פרשת המרגלים | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את היום הלילה יותר נכון,

שעשתה אסון גדול לעם ישראל.

ליל תשעה באב,

כשחזרו המרגלים מטור הארץ, הם חזרו בערב תשעה באב,

ובלילה ישבו באהוליהם

ובכו כל הלילה ודיברו דברים לא נכונים,

ועל זה היה לנו אסון לכל הדורות.

כמו שאמר להם הקבוצה,

תודה רבה.

סיבמת לבד.

אתם בכיתם בחייה של חינם,

אף אני אקבע לכם בחייה לדורות.

בחייה לדורות.

וזה כתוב בקינות, באיכה,

בכו תבכה בלילה.

זה ירמיה אמר.

זה היה בסוף חורבן, לפני חורבן בית ראשון.

בסוף בית ראשון, אבל עוד לא היה חורבן.

והוא כבר אמר מה הולך להיות פה.

אבל הוא גם רמז שלא רק

על הבית הראשון.

בכו תבכה, בכו על בית ראשון ובכו על בית שני.

וזה הכול. וידוע,

חורבן את המקדש היה בתשעה באב.

וגם בבית שני היה בתשעה באב.

ואומרים כולם,

למשל, הגירוש ספרד.

זה היה,

שם היו הרבה יהודים בספרד מיושבים טוב,

עם פרנסה טובה ועם מעמד יפה.

וידוע, החכמי ספרד.

והנה נגזרה עליהם גירוש.

מתי חל הגירוש?

ביום תשעה ואב.

בשנת רנב

מהאלף השישי,

שנת מזרי ישראל.

מזרה בגמטריה רנב.

זה היה ביום תשעה ואב. הרבה

מאורעות בשואה

גם כן היו בתשעה ואב.

לא ידע מאיפה ירעו.

היה כזאת, הוא מכוון אותה,

שיעשו

את הצרות ביום תשעה באב.

וזה הכול התחיל

בגלל אותה הבכייה שברכו אבותינו.

באמת, אני תמיד רק לומד פשט

מה יהיה החטא של אבותינו.

אז כל העולם חושבים שזה בגלל שהוציאו דיבת הארץ רעה.

אבל זה המרגלים עצמם אמרו דיבה על הארץ.

אבל כל העם לא אמרו את הדיבה. הם רק,

מה אנחנו רואים בפרשה? הם פשוט

פחדו מאוד.

היה להם פחד לבוא לארץ כנען,

לפי שהאנשים שם החזקים וענקים ונפילים,

והם עלולים

להישמד בכיבוש הארץ.

זה היה הפחד שלהם.

ובגלל הפחד הזה הם בכו, הגיעו לידי ייאוש.

בכו כל הלילה

כשהם רואים באיזה מצב הם נמצאים,

שהקדוש ברוך הוא מצד אחד מצווה לעלות לארץ,

ומצד שני,

וסכנה,

נשינו וטפינו יהיו לבז.

אז מה יהיה החט שלהם?

לא הדיבה.

הדיבה רעה,

עשרה מרגלים, הם הוציאו דיבת הארץ רעה,

ובאמת נענשו מידה כנגד מידה.

הם חטאו בלשון,

אז הלשון שלהם השתרבב עד הטבור,

והורים תולעים.

זאת אומרת שהיה

הלשון,

היה נמק בלשון.

אם לא, לאיך יש תולעים?

הרי החיות,

הנוגדנים,

שומרים על הגוף,

אבל כיוון שחלק מן הלשון מתה,

ואז באו חיידקים ואין מי שהתנגד.

אבל זה רק עשרה המרגלים.

לא היה עונש כזה באחרים,

כי אחרים לא דיברו דיבת הארץ רעה.

אבל מה החטא שלהם?

החטא הוא לא...

המרגלים זה סיפור בפני עצמו, וזה לא כל ישראל.

זה היה עשרה אנשים.

אבל ישראל במה הם חטאו?

שהם ישבו ודיברו

באמת. באמת, בספר דברים ובפרשת דברים,

כשמשה רבנו הוכיח אותם,

אמרתי, קראבונו אליי כולכם,

בתאמרו נשלחה אנשים לפנינו,

יחפרו לנו את הארץ,

ישיבו אותנו דבר

זה,

לא הייתה עוד דבר בעיניי. זאת אומרת, לגשת,

לראות באיזה דרך לכבוש את הארץ,

באיזה דרך קל יותר לכבוש את הארץ.

ויקח מכם שניים עשר אנשים, מישה עד לשבת.

ויפנו ויעלו ערב ויבואו עד נחלי אשכול וירגלו אותם.

ויקחו בידם מפרי הארץ,

וירידו אלינו וישיבו אותנו דבר,

ויאמרו טובה הארץ אשר אדמי אלינו נותן לנו.

ולא אביתם לעלות,

ותמרו את פי ה' אלוקיכם,

ותרגנו בעוליכם,

ותאמרו.

בשנאת ה' אותנו הוציאונו ממצרים,

לתת אותנו ידו, אמורי להשמידנו.

מצב של ייאוש.

אנה אנחנו עולים,

אחינו המסו את לבבינו,

לאמור עם גדול ורם, ממנו ערים גדולות וצורות ושמיים,

וגם בני ענקים ראינו שם.

ואומר עליכם,

לא תערצון ולא תראו מהם.

אדוני אלוהיכם ההולך לפניכם,

הוא יילחם לכם ככל אשר עזה אתכם במצרים לעיניכם.

אז,

ואחריכם ממשיך משה רבנו ואומר,

ראיתם כל הניסים,

ובדבר הזה אינכם מאמינים בשם אלוקיכם

ההולך לפניכם בדרך לתור לכם,

מקום לחנותכם באש לילה,

להראותכם בדרך אשר תלכו בה בענן יומה.

ואז בא העונש.

באמת

החטא שהיה שהם

לא שכחו

או לא ידעו את כוחו של הקדוש ברוך הוא,

והם פחדו,

הם פחדו,

הם פחדו

מן האויב.

יש פרשה בספר דברים בפרק כ'

בספר דברים

בפרשת שופטים.

כי תצא למלחמה לא איבך,

וראית סוס ורכב

עם רם ממך.

ממש, הפרשה הזאת

ממש מקבילה לסיפור שהיה עם אמרגי.

כ' ברוך הוא אומר,

כשאתה תצא למלחמה ותראה סוס ורכב

עם רב ממכה,

הרבה בנשק

ובחיילים

עם רב וגם סוס ורכב,

הרבה רכבים.

לא תירא מהם.

יש לאו דאורייתא לא לפחד,

כי ה' אלוהיך עמך אמה לך מארץ מצרים.

והיה וכל...

ואחרי כן כתוב שהכהן, כשהוא אומר במלחמה,

מצווה אותם לא לפחד.

אל תחפזו ואל תערסו מפניהם, כי ה' אלוקיכם

הולך עמכם להילחם לכם, עם אויביכם,

לא הושיע אתכם.

הראשון היה

בזמן שאול,

יצא גוליאפ

והיה מרדף

מערכות ישראל,

את הגדודים,

מערכה,

הגדודים של הצבא של היהודים,

הוא היה מבזה אותם.

תברו לכם, תחפשו לכם אדם אחד

שיילחם איתי.

ואם תנצחו אותנו אנחנו נהיה עבדים לכם.

ואם אנחנו ננצח אתכם

אתם תהיו עבדים לנו.

וכל ישראל היו מפחדים, כתוב בספר שמואל,

שאול

וכל העם,

והיו חטאו מאוד,

היו מאוד בפחד.

עד שבא דוד המלך,

דוד עוד לא,

הוא כבר היה מלך.

הוא כבר היה משוח, אבל עוד לא היה מלך בפועל.

ובא לשאול,

ואומר לו, עבדך ילך להילחם עם הפלישתי הזאת.

אז אומר לו, שאול, בנייתה,

איך תלך אתה בחור צעיר, עוד לא מלומד במלחמה.

מעולם לא לחמת עם בן אדם.

עכשיו תלך להילחם עם אדם מלומד במלחמה.

זו שביעה.

וגם, רק לראות אותו, הנה כאן

הם ראו, כתוב במדרוש הגדול,

הם באו לחברון,

היו שם הענקים של שי אחימן ודלמי

הם ראו אותם ודיברו איתם

והם נכנעו מהם.

אתה רואה אדם גבוה עשרים מטר

ואיזה ידיים ואיזה רגליים.

אדם נבהל מן הכוח

וכתוב שהם נכנעו, זאת אומרת,

וחוץ מיהושע וקלב הם ראו על הפנים שלהם

שהם משונים או מבואר במדרש,

היו רואים עליהם מראה מוות.

זה מה שאומר הפסוק שר צילם מעלה.

שר צילם, נדמה לי שבזוהר כתוב

שאדם שלושים יום לפני מותו

מסתלק הצל שלו,

כבר לא רואה צל.

ככה, אני לא בדקתי עכשיו.

וזה הפירוש, שר צילם מעליהם,

לא היה להם צל.

מה הפשט? הם ראו שהם בני אדם,

סוף סוף אפילו יהיה עוג מלך אבשן,

אבל משה רבנו הרג את עוג מלך אבשן,

נתן לו מכה בעקב,

אומנם העקב היה גבוה שלושים אמה,

אבו של רבנו היה בעצמו גבוה עשר אמות

וקפץ עשר אמות

ומקל עשר אמות ונתן לו בעקב.

וככה הוא הרג אותו.

גם אם הוא בן אדם,

כמובן, הוא בחיים יותר גיבור, אבל הוא גם עלול למות.

אתה רואה גוליית

עם חלוקי אבן,

והפיל אותו דוד.

אז הם לא נבהלו.

כלב ויהושע לא נבהלו, אבל הם נבהלו.

וזו באמת פרשה מפורשת בתורה.

לא תירא מהם,

כי תצא למלחמה לא ייבחר, וראית סוס ורכב,

הרבה נשק, הרבה רכבים,

ועם רב ממכה, גם העם,

החיילים הם רבים מאוד.

אבל אל תירא מהם,

כי השם אלוקיך הוא ההולך לפניך.

זה לא קל,

זה לא קל, אדוננו דוד,

שהיה כל כך חזק בביטעון,

הוא הלך להילחם בלי פחד.

זה היה, בגלל שהוא ידע,

הרי אמר לו שאול, איך אתה תלך להילחם עם כזה

בריון? איך תלך להילחם?

אמר לו, וכי אני הולך לבעל?

אני לוקח איתי את הקרוש ברוך הוא,

ואני לא הולך לבד להילחם.

והקרוש ברוך הוא, שנתן לי כוח להילחם נגד

האריה וגוריו והדוב וגוריו,

הוא גם ייתן לי את הערל הזה,

ואחרי כשהוא בא למערכה

אז ההוא נפגע.

גוריו, את נפגעת,

מה מביאים לי?

מי אתה? מה, אני כלב שאתה בא להילחם איתי במקלות?

ואז התחיל לדבר,

היום הזה אתן את בשרך לבהמת השדה.

הוא כבר

נכשל בי כשנולחי בהמה אוכלת בשר.

אז הוא כבר ראה שזה

מענו אלא דוד.

היום הזה סגר לך השם

אלוקי מערכות ישראל אשר חרבת,

יסגר לך בידי והסירותי את

ראשך מעלך.

כך מדבר הבחור הזה.

הבחור הטירון הזה מדבר עם

הגיבור אומר לו,

היום הזה סגר לך השם בידי והסירותי את ראשך מעלך.

והוא הלך עם הביטחון בשם.

אנחנו רואים

בטילים, פרק י״ח,

כל השירה של דוד,

מיום הציל השם אותו מקום כל אבו ומקום שאוו.

איך הוא אומר?

שכל הצלחות שלו במלחמות

זה הכל

בורא עולמי עשו.

כתוב שם

בך ארוז גדוד ובלוקי אדלק שוב.

בך אני מרוצץ גדוד.

עם מי אני מרוצץ? גדוד של האויב מרוצץ אותו.

מרסק אותו.

במה?

בך.

עם מה שאני בוטח בכוונים זה שאתה איתי ואתה לוחם איתי נגד האויבים.

אז זה בך ארוז גדוד ובלוקי אדלק שור.

שור זה חומה.

בערבית גם קוראים שור,

או חומה קוראים לה צור בערבית.

שור,

זה כתוב פה.

ובלוקי אדלק שור.

אני מדלק חומה.

הוא היה חושב על הקדוש ברוך הוא,

וככה הוא קפץ על החומה.

אז דוד המלך,

בתחילת הקריירה הצבאית שלו,

הוא גילה לקור שיש אלוקים בישראל,

שיש בורא עולם, שיש מנהל לעולם,

והוא ייתן אותך בידי.

וכך היה,

היו ניסים,

כי הוא זרק את האבן,

והאבן נכנסה כאן

במצח אז היה צריך ליפול אחורה.

והוא נפל קדימה.

למה? כי הוא היה גבוה.

אז אם ייפול קדימה, יהיה יותר קרוב

לדוד להגיע לראש שלו.

‫והאבן נתקעה במוח

מן המצח, הוא גמר.

‫היה צריך

רק חרב בשביל לחתוך לו את הראש.

אבל הוא היה

עם אבן במוח, הוא גמור.

אז זה אולי, יכול להיות שעוד היה מפורפר,

עוד לא מת.

‫עם החרב של גוריית,

‫לא הייתה לו חרב ביד.

‫לקח החרב של גוריית, ואיתה הוא חתך את הראש.

‫וככה, וכל ישראל רדפו אחרי הפלישת.

‫הם שמחו בכוחי ועוצים ידי.

‫יש להם גיבור,

‫ועם ישראל בטח,

‫בטח בקדוש ברוך הוא.

‫כל אותו הפרק

‫נמצא גם בתהילים וגם בספר שמואל.

‫אלוקי אי צורי, אי חיי סבו,

‫מגיני וקרן אישי,

מזגבי

ונפלתי לי.

‫כל, הכול הוא, כל ההצלחות שלו,

‫הוא מייחס לקדוש ברוך הוא.

‫זה לא אני, זה היה בגלל זה.

‫כל הזמן הוא היה עם הבורא עליו.

‫אמרתי פעם,

‫לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון העולמים,

‫היו לך 70 אומות.

‫בכדור הארץ

יש 70 אומות,

‫ומזמן נוח, מזמן דור הפלגה,

70 אומות.

‫ייצב גאולות עמים כמספר בני ישראל.

‫תגיד לי, בכל האומות האלה גם כן מלכו

‫בעדו, בכל מקום היו מלכים.

‫האם היה איזה מלך אחד

‫שייחס את ההצלחות שלו אליך?

‫האם היה איזה מלך

‫שכל ההצלחות שלו, כל החיים שלו, ‫אומר, זה אתה עשית.

‫וכשהיה בצרות,

‫אז דוד אומר, בצרי אקרא אדוני,

‫ואל אלוהי השרוויע ישמע מהיכלו קולי, ‫ושבעתי לפניו את הראשות עוד פעם.

‫כשהיה בצרה, היה מתפלל, ‫והכבוד, היה עוזר לו,

‫וישמע מהיכלו קולי.

‫איזו שירה, כשהייתי שומע את השירה,

‫הייתי מאוד מתרגש,

‫השירה של דוד,

‫פרק יח של תהילים.

‫שמה בתהילים כתוב, ‫מגדיל לשועות מלכו.

‫ועושה חסד למשועו. בספר שמואל כתוב, ‫מגדול ישועות מלכו.

‫הייתי באיזה ספר,

‫זה ספר של בעל התורה תמימה.

‫הוא עשה ספר,

כל מיני,

‫זה היה בפורים בזמן מלחמת העולם הראשונה.

‫הוא אמר שהיו בצער,

‫עזבו את הבתים שלהם.

‫אז הוא חשב במה לשעשע קצת את האבא שלו. ‫האבא שלו זה בעל ארוחה שולעה.

‫אז הוא כתב ספר, כל מיני ידיעות.

‫אז הוא כותב שם שבאמת

‫אין הבדל בין מגדול למגדיל.

‫אפשר לומר בין בשבת, בין בעוד,

‫או מגדול או מגדיל.

‫אתה יכול לומר מגדול, ‫וזה יהיה הפרק בספר שמואל.

‫אתה יכול לומר מגדיל, ‫זה יהיה בתהילים.

‫וכי בשבת אסור לומר תהילים?

‫אז מה זה שכתוב שבשבת אומרים מגדול?

‫אז הוא אומר שזו טעות.

‫אין הבדל, אפשר לומר מגדיל גם בשבת.

‫אלא מאיפה יצאה הטעות הזאת?

‫כי אותם שהוציאו ספרי הסידורים,

‫אז הם כתבו בברכת המזון,

‫בשין בית מגדול.

‫אז אחריהם חשבו, מה זה בשין בית?

‫חשבו בשבת,

‫בשבת אומרים מגדול.

‫אבל האמת, בשין בית הוא אומר, ‫זה בשמואל בית.

בספר שמואל ב'

כתוב בגדול.

כתוב שם משהו בשמואל ב' כתוב בגדול, בסדר?

אבל לא כתוב שבשבת אמוי בגדול.

הוא אומר שזו טעות שיצאה מן המוציאים לאור שלה.

יש שם עוד הרבה

פרפראות חכמות

בספר הזה.

קוראים לו מקור ברוך.

אני ראיתי את הספר הזה.

ראיתי אותו, אבל קראתי בו קצת.

אה, אני זוכר שהוא

מביא שמה,

בשולחן ערוך,

הלכות שבת כתוב

לא לקרוא ספרי עמנואל אפילו ביום חום.

לא רק בשבת.

בשבת

אסור לקרוא סתם דברים בטלים.

אבל הוא אומר, ספרי עמנואל,

לא לקרוא אפילו. מרן פרסק כך.

מי זה היה העמנואל הזה? אז הוא מספר עליו.

זה היה יהודי מאיטליה.

והוא היה אומר חרוזים, עושה חרוזים.

וכשהיה משמח, שמחת עתן וכלה,

אז זה היה חוסך ערוזים על הכלה.

ועל היופי של הכלה.

זה, בשביל זה מרן פסל אתו.

יש שם חוכמה, יש.

יש שם קצת חוכמה, אני אראה.

יש שם חוכמה, אבל,

אבל בשביל זה מרן אמר לא לקרוא בספריו של עמנואל.

גם על ספר בן-סירא, נדמה לי, מרן מדבר

על ספר בן-סירא.

בן-סירא היה הבן של ירמיהו הנובי.

לא, של ירמיהו.

מה?

שיצא לרח אמניה.

והוא,

בן-סירא, גם היה אומר חוכמות.

היה אומר חוכמות.

אומר, אל תצרצרת מחר,

היא לא תדע מה ילד יום.

מחר יבוא ואיננו

ונמצא מצטער על עולם שאנוש שלו.

ברוך אתה מאי אלינו.

חמל ושקום, יהיה ליום.

תמיד אני אומר בתשעה באבו.

זה יום תעצום ותענית.

כדי לעשות תשובה

על החטאים.

אבל הרי, על איזה חטאים?

אז יש

חורבן בית שני, היה מישהו, שנאת חינם.

הייתה ביניהם תורה, אבל הייתה שנאת חינם ביניהם.

וחורבן בית ראשון,

על גילוי עריות ועבודת זרה ושיעור דמים.

אבל,

ומה על הלילה הזאת?

שאבותינו ברחו בה,

שזה גרם את החורבן להתאמית.

זה היה חוסר אמונה.

ביכולת השם יתברך.

הם

לא האמינו ביכולת השם.

נכון,

נכון שהם חזקים, נכון?

אבל להתפלא מהשם דבר.

אז בפרשות דברים כתוב בפסוק, ראה אנוכי ראה עלי רש,

בפרשות דברים.

אומר משה רבנו,

אתם

ראה, נתתי לפניכם את הארץ.

בואו הורשו את הארץ, עשו נשבע השם לאבותיכם,

לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת להם, וזרם הארץ.

אומר רשי,

זה היה לפני המרגלים, לפני סלאמה,

אומר שהכוונה,

ראה נתתי לפניכם את הארץ,

היא כבר כבושה בידיכם,

אתם לא צריכים אפילו להילחם.

אומר רשי,

שאלמלא שלחו את המרגלים,

הייתה ארץ כבושה בלי מלחמה.

זה לא קשה.

תראה, תמיד אמרתי,

איך

הצליחו

להילחם עם סיחון?

הם הצליחו, בגלל שהכרשבוכה שלח

איזה מחלה לחיילים של סיחון,

בו ביום היה להם חום גבוה,

היו חולים.

איך הם יכולים להילחם?

לא יכולים לעמוד על הרגליים, אדם עם ארבעים חום.

לא יכול לעמוד על הרגליים.

וכן הכרשבוכה יכול לעשות

שבלי מלחמה,

בלי מלחמה הארץ תהיה כבושה.

אבל כיוון שהם חטאו,

אז הצלחו להילחם.

מה אנחנו צריכים לקבל

מפרשת המרגלים?

לחזק תמיד

את האמונה שיש מנהל לעולם.

והמנהל הזה הוא שולט בכל, מלכותך, מלכות כל העולמים

וממשלותך בכל דור ודור.

ויהיה ביכולתו ויכולתו על כל אשר בידו נפש כול חי

ורוח כל בעשר איש.

ובידו הכול.

אין, אין,

נגיד יהיה, גם פה יהיה, מי יודע,

אם יכול להיות שאיראן תצליח לקבל פצצות אטום,

אז יהיה מסוכן מאוד.

ואז מה נעשה?

נסמוך על כוכבי ועד שמידי.

כולם ידעו שזה לא כוכבי ועד שמידי יעזור כאן.

אפילו אם אתה תסלח

הראשון את הפצצה,

אתה תקבל בחזרה.

זה לא דבר, זו סכנה גדולה.

אבל אם אנחנו הולכים, כי השם אלוקיך הוא ההולך לפניך,

הוא יכניעם,

הוא תמיד לחם בשבילנו.

אשריך ישראל וכמוך העם נושב השם.

הם יודעים שעם ישראל זה עם נוסח בשם.

יודעים ומתחזקים בזה.

מתחזקים בזה. אז אפשר,

הקרש-ברוך-הוא יעזור,

שנוכל לעמוד בכל הסכנות.

זה עיקר מה שצריך לדעת בפרשת הנגיד.

נכון,

גם רגלים דיברו דיבת הארץ רעה.

אמרו ארץ אוכלת יושבי הים.

אבל עם ישראל לא אמרו את זה.

הם רק פחדו.

הם המיסו את לבבם,

שראו שם ענקי, וזה איך הם יילחמו נגד ענקי.

זה מפחיד מאוד.

והם אמרו, למה לנו להילחם?

רעה ומאזן.

אז אם זה כל החטא של המרגלים של אותו דור,

אז התשובה על זה היא להתחזק,

להתחזק באמונה.

ראיתי השבוע מביאים

מהמלווים.

המלווים

פעם אמר לבני ביתו,

בניו ובנותיו,

שמחר בבוקר

הוא רוצה להראות להם

איזה נס פלא,

משהו פלא שמימי.

זה נס שמימי.

אמר להם, אבל בתנאי שתלבשו

בגדי שבת.

ומחר בבוקר,

לפני הנץ,

תלבשו בגדי שבת.

טוב, מה הוא מראה להם?

הוא אמר להם, תסתכלו במזרח.

הלכו למקום שאפשר לראות טוב איך השמש עולה

בעיני נץ החמה.

הוא אמר, תגידו לי, זה לא פלאי פלאים?

זה לא נס שמימי?

איך כדור אש עולה?

איך זה עולה? איך הוא עולה?

והאמת,

דבר ראשון, לשכנע את עצמו

שיש מנהל העולם.

לשכנע את עצמו עם שכל,

ואיך משכנעים את עצמו. לא מספיק כשמדברים כל היום.

זה טוב להתחזק בשמע ישראל,

מתחזקים שה' אלוקינו.

אבל קצת שכל, קצת מחשבה,

ועדיף אין הכול. זה הכי משכנע.

אתה רואה.

אז איך זה, איך זה השמש עולה?

נניח אפילו, כמו שאומרים היום,

שכדור הארץ הוא שמסתובב.

אז נגיד השמש עומד

במקום X,

וכדור הארץ מסתובב לכיוון המזרח.

ואז

כשאנחנו עוד

בקצה הארץ רואים את השמש,

זה נץ החמה.

ממשיך להסתובב,

מגיע לחצות היום.

השמש הוא על הראש.

ממשיכים, אנחנו כבר בצד מזרח,

ומאחורה יש, השמש היא עוד שמה. השמש לא זז.

רק כדור הארץ מסתובב

את כיוון מזרח,

וככה משתנה מנהנץ לשקיעה.

אז זה לא דבר פלא,

מי מסובב את כדור הארץ.

זה לא אומר,

זה מה שאומרים, האשכנזים מוסיפים,

באשר לדברו מערים ערבים,

קהל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם בית.

מזה שרואים שכבר

חמשת אלפים שנה

יש יום ויש לילה.

מי מנהל את העולם הזה, הגדול הזה?

עם מחשבה,

עם שכל,

אתה משתכנע שיש

כוח עליון.

זה לא,

איך זה מסתובב, כדור הארץ על עצמו,

סביב עצמו?

כל יום,

וככה מסודר,

יש

לילה ויש

יום גולל אור מפני חושך,

וחושך מפני אור.

מה ויום ולילה?

העיקרי, להתחזק באמונה,

לדעת

שיש מציאות השם יתברך,

ולדעת שהוא יכול על כל.

זה מתוך הסיפורים שאתה רואה.

גם מתוך זה אפשר לדעת שהוא יכול על כל.

מישהו יכול לסובב את כדור הארץ

אז גם יכול לעשות כל מיני דברים.

ומי שברא את כדור האש קוראים לו שמש.

כדור גדול מאוד ברמב״ם כתוב

170 פעם יותר מכדור הארץ.

כדור של להבות אש.

אז בטח רואים שיש

בורא עולם.

ואם אדם משתכנע שיש בורא עולם

ומשכנע את עצמו שהוא בעל היכולת,

יכול על כל,

זה חיזוק האמונה. זו התשובה שצריכים בליל תשעה ואב.

בנוגע לתחילת הסיפור של ליל תשעה ואב,

שזה היה שעם ישראל ישבו ובכו.

רבי חנא בן אשר אומר, רצה כדוש ברוך הוא

לזכות את ישראל.

וכך חירבה להם תורה ומצוות

שנאמר אדוני החפץ ומעם צדקו ירדי תורה וידי.

אז לא נגיד קדיש שאין מניין. אין מניין.

אהההה.