קרבן חיובי וקרבן שלילי | ר' דניאל הררי

- - - לא מוגה! - - - 

כן, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות הרב,

בזכות הרב,

מאמר על שני מצבים בעניין הקלטת הטוב ושמחה,

ונוכל לבדוק את עצמנו בסוף המאמר לאן אנחנו שייכים.

והשם יזדקני להעביר את הדברים כאביתן.

כתוב בפסוק

״אם על תודה יקריבנו ויקריב על זבח התודה,

חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מרבכת חלות בלולות בשמן״.

אומר המדרש על הפסוק

״זובח תודה יכבדני״

״זובח תודה יכבדני״

אבל זובח חטאת

וזובח אשם לא כתיב,

אלא דווקא זובח תודה.

למה?

חטאת באה על חטא.

גם השם באה על חטא.

תודה אינה באה על החטא.

קורבן תודה הוא לא בעל החטא.

עד כאן המדרש ויקרא רבה טט.

זאת אומרת,

אכן, מדרגה גדולה לאדם, אם הוא מרגיש, אם הוא נכשל, באיזה חטא.

ובעקבות זאת הוא מגיע למידה של התעוררות

ומאמץ את עצמו

להביא קורבן, לקחת בהמה,

להביא אותה אל הכהן ולראות את השחיטה,

לסמוך את ידיו על הקורבן,

כן, ותוך כדי הראוי תשובה וחרטה,

וכל מה שהוא רואה, עובד במחשבתו, כן,

שכל מה שהוא רואה היה ראוי לעשות לו,

ובכך

הוא מתקרב התקרבות גדולה אל השם.

זה מצב ראשון.

אבל בכל זאת,

לא דומה מי שמביא קורבן על חטא

למי שמביא קורבן בלא-חטא.

זאת אומרת, קורבן תודה.

כי בזמן שמביא קורבן על חטא,

זאת אומרת מה?

שהחטא הוא זה שמעורר אותו ומחייב אותו להביא את הקורבן.

החטא מעורר אותו.

אבל המביא קורבן בלא-חטא,

קורבן תודה,

זה הפנימיות הטהורה של המביא את הקורבן.

זה מה שמורר אותו להביא את הקורבן.

זאת אומרת מה? זה נובע מתוך הכרת הטוב,

אהבת הקורבן, קורבן התודה,

נובע מתוך הערכת הטוב.

סיכום ביניים.

זאת אומרת, ניתן להתקרב לשם על ידי קורבן או מצווה,

כן,

קורבן או מצווה,

שנובע מחטא,

והוא חזר בתשובה עליה,

או קורבן או מצווה שנובע מתודה והכרת הטוב.

במילים אחרות,

מה גורם לנו לעשות את המצוות?

מה דוחף אותנו למצוות?

הרי ערך המצווה נמדד לפי איך שאני מתייחס אליה.

אם עשיית המצווה נובעת מחטא,

וחזרתי בתשובה עליה,

זה המצב הראשון,

אז זה טוב,

אבל זה לא דומה ולא מתקרב למי שעשית את המצווה אצלו,

נובעת

מהכרת הטוב, לה'

זו פנימיות אחרת, זו גישה אחרת למצוות,

זו תשתית הרבה יותר טובה.

ואכן, באמת, יש בעיה במצב הראשון, כשהוא מביא את הקורבן,

שהחטא הוא זה שגרם לו להביא את הקורבן.

מה הבעיה? אומר בעל המאמר,

כל החסרונות

נובעים מאי-הכרת הטוב.

כל החסרונות נובעים מאי-הכרת הטוב.

זאת אומרת,

לכשלעצמה להביא קורבן חטאת,

או לעשות מצווה מתוך תשובה והרעורי חרטה וכו', כן?

זה טוב,

אבל כשחסר ממידת הקראת הטוב,

זה מתחיל להוליד

בנו חסרונות בעבודת ה'.

לכן מה? אנחנו חייבים, אם כך,

להבדיל בין שני המצבים הללו.

ונותן דוגמה.

נשאל מי שמח באמת, או לפחות מי יותר שמח.

יש אחד שמרגיש

שהוא מקריב הקרבה אישית גדולה כשהוא נמצא בישיבה,

כשהוא נמצא במצוות,

כשהוא בודק תבלינים או כל מצווה אחרת.

אדרבה, הוא מרגיש שהוא הקורבן.

כן, האמת, ככה אנחנו אמורים להרגיש. אנחנו רואים את הקורבן נשחט, ככה אנחנו אמורים להרגיש.

אז הוא פה באמת מרגיש שהוא הקורבן.

וזה הגדר השלילי,

כי זה בא מהחטא.

העולם החטיא אותו.

אבל יש אחד אחר,

יש אחד שהוא במג'רגה נעלה יותר,

שהוא בבחינת קורבן תודה.

ואותו אחד נותן שבח והודיעה לקדוש ברוך הוא

על שזכה להיות בישיבה,

זכה להיות מקיימי המצוות,

זכה

להיות מלומדי התורה, זכה לבדוק תבלינים.

כל מצווה אחרת.

זאת אומרת, גישתו למצוות

הוא בגדר אשרינו מהטוב חלקנו,

זכיתי,

זה חיובי.

הוא מודל השם שזכה לכל זאת.

יש בו הקלטה טוב, הוא פשוט שהוא האדם היותר שמח.

עכשיו שאנחנו יודעים את זה,

אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו בעצם.

בכל מצווה, איך אנחנו עושים אותה.

יש מצוות שאנחנו מרגישים

נטולי שמחה,

בלי שמחה.

כאילו מרגישים שמקריבים את עצמנו הרבה, אני מקריב הרבה מעצמי

כדי לעשות את המצווה.

ויש מצוות שאנחנו מרגישים התלהבות,

אשראי, זכיתי וכו'.

אז עלינו להעביר את כל אופן,

כל אופן עשיית המצוות, מהמצב הראשון,

שזה החטא גורם,

למצב השני שיש בו מידת הקלטה טוב.

איך עושים את זה?

אז פשוט אם נזרוק בכל מצווה ממידת הקלטה טוב,

כגון עובד במחשבה שלי בזמן עשיית המצווה,

תודה להשם שזכיתי לעשות את המצווה הזאת.

תודה, תודה ותודה.

אז בהכרח אנחנו נרגיש בעצמנו התלהבות ושמחה.

כמו שכתוב,

מזמור לתודה וכולי, עבדו את השם בשמחה.

אלה שמביאים קורבן תודה, מזמור לתודה. אלה שמביאים קורבן תודה,

הם אלה

שזוכים לעבוד את השם בשמחה.

והאמת המעניינת היא שעבדו את השם בשמחה,

בשמחה, אותיות מחשבה.

נפעיל את המחשבה, נחשוב את מה שצריך לחשוב,

ואז אנחנו נגיע,

כן,

אנחנו נחשוב על הקלטה טוב בזמן עשיית המצווה, ואז אנחנו נגיע לדרך השני בעשיית המצוות, שזו דרך

שיש בו מידת הקלטה טוב.

ולדוגמה,

אנחנו כאן,

כשזוכים לראות את פני הרב מדי יום,

זוכים בשמחה מיוחדת, מעבר לשמחה הכללית,

שזו השמחה של התרת הספקות.

הרי אמרו חכמים, זוכרנו ברווחה,

אין שמחה אלא בהתרת הספקות.

אז כאן אצלנו זה פשוט, כי הרב מראה

לכל מי שרוצה לראות,

שאין זה ספק שמשווקים פה נבלות טרפות בהכשרי מהדרין,

אין זה ספק שקיימים ליקויים חמורים

בכל תעשיית המזון בכלל,

גם בהכשרי מהדרין.

זה לא ספק שזרמים ושירים פסולים מכשילים את רוב העם,

זה לא ספק שהתקשורת החרדית

בתחומים מסוימים היא שקרית ומטעה.

בכל אלה הרב מתיר הספקות

ומפרסם את המכשולות. כל אחד יכול לגלוש לראות את זה באתר,

את הדברים האלה.

לכן אין ספקות,

לא חיים באשליות,

חיים בשמחה, בהתרת הספקות, בזכות הרב.

ואני מוסיף פה בסוגריים,

יש מי שאמר אין ספקות אלא בכבוד הרב.

צודק,

מובן, כי הרב מתיר את הספקות

בדיוק כמו הגדרת חכמים.

אבל מעבר לספק הכללית הזאת שאני רוצה לדבר עליה,

יש ספקה נוספת, יש ספקה נוספת

שהרי כולנו פה משתדלים להכיר טובה על כל מה שהרב נתן לנו

בכל מיני פעולות שאנחנו עושים כאן.

יש צוות שחיטה,

יש צוות מצות, יש צוות בדיקת תבלינים,

יש צוות הפצה, צוות הפקה וכו'.

כל אלה זה הקלטתו, וזה מוניד בנו את השמחה הנוספת החשובה

שאנחנו צריכים כדי שיאמר לנו השם מה שאמרתי בהתחלה,

זבח תודה יכבדני.

כי להגיע לזבח תודה יכבדני אני צריך ממידת ההקלטה טוב,

ופה ברוך השם, בעזרת השם אנחנו מכירים את התגובות של כל אחד מבינינו,

שאנחנו שומעים בינינו זכיתי,

זכינו לעשות את זה, זכינו לעשות את זה, בכל דבר פה אנחנו שומעים את המילים אשרינו מהטוב חלקנו.

כן, ולסיכום נזכור

סיכום כדי שנזכור.

מדרגה גדולה לאדם,

אם הוא מרגיש

שהוא נכשל באיזה חטא

ובעקבות זאת הוא מתעורר בדאגה על החטא ומייד הוא מביא קורבן חטאת לכפרה,

הוא סומך ידיו על הקורבן ומתוך הרעי חרטה ותשובה

הוא מקבל על עצמו שלא ישובות לכסלה.

זה טוב,

אמנם ישנה מעלה יותר גדולה,

זה מביא קורבן ללא חטא,

זה קורבן תודה.

זה מראה על מידת הקראת הטוב שהוא חש כלפי ה'.

בנקודה זו

אומר בעל המאמר יש סוד גדול,

כי אם מפותחת אצל האדם המידה של הקראת הטוב,

זה מונע אותו מלחטוא.

כי איך יחטא

בזמן שהוא מרגיש בעצמו מוקף רק בטובות של הבורא,

מבוקר ועד ערב, מראשית השנה ועד תחלית השנה. זאת אומרת,

יש לעבור ממצב א',

שעושה קורבן,

מביא קורבן או עושה מצווה,

למצב ב', שהוא עושה את זה מתוך החטא הטוב.

לכל מצווה שאנחנו עושים,

ומכאן הדרך לשמחה במצוות

קלה וסלולה.

תודה רבה.

תודה רבה.