הזמיר מתיר ללחוץ יד לאשה
התורה לא מרשה לנו, לא מרשה לנו לאבד זמן על ש טויות, על מקורות לא אמיתיים, רק מי שיתברר לנו שהוא אמיתי לחלוטין ולא נמצא שקר ודופי בדבריו, אנחנו מותרים לשמוע אותו, אם הוא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, אומר הקב"ה, אני לא מוכן לשמוע לראות שום מצוה שלו כלום, אז אתם רצים לשמוע אותו? אם אני אומר לכם שדובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והרי זה הבירור האחרון שיהיה באחרית הימים, מה יהיה הבירור האחרון? איך ידעו מי צדיק ומי לא? אומר הבעש"ט, שאם יימצא בו שקר צא טמא תאמר לו, לא יאומן כי יסופר.
והנה שלחו לי איזה קטע ששאלו את הזמיר לגבי האם מותר לאשה ללחוץ יד של גבר בקבלת פרס מהעבודה, ובהתחלה הוא אמר שלא והביא דוגמאות יפות, אבל לחצה אותו השואלת והוא נלחץ, ואז הוא אמר שאם אין ברירה ולא יכלו להקדים ולומר מראש שלפי ההלכה זה בעיה, אז הרב עובדיה יוסף התיר עם כפפה. נו, אבל בבית מדרשו של הרב מזוז יש תשובה של רב בשם אדיר, שאומר שזה שקר וכזב שהרב עובדיה החמיר בזה מאד מאד, וגם הבן איש חי, ועוד אחרים החמירו בזה מאד מאד ולא להקל בזה ואפילו מציין שהרב עובדיה היה צריך באיזה סיטואציה ללחוץ את ידה של גולדה, גולדה, ראש הממשלה, והוא לא הסכים. אז ז"א, ובסוף הוא התיר עם כפפה ואפילו אם אין כפפה אז מה לעשות, אז מה לעשות. לא הבנתי, אדם צריך למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד דאורייתא, לא תקרבו לגלות ערווה, כל קריבה שיכולה להביא לערווה, אפילו בריחוק גדול, אסור לנו. אז חייב למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד, זה עריות, אז לותר על פרס, זה לא כל ממונו, זה בכלל לא היה מונך, אתה הולך לקבל את זה, אז אל תקבל את זה, אם זה מה שיעכב אל תקבל את זה.
צא ולמד מבתו של הרב רביץ ז"ל, שלא הסכימה לתת יד לאפיפיור, וקידשה שם שמים בעולם, יותר טוב מיצחק יוסף ודוד לאו, שכיבדו אותו וברכו אותו וכו' וכו' עם הצלב. והיה לה את האומץ, חונכה בבית טוב. אז זה דברי שקר, מה זה להכנע לשואלת, שואלת שואלת, אז מה אם היא שואלת, אז מה אם יש ציבור, אז צריך לפלוט שטויות?