הלכות ט' באב - שיעור א' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 16.07.2017, שעה: 21:31
- - - לא מוגה! - - -
בספר זכריה
כתוב שם
כה אמר השם
צום הרביעי
וצום החמישי
וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל
לששון ולשמחה
מה זה צום הרביעי?
זה שבעה עשר בתמוז
שהוא בא בחודש הרביעי מניסן
כידוע שאנחנו סופרים החודשים מניסן
אז צום הרביעי, רביעי מניסן
זה יז בתמוז, צום החמישי זה תשעה באב שהוא בא בחודש אב שהוא חמישי מניסן
ושביעי זה תשרי מניסן
וזה צום גדליה
זה צום השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת
אז הפסוק קורא לכל ארבע הצומות צום
אז זה פשוט היות שאנחנו, מה זה צום?
יש לנו דוגמה אחת בתורה, רק צום אחד יש בתורה
צום יום כיפור
והוא מגלה לנו מה זה צום בכל מקום
ככה היה צריך ללמוד
כמו שצום של יום כיפור זה
ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב
מערב עד ערב תשבתו שבתיכם
כך כל הצומות
צריכים להיות עשרים וארבע שעות
ואנחנו לא עושים ככה, אנחנו עושים שלוש צומות
רק מן הבוקר, בערב אוכלים, בלילה אוכלים
חוץ מתשעה באב
שצמים לילה ויום
מפסיקים לאכול עוד מבעוד יום של השמיני
עד מחר בערב.
עוד דבר,
יש מה שקוראים חמישה עינויים.
ביום כיפור,
מלבד אכילה ושתייה, יש איסור רחיצה
ושיחה
ונעילת הסנדל ודבר אחר.
תשמישה מיתה.
אז זהו צורה של צום של התורה,
בפרט אם אלה הדברים הם דאורייתא, יש מחלוקת ראשונים עם שאר העינויים האלה, אם הם
מדאורייתא והפסוקים, לומדים את זה מפסוקים,
זה לא אסמכתא זה דאורייתא או זה רק דרבונו.
בריש פרק
יום הכיפורים מובא ברן המחלוקת הזאת
אם שאר העינויים ביום כיפור הם דרבונון או דאורייתא.
מי בכלל?
ראשונים.
מרן מביא.
הם מביאים ראיות שזה רק דרבונון. כתוב שהכלה יכולה,
ביום כיפור
יש לה היתרים.
אם זה דאורייתא, למה יש לה היתרים?
זה דרבונון, וכאילו שהיא כלה שלא תתגנה על בעלה.
אז יש שאומרים זה דרבונון, שאומרים דרותיו. אם זה דאורייתא,
אז כל הצומות אותו דבר, כי זו צורה של צום.
הצורה של צום כמו ביום כיפור.
מערב עד ערב
וגם
עם חמישה עינויים.
זו צורה של צום שכתוב בתורה. אין לנו בתורה צום אחר. רק צום יום כיפור
והוא מגלה לנו מה זה צום.
כמו שבי יום כיפור אנחנו יודעים שזה מערב עד ערב
וחמישה עינויים. כל הצומות שמוזכרים בנביא,
כתוב צום, לא כתוב איך צמים,
מה צמים.
זה ודאי כמו הצום שנאמר בתורה,
אבל למה אם כן אנחנו שלושת הצומות
יוצאים בתמוז עשרה וטבת וצום גדליה אנחנו מטענים רק מן הבוקר,
חצי יום.
היום מתחיל ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד,
למה לא צמים עשרים וארבע שעות?
אז בשביל... ועוד שאלה אני אשאיר, זה גם יתבאר בהמשך.
שברמב״ם כתוב שכל הצומות,
גם תשעה באב,
הוא רק מנהג, שב, שב,
הוא רק מנהג.
לא חיוב, לא מדברי קבלה אין חיוב,
זה רק מנהג.
נהגו כל העם להתענות, מה זה? זה רק מנהג?
זה כתוב בנביא.
אז אומר הרב המגיד,
זה מה שרציתי, הקדמה מהגמרא בראש השנה, דף י״ט.
הגמרא בראש השנה אומרת
על
איזה חודשים שולחים את השלוחים.
הרי פעם היו מקדשים,
הסנהדרין בירושלים היו מקדשים על פי הראייה.
היה באים עדים ורואים שראו את הירח,
את האור של הירח התחיל.
אז מקדשים את החודש.
אז לפעמים מקדשים יום שלושים,
לפעמים מקדשים יום שלושים ואחד.
החודש עבר, הוא מעובר, זה נקרא מעובר, חודש מעובר.
וזה מאיפה אנשי הגולה,
נגיד בבבל, היו הרבה יהודים,
מאיפה הם ידעו
מתי קידשו את החודש?
האם קידשו את החודש ביום שלושים או ביום שלושים ואחד? למה נפקא מינא?
למשל ניסן.
אומרת המשנה,
על החודשים האלה יוצאים, השלוחים יוצאים.
על שישה חודשים השלוחים יוצאים.
על ניסן מפני הפסח.
מודיעים מתי
קידשו ראש חודש ניסן.
כדי שמאז, עד יום ט״ו זה יום חג הפסח.
ככה יודעים, מתי חג הפסח?
על אב גם כן היו יוצאים.
ראש חודש אב, מתי היה? נפקא מינא לתשעה באב.
מפני התענית, כדי שידעו מתי זה תשעה באב.
על אלול מפני ראש השנה.
על תשרה מפני תקנת המועדות.
על כסלו מפני חנוכה.
מעניין למה לא כתוב.
על סיוון מפני חג השבועות.
התשובה היא פשוטה.
כי חג השבועות
לא קשור עם תאריך.
לא כתוב בתורה חג השבועות בבן ניסן.
בתורה כתוב שחג השבועות
יום
בגמר שבעה שבועות,
ארבעים ותשעה יום.
יום החמישים
זה יום חג השבועות.
זה לא קשור עם התאריך.
אומרת הגמרא
בשבת, אני חושב.
בחג השבועות
פעמים
שהוא בשישה,
פעמים שהוא בשבעה,
ופעמים שהוא בחמישה.
אם למזל התעברו,
התעברו
גם ניסן וגם סיוון
וגם אייר,
אז ארבעים ותשעה יום נגמרים בה.
ביום ה' זה כבר חג השבועות.
אם לפעמים עברו רק אחד,
אז זה מבוא.
ואם לא עברו בכלל, אז יוצא מזיין.
אז
חג השבועות זה לא קשור עם תאריך החודש.
חג השבועות, אחרי פסח,
תספור שבעה שבועות,
יום החמישים תעשה חג השבועות.
לכן, לא כתוב שהשלוחים יוצאים
בסיוון מפני השבועות.
טוב, אז כאן הגמרא שואלת שאלה.
כתוב שעל אב יוצא... -כתוב בדר.
מה? -אדר למה כתוב כתוב?
אחרי כן כתוב.
רגע, על פורים.
ועל אדר מפני הפורים.
כתוב במשנה.
הגמרא שואלת,
למה לא יוצאים בתמוז?
כלומר, מתי היה ראש חודש תמוז? מפני התענית של י״ז בתמוז.
למה על אב,
על תענית של תשעה ואב, יוצאים השלוחים?
שנדע מתי זה ט״ת אוב.
ולמה גם לא יוצאים על תמוז? נדע מתי זה י״ז תמוז.
אז אומרת הגמרא כאן, זה הקדמה מסוגנת
להלכות תעניות.
אומרת הגמרא ככה, כי הפסוק אומר,
כה אמר השם בספר זכריה,
צום הרביעי
זה י״ז בתמוז,
וצום החמישי זה תשעה ואב,
וצום השביעי זה צום גדליה,
וצום העשירים של עשרה וטבת,
של טבת,
שהוא עשירים מניסן,
יהיה לבית ישראל לששון ושמחה.
שואלת הגמרא,
קוראים לפסוק הזה צום,
קוראים לימים האלה צום, צומות,
ומצד שני יהיה לששון ושמחה?
איך יכול להיות?
אז באמת, מה הקושייה? נגיד,
נגיד הכוונה, הצומות האלה יהפכו פעם לששון ושמחה.
אז התז מסביר למה לא כתוב יהפך.
כתוב, היה צריך להיות כתוב, צום הרביעי ויהפכו לששון ושמחה.
אלא משמע, לא יהפכו ונגמר, נגמר איתם וזה, זה בזמן המשיח.
אבל עכשיו,
כל הזמן יכול להיות צום, יכול להיות ששון ושמחה.
בזמן שיש שלום,
ואין שמעד ששון ושמחה.
אומר הטור, ועוד מפרשים,
הרבא מגיד,
מה זה יש שלום?
יש בית המקדש.
בזמן שיש בית המקדש,
ואין שמעד ואין גזירה על ישראל,
זה ששון ושמחה.
יש בית המקדש, וברוך השם,
ישראל שלווים, אין צרות,
זה ששון ושמחה.
מה זה הששון ושמחה? שאסורים בהספד ותענית.
יהיה לששון ושמחה,
כמו שכתוב, זה יהיה צום.
אם יש שמד
ואין בית המקדש,
זה צום.
זה חובה לצום.
ואם יש שלום ואין שמד,
חובה לעשות את זה ששון ושמחה, שאסורים בהספד ותענית.
אז הפסוק אומר, לפעמים, זה תלוי במצב, לפעמים זה צום. חייבים לצום מדברי קבלה.
כתוב, צום הרביעי, צום החמישי,
וצום השביעי והעשירי,
וזה מדברי קבלה. מתי זה?
כשיש שמד ואין בית המקדש.
אבל אם אין שמד אפילו, ויש בית המקדש,
תודה רבה.
ששון ושמחה,
אסורים בהספד ותעני.
אם יש שמד, אם אין שמד
ואין בית המקדש,
זה רצו מתעניים, לא רצו לא מתעניים.
הגמרא מסבירה את הפסוק,
שהפסוק
אומר לנו יש שני קצוות,
פעם יש חיוב לצום.
ומה זה לצום?
זה כמו יום כיפור.
זה הצום שיש לנו בתורה.
ופעם החיוב הוא לא להספיד ולא להתענות.
ששון ושמחה, מתי?
כשיש בית המקדש
ואין שמד.
אין בית המקדש ויש שמד,
זה הראשון, צום.
אין בית המקדש ויש שמד, צום.
יש בית המקדש ויש שמד,
לא רגע, יש בית המקדש,
יש בית המקדש ואין שמד, ששון ושמחה.
ואיך אם אין בית המקדש ואין שמד,
אז רצו מתעניים, לא רצו ומתעניים.
הפסוק לא חייב כל הזמן לצום.
יש זמנים שזה יצא צום שמחה, יש זמנים שתלוי ברצונכם.
רצו מטענים.
הגמרא מסבירה שהפסוק הזה אומר שיש שלושה,
יש שני קצוות ויש אחד באמצע.
אם אין שלום ויש מד,
חייבים לצום צום.
וזה מדברי קבלה. מה זה צום מדברי קבלה? כמו ביום כיפור.
חמשת עינויים ומערב עד ערב.
אבל אם יש בית המקדש ואין שמד,
ששון ושמחה, אסור בשלטנית.
ואם אין בית המקדש אבל אין שמד,
כמו רוב הזמנים האלה, עכשיו למשל.
זה מקום שאין שמד, עכשיו אין שמד.
לא שומעים שיש צרות לעם ישראל באיזה מדינה.
אפילו ברוסיה
כבר סטלין מת כבר.
הם חיים ברוך השם היהודים גם שם.
אין שמד אבל אין בית המקדש.
אין שמד ואין בית המקדש.
רצו מטענים,
לא רצו אותם. לא מחייבים אותם. הנביא לא מחייב.
הנביא מחייב
כשיש שמד.
הנביא מחייב
כשאין בית המקדש ויש שמד.
ואז חייבים צום כמו
יום כיפור
וגם חמישה עינויים.
אבל רוב הזמנים,
בשאין שמן,
רצו מטענים, לא רצו, לא מטענים.
אז כתוב בפוסט,
מה זה רצו מטענים? זאת אומרת, אם רוב הציבור רצו,
אבל זאת אומרת, הם קיבלו על הזמן,
אז זה נשאר מנהג עכשיו.
כל הטעניות,
הרמב״ם כותב
שזה רק מנהג. אפילו תשעה ואב זה רק מנהג.
למה? כי היום אין שמד,
אז רצו מטענים, לא רצו מטענים, רק ישראל רצו,
והם רצו בתשעה ואב,
רצו לעשות אותו כמו שהיה.
אפילו שזה מנהג, היום לא חייבים.
אבל כיוון שנכפלו בו הצרות,
אז עשו אותו, באותו חומר כמו שמקודם,
כמו יום כיפור.
אבל שאר צומות,
עפעפיש בדברי כבולה כתוב צום,
וצום, אבל הפסוק מדבר כשאין שלום ויש שמד.
אבל היום שאין שמד, אפילו שאין בית המקדש,
רצו מטענים, לא רצו מטענים. זה הם לא רצו להתערב.
עשו מזה תענית קל, מן הבוקר עד הערב ובלי חמש העינויים.
היום הפסוק לא חייב לצום,
כיוון שאין שמד ואין,
אומנם אין בית המקדש אבל אין שמד, היום מן הדין לא חייבים, מדיני קבלה לא חייבים לצום, רק
ישראל קיבלו על עצמם לעשות
קצת תענית.
מן הבוקר עד הערב אבל מותר בנעילת הסנדל, מותר בשיחה וברחיצה.
רק אבית יוסף אומר שנהגו שלא לרחוץ
ביוזין בתעמוס.
מצד מנהג אחר, לא מצד
לא רצו לא מטענים, לא חייבים להתענות,
העיקר החיוב הוא רק
לא לאכול מן הבוקר עד הערב.
אבל עד חמשת העינויים.
תראו הגמרא הזאת,
אני אמרתי הלכה גדולה,
אומנם הייתי אז ילד צעיר,
לא יכולתי להיות מורה הוראה,
אבל בזמן השואה,
זה נקרא זמן שמ״ד.
לא היה שמ״ד כזה בכל ההיסטוריה של העם היהודי,
שגוי אחד יימח שמו וזכרו מכריז
בפני כל העולם שהוא ישמיד את כל היהודים.
זו הייתה המטרה של היטלר, והוא היה צועק
שזו השאיפה שלו,
להרוג, להשמיד את כל היהודים.
אז זו גזירת שמ�״ד.
הוא התחיל,
הוא התחיל בזה.
אז אני אומר שבזמן השואה
היו חייבים כל ישראל, אנחנו במרוקו, לא היו לנו עוד,
לא היה בהתחלה, לא היו עוד, אנצים לא הגיעו למרוקו.
אחרי כן, בסוף המלחמה כמעט, ב-44,
אבל היינו חייבים לצום,
כמו יום כיפור,
בי' ז' בתמוז,
בג' תשרי,
למה זה? הרי יש שמ�״ד ואין שלום.
בזמן שאין שלום ויש שמ�״ד ואין שלום, הפירוש הוא אין בית המקדש.
ויש שמד,
צרות, ואז אין לך שמד גדול מזה.
הוא היה מכריז כל הזמן ולא היה אכפת לו מאף אחד.
לא אכפת לו מדעת קהל, שום דבר. הוא אמר, אני אשמיד את כל זרע עם ישראל.
הוא לא הצליח, אמר שמו.
לא הצליח.
הוא נזכר לידי ראון עולם.
אפילו הגויים סודים ממנו,
מהרשעות והאכזריות שלו,
מהשאיפה השטנית שלו.
אבל עם ישראל, ברוך השם, עוד קיים.
אבל בזמן השואה,
אני, אם הייתי רב,
ואני אומר לכם, תארו לכם,
הייתי מוציא בעירנו, בחוץ לארץ, במרוקו,
הייתי מוציא פסק,
מכתב, היות והיום יש מד,
חייבים לצום כמו יום כיפור.
אני לא יודע אם אלה שומעים לי,
אבל מה אם חכם היה אוסף כל הרבנים ולומד,
לומדים יחד את העניין,
שכתוב שבזמן שיש מד,
זה צום,
חייבים לצום כמו יום כיפור.
אולי אם היו כל הרבנים מתאספים ולומדים ומסכימים,
ואז כותבים כרוז בעיר, בעירנו,
שצריך לצום כמו יום כיפור.
מין הדין,
זה מין הדין ככה.
לפי מה שלמדנו,
לפי מה שלמדנו זה מין הדין.
זה הדין, אבל,
אבל טוב,
אבל עכשיו,
ואין שמד
לא שומעים על איזה מקום שרודפים את ישראל
חוץ מכאן שיש תמיד
כמעט אויבי מחניה והצרים ישיב ידי
תשבוך הוא משאיר כדי להזכיר לעם ישראל
תיזהרו תיזהרו תיזהרו
מזכיר אויבים שיצערו אותנו
כדי שכל הזמן נזכור
אנחנו צריכים את הבורא הזה שישמור עלינו.
זה חידוש ראשון
שבזמן שמד
חייבים להתענות כמו ביום כיפור בכל הצומות.
והבנו גם מה שהרמב״ם אומר
שזה מנהג.
אבל מה? בתשעה באב,
כיוון שנכפלו בו הצרות,
שבית ראשון ובית שני נחרבו בתשעה באב,
שניהם באותו יום,
אז כיוון שנכפלו בו הצרות
נהגו ישראל לצום כמו יום כיפור,
כמו שהיה פעם. בזמן החורבן היה שמד ואין שלום.
אז היו צריכים לצום כולם
כמו ביום כיפור.
אז נשאר הדבר גם היום לצום כמו אז,
בתשעה באב, כיוון שנכפלו הצרות.
אבל בשאר צומות
לא רצו לצום,
רק לעשות זכר, מן הבוקר עד הלילה לא אוכלים.
אבל לא צמו צום שאין דבר כזה לצום חציו.
אז הרי הצום מתחיל
מתחיל מערב עד ערב, כמו ביום כיפור.
ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם.
אז זה חידוש ראשון שבזמן השואה
היו חייבים לצום כמו יום כיפור. אני לא יודע מה היה בליטא, בליטא היו גדולי תורה.
בטח הורו ככה,
שבזמן שמד
חייבים לצום כמו יום כיפור.
עכשיו אגיד עוד
דרשה קטנה.
דרש רבא
במסכת פסחים,
דף נד,
היה דרשה של רבא,
דרשה של רבא,
שישה מילים.
עוברות ומניקות
מתענות ומשלימות בתשעה באב,
כדרך שמתענות ומשלימות יום כיפור.
ויש עוד קטע קטן, נשאיר את זה יותר מאוחר.
עוברות ומניקות
צריכים להתענות ביום תשעה באב,
כמו יום כיפור.
זהו, זו הדרשה שלו.
יש כאן, הרמב״ן,
בספר תורת האדם של הרמב״ן,
אומר משמע,
הוא מדייק מהדרשה של רבא שני דיוקים.
א', הוא אומר,
רואים מרבא שחולה,
חולה שנפל עם משכב, יש לו חום, 39 חום,
האדם כבר עייף, הוא צריך לנוח.
אדם כזה פטור מלתענות בתשעה באב, פטור מתענית,
שבמקום חולי לא גזרו בו רבנן כלל.
אומר, הראיה, אם נגיד שחולה חייב לצום,
אז למה צריך רבא לומר לנו שעוברות ומניקות חייבות לצום?
אם חולה חייב, חושקן, עוברות ומניקות שם.
הן בריאות.
עוברות ומניקות
הן בריאות, רק יש להן בהיריון או מניקות,
אז יש להן, צריכים יותר מזונות בשביל התינוק או בשביל ה...
אבל הן בריאים.
אם חולה חייב, חושק הן עוברות ומניקות, אלא מכאן מדייק הרמב״ן,
שרק עוברות ומניקות, שהן בריאים,
אבל חולה שנפל למשכב, אפילו אין בו סכנה.
רק חולה, כל מי שיש לו חום שלושים ותשע, מדינא דגמרא פתוח.
זה דקדוק אחד.
ועוד דקדוק
שאומר ששאר צומות
עוברות ומניקות, לא חייבים לצום.
מתזין בתמוז, עשרה וטבעס,
צום גדליה, עוברות ומניקות, לא צומצן. כתוב, עוברות ומניקות,
מטענות ומשלימות בתשעה ואב.
אבל בשאר צומות זה קל,
שלא יחמירו בו.
אז זה לא, זה מסרבה, הוא אומר.
רק בתשעה ואב.
שני דיוקים.
א',
דיוק ראשון, שחולה שאין בו סכנה,
פטור מלצום אפילו בתשעה ואב.
רק יש מנהג אשכנזים,
רמון מביא מנהג אשכנזים, שנהגו להחמיר.
רק אם זה פיקוח נפש. אז הצפרדים לא נהגו, כן.
מי שחולה פטור מלצום בתשעה ואב.
מה הרמון בגמינה? -מה?
מה הרמון אומר? הרמון אומר שהאשכנזים נהגו
שגם חולה יצאו כל זמן שזה לא ממש פיקוח נפש.
עשו את זה כמו יום כיפור, אבל זה לא לפי ההלכה. לפי ההלכה,
חולה פטור. זה הרמב״ן אומר.
מרן בשורן ארוך כתב,
חולה לא גזרו בו רבנן כלל,
ולא נהגו הספרדים לחומרה של האשכנזים.
זו חומרה ממנהג, לא מדינה,
שהם אומרים שיצומו עד אם זה מצב של פיקוח נפש.
אפילו חולים.
אבל אנחנו, מדינה דגמוריה, חולה פטור,
ואנחנו נחמרנו.
חולה שם בוסקונה פטור מלצום.
ועוברות ומנהיקות פטורות משאר צומות.
הרי הוא מחדש בתשעה באב מטענות ומשלימות.
משמע שבשאר צומות הן לא חייבות.
זה הדין שנפסק בשנותו קנא,
עוברות ומנהיקות פטורות
משלוש צומות,
אבל חייבים בתשעה באב.
יש שם עוד המשך קטן בדרשה של רבא.
ממש
שורה אחת של גמורה זה כל הדרשה של רבא.
מה הוא מוסיף? הוא בין השמשות של תשעה באב,
אסור כמו בין השמשות של יום כיפור.
בין השמשות של תשעה באב,
אסור כמו בין השמשות של יום כיפור.
גם בזה מדייק הרמב״ן,
שמשמע מכאן שרק בין השמשות דתשעה באב,
אבל בין השמשות דז' בתמוש
או דעשרה בטבת,
בין השמשות, עכשיו זה ספק נגמר הצום,
ספק עוד לא נגמר,
ספקת רבנון לכולם.
הרי בין השמשות זה ספק,
ספק יום, ספק לילה. אם זה לילה, נגמר הצום.
אז מספקת רבנון לכולם,
מותר לאכול בין השמשות. מייד אחרי השקיעה בי״ז בתמוז מותר לך.
הייתי פעם בפריז ביולי,
וזה היה י״ז בתמוז, כמו בשבוע שעבר.
וזה היה, אתם יודעים, בפריז.
שמה השקיעה הייתה
ב-10 ל-10
וצט הכוכבים ב-11.15 דקות.
ממש השקיעה סברבנו תמה.
שמן השקיעה צט הכוכבים 72 דקות.
כי זה ארצות הצפון.
בגייצן, אתם יודעים, בגייצן זה יותר צפונית.
שמה בין השקיעה לצאת הכוכבים יותר גדול.
אז היה שם, זה היה יולי,
היה חם. גם בפריז היה חם.
וגם מזיעים,
כי יש הרבה נהרות.
בתוך פריז יש נהרות לסן, למר.
אז יש הרבה מים, אז יש.
יש לחוץ.
והיה קשה לצום.
תארו לכם, היום מתחיל
בבוקר מוקדם.
אצל נצח עמם
מוקדם.
ומתי נגמר? עד 11.15 דקות.
היה מאוד קשה לצום.
אז אני אמרתי
שאני אגיד לציבור שבנסמסות מותר.
מצאתי את הרמב״ן,
שהרמב״ן אומר,
בתשעה באב בנסמסות אסור, ובשאר צומות בנסמסות מותר.
אבל ביררתי במשנה ברורה,
שאומנם מעיקר הדין מותר לאכול מן השקיעה ביוזמת המוס.
זה יום קשה, אתה יודע מה זה?
לחכות עד ה-11 בלילה?
בשביל לאכול משהו. והיום חם,
ביום ארוך כזה,
מן הבוקר שקמת להתפלל עד
יום כזה ארוך.
אז אני רציתי להקל ספקלבא בוננה כולה, בנסמסות.
ספקלבא בוננה כולה. וככה הרמב״ן אומר.
אבל במשנה ברורה כתב,
שהיות ואנחנו לא יודעים בדיוק
מתי זה בנסמסות,
ויש מחלוקות.
לכן הוא אומר,
ובדעת מרן הוא אומר, שגם בשאר צומות
לא אוכלים בנסושת.
אבל לא מעיקר הדין.
למשל, אם לפעמים יש צורך גדול,
נוכל להקל ביוזמת תמוז
לאכול מהשקיעה.
על כל פנים, זה הסיפור היה בפריז.
אבל מעיקר הדין, בין נסמסות של שאר צומות מותר,
בין נסמסות של תשעה ואב אסור.
אה, למה בין נסמסות של תשעה ואב אסור?
הרי בין נסמסות...
הרי גם תשעה ואב זה רק מדרם בר-און,
והיום זה רק מנהג.
ברמב״ם כתוב, זה רק מנהג. גם תשעה ואב זה מנהג.
כי לא רצו להתענות כמו יום.
לא רצו לקבל את הצום. הצום זה כמו יום כיפור. זה הם לא רצו.
נעשה זכר מן הבוקר עד הערב, לא נוחה.
אבל ננעל נעליים,
אז לא רצו להתענות,
רק עשו זכר,
המנהג, עשו זכר לתענית,
להתענות קצת.
אז באמת, למה בין השמסות של תשעה ואב מחמירים?
הרי נגיד ספקת רבע מניקולים.
התשובה היא,
כי בין השמסות של תשעה ואב
יכול להיות בו סתירה.
בין השמסות של עיו ליומה
אתה תלך תקל שזה עוד יום,
זה עוד לא לילה, מותר לאכול.
מה למחר, מה תעשה הפוך?
שזה כבר לילה, מותר לאכול.
אז אם יכול לבוא...
... דה סטירה, לא אומרים ספקה דה בוניה כולה.
דה כולה דה סטריה הדודת.
נכון, דה כולה דה סטריה הדודת.
לא, לא רק, כן, אפילו,
אפילו אחד לא עושים,
שמא יבוא ליה דה סטירה.
אה?
ארבע דה סטריה, זה היה ארבע דה סטריה. שקעי עוד.
חבר'ה, הוא לא חובע.
לא טוב, תגיד. ארבע כוסות של
לנסה דה.
כן, מה עושים שם?
אומרים שם,
אומר ארן,
מה אומר ארן שיכול לעשות במשרות?
אם תבוא פה, אתה תגיד פה. אם אתה עומד, אתה תקוע, אתה תגיד, כמו ארן אומר, זה אותו רעיון.
מה הוא אומר, ארן?
ארן אומר, יש מחלקת סביבים, אמרו לו, מתי לעשות את הסייבר.
כן, מחלוקת.
אם שניים ראשונים או שני קוצות אחרונים.
אומר ארן, כיוון שזה בדרבנון,
יעשה במי שהוא רוצה.
אז ארן אומר, בשביל, אם ככה, אתה לא לעקור את התקנה.
מה?
הראשון תגיד שזה צריך ספסוק לעבוד לקילה,
ונאמר על השתיים האחרונים.
אחרי זה תבוא לשתיים אחריהם, תגיד, לא?
זה היה בראשון.
אתה יכול לעבוד. אז כיוון שיכול לבוא לידי סתירה,
על זה שואל המשנה למלך
הלכות מגילה.
למה בספק של טבריה,
אם זה נקרא מוקף חומה או לא, אבל אז הוא מוקף עם הים.
אז שמה כתב ארן, היות שזה ספק,
אומר ארן, מה שירצה יעשה.
יכול להקל לא לומר בי״ד, לומר בט״ו, או להפך.
אבל יותר טוב אומר לומר בי״ד, שרוב העולם עושים פורים בי״ד.
אבל בלי זה הוא אומר שיכול להקל
מה שהוא רוצה.
זו לא סתירה עם ארן בפסחים?
ששם הוא אומר,
גם שמה הוא אומר שיכול להקל.
מה מקשה המשנה למלך?
המשנה למלך מקשה סתירה ברם.
טוב, זה ארוך.
הכול פה, בתשעה ואב, כשיש שני בין-השמשות,
יכולה להיות סתירה,
אז בין-השמשות עד סוף,
מחמירים.
אבל בי״ז בתמוז,
שאין שני בין-השמשות.
הרי בלילה אוכלים.
אז רק בין-השמשות לעת, זה ספיקת רבנן נקולה.
לכן אומר מצויין דברי הרמב״ן,
שאומרים ספיקת רבנן נקולה
בבין-השמשות דשאר צומות.
רק אמרתי שהמשנה ברורה אומר שהיום,
כיוון שלא יודעים מה זה בדיוק,
מה זה בין-השמשות,
אז לא עושים ספיקת רבנן, אומרים, מחמירים.
אבל בשעת הדוחק,
למשל, יש שעת הדחק, קורה לפעמים, למשל.
שאם לא יאכלו כעת, לא יהיה להם מה לאכול אחרי זה.
אז אפשר להקל.
מהעיקר הדין הזה, כל פנים,
אז זו הייתה דרשתו של רבנן.
בעזר השם, בהמשך נדבר
על הדרושה של רבנן בראשית
על דין שחולש אמבוסה קונה,
פטור מנתענית אפילו בתשעביה.
רק האשכנזים החמירו על עצמם.
שיהיה כמו...
- בריס קירוף לא היה אצלם.
מה? - בריס קירוף.
היה לך מלביס.
מה בריס קירוף אומר?
היה לו אסתמה, אסתמה.
מה הוא אומר?
היה לו אסתמה.
אבל בטי זה לא היה צם
הוא לא היה צם, בטח שהוא פטור, הוא חולה רק
אבל החמירו עד
זה חומרה של האשכנזים, החמירו
אנחנו לא קיבלנו את החומרה הזאת, לא עשינו את החומרה הזאת
אנחנו מי שהיה חולה,
מי שיש לו קצת חום
39 חום פטור מלצום
אני אדבר בעזרת השם בפעם הבאה
בלי נדר
על הדין שחולה שאין בו זקונה פטור מן הצום
מה זה פטור מן הצום? יכול לאכול כאבות נפשו
לא חצי שיעור
הרי ביום כיפור
ביום כיפור גם מי שיש בעיה של פיקוח נפש
אוכל פחות פחות מקשיעור
למה? כי יש לנו קל ולכות פיקוח נפש
הקל הקל תחילה, אתה רוצה
בכלל בשביל לחיות אתה עובר איסור
אתה עובר איסור קל ולא איסור חמור,
אם יש אפשרות,
הקל הקל תחילה,
אסון הגמרא,
הגמרא שמה מדברת איזה איסור יותר קל מזה במסכת יומי,
זה במסכת אני חושב יומי?
במסכת יומי.
זה לא חוב בכלל. אבל ביום, ופה עומד לאסון הרמב״ן ומר״ן בשוענארו,
שבמקום חולי לא גזרו בו רמב״נן כלל.
לא, לא חוב בכלל. כיוון שזה רק מנהג.
זה רק מנהג.
היום זה לא מדברי קבלה, גם תשעה ואף זה רק מנהג.
כי היום אין שמ״ג.
אז היום זה רק מנהג.
ולא קיבלו לנהוג גם בחולי.
בזמן החולי לא חייבים.
זה אני אמרתי, הבאתי פעם, שרבן מתום אומר שבדברי קבולה,
בדברי קבולה חולה שאין בו סכנה חייב.
חולה שאין בו סכנה פטור,
פטור רק מהמנהג.
אבל לא פטור מדברי קבולה. בזמן השואה זה היה חייב.
בזמן השואה בטח גם חולה היה חייב.
כן.
אפילו שבתשעה, כתוב שחולה פטור.
לא, זה רק היום, שזה רק מנהג.
כי היום אין שמ״ג.
אבל בזמן שיש שמ״ג,
שאז החייבו מדברי קבולה.
רבנו תם אומר שבדברי קבולה לא מקילים לחולש אין בו סכנה.
הבאתי את זה בתוך
בית ספר על שבת, את הרבנו תם הזה.
שבדברי קבולה לא מקילים
לחולש אין בו סכנה. למה מקילים היום לחולש אין בו סכנה?
זה הכול מאותה גמרא של רצו מטענים, לא רצו, אין מטענים.
לא קיבלו עליהם את הצום,
לא רוצים להתענות, רק עושים זכר.
רק עושים זכר.
אז שמה כתבתי על המשנה למלך, הסתירה של המשנה למלך.
יש שם מערכה על זה,
בעזרת השם.
זהו, אנחנו נגמור כאן,
בעזרת השם נמשיך פעם אחרת.
רבי חנניה בן עקשיה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ישראל,
ובכך חירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני החבץ למען צדקו יגדיל תורה וידעיר.
איפה מיכאל?
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.