פרשת מטות | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמרו לו,

שמענו

שהשם

ציווה את משה

עבדו

שלא לחיות כל נשמה.

אז אנחנו בסכנת נפשות.

אז במקום פיקוח נפש לא שואלים למה עשינו זה,

רצינו להציל את הנפש שלנו.

אז אני שואל, הרי השואה הייתה

לבטל את המצווה.

הרי אם יש שלב שלא תחיה כל נשמה,

אדם שנשבע לא ללבוש תפילין,

השואה בטלה.

שנאמר לא יחל דברו.

דברו עוד לא מחל, אבל בשביל חפצי שמיים מחל.

אם הוא נשבע לא ללבוש תפילין היום,

חייב ללבוש תפילין.

אז גם אם הוא נשבע

עבור על הלאו שלא תחיה כל נשמה,

השואה בטלה.

יכול להיות שזה, בכל זאת לא רצו,

כיוון שהיה חילול השם, כי הם נשבעו להם בשם השם.

זה היה חילול השם.

לא רצו, לא רצו

לבטל את השואה.

נכון, אז שואה בטלה, אבל חילול השם, יש חילול השם בדבר.

אז לא רצו,

יכול להיות תירוץ, אבל זה קושייה טובה.

נשבע לבטל את המצוות, משנה,

בנדרים.

בנדרים, נדר, חל אפילו על דבר מצווה.

אבל שואה

לא חלה לבטל את המצוות.

הרב, מי שנשבע זה יהושע, והוא היה צריך להתיר את זה מול אל-אזם כהן?

מה?

מי שנשבע זה יהושע, והיה צריך להתיר את השבועה, במידה והיה צריך להתיר את השבועה, זה היה מול אל-אזם הכהן?

אז כהן היה יכול להתיר את השבועה?

מה לעשות, אני לא שומע.

לא שומע כלום.

אני אומר שמי שנשבע זה יהושע,

אז את היתר השבועה...

הנשיאים נשבעו להם.

הנשיאים נשבעו.

הנשיאים זה היה חילול השם כי הגויים ראו שועה בשם השם

עכשיו אתה תלך תפר אותה

טוב אבל תראה איזה חידוש היה לי השבת

אני למדנו בפרשת בלק

סוף פרשת בלק

שבמעשה השיטים שישראל נכשלו בזנות עם בנות מדיין

וגם היו עובדי עבודה זרה אבל בעיקר בזנות זה שבט שמעון

ותהייה מגפה 24 אלף

ומה נענשו הרשעים המדיינים?

זה ישראל נענשו

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו והם לא רק יחטיאו אותם הם גם הרגו אותם הייתה מגפה

ומלבד זה היו אלה שעובדו עבודה זרה שהיו

המדייניות היו אומרות לו אם לא תעבוד עבודה זרה לא

אז היה גם עבודה זרה

אבל גם הזנות לבד כבר עשתה מגפה

ומה נענשו המדיינים?

מה הם נענשו?

אז בפרשת השבוע כתוב לא הייתי מרגיש את זה

היום הרגשתי את זה. בפרשת השבוע כתוב שבני ישראל

שנים עשר אלף

אלף למטה אלף למטה

הלכו ויצבעו על מדיין

ויהרגו כל זכר

אבל הילדים הקטנים נשארו

וגם הילדות הקטנות וגם הנשים הכל הביאו אותם

ומשה רבנו התכעס מה הבאתם את הנשים?

הם עלולים עוד פעם להיכשל איתם

כל כך הרבה נשים מדייניות הוא מביא למחנה?

הם מביאים למחנה?

הם עלולים עוד פעם להיכשל בזנות עם גויות

אז אמר להם להרוג את כל הנשים

היה איזה קבר גדול עשו שם

בערבות מואב

בשביל להרוג כל כך הרבה נשים שהיו

טוב ומה עשו עם הערים?

הרי היו חמישה מלכים

וכל מלך

היה לו עיר אחת לא אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד

בטח כל אחד היה לו עיר

ובעיר היה לו צבא ששומר על העיר

אז זה ברגול זכר מכל

חמשת הערים

וגם את הראשים של העיר

את אבי ואת רקם ואת צור

זה אביה של קוזבי

ואחר כך מה עשו עם הערים?

אחרי כן הם שבו את כולם אבל כתוב שהם שרפו

את כל הערים

עשו שרפה

אז מה נהיה ממדיין?

נמחקה מדיין

נמחקה מדיין אף פעם לא שמתי לב

המדיינים הרשעים האלה

שיחטיאו את ישראל בזנות

וגם היה להם נחלים מה זה בנכריהם שהיו מפתים אותם לעבודה זרה מה נענשו?

ובערת רע מקרבך

ממש לא נשאר מהם כלום

הם נמחקו מן המפה של הגלובוס

אין מדיין כבר

כל החמושת ערים החריבו אותם היו כתוב בפסוק

טירותם הארמונות שלהם

בפסוק כתוב

זה החידוש שהיה לי היום

פשוט אין פה שום חידוש החידוש הוא

תדע המדיינים קיבלו את העונש שלהם

צרור את המדיינים והיכיתם אותם כי צרורים מהם לכם

קיבלו את העונש שלהם שהם נמחקו מן האדמה

עכשיו מה שאני רוצה לדבר היום

על הפלא הגדול של מלחמת מדיין

היו 12 אלף

אלף למטה

וכמה היו האויבים הגויים

לא כתוב

אין לנו נתונים לדעת כמה היו

נתון אחד יש לנו

32 אלף בנות שנותרו

הילדות הקטנות

היו 32 אלף

וכנגדם בנים כי הרי הגמרא ביבמות אומרת

מחצה נקבות

העולם הוא בטבע

מחצה זכרים ומחצה נקבות

אז אם יש 32 אלף בנות

יש גם 32 אלף זכרים

אז אם אתה יודע

עד גיל ש... וזה ילדות עד גיל שלוש

שלא ראויות לביאה

אז אם זה היה 32 אלף

עד גיל שלוש

הזכרים

אז כמה היו עד גיל שש

ועד גיל תשע ועד גיל עשרים?

לא יכול להיות פחות

מ-32 אלף

כי אלה הקטנים האלה נועדו

מבחורים נגיד בגיל חמש עשרה

אבל אותם שהם מגיל שש או שמונה הם נולדו מאנשים יותר מבוגרים

והם אולי היו פחות

מן הצעירים שנולדו עכשיו

אבל אני מתאר לי, זה כבר מראה לנו

בוא נגיד אני מתאר לי

שנעשה קצת פחות, עשרים אחוז פחות

עכשיו עד גיל עשרים

זה כל שלוש שנים עד גיל עשרים ואחד זה שבע פעמים שלוש

אז נגיד לא שלושים ושתיים אלף נגיד עשרים ושמונה אלף

כפול שבע

אני מדבר על הזכרים לבד כי על בנות לא באו... על הנשים לא...

הבנות לא באו למלחמה, לא לוחמים

עם מי היה במלחמה?

הזכרים

אז היו, אנחנו עד גיל עשרים ואחד

היו

ככל שלושים ושתיים, עשרים ושמונה

לשבע פעמים

מאתיים אלף

‫הם לא היו מעטים

‫והם לחמו איתם

‫במה?

לא בבליסטראות,

‫שהיו כמו שבזמן טיטוס, ימח שמו,

‫היו זורקים אבנים ענקיות מעל החומה.

היה להם

במה לשלוח אבנים גדולות?

היה להם, אני ראיתי,

אני לא יודע, ציור ראיתי,

‫איך שעשו, היה מנגח את החומה ‫וגם זורק בלי שתרעות.

‫אז במדיין לא היה את זה.

‫עיקר המלחמה היה בחרבות,

‫בקשתות, בכידונים.

‫איך זה יכול להיות?

‫בהיסטוריה של המלחמות לא קיים דבר כזה,

‫שלא נהרג אף אחד

מבני ישראל.

‫עבדיך נשאו את ראש ‫אנשי המלחמה אשר בידינו,

‫ולא נפקד ממנו איש.

‫באו ראשי הצבא,

‫באו למשה רבנו ואמרו לו,

‫עשינו מפקד

של אנשי הצבא,

‫ולא נפקד ממנו איש. ‫עשינו מפקד של אותם שיצאו לצבא, 12,000,

‫ואף אחד לא חסר, לא נעדר אף אחד.

‫ולמה באמת?

‫אז הוא אומר, לא רק

‫לא נהרג ולא נפצע אף אחד,

‫וגם אף אחד לא...

‫בשכולה אין בהם אפילו לדבר עבירה.

‫אף אחד לא חטא.

‫ולכן בשכולה אין בהם.

‫יש במדרש שיר השירים.

‫הפסוק אומר

‫שינייך כעדר ארחלים,

‫בפרק ד',

‫שעלו מן הרחצה,

‫שכולן מתאימות ושכולה אין בהן.

‫החיילים האלה שבאו לצבא על מדיין,

‫היו כולם צדיקים,

‫רחוצים מן החטא.

‫מה זה שעלו מן הרחצה?

‫נקיים מן החטא.

‫אתה שומע?

שכולן מתאימות. ‫מה זה שכולן מתאימות?

‫אז כתוב... ‫-שינייך כעדר הקצובות ‫שעלו מן הרחצה, ‫שכולן מתאימות ושכולה אין בהן.

‫מה זה שעלו מן הרחצה? ‫שהיו נקיים מן החטא.

‫מלמד

שלא הקדים אחד תפילין של ראש ‫לתפילין של יד,

‫ולא סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש,

‫שאם היה חוטא מישהו,

‫לא היה דבר כזה ‫שלא נפקד ממנו איש.

‫ממש כמו המלחמה שהתורה רוצה,

‫שאין ירא ורח הלבב,

‫ומי הירא והלך הלבב? ‫לא היה אף אחד

שירא מעוור ראש בידו.

‫נקיים מן החטא.

ולכן,

אבל יש כאן בעיה.

הם הולכים להילחם עם מדיין,

‫וימצאו שם את המדייניות, ‫והן הרי מתקשטות.

‫הם עלולים עוד פעם לחטוא ‫בתוך,

עוד בעיר מדיין, ‫וכולם רוצים. ‫הן נשים מוכנות לזה.

‫-תתקצר למלחמה על עוד איך.

‫אבל מה?

‫הם עשו

להיזהר מן החטא,

‫מייחוד.

‫כתוב שכולם מתאימות.

‫אמרו למשה רבנו,

‫מה זה כולן מתאימות?

‫הם היו תאומים, כמו תאומים.

‫לא היה נכנס אחד ל... ‫הרי הם הרגו כל זכר, דבר ראשון,

‫ונשארו הנשים בתוך הבתים,

‫ואנשים מקושטות,

‫ויש להן את התכשיטים, ‫ויש בבית, יש כלים יפים.

‫אז הם

לא היו נכנסים אצל האישה ביחידות.

‫זוגות-זוגות היינו נכנסים אצל האישה.

‫זה הפירוש שכולם מתאימות,

‫תאומים.

‫היינו נכנסים שניים-שניים.

‫למה להינצל מאיסור ייחוד? ‫וגם אחד שומר את השני כדי...

אבל המשך.

‫ומייד כשנכנסו,

‫אחד היה לוקח

פחם,

מה שהוא כתוב, ‫הוא מפחם את פניה.

‫משחיר אותה שלא לראות את היופי שלה. ‫היום מקלקל לה את היופי,

‫נגיד, עם דיו,

‫דיו שחור,

‫ומשפריץ עליה, וככה הייתה מכוערת.

‫אז כתוב, אחד מפחם את פניה.

‫והשני,

הוא היה מוריד ממנה תכשיטיה.

‫היו באו לעשות ביזה,

‫אז הוא אחד מפחם את פניה,

‫ואותו שפיחם פניה ‫לא היה מוריד לה את תכשיטים.

‫השני, למה?

‫כי הוא ראה אותה לפני שפיחם.

‫הרי כשהוא בא לפחם הוא ראה אותה.

‫אז הוא עלול להיכשל,

‫הוא לא התעסק איתה אפילו להוריד תכשיטים.

‫השני, שלא ראה אותה,

‫הוא ראה אותה בנבולה, שחורה, מלוכלכת,

‫אז הוא היה מוריד לה את התכשיטים.

‫זה הפירוש שכולן מתאימות,

‫ולכן ושכולה אין בהן.

‫לכן ושכולה אין בהן. ‫לכן לא נכסל אף אחד בדבר עבירה,

‫ולכן אף אחד לא נהרג, ‫אף אחד לא נפצע.

זה הפסוק הראשון.

‫זה הם באו ואמרו למשה רבנו,

‫עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה,

‫אנשי המלחמה אשר בידינו.

‫המפקד שיש לנו, מי יצא למלחמה?

‫ופקדנו אותם עכשיו, הם כולם חזרו.

‫לא נפקד, לא חסר אף אחד.

‫לא נפקד ממנו איש.

והם סיפרו לו איך זה.

‫סיפרו לו איך זה,

‫כי זוגות-זוגות היינו נכנסים אצל האישה.

‫אחד מפעמ את פניה ואחד מוריד את השיטיה.

‫אחרי זה,

בפרשה כתוב שהם הביאו, המפקדים,

‫הביאו זהב.

כל הצמידים,

‫יש צמיד לרגליים, צעדה,

צמיד לידיים, זה צמיד,

עגילים,

‫וכל כזה קשקושים של זהב,

‫הביאו את הכול, התנדבו זהב למשכן.

‫וזה היה הרבה זהב.

‫היה הרבה זהב. כמה כיכרות זהב.

‫וכמעט

‫380 קילו זהב הם הביאו.

‫עושים חשבון, לפי השקלים.

‫לפי השקלים, 3,000 שקלים זה כיכר זהב.

‫מה זה שקלים? ‫השקלים הם מכסף,

‫אבל תשים במאזניים 3,000 שקלים,

‫בצד השני זהב,

‫זהו כיכר.

זה 57 קילו.

וכפול,

כפול, פה היה יותר משלוש כיכרות,

‫בפסוק. ‫הכל פנים הביאו את הזרוש.

‫למה? לכפר על נפשותנו.

‫אמר להם משה רבינו,

‫מעשיכם סותרים את דבריכם.

‫אתם אמרתם,

‫זוגות-זוגות היינו נכנסים אצל האישה, ‫אחד לפעמים, ואז לא חטאתם.

‫אז בשביל מה כפרה? ‫בשביל מה אתם צריכים להביא כפרה? ‫הרי לא חטאתם.

‫אמר לו רבינו משה,

‫אבל אי-אפשר לצרר רעש ‫לא יזיע פורטה.

‫סוף כל סוף רואים אישה נאה, ‫עלול,

חס ושלום,

‫הרעור,

‫הרעור,

‫ועל זה הבאנו את המנחה הזאת, ‫לכפר על הרעורי הלב.

‫על זה אמר להם משה רבנו,

‫כחות השני שפתותייך

ומדברך נווה.

‫מה זה כחות השני שפתותייך?

‫השפתיים שלך אדומות

‫כמו חוט השני.

‫השני זה אדום.

זה הרי היופי שיהיו...

‫באופן טבעי השפתיים,

אם האישה בריאה

‫והדם זורם, השפתיים הן אדומות.

‫היום עושים אודם.

‫במקום.

‫אבל באופן טבעי,

‫אז מה זה כחות השני שפתותייך? ‫אבל משבח אותם משה רבנו,

‫שיש להם שפתיים אדומות. ‫הכוונה,

הדברים שאמרתם מקודם,

‫עם השפתיים הרי מדברים.

‫אז הדיבורים שאמרתם כל כך נעימים ‫לשמוע ששמרתם על עצמכם,

‫שלא לחתום,

לא להיכשל,

‫בהסתכלות,

‫לא להשתקע של בייחוד, באיסור ייחוד.

‫וחס ושלום, לא לבוא לידי מעשה, ‫בוודאי.

אז נכון, זה כחות השני שפתותייך.

‫אבל בסוף הבאתם לכפר על נפשותיכם?

‫ושאלתי אתכם, בשביל מה הכפרה הזאת?

‫הרי לא חטאתם.

‫אז עניתם לי, אי אפשר לייצר רעש ‫לא יזיע פורתא,

‫ובאנו לכפר על הרהורי הלב.

‫על זה ומתברך נווה.

‫כחות השני שפתותייך, ‫זה הדיבורים הראשונים,

‫זוגות זוגות היינו נכנסים לזה שם,

‫והוא מתברך נווה, הדברים האחרונים,

‫שבאתם לכפר על הרהורי, ‫איזה צדיקים הם היו.

אמרנו,

אנחנו מתפלאים,

‫איך הם נכנסו למלחמה כזאת ‫ואף אחד לא נפגע,

‫אף אחד לא נפצע. ‫זה פלא עצום.

‫מלחמה פנים אל פנים וקשתות,

‫אפילו טעות. ‫-הם היו מחשבים, הרב.

‫הם היו מחשבים.

‫מחשבים.

‫טוב, ושום דבר לא הצליח.

‫-כי היה להם את הציץ של הבוהן.

‫אהוא היה מראה להם את הציץ.

‫בלעם היה מחשב, ‫מעלה אותם למעלה,

‫אבל הוא היה מראה להם את הציץ, ‫שם השם שיש בציץ,

‫וככה היה מפיל אותם.

‫אבל רוב העם,

לא פעם, הרגו אותם.

‫ויהרגו כל זכר.

‫ואחרי כן שרפו את העיר.

‫מחקו את מדיין מן האדם. ‫אני רואה,

אני רואה, כשבורא העולם כועס על

‫אומה

מחסל אותם. ‫הנה, הוא חיסל אותם.

‫אין כבר מדיין, אין, ‫לא קיים כזה אומה.

‫נעלמה האומה הזאת.

‫אבל למה הם זכו ‫שאף אחד לא נפגע?

‫בגלל שהם היו צדיקים.

‫זה מזכיר,

מזכיר,

‫בזמן הרבחיים והחפציים גם.

‫המשכילים,

הרשעים,

‫היו לועגים.

‫גם הציונים.

‫הציונים הרי הקימו בתי ספר ‫בכל ליטא תרבות.

‫זה הרס את היהדות, ‫כי הם סחבו ילדים ‫מן הישיבות הקטנות,

‫וככה הרבה נחרבה, נחרבה יהדות על ידיהם,

‫בגלל שכמעט נסגרו הישיבות.

‫אז הם היו עושים הצגות.

‫פעם עשו הצגה,

‫הציונים בפרט,

‫עשו הצגה איך המלחמה,

‫מלחמה על פי התורה.

‫אז מה הם עשו?

‫הביאו

שניים שהם

‫מחופשים לצדיקים גאונים עם זקן,

‫והם קראו לו, לאחד קראו הגאון מווילנה,

‫ולשני קראו השגה טריה.

‫והיה צבא,

‫נגיד היה גדוד של שלושים,

‫והכהן הגדול מכריז,

‫מי שבנה בית ולא חנכו יחזור לביתו,

‫ומי הירא ורח הלבב,

‫מי שיש לו עבירות,

‫אפילו סח בין תפילין של יד ‫לתפילין של ראש,

‫אפילו סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש,

‫חוזר

מעורכי המלחמה.

‫ואז אתה רואה כל החיילים מתרוקנים,

‫כל אחד הולך, זה הולך,

‫ומה נשאר? נשאר רק הגאון מווילנה,

‫זה היו עושים ההרשעים האלה,

‫ללעוג

‫ללעוג על התורה.

‫באו וסיפרו כי אין...

‫איך אפשר לעשות מלחמה עם שני זקנים כאלה?

‫באו וסיפרו את זה לרב חיים.

‫אז הוא שאל,

‫נו, אבל מה היה הסוף?

‫הם לא נתנו לזקנים להילחם.

‫נותנים לזקנים להילחם, היו מצליחים.

‫זה מה שהיה במלחמת מדיין.

במלחמת מדיין

‫היו מלחמה של צדיקים,

‫טמאים ביד טהורים,

‫רשעים ביד צדיקים,

‫וזידים ביד עסקי תורתך.

‫והם ניצחו במלחמה ‫בלי, אפילו אחד לא נפגע.

‫באמת, המעשה של מדיין,

‫זה היה לפני מלחמת ציחון ואוג.

‫גם בציחון ואוג לא נפקד אף אחד.

‫אז שמה הייתה זכותו של משה, ‫משה רבינו בעצמו הלך להילחם.

גם עם אוג,

‫משה עצמו הלך להילחם עם האוג.

‫הוא שהפיל את אוג.

‫ושמה גם כן לא מת אף אחד. ‫באמת, אני אמרתי תמיד,

מה הבעיה,

‫בזמן המרגלים ישראל היו מיואשים,

‫הניעו את לבבם.

‫למה?

‫הם אמרו, הם גיבורים הכנענים.

‫אנחנו, איך אנחנו נוכל להם?

‫ועכשיו אנחנו נבוא פשוט,

‫נבוא לסכן את נעשינו וטפינו.

‫לבז יהיה.

‫היו מיואשים, שכחו את כוחו ‫של הקדוש ברוך הוא.

‫זה אני אמרתי, שהתשובה של בית תשעה באב,

‫התשובה היא כנגד שני חורבנות ‫של בית המקדש.

‫הראשון היה,

הראשון,

‫ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה ‫בזלחות דמים,

‫ולא ויתר על תמוד תורה. ‫כתוב על מה אבדה הארץ.

‫היום מרשם על עוזמה מטורטית.

‫בבית שני, על שנאת חינם.

‫אז התשובה שצריכים לעשות,

‫התשובה שצריכים לעשות,

‫גם על שנאת חינם, גם על ביטול תורה,

‫ואנחנו מוסיפים, הרי אבות...

‫השמעה חיי.

‫אנחנו מוסיפים

‫גם על מה שהם

‫היו מיואשים ושכחו את כוחו ‫של הקדוש ברוך הוא.

זה היה באותו ערב, ליל תשעה באב הראשון,

‫שהם ישבו ובכו כל הלילה.

זה היה במדבר,

‫אחרי שבאו המרגלים. ‫המרגלים חזרו בערב תשעה באב,

‫ובערב ישבו כל הלילה, ‫כל ישראל לבכות.

‫על זה אנחנו גם צריכים לעשות תשובה,

‫לדעת שבורא עולם הוא הולך לפניכם, ‫הוא יכחידם והוא ישמידם מלפניך.

‫אז תמיד אמרתי, מה הפחד? ‫אתה רואה שבורא עולם הביא את הצרעה,

‫והצרעה הרגה בהם.

‫מה הייתה עושה הצרעה?

‫הייתה עוקצת אותם בעיניים, והיו מתים.

‫או מסרסת אותם.

‫אז היה יכול הקדוש ברוך הוא ‫להביא בציחון, במלחמת ציחון.

‫יביא להם חיידק קטן,

‫יקבלו למשל שלשולים וחום,

‫נו, ילכו להילחם.

‫אין להם כוח בכלל וחוסר נוזלים.

‫והחיידק קטן יכול לגמור עם המלחמה.

‫ובאמת נדמה לי שיש בחז״ל כך.

‫שאיך הצליחו להילחם ‫עם ציחון ועום?

‫בגלל שהקדוש ברוך הוא

‫הביא להם מחלות.

‫וזה, בידו לעשות את זה.

‫בידו לעשות את זה.

‫לכל פנים,

מה שאמרנו,

‫מה שאמרנו, שהיה פה במלחמת מדיין,

‫מלחמה של

‫טמאים ביד טהורים,

‫ורשעים ביד צדיקים,

‫ולכן הצליחו שלא נמכד ממנו איש.

‫זה פלא עצום.

‫אבל אפילו בטעות עלול להיות חץ,

‫זורקים חץ על האויים.

‫אבל יכול להיות שתפגע ‫באחד מן האחים שלך,

‫כמו שהיה במלחמה של אחאב

ביושפט.

‫וכולם התנבאו, הנביאים של הבעל,

‫תלך ותילחם ותצליח.

‫עד שבא,

עד שבא,

מי זה היה,

‫הנביא האמת, נביא השם,

‫מי זה היה, קוראים לו? עדו.

‫אני לא יודע אם זה עדו.

‫והוא אמר, אתה לא תחזור.

‫אני ראיתי,

ובסוף הוא...

‫מישהו מאחוריו, מישראל,

זרק עליו חץ,

‫נכנס והוא החץ

‫בין הצלעות,

‫מאחורי החוליות, במקום מלא.

‫מאחורה נכנס בחץ

‫וגמר את החיים.

‫ופה לא היה, אפילו טעות לא הייתה.

‫הכול הזה היה מלחמה של דוגמה,

‫מלחמת,

‫מלחמה שהקב' ברוך הוא לוחם איתנו.

‫באמת לקחו את ארון העדות ‫והציץ וחצוצרות.

‫ארון העדות

בהתחלה היה משמש אותם

לנצח,

‫כמו בזמן עלי.

‫אז הם באו, היו הפלסטינים, ‫היו עושים צרות,

‫ואמרו, ניקח את הארון, אבל הארון נשבע,

‫אז מת עלי. ‫אבל ככה הם היו לוחמים עם הארון.

‫מה זה הארון? ‫זה השכינה של הקב' ברוך הוא ‫נמצאת על הארון,

‫וככה בורא עולם איתם ממש.

‫וגם כאן הם, איך הם עברו את הירדן,

‫הכניסו את הארון, כהנים,

‫הרימו את הארון,

‫זאת אומרת, הרטיבו את הרגליים ‫במים של הירדן,

‫בגדה המזרחית,

‫ואז המים התחילו לעלות למעלה, ‫לא לרדת.

‫וככה עברו את הירדן.

‫עם מה עם הארון?

‫הארון היה כמו כלי מלחמה של הקב' ברוך הוא.

‫היה שכינה איתם והוא היה עושה.

‫כן, זה היה הנשק השמימי הזה.

‫גם פה הם לקחו את הארון איתם,

‫את פנחס בן אל-עוזר,

‫משוח מלחמה.

‫אבל זה, אני אומר, הדרושה הזאת,

‫אומר אותה בישיבה לפני בין הזמנים.

‫כדי לחזק את הבחורים,

‫יוצאים לחופש.

‫החופש לקיץ,

‫יש פריצות הרבה ברחוב,

‫ואדם יכול לקלקל את עצמו ‫אם לא ישמור על העיניים שלו.

‫כדי לשמור על העיניים שלנו,

‫רבי חנניה בן עקשיה אומר,

‫רצה הקב' ברוך הוא לזכות את ישראל,

‫לבכך חירבה להם תורה ומצוות,

‫שנאמר, אדוני חב' בן שמען צדקו ירדי, ‫תורה וידיעו.