דובר שקרים | ר' אלירז טביב

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בשם השם ואל העולם נעשה ונצליח, והאל עלינו ברחמיו וארוויח.

מאמר קלט מספר חכמת המצפון

נאמר בפרשה

ובא אשר לו הבית והגיד לכהל נאמר כנגע הנראה לי בבית.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה

אפילו תלמיד חכם

ויודע שהוא נגע ודאי,

לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא

כנגע נראה לי בבית.

ככה מובא בגמרא בנגעים.

אדם קם בבוקר ורואה כמין סימן על הקיר.

צריך לקרוא לכהן.

מה יהיה, מה הוא יפסוק?

כולם מתוחים.

יכול להיות שיהרסו את הבית.

איפה יגורו?

הכהן ביקש להוציא את כל הכלים מחוצה לפני שיגיע.

איזה הרגשה נוראה.

כל השכנים מביטים בסקרנות.

הכהן מגיע, מסתכל,

חושב רגע ופוסק נחרצות.

זה נגע, הבית טמא.

אומרים חכמינו זיכרונם לברכה,

שאם בעל הבית תלמיד חכם

ויכול לפסוק בעצמו שזה נגע,

אסור לו.

אלא צריך לומר כנגע.

נראה כמין נגע, אבל לא ודאי.

רק הכהן אומר נגע ודאי.

מה חכמים באו לומר לנו כאן?

ויש מפרשים מה טעם,

משום שהכהן הוא שצריך לראות את הנגע ולקבוע שהוא טמא.

ואם בעל הבית מקדים את הכהן

ואומר שהוא נגע,

ואם כי הוא תלמיד חכם וברור לו הדבר,

הוא בטוח שהכהן יקבע שזה נגע.

בכל זאת זה מחזה כשקרה,

נראה כשקר ובבחינת דובר שקרים.

זאת אומרת שאם בעל הבית הוא תלמיד חכם ומעורר הוראות, הוא מזה מיד שזה נגע ודאי.

כך גם יפסוק הכהן.

נו אז מה הבעיה אם יאמר מראש את הפסק המפורש נגע נראה לי בבית?

לא, אתה תאמר כנגע, ומי שיקבע זה רק הכהן.

זאת אומרת שהכהן ודאי יפסוק כפי שמבין בעל הבית התלמיד חכם.

שזה נגע ודאי.

בכל זאת, אם יאמר במקום הכהן,

זה נהיה רק השקר בחינת דובר שקרים.

ולכאורה גם קשה לו לומר כנגע, נראה לי,

מאחר שאינו מסתפק בזה כלל.

אבל כל זמן שהכהן לא קובע,

אין התורה מרשה לו לפסוק ולגזור.

וזוהי דרך האמת.

קשה לו לומר נגד הגיון ליבו, נגד הסברה שלו.

הוא בהבנה שלא צריך כרגע, לכאורה, לשקר.

ולומר כנגע, נראה לי, בבית.

הוא יודע שעל פי ההלכה זה נגע ודאי.

האם עדיף שיוציא שקר מפיו?

אלא אמת

זה מה שהתורה קובעת שהוא אמת.

גם אם זה נגד ההגיון כרגע.

דוגמאות נוספות ראינו.

מצאנו אצל הקדוש ברוך הוא בעצמו ששינה כששרה שאמרה שאברהם זקן,

אמר לאברהם שאמרה על עצמה שהיא זקנה.

מעוד כאשר אדם נושא אישה,

יש מצווה לשבח את הכלה,

הכלה הנאה והחסודה,

כמו שהרב אמר, גם אם היא דומה לדו-בגל.

בשלושה דברים שהתלמיד חכם משנה בדיבורו,

אם שואלים אותו אם למד מסכת,

אז ממידת הענווה מותר לו לשנות ולומר שלא יודע,

למרות שלמד אותה.

או אם היה בעל קרי ושואלים אותו למה לא בא לבית המדרש,

אז ממידת הצניעות מותר לו לשנות ולומר שהיה חולה או שער אונס.

או אם יטרח במקום מסוים וירחו אותו בסבר פנים יפות,

ושואלים אותו האם יירחו אותך בסבר פנים יפות,

הוא אומר שלא,

כדי שלא יקפצו על המארחים ויאכלו את ממונם.

מכל אלה אנו רואים שהתורה קובעת

מהי אמת המידה של האמת.

הרי עד כמה חייבה התורה לדקדק ולהיזהר מלבטא איזה ביטוי כלשהו שעלול להישמע כאילו יש בו איזה פגיעה קול אישי במידת האמת.

ועוד יותר מזה,

מדובר כאן אף במקרה שהכהן הוא עם הארץ ואינו מבין בנגעים

והוא סומך על בעל הבית שהוא תלמיד חכם

והוא פוסק לו אם זה נגע או לא.

זאת אומרת, הבעל הבית יגיד לו את הפסק.

ויש בידו של בעל הבית גם לרמות את הכהן ולפסוק שלא כהלכה שזה לא נגע.

מה ירוויח אם ירמה את הכהן?

אז לא היה הכהן מכריז שהבית טמא,

ולפי הדין הוא באמת טהור.

למה?

כי כמו שאמרנו,

כל זמן שהכהן לא מטמא את הנגע,

ולא יוציא בפה שלו שזה נגע,

הרי איננו טמא.

רק מה שאומר הכהן קובע,

והיה מציל את הבית שלו שלא ינצו אותו.

אבל בעל הבית הזה עומד בניסיון ולא מתחשב בהפסד ממונו,

מגלה את האמת לאמיתה, מוכן לפסוק ההלכה,

שנראה לו נגע ודאי בבית,

ממש מסירות נפש לאבד בית עם כל ההשלכות.

בכל זאת,

אם היא משמעות ביטויו בדברי האמת שלו הקובעים שזה נגע,

וגורמים להפסד כה מרובה,

נשמע משהו שאינו טועם כולו את האמת הגמורה,

אין זה ביטוי כראוי,

ואפשר לחוללו בכלל דובר שקרים.

לסיכום,

מהמעשה של בעל הבית והכהן ראינו שאפילו אדם מוכן למסור נפש נגד רצונו הטבעי.

בשביל מה שהוא מבין שזה אמת,

ולכאורה אין לו אפילו נגיעות.

ממש מעשה גבורה.

ובמעשה הקדוש ברוך הוא עם אברהם ושרא,

ובמצווה לשבח את הקהלה למרות שהיא אינה כך,

ובתלמיד חכם שיכול לשנות בדיבור בשלושת הדברים שהזכרנו,

כל אלו מלמדים אותנו דבר אחד ברור,

שלא כל מה שנראה לנו הגיוני ונכון על פי השכל הוא אמת.

אמת

זה רק על פי קביעת התורה.

מכאן יש ללמוד בקל וחומר, בן בנו של קל וחומר,

על אחת כמה וכמה שיש להתרחק מכל שמץ של דבר שקר.

ברוך השם שזיכהנו להיות במקום שכולו אמת,

עם רב קדוש שדבק באמת ובהשפלת השקר.

ברוכים תהיו.

-מחיאות כפיים