ועשו לי מקדש | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 09.02.2019, שעה: 20:26
- - - לא מוגה! - - -
כל איש אשר דבנו ליבו תיקחו את תרומתי.
ראיתי שואלים,
היה לו לומר ויתנו לי תרומה.
מה זה ויקחו לי תרומה?
איך הם לוקחים לעצמם?
לקיחה זה אני לוקח לעצמי,
לתת אני נותן לשני.
אז הוא רצה תרומה,
ויתנו לי תרומה.
כך שואלים, ראיתי תירוץ יפה,
רבי משה שטבו, שם ישמרהו,
אומר,
זה מלמד אותנו שאדם שנותן צדקה,
הוא לוקח לעצמו.
כי כל הרכוש של האדם,
בסוף הוא עוזב את הכול.
מה נשאר לו?
הצדקות שהוא עשה נשארות לו לעולם האמת.
על זה שנותן צדקה, יש לו מה לקחת לעולם האמת.
כמו שכתוב, והלך לפניך צדקיך וכבוד השם יאספך.
הצדקה שאדם עושה, והלך לפניך צדקיך.
אז זה הוא לוקח.
אז לכן כל נתינה של צדקה זה לא רק נתינה, זה לקיחה.
כך הוא אומר.
יפה.
אבל תראו, באמת הפשט בפסוקים כאן
זה לא כמו שחושבים, וייקחו לי זה וייתנו לי.
הפשט בפסוק הוא כך.
דבר אל בני ישראל, תמלא גבאים שייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידיבנו ליבו.
כך כתוב בספורנו.
דבר אל בני ישראל, ותמנה מהם וייקחו לי. זאת אומרת, תמנה גבאים שייקחו לי תרומה, יסתובבו אצל הנדיבים וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידיבנו ליבו.
אז אין מקום לשאלה, יכתוב ויתנו לי.
הגבאים הם לוקחים מן הנדיבים.
ואם נגיד, כמו שהם אומרים,
וייקחו לי הכוונה וייתנו לי,
מה הפירוש?
מעת כל איש אשר ידיבנו ליבו תיקחו.
היה צריך לומר, כל איש אשר ידיבנו ליבו
ייקח את תרומתי.
אבל כאן, בהמשך של הפסוק, יש שני אנשים.
יש מקבל ויש נותן.
מעת כל איש אשר ידיבנו ליבו תיקחו את תרומתי.
מה הפשט? אז לפי... וזה באמת מצאתי בספורנו,
שכך הוא אומר.
מה זה, תמנה גבאים וכל גבאי ילך לנדיבים, ייתנו לו
תיקחו את תרומתי. עכשיו זה מצוין,
אתם הגבאים תיקחו ממי שיאשר ידמנו ריבו, תיקחו.
אבל החידוש שאומר רבי משה,
ראיתי באלון של משה שטנבוך,
הוא אומר שכל צדקה זה לא נתינה,
זה גם לקיחה.
זה מה שנשאר לך בעולם האמת.
הכסף שאתה מוציא על כל הדין לא, מה זה?
אין לך מזה כלום.
אבל הצדקות נשארות אליך,
נשארות לך.
טוב,
אבל תראו,
למה אני אומר,
אמנם בפשט של הפסוק כאן בהתחלה בתרומה,
הפשט הנכון הוא כמו הספורנו.
דבר אל בני ישראל,
תמנה גבאים שיקחו לי תרומה מאל כל איש אשר ידמנו.
כי הפסוק אומר,
מאל כל איש אשר ידמנו ליבו תיקחו את תרומתי. זאת אומרת, יש מקבל ויש נותן.
לא הנותן בעצמו הוא הלוקח.
מאל כל איש אשר ידמנו ליבו תיקחו את תרומתי.
אז זה לפי הספורנו, זה מצוין.
הגבאים גובים את הנדבות.
אבל החידוש שאומר מיישה,
אפשר לומר אותו לקמ״ן בפרשת ויקה״ל.
בפרשת ויקה״ל
חוזר הציווי,
כאן אמר הקדוש ברוך הוא למשה,
תגיד להם שייקחו לי ככה וככה ויעשו משכ״ל ויעשו...
ואמר לו כל...
אבל בפרשת הקה״ל
בא משה,
ויאמר משה כל עדת בני ישראל לאמור.
הוא אסף את ישראל, ויקהל משה כל עדת בני ישראל,
ויאמר עליהם,
בהתחלה ציוו על השבת,
ואחרי כן הוא אומר,
ויאמר משה כל עדת בני ישראל לאמור.
זה הדבר אשר ציווה השם למוח.
קחו מאיתכם תרומה.
קחו מאיתכם.
היה צריך לומר, תנו,
תנו תרומה
לשם
כל נדיב לב.
מה זה קחו?
אז כאן החידוש, כאן זה באמת הפשט,
אומר להם קחו מאיתכם תרומה, הוא מדבר עם הנדיבים.
קחו מאיתכם תרומה.
אז, אז כאן באמת היה צריך לומר, תנו תרומה.
מה זה קחו מאיתכם אדם לא...
לוקח מהתרומה שלו?
כן,
הוא נותן תרומה, אבל זה הוא לוקח איתו.
שמעת, בני, את החידוש? שמעת?
יהודה, מוצא חן בעיניך החידוש.
בפרשת תרומה הפשט הוא הרי מפורש מאת כל איש אשר דמיינו ליבו תיקוי תרומתי. יש נותן ויש מקבל.
אז התיקוי זה חוזר על המקבל.
אז לא קשה מידי, למה כתוב דבר אבן ישראל ויקחוי?
הכוונה לגבאים שיקחו לי תרומה מאת כל איש אשר דמיינו ליבו.
אבל כאן כתוב קחו מאתכם תרומה, הוא מדבר עם הנדיבים.
אומר להם קחו, היה צריך לומר קחו תרומה.
מה זה, למה הוא אומר קחו?
לומר לך שנתינה של צדקה או נתינה של בניין בית המקדש
זה לקיחה.
זה לקיחה.
טוב, עכשיו נראה.
כל הפרשה של תרומה
מדברת
בהתחלה ציווה הקדוש ברוך הוא את משה על הארון.
אחרי כן
השולחן
אבנורה
ואחרי כן מזבח הנחושת.
מזבח הזהב לא כתוב בתורה,
פה,
בתרומה. זה כתוב בסוף פרשת תצווה.
פרשת תצווה מדברת בהתחלה כולה רובה ככולה על בגדי כונה.
איך עושים בגדי כונה והבגדים לכהן גדול?
חושן ואפוד ומחיל וציץ
ומכנסיים וכותונת ואבנת.
כהן גדול יש לו שמונה בגדים וכהן אידיוט ארבעה בגדים.
וכהן אידיוט וכהן שחיסר מן הבגדים עבודתו פסולה. מחוסר בגדים עבודתו פסולה. זו משנה בפרק שני, תזבוכי.
וכהן גדול שעבד בארבעה
בגדים כמו אידיוט.
גם שכחתי את המצ... את המקבעת.
גם מגבעת.
אז הדין הוא גם כן עבודתו פסולה.
זו הבנה.
לכאורה שאלתי,
טוב אני כהן גדול, אבל אני רוצה לעבור כמו כהן אידיוט.
למה שעבודתי? אני גרע מכהן אידיוט? אני גם כהן אידיוט וגם כהן גדול.
זו תוספת, אבל...
אבל אני גם כהן.
מזרע אהרון. למה שעבודתו אצלה רואים מכאן
שכהן גדול?
גדול השתנה,
הוא קיבל, הוא יש לו קדושה אחרת
ואם הוא מחסר זה גם חסר בעבודה ואין לו דין כהן אידיוט, זה דין כהן גדול,
זה דין מיוחד, לא זה כהן אידיוט פלוס
עם יותר קדושה, זה חפצה אחרת.
אז כתוב, אז עכשיו נדבר,
בעשייה
זה בפרשת ויקהל,
וגם בפרשת ויקהל
בצלאל ואחי סמך
וכל חכמי לב
התחילו את המשכן,
אבל הם התחילו דבר ראשון במשכן.
פה בתורה שכחתי להזכיר,
יש הציווי הראשון זה אהרון,
אחרי כן השולחן המנורה ואחרי כן
המשכן, יריעות המשכן, זה בסוף פרשת תרומה,
ואחרי כן קלעי חצר,
ואיפה מוזכר
מזבח נחושש, בסוף, אחרי שאומר קלעי חצר,
אז כל מה שיש בתוך חצר זה עזרה,
זה מחנה שכינה, אז שמה בנו,
הרי המזבח הנחושת היה מחוץ להיכל,
מחוץ לקודש,
מרחק קצת מן הקודש,
שמו את ה...
קצת קרוב לצד צפון,
שמו את המזבח נחושת, וכבש מן הדרום עולה לו.
עולים על המזבח לא במדרגות
אלא בשיפוע המזבח.
היה גבוה 500. השיפוע מ-500,
2.80 מטר,
או לא, 3 מטר.
אם זה 60 סנטימטר,
הרי
של הכלים להלכה,
שישה טפחים.
אז שישה טפחים זה 60 סנטימטר כפול 5,
3 מטר.
אז אתה
לעשות
שיפוע מרחוק קצת. אפשר לעשות בשיפוע
כבש גדול, אל נוסעו.
ואז הוא מתחיל שיפוע, עד שמגיע ל-5 מטר,
ולא תעלה במעלות על מזבחי.
אז המזבח, מתי נאמר המזבח?
אחרי כלי החצר.
קודם מקדשים את המקום שיהיה מענה שחית.
על ידי הקלעים ואחרי זה מדברים על המזבח שיהיה בתוך
ובין המזבח
לקודש
היה כיאור
במרחק שבין המזבח לקודש היה כיאור משמה היו צריכים נטילת ידיים
כל מי שבא לעבוד צריך איתו לידיו
יש לי קצת קושיה, אבל אמרו לי שמדברים על זה
הרמב״ן מדבר על זה
בפרשת תצווה מדובר על בגדי כונה
בהתחלה
אחרי כן על מזבח הקטורת
מזבח הזהב בתוך הקודש
פלא למה מזבח הזהב
נשאר עד הסוף אחרי בגדי כונה
היה צריך לומר אותו מיד
על שולחן
השולחן בצפון
נורה בדרום
והמזבח הקטורת ביניהם באמצע
מכוון נגד הבדים של הארון
אז למה לא מוזכר? למה
מזבח הזהב השאירו אותו עוד אחרי בגדי כונה
ובין תצווה לביקל יש פרשה שכי תישא
מה העניין כתישא לכאן?
לפרשיות שמדברים על בניין המשכן
אז בכלל שבכתישא יש עשיית הקטורת
איך עושים קטורת?
הרי יש מצווה להקטיר קטורת כל יום
חצי מנה
בבוקר וחצי מנה
לפנות ערב
מה זה מנה? מנה זה 100 דינר
משקל של 100 דינר של הסממנים האלה
למעלה משלוש קילו, עשיתי חשבון
כי חמישים דינר
זה כמה סלעים זה?
כל סלע זה ארבעה דינרים
אז ארבעים ושמונה
כל עשרים וארבעה זה שישה
ארבעה ושמונה שתיים עשרה, שתיים עשרה דינר וחצי, שתיים
ועשרה סלעים וחצי
וכל סלע שוקל תשע עשרה גרם
זה כתוב בהלכות פדיון הבן
שהגאונים מצאו סלעים מימי בית שני
והם שקלו אותם וראו שכל סלע שוקל תשע עשרה גרם פשיט שתיים
כפול חמש זה חמשת סלעים
שם בפדיון הבן כתוב כמה שעור של פדיון הבן
זה תשע עשרה כפול חמש זה שישים ושישים
תשעים וכמה זה? תשע עשרה פסיק שתיים
כפול חמש זה תשעים ושש.
היום השיעור שנותנים לכהן
תשעים ושישה גרם כסף טהור.
הכיוון שקשה למצוא ממש כסף טהור
אז נותנים קצת יותר.
זה לוקחים שילינג
של אנגליה, באנגליה היו מטבעות של כסף
קוראים להם שילינג
המטבעות
והם עשו כסף טהור
לכן לוקחים מהשילינג
יש כסף טהור.
או נותנים משקל של כסף היום.
ראיתי מישהו נתן משקל כסף, הרב מפוניביש,
זכרו לברכה, היה כהן.
הוא עשה פדיון הבן לבני ואהרון.
אז הוא נתן לי
את הסלעים,
נתן לי חתיכות של כסף
שאני אתן לו בפדיון.
ואני רציתי לקנות.
הוא לא רצה לקבל כסף.
אמרתי לו, אני לא רוצה לעשות מצווה חינם.
שכנעתי אותו, אז הוא קיבל קצר כסף.
אז
ברוך השם, זהו.
אז גם פה, אם תעשה את החשבון,
כמה קטורת מקטירים כל בוקר?
חצי מונה זה 50. זה 12 סלעים וחצי.
כל,
כמעט קילו ומאתיים.
קילו ומאתיים של פסומים, של סממונים,
11 סממונים, 11 סממונים היו בה.
הצורים והציפורם וחלבנה והגונה.
כל זה מפרש... זה בפרשן כי טיסה כתוב.
לכן, כי טיסה באה, אז גם כן עם אותו עניין של המשכן.
וצריך קטורת כל יום בבוקר ובערב.
כמו שכתוב, אומרים בתנור הבנון, פתאום הקטורת.
368 אמנים היו בה.
מה זה מנים?
מנים...
זה משקל של מאה דינאר.
דינאר כסף.
אתה שוקל את המאה דינאר,
זה מנה אחד.
אז כתוב שם שהיו 368 מנים
ו-365 כמניינים התחמה.
מנה בכל יום, מחציתו בבוקר ומחציתו בערב.
ושלושה מנים היתרים,
הרי נשאר
שלושה יותר מימות ההמה.
כשהיה מכניס ביום הכיפורים,
היה צריך להכניס לקודש הקודשים מלוא חופניו.
הנה מלוא חופניו. אתה רואה מה זה מלוא חופניו?
לא קמיצה, לא לבד התבלבל.
יש קמיצה על זה במרחות וזה,
אבל פה מלוא חופניו קטורת.
והיה נכנס עם מחטה של אש,
ובקודשי הקודשים היה נותן את הקטורת,
ביום כיפור,
נותן את הקטורת
על האש, על המחטה,
ואז שהתמלא כל הבית כולו עשן.
זהו.
אז זה משאירים
השלושה מנים הנותרים,
שהייתה עוד קטורת.
כל קטורת איפה מקטירים?
במזבח הזהב.
הקטורת של יום הכיפורים בקודשי הקודשים.
לוקחים מחטה של גחלים ממזבח החיצון,
והוא נכנס,
מחטה של זהב הייתה,
והוא נכנס
עם הקטורת,
הקטורת ביד אחת והמחטה בצד שני,
ושמה הוא מקטיר את זה.
והצדוקים היו אומרים שמקטירים לפני הכניסה,
ובאים יחד.
זה הצדוקים, מה שהם אומרים. זה מה שהיו חושדים את כהן גדול,
אולי הוא צדוקי ולא יעשה כמו שהם אומרים הפרושים.
אז לכן היו חושדים אותו, משביעים אותו,
שלא יישנה.
אז בפתאום הקטורת מבואר כמה לוקחים מכל מין.
הצורי והציפורן והחלבנה והלבונה,
משקל 70-70 מנה.
כל מין.
אז ארבע פעמים 70,
זה 280. 280 מנים מהארבעה האלה.
אחרי כן מאחרים 16 מנות,
וכולי וכולי,
עד שהגיעו ל-368 מנים כל שנה.
זה הקטורת.
עכשיו עוד דבר כתוב בפרשת...
כי תישא שמן המשחה
שמן המשחה
בשביל למשוח את הכהנים ואת הבגדים ואת הכלים ואת המשכן
בלי שמן הם לא מתקדשים
אז לכן כי תישא באה באמצע
כי הוא מלמד אותנו דיני הקטורת
הוא מלמד אותנו שמן המשחה
עכשיו אני רוצה להתחיל את הדרשה
לפי מה שהסברנו
הקדוש ברוך הוא, גם לפי דבריהם
הקדוש ברוך הוא מצווה תימנה גבאים שיקחו מן הנדיבי לב את החומרים האלה
זהב, חסר ונחושת
רש״י אומר שיש י״א חומרים לקחת
מה זאת אומרת?
לעשות מגבית
למי לעשות מגבית?
לי,
לקדוש ברוך הוא
ביטנו לי, קחו לי, טוב זה לקיחה אבל
זה לקיחה אבל
זה מגבית
אתה נותן לצורך המשכן אז
איזה מה זה הקדוש ברוך הוא נזקק למגבית?
מגבית אנחנו רגילים
אם יש איזה קלה ענייה עושים לה מגבית
אם יש איזה ישיבה במצוקה עושים לה מגבית
עטרת שלמה היו במצוקה עשו להם מגבית כל ישראל התנדבו כמו הנדבה של המשכן
בכל ליבם כולם נתנו עד שהגיעו ליותר ממה שהם רצו
אבל לא עושים מגבית לעשיר?
הקדוש ברוך הוא עשיר
הוא לא צריך אף אחד
כשנאמר לי הכסף וליעזוב נאום השם
לשם הארץ ומלואה תבל ויושב בה
לשם הארץ וכל מה שיש בארץ
הרי
וכי חסר לו זהב לקדוש ברוך הוא?
היה יכול לקחת מהמכרות זהב שיש בגלובוס הזה
הנה היה איזה יהודי אני לא יודע מה קרה לו לא שומע ממנו בזמן העולם
יהודי קוראים לו גוטניק
הוא חבדניק
הוא מקורב לחבדניק, לרבע היה מקורב
והוא היה לו עסק
עם ממשלת אוסטרליה
קיבל זכות
חיפוש
של זהב באזור מסוים באוסטרליה
ומצא זהב
מצא זהב ועמדו אותו
ההון של הזהב מיליארד דולר, למעלה ממיליארד דולר.
היה,
מה זה, זהב? לא מוצאים חתיכות זהב,
מוצאים עפרות זהב.
בתוך העפר יש חלקיקים.
אני חושב, אני לא יודע איך הם מפרידים את הזהב מן העפר,
אולי עם מגנט.
המגנט
שואב אליו כל המתכות.
אז הזהב נמשך עם המגנט.
מגנט חזק, לא מגנט חלש,
כי הזהב הוא כבד.
הוא לא נמשך כל כך.
רק,
טוב, אני חושב, אינני יודע, על כל פנים,
אחרי שמוציאים את העפרות זהב מן העפר,
אבל עדיין בתוך הזהב עצמו יש גרגירים של עפר וזה,
אז מטיחים את זה.
וכשמטיחים,
הזהב
יוצא טהור, והפסולת,
מורדים את הפסולת.
אני ראיתי תמונה
בצינור גדול,
כמו הצינור של הביוב.
צינור,
צינור, בוא נגיד, עשרים סנטימטר הקוטר.
וראיתי איך אחרי ההטחה של הזהב של גוטניק
יורד כמו נחל של זהב.
אתה רואה? כמו נחל זורם מן הצינור.
ואמרתי שעמדו את הונו למעלה ממיליארד דולר.
היום אני לא שומע מה קרה לו לגוטניק, לא הבאת לה. כבר כמה שנים לא שומעים ממנו.
צריך לשאול חבניקס.
הכל פונים, זה גוטניק השם ישמרו.
יש לו זהב.
מי שם את הזהב הזה באדמה?
זה זהב מששת ימי בראשית.
הקדוש ברוך הוא בורא העולם, הוא שם בארץ הזאת הרבה משאבים.
הרבה שם, יש במקומות שיש בארות נפט.
בתוך האדמה,
בארות גדולים של נפט.
בארצות ערב כולם יש להם בארות נפט.
יש בארות של גז.
פה בארץ מצאו בים התיכון גז.
חפרו ויש להם גז.
ויש מכרה נחושת
בים המלח.
מכרה זהב, עפרות זהב יש באפריקה הדרומית.
מי שם זהב באדמה הזאת?
זה מישהו שם באדמה, זהב?
הקדוש ברוך הוא מישהו שברא את העולם מששת ימי בראשית,
הוא הכניס שם מה עפרות זהב.
אז מה הקדוש ברוך הוא צריך מגבית?
נעשה לו מגבית.
הוא יכול להראות למשה רבנו איפה יש מכרה זהב,
אולי במדבר אין, במדבר סיני אולי אין.
טוב, אז הבעיה היא להוביל זהב מן המכרה.
למה הוא? זה לא כבוד למלך, לא כבוד לעשיר, לעשות מגבית, כאילו, מה, הוא נצרך חס ושלום?
לי הכסף ולי הזוהב, נאום השם.
מה פשוט עושים מגבית?
הביאור בכל הפרשיות האלה.
יש פרסת תרומה
על עשיית הארון ושאר הכלים,
ובסוף עשיית המשכן.
הרן תצווה בגדי כהונה ומזבח הזהב.
וגם בסוף תרומה יש גם כן קלעי חצר.
איך עושים את החצר? לא רק המשכן עצמו,
גם הקלעים שמסביב.
ואחרי כן בגדי כהונה ומקטע זהב. אני לא יודע למה מגבי הזהב נכתב ותצווה,
לא נכתב פה מייד בתרומה.
הרמב״ן אומר משהו על זה.
ואחרי כן מטעילים ויקרוא.
פקודי,
ויקל זה עשיית המשכן.
בצלאל וכל חכמי לב עשו את המשכן. והם עשו מקודם המשכן, אחרי כן הארון.
זה ידוע מה שרש״י אומר, שאמר לו משה לבצלאל,
אני שמעתי לעשות הארון קודם.
אמר לו,
איך יכול להיות,
נעשה ארון, איפה נניח אותו?
מקודם עושים את המשכן, ואחרי כן נעשה ארון.
אדם לא קונה רהיטים לפני שקונה דירה.
מקודם יש דירה, ואז
מטעמים, מתאימים את הרהיטים.
אז אמר לו משה,
אמר לו, אתה צודק.
כך שמעתי, באמת אתה צודק.
מקודם המשכן, אחרי כן הארון.
אבל בפרשת תרומה כתוב הארון עלו.
הרמב״ן אומר פשט.
למה בפרשת תרומה
זה היה בציווי.
בציווי יכול להיות, לא יודע, בדיוק בציווי.
היה ציווי לארון
ואחרי כן המשכן.
למה שעיקר המשכן
הוא בשביל שתישא שכינה
בעם ישראל.
במה המשכינה שורה?
היא באה, איפה השכינה שורה?
על הכפורת.
והכפורת
זה אדום רגליו של הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב בפסוק
נועדתי אליך שם
ודיברתי עמך
מעל הכפורת מבין שני הקרובים.
ובתוך הארון מה היה?
התורה היה ארון העדות,
היה לוחות העברית השניים וגם הראשונים, סברי לוחות.
גם כן היו בארון.
אחרי כן כשכתב משה רבנו ספר תורה אז הוא הכניס גם ספר תורה לארון.
השכינה לא באה סתם.
השכינה, מקודם שיהיה תורה,
אחרי כן
תראו דבר מעניין.
הרי
מבואר ברשי בדף כא עמוד ב' בתענית.
הרי השכינה ירדה על הר סיני
וירד השם
על הר סיני באש.
וכל הזמן שהשכינה הייתה על ההר
היה אסור לעלות אל ההר, בין אדם בין בהמה,
ומי שיעלה או שקול ייסקל או ירו ירא, או ייזרק,
כמו סקילה, זה שני סוגי סקילה.
או ירו ירא, ייזרק
ויתרסק עם האדמה בחבטה,
או ייסקל.
אם בהמה עם איש לא יחיה.
כל זמן שהשכינה על ההר,
היה אסור ללכת להר סיני.
מתי אפשר? במשוך היובל, אימה יעלו בהר.
יד כעד שופר היובל, זה היה שופר,
וזה היה מתי.
אז רשי אומר שלא נסתלקה השכינה
מהר סיני,
עד ראש חודש ניסן,
שבו הוקם המשכן.
ואז השכינה שהייתה בהר
עברה
למשכן.
למה ירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני?
כי היה צריך לתת את התורה.
ועכשיו, כיוון שבונים לו משכן,
הוא בא על ארון העדות.
אמרתי, דבר מעניין.
הם,
בו' סיוון,
בו' סיוון ניתנה תורה.
אחרי כן, אחרי ארבעה יום עשו את העגל,
אז אני אדבר בלי נדר בשבוע הבא.
לא, בשבוע הבא זה תצווה.
אחרי כן, כי תיסעו.
אחרי כן, כי תיסעו.
אחרי כן,
עלה משה רבנו עוד פעם להר
בשביל להתפלל.
ועוד
פעם עלה, פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים, להוריד את הלוחות השניים.
ואחרי כן הוא ירד ביום כיפור, וזה נגמר.
ואז היה ציווי להתחיל
לבנות את המשכן.
לעשות נדבות ולבנות את המשכן וכליו.
אני מתפלל למה היו צריכים לחכות חורף שלם,
כל החורף, ומתי הוקם המשכן? בראש חודש ניצא.
ששנה שנייה שיצאו ממצרים.
מו' סיוון,
מיציאת מצרים עד ו' סיוון זה 90 יום,
זה 50 יום.
ואחרי כן, מו' סיוון
עד ראש חודש ניסן לא הסתלקה שכינה מינה.
לא הסתלקה שכינה מהר סיני.
וזה מה שאמרו חז״ל.
אבל הרי הפסוק אומר, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת
בראש ההר לעיני כל ישראל.
איך היה נראה כבוד השם
כאש אוכלת על ההר?
מתי זה היה?
כל זמן שהשכינה הייתה בהר סיני.
היה אש אוכלת,
כמו האש
של המחלימים,
אותם שעושים,
אותם שמדביקים מתכות
עם אש חזקה
או שומרים מתכת.
איך קוראים לזה? החלמה?
הלחמה.
הלחמה.
נכון,
הלחמה.
זה קצת לתת ציור מה זה אש אוכלת.
הרי אי אפשר להסתכל
באש מלחימים בה,
ממש אי אפשר להסתכל.
בנוף שהיא בהירה,
אי אפשר להסתכל.
גם כאש אוכלת
בעיני כל.
אז עשו את העגל בתחתית ההר,
הם היו עוד על יד הר סיני.
זה מה שאמרה הגמרא בגיטין ל' בו,
עד שהמלך במסיבו נירדי נתן ריחו.
בעוד המלך במסיבה שלו,
אז נירדי זה עם ישראל,
נתן ריחו.
עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה.
זה הרי המקום שקיבלו בתורה,
והקדוש ברוך הוא עוד נמצא על ההר,
והם בתחתית ההר
עושים את העגל,
עד שהמלך במסיבו נירדי נתן ריחו.
נירדי זה בושם כזה.
הקדוש ברוך הוא אמר בלשון יפה,
אבל באמת זה היה...
ממש, הם לא רואים כבוד השם על ההר,
הם היו על יד ההר,
ורואים את כבוד השם לעיני כל ישראל,
בסוף פרשת משפטים.
והם עושים את העגל.
נדבר על זה בעזרת השם בפעם אחרת.
אבל על הכל פונים,
אותה שכינה שהייתה על ההר,
עברה באלף ניסן, רק אז הותר לעלות להר סיני.
עברה ושכנה בין שני הכרובים,
השכינה.
כל עיקר העניין
של המשכן,
להוריד את השכינה שהשכון איתנו,
ושכנתי בתוכה.
אז מה עיקר המביא את השכינה?
ארון העדות.
ארון העדות.
גם בספר שמואל,
העם, כשהייתו מלחמות עם פלישתים, והפלישתים היו מנצחים,
אז פעם אחת החליטו העם לקחת איתם את ארון העדות.
וארון העדות
היה מעניש את הפלישתים,
הביאו אותו לדגון,
נפל הפסל,
והביאו אותו והיכה אותם בטחורים, ואתם יודעים, ואיזשהו ספר שמואל.
העבירו אותו ממקום למקום,
גם שמה, בכל מקום פחדו. ארון העדות זה כאילו,
בורא עולם הולך פה.
אז זה, עכשיו אגיד מילה אחת. אני שאלתי,
מה היו צריכים לחכות עד א' ניסן?
לא יכלו לעשות את זה.
בחודש כל הבנייה הזאת, הרי היו הרבה פועלים
כל החומרים היה בעודף,
הכל היה והיו חכמי לב עם בצלאל ואחי סמך
לא יכלו לעשות
בחודש אחד את כל, אז באמת יש חז״ל שבכפה בכסלו כבר היה המשכן מוכן
רק יש, לא זוכר מה הטעם למה התעקבו על ניסן יש וחז״ל
לא זכרתי את זה,
אבל אני אומר פשט.
כתוב בשיר השירים
הנה מיטתו שלי שלמה
שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל
כולם אחוזי חרב ולו מאדי מלחמה איש ערבו על ירחו
מפחד מנות.
מה זה הנה מיטתו שלי שלמה? כל שלמה שבשיר השירים
זה הקדוש ברוך הוא שמלך שהשלום שלו
כך אומרת הגמרא בשעות דף ל״ו
כל שלמה שבשיר השירים קודש
מלך שהשלום שלו אסור למחוק
שלמה משיר השירים
נדמה לי, אני יודע, אני זה הלכה למעשה
לא כתוב שם שאסור למחוק שלמה, אבל
הגמרא אומר קודש
השאלה אם כיוונו לשם השם
לשלמה המלך, אולי כיוונו לשלמה המלך
גם בשם הוויה צריך
כוונה לשם השם
אם לא כיוון לשם השם לא מתקדש השם
אז מה זה הנה מיטתו שלי שלמה?
איפה נח שכינתו של הקדוש ברוך הוא?
היא נחה
נמיטתו של שלמה?
שישים גיבורים שמים לה
מה זה שישים? שישים ריבו של ישראל
גיבורים, גיבורים בתורה
כולם אחוזי חרם מלומדי מלחמה, מלחמתה של תורה
אמרתי פשוט, למה כזה ברוך הוא חיכה עד א' ניסן?
היה משכן יכול להיות בחפר קצה והיה מוכן
אבל חיכה עד א' ניסן, למה?
שבינתיים, מה עשו שם ישראל במדבר?
מה עשו שם?
הרי
לעבוד פרנסה, כולם לא היו צריכים לעבוד.
האוכל היה מגיע להם לבית,
המן
שטעמו בו כל הטעמים,
היה להם ארוחה, ארוחת צהריים, ארוחת ערב
ומים היה
ואור היה מעמוד האש בלום.
וסוכות עשה להם, או סוכות ממש או ענני כבוד
זה היה כל הזמן
ולא היה להם דאגה לחתן ילדים
למה?
להוא יש בת ולהוא יש בן
משטחים ביניהם, עושים להם אוהל
והם לא צריכים כלום, יש להם פרנסה לבד,
לא צריכה אישה לעבור
ויש להם פרנסה
מה הם כן עשו ישראל?
למדו בכולל
למדו
היה כולל, אני אומר שהכולל הכי גדול בהיסטוריה של עמנו
זה הכולל שהיה במדבר
לפי שהיה, שום דאגה לא היה להם
הכול מסודר
והיה להם ראשי כוללים טובים
משה רבנו לימד, אהרון הכהן,
נדב, אביו, אלעזר ואיתמר וכל זקני ישראל
כל אחד היה לו קבוצה
אומר שיעור, מדריך אותם בלימוד
זה כולל אידיאלי
שאין שום דאגות
רק קשר ללמוד
ויש, הרי אמרתי תמיד, אם יש כולל
ואין ראש כולל טוב
צריך שיהיה שיעורים
ושהוא ידריך בלימוד
זה היה כולל אידיאלי
אז בינתיים
מה עשו ישראל עד א' ניסן?
למדו
ישבו ולמדו ונהיו 60 גיבורים סביב לה
ואז ירדה השכינה
בכלל שיש, כמו שהרב סחר אמר לי פעם
אם יבוא משיח, עם מי הוא ידבר?
הרי בכלל אנחנו לא ברמה שלו בכלל
עם מי הוא ידבר בלימוד?
הוא היה מבטל את עצמו גם
מה הוא איתי הוא ידבר?
עם מי הוא ידבר?
ככה היה
ודאי זו רמה אחרת
המשיח זה רמה אחרת, כמה
הקדוש ברוך הוא לא יודע אם יש גמרא שלא מעשה שכינתו על פסולים
אבל על עמי הארץ
לא יודע אם יש מדרש איזה בריתה כזאת
אבל על כל פנים שהשכינה תרד על עם ישראל
צריך התורה, צריכים תורה
רואה שגם בזמננו
הקדוש ברוך הוא מכין את האומה להתגלות המשיח,
להתגלות אורו יתברך.
כמה בני ברק מייצרת תלמידי חכמים.
כמה תלמידי חכמים מייצר את בני ברק.
כולם לומדים מתוך מסירות נפש,
בלי פרנסה ורווח,
אבל כולם לומדים וכולם
עודלים בלימוד, ברוך השם, ומתרבים חכמים,
ספרדים ואשכנזים. גם ספרדים זה נהיה מהפכה בספרדים, גם כן. כולם לומדים, ברוך השם.
אז זה הקדוש ברוך הוא מכין את האומה לקראת ביאת גואל צדק,
בימינו.
אז זה מה שאמרנו ברמב״ן.
למה התחילה פרשה
בציבוי על הארון לפני המשכן?
כי העיקר של המשכן הוא לגרום השרעת השכינה.
והשרעת השכינה זה על הארון.
גם בכלל התורה יש איזה מדרש שאומר
שמסע למלך שהייתה לו בת יחידה
והייתה צריכה הבת להתחתן.
אז היה חתן, מצא איזה בן מלך במקום אחר,
טוב.
אבל הוא אמר להם,
אני לפרוש מהבת שלי, אני לא יכול.
אבל אני מבקש מכם,
בכל מקום שתגורו,
תכינו לי גם איזה קיתון,
איזה בית קטן על ידכם,
שאני אבוא הרבה פעמים לבקר.
כך הקדוש ברוך הוא אמר.
התורה זה הבת שלו,
והוא לפרוש ממנה אינו יכול. הוא אמר, תבנו לי משכן שאוכל לבוא.
יש חז״ל כזה.
התורה היא שגורמת לשכינה לשרות בעם ישראל.
טוב, עכשיו
אני רוצה לתרץ
מה קושייה ששאלתי.
מה זה, עושים מגבית לקדוש ברוך הוא?
הוא צריך מגבית? הרי
בפרשת פסול לך זה בפרשת כי תישא.
כתב רש״י שהלוחות השניות היו עשויים משנא פירין.
זה אבן טובה ויקרה.
ומן הפסולת, הוא סידר אותם מן הפסולת.
התעשר משה.
אז הראה לו סנפירין, לא יכול להראות לו זהב.
אלא מה?
כל העניין של המשכן,
אני אגיד חזל אחר.
עוד חזל אחד.
צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה.
במלך שלמה זה הקדוש ברוך הוא.
בעטרש עיטרה לו אמו.
מה זה אמו?
יש לו אם לקדוש ברוך הוא.
מה זה אמו?
אומרים חזל,
אמו זה כנסת ישראל.
למה נקראת אמו?
לפי שהקדוש ברוך הוא
היה מחבב את ישראל,
כמו שכתוב בשירת שירים
בפסוק הקודם.
פתחי לי,
אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.
מה זה?
זה לשונות של חיבה שאומר הקדוש ברוך הוא לישראל.
כביכול שראשי נמלטה,
קבוצות הארץ ישראלי, אלא יש לי גשם,
הוא בחוץ, הוא רוצה.
אז הוא אומר לכנסת ישראל, אחותי.
זה שם של חיבה, אחותי.
אחותי.
רעייתי.
רעייתי.
זה אשתי, אבל בכלל זה רע.
האישה זה ידיד של הבעל.
הבעל ידיד של אשתו, והיא ידידה שלו.
רעייתי.
יונתי.
מה זה יונתי?
ידוע שהיונים,
יש להם, שומרים אמונים.
יון שהכיר יונה,
לא יעזוב אותה והיא לא תעזוב אותו.
ושמעתי שגם אחרי שמת היון,
אם מת היון, היא לא תתה לך עם מישהו אחר.
יש לה, זהו.
זה מה שאומרים בה,
והיינו דאמרי, אנשי זוגיונים.
מה זה זוגיונים?
שהם קשורים אחד עם השני, יש להם אמון אחד לשני, ולא יעזבו אחד את השני.
זה אומר על קב' ברוך הוא. יונתי.
מה קורם בצרפתית?
מה קוראים?
ומה זה תמתי?
תמתי השלמה שלי, מלשון תמים.
תמתי.
השלמה שלי.
ככה הוא מחבב את ישראל.
אבל לא הספיק לו הקב' ברוך הוא.
רצה להוסיף עוד מילת חיבה.
לא זז משם אשכרה עם אימי.
כנסת ישראל היא כביכול הקב' ברוך הוא קורא לה.
כמו שאדם אוהב את האימא שלו
ובא להתעץ איתה.
אני לא יודע בכל זאת, לנו הייתה אימא חכמה מאוד.
היינו באים תמיד להתעץ איתה.
אדם מתעץ עם האימא שלו, זה לשון חיבה גם.
אז בעטרה צאנה אוראנה
בנות ציון
במלך שלמה,
הקדוש ברוך הוא.
בעטרה שעיטרה לו אימו,
נתנה לו, אימו, כנסת ישראל, נתנה עטרה על הקדוש ברוך הוא.
כתר יתנו לך, אמרה אלוהינו,
מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצה מטה.
מתי היא נתנה לו עטרה?
ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.
מה זה ביום חתונתו?
זה מתן תורה.
וביום שמחת ליבו זה יום הקמת המשקל.
מה זה ביום חתונתו?
נתנו לו עטרה, זאת אומרת המליכו אותו.
למי נותנים עטרה? למלך.
על ידי שקיבלו ישראל את התורה,
ככה, מה זה מלכות?
מה זה מלך?
יש מלך,
אדון העולם אשר מלך, וטרם כל יצר נברא.
הוא היה שולט על הכל, הכל שלו,
הכל הוא מחיה, כל מי שיש, אין עוד מלבדו.
אבל מלך פה בעולם שיש לו עם שאיתו.
אם העם איתו,
זה אז, והם מצייתים לו ומוכנים.
אין מלך ולא עם.
צריך עם. אבל הקדוש ברוך הוא הלך לפארן,
הלך לסעיר, לא רוצים לקבל את התורה שבא לישראל.
זה מה שאמר
משה רבנו על ראש השלום.
אמר
זה מה שאמר משה רבנו בפרשת וזאת הברכה ביום פטירתו.
וזאת הברכה אשר בך משה את בני ישראל ביום מותו.
אז מה הוא אומר? דבר ראשון, מלמד
זכויות על ישראל
כדי שהברכה תחול.
אז הוא אומר, השם מסיני בא.
הוא יצא מסיני לקראת ישראל.
ואתה מסעיר למו.
הוא בא מסעיר, הלך לסעודיה.
סעיר זה סעודיה.
שמה.
וזה אדום, הם לא רצו לקבל את התורה.
ואתה, ומריבו...
אתה מסעיר למו.
הופיעה מהר פארן
זה ישמעאלים.
הר פארן זה בגבול שבין ישראל לסיני.
שמה זה פארן.
ישמעאל גר בפארן
ולקחה לו אישה
מארץ מצרים, אשתו, אמה שלו
לקחה לו אישה מארץ מצרים.
ושמה פטימה.
פטימה במרוקו, היו לנו ערביות פטימה.
ערביות פועלות, עבודות אצלנו בבית.
פטימה ועוד אלה שמות שכחתי.
הרי היא לא קיבלה יפה את אברהם אבינו.
הוא בא לבקר את ישמעאל בנו.
היא לא קיבלה אותו יפה. הוא ביקש
קצת מים.
לא נתנה לו.
אז הוא כתב,
הוא השאיר, תגיד לה,
תגיד לה שבא זקן אחד ואמר שיגרש את הצף.
לא יודע איך הוא אמר במילים,
רמז לו שהיא לא בסדר.
אז הוא לקח אישה אחרת, ישמעאל.
על כל פנים ישמעאל היה גר בפארן.
ושמה הופיע מהר פארן.
ואתה מרבות קודש, וממינו יש דת למות.
רגע,
ויהי בשורון מלך בהתאצף ראשי עם יחד שבטי ישראל.
הקדוש ברוך הוא נהיה מלך בשורון, זה ישראל.
ויהי בשורון
זה ישראל.
הקדוש ברוך הוא נהיה מלך בישראל
בהתאצף ראשי עם כשהם התאצפו.
יחד, מה זה יחד?
כאיש אחד ולב אחד.
ויחן ישראל כנגד ההר,
וקיבלו את התורה,
אז הוא נהיה מלך.
ויהי בשום המלך. עכשיו, יש עם ששומעים לחוקיו,
משפטיו ונגזירותיו.
אני לא מתפלא על מה ש...
אני מתפלא על מה שאומרים באדון העולם.
אדון העולם אשר מלך ותרם כל יציר נברא.
לעת נעשה בחפץ הכל,
אזי מלך שמו נקרא.
הוא היה מולך שהיה שולט בכל
לפני בריאת העולם.
אבל מתי נקרא שמו מלך?
לעת נעשה בחפץ הכל, אחרי שנברא הכל.
אני לא מצאתי באף מקום שיקרא הקדוש ברוך הוא מלך בכל ספר בראשית.
מתי נקרא מלך?
בהר סיני, והתאסף ראשיו,
ויהי מישהו הוא מלך.
וגם בלעם אמר,
ותרועת מלך בו.
מה זהו תרועת?
הרעות.
המלך אוהב את אותו,
אוהב את ישראל, ותרועת מלך בו.
אבל איפה כתוב שנקרא מלך?
אחד אמר לי,
הרי אומרים ביום השישי, שיר של יום,
השם מלך גאות לבש.
השיר הזה,
אז הוא אומר שהפסט הוא,
ביום שישי נולד אדם הראשון,
וכבר נעשה הקב' הוא מלך.
השם מלך גאות לבש.
הוא אמר זה קשור עם יום שישי של הבריאה.
אז מה, אם אנחנו אומרים את זה ביום שישי, אז זה,
זאת אומרת, זה מזמן,
מיום שישי הראשון הוא כבר השם מלך?
כך הוא אמר.
אם ככה, הנה רואים בטילים שכבר מיום שנולד האדם הראשון,
השם נקרא מלך. יש לו מי שישמע לו.
אמנם
האדם נכשל,
אבל הוא ציווה לו.
אז זה נקרא מלכות.
אבל טוב, אינני יודע. אני אמרתי,
לא מצאתי בכל ספר בראשית,
מצאנו
בגמרא ברכות
אומרת לא היה מי שיקרא לקדוש ברוך הוא אדון,
רק אברהם אבינו.
איפה כתוב אדון אצל אברהם אבינו?
כשהוא קרא,
כשהוא התפלל על סדום
הוא אמר
המילה אדנות.
הוא קרא לקדוש ברוך הוא אדון. אתה יודע מה זה?
יש סיפור עם הגאון.
כשמישהו עשה סידור תפילה
והוא כתב ארוך עליו,
אז הוא אומר למה אשכנזים מתחילים באדון עולם,
בשחרית.
למה מתחיל הסידור באדון עולם?
הוא אומר לפי שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית.
והוא הרי קרא את הקדוש ברוך הוא אדון.
לכן אנחנו מטעילים
במה שעשה אברהם אבינו שקרא לו אדון עולם.
אדון.
והגאון,
כיוון שהוא אהב
את הטייר, הוא אהב את האמת,
נהנה מאוד מן החידוש הזה,
קנה את הספר, שילם עליו יפה
את הסידור.
על כל פנים, אבל מי קרא לקדוש ברוך הוא?
עכשיו זה אמר לי אחד שאולי היות שאומרים השם מלאך
גאות לבש ביום שישי,
זה כנראה קרה על יום שישי של בריאת העולם,
ומאז השם מלאך.
בכל יד, אני צריך לעיין.
יש גמרא בראש שנה, מהם
מהם המזמורים שאמרו כל יום
במקדש
ואנחנו אומרים את זה כל יום, השיר שהיו אלפים
אומרים בבית המקדש.
אז התקנה הייתה,
בבית המקדש אמרו ביום שישי השם מלאך.
יכול להיות זה, ויכול להיות.
בכלל, כתוב גם, אבתיכון תבל בתימות,
שנגמרה בריאת העולם.
נכון, כי זכה מאז,
מעולם עתה.
נשאו נהרות דחיים,
נשאו נהרות קולם, נשאו נהרות דחיים,
מקולות ומאים רבים דחיים,
והרעש לגלים.
נשאו נהרות קולם. אני לא שמתי לב הפעם שהנהרות גם כן צעקו,
באמת יש פסוק,
נהרות ימחו כף, יחד ערים ירננו.
גם הנהרות צועקים לקדוש ברוך הוא,
משבחים את הקדוש ברוך הוא.
נהרות עמך הוא כף.
על כל פנים,
שמענו את החז״ל הזה,
שבמעמד הר סיני נהיה הקדוש ברוך הוא מלך.
ויהי בשורון מלך והתאסף ראש העם. וזו העטרה שנתנו לו.
בעטרה שעיטרה לו אימו.
כנסת ישראל עשתה את הקדוש ברוך הוא מלך,
ועשתה לו עטרה שהוא מלך.
הכוונה מלך זה
ביטוי למלכות.
כתר יתנו לך על השם אלוקינו.
מלכים אבוני מעולם, חמש עשרה קודמות.
ואחרי זה,
בהקמת המשכן. למה הקמת המשכן
גם כן עטרה שיתרה לו אימו?
כי גם במשכן זה ביטוי
שהוא מלך.
לפי שלמלך,
זה למדתי מספר מלכים.
כששלמה מלך,
אז הוא בנה בית לעצמו,
והוא גם העמיד נציבים,
אדוני רם על הים, על המס,
ונציבים כל חודש,
רק בשביל לכלכל את המלך.
הרי שלמה מלך
היה עושה סעודה כל יום.
מה היה בסודה שלו?
לא יודע, מאה קור חיטים,
מאה קורסולת,
אינו זוכר כמה, המון קמח
וקמח
ופרים
מריעים,
זאת אומרת מפותמים,
באותם סתם מנה אחו,
שהם גודלים טבעי, לא מפתמים אותם.
וברבורים, ואבוסים, ואייל הוא סביבי יחמור,
חיות טהורות.
גם כן היה, כל יום היה
אוכל בשפע של בשר,
בשר עופות,
בשר חיות,
בשר שברים, בשר עזים,
וכל עזים, כתוב בספר מלכים, שכחתי
כמה עזים היה, כל יום,
מהצאן אני חושב, כל יום.
ופרים, אני לא זוכר כמה,
שברים,
ואייל, עוצבי, ויחמור,
צבעים,
ואיילות, ואייל,
וברבורים, ואבוסים,
ועופות,
הברווזים,
אז מי, מאיפה היה לוקח כסף לקנות כל הזמן סעודה כזאת?
כי היו באים אורחים לשלמה,
גם ממדינות אחרות.
הם באים, אז הוא עושה להם ארוחה,
והכל הוא עשה מן העם.
הוא מינה נציבים,
נציב אחד לחודש,
לדאוג לכלכל את המלך,
לתת לו את האוכל,
לכלכל אוכל ומה שצריך בבית המלך.
גם הקדוש ברוך הוא כביכול
הוא מלך,
ואנחנו בונים לו בית,
גם אצל שלמה, מאיפה הוא לקח כסף לבניין הבית שלו?
מהעם.
וגם אנחנו דואגים כביכול
לארוחות של הבלך.
לא הייתי אומר מילה כזאת.
התמידין,
התמידין,
שני תמידים ביום,
אחד בבוקר, אחד בין הערביים.
ואיך קורא אותם התורה?
את קורבני לחמי,
הלחם שלי,
תודה.
אני אז אני אומר, זה גם כן דוגמה לכלכל כביכול את המלך.
טוב, כמובן, הקדוש ברוך הוא לא אוכל את ה...
אבל הנחת רוח שאנחנו עושים לו זה כמו לחם.
זה נקרא שאנחנו דואגים
כל יום שני קורסים בני שנה תמימים,
אחד בבוקר ואחד אחר הצהריים.
אם כן, מגיעים, אנחנו למסקנה.
המשכן
זה ביטוי שהוא המלך שלנו,
אנו עבדיך ואתה מלכנו.
ואנחנו דואגים לך,
זה ביטוי שאנחנו ממליכים אותך.
הקמת המשכן
זה ביטוי שהקדוש ברוך הוא מלך עלינו,
ואנחנו דואגים לו, לבנות לו בית
ולארוחות.
הייתי פעם,
הייתי הולך לנתניה
לפני ניסן, קצת לפני ניסן, ונשאר שמה.
הייתי אומר שיעורים.
והיה ראש חודש ניסן,
הייתי כותב על כתובות.
היה ראש חודש ניסן
בשבת.
שבת, ראש חודש ניסן.
אז הזמינו אותי לסעודה שלישית,
ודרשתי שם את הדרשה הזאת.
את הדרשה הזאת שכל הקמת המשכן
זה ביטוי שהעם ישראל. לכן
הקדוש ברוך הוא מבקש מגבית, הוא לא צריך את המגבית.
אבל אם ישראל לא יעשו,
לא הם שיבנו לי את המשכן, אין לזה שום משמעות.
כל העניין הוא שיבטאו שאני מלך עליהם.
אז בזה שהם הבונים מרצונם והם מתנדבים,
בזה הם מראים, אתה מלכנו ואנחנו בונים לך דירה.
בונים לך משכן.
לכן זה העניין. לא היה האצע מגבית, הוא לא צריך את הכסף שלהם.
אבל כל הרעיון של המשכן הוא להביא לידי ביטוי,
אנו עבדיך ואתה מלכנו.
אם הם לא ייתנו, אז אין כאן הביטוי שהוא מלכנו, אז הוא בנה לו משכן מהזהב שלו, נו, אז מה?
אין לזה שום משמעות.
כל המשמעות של המשכן שלנו...
אנחנו בונים לו
כי הוא מלכנו, אתה הוא מלכנו, אתה הוא מושענו
זה התירוץ על הקושייה
וזה חזק ביום, באתר השטרה לא אמו,
זו
הקמת המשכן. אז אני הייתי שמה ודיברתי את הדרושה הזאת
אבל אחרי כן אמרתי להם
תראו הקדוש ברוך הוא
בנינו לו ארמון בבית המקדש,
בית ראשון ובית שני ואחרי כן הוא הסתלק מאיתנו,
כביכול שכינתא וגלותא
הסתלק מאיתנו,
אבל כיוון שהיום, בדיוק היום,
לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה
חז״ל בנו משכן לקדוש ברוך הוא
והראו בזה שהוא מלך עלינו,
אז בואו ונחדש גם אנחנו את המלוכה.
הבאתי את הסיפור משאול,
שאול המלך בספר שמואל.
שאול
התמנה למלך על ידי שמואל
אבל הוא התחבא,
מצאו אותו, נחבא אל הכלים,
הוא לא היה רוצה להיות מלך
אבל
הביאו אותו והוא היה גבוה מכל העם.
אמר להם שמואל ראיתם זה המלך
ואתם רואים שהוא היה גבוה מכל העם.
אבל היו כאלה
שבזו אותו בליבם ולא רצו שיהיה, מה זה מלך? אין לו שום
עבר
לא עבר צבאי,
היה פתאום נהיה מלך.
אז הם לא הביאו לו מנחה,
הרבה הביאו לו מנחה
למלך, הביאו מנחה, מנחות, אנשים הביאו מתנות למלך.
אבל הייתה קבוצה של אנשים
שבזו לו.
טוב, אחרי כן
אנשי יבש גלעד
שבמזרח
איפה זה אנשי יבש גלעד? אולי על יד דריחו, אינני יודע
איפה זה בדיוק.
ביבש גלעד
ההמונים באו וכבשו את יבש גלעד.
והיהודים אמרו להם
תחרטו לנו ברית
ונעבוד איתכם, ניתן לכם מיסים, ניתן לכם
ונחרטו ברית שיהיה שלום.
אמרו להם,
המלך של עמונה אמר להם,
אני מוכן לעשות איתכם ברית,
אבל בתנאי שכל אחד ינקר עין ימנית שלו.
לתת, זה היה השפלה,
לעשות חרפה בעם ישראל,
לעשות את המושפלים,
כל אחד יהיה עיוור מעין הימנית.
אז זה מאוד לא מצא חן בעיניהם.
באו לגבעת שאול,
איפה ששאול נמצא, באו לשם וסיפרו לו, שאול לא היה שם בשעה שהם הגיעו,
וסיפרו ליהודים של שמה,
תראו מה שאומרים לנו ההמונים ועכשיו תבואו לעזור לנו,
אולי נלחם איתם.
הם רוצים להשפיל אותנו?
נעקור את העין?
ננקר עינינו בשבילם.
ואז כמו כל היהודים בכו
שהגיעו לחרפה כזאת,
שמלך עמוני יגיד,
כי לישראל לא היה צבא, לא היה
בשביל להילחם.
ואחרי כן שאול הגיע.
הוא ראה אותם בוכים.
מה קרה? מה אתם בוכים?
אמרו לו את הסיפור.
כך וכך,
והם עכשיו מחכים למי שיבוא להושיע אותם.
אז שאול שמע את הדברים ויחר אפו מאוד,
כעס מאוד,
על העמונים האלה.
ואז מה הוא עשה?
לקח את הצמד בקר שלו,
שהוא היה חורש בהם,
נדמה לי,
ושחט אותם חתיכות,
שלח חתיכות בשר לכל הערים.
מי שלא יבוא איתי למלחמה,
כך וכך אני אעשה לבקרו.
אני רוצה גיוס כללי.
וכתוב שהם
פחדו היהודים שיענישו אותם,
אז הם כולם התאספו,
300,000 איש מישראל ועוד 30,000 מיהודה,
והיה לו כבר צבא.
היה לו צבא.
הוא אמר לאנשי הבש גלעד, מחר אנחנו
מושיעים אתכם.
והם הלכו ל... חזרו למקומות.
ואמרו לעמונים
במשך היום אנחנו ניתן לכם תשובה.
בינתיים
שאול
בא בתחילת אשמורת האחרונה, השלישית.
עדיין היה חוסר, לפני עמוד הסחר.
ובא ליבש גלעד
והתחיל לעשות מלחמה עם העמונים, הפתיע אותם
והרג מהם לא נשאר.
לא נשארו שניים יחד.
כולם התפזרו ונפלו מהם, וככה נושעו אנשי יבש גלעד.
כשנושעו אנשי יבש גלעד
כולם ראו שהוא ראוי להיות מלך.
הנה הוא עשה מלחמה, הצליח
לגייס את היהודים למלחמה,
והנה עשו מלחמה.
אז אמרו,
עכשיו נהרוג
כל אותם שלא רצו אותו למלך.
אז שאול אמר, חס ושלום.
היום יום תשועה זה יום טוב.
תשועה שעשה לנו הקדוש ברוך הוא לא יהרג אף אחד.
ובאמת,
אבל,
כן,
אבל מה אמר להם שמואל? אמר להם,
נלך לגלגל ונחדש שם המלוכה.
נמליך מחדש את שאול,
והלכו לגלגל
כל ישראל ושחטו הרבה שלמים והרבה זבחים.
עוד לא נאסרו הבמות.
לפני שנבנה המקדש,
עוד לא נאסרו הבמות.
המשכן היה בשילה,
אבל שילה נחרבה.
אחרי כן, כשמת עלי נחרבה שילה.
הלך,
עשו בנוב, בנוב הוא גבעון.
אז
אמר נחדש שם המלוכה. אז אמרתי אני,
שגם אנחנו,
הרי זה אם אבותינו בנו משכן לאבינוס בשמיים.
למלכנו,
לאדוננו, למלכנו.
בנו לו משכן.
והמליכו אותו, זה ביטוי למלכות.
בואו ונחדש המלוכה.
היינו בגלות, ושכנתה בגלותה.
אללה, אנחנו נחדש המלוכה,
נקבל עלינו עול מלכות שמיים.
זהו.
רבי חנניה בן הקרשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות, שנאמר,
אדוני אחו עשר מען צדקו יגדיל תורה ויעדים.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.