מתנות כהונה לכהנת | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 03.06.2017, שעה: 22:14
- - - לא מוגה! - - -
אומרת, עולה
היה נותן את המתנות לכהנת.
מה זה מתנות? ידוע שיש מצווה.
כששוחטים בהמה, אפילו בזמן הזה, חולין, לא קודשים.
כל בהמה שאתה שוחט,
צריך לתת זה רוע לחיים וקיבה.
אז זרוע זה הרגל הראשונה, הקדמית,
כי למעשה זה לא רגליים, זה במקום הידיים,
רק היא הולכת על הידיים, כל הבהמות הולכות גם על הידיים.
הרגליים זה הרגליים האחוריות,
אז הזרוע לחיים והקיבה.
נותנים לכהן, עכשיו כתוב שעולה היה נותן את המתנות לכהנת.
והגמרא מקשה על זה קושייה.
למה?
עולה סובר, כתוב כהן, כהן הוא עדין כהנת. דיבר התורה בלשון זכר, אבל לאו דווקא כהן, צריך
גם כהנת.
אם זרע אהרון הכהן,
אפשר לתת לה או לתת לה תרומה.
למה לא לתת לה תרומה?
או, תכף נראה גם פדיון הבן.
אז הגמרא מקשה קושייה על עולה.
שיש דין במנחות,
כל מנחת כהן,
כליל תוקטר,
לא תאכל.
מנחת כהן כליל תהיה.
בפרשת צו.
כל המנחות
עושים קמיצה,
את הקומץ מקטירים על המזבח,
ואת שאר המנחה נותנים לכוהנים לאכול,
כמו קורבן חטאת.
אתה עושה זריקת אדם,
מקטיר את ההימורים, ושאר הבשר הולך לכוהנים.
גם מנחת השיריים הולכים לכוהנים לאכול.
אבל אם זו מנחה שכהן הביא,
כל מנחת כהן כליל תהיה,
נשרפת כולה באש,
לא תאכל, אסור לאכול אותה.
עכשיו, יש ברייתא
שמנחת כהנת,
מנחת כהנת נאכלת.
ברייתא מפורשת
שמנחת כהנת נאכלת.
תודה רבה.
מנחת כהנת נאכלת.
אם נגיד כהנת, אם נגיד כהן, ואפילו כהנת,
צריך להיות שכהנת שהביאה מנחה,
תישרף,
כמו של כהן.
אלא ראייה שלא אומרים כהן אפילו כהנת. כהן זה בדווקא זכר, לא נקבה.
בסוף הגמרא אומרת,
אז הגמרא אומרת תירוץ על הקושי הזאת.
הגמרא אומרת תירוץ שלגבי מנחת כהן,
כתוב שם,
זאת המנחה אשר אהרון ובניו.
כתוב שם פסוק אהרון ובניו.
איפה שכתוב המילים בניו,
זה בנים ולא בנות.
אם כתוב סתם כהן, כהן.
הוא עדין כהנת, רק הוא דיבר, בלשון זכר זה את כל התורכה.
אבל כשאומר בניו,
בניו ולא בנותיו,
זה ממעט כהנת. אז הגמרא אומרת,
זאת אומרת, עולם מודה במנחת כהנת שנאכלת.
כי איפה שכתוב בניו,
זה לא בנותיו.
והגמרא אומרת להלכה,
הלכתה קרבתי דעולה,
שאפשר לתת מתנות כהונה לאישה.
כהנת אישה.
מביאה הגמרא, רב כהנא היה אוכל בשביל אשתו.
היה מקבל מתנות, כהונה,
זרוע לחיים וקובע בשביל אשתו. זאת אומרת, הוא בעצמו לא היה כהן.
אפילו שקוראים לו רב כהנא,
הוא לא היה כהן.
אבל אשתו הייתה כהנת,
והוא לקח בשביל אשתו והוא אכל את זה.
לא חייב להביא דווקא לאשתו, אבל הוא היה לוקח,
הוא היה זוכה בשביל אשתו,
ואוכל את זה. אשתו מרשה לו.
והוא אוכל את זה, מבשלים לו ואוכל.
זה לא תרומה.
הוא לא כהן, אבל אשתו... תרומה, תרומה, לא תרומה. אה, תרומה.
תרומה הוא לא יכול לאכול, תרומה זה איסור אכילה לעזר.
אם הוא לא כהן, הוא לא יכול לאכול.
אבל זרם עין כאן זה חולין,
זה לא אסור באכילה לעזרים,
זה רק המתנה.
למי נותנים זרוע לחיים וקיבה?
לכהן. חייבים לתת לו מתנה.
את המתנה הוא היה לוקח בשביל אשתו ואוכל את זה,
כי זה מותר לישראל לאכול זרוע לחיים וקיבה, זה לא נהיה קודשים. מה זה ממון של הכהן? זה כסף של הכהן?
אפילו זה של הכהן,
מתנה זרע לחיים וקיבה נותנים, לא חזה ושוק,
לא לערבב, חזה ושוק זה בשלומים,
בקודשים.
אני מדבר, זרע לחיים וקיבה בחולין.
כל בהמה שהיהודי שוחט
חייב לתת לכהן,
זה רוע לחיים וקיבה, הוא בא בשולחן ערוך.
למה היום לא נוהגים את זה?
זה שותפות עם הגוייל. מה? שותפות עם גוייל.
לא, לא, לא, לא בגלל זה. לא בגלל זה.
על בכור זה פטור, מה שאתה אומר. כל בכור בישראל.
לא קונים את הבשר, הם קונים חלקים מהגוייל.
הם שוחטים אצל הגוייל,
וקונים רק חלקים מהגוייל. בסדר, אבל אם גם הפועל, אתה יודע,
פה בבני ברק יש הרבה תימנים שוחטים כבשים כל הזמן.
הייתי פעם
אצל שוחט תימני פה, שועט את הכבש.
הוא לא נותן זרוע לחיים.
לא נהגו היום, אבל זה שמדברים על זה.
אבל בשולחן ערוך יש הלכות,
ביוראי דעה,
הלכות זרוע לחיים וקיבה.
אז זרוע לחיים וקיבה,
אולי אומר שאפשר לתת גם לכהנת.
לא צריך דווקא כהן,
אבל מנחת כהן,
מנחת כהנת נאכלת.
למה כהן ולא כהנת?
למה? כי שם כתוב
אהרון ובניו.
איפה שכתוב בניו,
זה בנים ולא בנות, התמעטו הנשים.
אבל איפה שכתוב כהן סתם, זה לא ממעט.
כי גם התורה מדברת בלשון זכר, אבל לא הדין כהנת.
זהו,
אז עכשיו תראו, מביאה הגמרא שם
שרב כהנא
היה אוכל
בשביל אשתו, אומר התוסרות,
אפילו שרב כהנא,
הוא לא היה כהן,
כי הגמרא מספרת
במסכת פסחים, דף מ' ט',
שרב כהנא אמר
היידא גלינא משום דין סיבנא כהנתא.
הרי רב כהנא גלה
מארץ ישראל, מטבריה,
הוא גלה לבבל.
למה?
כי היה שם איזה יהודי
שהלך עם גויה.
אז הביאו אותו ונתנו לו מכות.
ואחרי כן, רב כהנא
הלך היהודי הזה ועושה רעש, למה נתתם לי מכות?
אמר לו, אתה באת על בהמה.
הרי גויים, זרמת סוסים, זרמת סוסים, מה אתה אומר?
אמרנו, אתה קורא להם בהמה?
אני הולך כעת להלשין עליכם שאתם אומרים שגויות זה בהמות.
אז הוא חשש
שהוא ילשין ויזיק להם.
יש לו דין רוידף.
מי שהולך למסור לגויים אפילו הולך למסור ממון.
מוסר, יש לו דין שרודף.
לפי שעלול לבוא להריגה,
אז הוא קם
גם רב כהנא, כנראה, דעה קראטה,
נתן לו מכה בצוואר,
גמר אותו.
הבא לאורגה, חשכם לאורגה.
אז עכשיו, כשהוא נהרג,
אמר לו רב,
מהר תברח
לארץ ישראל,
שפה הפרסים הם מקפידים על שליחות דמים, תברח שלא יתגלגלו.
אז הוא ברא לארץ ישראל, הוא ברא
לארץ ישראל.
אז הוא אמר,
למה אני גליתי?
באתי לגלות.
הייתי גר שם, ויש לו אישה וילדים, הוא מגורע.
למה גליתי? כי התחתנתי עם כהנת.
וכנראה שאהרון הכהן לא מרוצה ממנו.
אז,
לכן כתוב, לא כדאי להתחתן עם כהנת.
ובאותה גמרא כתוב, למה?
כי אולי לא ראוי אתה להעמיד דורות מכהן.
טוב, אז רואים שרב כהנא לא היה כהן.
הוא גלה בגלל שנשא כהנת.
רואים שהוא בעצמו לא היה כהן.
אז באמת, אומר התוסות, רב כהנא אכל בשביל אשתו.
אשתו הייתה כהנת.
במסכת
מוסיף התוסות.
ראדה אמר בקידושין דף ח',
בקידושין דף ח' כתוב
שרב כהנא שקיל סודרה בפדיון הבן,
אפילו שלא היה שווה חמש צליים,
אבל כיוון שהוא רב,
הוא היה צריך
סודר על הראש כמו הסודר שהיה לבבשה, לזכור מאוד בראשה.
ככה הרבנים ככה הלכו.
זה היה חשוב לו ללבוש את הסודר.
אז הוא מוכן,
הוא היה מוכן
לקבל את זה בחמשליים.
הוא היה, מישהו בא לפדות את הבן שלו,
ואין לו חמשליים, יש לו עד סודר, הסודר לא שם בחמשליים, שם בשלוש.
אבל הוא מוכן לקבל את זה בחמשליים,
בגלל שהוא זקוק לו,
ולכן,
בגלל שזה זקוק לו, לכן,
אז הגמרא אומרת שרב כהנא לקח, סודר בפידון הבן.
שואל הטוסות, הרי רב כהנא לא היה כהן,
איך הוא לקח?
והטוסות לא מתרץ
שהוא לקח בשביל אשתו, בחולין הטוסות נשארה בקושייה.
לא אומרים שצריך לומר, זה רב כהנא אחר, הטוסות אומרת.
ולא אומר הטוסות
שהוא לקח בשביל אשתו.
בטוסות, בקידושין כתוב, שהוא לקח בשביל אשתו.
שם על פדיון הבן, שם מדובר על פדיון הבן.
גם פדיון הבן אפשר לתת לאישה,
לא חייבים לתת לכהן.
וכאן אני רוצה לומר מה שאמרתי כל הזמן פה, כשהיה פה
פדיון הבן.
ברוך אתה אלמנו יהיה אלינו מלך העולם,
שהכהן יהיה בדברו.
אמן.
כל הזמן אני אמרתי בפדיון הבן
שלא צריכים דעת כהן. אני לא אמרתי, איזה יקצוף מדבר?
שגם לכהן קטן אפשר לתת את פדיון הבן. הוא לא צריך פה להקנות לך את הילד.
כל הנוסח הזה שאומרים,
ומאי בעיטפה אתה רוצה את הילד שלך
או אתה רוצה לתת לי כסף.
הוא אומר, טוב, אם אתה נותן לי כסף אני נותן לך את הילד. כאילו הילד שייך לכהן
והוא מקנה אותו.
זה לא ככה,
זה רק מצוות מתנה.
ולכן אומר הקצות שאפילו לכהן קטן אפשר לתת
את החמשת סלעים ולבדוק.
אין כאן, אם היה צריכו
לבדות את הילד, לעשות פדיון לילד,
צריך דעת.
קטן אין לו דעת,
אבל לא צריך דעת. זה אני רואה גם בטוסות כאן.
הרי מה פשוט רב כהנא לקח את הפדיון הבן, את המסודר בשביל אשתו,
בגלל שאשתו היא כהנית,
אז הוא לא צריך לזכות ישר מן הנותן.
הוא זוכה מקודם לאשתו,
אחרי כן הוא לוקח לעצמו את זה בשביל אשתו. הפדיון הבן זה עם אשתו.
הוא נותן הכהן לאשתו
של רב כהנא,
אז הוא צריך לזכות.
והיא לא פה,
זוכה לה,
והיא לא יודעת בכלל שעושים,
וזה מספיק.
איפה הדעת שלה? אין דעת, רואים? לא צריך דעת בפדיון הבן,
דעת של הכהן.
לא צריכים דעת של הכהן.
יש בזה זוכין לאדם שלא בפניו, ויש פעולה. כן, מדין זכין לאדם שלא בפניו.
אבל אם היה צריך את העד של הכהן,
מה יועש שתזכה לכהן?
אני באמת פעם עשיתי הלכה למעשה.
הייתי בבר יעקב,
ושם היה איזה יהודי תימני,
קראו לו סעדיה, זכרנו לברכה, נפטר.
סעדיה חסיד.
סעדיה חסיד, קראו לו.
אז סעדיה מאוד רצה לקיים.
מצוות פטר חמור,
פדיון פטר חמור, וגם אני מאוד רציתי שיהיה לי פטר חמור ונבדה אותו.
אז עשינו הסכם ואנחנו שוטפים.
נקנה פטר חמורה שעוד לא ביקרה
ונבדה ויהיה חמור זכר
ואז יהיה פטר חמור.
אז מה עושים עם פטר חמור? פודים אותו בשה.
אז הוא הביא שה.
שה קטן,
שאני שילמתי עליו חלק.
אנחנו היינו שוטפים בשה
והיינו צריכים להקנות את זה לכהן.
אבל לא היה שם כהן.
אז אני, מה אני עשיתי?
אמרתי לו,
יש לי חתן כהן,
הקניתנו את הפטר חמור, את השה,
את הפדיון פטר חמור.
אמרנו ראשית,
פטר חמור זה יהיה פדוי על הפדיון הזה,
ועכשיו אני מזכה לו,
מזכה לו לכהן.
זיכיתי לו, זה היה חתני,
זיכיתי לו את השה,
ושוב מכרתי את זה לסעדיה בשבילו,
ואת הכסף הבאתי לו.
עשינו את זה לפני כמה שנים, לפני בערך
עשרים שנה, עשינו בישיבה,
רצינו, עשינו,
שיהיה לכל השם מצוות פדיון פטר חמור.
זו מצווה,
לא מצווה, גם פה עשו, ועצר אבכם קנירסקי, לא מזמן היה,
לפני כמה שנים, עשו פדיון פטר חמור.
אבל מה אני אגיד לכם
על התוספות?
הבאנו עכשיו מחלוקת.
מתנות כהונה,
גזל הגר, בפרשת השבוע יש גזל הגר.
אתם יודעים מה זה גזל הגר, אדם שנשבע
על ממון חברו בשקר,
אין לי, לא נתת לי.
והוא אחרי כן הודה שהוא נשבע לשקר,
חייב לתת לו קרן וחומש,
לתת קרן ולהוסיף חומש על זה,
ואשם, אשם גזלות.
זה נקרא אשם גזלות.
הטוב, זה כשיש כהן,
כשיש,
כשיש, הנגזל נמצא פה, אתה נותן לו לנגזל.
קרן וחומש לנגזל,
ואשם לקורבן, אשם.
אבל אם גזל גר,
אז בתורה, בפרשת השבוע כתוב,
שאם הוא מת, לתת לקרוב שלו.
ואם אין לה איש גואל,
ונותן קרן וחומש, נותן לכהן,
ועכשיו מביא לה במשבח.
כתוב שאם אין,
הנגזל מת,
ואין לו יורשים, איך יכול להיות יהודי שאין לו יורשים?
הרי אומרת הגבוהה, כמו גר.
גר, אין לו הורים, אין לו יחס עם העבר,
ולא נולד לו עדיין ילד.
אז עכשיו הוא גזל את הגר.
גזל את הגר, ואין לו למי לתת את הקרן וחומש.
אז התורה מחייבת את הגזלן,
הנשבע לשקר הזה,
לתת את הקרן וחומש לכהן.
זה גם מתנור כונס.
מה פתאום זכה הכהן
במה שמגיע לגר? הרי אם היה ישראל,
היה נותן לו, ואם היה חי הגר, היה נותן לו.
רק הגר מת, ואין לו יורשים.
אז נותנים לכהן. זה מתנור כונס, זה חלונה מתנור כונס.
מה הדין לתת לכהנת?
גם טוב.
איפה שכתוב כהן,
גם כהנת. כך אמר אולה.
אולה היה נותן מתנתה לכהנת.
אבל במנחת כהנת
נאכלת.
אז רואים במנחת כהנת כהן ולא כהנת.
הרי מנחת כהן נשרפת.
קליל.
אבל מנחת כהנת נאכלת.
אז הגמרא אומרת, למה שמה לא אומרים
כהן ואפילו כהנת?
בגלל שמה כתוב
אהרון ובניו.
השואלים קושיה עצומה על הטוסות
במסכת קידושים, שהם אומרים שגם בפידיון הבן
רב כהנא לקח את הצודר בשביל אשתו.
מכיוון שאשתו היא כהנת, מגיע לה פדיון הבן. יכולו לקבל פדיון הבן.
הרי בפדיון הבן יש בפרשת במדבר,
אנחנו יודעים מה שהיה בפרשת מדיבר,
שמנו את הבכורות
ומנו את הלווים. הלווים היו 22,000
והבכורות היו 22,350, לא?
ואז נשארו,
נשארו כאלה
נשארו כאלה בכורות.
היו 22,000 בכורות 300. נשארו כאלה בכורות שהלווים לא היו במקומם.
הרי הפסוק אומר שהלווים פטרו את כל הבכורות מפדיון הבן.
כל לוי פטר כהן אחריו.
אבל,
אבל,
כתוב 273 היו עודפים.
ואת, הנה, בבכורות,
והיא כל בכור זכר,
שניים ועשרים אלף,
שלושה ושבעים ומתיים.
שלושה ושבעים, לא שלוש מאות.
שלושה ושבעים ומתיים.
273. אלה, הכוהנים האלה, לא היה כנגדם לווים.
הלווים היו רק 22,000. והבכורות היו 22,200,273.
אז אלה, ה-273, צריכים פדיון הבאים.
לעשות פדיון.
וחמישה צלעים.
אז אמר לו הקב'-ברוך-הוא למשה, קח מהם חמישה צלעים.
איך אני אקח מהם? כל אחד יגיד לי, אני אולי כנגד הלווים.
אולי לוי פטר אותי.
אז הוא עשה גורל.
וכתב,
גורל של 22,000 פתקאות
ו-273.
ב-273 כתוב,
כתוב חייב חמישה צלחים.
בשאר הפתקאות פתור.
וכל אחד לקח, ומי שעלה בידו שהוא חייב, משלם. ועל פי הגורל שילמו.
למי נתנו את החמישה סלחים?
למי נתנו? נתנו את זה לכהן.
אז כתוב שם,
לקח את החמשת-חמשת שקלים לגולגולת,
בשקל הקודש תיקח עשרים גרס שקל,
ונתת כסף לאהרון ולבניו.
פדויי עוטפים בהם.
כתוב בפירוש פה, לאהרון ולבניו.
באיפה שכתוב לאהרון ולבניו?
בחמשת פידון הבן. פה עשו פידון הבן,
פידון בכור,
ל-273.
חמשת-חמשת סלחים כל אחד.
למי לתת את זה? לאהרון ולבניו.
הרי איפה שכתוב בניו,
בניו ולא בנות.
אז זה כמו מנחת כהנת.
מנחת כהנת נאכלת, לא נשרפת, לא כמו מנחת כהן.
אתה רואה,
וזה פלא עצום, נדמה לי, הקושה הזאת.
הרי התוספות בקידושין דף ח'
אומר שלמה הרב כהנא לקח פידון הבן סודר?
בגלל אשתו.
הוא לא היה כהן, אבל אשתו, כהנת, יכולה לקבל פידון הבן.
זה לא נכון, הרי פידון הבן כתוב בניו, בניו ולא בנותיו, זה כמו מנחת כהנת
שנאכלת.
נדמה לי, הנודע ביהודה הקשה את זה. אני לא זוכר,
אני זוכר שפעם דיברתי על זה והבאתי את האחרונים על זה,
אבל מי בדיוק הקשה את הקושייה?
נדמה לי, הנודע ביהודה שאל את הקושייה, שזה
נשכח מן התוספות
את הפסוק,
אומנם בפרשת
פדיון בכור,
זה בפרשת בוא,
לא מוזכר שמה בניך.
אז כהן,
לא כתוב שם אהרון ובניו.
אבל פה, בפרשת במדבר, זה גם היה פדיון בכור.
וכתוב חמשת חמש שקלים, כתוב,
ונתת כסף לאהרון ולבניו,
פדויי העוטפים.
מהם?
זו קושייה עצומה.
למעשה, אני, ודאי, אני,
למעשה בפדיון הבן,
אני לא אעשה כמו התוספות בדף ח',
ואתה רואה שהתוספות
בחולין דף קל״א נזהרו,
ולא אמרו אותו תירוץ
גם שמה שהוא לקח בשביל אשתו,
כי פה כתוב בנף.
עומדים על הקושייה הזאת, לא זוכר מי
עומד, כי זה גם בראש,
בבכורות.
אולי שמה בראש, אולי המפרש זה בעל לחם חמודות,
בעל התוספות יום טוב, אולי הוא מקשה את הכושה.
זה פסוק מפורש בתורה,
השתמיתתיו לדברי התוספות.
מתי אומרים כהן ואפילו כהנת? אם כתוב המילה כהן?
אומרים, התורה דיברה בלשון זכר, אבל הוא הדין כהנת.
אבל אם כתוב בנה ולא בנותה,
גמרה בדף קלד ולגבי מנחת
כהנת שהיא נאכלת.
אז אתה רואה,
ואכן למעשה, אבל אם...
אבל רואים מאותו תוספות.
טוב, בואו נניח שגם כהנת יכולה לקבל.
אבל איך הרב כהנת קיבל? הוא זכה מקודם לאשתו,
אחרי כן הוא לקח את הסעיף הזה, את הסעיף הזה.
הוא צריך לזכות לאשתו, ואשתו לא ידעת מזה שהוא זוכה לה.
אז הם רואים משם מה שאפשר,
לא צריך שהכל, פעם הייתי פה,
ופה בבני ברק, ברחובי דו-שערים עשו שם פדיון הבן,
והאנשים הקרובים
היו מנתניה ואים.
היה שם איזה סבא זקן
של האישה, של האימא,
והוא כהן.
אמנם
הבת שלו התחתנה עם ישראל,
והנכד ישראל.
הנכד חייב בפדיון הבן.
לוויה
או כהנת
שהתחתנה עם ישראל, הבן פטור.
אפילו לוויה, לא רק כהנת.
לוויה שיולדה אפילו מישראל,
הבן פטור.
כי בפתר רחם תא לא רחמנא.
כיוון שהאישה היא מזרע הלווים,
לווים, הרי לווים פטורים
מפדיון הבן.
הגמרא לומדת עם קל וחומר.
אם לווים יכלו לפטור כהנים, כל הבכורות,
חושקיהם שפוטרים את עצמם.
אז אם יש להם בן בכור, לא חייבים.
לווים לא חייבים לעשות פידון הבן.
לכן,
כשעושים פידון הבן,
שואלים את ההורים,
אם האימא היא לא כהנת, אם היא לא לוויה,
כי אם היא לוויה גם פטור אפילו עם האבא ישראל.
אז היה שם, מה חיכו לה על כהן, בא מנתניה?
אז סבא הכהן, הוא טוב, הוא מחכה,
הוא בא ל...
בשבילו זה טקס חשוב לקחת
פידון הבן
של הנכד,
מאביו.
אביו של הנכד הוא ישראל.
אבל התעכו,
לא יודעים מה קורה להם.
מחכים, מחכים, ועוד לא הגיעו.
אז אני,
הם לא ישמעו לי, לא אמרתי את זה. אבל אני אמרתי,
טוב, לא צריך שהוא יהיה.
בואו נזכה לו את החמי סלעים, זה יהיה פידון הבן.
אז תביא חמי סלעים,
תן את זה למישהו, יזכה בשבילו.
לא צריך שהכהן יהיה, לא צריכים דעת. הנה, אנחנו רואים פה שרב קארנה היה לוקח בשביל אשתו,
והיה פנוי.
זה חידוש, אבל לך תגיד להם.
טוב, זה היה רגיש שמה, כי הסבא הוא זקן.
יגידו לו, כבר עשו לנו את הפדיון, והנה, קח את הכסף.
מה זה, לא נתתם לי, איך זה?
וזה בא מהארץ, גם הנה,
זה טוב בשביל תלמידי חכמים.
העם הארץ, אתה לא יכול לעשות להם כאלה קונצים.
תגיד להם, כבר זיכינו לך,
אתה זכית, תקבל את הכסף.
את הכסף הוא צריך.
הוא צריך את המעמד שהוא כהן שמקבל.
מה?
זה היה שלושה על השבעים והמתיים.
מה?
הפנויים שהיה.
כן.
זה אולי היה הוראת שעה שייתן רק לבנה,
ולא לבנותיו.
שם מה זה?
לא תורת שעה ולא על כל שאר הבחורים. מי אמר להם? מי אמר להם? כי רואים שהרב כהנא זכה לשתות.
מי אמר להם לתוספות?
הרי פשטות זה היה דין של חמש אצלה עם פדיון הבן.
הם לא, הלווים לא היו במקומם.
הם היו עוטפים.
אז מה היה עם רב כהנא? רב כהנא זכה לשתות.
מה?
אז איך רב כהנא זכה בעל פדיון? הוא לא היה כואב.
מי? רב כהנא.
אז אני אומר לך איך רב כהנא זכה, הוא זכה בשביל אשתו.
אבל איך? אבל אמרנו עכשיו שאי אפשר.
זה קושייה, אבל תוספות מפרש
שהוא זכה בשביל אשתו.
אני, אפילו שעל דברי התוספות אנחנו אומרים לא לשמוע על התוספות,
לא לתת לכהנת פדיון הבן.
אבל מדבריהם אתה רואה שמועיל זכייה בפדיון הבן.
לדבריהם שאפשר לתת לכהנת,
אז כתוב אפילו שהיא לא פה,
הבעל זוכה לה.
רואים שאפשר לזכות לכהן, וזהו. זה כן ראיה מן התוספות.
אפילו שדחינו את דברי התוספות, הלניה האחרונים מביאים פסוק מפורש
שכתוב
שונתת הכסף לאהרון ולבניו
פדויה עוטפים בהם.
לאהרון ולבניו, ונתת הכסף לפדות את הבכורות
במדבר פדו את הבכורות.
החלק, הארי, 22,000 היו הלווים כנגדם.
כל לוי פתר בכור אחד.
אבל היה את תרא העוטפים?
אז אם היו צריכים לתת חמשת סליים.
וכל אחד מהם, נשאלה הפתק
שהוא לא פדוי,
עדיין עם הלווים,
הוא היה חייב לתת
חמשת סליים.
חייב מכיסו להוציא חמשת סליים.
חמשת סליים, חמשת שקלים.
כבוד הרב. חמשת חמשת שקלים, ככה כתוב בפסוק.
לגולגולת.
בשקל הקודש.
כבוד הרב, שואלים לגבי בת.
בת, מה שעושים לה?
כאילו, למעלה שנקרא זבד.
מה עושים?
זבד זה נקרא לבת.
פדיון הבת זה חובה?
עושים פדיון הבת?
מה עושה פדיון הבת?
מה?
פדיון הבן עושים. אז יש לבת גם איזה משהו.
בוא, בוא, תתקרב ותגידי. ישראל, האם לבת, כמו שעושים עם הבן פדיון, האם לבת גם יש משהו בגלל? שום דבר הבת לא קדושה.
כל בכור זכר.
לא בבהמות ולא באדם.
בכורים רק זכרים.
כתוב בפירוש בפסוק.
אין נקבות.
למשל, אפילו פטר חמור.
הוא חייב להיות זכר.
אם הוא יהיה נקבה הוא פטור.
ואותו דבר בכור בהמה טהורה.
בכור בהמה טהורה זה קורבן.
וגם נותנים את זה לכהן, שהוא יאכל את הקורבן, הוא ייקח את זה.
זה גם כתוב על זכר.
רק על זכרים.
כל פטר חמור כתוב על זכרים לשם.
כל פטר חמור על זכרים. על זכרים.
לא הנקבות.
מה שעושים פה, גם לבת עושים פדיון.
היום עושים בריתה לבת.
אה, כן. עושים בת מצווה.
בת מצווה אני מבין שאפשר לעשות
כי גם בת התחייבה במצווה
אז אפשר לעשות, אבל יש לדון בזה
גם בת
יש לדון, כי אצלנו לא עשו בר מצווה לבנים
רק מתי
שהוא מתחיל ללבוש תפילין
אז עושים מצוות תפילין
זה חינוך
האבא מחנך את בנו אפילו חודש לפני בר מצווה
חודשיים-שלושה
אם הוא יכול לשמור גופו בנקיות
אביו קונה לו תפילין ולובש תפילין אז הוא מקיים מצוות חינוך
על התפילין,
אז הוא עושה מסיבה שהוא קיים מצוות חינוך
אבל ביום הבר מצווה לא עשינו כלום
האשכנזים עושים ביום הבר מצווה
אז אני שאלתי שמחה מה זו עושה, מה אתם עושים שמחה בבר מצווה?
הרי אתה חייב גם בעבירה, חס ושלום
אם הילד יעבור עכשיו עבירה הוא יהיה חייב
ייענש
אז מה אתה שמח?
ואמרנו לכן אצלנו לא היה קיים בכלל בת מצווה
למה? כי לא בשביל הבר מצווה עושים אסעודה
עושים בשביל מצוות תפילין ונשים הן לא חייבות בתפילין
הבן מברך גם אם הוא קטן
גם לפני בר מצוות, מה ההבדל מכל המצוות?
הבן גם מברך על נטילת לולב,
אותו דבר
גם כל המצוות יכול להיות,
בן אם הוא חייב במצוות מדין חינוך
הוא גם יכול לברך
אז מדין חינוך אנחנו נורא לעשות ככה
אף על פי שהוא לא מצוות
הוא לא מצוות, הוא לא מצוות מדין חינוך
מדין חינוך? חנוך לנער על פי דרכו
מה שעה עכשיו?
עשר
כבר עשר
מה?
למה אי אפשר להגיד שזה היה הוראת שעה?
לומר, זו הוראת שעה.
למה תגיד,
תגיד, אתה רוצה להגיד אז מה יתרצו, מה יתרצו לא לפי התוספות?
למה להגיד שזו הוראת שעה?
למה להגיד שזו הוראת שעה?
תגיד שזה הלכה לתמיד
והתורה אומרת שפדיון הבן נותנים לזכרים.
אז מה יעשו החומרים עם שאלת התוספות?
איך הרב כהנא לקח פדיון?
אז יש תירוץ אחר בתור זאת, ששני רב כהנא היו.
הרב כהנא של דף ח',
של פדיון הבן, הוא היה בעצמו כהן.
יש רב כהנא שלא היה כהן, זה הרב כהנא שאמר בפסחים דף מ״ט,
היידה גלינא בגלשנא סיבנא כעמתא,
ואהרון מקפיד לא להיכנס לשבט שלו.
אבל אם הוא בעצמו היה כהן,
הוא כבר מן השבט שלו,
מה הוא מגפיד עליו?
אני כבר מזרע אהרון.
אז על כורחה שהוא לא היה מזרע אהרון.
אבל מצד שני ראינו שהוא
לקח פדיון הבן, אז תורסות באמת מתרץ
טרק רב כהנא הווה.
זה תירוץ אחד בתורסות.
התירוץ השני שהוא לקח בשביל אשתו.
הוא באמת לא היה כהן הרב כהנא
של דף ח׳ גם, אבל הוא לקח בשביל אשתו.
אבל לקח בשביל אשתו.
רואים שכהנת יכולה לקבל פידון הבן,
הרי כתוב פה נתת את הכסף לאהרון ובונו.
איפה זה כתוב שכשכתוב בעניו זה בעניו לא בגמרא?
זה בגמרא בחולין קל״א על מנחת כהנת.
הברייתא אומרת שמה מנחת כהנת כדאי לכם לראות קצת את הגמרא, זה גמרא קטנה.
עולה היה יהיב מתנתה לכהנתא.
שואלת הגמרא מטיבי,
הרי מנחת כהנת,
יש ברירה איתה, שהיא נאכלת.
לא כמו מנחת כהן שהיא נשרפת כולה.
כל מנחת כהן קליל תהיה,
לא תאכל.
אם כהן מביא מנחה, לא כמו כל המנחות.
עושים קמיצה והקומץ מקטירים ושאר המנחה נותנים לכהנים לאכול.
לא כך, אם זה מנחה שכהן הביא,
תסרב כולה קליל.
אז אומרת הגמרא, אבל מנחת כהנת כן נאכלת.
רק מנחת כהן לא נאכלת.
אז מנחת כהנת כן נאכלת.
אז רואים שכהן ולא כהנת.
אז אומרת הגמרא, שמה כתוב אהרון ובניו.
אם כתוב אהרון ובניו, זה בניו ולא בנותיו.
זה הגמרא מתרצת. אז אם כן, כאן בפידון הבן,
שכתוב בפירוש, נתת כסף
לאהרון ובניו פטויי העוטפים בהם,
אז צריך להיות שבניו ולא בנותיו.
זו קושייה גדולה שעל הטוסות.
אז למעשה יש הרי בין כל תירוץ אחר על כובשת התוספות,
שאותו רב כהנא של דף ח' היה כהן באמת.
יש רב כהנא שלא היה כהן, יש תרי רב כהנא.
רב כהנא אחד.
אז בדף ח' מדובר על רב כהנא הכהן.
אז לפי זה אין כובשה והכל בסדר, אבל אם לפי התוספות כן אפשר לתת לכהנא.
אז למעשה ודאי לא ניתן לכהנא.
למעשה לא ניתן לכהנא.
יש בה משולחן ארוך, איך אתה...
מה?
ההלכה היא משולחן ארוך?
אני לא יודע אם יש על זה משולחן ארוך בפירוש,
אבל באחרונים, בפוסטים בוודאי.
ולכאילו גם בחורף אצלנו.
או ש״ה, אני חושב.
בכל פידיון בכל
שלא נותנים את זה במתנות כהונה. בוודאי יש.
זרוע לעין וקיבה.
זה נפסק להלכה שאפשר לתת לקהנית.
אבל מה הדין פידיון הבן?
אז התוספות אומר שגם פידיון הבן אפשר.
אבל תמוה, הרי פידיון הבן כתוב ארום ובנת.
זה קושייה.
אבל למדנו מדברי התוספות
שלתת לכהן, לזכות לכהן
על ידי אחר, זה גם טוב.
לא צריך שהוא יהיה בעצמו פה.
אפשר לזכות לכהן אחר.
אני רואה מכאן שלא צריך דעת,
כמו שאומר הקצות,
שאפשר לתת לקטן,
לכהן קטן, אפילו שאין לו דעת להקנות.
אז זהו, מספיק לי. אני חשבתי לומר עוד משהו,
אבל מספיק בשביל הלילה, מספיק.
הרבה חנניה בנאקה שעובר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.