קלטת מס' 521: ערב, ערב, נצח, טריליון

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נעצר עכשיו. ערב טריליון, וערב טריליון, וערב ערב ערב ערב ערב ערב ערב ערב ערב ערב וואי וואי וואי לנעצר לא אומרים בבית המדרש הרמב״ם אמר מה רש״י אומר? רש״י אומר כך הרמב״ם אומר כך אומר אומר עכשיו הוא אומר עכשיו הוא אומר התורה שלו ממשיכה להתנגן בעולם והוא חי

לומדים את השמועות שלו את ההלכות שלו את מה שהוא אמר כל הזמן הוא חי בקרבנו הרמב״ם לא מת רש״י לא מת גדולי ישראל לא מתים צדיקים במיתתם קרויים חיים הם לא מתים ערב ערב ערב ערב ערב ערב ערב נצח

לך יעד צלל, צלל, צלל, צלל, צלל, צלל, צלל, צלל. ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הכנס הזה לרפואת

הילד הנעים חיים שמעון בן בלהה בוקר השם ישלח לו רפואה שלמה בכל איבריו וגידיו מהרה אמן.

ולהצלחת מאיר בן חמו ברוחניות וגשמיות

ולעילוי נשמת המנוח אלי בן חמו, זיכרונו לחיי העולם הבא.

אנחנו קרובים למתן תורה, חג השבועות.

בדרך כלל, בני האדם,

כשמגיעים לאירוע כזה גדול,

חג

של מתן תורתנו הקדושה,

שעם ישראל זכה

לקבל תורה במעמד הר סיני,

מה שלא השכילו אומות העולם לקבל את התורה הקדושה, ועל זה ירדה שנאה לעולם,

על כן נקרא שמו סיני,

ואנחנו זכינו והפכנו להיות בנים לקדוש ברוך הוא. בנים אתם לשם אלוקיכם.

זכות גדולה שכל אחד מאיתנו נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא,

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

מתוך שש

עד 7-7 מיליארד בני אדם,

קומץ קטן של יהודים,

נבחרו על ידי בורא עולם להיות האומה הנבחרה.

אתה בחרתנו מכל העמים,

והקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה הקדושה.

יהודים ששומרים תורה ומצוות משתדלים להתחזק בימים אלה, ימי הספירה,

במ״ט הימים האלה לעלות

49 שערי קדושה עד כמה שאפשר לקראת היום הגדול,

חג השבועות.

בליל שבועות נשארים כולם ערים כל הלילה,

לומדים תורה ועוסקים בה, מתפללים בנץ.

יום קדוש הוא להשם אלוקינו.

אשרי העם שככה לו,

אשרי העם שהשם אלוקיו.

אבל מה קורה לאחר מכן?

בדרך כלל, אחרי שאנשים מגיעים לעלייה רוחנית גבוהה,

מרגישים מייד לאחר מכן רפיון,

כאילו עלינו לראש הפסגה,

אבל במקום להתייצב שם, להיות שם ניצבים תמיד,

בדרך כלל יש ירידה ורפיון. כמו אחרי יום כיפור,

עד יום כיפור יש עבודה גדולה וקשה.

40 יום, חודש אלול, עשרת ימי תשובה,

יום כיפור, שיא,

כמו מלאכים, צמים,

כפרה בעזרת השם, יוצאים החוצה,

מתעסקים עדיין במצוות של סוכה.

והאם היום אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים בימי הסליחות והרחמים?

יש רפיון, יש ירידה.

למה זה קורה שדווקא אחרי עלייה רוחנית גבוהה,

בדרך כלל אדם נופל

קצת

ומרפה ידיו?

יש באדם כוח שנקרא כוח ההסתפקות.

כוח זה הוא חיוני מאוד.

מידה זו של הסתפקות היא חשובה לנו.

אבל מה עושה אדם?

הוא משתמש במידה הזאת להסתפק ברוחניות במקום להסתפק בגשמיות.

אתה שואל אדם, אתה עובד?

אומר לך, בטח עובד. אם אין אני לי מי לי.

אתה לומד?

הוא אומר, יעזור השם, יעזור השם, בעזרת השם.

ומה זה צריך היה להיות?

אתה לומד?

בטח, אם אין אני לי מי לי.

אתה עובד?

השם יעזור, השם יעזור, ומזונותיו של האדם קצובים.

אלא מה?

מהפכים דבר בדבר.

אדם שצריך להיות בטחונו בקדוש ברוך הוא, ולבטוח שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס,

מביצי כינים ועד קרני ראמים, את כל הבריות בעולם, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

היינו צריכים להיות שקטים ובטוחים שככה זה מתנהל, ואין לנו מה לחשוש.

דווקא שם אדם חושש, לא מסתפק, ועובד, עובד, עובד, עובד.

בעוד שברוחניות הוא מסתפק.

אם יש לו שלוש תפילות, הוא מסודר,

ואם יש לו עוד איזה שיעור פעם, פעמיים בשבוע, אולי אפילו כל יום, הוא כבר מרוצה.

ולא היא.

עיקר תכלית ביאתנו לעולם זה לא בשביל לעבוד, למצוא את הפרנסה,

כי הפרנסה לעולם הזה מצויה גם בלי שנתאמץ כל כך הרבה.

יש לקדוש ברוך הוא סיבות רבות להטריפנו לחם חוקנו,

אבל את העולם הבא לא נקנה בזכות העבודה, אבל לא כשנקבל.

את העולם הבא קונים בזכות התורה והמצוות שנעשה, ונצבור זכויות לחיי העולם הבא. עם מה יוצאים מכאן?

לא יוצאים עם שוברים, עם תלושים.

יוצאים מכאן עם תורה ומצוות. מה מלווה את האדם בסוף ימיו?

מלווים אותו תורה ומצוות שעשה, מעשים טובים שעשה.

ולכן יש רפיון כי מסתפקים. במה מסתפקים?

מסתפקים מאוד בעניין רוחני.

ולא כך היה צריך להיות.

וזה גם מורה על משהו שאומר

רבנו הרמב״ם,

כשאדם מחליף טוב ברע ורע בטוב,

או ישמים חושך לאור ואור לחושך,

מי שמחליף בין מה שעיקר וטפל,

מי שעושה את העולם הזה עיקר ואת העולם הבא טפל,

דרך אגב הוא עושה משהו גם לעולם הבא,

אבל עיקר עיסוקו ועניינו בחיי היום-יום זה

להתבסס בעולם הזה.

אדם שמהפך את היוצרות ורואה כאילו כל הווייתו זה רק בשביל להישאר כאן,

בעוד שהוא יודע שהוא ילך מכאן,

זה מהפך את היוצרות.

זה עושה עיקר תפל וטפל עיקר.

אדם כזה קורא לו הרמב״ם חולה נפש.

חולה נפש זה לא באברבנאל,

זה לא בבת ים,

לא בגאה,

זה בכל עיר, אפילו בעכו.

זאת אומרת, חולה נפש זה אדם שמהפך את הדברים.

הרי ברור לכל אחד מאיתנו שאנחנו נצא מכאן.

אין מי שחושב שיישאר כאן.

ולמרות כל זאת,

במקום להכין צידה לדרך שאנחנו עתידים לעזוב כאן וללכת לשם,

רוב בני האדם משקיעים ושוקעים כאן.

כמה שיותר להרבות נכסים, כמה שיותר

להרבות אוצרות,

אפילו אם אין אפשרות להשתמש בזה.

אבל ככה האדם, הוא רואה מה שלפניו בחוש,

ברחוק ממנו מה שהוא לא רואה בחוש,

והוא עובד על מה שהוא חש.

אבל הוא קורא לעצמו מאמין,

הוא קורא לעצמו בוטח בשם.

הוא אומר, בטח, אין עוד מלבדו.

במילים, הוא חזק, במעשים חלש מאוד.

חולה נפש.

מה יעשה?

אומר הרמב״ם, ילך אצל החכמים, יראו לו את הדרך הנכונה.

איך להשתמש במידות, במה להסתפק ובמה לא.

טבעה של הנפש, כתוב, וגם הנפש לא תמלא.

נפשו של אדם היא חלק כלא קם ממעל,

והיא אינסופית.

אין-סוף לא יכול להיות מוגבל, אי אפשר לצמצם אותו. לכן אתם רואים שיש אנשים שיש להם שאיפות.

רוב בני האדם יש להם שאיפות.

אבל או שהוא מנתב את השאיפות שלו לעניין גשמי,

להשיג כספים, לעשות ביזנס, ממון,

כל הזמן,

או שאחד מנתב את עצמו לרוחניות,

יש אחרים למילוי תאוות,

וכל אחד ממלא את שאיפותיו, אבל כל אחד הולך לכיוון מסוים, ולא שבע אף פעם.

אוהב כסף, לא יסבע כסף.

אוהב מצוות, לא יסבע מצוות.

הנפש לא תמלא כמה שתיתן לה, כיוון שהיא רוחנית,

היא יכולה עוד ועוד ועוד ועוד.

בעוד שהגוף מוגבל,

דבש מצאת, אכול דייקה.

פן תסבע והכה אותו.

אפילו אם תאכל דבש מזין,

טעים,

כמה אתה יכול לאכול?

אם תאכל יותר מן המידה, אתה תקי.

הגוף לא יכול לקבל יותר, הוא מוגבל.

הנפש יכולה לקבל עוד ועוד ועוד חוכמה בלי סוף.

כמה שתביא, עוד יותר. ההתפעלות גדלה,

והאדם יכול עוד ועוד.

למה בן אדם לא שוקד באמת על החוכמה כל הזמן?

בגלל שיש לו יצר רע שמושך אותו עם הגוף לנוח, להתעצל,

למלא את אבותיו, לגשת למקרר מדי פעם, לחפש משהו.

אולי הוא עוד לא שם לב למשהו.

לחפש שם איפה שיש פירות קצת.

קצת שוקולדים.

כל הזמן הוא בתנועה. למה? להשביע את רעבונו הגשמי.

אבל בלי זה,

אדם יכול לשקוע בחוכמה לאין סוף, לאין שעה.

מוזיקה, אדם יכול לשמוע בלי הגבלה, כי זה רוחני.

ראייה, אדם יכול ליהנות מנוף בלי סוף.

אם לא כוחות הגוף שמגבילים אותו לטייל

לאורך זמן,

מוזיקה, ונוף, וחוכמה, וריח, פסמים.

זה רוחני.

לרוחני אין הגבלות.

לגשמי יש.

אז אם רואים שבן אדם לא שואף בלי הפסקה, בלי הפסקה, סימן שהוא חולה בנפש.

כי אם הנפש שלו שבעה, לא הגוף,

אם הנפש שבעה, יש לו בעיה.

וצריך לבדוק.

מה כתוב על רבי יוחנן בן זכאי?

רבן יוחנן בן זכאי, כתוב, שלא הניח

מקרא משנה,

הלכות, אגדות,

דקדוקי סופרים,

קלות וחמורות,

משלי שועלים, שיחת כובסין,

שיחת דקלים, שיחת מלאכי השרת,

דבר קטן ודבר גדול,

דבר גדול מעשה מרכבה,

דבר קטן, הוויודא אביי ורבה, כל הגמרא כולה.

לקיים

מה שנאמר, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם המלא.

כתוב שרבן יוחנן בן זכאי לא הניח, מה זה לא הניח? לא שבע.

מה, לא מספיק שהוא יודע מעשה מרכבה?

צריך את כל הדברים.

לא הניח, לא יכול. נשמה, נפש,

לא שבעה.

הנפש לא תמלא.

אחד כזה, רואים שהוא לא מניח דבר שהוא לא לומד אותו.

ועד הסוף לומד אותו.

זה נקרא נפש בריאה.

בן אדם לא שבע ברוחניות. עוד ועוד ועוד ועוד.

וככה הדרך של נפש.

היא לא שבעה.

וגם בכל השטחים זה כך.

רק מה?

יש כאלה ששואפים לגשמיות ויש כאלה לרוחניות.

דוד המלך, עליו השלום,

היה מלך.

מלך,

יש לו נתינים, יש לו עבדים,

יש לו שרים שהוא פוקד עליהם את מה שהוא רוצה.

צבא גדול,

עושר, כבוד,

מלך, מלך ישראל.

דוד מלך ישראל

נפגש עם מלכים מדי פעם.

נו,

ואדברה בעדבותיך נגד מלכים ולא אבוש.

מה מדברים מלכים?

איך הם ניצחו במלחמה פלונית, איך הם שיפרו את הכלכלה,

איך הם היו חכמים ועשו כך ועשו כך.

כל הזמן מתגאים מה יש להם וכמה אוצרות וכמה נכסים.

זה מה שמדברים מלכים.

מה מדבר דוד המלך?

נפגש עם מלכים, ואת דברה בעדבותיך. מדבר ממשפטי התורה, ממצוות התורה, מחוקי התורה, עם מלכים גויים.

מראה להם את יופי התורה, חוכמת התורה.

זה מה שהוא מדבר. מה מעניין אותו כל שאר השטויות? מה זה ניצחונות, לא ניצחונות? השם נוצח מלחמות. מי מנצח?

מי נותן פרנסה? מי נותן כלכלה? הקדוש ברוך הוא.

במה יכול לדבר דוד המלך? על התורה, על החוכמה,

על האלוקות, על ההשגחה האלוקית שיש בעולם.

זה דוד המלך. ומה הוא אומר בתהילים?

נחשפה וגם קלטה נפשי לחצרות השם.

לא מעניין אותי לא ארמון ולא מלכות, מעניין אותי דבר אחד, חצרות השם. בעולם העליון נחשף,

נפשו של דוד המלך כוספת.

לעולם העליון,

וקלטה נפשי. הנפש יוצאת כבר מן הגוף, נמשכת להגיע לחיי העולם הבא.

צמאה לך נפשי,

קמאה לך בשרי.

אפילו הבשר שלי, שהוא גשמי,

קמאה לקדוש ברוך הוא כמו שהנפש צמאה לקדוש ברוך הוא.

אתם מתארים לכם אדם שהולך במדבר,

חם מאוד,

פתאום הוא רואה ממרחק כוס,

גבוהה

מזכוכית

עם מי עדן בפנים.

קרים צוננים עם קרח.

וואי, וואי, וואי, וואי.

עם שפתיים חרבות,

פצועות,

יובש.

להגיע לכזה סלע ולשתות מים צוננים?

אתם ראיתם שעושים פרסומת?

שמים אדם בשמש, כאילו, כולו מזיע,

וקלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק, קלוק. רק לא שומעים את זה במודעה.

לשתות.

אומר דוד המלך, צמאה לך נפשי, קמאה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים.

ככה אני משתוקק להיות בחצרות השם, ככה אני רוצה קרבת אלוקים.

מה מעניין אותו רק זה? רוחניות.

זה נפש בריאה.

אבל מה הבעיה שלנו? למה אנחנו לא כמהים לעולם הבא?

למה אנחנו לא צמאים להשם יתברך? אתם יודעים למה?

כי אין לנו מושג בכלל מה זה העולם הבא.

אין לנו מושג.

אנחנו מבינים עולם הזה, עולם הבא, אנחנו לא מבינים.

בואו אני אתן לכם דוגמה מה אמר רבנו סעדיה גאון.

מה זה הנאות העולם הזה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו?

מאכל מתוק,

דבש,

ויטמין D,

בריא מאוד,

מתוק, טעים,

דבש,

ממה הוא עשוי?

מי עושה את הדבש?

דבורה, דבורים.

דבורה עושה דבש.

איך היא מייצרת את הדבש?

היא אוכלת צוף, נכון?

ומה זה שהיא מוציאה דבש?

מה זה הדבש?

הדבש זה הכי של הדבורה.

הדבורה פולטת כי זה הדבש.

ואנחנו אוכלים דבש, כי של דבורים.

בתיאבון.

יש כאלה, הם עניני טעם, הם לא אוכלים סתם,

הם רוצים דבש מלקות.

לאכול כי של מלכה זה משהו אחר?

חשוב מאוד.

זה ויטמין D פלוס.

זה דוגמה אחת. ממה מביא הקדוש ברוך הוא את המאכל הטעים הזה?

מבריה שפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ממקום

שפל שבא.

בגדים.

יש בגד שכל העולם מכיר, קוראים לו משי, בד משי.

איי איי איי, איך זה נעים למגע.

בד משי.

ומה הוא עשוי?

תולעת משי.

יצרנית המשי קוראים לה תולעת משי.

איך היא יוצרת את זה?

היא מקיאה את החוט.

החוט משי זה כיא של תולעים.

ולפני שהולכים לערב,

שמלת שיפון עם משי,

לובשים קיא והולכים לאכול קיא.

נפלא.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מראה לנו שמבריה שפלה, ממקום שפל,

מה אנחנו מקבלים?

דבר שבשבילנו זה הנאה.

טוב, אבל כשיוצאים עם קיא

והולכים לאכול קיא, צריך גם להתבשם.

אתם שומעים לפני היציאה לפעמים, צצצצצצצצצצצצצצ.

היום גם גברים עושים צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ.

פעם היו רק נשים,

היום גם גברים.

נו, אז יש כאלה שאוהבים בושם שנקרא מוסק.

ממה עשוי המוסק?

מזיעה של חיות.

פשוט מאוד מריצים חיות.

יש להם קצף.

את הקצף מורידים לדליים,

מערבבים עם צמחים,

וזהו המוסק.

אז לפני שהולכים לאכול קיק, קצת זיעה של חיות.

בקיצור, ערב ג'יפה.

שלא לדבר על נשים טרם צאתן

שהן מורחות

כל מיני ממרחים.

על הפנים.

ויש כאלה אוהבות שזה יהיה ממרח טבעי.

אתם יודעים ממה זה עשוי?

משלייה של עוברים.

איזה ערב, וואי וואי,

ג'יפה ג'יפה.

וזה הקדוש ברוך הוא נותן לנו בשביל שנבין,

שנבין שמהדברים הפחותים ביותר שיש בעולמו אנחנו נהנים

ומבסוטים ואיזה ערב ואיזה יופי.

אז מה זה העולם הבא?

מה זה העולם הבא?

אי אפשר לתאר. כמו שעיוור,

אי אפשר להסביר לו את הגוון של הצבעים,

וכמו חירש מלידה, שאי אפשר להסביר לו את שם הצלילים.

הוא לא יכול להבחין בין צליל לצליל. ככה אי אפשר להסביר לאדם גשמי בעולם הזה את ההנאות של העולם העליון.

עכשיו אנחנו פה בקושי 70 שנה, 80 שנה, 90 שנה.

הלוואי.

ויום אחד יוצאים. לאן הולכים?

הולכים לעולם הנצח.

כמה זה נצח?

כמה זה נצח?

אין סוף.

כמה זה אין סוף? נצח.

כמה זה נצח? אין סוף.

כמה זה אין סוף? לעולם בעד אמן סלע.

כמה זה לעולם בעד אמן סלע? מחליפים מילים.

מי יתאר לי מה זה נצח?

אתם רואים? עד היום לא התבוננתם אפילו לאן אתם הולכים.

אתם הולכים לנצח.

אני אסביר לכם בדוגמה.

אם ניקח את כל העולם, כדור הארץ,

ונשים משפך ענק

על כל הגלובוס,

משפך ענק גבוה גבוה גבוה עד שמי השמיים, לא השמיים, שמי השמיים,

ונמלא אותו, את כל המשפך הענק,

בכל החול, גרגירי החול שיש בעולם.

אבל יש בעיה, יש קצת, קצת.

כי כל גרגירי החול זה רק ככה על פני הקרקע.

אנחנו נגביה, נגביה את החול עד שמי השמיים,

ונכניס את כל החול עד שמי השמיים בתוך המשפך הענק,

שהמשפך הענק הולך כך,

ואחר כך הוא הופך להיות קונוס,

ויורד, הוא משתפל מטה-מטה,

עד שהוא מגיע לחור דקיק

בקוטר של גרגיר חול אחד.

וכל גרגיר שיורד דרך המשפך הענק

יורד אחת לטריליון שנה.

אחת לטריליון שנה יורד אחד.

עוד טריליון,

עוד אחד.

כמה זמן ייקח עד שכל גרגירי החול מכאן עד שמי השמיים בקוטר של הגלובוס ירדו?

לא,

זה אפילו לא שנייה בנצח.

כשיגמר הכול, עוד לא התחלנו עם השנייה הראשונה בנצח.

ולשם אנחנו הולכים.

עכשיו יש כאלה הולכים לגן עדן לנצח,

ויש כאלה הולכים שמאלה,

ויש כאלה באמצע, כף הקלע.

לא כאן ולא כאן, טיילת.

וכל הנצח הזה תלוי במה?

בהכנה שלנו, אם הכנו צידה לדרך.

אחד יוצא לטיול,

מכין מזוודה,

מכין צידנית, תלוי לאן הוא הולך.

אחד יוצא למדבר,

מה צריך לקחת? שקית אוכל יספיק לו?

הולך למדבר, מה ייקח?

כרטיס ויזה?

איפה יקנה?

אדם צריך להכין לפי מה שהוא יוצא. אז אם אתה יוצא למדבר, ודאי שאתה צריך כמה קרונות.

ואם אתה הולך לנצח, מה צריך להכין?

מה, אתה חושב שאם תבוא עם שלוש תפילות ביום, ועוד קצת פה למדת ושמה שמעת,

עם זה אתה רוצה להגיע למעלה?

אתם יודעים, כשאדם מגיע לעולם האמת,

כתוב שהוא מתלבש בחלוקא דרבנן, כידוע לכם,

פושטים פה את הכול,

משאירים גם את הגופה, רק הנשמה יוצאת.

יוצאים החוצה.

במה אדם עומד לפני בוראו?

כתוב בזוהר הקדוש, הוא מתלבש בחלוקא דרבנן.

מה זה חלוקא דרבנן?

מה זה?

חלוקא דרבנן

זה לבוש שנעשה מכל המצוות והתורה שהוא למד בימי חייו.

הוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא.

זה המלבוש שלו.

יש כאלה, יגיעו לקדוש ברוך הוא למעלה,

וכשהם יעמדו לפניו,

החלוק הדרבנן שלהם יהיה גרביים.

כמו שלתינוקות עם פומפון,

ככה הם יעמדו לפני הקדוש ברוך הוא.

הוא לא צריך להסביר מה הוא עשה פה למטה. רואים? לפי הפומפון.

שלחו אותך 70 שנה, חזרת לנו עם פומפון?

מה עשית שם?

איזה פדיחות יהיו לו.

וואי וואי, אין למה לברוח, אתה לא יכול להתחבא.

אתה לא אומר, רגע, אני אחזור, אני כבר בא, לאן תלך?

נצח עכשיו.

טריליון,

טריליון,

טריליון,

טריליון, יואו הו הו הו הו.

וואי וואי וואי, לנצח.

אני אגיד לכם, אני קיבלתי פחד.

מהתיאורים האלה,

לאן הולכים?

פחד.

אני, לדוגמה, הם יגידו לי, תיכנס לג'ונגל,

בחיים אני לא נכנס.

יבטיחו לי אפילו שאני אצא משם חי, לא מוכן להיכנס.

אחרי שראיתי מה יש בג'ונגל, לא מוכן להיכנס.

יש כאלה אאוט.

רק ג'ונגלים הם רוצים ללכת.

אני לא.

מפחד אני.

רוצה לדעת לאן אני הולך, לקראת מה אני הולך.

אז אני לומד קודם כל את השטח, לאן אני הולך.

אז אמרתי קודם כל, אני צריך ללמוד לאן אני הולך,

מה יש שם,

ולהכין צידה לדרך.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

אנשים מקבלים 70-80 שנה חיים ומבזבזים אותם על שטויות, על שטויות.

טיולים, אכילה, שתייה, עבודה, מנוחה, זה, סיפורים, בדיחות, טלפון, פלאפון, אס.אם.אסים כל היום.

קשקושים, מבזבזים את הזמן.

עוברת שנה ועוד שנה, עושים להם יום הולדת גם, אוכלים עוגות עוד פעם וזה.

ממשיכים ככה עוד שנה ועוד שנה.

אחרי כמה זמן כבר קוראים לו אבא, לא עובר קצת זמן, כבר קוראים לו סבא.

ועוד מעט יקראו לו סבא אנטיוכוס.

נגמר, חלאס, רח.

ארבע תקופות, עף הבן אדם.

מה עשה פה?

מה עשה?

צריך להכין.

מספרת הגמרא,

רוכל אחד מסתובב בעיר ואומר,

מן באה חייה, מן באה חייה, מי רוצה חייה, מי רוצה חייה?

כולם אומרים, הנה, אחד מוכר תרופה להאריך את החיים.

כולם מתאספים סביבו.

נו,

רבי ענאי שומע מהמרפסת שאחד אומר, מן באה חייה, אומר, בוא, תעלה לפה.

הוא אומר לו, אתה לא צריך את זה.

הוא אומר לו, אני לא צריך, למה אני לא רוצה לחיות?

אם יש לך מה למכור, חיים, אני מוכן.

אמר לו, אתה לא צריך את זה. אמר לו, למה?

הוציא ספר תהילים, אמר לו, יש פסוק בתהילים, כתוב,

מי האיש שחפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב,

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

אתה רוצה להאריך ימים?

תשמור על הפה והלשון שלך,

שלא תגיד לשון הרע.

אל תגיד דברי מרמה.

חפץ חיים אתה?

הנה,

דוד המלך מלמד אותנו, מי שרוצה לחיות לאורך ימים,

זה מה שעושה, ישמור את הפה.

כמו שאומר שלמה המלך עליו השלום,

מוות וחיים ביד הלשון.

נו,

עיצה?

נותנים לנו אפשרות לחיות באריכות ימים.

אבל הפסוק גם אומר, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב.

מה זה אוהב ימים?

אתם יודעים מה זה אוהב ימים?

אתם אוהבים ימים או לא אוהבים ימים?

אומרים, השם יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעמים.

אורך ימים ושנות חיים, יוסיפו לך.

מה זה אורך ימים, שנות חיים,

ימים, שנים, זה אותו דבר. אם אתה חי 70 שנה,

אז כמה ימים היו? 70 שנה.

מה זה להוסיף ולהאריך זה לחוד וזה לחוד?

איך זה יכול להיות?

הייתה עיר אחת

שבכניסה לה היה בית קברות,

ואחד נכנס לעיר,

והוא מסתכל על אחת המצבות, והוא רואה, כתוב, כאן נטמן הצדיק פלוני בן אלמוני בן שלוש שנים.

הוא אומר, איך יכול להיות בן שלוש שנים צדיק?

בטח נפל לאפס.

עוד מצבה, מסתכל, כאן נטמן המקובל האלוקי פלוני בן אלמוני בן ארבע.

הוא אומר, מה זה, עיר של גמדי?

עובר עוד מצבה, רואה,

כאן נטמן רבן של כל בני הגולה, בעל המופתים,

זה בן שמונה.

כבר לא יכול לסבול, נכנס לתוך העיר,

רואה אנשים זקנים, שיבה,

מקל סבא, הולכים ברחוב.

שואל, מה פשר הדבר הזה? אמרו, תשמע,

אנחנו לא יודעים להסביר.

הרב הסביר לנו משהו, לא הבנו בדיוק,

אבל הוא בקצה העיר גר, בצריף, תיגש אליו, תשאל אותו.

דופק,

הרב פותח, אומר לו, כבוד הרב, יסביר לי, איך יכול להיות צדיק בן שלוש,

מקובל אלוקי בן ארבע?

אומר לו, תראה,

העיר שאני אדר בה ואני הרב שלה, זה עיר של בעלי בתים.

הם אנשים טובים, תמימים, מתפללים שלוש תפילות,

ואני מפציר בהם שצריכים ללמוד תורה,

צריך להשקיע בתורה,

לא עוזר לי.

כמה שאני מדבר, שלוש תפילות, מספיק.

ואם אחד לומד גם חוק לישראל, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, זה כבר משהו, משהו.

אומר, החלטתי לעשות תקנה.

לא יכתבו על המצבות

בין כמה אדם מת,

אלא יכתבו

כמה זמן חי.

הוא נדהם, אומר לו, מה פירוש?

בין כמה שהוא מת,

זה גם כמה זמן שהוא חי, לא?

אם הוא מת בן 70, הוא לא חי 70. הוא אומר, לא, מה פתאום?

דוד המלך, עליו השלום, אומר, אם יש שנותינו בהם 70 שנה.

לא 70 שנה, בהם 70 שנה. מה זה בהם?

הוא אומר, תשמע, אחד לומד

שעה ביום.

זה שראית שכתוב הצדיק,

בן שלוש?

איך הגענו לחשבון שהוא חי שלוש שנים?

הוא כל יום היה לומד שעה.

שעה.

אי אפשר להזיז אותו מהשעה הזאת.

שעה הזאת, ולא יעבור. לא 55 דקות

ולא 65 דקות.

קראו לו הצדיק.

לא ויתר על שיעור תורה.

אבל אם הוא לומד שעה מתוך 24 שעות, כמה זה?

אחד חלקי 24. אם הוא יחיה 70 שנה, תחלק ב-24, כמה זה?

שלוש שנים.

אדם כזה מגיע לעולם האמת,

הוא מצפה שיקומו מפניו. הוא בן 70. מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן.

לא קמים.

הוא אומר, מה, פה לא מקיימים את התורה?

אומרים לו, תראה, לפי הרשימות שלנו, את הצוציק, בן שלוש.

הוא אומר, אני בן שלוש, אני בן 70. אומרים לו, פה לא סופרים מתי אתה מת, כמה אתה חי.

נתנו לך חיים 70 שנה.

העמדת 67. ניצלת 3. איך זה עובד?

כמה זמן אנחנו חיים, אתם יודעים?

אנחנו חיים רגע אחד בלבד.

יש לנו רגע עכשיו.

מה עם הרגע שלפניו?

עבר, מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אנחנו חיים?

רגע.

אם יהיה לנו עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא. כמה אתה חי? רגע.

אם יהיה לנו עוד רגע, מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא. כמה אתה חי? רגע.

אז איך אתה אומר חכה לי רגע? מי אמר שיש לך עוד רגע?

מחלק רגעים.

זאת אומרת, החיים שלנו מורכבים מרגע ועוד רגע ועוד רגע. אם ניצלת את הרגע,

הרגע חי.

אם לא ניצלת את הרגע, הרגע מת.

כי הם חיינו ואורך ימינו,

ובהם נהגה יומם ולילה.

כי הם חיינו, התורה והמצוות.

אתה חי את הרגע,

יש לך חיים, לנצח.

מאותו רגע חיים לנצח.

עוד רגע, עוד חיים לנצח.

עוד רגע, עוד חיים לנצח.

אתה מפסיד, אתה מת לנצח. אותו זמן מת.

אין.

לא יחזור.

אתם יושבים פה שעה, שעתיים, שלוש, חיים לנצח.

אתם הולכים, מאבדים את הזמן, מת.

שלוש שנים.

זה שראית בן ארבע שנים?

צדיק, מקובל?

זה למד פשוט מאוד את הזוהר הקדוש בחוק לישראל כל יום עוד עשרים דקות.

אז הוא, קראו לו בעיר הזאת מקובל אלוקי. זו הרמה שלהם, זה מה שמתאים.

אבל כמה הוא שווה לחיי העולם הבא?

ארבע שנים בלבד.

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראותו.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. מה זה כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים?

יש אדם חי שבעים שנה,

אבל ימיו היו קצרים.

איך אפשר שבעים שנה, ימים קצרים? יש ימים קצרים וימים ירוקים?

כן.

אצל אברהם אבינו נאמר שהוא בא בימים.

מה זה בא בימים?

בא לעולם העליון עם ימים מלאים.

דחוסים.

לא היה מקום להכיל עוד.

הוא ניצל כל יום עד תומו.

אדם, יש לו 24 שעות ביממה.

אם הוא ניצל חצי שעה, שעה, שעתיים,

זה מה שיש לו. היום שלו נקרא לחיי עולם הבא יום קצר.

שנים הוא קיבל 70, 80, 90. אבל מה יש לו מהימים? ימים קצרים.

אבל בי ירבו ימיך, אומרת התורה,

ויוסיפו לך שנות חיים.

ימים ושנים זה שני דברים.

יש סך השנים שאתה חי, ויש ניצול הימים בחייך.

אומר דוד המלך,

מי האיש החפץ חיים?

אוהב ימים לראות טוב בעולם העליון. אם אתה אוהב את הימים, לא מבזבז אותם, מבין מה זה חיים,

לא תבזבז אותם לעולם.

אתן לכם דוגמה.

נשאלתי השבת

בבית הכנסת.

אמר לי אחד, תשמע, אני עוזב את העבודה באמצע היום,

אני יודע שיש שיעור, אני הולך ללמוד שמה שעה.

תגיד לי אבל למה כל פעם שאני מגיע לשיעור, עוזב את העבודה,

מגיע, מתחיל השיעור, לאט לאט אני מוצא את עצמי נרדם.

למה זה?

רק שומע רבי חנניה בן הקשייה, קם.

קדיש.

למה זה?

אמרתי לו, כי אין לך הכרה והערכה מה זה תורה.

אם היית יודע מה זה תורה,

אם היית יודע מה ערכה,

יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה,

לא היית יכול להירדם.

משל, מה הדבר דומה?

אומרים לך, תשמע, בבנק ישראל מחלקים כל יום, בין השעה 12 עד 13,

כסף.

סופרים לך שטרות, אתה עומד שם השעה, עומד מישהו מולך וסופר שטרות.

כל דקה סופרים לך 1,000 דולר.

אתה מושיט את היד, הוא סופר, 1, 2, 3, 4, זה, זה, זה, זה, זה, זה, אלף, קח.

1, 2, 3, 4, אלף, קח.

1, 2, 3, 4, אלף דולר, קח.

1, 2, 3, 4, יכול להיות שאתה תירדם באמצע?

יש דבר כזה, אחד סופרים לו כסף נרדם?

אין דבר כזה.

למה?

הוא יודע מה זה כסף. אם הוא יירדם לרגע, לא רק שלא יהיה לו, גם יקחו לו, שיהיה לו.

איך הוא יירדם?

למה? כי הוא מבין בכסף.

הוא מבין מה זה כסף.

1,000 דולר, מי עושה בדקה?

הוא לא נרדם.

גם אם הוא ילך לישון,

הוא ילך לישון,

הוא יגיד לו, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, הוא יישען על הקיר, יעשה תנועות, יתאמץ.

אנחנו לא מעריכים את התורה ככה, למה?

טראנק, נרדם.

נרדם, לא מעריך.

מה שמעריכים, לא נרדמים.

אין לנו הכרה מספיקה, זו הבעיה.

מה אני עשיתי?

מה אני עשיתי?

אני פשוט מאוד הבנתי שמי שחפץ חיים אוהב ימים לראות טוב.

ואני מודיע לכם שאני עכשיו כמו הרוכל.

אני בא ומודיע לכם פה בעכו, יהודים יקרים, שימו לב.

מנבא אחאיה,

מנבא אחאיה, מי רוצה חיים מכם?

יש לי לתת לו.

אני יכול להפוך דקה של חיים שלכם לשעה.

דקה לשעה.

זאת אומרת,

כל דקה תהפוך להיות שעה פי 60. אם תחיו 70 שנה,

אני יכול להכפיל לכם את החיים פי 60. תכפילו 60 ב-70, כמה זה?

4,200 שנה תחיו.

מתאים לכם לחיות 4,200 שנה?

מתאים או לא?

יש לי נוסחה יותר, אני יכול להפוך דקה ליממה.

אפשר דבר כזה?

אם הייתי ממציא דבר כזה,

ביל גייטס היה קטן לידי, נכון?

נכון?

אני רואה שאתם נרדמים.

אין לכם הכרה ואין לכם הערכה.

אתם מאמינים שיש דבר כזה שאפשר להפוך דקה לשעה?

איך אפשר?

אם מישהו ימציא פטנט, פטנט, פטנט,

מיקסר,

מיקסר,

שאם זורקים לתוכו תפוח אדמה, זורקים עגבניות, זורקים לפפונים, יוצא חלב.

תמיד יוצא חלב.

זורקים חיטים, יוצא חלב. מה שזורקים לבפנים, מיקסר, יוצא חלב.

זה פטנט או לא פטנט?

מי שימציא כזה דבר יהיה עשיר יותר מתנובה, טרה וכולם, כן?

כן או לא?

אתם מכירים אחד שהמציא פטנט כזה, מיקסר כזה?

כן. בטח, הקדוש ברוך הוא.

עשה פרה.

אוכלת עגבנייה, יוצא חלב. אוכלת תפוח אדמה, יוצא חלב. אוכלת זה, יוצא חלב.

אמצעים כזה, יוצא חלב.

אם הייתם לומדים תורה, הייתם יודעים הרבה דברים.

אני למדתי פטנט לא לעשות חלב, זה לא בעיה. קונים פרה, עושים, יש לך מיקסר.

אני למדתי פטנט מהתורה, איך לוקחים דקה, עושים שעה.

מאמינים לי או לא מאמינים?

אם נגיד אני מצליח להוכיח לכם שאני יכול להפוך דקה שלכם לשעה,

כמה שווה לקנות את הפטנט?

שמעו כסף, נרדמו.

אין בחינם, אין בחינם. חבר'ה, אין בחינם.

עכו, עכו, מעריכים, אבל אין בחינם.

דקה, שווה שעה. כמה שווה?

אני אתן לכם דוגמה.

אדם שאומרים לו, חס ושלום, יש לו מחלה מסוכנת, וחלילה הוא יכול למות,

אבל צריך ניתוח ב-100,000-200,000 דולר בשביל לנסות להצילו.

ימצאו את הכסף או לא?

ימצאו את הכסף, נכון?

מוכרים את הדירה גם, נכון?

מה שווה את שאר הדירה והוא איננו?

נכון?

דקה,

60. דקה, 60 דקות. שווה או לא שווה?

תראו מה אני עשיתי.

פטנט, פטנט, פטנט.

אמר שלמה המלך, עליו השלום, לכה אל נמלה עצל,

ראה דרכיה וחכם.

זאת אומרת,

תלך אל הנמלה עצל. ישר קורא לנו שלמה המלך עצל. מאיפה אתה יודע שאני עצל?

מאיפה אתה יודע שאני עצל?

למה אתה אומר לי, לכה אל נמלה עצל?

לכה אל נמלה חרוץ, למה עצל?

אומר כולנו עצלים, כולנו.

לכה אל נמלה עצל,

ראה דרכיה וחכם

אשר אין לה קצין ומושל.

לא שוטר, לא מושל, לא קצין.

מכינה הכל,

חצי שנה היא חיה בלבד,

אוכלת שעורה וחצי

כל ימי חייה,

ואוספת, ואוגרת, ואוגרת, ואוגרת. אומר רבי שמעון בר יוחאי,

בדקו ומצאו בכורה של נמלה,

כמות של שלוש מאות קור, כמות אדירה אפילו לבני אדם,

בכורה של נמלה אחת.

כשרבי שמעון בר יוחאי שומע ששלמה המלך אומר, לך אל נמלה עצל,

הוא מבין שהוא מתכוון ללכת ממש.

ובדקו ומצאו

שלוש מאות קור, כמות אדירה.

למה, אומר רבי שמעון בר יוחאי, למה היא אוספת כל כך הרבה? הרי היא אוכלת רק שעורה וחצי.

חוויות, חוויות, חוויות של חיטים, למה, למי?

אומרת הנמלה, שמא השם יאריך ימיי,

לך תדע,

אולי הקדוש ברוך הוא יאריך את ימיי.

טוב, כמה נמלונת, כמה הוא יוסיף לך? פי שתיים?

במקום חצי שנה, שנה.

כמו שאנחנו, במקום שמונים,

מאה שישים.

פי שלוש.

240. ייתן לך שנה וחצי, יאללה, מערוף, שנתיים.

כמה?

את אוספת פי מיליונים.

פי מיליונים למי?

אומר, לך תלמד ממנה, יעצז.

אם במשך חצי שנה היא אוספת כמות כזאת אדירה,

מה אתה יכול לאסוף?

מה אתה יכול לאסוף?

נו, מה אני יכול לאסוף?

מה אני יכול?

אני אשב ואני אלמד?

24 שעות ביממה, פחות שעתיים לשינה.

אני הגאון מווילנה, נגיד. הגאון מווילנה כך חי.

היה 22 שנה למד

ושעתיים ישן, לא בבת אחת.

חצי שעה כל שש שעות. חצי שעה כל שש שעות. ככה כל ימיו.

אבל הוא יצא, הגאון מווילנה, מלאך אלוקים.

טוב, מי יכול להיות כמוהו?

כמה יש הגאון מווילנה?

אומר שלמה המלך, לך אל נמלה עצל. אתה יכול להיות כך ויותר מכך.

לך, יא עצלן.

איך אפשר?

איך אפשר? אני אגיד לכם.

אני הייתי הולך להרצאות בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה.

אז בהתחלה זה לא היה ככה. הייתי הולך,

מתווכח עם אנשים ברחוב.

ואחר כך אמרו, טוב, אתה עליי יכול, אני אביא לך את אחי.

תביא את אחיך.

מביא את אחיו.

מביא את אחיו.

דוד שלי, דוד שלי, דוד שלי. נהיה חוג בית. חוג בית, נהיה הרצאה, נהיה הרצאה, נהיה זה. נהיה פה, נהיה שם, נהיה ככה, נהיה אצטדיון.

ערב, ערב, ערב, ערב, ערב, ערב, ערב, ערב, ערב.

אבל עשיתי חשבון.

כמה יש יהודים בעולם?

כמה אני רואה כל ערב?

כמה ערבים אני צריך?

עד שאני אספיק לעבור את כולם, בשביל שכולם ידעו שיש אמת בעולם,

שיש תורה, ציווה לנו משה, מורשה,

ירושה לקהילת יעקב. שתדעו שאתם יורשים, מגיעה לכם ירושה, יש לכם ירושה מאברהם, יצחק ויעקב שלכם,

לנחול את העולם הבא.

אני רוצה להודיע לכם, מגיע לכם עולם הבא, לנצח, לנצח בגן עדן.

כמה אני יכול להסתובב?

כמה אני אסתובב?

עוד ערב, עוד ערב. כמה?

כמה יש ערבים?

כמה יש יהודים?

תעשה חשבון.

עד שאני אגמור סבב קטן, כבר גדלו אלה שלא הכירו אותי. עוד פעם, צריך להתחיל מחדש.

ואני עומד ללכת.

אז מה, איך נספיק?

מה עושים?

ממציאים פטנט.

מה הפטנט?

דקה,

שישים דקות,

דקה, 24 שעות,

דקה שווה שבוע.

איך עושים?

אתה מוציא קלטת אחת,

מחלק ממנה 14 מיליון,

תכפיל בשעות,

אני יותר מבוגר מהאדם הראשון.

הבנתם?

שכפלתי את אמנון יצחק במיליונים!

אז אתה לוקח שעה של חיים, הנה אני מדבר איתכם שעה של חיים,

כרגע אני מדבר ורואים אותי באיטליה, ציון נחום רואה אותי עכשיו,

בלוס אנג'לס, בדרום אפריקה, בכל המקומות, דרך האינטרנט, שידור ישיר עכשיו, מחר תראו את עצמכם מצולמים באינטרנט,

והקלטת ממשיכה ותמשיך לעולם ולעולמי עולמים עד ביד גול צדק, זו הרצאה אחת.

ומה עם שבוע שעבר, ומה עם לפני, ומה עם אחרי,

וככה זה עובד כל הזמן. מייצרים דקה, הופכים אותה לשעות, לשבועות,

והיא מתנגנת לה לאין סוף.

בשביל זה באתי ללמד אתכם את השיטה,

אבל זה עולה כסף.

זאת אומרת,

הנקודה היא,

לומדים בבית המדרש, מה אומרים?

הרמב״ם אומר,

לא אומרים בבית המדרש, הרמב״ם אמר.

מה רש״י אומר? רש״י אומר כך, הרמב״ם אומר כך, אומר, אומר, עכשיו הוא אומר,

עכשיו הוא אומר.

התורה שלו ממשיכה להתנגן בעולם והוא חי,

וכל רגע מוסיפים לו עוד זכויות, לומדים את השמועות שלו, את ההלכות שלו, את מה שהוא אמר.

כל הזמן הוא חי בקרבנו, הרמב״ם לא מת,

רש״י לא מת,

גדולי ישראל לא מתים,

צדיקים במיתתם קרויים חיים,

הם לא מתים,

הם ממשיכים, הם ממשיכים עם התורה, הם לא מפסיקים.

השאירו ספר,

השאירו קלטת, השאירו וידאו, DVD,

CD,

MP3, אינטרנט, וואו, ספרים, עיתונים, גנזה המלך,

מה לא?

החוכמה תשכפל את עצמך בלי סוף,

בלי סוף,

בלי סוף, בלי סוף.

פי מיליונים, כמו הנמלה.

אל תהיה עצל,

תסתכל.

כמה זמנך היה? קצת.

ומה היא הספיקה לעשות? כל כך הרבה.

גם אתה יכול, גם אתה יכול.

תשכפל את עצמך.

אבל בני אדם לא יודעים מה לעשות, כמו שהיא שואלת.

מה אנחנו נעשה?

קודם כל, אם תרצו, תוכלו לעשות כמוני ויותר.

למה אני כן יכול?

כי אני יודע שהנפש לא תימלא.

יכולתי לנתב את חיי לכיוון אחר.

אותן יכולויות שהקדוש ברוך הוא העניק לי,

יכולתי להשתמש איתן לכיוון אחר.

אני החלטתי לקחת את הכיוון וללכת בדרך הזאת שאני הולך,

דרך של רוחניות והפצת תורה בקרב היהודים בכל העולם כולו. אני בחרתי בזה.

יכולתי לבחור במשהו אחר.

אתם בחרתם בינתיים במה שבחרתם.

אתם יכולים לשפר את המצב שלכם ולהחליט שאתם מאוחרים.

יותר, להכין צידה לדרך,

להעביר זכויות לעולם העליון, כי פה נעזוב ולא יישאר כלום. כל החסכונות, כל הנכסים,

הכול יעבור לאנשים

שלא טרחו ולא עמלו ולא יתייגעו ויקבלו מן המוכן מה שאתם הכנתם להם כל ימי חייכם,

ולכם לא יהיה מזה כלום.

אבל חכם,

יודע שהעולם הזה זה רק הזדמנות,

זה רק כלים שנשתמש בהם בשביל להכין את העולם הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה. הרב, הרב, אני יכול לומר כמה מילים לרפואת הילד? כן.

רבותיי,

זה האחיין שלי,

חיים שמעון,

לא עליכם,

קיבל את המחלה בגזע המוח העליון,

מקום איפה שהרופאים אומרים שלפי הטבע אין מה לעשות.

ואנחנו,

לפני שלושה שבועות,

אשתי,

כששמענו את הבשורה המרה, הרב זוכר, בראשון לציון, אשתי הגיעה,

לקחה ספיישל בשעה, זה היה תשע וחצי,

שמענו שהרב נמצא בראשון, שמענו את הבשורה המרה,

נסע עד לראשון לציון בספיישל,

הגיעה לשם בסביבות 11-11 וחצי, עלתה ודיברה.

אבא בכתה לפני כל הקהל, שכל הקהל יקבל על עצמם.

והרב, שאלנו מה לעשות, הרב נתן לו כמה קבלות,

ואחת מהקבלות אמר, אולי תביאו

את הרב לעכו,

נביא את הרב לעכו כדי שנוכל לעשות את הכנס הזה לרפואת אחיין שלנו.

הרב, אני, יש לי בקשה קטנה מהרב.

אם הרב ירשה לי,

הילד רוצה שאני

אעשה משהו בשבילו.

אם הרב, אני מתחנן, בבקשה, רק כמה דקות.

אני רוצה להשאיר לו שיר קטן.

אני יודע, זה נשמע מוזר, אבל הבאנו במיוחד.

אם הרב זה לא מאוד שחן בנהר, הרב יעצור אותי באמצע. אבל פה בעכו מכירים אותי לרפואת הילד.

בבקשה, הרב, אנחנו רוצים, בכבוד, יניב.

מצב של העם כללנו פשוט.

יש פיגועים, יש אסונות,

העם טרוד.

לא יודעים מה לעשות ומה אפשר עוד כבר לשנות.

אך תמיד עלינו לזכור את בורא עולם שדואג לעם סקולה,

העם המיוחד.

אל תשכח את הדרך.

אוי, אחי,

אל תשכח שסללו אבותינו אל העושר המובטח.

התורה והמצוות היו שבת הקדושה.

בורא עולם עזור לנו, אנחנו אוהבים אותך.

היה קדוש ברוך הוא, אנחנו הילדים שלך.

אם בחוקותיי תלכו,

אומרת התורה,

ונתתי שלום בארץ,

אכן זו ההבטחה.

לא יהיו עוד פיגועים ולא יהיו עוד אסונות.

החולים יהיו בריאים, עוד יבוא היום,

יהיה רק חיים מאושרים.

וכל הישועות לחיים שמעון בן בלהה,

אנא אל נא רפא נא לו,

אנא אל נא רפא נא לו, אנא אל נא רפא נא לו.

בזכות הקהל הקדוש והרב הצדיק הרב אבנון יצחק,

ובזכות שבעזרת השם יקבלו אנשים עכשיו,

עכשיו, עכשיו, אם זה לא עכשיו, עשינו את הכול, זה המעמד.

אם לא עכשיו, ומתי?

אחרי מאה עשרים שנה יראו לכל מי שהשתתף בזה, בעזרת השם, כמה הוא עזר.

אני מקווה שבעזרת השם

דבריי ומילותיי והשירים ששרנו לא הלכו לריק ולא נפלו על אוזניים אטומות. דיברנו על צניעות, דיברנו על שבת,

דיברנו על שיעורי תורה,

דיברנו על חינוך ילדים.

השם יעזור.

השם יזכה אותך לראות לרפואתו.

לפני, אני אתן ברכה עכשיו לילד, קודם כול. דבר שני, כל אחד, מה שרוצה לקבל על עצמו, יקבל גם בלי להכריז,

ובשמיים יאספו את כל המצוות לרפואתו.

מייד אחרי הברכה אני אראה לכם

מקרה

עם ילד בן שלוש שהיה במצב גם כן קשה ביותר,

וברוך השם, הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו,

והאבא קיבל עליו שעתיים לימוד תורה, מה שלא היה לומד.

גם האבא פה, בעזרת השם, ילמד תורה שעתיים בתענית דיבור כל יום.

יתמיד, בכל מצב

להתמיד

שמירה גדולה.

אנחנו מברכים את הילד.

את מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק, מיעקם, משה ואהרון, דוד ושלמה,

בכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב

חיים שמעון בן בלהה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה,

ויתמלא עליו ברחמים,

ויצרף את הזכויות של כולם לרפואתו וישועתו, אמן.

בתוך שאר חולי עמו ישראל,

ונזכה לשמוע ישועות מהרה, אמן ואמן.

אמן.

תודה רבה.

נראה כרגע נס מצולם.

בבקשה.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם,

הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנון יצחק שנערכה באולם בברופלין קולג' ניו יורק בתאריך ה-9.6.2002 הגיע ינון אבורוס,

אשר בנו בין השלוש, אליה יואב, חלה במחלה הנוראית,

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים.

והרופאים קבעו שהכבד שלו קרס,

וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה.

ינון, אביו של אליה, אשר היה נרגש מאוד בעל סך בכי,

ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה,

כמו שעשה דיויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים לרפואת בנו,

והאב כמובן הסכים.

הרב ברך את הילד אליה לרפואה שלמה,

והקהל הרב שנכח באולם ענה מאלי.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה,

קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין,

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל,

ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

הסרט הופק ב'פני שופר',

את הסרט המלא וסרטים נוספים,

כאן להשיג במשרדי שופר, רכוב מתתיהו 10,

או בטלפון

677779. בווידאו רואים טוב יותר.

תודה.

ברוך השם, כבר עברו מספר שנים מאז שהיה המקרה הזה. הילד גודל

בריא ושלם.

ההורים מאושרים, מתמידים בלימוד התורה.

הרבה זכויות

התגלגלו בעולם בזכות הילד הזה, ונקווה שגם בעזרת השם,

בזכות הילד הזה תהיה ישועה, ורבים ישובו בתשובה.

הרב רוצה להגיד

קבלת עול מלכות שמיים, שכל הציבור יעמוד ויגיד שמע ישראל, בעזרת השם.

אבו.

שמע ישראל.

אדוני אלוהינו,

אדוני אחד.

אביב ישראל. אביב ישראל. אביב ישראל.

אדוני הוא האלוהים,

אדוני הוא האלוהים.

אדוני מלך,

אדוני מלך,

אדוני ימלוך לעולם ועד.

אנא אדוני הושיע נא,

אנא אדוני הושיע נא.

שמעתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות.

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה,

הם ונשיהם ובניהם ותלמידיהם וכל אשר להם.

הקדוש-ברוך-הוא יתמלא ברחמים על עמו ישראל,

יחזיר אותנו בתשובה שלמה,

יזכה אותנו ברפואה שלמה,

נזכה לראות ישועות ונחמות תמיד,

בריאות והצלחה,

נחת בגידול הילדים,

סייעתא דשמיא,

להיות מחוברים ואוהבים איש את רעהו,

עושים רצון אבינו שבשמים,

והשם יזכנו לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

לילה טוב לכולם.

מה כתוב על רבי יוחנן בן זכאי? רבן יוחנן בן זכאי כתוב שלא הניח מקרא משנן הלכות, אגדות,

דקדוקי סופרים, קלות וחמורות,

משני שועלים, שיחת כובסים,

שיחת דקלים, שיחת מלאכי השרת, דבר קטן ודבר גדול,

דבר גדול מעשה מרכבה,

דבר קטן, הוויו דאבייה ורבא, כל הגמרא כולה,

לקיים מה שנאמר, להנחיל אוהבה יש באוצרותיהם המלא.

כתוב שרבן יוחנן בן זכאי לא הניח, מה זה לא הניח? לא שבע.

מה, לא מספיק שהוא יודע מה עשה מרכבה?

צריך את כל הדברים, לא הניח, לא יכול. נשמה, נפש, לא שבע, הנפש לא תימנה.

אחד כזה, רואים שהוא לא מניח דבר שהוא לא לומד אותו.

ועד הסוף לא שבע ברוחניות. עוד ועוד ועוד ועוד.

ככה דרך של נפש.

היא לא שבעה.

זה נקרא נפש בריאה.

אומר דוד המלך, צמאה לך נפשי, קמה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים.

ככה אני משתוקק להיות בחצרות ה', ככה אני רוצה קרבת אלוקים.

מה מעניין אותו על זה? רוחניות.

זה נפש בריאה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-036777779 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר