מדוע שב עשו לבדו? | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 30.11.2018, שעה: 08:04
בס"ד 30/11/2018 ספר בראשית- פרשת וישלח: מדוע שב עשו לבדו?
נציב יום: אופירה בת סמירה, תתקן את מידת הגאוה והקנאה, וכל עם ישראל יזכו לאהבת חינם, אמן.
"וישוב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה"
עשו בא לקראת יעקב עם ארבע מאות איש, אתמול למדנו שהיו בכפולות של 400.
במדרש רבה שואל: ו-400 איש שהיו עמו היכן הם? "וישוב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" משמע שהוא שב לבד, ואיפה כל ה-400 מאות שבאו אליו, נצטרפו אליו?
אומר המדרש: "נשמטו כל אחד ואחד והלכו לדרכם! כי אמרו: "לא נכווה בגחלתו של יעקב" ונסו". לא רוצים להסתבך עם יעקב אבינו, ראו את גדולתו וצדקתו ונסו, הניחו את עשו לבד, ולכן הוא שב אל דרכו שעירה לבדו.
אומר ה"גנא דפלפלא": "נראה לפרש, בפרשת בחוקותי כתוב: "ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו"
ורש"י מקשה: "והלא לא כך החשבון, כי חמישה מניסים מאה- אז מאה צריכים להניס אלפיים ולא רבבה, חמישה מניסים מאה אז כל אחד מניס עשרים, 5X20=1000, אז מאה כמה מניסים? כפול עשרים, אז כמה זה? אלפיים, אז למה כתוב בפסוק: ש"מאה רבבה ירדופו"?
ה"שפתי חכמים" כתב תירוץ שמסביר הכל, מיישב את הכל, אומר: מה שאומר הפסוק בהתחלה "חמישה רודפים מאה" - זה חלשים, חמישה חלשים כל אחד מסוגל מהחלשים לרדוף עשרים, ביחד חמישה חלשים רודפים מאה, אינם בני מלחמה, אלה חלשים לא בני מלחמה. והסוף של הפסוק שאומר: "ומאה מכם רבבה ירדופו", זה מדובר בגיבורי מלחמה, גיבור מלחמה מסוגל לרדוף מאה, זאת אומרת כל אחד רודף מאה, לא עשרים. אז אם ככה חלשים מניסים כל אחד עשרים, וגיבורים מניסים כל אחד מאה. בזאת מתיישבת הקושיה של רש"י: שחלש מניס עשרים ואיש מלחמה מניס מאה. זה תירוץ השפתי חכמים בתירוץ רש"י על הפסוק.
על פי זה יש לפרש: כמה נפשות היו עם יעקב? ששה עשר נפשות היו;
יעקב אבינו אחד.
ארבע אמהות, חמש.
אחד עשר שבטים, שש עשרה. כי בנימין עוד לא נולד, אחד עשרה שבטים: אחד עשרה וארבע ואחד ביחד שש עשרה, כולם היו נשים וקטנים,
ויעקב אבינו היה הגיבור היחיד שהיה שמה. למה? כי נאבק עם המלאך ויכל לו, אז הוא גיבור. וגם בבאר הוא גלל את האבן מה שכל הרועים לא יכלו, אז הוא גיבור.
טוב, אז כמה גיבור יכול להניס? מאה, וחמישה עשר שלא גיבורים: ארבע אימהות ואחת עשרה ילדים - חמש עשרה, 15X20=300 , נמצא שיעקב מניס מאה והם 300 מאות, אלה הארבע מאות האנשים שנסו ועזבו את עשו ולא נותר לא לבדו. לכן כתוב: "וישוב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה". והחשבון יוצא הפלא ופלא!.
גם אתמול שעשינו את החשבון-יצא הפלא ופלא. איך שלא תיקח את זה מכאן ומכאן החשבון מעוגן על פי פסוקים.
ועכשיו קצת מעניינא דיומא: יודעים שיש מי - שתשמעו עוד פעם - אז תשימו לב!
כתוב: "ותעבור המנחה על פניו", יעקב אבינו שלח מנחה לעשו אחיו, שלח עדרים, שלח מכל הסוגים שתכף נשמע, "ותעבור המנחה על פניו"
פעם נסע רבי יוסף דוב ברכבת בחברת כמה ממקורביו, הגיע זמן תפילת מנחה, ביקש להתפלל במנין ברכבת, והוא ראה שמה שני משכילים יהודים, משכילים "משכילים" זה הרפורמים של היום, משכילים, והם היו גם באותו קרון, אבל כשהם שמעו שהוא רוצה לצרף למנין, אמנין - אמנין! צריכים מנין אז הם נשמטו מהמקום כאילו אחזה אותם עווית ומיהרו לקרון אחר, חס ושלום לא להתפלל, וכך התבטל המנין, לא היה מנין. והרב ומקורביו התפללו ביחידות.
בתום התפילה נראו שני המשכילים חוזרים לקרון, ותופשים את מקומותיהם כאילו לא ארע דבר,
באותה שעה אמר רבי יוסף דב למקורבים: "אה, חכמים זכרונם לברכה מעירים מ"בראשית רבה", שיעקב אבינו היה כל כך משופע מעדרי צאן ובקר, עד שהיה זקוק לששים ריבוא כלבים, כדי לשמור על העדרים העצומים שברשותו, שש מאות אלף כלבים רק לשמירה על עדרי הצאן שהיו לו, איזה עושר רב הוא חזר!
ואמר: לפי המדרש הזה הייתי תמה כל ימי, כל ימי אני תמיה: למה? יעקב אבינו שלח מנחה לעשו אחיו מכל הבהמות שברשותו, עיזים תיישים רחלים אלים פרות פרים עיירות עיירים אתונות, נשאלת השאלה: למה לא שלח יעקב אבינו בתוך המנחה הגדולה הזו גם כלבים שישמרו על כל העדרים הרבים הללו?
עכשיו אני מבין!" אומר רבי יוסף דב בחיוך: "עכשיו התיישבה לי התמיהה הזאת: הוא רצה יעקב אבינו לצרף גם כלבים למנחה ששלח לעשו, אבל המנהג של הכלבים שהם בורחים לפני מנחה".
אז עוד מעשה אחד מהחבר'ה האלה:
כתוב: "ויאבק איש עמו",
מעשה ברבי אייזל חריף מסלונים: אחד מגאוני ישראל, ביקר אצלו אחד מהרבנים הרפורמים מארצות המערב, והתחילו לדבר ולשוחח בדברי תורה, בהלכה באגדה ורבי אייזיל חריף התרשם שהאורח שלו תלמיד חכם מובהק. אבל לא מהדר במצוות, ואין בו קורטוב, שמץ של יראת שמים. אבל, תלמיד חכם מובהק. אחרי שסיימו השנים לדבר בדברי תורה,
אמר רבי אייזל חריף לאורח: "אתה יודע בפרשת וישלח כתוב: "ויאבק איש עמו", ומצינו בגמרא בחולין צא' שתי דעות;
דעה אחת אומרת: ששרו של עשו הוא שנאבק עם יעקב. אז הדעה אחת אומרת: שכגוי נדמה לו, כשיעקב ראה את שרו של עשיו הנראה לו כבן אדם אז הוא נראה לו כמו גוי.
לפי דעה שניה: כתלמיד חכם נדמה לו,
אז מה זה מחלוקת המציאות? בדרך כלל אין מחלוקת במציאות; אחד אומר שנדמה לו כגוי ואחד אומר תדמה לו כתלמיד חכם,
לכאורה יש לתמוה: איך יכולים חכמים זכרונם לברכה להציג את שרו של עשו בשתי דמויות שונות זו מזו?"
ואז חייך רבי אייזל חוריף ואמר: "אחרי שהכרתי אותך, אחרי השיחה הזאת שקיימנו התיישבה לי לגמרי התמיהה שהבעתי עתה, הנה אני רואה ממש לפני, גוף אחד מצוי בו גם גוי וגם תלמיד חכם, ואין אחד דוחק כלל את רעהו ממקומו. אז אפשר להיות גוי תלמיד חכם".
ככה נדמה לו בדיוק לפי שתי הדעות גם תלמיד חכם גם גוי, זה רוב הקושיות מתיישבות אצל הרפורמים.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".