עיקרי התשובה - העיקר הראשון - החרטה

- - - לא מוגה! - - - 

אז אנחנו מתחילים עכשיו מהם העיקרים בשביל לעשות תשובה כראוי, שימו לב

אנחנו הולכים לעבור עשרים עיקרים

אם תעמדו בעשרים אתם מסודרים בעולם הזה

בעולם הבא

אין הקדוש ברוך הוא לוקח אתכם צדיקי הדור

תשמעו מה צריך לעשות

עיקר ראשון

החרטה

קודם כל תשובה צריך להתחרט על מה שעשית

יבין לבבו

וזה צריך לא בשכל להבין שהלב יבין וירגיש

כי רע ומר עוזבו את השם

איך אתה רוצה להצליח בחיים שלך?

איך אתה רוצה להסתדר בלי השם? הרי עצם זה שעשית עבירות עזבת את השם, התרחקת ממנו, הרחקת אותו ממך

אם תעזבני יום יומיים עזבק

אז אתה צריך להבין שאתה עושה את הטעות של החיים בזה שאתה עוזב את השם

בלי השם לא תוכל לעשות כלום אתה צריך אותו בשביל פרנסה, בשביל חיים, בשביל בריאות, בשביל ילדים, בשביל כל דבר אתה צריך אותו ואם אתה עזבת אותו

רע ומר

מה שעשית לעצמך

זה כמו תגיד שיש לך בוס

והוא הבוס שנותן לך משכורת יפה 20,000 שקל בחודש ואתה הולך ומסתכסך איתו

יפטר אותך ולא יהיה לך אוכל

ולא תמצא עבודה כזאת ב-20,000 שקל

מה אתה עושה? למה אתה מסתכסך איתו?

בורא עולם לא נותן לך 20,000,

את ה-20 הוא נותן לך מהבעל הבית גם את בעל הבית הוא הביא לך

גם את האישה, הכל יכול להתהפך לך ברגע פתאום סכסוך עם האישה, פתאום עם הילדים,

פתאום עם השכנים,

פתאום פה, פתאום חולי, פתאום בלאגן

למה אתה עוזב אותו?

אז יבין לבבו כי רב אמר עוזבו את השם וישיב אל לבו

כי יש עונש ונקם על העוון

לי נקם בשלהם

ויתחרט על מעשיו הרעים

ויאמר בלבבו מה עשיתי?

איך לא היה פחד אלוהים לנגד עיניי?

אתם יודעים כמה אנשים צלצלו אלי, דיברו איתי, דיברו דרך אחרים.

מה אני אעשה?

מה אני אעשה?

אמרו שיש את המחלה, אבל אני לא יודע מה לעשות,

אני לא יודע למה עשיתי את זה, למה זה בפאה.

פתאום נזכר הבן אדם.

הגיעה מחלה, מצאו הרופאים מחלה,

הוא נזכר שיש השם,

ועכשיו הוא מבין איזה טעות למה הלכתי.

פתאום האישה לא באשת צנוע,

והיא מוכנה זה,

והוא מוכן זה, והיא מוכנה...

מה קרה?

אה, רק כשהגיע עלי נקם ושילם,

אז הבן אדם מתעורר. איזה טיפש.

היו לך חיים טובים, בריאים, נתן לך שם הכול.

למה עזבת אותו?

מה הוא העמיס עליך כל כך?

אם אדם מבין את זה, מתחרט ואומר,

איך לא היה פחד אלוהים לנגד עיניי?

איך לא יגורתי?

איך לא פחדתי מתוכחות על עוון ומן השפטים הרעים?

הרי כתוב כי רבים מכאובים לרשע.

למה לא חמלתי על גופי?

למה לא חסה עיני עליו מלשחט אותו בגלל הנאה של רגע אחד?

ונמשלתי לאיש שגוזל וחומס ואוכל ושבע ויודע שאחרי מה שהוא עשה השופט יגרס בחצץ שיניו.

אחרי יתנו לך אחרי הבווריה לאכול חצץ בשיניים.

אדם שיודע בסוף הרוחו יקבל חצץ לאכול, הוא יאכל.

אתה יודע שאחרי העבירה

השם ישלם לך.

אין דבר כזה, הוא אלוהי המשפט.

הוא לא מוותר.

הוא מוכן לסלוח עם התשובה.

אם תעשה את התשובה בתנאים שנאמר,

הוא יסלח ויכפר ולא תקבל שום עונש.

אבל אם לא תעשה,

אז ודאי, אז אחרת בשביל מה כל התורה?

מה, אחד יעשה את כל העבירות ואחד יעשה את כל המצוות והם מיושבים?

אז לכן דבר ראשון זה החרטה.

וצריך לזכור גם

רעה מזאת איך הייתי על הנפש היקרה שלי, אכזרי.

אני מכניס קצת מילים שלי בתוך המילים

של רבנו יונה רק בשביל לבאר את הדברים.

ונטמעה בגילולי יצרי היצר הזה,

הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות.

הוא,

הוא, מתעולל עלי עלילות ברשע, לטמא אותי.

ומה הועילה נשמה בכל קנייניה אם רעה בעיני אדוניה?

אפילו אם קנית הרבה מצוות והרבה מעשים טובים וכו' וכו',

אבל אם היא רעה בעיני אדוניה הקדוש ברוך הוא, מה שווה?

אחד בא,

מביא לאימא שלו פרחים.

אבל מתי הוא בא?

באיחור של חמש שעות כשהיא מודאגת וכבר צלצלה למשטרה.

נו, מה מועיל עכשיו שהבאת פרחים

לעומת הצער שציערת אותי חמש שעות?

שאני פוחדת? אולי קרה לך משהו? אולי חטפו אותך?

אולי תהיה תאונה? אולי...

ולא הודעת ולא אמרת ולא כלום.

הנה, רק חמש שעות איחור.

ואם אחד נעדר מהבית כמה ימים ולא הודיע לי אמא שלו?

מה יועיל אחר כך הסברים?

מי יחזיר את כל הצער שהצטערה ודאגה ולא ישנם בלילון? מי יעשה את זה?

ובורא עולם,

מלכו של עולם,

נותן לך את כל הטובות בעולם ואתה משתמש איתם נגדו.

אני נותן לבן אדם בקבוק קולה.

הוא אומר שהוא צמא.

והוא לוקח את הקולה,

מנער, פותח ופססס, משפריץ עליי.

מה זה? פסיכי זה.

אני נותן לו בשביל זה והוא עושה לי ככה?

אז תארו לכם, השם נותן לכם כוח ואתם משתמשים עם הכוח שלו נגדו.

נגדו, פשש, לפנים.

מה מגיע לנו?

איך בן אדם יכול להשתמש בכוחות שהשם נתן לו נגדו?

אז מה יועיל כל מה שעשית בקניינים הטובים אם רעה בעיני אדוניה, ואיך החלפתי בעולם חולף,

עולם עומד לעד לעולם.

רבותיי,

העולם הזה 70 שנה

זה צריף.

בשכירות

עוזבים אותו.

העולם שהולכים אליו זה נצח.

שם נתקעים לנצח או לטוב או למותאם.

מה אתם משקיעים ב-70 שנה

כשיש לכם נצח ולא השקעתם שם כלום?

כל מה שתשקיעו פה לשם שלכם.

כל מה שתשקיעו פה לפה לא שלכם.

כמו המעשה, סיפרנו עם המלך לשנה אחת.

תשמעו את זה בקלטות.

אז את אומרת, חכם

מכין את הצדה לדרך.

אני עומד לצאת מהעולם.

אז כל מה שאני אעביר לשם יהיה לי,

וישמש אותי.

כל מה שאני לא אעביר לשם אלא אני אשתמש פה,

יישאר לאחרים אחרי שאני אצא.

לי לא יהיה מזה כלום.

אז מי מחליף עולם עובר

בעולם קיים?

איך נמשלתי כבהמות נדמאתי?

מהלכתי אחרי יצרי כסוס, כפרד אין הבין,

וטעיתי מדרך השכל.

ככה יאמר אדם לעצמו, איך אני טיפש.

ולא רק זה,

הבן אדם במצב הרבה יותר גרוע.

הרי הבורא נפח באפי נשמת חיים.

הנשמה הזאת היא חכמת לב, היא טובת שכל.

איתה אני יכול להכיר את הבורא.

איתה אני יכול לירום מלפניו.

איתה אני יכול למשול בגוף, בסוס הזה. אני יכול למשול עליו

ובכל תולדותיו.

ואחרי אשר בעבור זה נבראתי,

ואני עושה ההפך מזה,

למה לי חיים?

בשביל מה אדם קיבל חיים?

להיות כמו בעל חי הולך על ארבע ואוכל ירק?

ועוד כי כמשפט הבהמה לא עשיתי אלא שפלתי ממנה.

כתוב כי ידע שור קונהו

וחמור אבוס בעליו.

ואני לא ידעתי ולא התבוננתי מי הקונה שלי,

מי מאכיל אותי,

מי נותן לי את כל מה שיש לי.

הבהמה מזהה ומכירה,

ואני לא מכיר את בוראי

שכל רגע הוא נותן לי.

ושלחתי נפשי לחופשי מאדוניה,

ואני מתעלם ממנו כאילו הוא לא קיים.

טעמתי צופי ונשיתי סופי.

אני עכשיו טועם את הצוף, את החיים הטובים והנעימים,

ושוכח את הסוף שלי.

מה יהיה בגלל מה שאני אוכל על חשבון הקדוש ברוך הוא,

מבלי לפרוע את מה שאני נדרש?

ולא זכרתי יום המוות אשר לא ישאיר לפני נשמתי בלתי גווייתי ואדמתי.

אז זה דבר ראשון, החרטה על כל המצב שתיארנו.