הפתרון לכל הדמיונות, החרדות, מחלות הנפש...

- - - לא מוגה! - - - 

יש כמה קלטות, אם שמעתם,

שבאו אליי כמה אנשים שיש להם חרדות קשות-קשות,

וברוך השם, הצלחתי לשכנע אותם בשכנוע, במילים, בכמה מילים,

לא מסובך, ופסיכולוגים לוקחים מהם כסף וגומרים להם את הכול,

ואומרים להם זה לא פשוט וזה לא נגמר מיד, כי צריך הרבה הרבה ביקורים וזה עולה הרבה כסף וכולי וכולי.

כן, זה מאני דיפרסיה, מאני דיפרסיה.

כן, מאני מאני,

כן.

רק ההוצאה הזאת, נכון.

אז זאת אומרת,

כן, אז אמרתי לאישה אחת שבאה אליי ממש במצב קשה, הייתה צריכה לראות שהיא מפחדת לצאת לרחוב, מפחדת זה, היא מפחדת, הכול היא מפחדת.

אז אמרתי לה, תגידי לי משהו,

אם את היית הולכת ברחוב, ברחוב,

ואת סוחבת מזוודה כבדה,

ואת מתלוננת על הכובד שבמזוודה.

ואדם שואל אותך,

תגידי לי, מה יש לך במזוודה שאת מתלוננת ואת סוחבת? מה חייב אותך לקחת את המזוודה?

את אומרת, לא יודעת, זה מאז, לפני שמונה שנים זה התחיל, נדבקה להם מזוודה ביד.

מאז אני לא יכולה להוציא אותה ביד, ואני הולכת איתה לכל מקום,

וזה מטריד אותי, ואני לא יכולה, והכובד הזה מעמיס עליי,

ואני ממש סובלת מזה והכול.

אז אומרים לה, טוב, תורידי. אני לא יכולה להוריד את זה, וזה לא יכול,

ואני לא יכולה, וזה כל הזמן איתי, ואני לא יכולה וזה.

אז אמרתי לה, את יודעת מה? בואי נעשה משהו.

בואי נפתח, נראה מה את סוחבת.

אם את סוחבת דברים שיש בהם משמעות,

חשיבות, משהו,

אז אני מבין, אין ברירה, את חייבת לסחוב את זה.

אבל אם אין שם משהו, או שיש משהו שהוא לא נצרך לך, או משהו כזה, למה שתסחבי?

בואי נגיד שפתחנו את המזוודה, ואת רואה שיש שם אבנים.

וכל המשקל זה אבנים.

אכפת לך אם אני אשפוך לך את המזוודה ואני אשחרר לך את כל האבנים?

ואז לא תצטרכי להתלונן.

אכפת לך או לא אכפת לך?

יש לך עניין לסחוב עכשיו את האבנים או לא?

היא אומרת, לא.

אמרת לה, תשמעי, גברת, אין לך שום דבר.

יש לך אבנים בראש, חרדות, אבנים,

קשקושים, סלעים, הכול.

אין לך כלום, תזרקי את זה. מה את צריכה את זה? יש לך משהו מזה?

זה מועיל לך לחיים? את סוחבת משהו שמועיל לך?

את סוחבת דבר שהוא מיותר, אין לך כלום.

את מחליטה שיש לך אבנים, ואת סוחבת וקשה לך וכבד לך, ואת מפחדת ואת זה, ואת מכניסה לעצמך ויוא, יוא, יוא, ואני אמות.

אמרתי לה, תשמעי, אני מבטיח לך שתמותי.

את מאמינה לי?

מבטיח לך.

אין אחד שלא מת, גם את תמותי.

מתי תמותי?

מתי שהשם יחליט?

אז למה הולך למות כל יום?

מספיק פעם אחת.

בעד אז תחי.

למה את צריכה כל יום, יואו, ויואו, אני אמות, היום יקרה לי, היום יקרה לי, היום יקרה לי? מה יכול לקרות?

מה יכול לקרות?

שתמותי.

את יכולה לעצור את זה? את לא יכולה.

אבל למה למות כל יום?

שמונה שנים היית יכולה לחיות,

כל יום מתה, מתה, מתה, מתה. מתי תחיי?

נתנו לך חיים, תחי.

היא השתחררה.

הייתה אישה בהרצאה בירושלים.

היא יושבת והיא מדברת איתי והיא אומרת, אני, יש לי חרדות ויש לי זה ויש לי זה, ואני לא יכולה ואני לא יכולה ואני פוחדת ואני לא יכולה לצאת ואני לא יכולה. והיא אמרה, אבל הנה יצאת, איך הגעת לפה? לא, אני, לקחו אותי בגעת שזה וזה וזה.

אמרתי, אני לא מבין עכשיו, מה יש לך?

מה הבעיה?

אז היא אמרה לי, אני בועדת מכל בן-אדם, מכל זה, ואני אומרת, את יושבת בין הנג'ים, לא, עכשיו זה בגלל

ואני לא יכולה ללכת לבד, ואני לא יכולה לזה, ואני לא יכולה לזה, ואני לא יכולה לזה. אמרתי לה, טוב, את רוצה שאני ארפא אותך או לא?

אמרה לי, כן. אמרתי, אבל מה שאני אומר את עושה?

כן.

קודם כול, אני מודיע לך שאין לך כלום.

יש לך דמיון,

והדמיון שלך חזק מאוד יותר מהמציאות.

עכשיו, בואי אני אראה לך שכל מה שאת מדמיינת לא קיים.

קודם כול, תחייכי לי.

אמרתי לה, תחייכי.

תחייכי לי, תעשי ככה.

היי, תעשי ככה.

צחקתי אותה קצת, הצליחה לעשות חיוך. אמרתי לה, יופי,

יופי, יופי, נפלא.

עכשיו קומי, בבקשה.

אני מפעדת, אני מפעדת, אבל את מפעדת, לא יקרה כלום.

אם את טיפלי, הנה אלה שלידך,

תשימו לב שאם היא הולכת ליפול, תחזיקו אותה, בסדר?

תעמדי.

קמה לאט, לאט, לאט.

אמרתי לה, יופי, יופי, יופי.

עכשיו תלכי לכיוון הפתח. לא, אני לא יכולה, אני לא יכולה. אמרתי לה, מה יקרה לך?

שהטיפלי נרים אותה.

מה יקרה? יאכלו אותך, ישדדו אותך, יכו אותך, מפתיע לך?

שום דבר לא יקרה.

קומי, תלכי בבקשה עד לפתח.

והיא התחילה ללכת עד הפתח.

והיא אומרת, לא, הכל חרית, הכל דמיון, הנה הלכת לבד. את אומרת שאת לא מסוגלת ללכת לבד?

את לא יכולה לצאת מהבית?

את מפחדת מהאנשים?

הנה את בין הנשים, את מחייכת, את הולכת את הכל ופה ושם.

עכשיו תחזרי בחזרה,

חזרה בחזרה,

עד סוף הערב כבר לא בכתה ולא אמרה ולא כלום, בהלכה רגיל ושלום על עזרהם.

זה, חולי הנפש לא בא, רבותיי,

לא בא סתיו, זה בא מחטאים.

חטא זה חולי הנפש.

כמה שיש לאדם יותר חטאים,

ככה יצר הרע שולט עליו יותר,

בכל מיני מרעין בישין, ואני לא רוצה להיכנס בשביל להפחיד,

אבל הכל זה נובע מהחטאים.

אם עושים מצוות ובפרט תורה,

לומדים תורה, התורה שורפת,

שורפת את כל החטאים, הלא כה דברי כאש,

כאש,

האש שורפת.

מאז כל הדמיונות, כל השגעונות, כל מחלות הנפש והכל, הכל, הכל נשרף ומתאדה והכל נשרום על ישראל.

זה לא קורה בתורה. מה?

כן, אבל התורה גם חנכת,

צריכה לתקן את המידות. אם הוא ישמע על מה שהתורה אומרת, הוא יתקן את המידות.

אם הוא לא ישמע, מאיפה הוא ידע מה לתקן?