שיעור סיכום לראש השנה | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח אנחנו מעבירים כרגע שיעור סיכום

בסייעתא דשמיא לכבוד ימי הדין ראש השנה שיחולו בעזרת השם

בשבת הקרובה ולאחריהם

ביום ראשון הקרוב ואילך הלאה אל תוך עשרת ימי תשובה.

כידוע בערב ראש השנה כל אדם ואדם צריך להכין את עצמו גם מבחינת ההכנה הגשמית

וגם מבחינת ההכנה הרוחנית הטוב ביותר כפי שאנחנו מורים

כמדי שנה להכין את כל המאכלים ואת כל הבישולים מראש

כך שבמהלך ימי ראש השנה

לא יצטרכו להשתמש בכל שאר הפתרונות

הלא כל כך טובים

שמצויים כדי לבשל ולהכין את האוכל.

בנוסף, לזה ההכנה הרוחנית שאדם יעשה, יקבע על עצמו תשובה,

יעשה מקווה ולאחר מכן יכין את עצמו לקראת

התפילות עצמן על ידי פתיחת המחזור והסתכלות בתפילות,

בפיוטים ובשאר העניינים.

גם בעל התוקע חייב להכין את עצמו מבחינת התקיעות ושיעורם,

כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים,

ובנוסף לזה, לדעת בדיוק את סדר התקיעות ומה לכוון על פי הפשט בכל תקיעה ותקיעה,

כפי שמופיע בספרנו משה אמת

בשאר התפילות, יאוין שמה.

בליל ראש השנה,

לאחר שמגיעים מבית הכנסת בזריזות,

מתחילים לומר את סדר הקידוש ובו את כל פסוקי ההצלחה.

היות והשנה זה שבת,

יש הנוהגים לומר את אמירת שלום עליכם ולאחר מכן כי מלאכיו יצווה לך

אשת חיל וקטעי הזוהר הידועים ויש המדלגים על כך ומתחילים בפסוקי ההצלחה ולאחר מכן פותחים בנוסח

הקידוש ליום טוב ראשון של ראש השנה שחל בשבת.

יום טוב הראשון השנה.

הסדר הוא כפי שמופיע, שחל בשבת,

כפי שמופיע במחזורים,

בו אנחנו מזכירים

את יום הזיכרון הזה,

את יום טוב מקרא הקודש הזה וכולי.

יעוין שמה.

בנוסף לכך,

בסיום אמירת הקידוש אנחנו מברכים גם ברכת שהחיינו.

ברכת שהחיינו נוסדה על עצמותו של יום,

לא על פרי חדש ולא על בגד חדש, למרות שכולם לבושים בבגדים חדשים ופירות חדשים על השולחן נמצאים,

למי ששכח ולא כיסה אותם.

עדיין אנחנו מברכים על עצמותו של יום. לכן גם ביום הראשון וגם ביום השני,

ברכת שהחיינו נתקנת עבור הימים הללו, בית הימים של ראש השנה, או כפי שידוע המחלוקת הידועה,

איזה הוא יום

ראש השנה, האם הוא היום הראשון

או היום השני, והיות וכך, מספק אנו עושים את שני הימים

כתקנם וכתיקונם.

בנוסף לכך,

בסיום הקידוש

ייגשו הבנים והבנות בסדר אל ההורים ויקבלו מהם את ברכתם לשנה טובה ומבורכת.

לאחר מכן ניגשים לסדר, או לחלופין לנוהגים,

קודם כול נטילת ידיים.

כדאי מאוד שיהיה מונח לפניכם הבירכון או הסידור

בו עושים את הנוסח של אמירת היהי רצון כולו כסימן לשנה טובה ומתוקה,

מופיע לפני ראש הסדר או לפני כל שאר המסובים,

ולאחר מכן מתחילים באמירתו. לנוהגים לעשות נטילת ידיים,

היות ולא רוצים לצאת חס ושלום חס וחלילה

ידי ספק כלשהו,

אז נוטלים את ידיהם, מברכים המוציא לחם מן הארץ,

לאחר מכן טובלים את הפת לדעת הבן איש חי בסוכר,

לדעת

שאר הפוסקים בדבש ומעט מלח,

ובסייעתא דשמיא אוכלים כזית פת, ולאחריהם בעזרת השם מתחילים בנוסח

היהי רצון ואכילת הסימנים.

רק שנדע ונזכור, כל הסימנים כולם הם לסימנה מילתא היא בלבד,

אין חובה לאכול אותם.

יש עניין סגולי,

כפי שכתבו רבותינו, כפי שמופיע בגמרא, כפי שכתבו הראשונים והאחרונים כולם.

ולכן,

אדם שנוהג בסימנים הללו, הטוב ביותר שימשיך במנהגו.

אבל אם מסיבות כאלו ואחרות או עקב מצב בריאותי יש קושי מסוים לנהוג

ולאכול את הסימנים,

אין שום חובה שחלה כנ״ל.

עשרות בני אדם יודעים שבראש של דג יש תולעים

ולכן לא אוכלים שום ראש של דג.

מה שעושים אפשר להניח את החתיכה של הראש של הדג

ולהצביע עליו ולומר עליו את נוסח היעי רצון וכן על זה הדרך.

אנחנו מתחילים בסימן הראשון שהוא החשוב בשבעת המינים והוא התמר.

נוטלים את התמר החום,

החום,

לאחר שהוא נבדק מראש,

ואני מדגיש מראש,

היות ויש לנו גם השנה ראש השנה שחל בשבת,

צריך לבדוק את הכול מראש,

כדי שחס ושלום חס וחלילה לא ניכשל באכילת איסור ויצא שכרנו בהפסדנו.

בודקים את התמר, ואכן אם הכול תקין מברכים עליו בכוונה גדולה מילה במילה ברכת בורא פרי העץ.

בסיום אמירת ברכת בורא פרי העץ,

אוכלים את התמר,

לאחר מכן ממשיכים שאר המסובים ועוברים לתמר הנוסף. התמר הנוסף

לרוב הוא בדרך כלל התמר החי, התמר הצהוב,

עליו אנחנו אומרים את נוסח היעי רצון,

ולאחר מכן אוכלים אותו.

למי שהרוויח ולא שם את הפירות בקידוש על השולחן וכך צריך לנהוג,

כדי לא לפתור אותם באמירת שהחיינו,

יכול להוסיף שוב פעם ברכת שהחיינו

וקיימנו והגיענו גם על התמר הצהוב, ולהרוויח דבר ברכה ברכת שהחיינו נוספת.

דבר אחר,

אנחנו ממשיכים בסדר הסימנים כולם בסדר מופתי,

אבל לאחר התמרים אנחנו צריכים לברך על האדמה.

כן?

אז אנחנו לא ניקח ירק היות והוא נאכל בסעודה,

אלא אנחנו ניקח

מלון, ונברך עליו ברכת בורא פרי האדמה. יש שנהגו לקחת בוטנים, לא כלואים,

ומברכים עליהם בורא פרי האדמה, סליחה,

בורא פרי העץ,

ולאחר מכן מכוונים לפתור את כל האדמה שנמצאים להם על גבי השולחן,

ולאחר מכן ממשיכים בסדר היהי רצון כפי הנוהג.

הבאנו בספרנו כמה וכמה שיטות, שיטת התשובות וההנהגות, שיטת הכף החיים,

שיטת מרן הבן איש חי,

שיטת מרן רבנו יוסף קארו,

וכן על זה הדרך,

כל עדה ועדה תנהג כפי מנהגה,

אבל נזכור בראש ובראשונה, אין חובה לאכול.

מצד שני זה סימן המילתאי, ולא כדאי לפספס למי שכבר יכול לאכול.

ודבר שלישי ואחרון,

אם קשה לאכול, אין חיוב.

בסיום הסימנים פותחים בהמשך הסעודה דגים,

כי זה שבת,

בנוסף לזה,

למרות שהעניין, על פי הסוד דווקא של אכילת הדגים בשבת, זה דווקא בסעודה שלישית.

משום כל האוכל דג ביום דג, כי ביום זה דווקא ביום ולא בלילה,

ניצול מדג, על זה רבו כבר הפירושים והמפרשים.

ולכן, אדם שרוצה לאכול דגים,

ולאחר מכן להמשיך הלאה לסעודה בשרית, רשאי,

כמובן,

שיעשה את הכל כדת וכדין ובמתינות וב...

שמחה רבה.

ביום ראש השנה ובלילה,

וכן בשאר הימים כולם, אסור לכעוס.

אסור להתעצבן,

וכן על זה הדרך.

גם אם חס ושלום יש לאדם שונא, אסור שיכוון עליו באמירת ההיא רצון שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו, אלא להפך,

יתפלל עליו שבזכות ראש השנה ישוב

בתשובה שלמה.

הן באמירת התפילות ביום והן באמירת התפילות בלילה,

צריך האדם להתפלל מילה במילה, ולא לקצר בתפילות.

זה תפילות של יום הדין.

אדם ישפוך תחינה ותפילה הן ברוחניות והן בגשמיות לבורא עולם.

ביום הראשון השנה לא נוהגים לעשות תשליך היות ונופל בשבת.

כמו כן, לא נוהגים לתקוע בשופר,

אלא אומרים את אמירת הפסוקים המעלים זיכרון לפני בורא עולם,

כתקיעת שופר,

ולאחריהם בסייעתא דשמיא ממשיכים בתפילת הלחש של מוסף לראש השנה.

אדם שבוכה בתפילות,

כתוב בספרים הקדושים שבאותה שעה דנים אותו בשמיים.

ולכן הארי הקדוש כמדומני כתב שאם אדם בא לידי בכי רשאי לבכות,

אבל לכתחילה לא יעשה כן. דהיינו, להביא את עצמו ממש הוא בעצמו רוצה להביא את עצמו לידי בכי ותעורות בתפילה, זה ודאי ובוודאי.

שלא ייעשה. אני חושב שהשנה יש סיבה מאוד גדולה שאנשים כן יבכו,

כן יתחננו לבורא עולם,

אחרי שאנחנו רואים

בדיוק

איך הכל משובש בעולם סביבנו, רחמנא ליצלן.

ביום ב' של ראש השנה אסור להכין את כל ההכנות. דהיינו, בסיום יום א'

של ראש השנה זה עדיין שבת,

עד שלא יצא שבת לזמן רבנו תם.

אסור להכין שום הכנות כולן.

הגברים חוזרים מבית הכנסת,

והנשים רוצות כבר להכין את השולחן כולו.

אבל יש בעיה של מכין משבת ליום טוב.

והיות שיש בעיה של מכין משבת ליום טוב, איך יפרסו את השולחן,

איך יסדרו את המפה, איך הכינו את הכול, זה הכנה משבת ליום טוב.

לכן חייבים לעשות את כל ההכנות אך ורק אחר צאת השבת,

באמירת ברוך המבדיל בין קודש לקודש ולאחר מכן רשאיות להכין.

הטוב ביותר שאת הנרות ידליקו האימהות,

הנשים ידליקו אותם אך ורק

כשיגיע הבעל הביתה,

שאז גם הוא ירוויח את אמירת ברכתם להדליק נר של יום טוב,

והם יענו אחריו אמן.

בני אשכנז נוהגים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות,

הספרדים נוהגים שלא לברך ברכת שהחיינו.

ושוב פעם הסדר חוזר על עצמו,

ולאחר מכן הסימנים,

נטילת ידיים, סימנים, סעודה וכן על זה הדרך, וביום ראש השנה השני אז תוקעים בשופר וכפי שדיברנו בנדון כמה וכמה שיעורים.

בסיום שמיעת 101 קולות של השופר אז מסיימים את התפילה בבית הכנסת והולכים בשלום אל בתיהם

להמשיך לסעוד את סעודת יום בית של ראש השנה.

במוצאי ראש השנה נהגו

לעשות הבדלה על הכוס בלבד, ולמחורתו זה צום תענית

ג' בתשרי צום גדליה, נהגו להתענות בו.

לכן חכם עיניו בראשו,

מכין את עצמו היטב,

השנה יש סגר,

אז אנשים אין להם עבודה, אין להם תירוצים של התענית,

יכולים להתענות כהרגלם,

והכל בעל מקום בשלום, אבל ירא שמיים,

חכם לב ייקח מצוות,

ובפרט בעשרת ימי תשובה,

ואזי הקדוש ברוך הוא בוודאי ובוודאי שיכתוב ויחתום אותו לחיים טובים ולשלום.

בערב ראש השנה מצווה על הנשים להפריש חלה.

אמרנו,

הטעם לכך מהסיבה שבערב ראש השנה נוצר אדם הראשון,

ובערב ראש השנה הקדוש ברוך הוא כבר הביאו לגן עדן,

ובערב ראש השנה כבר הביא לפניו את חווה,

ובערב ראש השנה אכל מעץ עדעת,

ובערב ראש השנה חטא,

ובערב ראש השנה גם גורש מגן עדן.

בנוסף לכך,

היין שמוזגים בראש השנה רשאי להיות בצבע שחור,

דהיינו אדום או צהוב, ואין לחשוש לכך משום ענבים שחורים, כפי שמופיע בדברי רבותינו הפוסקים.

לגבי מאכלים חמוצים או כלואים או כבושים, לנוהגים לאכול יכולים להמשיך במנהגם,

למי שלא נוהג לאכול אינו ישנה את מנהגו.

בנוסף לכך, בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים.

את השופר יש להקדים ולהביא כבר מערב ראש השנה לבית הכנסת,

או לשאר המקומות שצריכים שם לתקוע, יחלק כמה וכמה שופרות,

וכדי שכל הציבור כולו ישמע את תקיעת השופר ביום השני של ראש שנה,

ויצא ידי חובה כדת וכדין.

אי רצון, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום את כולנו לחיים טובים ולשלום,

בשנה טובה ומבורכת,

בבשורות טובות, ישועות ונחמות

מארבע כנפות הארץ, ונאמר אמן.