בס"ד - 08/07/2013 - ספר דברים- פרשת דברים - תוכחת על מה שראו בחוש

 נציב יום: לעילוי נשמת שרה בת רצון דאודי זכרונה לחיי העולם הבא.

בילקוט שמעוני ברמז תשצג' אומר: "מה כתיב למעלה מהעניין הזה"? מה כתוב לפני "אלה הדברים"? כתוב: "אלה המצוות", ואחר כך כתוב "אלה הדברים".

אמר הקב"ה: "חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל כנגד כל המצוות שנתתי לכם". שקולה תוכחה כנגד כל המצוות. לכך נאמר: "אלה המצוות, אלה הדברים" סמוכין.

נמצאנו למדים מכאן גודל החיוב של לימוד המוסר להוכיח את עצמו, שכל אחד יוכיח את עצמו, כי חביבין דברי תוכחה כנגד כל המצוות, כי על ידי התוכחות יבוא לידי כל המצוות, וחביבין דברי תוכחה שהוכיחן כנגד כל המצוות שהן הן גופי תורה שנאמרו מפי הקב"ה.

אמרו חכמים זכרונם לברכה בברכות ז': "טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר מכמה מלקויות", מרדות אחת של אדם היא יותר טובה מכמה מלקויות שיכו אותו,

ריש לקיש אמר: "יותר ממאה מלקויות שנאמר, "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה", שלמה המלך במשלי יז' אומר: שמבין אם גוערים בו, הוא ניחת מפני הגערה, גערה אחת אפילו כי הוא מבין, יותר מה שכסיל יתנו לו מאה מכות והוא לא יבין. זה ההבדל בין מבין ללא מבין, בין כסיל למבין,

אומרים לך משהו - תבין מיד! לא -... יש כאלה עד שלא יתנו מאה מכות גם אז הוא לא... לא מבין עדיין.

הרי הורו לנו חכמים זכרונם לברכה את גודל התוכחה, עיקר התוכחה זה מה שאדם מתבונן בדברים ומוכיח את עצמו, כמו שאמרו: "מרדות אחת בליבו של אדם" זאת אומרת התוכחה נכנסת ללב וזה יכול לקיים רק אדם מעצמו, זה מדובר בכל השנה כולה, וכל שכן עכשיו שאנחנו לפני הימים הנוראים ימי הדין וימי התשובה, "משנכנס אב ממעטים בשמחה", כבר מתכוננים ליום הדין.

מצינו בתוכחה שהאריך משה רבינו בעניין חטא המרגלים, וגם בעונש הנורא של דור יוצאי מצרים שהם לא יראו את הארץ, בגלל שהם האמינו למרגלים ולא מחו בהם על מה שהם הוציאו דיבת הארץ רעה וקבע להם זמן 40 שנה, ש"במדבר הזה יתמו", תוך 40 שנה, ימותו כולם לא יישאר מהם. וכשהוא הוכיח אותם פה בפרשה שאנו שומעים כשהוא בן 120, קרוב ל.. כבר התקיים הכל! כל מה שהוא הזהיר אותם מהתחלה - כבר הכל היה מקוים, ומכל המנין של ה-600 אלף נותרו רק יהושע וכלב מכל אותו הדור,

והנה בדור ההוא כשהוא מדבר אליהם "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" זה הנותרים, היו הרבה שהיו פחות מגיל 20 או קרובים ל-20 שלא היו במנין אלו שימותו, כי מגיל 20 עד גיל 60 אלה שהיו בגזרה שימותו, כי בשמים לא דנים עד גיל 20, וכן כל שבט לוי נותרו, ועל הנשים לא היתה גזרה בכלל, הרי שהיו רבבות רבבות רבבות של אנשים ונשים שהיו גדולים בשעת הגזרה, זאת אומרת שהם עדים, עדים לכל מה שאמר משה שהכל התקיים ובני משפחותיהם מתו,

והדבר היה מפורסם מאוד אצל כולם כמו שמפורש באיכה רבה בפתיחה לג': שכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר: "צאו לחפור",

מי יוצאים לחפור בפעם הראשונה?

זה כל ה-600 אלף, אלה שהיון בגזרה מגיל 20 עד גיל 60, והיו יוצאין וחופרין קברות! כולם חופרים קברים וישנים בהם – "לילה טוב",

ואחר כך יוצאת בת קול ואומרת: "הבדלו החיים מן המתים", חלק יישארו והשאר יקומו,

כל תשעה באב, והיה נחסר בכל תשעה באב 15 אלף ופרוטרוט. זה החשבון זה הממוצע כמה היו מתים כל תשעה באב, זאת אומרת הולכים... יודעים שפה לא יקומו היום 16 אלף +

אתם יודעים איזה הרגשה??? אומרים לבן אדם "להיכנס לקבר" והוא לא יודע אם הוא יקום או לא יקום? - לא יאומן כי יסופר.

פעם תמהתי על זה מאוד, תראו איזה מעלה היתה להם? הרי אם אדם יודע שהוא צריך להיכנס מחר למות, לכאורה סתם הגיונית הוא היה צריך לברוח לרוץ לרוץ לרוץ לא להיות שמה, לא לשכב בתוך ה-זה... ולברוח כאילו פסיכולוגית, מה זה להיכנס מרצון לתוך קבר ולהמתין אם הוא יקום או לא יקום?

אף אחד לא ברח! 40 שנה הם רואים שכל שנה הם מתמעטים מתמעטים אף אחד לא ברח, קיבלו גזירת השם, לא יאומן כי יסופר.

והובא בראשונה בבבא בתרא קכא' ובתוספות תענית ל', וגם מובא מאן דאמר בירושלמי בביכורים פרק ב' הלכה א': שכולם מתו בני 60 שנה,

זאת אומרת שהקב"ה נתן להם לחיות עד 60 ובגיל אלה שהיו טררר. לא קמים.

הרי שהיו בזה מופתים גדולים ומפורסמים ממש כיציאת מצרים כי ראו את העונש של כל הדור ההוא, וכולם מתו רק בתשעה באב, וכן ראו שכולם מתו בני 60 לפי מאן דאמר לא פחות ולא יותר, והנשים שנותרו בחיים ושבט לוי שהם לא היו בגזרה היתה עמם הנהגה כדרך כל הארץ והאריכו ימים, שום אישה לא תמות במשך כל ה-זה? כל אלה האריכו ימים רק הגברים שהיו בזה - מתו בגיל 60 בתשעה באב,

וראו את המופת כי לא נותר איש כי יהושע וכלב! כמו שהבטיח הקב"ה בפיו 40 שנה במדבר, וכל אלה היו אבותיהם של הדור ההוא שעמדו אצל משה והוא הוכיח אותם, הרי אין לך פרסום גדול וידיעה יותר ברורה מזו!

והם ראו בחוש השגחת השם יתברך ואת העונש על חטא! באופן מבהיל, מה החטא? שהם שמעו דיבת הארץ ולא מחו, העדיפו את דברי המרגלים על דברי השם, ווי ווי ווי ווי כל שנה בתשעה באב, וראו מופתים גדולים ונוראים בהשגחה ובעונש מידה כנגד מידה ואת אמיתת הנבואה כי מה שמשה הוציא בפיו זה מה שהתקיים בדיוק.

נו, ואחרי כל הראיה החושית שהם ראו בחוש והידיעה הברורה - עדיין הוצרך משה להוכיחם על הכל. תוכחת למי? למי שראו בחוש.

ומפורש כאן מה שכתב "המסילת ישרים", המסילת ישרים בהקדמתו לספרו אומר: "כי לא תמצא ברוב דברי", בספר הזה מסילת ישרים, "כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שבני האדם יודעים אותם, ולא מסתפקים בהם כלל", דברים ברורים וידועים, "אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל- כך העלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה!". דוקא בגלל שהדברים מפורסמים מאומתים וידועים וברורים דוקא שם מצויה השכחה וכו'.

מי לא יודע שהדין בשולחן ערוך שצריך להגיד את תפילת שמונה עם כוונה! ותפילה בלי כוונה - זה בלי נשמה, וחייבים לפחות לפחות בברכה ראשונה, מי לא יודע את זה? כמה אנשים מצליחים לכוון בברכה ראשונה בשלוש תפילות? זה לא ידוע? ידוע, מפורסם? מפורסם, אתה ניגש לתפילה נו ו- ו- ו- ו- כמה מילים נו! והתכוונת? "וואלק! עוד פעם פספסתי".

שליח ציבור אינו יודע שהוא מתפלל לפני הקב"ה לפני השכינה? הוא יודע! בטח, בטח הוא יודע, לא? "דע לפני מי אתה עומד", יש בתי כנסת כתוב: דע! לפני מי אתה עומד,

ו- אבל הוא עייף אז אין לו כח אז הוא אומר את המילים ברפיון, מדלג קצת ככה מדביק קצת, אומר בלי דגש עם דגש, יש מליעל וזה.. עייף, עייף, מה זה "עייף"? אתה עומד מול השם ואתה אומר אתה "עייף"? אה? מי נתן לך חיים? מי נתן לך כח? מי נתן לך זה,

"עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה!", איפה בשמחה? אה איפה ברננה? מה זה אפשר להגיד לחזן "לילה טוב...", מה זה? מה זה? הוא יודע או לא יודע? הוא חזן! הוא חזן מקצועי, הוא חזן, איך זה? דברים מפורסמים ידועים זה לא שהמצאנו אותם עכשיו, לא שלפנו בעיון מאיזה שהוא מקום, זה כתוב ברור אז איך זה?

זה מה שאומר המסילת ישרים: "כי לא תמצא ברוב דברי אלא הדברים שרוב בני האדם יודעים אותם, ולא מסתפקים בהם כלל, דברים ברורים וידועים, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל - כך העלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה".

זה הפטנט של היצר-הרע להשכיח מאתנו את הגלוי והידוע למה? כי אז העוון יותר גדול, אתה לא יכול להתנצל "לא ידעתי"

גם אם תגיד "לא ידעתי" אז "חטאתי", מי אמר את זה? מי אמר את זה? בלעם, "חטאתי כי לא ידעתי", אז מה אם לא ידעת? חטא זה גם אם לא יודעים, חטא זה בדרך כלל כשלא יודעים, כי חטא זה שגגה ושגגה זה בדרך כלל לא יודעים, נו זה גם חטא וכשאתה יודע, וזה מפורסם לכל, ואתה עובר אוה הוא משיג נקודות גדולות יצר-הרע כשהוא מכשיל אותך בדבר הידוע ומפורסם. אז לכן ההעלם מצוי יותר והשכחה רבה!

והרי במה שראו בני ישראל 40 שנה במדבר לא היו רק דברים ידועים ומקובלים אלא גם תופעות נוראות מאוד שהרשום שלהם כביר, הם ראו דברים מיוחדים שלא היו בעולם! שנעשו לפניהם, ועם כל זה משה רבינו צריך להוכיח אותם על כך. מה פירוש: מה יועיל שהוא יוכיח אותם על מה שהיה? מה מועיל? מסביר להם תדעו מה זה חטא, מסביר להם תדעו מה זה חטא!

עם ישראל יכלו להצטדק עשרה מרגלים מתוך שתים עשרה אומרים ש"הארץ הזאת אוכלת יושביה!" ויש שמה ענקים וחזק הוא ממנו!, מה הם יעשו? כאילו כתוב "שאחרי רבים להטות" אז אם הם אומרים ומדובר בנשיאי ישראל גדולים שנשלחו ברצון משה, בהסכמת השם, על דעת ישראל, מה? אז הם פחדו האמינו להם.

כן, אבל השם אמר "הארץ טובה", "עלו ורשו" אני אומר לכם, אתם אמרתם שאתם רוצים לרגל את הארץ בסדר תתורו את הארץ אבל אל תגידו דעות, תגידו, אבל שנוכל או לא נוכל? זה לא התפקיד שלכם! אתם תגידו את הנתונים, אייייי. לא יאומן כי יסופר.

אז מוכיח אותם תראו תראו על כל חטא מה קבלו, תראו על כל חטא, תראו את מרים הצדקת, הצדקת שהצילה את משה, כל משה היה בזכות מרים, בכלל שהוא יוולד בכלל שאמרה לאבא שלה: "שהגזרה שלו יותר קשה משל פרעה", אז קודם כל היא גרמה להולדתו של משה,

ואחר כך היא הצילה אותו "ותתצב אחותו מרחוק", והיא דאגה לו והיא ועשתה כל מה שרק אפשר ואהבה אותו מאוד ואמרה כמה הערות לפי הבנתה שאולי הוא הגזים קצת, "קיצוני", הוא פרש מאשתו קיצוני, אז היא אמרה גם אנחנו נביאים רק הוא נביא?! גם אנחנו נביאים "גם אתנו דיבר השם", כן אבל לא משה רבינו מה לעשות?

אז היא קבלה עונש חמור לעיני כל ישראל, בהנחה, היא קבלה הנחה שבוע ימים מצורעת, חטא קטן, קטן שיש בו כל מיני לימודי זכות על מרים, מה, אחותו הגדולה! היא לא יכולה להגיד לו קצת מוסר? קצת מוסר, מה יש מה קרה? ומה, היא לא פרסמה את זה בכל, היא ואחיה הגדולים מתייעצים מה מה מו מה.

אז הוא מסביר להם כל דבר ודבר! משה רבינו מוכיח את מי? את אלה שראו בחוש כל דבר ודבר.

מפה רואים כמה יש בכח היצר וברצון של האדם להתעלם מדברים ברורים מאוד, ברורים מאוד,

כמה הזהרתי אנשים הזהרתי אנשים שמפה יפלו עוד הרבה אנשים? כמה הזהרתי? וראו כמה שירדו ונפלו וכו' וכו', ולא לקחו לתשומת ליבם כל אחד "לי זה לא יקרה", לי זה לא יקרה ובקטנה בקטנה טז.. טז.. טז.. טז.. כמו יתושים, באור סגול טז.. טז.. טז.. טז.. רק היתושים לפחות נמשכים לאור, הם נמשכים לחושך,

אז זאת אומרת דברים ברורים! מוחשים! עיני עינק! אבל משם היצר עובד וגם הרצון של הבן אדם, הוא רוצה להתעלם מדברים ברורים, וגם כשרואה שהדברים בנפשו הם בנפשו הוא יכול להפסיד את החיים שלו אפילו, מכל מקום מתעלם מהם.

אתם יודעים מפרסמים כל פעם סרטונים, אנשים ונשים בחורים ובחורות טיפשים, מצלמים את עצמם תוך כדי נסיעה ומתוך כדי שיכרות ובסוף הם מצלמים את התאונה שלהם, למה? הם מדברים בזה ומדברים עם משהוא בלייב ו. ו. ו. ו. ובום בעץ או באיזשהו מקום או עמוד ומתים,

עכשיו יש כמה שראו כבר את הסרטון הזה והם עושים בעצמם והם הסרטון הבא, יש לך דבר יותר ברור שזה מסוכן? אתם יודעים אנשים לא במכוניות, אתם יודעים כמה אנשים יש בעולם שהם הולכים עם פלאפון במעבר חצייה ודורסים אותם? בגלל שהם מסתכלים על הפלאפון והולכים, ועוד אם זה שנים: היא בפלאפון והוא בהגה ושניהם מסתכלים בפלאפון זה סרט כפול, לא יאומן כי יסופר אנשים רואים!

אנשים רואים כמה עישון מזיק מראים להם את התמונות של הראות שחור משחור, לא עוזר, לא עוזר! הוא עם סגריה רואה את הסרט, לא יאומן דברים ברורים, ברורים, וגם כשרואה דברים שהם בנפשו ממש מתעלם מהם!

אז מה העצה לזה?

כמו שכתב המסילת ישרים שם, מה העצה? תקשיבו מה העצה: "אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני אדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה". לחזור שוב ושוב ושוב על הדברים ה ב ר ו ר י ם.

ברוך השם פה בבית הכנסת לא מדברים בשעת התפילה, אבל יש בתי כנסת שזה מחלה אי אפשר בלי לדבר, אין דבר כזה באים לדבר, לא עם השם לא עם השם,, יש בתי כנסת שכתוב שמה פתק: "פה באת לדבר, איפה תלך להתפלל"? באים לדבר! ומה כתוב בשולחן ערוך: "עוונו גדול מנשוא", מה זה עוונו גדול מנשוא? על מי נאמר? על קין! הרוצח הראשון בעולם נאמר: "גדול עווני מנשוא", זאת אומרת כאילו הקב"ה אפילו הקב"ה כביכול לא יכול לשאת את העוון הזה, אז אדם שמדבר בתפילה גדול עוונו מנשוא, נו, אז איך הוא שוכח את זה? הוא יודע אבל הוא שוכח, למה הוא שוכח? כי הוא לא חוזר, הוא לא חוזר כל הזמן, הוא לא מפרק את מה שכתוב, הוא גם לא רואה ציור עד כמה זה חמור! ומה הענש שמקבלים על זה, הוא לא יודע, אבל אם נקרא כמה מעשיות כמה דברים מה קורה עם אלה שהגיעו לעולם האמת ושמה דנו אותם על זה - אז הוא יבין, אתם שומעים?

בעל תוספות יום טוב זכרונו לחיי העולם הבא אמר: שגזרות ת"ח ת"ט ששחטו ורצחו יהודים בכמויות בשנת ת"ח ת"ט זה נקרא "גזרות ת"ח ת"ט" הוא אמר בגלל שהיו מזלזלים בקדושת בית הכנסת, והוא היה אומר "מי שבירך" למי שלא מדבר בתפילה, ככה זה היה נפוץ.

סיפרתי פעם שהייתי בקהילות בחוץ לארץ שכשהשליח ציבור צריך להתחיל את הקריאה עוד פעם מברך נוסף בספר תורה היו דופקים, מתחילים! אפשר להפסיק לדבר, אתם שמעתם כוורת של דבורים? בזזזז בזזזזזזז רק גומר השליח ציבור להגיד את הזה לא את הברכה אם בירך - לא שומעים את המברך בהתחלה שום דבר ישר מתחילים בללל בללל בללל בללל מה זה כאילו בחתונה, ורק אחרי דפיקות רבות – "שקט!" גומר המברך ופשששששש. משתחררים כאילו יצאו להפסקה, לא יאומן כי יסופר, קהילות שלמות נטבחו בגלל הזלזול בקדושת בית הכנסת.

פעם שמעתי את הרב וואזנר זכרונו לחיי העולם הבא ברחוב רבי עקיבא בכנס שהיה שהוא דיבר שם ברחוב ברחובה של עיר ליד הבית הכנסת הגדול שמעתי אותו שהוא אומר: שהאשכנזים לקו יותר, בשואה והספרדים לא הגיע אליהם כמעט! זה היה בגלל שהספרדים הקפידו בקדושת בתי כנסיות ולא זלזלו בהם לעומת האשכנזים שזלזלו בקדושת בתי כנסת. ככה הוא אמר והוא בא משם, והוא יודע על מה הוא מדבר, והוא היה גדול דור.

אתם שומעים! - יכולים להיות רציחות של מיליונים בגלל דבר פשוט שכתוב "גדול עוונו מנשוא", גדול עוונו מנשוא, יודעים את זה - אבל מתעלמים שוכחים, כי התפקיד של היצר-הרע להשכיח וגם אדם בעצמו רוצה להתעלם, ואם מישהו יוכיח אותו: "סתום! סתום! אל תגיד לי מה לעשות!"

או! הוא עוד מורד! מורד! בעוז!.

אז "התועלת" אומר המסילת ישרים מה עושים נגד הדברים שאנשים שוכחים? לחזור ולהתמיד לחזור ולהתמיד כי יזכרו הדברים הנשכחים מבני אדם בטבע "וישים בלבו את חובתו שמתעלם ממנה", חובות שבני אדם מתעלמים מהם,

וביותר, כי חטאם הרי היה מחוסר באמונה ובביטחון בהשם יתברך, ממה נבעו? בעיקר העוונות של עם ישראל במדבר שהיו מעטים, אבל היו בומבסטיים והם קיבלו מכות - השם ירחם!.

מה היה יותר? החטא שלהם היה חוסר אמונה וביטחון,

תגידו לי אפשר להגיד על דור כזה שהוא ראה בריאת העולם מחדש 10 מכות זה בריאת העולם כמו שלמדנו, כל המופתים קריעת ים-סוף, מן, באר, ענני כבוד, שכינה בתוכם, כל הדברים האלה! איך אפשר להגיד שעיקר החטא שלהם וביותר היה חוסר אמונה וביטחון? איך?

וזה כתוב בפורש בפסוק: שהם ראו במפורש את כל האותות והמופתים גם במצרים וגם במדבר

ומה אמר להם על זה משה רבנו: "ובדבר הזה אינכם מאמינים", אתם מאמינים? אתה פה ואני אומר לך אתה לא מאמין, אשפר להגיד לבן אדם שחי פה מרגיש פה נושם פה ויודע איפה הוא נמצא ואומרים לו: "אתה לא מאמין!". הם ראו בחוש עברו ראו קברו מתו, המופתים נסים, ובדבר הזה אינכם מאמינים...... מה זה מה זה?

וגם פשוט כמבואר במפרשים כמו שהזכרתי את זה בקצרה אתמול בדרשה בירושלים שהם לא החזיקו את עצמם לזכאים שיאבדו גויים רבים ועצומים מפניהם, לגודל מעלתם הם הבינו הם הבינו שגם חטא קטן וחטאים קטנים יכולים לגרום שלא יהיו זכאים שיאבדו גויים רבים ועצומים מפניהם, אבל לא היה חטא במעשה! אלא במחשבה לכן הם בקשו לחזור כל פעם אחורה, כי מה שקרה כל סטייה כשאתה ליד הקב"ה כמו שהסברתי אתמול: זה כאילו אתה בחדר כולו מלא חשמל וט'זזזז... אתה מקבל מכת חשמל.

ואחרי שאמר להם משה את העונש - התחרטו מיד! כמו שכתוב: במדבר יד': "הננו ועלינו למקום אשר אמר השם כי חטאנו!" אנחנו רוצים לתקן את הדבר! בסדר, אנחנו עולים! נכנס לארץ ישראל! לא מפחדים לא "ארץ אוכלת יושביה" לא! לא! עולים, עולים! "הננו ועלינו" אבל על כל פנים הרי האמינו תיכף, ומכל שכן אחרי כל העבר שנתקיים במלואו בכל הפרטים מידה כנגד מידה, ואחר הרושם החזק כל כך הרי היתה אמונה ברורה, כי אחרי שהם חטאו הם קיבלו על עצמם לתקן מיד! אז הפך להיות עכשיו האמונה ברורה כאילו הם חזרו והתמידו לראות את הדברים עכשיו באור נכון, אז חטאו ומיד תקנו! זה ברור עכשיו זה ברור מה החטא גורם?

ועם כל זה הוצרך משה להוכיח על כך! כדי שילמדו לעתיד את עניין האמונה והביטחון, ולחזור ולשנן כמה גרם החטא, ולחזור ולשנן כמה גרם החטא.

מי לא שמע שבכל יום יצר הרע מחדש עלינו תכסיסי מלחמה? מי לא שמע שבכל יום הוא מתגבר עלינו? ומי מתכונן מהבוקר אומר: "היום אני אחזיר לו מלחמה..."

ואדם הולך אתו יד ביד מחדש כמו אתמול והוא מוביל אותו לאן שהוא רוצה ומביא לאן שהוא רוצה, ומביא אותו לתפילה ומשכיח לו "לפני מי הוא עומד" ומה צריך לעשות, והכל חוזר על עצמו בדיוק אותו דבר כמו אתמול, מי לא יודע את זה?.

זה העבודה.

לכן הוכיח אותם אפילו ראו בחוש הוכיח אותם הקב"ה על עניין האמונה והביטחון לחזור ולשנן כמה גורם החטא.

יש בזה התעוררות רבה כי מלבד עונש הדור אנחנו עד היום מהטעויות שלהם, זאת אומרת חטא שלהם השליך עלינו עד סוף הדורות כמעט, כמו שכתוב: "ויבכו העם בלילה ההוא",

אמר רבה אמר רבי יוחנן: "אותו הלילה ליל תשעה באב היה,

אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכייה של חינם - ואני קובע לכם בכייה לדורות".

לכן אנחנו נהיה עכשיו לפני תשעה באב עוד פעם על חורבן בתי המקדש, שזה נגרם מהבכייה האחת שבכו חינם! על מה אתם בוכים? אני מכניס אתכם לארץ ישראל בביטחון שלא יאונה לכם כל רע, הנה אתם רואים 40 יום היו המרגלים בפנים לא ראו אותם לא זיהו אותם איזה "ארץ אוכלת יושביה"? איזה "ענקים"? שום דבר לא קרה להם! שמירה מעולה! ועד עכשיו לא ניצחתי לכם את האויבים? ולא הוצאתי "גוי מקרב גוי? במסות ובאותות ובמופתים!" פעם אחת בכו בחינם, בחינם, על מה אתה בוכה? על מה אתה בוכה? בכייה לחינם?! אתם תבכו לדורות!.

אז יש בזה התעוררות כי מלבד העונש של הדור ההוא סובלים כל הדורות. ובאמת גם אצלנו זה כך, כי הקב"ה אמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" השם הבטיח שהוא לא יכלה אותנו מן העולם, אפילו כל העולם ירצה לכלות אותנו ויכריזו ויחליטו - לא יוכלו, "ולא געלתים", הקב"ה לא יגעל אותנו ולא יפליט אותנו כליה לא יתן עם ישראל חי וקיים, זה נס גדול עצם קיום עם ישראל בעמים. הרי זה כקריעת ים סוף! ואף יותר מזה לאין שיעור!

אחד מהוגי דעות הגרמנים אמר: שבשבילו ההוכחה שיש אלוקים - זה קיום עם ישראל בעמים, כי הוא הבטיח שישמור עליהם וכולם אלפי שנים מנסים להשמיד אותם ורק העם הזה קיים. אין הוכחה יותר טובה שיש אלוקים. גוי ערל.

והנה מצד הבירור גם אצלנו הדברים מבוררים בתכלית, אנחנו יודעים את זה נכון? בשירה אפילו, בשירה אפילו "שבכל דור ודור", כולם יודעים את זה, קטנים זקנים גדולים כולם יודעים את זה, נו!

אבל מכל מקום אין לנו התפעלות, מראיית הדברים וגם מהרושם עז כפי שהוא, כאשר הדבר נוגע אל עצמינו ואל בשרנו, אז כמה אנחנו צריכים לשנן את הדברים מהעניינים האלה? ומשאר העניינים כדי להאיר קצת ושיהיה בהירות בהירות בהשקפות שלנו, ובכמה אלפים כפליים הדברים נחוצים ומוכרחים עבורנו יותר,

ולכן חביבין התוכחות כנגד כל המצוות, אם לא יהיה לך תזכורת כל יום שיעור של מוסר, ולא תלמד לפחות שעה כל יום להזכיר לעצמך את הדברים אפילו הידועים! הידועים, אתה תוך חמש דקות - תשכח את הכל.

ובפרט עכשיו שאנחנו לפני חודש אלול הכרח עכשיו להתחיל להתחזק בעוד מועד, ובראש ובראשונה לא לבטל זמן כי הזמן יקר מאוד, כי צריך להכין למשפט תירוצים! לא תירוצים כאילו המצאות, אלא מה היה ביטול תורה השנה הנה אבל אני כל החודשיים האלה תראה איך אני מתחזק תראה איך אני לא מבטל זמן תראה איך אני....

שיהיה לנו תירוצים שנוכל להוכיח ביום הדין, אז לא לבטל זמן ולהתחזק בעיון תורה, לא ללמוד שטחי, ללמוד ולעיין ולהבין כל דבר, כי בלי עליה בתורה - אי אפשר שיהיה לאדם דעת נכונה בענייני היראה והמצוות, גם אי אפשר להשיג כלום בדרך של עצבות.

אתה רואה אנשים דיכאון אין שמחה לאנשים, אתה לא רואה אנשים שמחים, אהלן, אהלן, אין שמחה אין, כשאתה רואה אנשים באים לחתונה זה לא כמו פעם, פעם זה היה באמת שמחה היום זה ככה, "מזל טוב מזל טוב" סתם חרטה, פעם היתה שמחה נשיקות וחיבוקים, יהודי נפגש עם יהודי איזה שמחה, איזה זה יה בה בי, היום אפילו אם יהודים נפגשים בחוץ לארץ: "אה, מה אתה עושה פה?" כאילו מה גם לך יש כסף מה אתה עושה פה? יהודי פוגש יהודי בגולה לפחות צריך להגיד "אשרינו!" עוד חיבור עוד יהודי נותן חיזוק בן כל ההמונים הגויים צריך להיות שמח, שום דבר! דיכאון כולם, דכו, לא יאומן כי יסופר, אין שמחה אנשים לא שמחים.

 אבל אם הם היו עושים תורה ומצוות "פיקודי השם ישרים משמחי לב", אם אתה אחרי עשיית מצווה אז זה כמו שהרווחת מאה מיליון דולד, אחרי מאה מיליון דולר אתה לא שמח? אה אה.. אתה מתעלף, אז למה אתה לא שמח עכשיו באת מבית הכנסת עכשיו למדת שיעור, נראה אותך; איך תלך, אתה צריך להיראות ככה {חיוך גדול על הפנים} פנים צהובות כל הזמן, מה קרה? אאההה אתה יודע מה קרה? התפללתי בנץ, שליח ציבור, שיעור, חזרתי על הדברים, הפנמתי, יש לי הבנות תובנות, אני הולך ליישם, שמח! שום דבר אין שמחה,

אי אפשר בדרך עצבות לעלות אי אפשר, בפרט בדורות החלשים האלה. ונחוץ לכל עליה שמחה של תורה אם אין לך שמחה של תורה אתה דועך אתה דועך אדם דועך, אדם צריך להיות שמח אדם הולך לעשות מצוה שמח! מצווה זה יותר מלהרים ארגז יהלומים! ארגז מלא יהלומים זה כבד תצטרך לסחוב אותו כל הזמן, כל הזמן ולשמור עליו, מצווה עשית? טראח עלתה למעלה מחכה לך שמה עם עולמות שנבנו לך ממנה, השקעה לא צריך לשמור עליה, הפוך! היא שומרת עליך עכשיו, המצווה שומרת עליך, גם מיליונים! וגם שומרת עליך! וגם גוררת עוד מצווה; שתמצא עוד ארגז מלא יהלומים, "מצווה גוררת מצווה", ארגז גורר ארגז, והאדם לא שמח! לא שמח, למה אתה לא שמח???

[אתם רואים? נהיה חושך...]

 אז זאת אומרת: נחוץ שתהיה לנו שמחה בתורה, ולהתחזק בלימוד המוסר כל יום, וגם לקחת את התפילה משימה, משימה, להגיע לתפילה "דע לפני מי אתה עומד", אתה כאילו נמצא עכשיו לפני קודש הקודשים בירושלים, לפני השם יתברך כמו עבד שמרכין ראשו לפני הבורא יתברך, הוא עומד מסתכל ומקשיב מה אתה אומר, להתפלל ולאמר מילה מילה בהבנה מי שצריך להתפלל לאט יתפלל לאט ומי שצריך להתפלל יותר מהר יתפלל יותר מהר, יש אנשים מתפללים מהר בשביל שלא תיכנס להם מחשבה זרה, יש כאלה שצריכים לאט לאט כל אחד לפי מה שהוא, יש כאלה שאומרים "תפילתם מהרה תקבל ברצון", ויש כאלה תלוי, יש כאלה מתנדנדים ויש כאלה עומדים, יש כאלה ככה ויש כאלה ככה, אבל העיקר זה לכוון לכוון, כוונה, כוונה זה הנשמה זה הנשמה של התפילה. זה דברים ידועים, אבל במנחה כבר שוכחים,

אז אדם צריך לעשות לו איזה סימנים: אם יש לך איזה סידור שלך פרטי תשים אפילו דף כן, תזכורת, חייב לכוון לפחות ברכה ראשונה, חייב לכוון לפחות ברכה ראשונה, אתם רואים את הסידור שלי, יש בו כל מיני סימניות רואים? אם אני פותח תפילת שמונה עשרה לדוגמה כן, אתם רואים יש סימן! למה? צריך לכוון צריך לכוון צריך לכוון, אתה עושה סימן, והלואי שאחרי הסימן גם תכוון, אבל לפחות שיהיה סימן לפחות אתה מכין סימן לפחות אתה מכין סימן, אבל אם אתה לא מכין גם סימן זאת אומרת שלא אכפת לך גם אם תשכח, אבל לפחות! לפחות תעשה את ההשתדלות עד איפה שידך מגעת, משגת, לא להיכשל לעשות את ההשתדלות על הצד הטוב ביותר.

אז התוכחת היא אפילו למי שראו בחוש, כי גם זה לא עוזר מול השכחה והרצון לשכוח ולהתעלם, אתם שומעים?

 רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.