עדינותם של הצדיקים | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לזכות רפיק רפאל בן תמרה, יזכה לרפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף בכל אבריו וגידיו, הטרשת הנפוצה תעבור ממנו להיות בריא ושלם מהרה, לחזור בתשובה, פרנסה בשפע, בנחת, בנקל בלי לעבוד, שלום בית עם אשתו, לחתן את הבנים בנחת ובנקל מהרה, לראות מהם נחת - אמן.

קהל: אמן.

הרב: עדינותם של הצדיקים "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ" (בראשית לב ח) ורש"י בפסוק יא: "לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשיו!" ממה ירא יעקב אבינו? שמא נתלכלך בחטא, 

אבל הקב"ה הבטיח לו: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"? (בראשית כח טו) הבטחה זה לא נבואה, המהר"ל מפראג מחלק בין נבואה לבין הבטחה; נבואה הקב"ה מבטיח טובה, לא חוזר בו, אבל הבטחה זה משהו אחר, היא מותנית; ואם אתה כמו שאתה עכשיו בסדר אז ההבטחה תתקיים, אם אתה משתנה אז ההבטחה לא מתקיימת, התנאים השתנו, אז פוחד יעקב אבינו: אולי התנאים השתנו, כי אם הוא חטא אז כבר לא מגיע לו שמירה ואז הוא ימסר ביד עשו, אז וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד ממה הוא ירא? שמא נתלכלך בחטא, מה זה חטא? שגגה, שגגה שהוא אפילו לא יודע ויכול להיות שהוא חטא ואז הוא יִמסר ביד עשו. 

והרמב"ן מתקשה למצוא: איזה זמן אחרי ההבטחה שהיה בכדי לחטוא, מה היה לו לחטוא מאז שהובטח ע"י הקב"ה, מה, איפה היה לו, מה, מה, מה היה לו לחטוא? מסיק מסקנה הרמב"ן: כי דרך הצדיקים לירא תמיד והיה מתיירא; אולי משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודת כוכבים ומזלות – ו"שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין?" (תהלים יט יג) זאת אומרת אולי חטא היה בזה שהוא כרת ברית עם לבן, הוא כרת ברית עם רשע! ו"שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין?", אם זה שגיאה בשיקול דעת, יכול להיות שזה היה נכון, יכול להיות שזה לא היה נכון והוא ירא: אולי זה לא נכון? אולי מה שעשיתי לא נכון וזה נחשב חטא, אז הוא ירא. 

כתב רבינו יונה בשערי תשובה: "והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם וינהמו על חטאיהם כנהמת ים!". 

הנה כי השאגה והנהמה באות מהצדיקים יותר מן הרשעים, כשנתבונן בסיפורי התורה כך נמצא עליהם הרבה; התורה מגדילה מעשי שם ויפת כי לקחו אֶת הַשִּׂמְלָה - וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, אביהם נח היה מתגולל בשכרותו מגולה, והם הבחינו בזה לקחו שִׂמְלָה, שמיכה והלכו אֲחֹרַנִּית לא להסתכל עליו כשהוא עירום וכיסו אותו "וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית" (בראשית ט כג) התורה מגדילה את המעשה הזה! 

אצלנו אין לדבר הזה חשיבות כלל, ולעומת זאת התורה החשיבה את מעשיהם עד כדי כך ששם זכה בזה לטלית של ציצית! שכל זרעו לובשים ציציות כמונו, ויפת זכה לקבורה לבניו במלחמת גוג ומגוג כשיבואו על ישראל וימותו רבים-רבים כחול הים, אז ינתן להם מקום קבורה ב"גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג - קִדְמַת הַיָּם" (יחזקאל לט יא) אז זאת אומרת רואים שמעשה כזה מגדילה תורה מאד מאד מאד, אצלנו זה בכלל לא... דברים פשוטים כאילו.

מובא בגמרא: "כל האומר: "ראובן חטא" - אינו אלא טועה! אלא מה אני מקיים: "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית לה כב)? אז איך אני מסביר את הפסוק, איך אני מקיים אותו, כתוב במפורש וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו? "מלמד: שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה!" אז המפרשים אומרים: שהוא הוציא את המיטה של יעקב מאוהל בלהה וזה נקרא 'בלבל את יצועי אביו', אביו יש לו כוונות עליונות בכל מעשה שהוא עושה, והוא בא ובלבל את כל הכוונות האלה על ידי הוצאת המיטה. 

והנה אחרי כל הפרושים בזה אין אנו יודעין מהו עניין בלבל, מה זה נטל והעתיק את המיטה? אבל וודאי שזה לא מעשה שכיבה! אלא אחרי שכתוב בתורה וַיִּשְׁכַּב, הוי זה וַיִּשְׁכַּב ממש בלי מליצות! יש תירוץ שאומר: ש"לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד" זאת אומרת התורה יש לה דיבור שונה ממה שחכמים מדברים, ככה שאל תתפוס ממה שאנחנו רגילים לדבר שלשון התורה זה אותו דבר, - לא, התורה מחמירה בלצייר דברים מסוימים, וזה תלוי לפי האנשים. 

זאת אומרת גם אם יעשה מעשה, נגיד צדיק יעשה מעשה קטן שהוא... אם היינו עושים אותו אנחנו אף אחד לא היה מדבר, לא היה מרגיש שיש פה איזה שינוי משהו לא טוב, אצל צדיק זה דבר כמו הר! אז התורה מפרסמת את התנועה הקטנה של הצדיק; הר! אז לבלבל את המיטה זה נקרא וַיִּשְׁכַּב ממש.

יש עוד הסבר על פי חז"ל: כל המונע מבני זוג לקיים את המצווה, אז זה כאילו בא עליה, אדם שמונע כמו שנאמר בבני עלי שהם: "יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים" (שמואל-א ב כב) אז גם כן, שמה לא הפירוש שהם עשו מעשה כזה! אלא הם לא לקחו מהן את הקורבנות שהיו להן, והשהו אותן עוד לילה אחד שישארו בהמתנה עד שיקבלו למחרת את הקורבנות שלהן וזה נקרא שהם שכבו אותם, מה פירוש שכבו? אם מונע מהאשה לחזור לבעלה ולקיים את המצווה זה כאילו הוא עשה את המעשה, אז לכן התורה כותבת כאילו לשון וודאי זה מה שהיה! ויש עוד פירושים...

מכל מקום, רואים פה שהתורה מדברת בחוזקה על ראובן; ראובן היה קדוש עליון! היה הבכור בבני יעקב, ומעשה אחד שעשה, שעליו הוא חזר בתשובה ואח"כ עשה תשובה בפרהסיה שלמד מיהודה, עם כל זה התורה כותבת דברים קשים כדורבנות!!

על דור המדבר נאמר, שכאילו הם דיברו ואמרו כך וכך, וכך וכך, האמת שהם לא דיברו ולא כלום ולא שום דבר, מה פירוש? הם חשבו במחשבה, הרהורים, ובגלל שההרהורים האלה היו כאלה וכאלה זה נחשב שדיברו ממש! זאת אומרת ההרהורים יצאו לפועל כאילו, גם הרהור הם נתפסים, גם על ההרהור נתפסים, אצלנו כל זמן שאנחנו מהרהרים אתה יכול לשוטט במחשבתך, אז כל זמן שלא דיברת ולא אמרת כלום זה אצלנו לא נחשב כלום, אצלם גם מחשבה היתה נחשבת דיבור גס וברור! וכו'. 

וכן: "כל האומר: "שלמה חטא" - אינו אלא טועה!" אלא מה אני מקיים: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (מלכים-א יא ד)? מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה!" זאת אומרת הוא היה צריך למחות בנשים שלו שהן היו מקטרות לעבודה זרה! והוא לא מיחה כי היו לו; צידוניות, מואביות, מכל העמים לקח נשים כמו שהסברנו: שהמטרה שלו היתה שהן היו בנות מלכים ברובן ועל ידי זה הוא ישפיע בחוכמתו עליהן, והן ישפיעו על אביהן מלכי האומות, וככה הוא יתקן את כל העולם במלכות שדי! אבל בינתיים הן נשארו עם הטבעים שלהן וההרגלים, והיו מקטרות והוא לא מיחה בהן, מעלה עליו הכתוב: כאילו הוא חטא בעצמו בעבודה זרה! 

ופה הכוונה על חטאים דקים!! ולמה זה נכתב ככה בלשון הזאת? כי אין עדינות בחטא! ואם יש חטא - אז הוא גדול וגס, אלא שהיסוד הוא: שישנם אנשים עדינים, ואצל אנשים עדינים, אם בלבל את יצועי אביו זה כבר וַיִּשְׁכַּב ממש! לאיכרים אנשים גסים, פשוטים - זה לא נחשב חטא, 

- 'הוציא את המיטה, אז הוציא את המיטה נו, מה קרה?'... 

ולא מצד עצם הדבר, לא הטענה שהיה מעשה כזה על עצם הדבר, כי בעצם החטא לא נגרע כלום, החטא הוא חטא, אלא שמתוך גסותם הם לא מרגישים בזה, להוציא מיטה של מישהו כמו שאנחנו מדברים - זה חטא, אבל אנשים גסים לא מרגישים שזה חטא, אדם מדבר לשון הרע, 

אומר: 'מה אמרתי? מה אתה רוצה, מה אני, זה האמת! זה האמת, מה אתה רוצה?...' 

הוא אדם גס! הוא לא מבין בכלל שגם על אמת יש לשון הרע, אם אתה לא מתכוון להועיל ואתה אומר לשון הרע, אבל הוא גס הוא לא מבין, בשבילו זה כלום, אבל אצל אנשים עדינים שיודעים מה זה תורה! מה זה מצוות, אז אצלהם ההרגש הוא מאד מאד מאד רגיש! והצדיקים מרגישים חטאם ועל כן הם כלביא תמיד, מה הלשון של רבינו יונה? "הנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם שאגה להם כלביא תמיד במחשובתם, עוד במחשבה! וינהמו על חטאיהם כנהמת ים!", זאת אומרת כל דבר ולו הקטן ביותר זה מזעיק אותם, גורם להם לחרדות!! 

על רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אמרו: "שהושחרו שיניו מפני הצומות, על שפרת שכנתו יצאה פעם אחת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ ולא מיחה!" ואיך כתוב במשנה? "פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ" מה פירוש: היתה לו פרה אחת? אתם יודעים איזה עשיר היה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; המעשר בשנה של הבקר שלו היה שלוש עשרה אלף ראש! המעשר, אז מאה שלושים אלף ראשי בקר היה לו!! אתם יודעים איזה עשירות זאת? אז למה אומרים פָּרָתוֹ, מה, היתה לו פרה אחת? זה לא הפרה שלו, זה הפרה של השכנה שלו! 

הפרה של השכנה שלו, היא היתה יוצאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, מה הבעיה? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה חשב: שרצועה, ככה הוא למד וככה הוא דן, חכמים לא הסכימו איתו, והלכה: כחכמים, הוא דן: שהרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ זה תכשיט ולצאת עם תכשיט זה לא משאוי, אסור לצאת עם משאוי בשבת, גם על הפרה וגם על הסוס וגם על החמור, אבל היא יצאה ככה והוא לא מיחה בה. והיה לו עוד טעם: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אומר: "שהעבוּדה! איני יודע אם יש מי שיכול לקבל תוכחת בדור הזה!" הוא אומר לשון שבועה, שהוא לא יודע אם יש מי שיקבל תוכחת, אז הוא גם סבר: שאם הוא יוכיח אותה וימחה בה - היא לא תקבל תוכחת! 

אז דבר ראשון: הוא קודם כל סבר שאין בכלל בעיה! חכמים חלקו עליו, והלכה כמותם. והוא גם סבר: שהיא לא תקבל תוכחת, כי הוא לא יודע אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחת?! ועם כל זה הושחרו שיניו מפני הצומות שהוא התענה תעניות - כדי לכפר על מה שהוא לא מיחה בה! איפה יש עדינות כזאת היום אצל מישהו? שהוא סובר שהוא מאה אחוז צודק, ושההלכה כמותו, הוא גם לא סובר: שיש מי שיקבל תוכחת, ואחרי זה הוא מגיע למסקנה: שהלכה כחכמים ולכן היה צריך להוכיח ולמחות, והוא לא עשה, ושיניו הושחרו! 

זאת אומרת מאות תעניות הוא היה צריך לעשות בשביל שהשיניים יחלשו כל כך, ולא יהיה לו סידן והם יושחרו!! והיום אנשים רואים דברים איומים ונוראים! ואף אחד לא מוחה. 

היום צריך להיות כנס, כנס הרשעים שמתאספים רק בשביל לעשות דבר אחד, לא בשביל השבת כמו שהם אומרים, לא שום דבר, אלא להתיר את השרצים, שיהיו שם המרצים של הידרדרות (הידברות) ומשקרים שהרב זילברשטיין יגיע, והרב קוק יגיע, ושהרב קנייבסקי יברך, זה הפנחס ראובן הזה הידוע ומפורסם ברשעתו שכבר לקה במוחו פעמיים! וכמעט איבד את ילדו וכו' וכו' וממשיך להתריס וכו', הוא וההידרדרות עושים כנס במקום פלוני וכל אחד קורא לאנשים לבוא: "בין אם אתה דתי בין אם אתה לא דתי, תבואו..." ככה השניר הזה אומר שיבואו, 

לא הבנתי! אתה הולך למחות על השבת ואתה מזמין חילונים כי אתה פוחד שלא יגיעו דתיים לשמוע אותך, אז אתה קורא לחילונים העיקר למלא את המקום בכל מקרה שלא תגידו: "פאדיחה!" כתבתם שמה הרבה הרבה הרבה מרצים חדשים שיגיעו לשמה, וסחבתם גם את בעל הגלימה (הרב הראשי יצחק יוסף) זה הכל ש"ס, ש"ס, ש"ס, ש"ס כל ההידרדרות זה ש"ס! כל ההידרדרות זה ש"ס, רפורמים!! שהם מקלקלים את הדור הזה, וכנגדם יצאו כל הרבנים הספרדים וכו', והבאנו ראיות שהרב בעדני טועה ושוגה ומטעה! ולא יודע בכלל מה עושים איתו, לא יאומן כי יסופר, אלה "יביאו את המשיח?!" – "הנף, הנף, הנף, הנף, הנף...!" - בושה וחרפה! 

והרב שלום כהן אומר: "שהוא סומך את ידיו על הזמיר, ושהכל הוא עושה על דעתו..." 

אז אתה הסכמת לאתר זימה! כן? נגד התורה הקדושה!? אתה התרת, אז אתה בעצם "ראש הפעור!" הפעם, 

פעם אמרת: "מה, אני ראש הפעור?! זה הרב בעדני חתם ראשון! אני חתמתי אחריו..." (בחירות 2013) אז היית אז זנב של הפעור, עכשיו אתה הראש של הפעור! כי אתה אומר שהכל בהסכמתך ובידיעתך, - לא יאומן כי יסופר! אין להם גבולות, מפיצים שקרים בכל מקום כאילו יש להם הסכמות והכל מנסים לחפש אשכנזים והכל, כי יוצאים נגדם גם האשכנזים! כל גדולי הרבנים האשכנזים גם כן יצאו וזה עומד להתפרסם. 

אבל ככה הם עושים, הטעיות, הולכים ודואגים שכאילו יברך עשו את יצחק ומצלמים זה פה ושם, תרגילים, מושכים את הרב קנייבסקי להדרדרות, כמובן שהוא לא יודע לאן הוא הולך ומה, מכניסים אותו ואז מצלמים, 

אומרים: "הנה הוא נותן להם חיזוק! הכל בסדר..." 

וככה מפיצים שקר והרס בכל העולם ותרגילים ובתחבולות, - לא יעזור להם! הציבור מתחיל להבין; עוזב אותם, מבטל הוראות קבע ומבין: שיש פה מחטיאי הרבים!! 

לא יאומן כי יסופר, השניר הטמבל הזה שהוא כדורגלן עדיין, כי הוא הולך עם כדור לחוץ לארץ - פרסומת להרצאה, אומר בהרצאה אחת: "שאפילו אם אשתך לא שומרת שבת - היא יותר טובה ממך שאתה שומר שבת! באשר היא מגדלת לך את הילדים והכל מה זה, מה אתה חושב? אתה חושב שהעיקר זה השבת?!..."

נהיה מחנך... טמבל, צוציק! מה אתה מבלבל את המוח? מי אתה יא אפס! אתה בא ומחליט מה השבת שווה ומה שווה גידול ילדים ומה פה ואתה עושה סלט מטבוחה עם התורה וכו' וכו', איזה רשעים ארורים! לא יאומן כי יסופר, אז אנחנו מדברים על עדינות, אלה גסי גסים אפילו איכרים, פולנים הם לא יכולים להיות, רועי חזירים... 

אני מאמין: שלהם יש יותר רגש מאלה! 

אז על רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אמרו: "שהושחרו שיניו מפני הצומות על שפרת שנתו יצאה פעם אחת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, פעם אחת היא רק יצאה! פעם אחת היא רק יצאה ולא מיחה, אז לא מדובר שזה שלו בכלל, אלא שלא מיחה, והרי הם מחשיבים את זה כאילו ממש פָּרָתוֹ שלו היתה יוצאת, אז איך אומרים שהפרה שלו? הרי זה לא שלו! אז אתם רואים: שהתורה והמשנה מדברים לפי החומרא של הדברים אצל האנשים העדינים, אז לא מדובר פה במקרה הזה בעדינות ובדקות, פה מדובר על מידת חסידות! לסגף את עצמו עד שיושחרו שיניו. 

נו, עושה תענית אחת, נותן צדקה, תורם עדר אחד, וגמרנו את הסיפור, - לא! מקלקל את כל השיניים שלו, מחליש את גופו, מתענה באמת, כי אנשים עדינים אצלהם זה חטא גדול והם נוהמים עליו כנהמת ים! שמעתם נהמת ים פעם? הייתם בים, איך הים נוהם בגליו, הוא לא מפסיק לנהום, גם הם לא מפסיקים לנהום מאות-מאות של תעניות עד שהשיניים יושחרו.

אמרו בגמרא חולין לז פסוק שאומר יחזקאל הנביא: "וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אלקים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל" (יחזקאל ד יד) אֲהָהּ זה לשון אנחה, אומר יחזקאל: נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, זה אומר רש"י: "לא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה, וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי, ברור! מי אוכל נבלה וטרפה? מה, זה מעלה?! אומר: בשר מסוכנת שדומה לנבלה וטרפה. 

ובְּשַׂר פִּגּוּל, מותר לאכול בשר פיגול? בשר תועבה! אלא, הכוונה: בהמה שהורה בה חכם להיתר, היתה שאלה בבהמה, בדקו עיינו ופסקו: 'מותרת', אצל יחזקאל הנביא זה היה בְּשַׂר פִּגּוּל! שהרי לא יתכן לומר שנבלה וטרפה ממש הוא לא אכל, אז מה, מה היתרון שלו?! וזה הוא אומר מִנְּעוּרַי, אפילו שהייתי עוד לא בר דעת ממש, תמיד בדברים האלה הקפדתי מאד מאד! לא לטמא את נפשי, אז זאת אומרת רואים פה עדינות! 

גם אנחנו ברוך ה'! 'שאלה' שיש באיזה בשר או משהו כזה, אנחנו לא לוקחים אפילו שמתירים והפסדנו מאתיים חמישים אלף שקל (250,000) בשביל שאלות שאמרו: 'שמותר!' שלושה פוסקים!! אבל זה אחרי עיון שהם בדקו ואנחנו החלטנו: 'שלא!'.

אנשים עדינים, ואצל התורה העדינה זה הדיבור של השפה, 'לא מיחה'? זה חטא ממש! 'בלבל יצועי אביו'? זה וַיִּשְׁכַּב ממש! ומאין בנו אנחנו לידי מצב כזה שאנחנו בכלל לא מרגישים בחטאים אפילו היותר גדולים? זה הסוד של "שכר עבירה – עבירה!" כי "עבירה מטמטמת ליבו של אדם!" עד שנאבד ממנו כל רגש לעבירה והוא לא מרגיש כלום ולא את הלכלוך של העבירה, כי מי שנפל בעבירה אחת היא גוררת עוד עבירה, אז הוא מוסיף, וכל עבירה מטמטם את ליבו, אז טמטום על טמטום על טמטום נהיה עובי של טמטום, מטומטם גמור! איך הוא יכול שיהיה לו רגש?! טמא מטמא מטומטם אטום, איך יהיה לו רגש?! ונראה בעצמינו: רבים המעשים אשר בשנים קדמוניות היו לנו איזה הרגש שהוא! והיום? נאבדו מאתנו! תזכרו: מי שחזר בתשובה בהתחלה, איך היה מקפיד על כל דבר והיה זה 

והיה: 'יואו! ואסור, ומה עכשיו? וזה וזה...' 

ועכשיו שהוא נהיה דתי אז הוא כבר הכל גס והכל זה, והוא כבר מעגל פינות, והוא כבר מבין כאילו, והוא כבר נהיה שניר גואטה, הוא כבר יכול לתת דרשות של דופי! וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה!! "חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט יד).

האם אנחנו מרגישים איזה חטא ואשם מביטול תורה?! מישהו מרגיש שממש יש לו איזה חטא או אשם בביטול תורה? אז זה בגלל שהעבירה גוררת עבירה והאדם נהיה מטומטם! אבל מאידך גיסא; "שכר מצווה – מצווה!" כשאדם עושה מצווה, מלבד עצם המצווה שקנה הנה שכרו איתו, כי המצווה מעלה אותו למדרגה של: מכירים ומרגישים בחטאים! וככל שיעלה יותר באלה המדרגות אז יתחיל לשאוג כלביא! לכן אתם רואים אנשים שרואים אנשים עוברים עבירות, אדישים מהטמטום. 

אתם רואים אנשים וגם נשים שליבם כלביא, יש כמה נשים אצלנו בקהילה שכואב להם על כל מה שעשו בהדרדרות ופנו לכמה מגדולי החכמים ונדהמו: איזה אדישות! חוסר אכפתיות ואפילו דברים יותר גרועים, 

ומשחקים פינג פונג: "הוא יגיד והוא יגיד, אם הוא יגיד אז אני אגיד ואם הוא יעשה אז אני אעשה ואם הוא יחתום אז אני אחריו ואם ככה וככה..." 

ובינתיים? הכרכרה נוסעת ומכרכרת... 

וזה העניין מה שאמרו: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע" שלמה המלך אומר (משלי יד טז) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, כל מה שהוא סָר מֵרָע יותר - הוא יָרֵא! מי שמתרחק יותר מהרע עוד ועוד ועוד ועוד, לא מתקרב אצל הרע, מתרחק! "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ומן הדומה לדומה לו!" זה אומר שהוא יָרֵא, זה אומר שהוא ירא שמים, מי שמתרחק מההדרדרות זה אומר שיש לו יראת שמים, מי שמחובר אליהם הוא מטומטם אבי אבות המטומטמים, כי הוא אטום, אם אתה לא מרגיש שמה שעושים זה נגד התורה! 

ואחרי שכל הרבנים אומרים: שהם עושים מעשים אסורים וחמורים! 

אז אתה מטומטם ואם אתה נותן להם תרומה? מחזק עוד את ידם שיהיה להם לא חמישים מיליון, יהיה להם מאה מיליון!!! אתה שותף בכל העבירות שלהם. 

אז מי שהוא יָרֵא הוא סָר מֵרָע, אבל הכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ, טמבל! אתה כסיל לכן אתה מִתְעַבֵּר עובר עבירות וּבוֹטֵחַ; 

- 'זה בסדר מה שאני אומר לך זה בסדר, אנשים טובים, מה זה.. כן, הם לא קיצונים רדיקלים!...' הם רפורמים... נכון, דור של רפורמה אנחנו כן...' 

אז זה הבחינה האמתית מי חכם ומי כסיל; במה זה תלוי? כמה שאגה ונהמה יש בליבם, אם אדם לא יכול לסבול את הדברים האלה ורואה אותם וזועם ומתריע ומוחה - זה אומר שיש לו יראת שמים! אם הוא אדיש הוא מטומטם, איכר פולני, רועה חזירים...

האבות הקדושים יראו תמיד! וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ פן אולי חטא בבואו בברית עם לבן, והגיעה יראתו עד כדי, שמא: בשביל זה יאבד הוא והשבטים וכל כלל ישראל שעתיד לצאת מהם! על כל זה הוא פחד, שהכל הולך לאיבוד בגלל חטא אחד שאולי שמא הוא חטא, אולי, הוא כבר מבין: שהוא יכול להפסיד את הכל!! 

והמטומטמים האלה מעירים להם הערות, ואומרים להם איפה השיגיונות שלהם והטעויות והמזידים שלהם והכל! והם ממשיכים... יש לך מטומטם יותר גדול מזה?! 

אבל אבותינו ורבותינו שהם העדינים באמת! ידעו היטב: כי אצל העדינים זה חטאים גדולים, וַיִּשְׁכַּב ממש זה נחשב, אז איך הם לא יפחדו? זה מה שאמרו חז"ל בערכין יז: "אלמלא אם הקב"ה עם אברהם, יצחק ויעקב בדין - אין יכולים לעמוד!" רגלי המרכבה, אבות האנושות, אבל אם ה' היה עומד איתם בדין - לא יכולים לעמוד! כי תמיד יִמַצֵא משהו... שראינו, על כל דבר קטן, 

יעקב אמר: שאצל מי שימצא הטרפים - לא יחיה! כמניין זה לקחו חיים מאשתו, מרחל. 

וכשאברהם אמר ארבע מילים: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו ח) עלה ארבע מאות שנה גלות לישראל! דברים קלים, קלי קלים, מי חושב שיש עם זה משהו? בעיה! אם היה עומד הקב"ה עם האבות הקדושים בדין - לא היו יכולים לעמוד! וזה מבהיל עד היכן עומק הדין! 

מה יהיה עם המטומטמים האלה, ומה יהיה דינם? - רחמנא ליצלן! עוד בעולם הזה לפני העולם הבא...!!

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".