על מה נחתמה גזירת החורבן והגלות? | ר' אברהם הילל עני

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

ברשות עמוד התשובה הרב אמנון יצחק שליטא וברשותכם

כתוב בנביא במיכה

ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו

הגמרא מביאה דוגמה על עבירה שבגללה נחתם

גזר דינם של בני ישראל לחורבן ולגלות.

דוגמה זו מצביעה על הריסת

התשתית המוסרית והחברתית

מכל וכול, לכן היא הקדישה את הסאה,

לא רק בגלל

גודלה של עבירה זו,

אלא בגלל שהשחיתות המוסרית לא נעשתה בהחבר,

אלא בגלוי,

בראש חוצות.

הרי שלא על התפרצות של רשם בודד הצביעו,

אלא על תופעה חברתית,

לכן איש לא יצא למחות על עוול משווע זה,

וגם ייתכן שרחלנים התפרנסו מאותם מעשים, מאותם סיפורים ומאורעות,

שהאנשים הטו אוזן לשמוע על עדותם,

ואולי אף שילמו כסף על כך.

מעשים נפשעים מסוג זה היו מחופים בהסתתרות תחת שמירת החוקים,

כאילו הכול נעשה על פי דין תורה וכו'.

חכמינו ידעו להצביע ברוח קודשם על עבירה מסוימת

שחומרתה נוקבת ויורדת עד שאון תחתית,

והיא-היא שהכריעה,

שהכריעה

את העולם כולו לכף חובה,

וגרמה לחתימת גזר הדין הנורא,

חורבן וגלות,

שתוצאותיה נמשכות עד היום הזה.

ושם הובא בגמרא, במסכת גיטין,

אמר רבי יהודה, אמר רב, מה ידכתיב

על אילו מעשים מתכוון הנביא בתוכחתו ועשקו גבר וביתו, איש ונחלתו.

אז מסופר שם מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת חברו,

באשת רבו.

רבו לא הכוונה רבו לתורה, אלא רבו אחד שהיה מעבידו.

שהיה עובד אצלו.

והיה חניך,

היה שוליית נגרים, היה חניך שלו.

פעם אחת הוא צרך רבו ללוות כסף.

אמר לו החניך למורה בעורמה, שגר לי,

כלומר שלח לי את אשתך אצלי ועלווינה.

הוא אמר לו, תשלח את האישה ואני אדאג לה לסכום הכסף שאתה זקוק לו.

שיגר המורה לתומו את אשתו,

ולא זכר המורה את הפסוק

כל כבודה בת מלך פנימה.

כל כבודה בת מלך. כל כבודה בת מלך פנימה.

ממשבצות זהב לבושה.

דהיינו,

עדיף

כבוד האישה בביתה מכל רווח כספי.

שעה החניך עימה שלושה ימים,

על ידי שערים עליה להמתין

שיגיעו המהות,

או שתצליח למצוא ליווי הולם לביתה, וכדומה.

היום אנשים התפלאו איך הוא הצליח להערים עליה. היום אפשר לשלוח אנשים למסעות לנשים וכו', לשלושה ימים, לסוף שבוע.

זה על אותו עניין.

המורה שדאג לשלום אשתו

בא אצל אותו חניך ושאל אותו,

הוא רוצה לראות מה הראה לאשתו,

ומדוע היא בוששת לחזור.

ואמר לו, אשתי, ששיגרתי לך, היכן היא?

שיקר אותו תלמיד ואמר לו,

שלחתייה לאלתר, ישר איך שהיא באה, הבאתי לה כסף והיא הנחה.

אבל שמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך,

והיא נהגה עימם באופן מכוער שאינו הולמת בת ישראל.

אמר לו המורה, מה אעשה? מה אעשה?

אמר לו התלמיד, אם אתה שומע להעצתי, גרשיה.

אמר לו אותו מורה,

הסיפור על חוסר צניעותה מתקבל על דעתי,

ואני מקבל את עצתך שעלי לגרשה,

אך אין זה פשוט בשבילי,

כיוון שכתובתה מרובה

ואין לי את הסכום.

ראה התלמיד כיצד זממו קוראים עור בגידים,

אמר לו, אני אאלב לך את סכום הכסף, אל תדאג.

בנוסף לסכום שביקשת ממני,

ותן לה כתובתה.

המורה יצא מבית תלמידו בהרגשה מרוממת שהנה לא פסו אמונים בבני אדם,

ועדיין, גם בתקופה עגומה זו, עדיין אפשר למצוא אנשים טובים עם אוזן קשבת.

עמד המורה הזה וגרשה,

ובכסף שלווה שילם לה את כתובתה.

והלך אותו תלמיד שציפה לרגע זה,

בו תוכניותיו תקרומנה עור בגידים,

ונשא את אשתו של המעביד שלו.

מיד קיבל ממנה חזרה את הכסף שהוא נתן למורה שלו,

שהרי הוא הלווה לו, כדי לשלם את הכתובה.

וכיוון שהגיע זמנו של פירעון החוב,

ולא היה לו למורה לפרוע את אותו סכום,

אמר לו התלמיד,

בוא ועשה עמי ותהיה משרת בביתי,

וענקה ממשכורתך

תמורת החוב שעד היה.

ומסופר שהיו התלמיד ואשתו החדשה, שהייתה בעבר אשת המורה,

יושבים ואוכלים יחדיו.

והוא הבעל עשוק

היה משרתם, ועומד ומשקיע עליהם יין להנאתם.

והיו דמעות נושרות מעיניו

של המורה המרומה,

ונופלות בכוסיותיהם.

כך, בדרך שהוא הולך להשקותם.

ועל אותו שעה נחתם גזר הדין לחורבן הכללי, כיוון ששערי הונאה אינם ננעלים,

והקדוש ברוך הוא נפרע בעצמו.

וכן שערי דמעות גם כן לא ננעלים,

ועל עוולה כה חמורה הבוקעת הרקיעים גזרו בבית דין של מעלה באופן סופי על החורבן.

עכשיו אנחנו רואים פה מעשה שכביכול נראה על פניו שהכול היה על פי דין.

גם כן, הכול היה בהסכמה מצד כל הצדדים.

גם הכול נעשה על ידי בית דין, והכול נחתם כמו שצריך. כי איפה אותו מורה, בעל של האישה, איפה הוא ילך?

למי הוא יפנה? הכול נעשה כדין. אין בית דין שידון את מה שקרה איתו.

אנחנו רואים היום גם כן,

אפשר לשרוף 35 שנה, 40 שנה של פעילות ועשייה למען עם ישראל, לטובת הכלל,

של בן אדם אחד שרק היטיב לעם ישראל.

כולם יכולים לשרוף בן אדם אחד, ואין בית דין אחד

שיכול לדון את מה שנעשה. כי כולם נגועים, כי כולם היו במעשה,

כולם היו יחדיו, פעלו כנגד אותו מעשה.

ואין אחד שיכול לדון, כי את כולם צריכים לדון.

אז זה, מה נשאר להם? רק בשמיים יכולים לדון אותם.

ממעשה זה אנו למדים את העיקרון המנחה את דעת חז״ל, חכמינו זיכרונם לברכה,

כפי שהובא

לנו כאן ממה שלמדנו,

שכל החורבנות וההצהרות,

ישנה סיבה רוחנית לכל זה,

שאותה חושפים חכמינו זיכרונם לברכה ברוח קודשם,

כדי ללמדנו לשמור עצמנו מפגעים חמורים אלה של שנאת חינם,

יהירות וביטחון עצמי מופרז,

ומפגיעה בצניעות,

ומעל כולם פגיעה בלימוד התורה כראוי, והתחזקות בימים אלה תביא גאולה לעם ישראל במהרה בימינו.

בעזרת השם שנזכה

שיבוא המשיח במהרה בימינו ושיבנה בית המקדש בקרוב.

אמן ואמן. ברוכים תהיו להשם.