר,

יש הרבה סוגי טעמים בעולם.

אבל הוא אומר, הטעם הכי טוב שיש, הטעם,

זה חמאה ודבש.

דבר שמן עם מתיקות.

זה עושה,

יש גם חמוץ ומתוק, זה גם דבר טעים.

אבל לא מגיע לחמאה ודבש.

וזה חמאה ודבש יאכל.

וביחד אסמן את המתיקות שיש בתורה,

אז זה החמאה שלך.

רבי חנניה בן-הקשה אומר,

רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי חייבה להם.

תורה ומצוות שנאמר, אדוני חבר שמען צדקו יגדיל תורה ו...