עין יעקב - ברכות ס"ט-ע"ג | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

העין יעקב,

אנחנו במסכת ברכות, פרק שלישי, דף יט, עמוד א', אות ע'.

אמר רבי יהושע בן לוי

כל המספר לאחר מיתתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנום,

שנאמר בתהילים קכה,

והמתים עקל קלותם יוליכם אדוני את פועלי האבן שלום על ישראל.

דהיינו, אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם השם את פועלי האבן.

דהיינו, אדם נפטר, ומדברים עליו, אומרים לו, זה, טוב שהוא נפטר. אתה יודע מה הוא היה, איזה בעל חוב, איזה פה, איזה שם, איזה זה.

אז זה שמספר אחר מיתתם,

וכל שגים זה תלמידי חכמים, על אחת כמה וכמה שנופל בגיהנום.

וזה נלמד מהפסוק הטיבה, ה' לטובים ולישרים בלבותם,

והמתים עקל קלותם, יוליכם השם את פועלי האבן שלום על ישראל.

תנא דבר רבי ישמעאל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תערע אחריו ביום שמא עשה תשובה.

שמא עשאלקא דעתך, אלא ודאי עשה תשובה.

וכי תלמיד חכם לרגע אחד הוא

יישאר בספק של לעשות תשובה או לא לעשות תשובה? ודאי שעשה תשובה.

אז מה זה שמא עשה תשובה? מה זה הלשון הזו?

אמר רבא לא אמרן אלא והנה מילה בדברים שבגופו,

אבל בממונה עד דמהדר למראה.

ואמר רבי יהושע בן לוי ב-24 מקומות בית דין היו מנדין על כבוד הרב, וכולן שנינו במשנתנו.

ואמר לה רבי אלעזר היכא, אמר לה, לכי תשכח.

נפק דק ואשכח קלטה.

הלך ומוצא שלושה.

ומה הם? המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים,

והמזלזל בנטילת ידיים,

והמגיס דעתו כלפי מעלה, דהיינו כלפי השמיים.

המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים, מה יהי?

תתנן.

יש משנה בעדויות פרק ה',

משנה ו'.

הוא היה אומר אין משכין לא את הגיורת ולא את המשוחררת,

וחכמים אומרים משכין.

אמרו לו מעשה בקרקומית אחת שהייתה שפחה משוחררת בירושלים,

והשקו השמעיה ואבטליון.

ואמר להם דוגמה השקועה,

ונידוהו

את אותו אחד,

ומת בנידויו ושלחו בית דין וסקלו את ארונו.

אז סיימו בית דין לזכור אותו אחר מיטתו.

והמזלזל בנטילת ידיים, מה יהי?

דתנן, אמר רבי יהודה,

חס ושלום שעקביה בן מהללאל נתנדה,

שאין עזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה ובמירת חטא,

כעקביה בן מהללאל.

אלא את מי נידוהו?

את רבי אלעזר בן חנוך,

שפקפק בנטילת ידיים,

וכשמת

שלחו בית דין והניחו אבן גדולה על ארונו.

דהיינו, זה כמו סקילה.

ללמדך שכל מי שמתנדה ומת בנידויו,

בדין סוקלים את ארונו.

אבל לא יפה לסקול ארון של תלמיד חכם.

לכן הניחו רק אבן על ארונו.

והמגיס דעתו כלפי מעלה, מה יהי?

ראינו כגון חוני המעגל. דתנן שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל.

צריך אתה לתנדות.

זה חוני שעשה עיגול ובזכותו ירד גשם בעולם.

ואלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי.

רק בגלל הזכות שלך שאתה צדיק.

אבל מה עשה שאתה מתחתה לפני המקום ועושה לך רצונך?

איך אתה עושה ככה עיגולים והכל והקב' ברוך הוא זה?

כבן שמתחתה לפני אביו ועושה לו רצונו.

כמו ילד שבא לאבא שלו ומתחנן, אבא, נו אבא, נו נו נו אבא. הוא נמצא בשמונה עשרה.

הוא בא מדלנד לו, נו אבא, נו אבא, אבא.

ועליך הכתוב אומר במשנה כ' ג',

ישמח אביך ואימך ותגיע ליולדתך.

תנו רבנן העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם, נשמתין אחד אחד וקוראין.

אין המת מוטל לפניהם, הן יושבין וקוראין, והוא יושב ודומם.

הן עומדים ומתפללים, והוא עומד ומצדיק עליו את הדין, ואומר,

ריבון כל העולמים, הרבה חטאתי לפניך,

ולא נפרע אתה ממני אחד מיני אלף.

יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו, שתגדור פרצותינו, פרצות כל עמך, בית ישראל ורחמים.

אמר אבא יה,

לא מבעיה ללאיני שלמי מרהכי.

דאמר רבי שמעון בן לקיש ורן תנא משמדר, רבי יוסי, לעולם הלפתח אדם פיו לשטן.

לא מתאים שאדם ככה ידבר.

ואמר רבי יוסף, מהי כראה, שנאמר, כמעט

כסדום היינו. זה פסוק בישעיה א'.

מאי אהדר להו נביא, שמעו דבר אדוני כציני סדו.

זה, דהיינו, התבטאות

מאוד מאוד תקיפה וחריפה.

אמר אביהודה, אמר אבא מוצא כלאיים בבגדו.

אדם שמגלים בבגדו כלאיים,

לא סמל של הנצרות הפרוטוסטנטית,

שזו בעיה, כמעט בכל מקום היום יש.

השם ישמור ויציל.

כמה האדם צריך להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.

יש כאלה שמראים את עצמם שייכים לקדושה והם עמוק טבועים בתוך הסדרה אחריו.

וזה עוד אולי ככה מלמעלה, קמצוץ. לכו תדעו מה

המיליארדים שהם מסייעים ותומכים והכול ועושים.

השם ישמור ויציל.

שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל עמונם.

אמר אביהודה, אמר אבא מוצא כלאיים בבגדו פושטן אפילו בשוק.

מה היא טעמה?

אז אדם מצא כלאיים בבגד שלו,

חובה עליו לפשוט אותם אפילו שהוא בשוק. אה, יא ערום.

מה היא טעמה?

אין חוכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד אדוני.

כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב. זה חילול השם?

שאתה לובש כזה דבר, שהתורה אומרת

שבגד כלאיים לא יעלה עליך, מיד צריך לפשוט בשוק. אז לא עושים כבוד, שום דבר.

אפילו אתה רואה רב גדול שלבוש בזה,

לא עושה לו חשבון.

שולף לו את הבגד.

אמר אלי רב פפא לאביה,

מה ישנה,

כמה ראשונים דמטרחישלעו ניסה?

מה שונים הראשונים שלהם התרחשו ניסים?

ומה ישנה, ענן, דלא מתרחשן לניסה?

ומה שונים אנחנו שלנו לא מתרחשים ניסים?

מי שאל את זה? רב פפא שאל את אביה.

אי משום תנאייה.

בשנה דרעב יהודה כולי תנאייה בנזיקין אבה.

וענן כמטנינן שיטה סדרה.

ויהי יהווה מטר רב יהודה אבו אוקצין, האישה שכובשת ירק בגדרה.

ועמר אלי,

ועמר אלי זיתים שכבשן בתרפיהן טהורין.

כן.

אמר

הוויות דרב שמואל כחזינא הכח דהיינו קושיות

שהיו מתקשים בגמרא.

וענן כמטניתין בעוקצין תליסר מיטבתא.

ואנחנו בינינו יש לנו שלוש עשרה פנים של משנה אוברייתא שהם שישה סדרים.

ובמסכת אוקצין מסביר רשי גם יש שלוש עשרה פנים כגון משנת רבי ורבי יחיא ומשנת בר קפרה ולוי ותנא דבי שמואל.

דהיינו אז הם היו, היה להם דברים סתומים והם היו יושבים ופורקים אותם לבד.

מתאמצים.

היום כביכול רב פאפא ואביי, מה שהם

מדברים בדו-שיח שלהם, אצלם הכל מה שנקרא גרוס כביכול, שהם לא צריכים לטרוח כי יש להם כל כך הרבה

דברים שהסבירו.

ואילו רבי יהודה כישל יפחד משנא עד המטרא

ואנן כמצערינא נפשינו מצבח כצבחין ולית דמשגח בן.

ואצל רבי יהודה זה היה מה שנקרא בשלוף.

כן, שולף את הכל בקלות והכל.

ואצלנו אנחנו מצטערין וצבחין והכל ולית דמשגח בן.

אמר לי כמה יהבו כמסרי נפשיו וקדושת השם. אתה יודע למה

אצלם

יש סייעתא דשמיא יותר גדולה? כי הם מסרו את נפשם על קדושת השם.

ואנן לא מסרינא נפשין על קדושת השם.

כי האדר אב אדא בר אבא חזי אלאי כותית

דהבת לבישת כרבלתא בשוקה.

הוא ראה איזה כותית אחת גויה, כן?

שלבשה בגד ארוך אדום בשוק.

כגון, הם דימו את זה לקרבלתא בשוקה כמו קרבולת של תרנגולת שנמצאת בשוק.

סבר דה בת ישראל, הוא היה בטוח זה בת ישראל.

קם קרא אמינא לקח את הבגד של ארץ' וקרא אותו.

זה צנוע קרא לסטוב עם בגד אדום בשוק?

ודאי שלא.

יגלה מילתא דה כותית, פתאום הוא ראה אוה, זה כותית, זה גויה,

זה לא יהודייה.

שיימויה בארבע מאה זוזי.

כן.

אז העריכו את זה, את הנזק שהוא עשה, בארבע מאות זוז.

של מה? של הבושת שלה, של ראש האישה, שהיא הייתה באמת פרועה.

אמר לה משמך,

אמרה לה מתון.

אמר לה מתון, מתון, ארבע מאה זוזי שביאה.

כן, אז השם שלה היה מתון.

אמר לה מתון, מתון, ארבע מאה מאה זוזי שביאה. השווי שלה זה ארבע מאות זוז.

כן.

אז הנה ראינו שאפילו הגויות פעם היו הולכות כביכול, כן? בצניעות, שהיו מכסות את עצמן. אמנם בבגדים שהם לא צנועים, בבגדים אדומים שבולטים לשוק.

אבל הם עדיין לא מכסים את עצמם.

רב גידל, הבה רגיל דהבק האזיל ויתיב בשער את וילה.

היה סמוך לבית המקווה, לבית המרחץ.

אמר להו, אך התבילו ואך התבילו.

אמרה לה רבונו, לא מסטפה מר מעט סערה, אתה לא מפחד מעט צהורה.

אמר להו, דמיין באפה כי קרקעיך חיברה.

כן.

אני מדמה אותם כמו ברווזים, אווזים לבנים.

רבי יוחנן אבה רגיל דהבק האזיל ויתיב בשער את וילה.

אמר רבי יוחנן.

אמר כי סלקן ועטן בנות ישראל מנהרה מטבילה להסתכלן בי.

שיסתכלו עלי.

דלהבא אלוהו זרעה שפירק ותה.

שיהיה להם זרע יפה,

משופר וטוב.

למה? כי רבי יוחנן היה יפה תואר ויפה מראה.

אמרו לרבונו, לא קם מסתפר מר מעין הבישה. אתה לא מפחד מעין הרע?

בסדר, יצא רע, הבנו.

אבל מה עם עין הרע?

אמר לו, אנא מזרעא דיוסף

כעתינא דלושלת בעין הבישה, דכתיב

בראשית בנט בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.

ואמר רבי אבהו אל תקריא עלי עין אלא עולי עין.

דהיינו שכל מי שרוצה להטיל בו את עינו, זה מדלג, עולי עין.

מדלג, העיניים מדלגים מעליו.

רבי יוסי בר חנינא אמר מאחה,

מניין לומדים את זה, שלא שלטה בעין הבישה, שנאמר, וידגו לרוב בקרב הארץ.

מדגים שבים, מים מכסים אותם, ואין עין שולטת בהם.

אף זרוע של יוסף אין העין הרע שולט בהם.

ויבא יתי מעלה עין שלא רצתה להיזון ממה שאינו שלו,

אותה עין, ולכן אין עין הרע שולטת בו.

דרש רב עיברא, זימנין אמר למשמדי רב עמי, וזימנין אמר למשמדי רב אסי. אמר מלאכי אשר ידפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, כתיב בתורתך,

אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל.

דכתיב, אנחנו רואים את זה בברכת כהנים, יישא אדוני פניו אליך.

ואיך אתה אמרת שלא יישא פנים ולא ייקח שוחד, בתורתך?

אמר להם, וכי אשא פנים לישראל?

שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת,

והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כבצה.

אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת, ומנין לברכת התורה לפניה מן התורה,

שנאמר כי שם אדוני יקרא הבו גודל אלוהינו.

ואמר רב עבד אברהבה מנין שינה יחיד אומר קדושה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל,

כל דבר שבקדושה לא יהא פחות

מעשרה.

מינן הם מילה?

דתנא.

רבינאי אחוה דרביחיא בר אבא איתה תוך.

תוך כתיב הכה

ונקדשתי בתוך בני ישראל,

וכתיב התם היבדלו מתוך העדה הזאת.

ועטיה עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת ומה להלן עשרה אף כאן עשרה, אז דהיינו שני לימודים שמלמדים אותנו שרק דבקה בעשרה.

ותניא רבי יהודה בן ביתרה היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה.

ומעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן ביתרה, אמר לבני פתח פיך ויעירו דבריך שאין דבר דברי תורה מקבלין טומאה. תפתח

שנאמר הלו כה דברי כאש נאום אדוני, אם האש אינה מקבלת טומאה ודברי תורה אינם מקבלים טומאה.

כן,

היה מתפלל ומצא צואה במקומו.

אמר רבא אף על פי שחטא תפילתו תפילה ומתקיף לרבא ואז זבח אחרי שעים תועבה

אלא אמר רבא הואיל וחטא אף על פי שהתפלל תפילתו תועבה

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר ביונתן הנצרך לנקביו הרי זה לא התפלל משום שנאמר

היא כל נקראת אלוהיך גיסראם

סיפרו לי שבוע שעבר איזה יהודי אחד שהיה באיזה בית כנסת

אז הוא אמר אנחנו יודעים שההלכה אומרת שבאמת

אדם שהוצרח לנקביו אפילו באמצע תפילת שמונה עשרה מייד מפסיק והולך ומפנה את עצמו

אבל הוא אומר היה שם איזה

גבאי בית הכנסת וכולי או לא יודע אחד מהמתפללים שהוא כל כך מקפיד על דיבור בבית הכנסת

שהוא שמע שיש קבוצה של מתפללים שסיימו את התפילה ומדברים וזה מפריע

אז הוא עצר באמצע שמונה עשרה והלך לעיר להם אסור לדבר בתפילה

פשוט שהדבר הזה אסור לעשות אותו

לא עוצרים באמצע שמונה עשרה אלא רק אם אדם נצרך לנקביו

תפילת שמונה עשרה אתה ובורא עולם אתה נמצא מול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

פשוט שחס ושלום חס וחלילה אדם לא יעשה כדבר הזה אז זה טעות

וצריך להסביר ולבהר לאנשים שלא יודעים

מתי כן אם אדם לא ילמד את ההלכות איך ידע באמת כיצד לנהוג ולהתנהל

כן אנחנו סיימנו באות ע' ד' לא כולל

גדול גדול אדוננו ולגדולתו אין חקר עד מקום שאין יד שכלן ומגעת הוא כבר כתב בספר החרדים אנחנו עוברים למוסר כן הפה ליועץ

שכמו שלתינוק קטן שאינו יודע לספור אלא עד עשרה כשיאמרו לו עד אין חקר ועד אין מספר יעלה במוחו ויצעיר שמאה הוא אין חקר ואין מספר

דהיינו אדם שמכיר את המספר הכי גדול אז הוא יודע שזה הכי הסוף

זה הכי גדול אז בילד קטן זה עשר יותר גדול כבר מאה וכן על זה הדרך

אז זה אצלו במושג של עד אין חקר ועד אין מספר

וכשידע לספור עד מאה עליה במוחו ויצער שאלף או עשרת אלפים הוא עד אין חקר ואין מספר

כן כל מה שאנו מציירים בדעתנו בגדולת אדוננו

לא נשיג לצייר אפילו כערך הקטן שאינו יודע לספור אלא עד עשרה

ועל כל פנים ראוי לנו שנזכור תמיד כאשר נאכל גדולת אדוננו עד מקום שיד שכלנו מגעת בראותנו גודל העולם השפל

והוא כעין נגד גבוה ממנו וגבוה מעל גבוה

וגבוהים עליהם גדודי גדודים ורובי רבבות עד אין חקר ועד אין מספר

והכל כעין נגד גדולת אדוננו ונאמין באמונה שלמה שאין יד שכלנו מגעת להבין ולצייר גדולת אדוננו אחד מיני אלף אלפי אלפים

ורובי רבבות ואיננו רשאים לחשוב בו כלל

כמו שכתוב בפתיחת אליהו.

ואין אנו רשאים לחשוב בו כלל כמו שכתוב בפתיחת אליהו,

לית מחשבה תפישה בך כלל, וכן אמר המשורר חקור פעוליו רק אליו, אל תשלח ידך.

ומחשבה זו מועלת בהצטרף לחשוב כנגדה פחיתות האדם ורוב טובת ואהבת הבורא אליו.

והתעוררת אהבה והיראה והענווה והשמחה, ומזה נמשך כל היהידות ויראת ה' טהורה.

כי אשרה הגבר שיתמיד במחשבה זו מעת לעת.

והיא גופה המצווה וגוררת מצווה ושמירה מכל חובה, ושתהיה עבודתו עבודה שלמה.

וזוהי

מידת חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם כל תפילה,

כדי לחשוב בגדולת הבורא ובפחיתות האדם,

ואחר כך יכלו לעמוד ולהתפלל כאשר ייאות ליתוש העומד לשרת לפני מלך רם ונישא יום מנורא.

וזהו כלל גדול בתורה וזה כל האדם.

והנה הקדוש ברוך הוא לא הגדולה ולא נאי הכבוד, והוא חלק מכבודו לברוריו,

וציווה לחלוק כבוד כל אחד ואחד למי שגדול ממנו.

כגון לאב ואם וארב ומי שגדול ממנו בחוכמה ובמניין, וכן האח חייב לכבד את אחיו הגדול ממנו.

וכדומה כל הגדול מחברו חייב בכבודו, שכן אמרו רבותינו וזיכרונם לברכה,

מניין ליודע בחברו שהוא גדול ממנו, שחייב לנהוג בו כבוד, שנאמר בדניאל ו״ד כל קבל די רוח יתרה השתכחת ב״

שהוא חייב לכבודו הרי הוא כמבזה את הקדוש ברוך הוא שציווה על כבודו.

והן ראוי לאדם לבקש גדולה שהרי אמרו בגמרא בפסחים פ״ז פ״ב רבנות מקברת את בעליה,

כי לא יינקה מרעת הגאווה כי רבה כי אם בכוח וחיל ומלחמה תדירית.

ואם ראוי בכל עיר ועיר שימנעו עליהם אחד לגדול שינגם וינעלם ועצתו ינחם ויזהרו מאוד בכבודו ולא ימרו את דברו.

אפילו אם כולם שווים במעלה ייתנו הגדולה לאחד שיהיה כמלך בגדוד.

וכן בכל בית אחד גדול יהיה הבית והגדול ייטול עצם מן הקטן והקטן יכבה את הגדול.

ולא ימרה את פיו כי זה כלל גדול ליישוב העולם ולתיקון הערים ולשלום בית.

שאם היו אומרים העולם למה ימלוך זה למלך עלינו וימשול בו להמית ולנטוץ ולנטוש ומה יתרון לו עלינו נהיה כולנו מלכים היה נחרב העולם.

אם יהיו הרבה מלכים מה יהיה?

העולם לא יכול להתקיים.

צפון קוריאה, דרום קוריאה, וכן על זה הדרך.

העולם לא יכול להתקיים ככה. כל אחד רוצה לשלוט.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא?

אומר אני מנהל את העולם. והנה עכשיו אתם תעשו מלחמה ונראה מי השולט. בסופו של דבר יכניע את כולם.

וכן בכל העיר והעיר ובכל בית צריך שיהיה אחד גדול ומנהיג על פיו יחנו ועל פיו ייסעו. הוא יצא ולמד מתכונת הגוף שהראש למעלה.

ואם היו אומרים הרגליים למה היא הראש למעלה? אנחנו רוצים להיות למעלה.

היה הגוף בטל,

לכן לא יהיו כולם ראשים,

אלא על פי הרוב ימנו ראש אחד, ובזה יהיה שלום בחילם ושלווה בארמנותיהם.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנון המקשר אומר, אז יש ברוך הוא בדקות ישראל.