ראש השנה שחל בשבת | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח

שיעור קצרצר כהכנה לקראת

יום הדין הקרב.

בסייעתא דשמיא אומרי רבותינו כל באי עולם באים לפניו כבני מרון.

עתיד הקדוש ברוך הוא לדון

בראש השנה שיחול השנה

ביום שבת ולמחרתו ביום ראשון בשבת

את כל העולם כולו,

גידולים וקטנים הם ונשיהם ובניהם ותלמידיהם

בכל מקומות מושבותיהם.

אפילו כל הבריאה כולה נכללת

ביום הדין,

ועל כן כל אדם יכין את עצמו,

כפי שכותב הרמב״ם בהלכות תשובה,

ושאר רבותינו הכנה נכונה,

בעזרת השם, כדי לזכות לשנה טובה ומבורכת.

השנה,

בסייעתא דשמיא, כיוון

שחל ראש השנה היום הראשון

ביום שבת,

ההכנות חייבות להיות

קודם לכן, דהיינו ביום שישי.

ביום שישי יש לנו הכנות

עבור בית ימי ראש השנה, כגון הבישול של כל האוכלים,

שנאכל אותם ביום הראשון של ראש השנה,

דהיינו שבת, וביום

השני שזה יום ראשון,

חייבים להיעשות מערב

שבת קודש.

כל אחד יקנה לעצמו את המגשים הנכונים ואת הכלים הנכונים,

המשובחים והראויים ביותר,

כפי שכתוב בנביא יכלו משמנים ושתו ממתקים,

חדוות השם היא מעוזיכם,

דהיינו אף על פי שימי דין הללו הם ימים לכאורה שצריכים להפחיד אותנו,

כדי שנעמוד בתשובתנו,

עדיין אנחנו שמחים ובטוחים שהקדוש ברוך הוא יכתוב

ויחתום את כולנו

יחד עם כל עמו ישראל לחיים טובים ולשלום ולשנה טובה ומבורכת, ועל כן

אנחנו צריכים גם לאכול טוב וגם לשתות טוב, גם ללמוד תורה טוב,

גם להתפלל טוב מקרב ליבנו,

כדי שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא ישמע את תפילותינו.

בערב ראש שנה, דהיינו חמישי, שישי,

ניתן להסתפר,

השולחן ערוך פוסק להלכה,

שאל להיכנס אדם כשהוא מנוול בשערות ראשו וציפורני ידיו ורגליו

לכבוד יום טוב.

הדין הזה גם נוהג לגבי ראש השנה, ועל כן חובה על כל אדם להסתפר. כידוע,

חיוב התספורת הוא קודם חצות היום. אחר חצות היום ניתן להסתפר אצל יהודי עני,

או לחלופין אצל גוי שישראל עומד על גביו.

חכם עיניו בראשו ויקדים

כמה ימים קודם כדי שיהיה מוכן ומזומן

לקראת ימי הדין הללו.

ישנם שנוהגים לעלות לבית העלמין בערב ראש השנה,

דהיינו יום קודם, קודם אמירת הסליחות,

ביום או בלילה.

רבותינו המקובלים כמובן הזהירו לגבי נשים שלא יעלו לבית העלמין בשעות הלילה

אם אינם נמצאות בימי הטהרה אלא בימי הטומאה.

אבל על פי רבותינו הפשטניים אין שום בעיה ללכת לבית העלמין, כמובן שיקפידו על נקיות גופם. אותו דבר לגבי

אמירת סליחות בכותל המערבי,

כמובן בהפרדה מלאה, בקדושה וטהרה,

לא עם שלום חזנים פסולים,

אז אנחנו צריכים להקפיד גם על הדבר הזה, כדי שיהיה הכל כדת וכדין.

וכפי שהזכרנו בשנים עברו, שהסליחות הן כדי לבקש מחילה וסליחה וכפרה,

ולא כדי להוסיף חס ושלום עוונות וחטאים נוספים.

ישנם שנוהגים ללכת

ולבקש מחילה מהנפטרים,

הן בערב ראש השנה והן בערב יום הכיפורים, רק שבערב יום הכיפורים יקדימו

לעשות זאת לא בערב ממש,

שאז יתבטלו מהעניין של אכילת חמשת הסעודות,

בעזרת השם נדבר על זה, אלא יקפידו בדבר הזה יום קודם,

ואז ממילא הן יוכלו לעשות הכל.

חכם עיניו בראשו יכול ללכת כמה ימים קודם,

ובכך

פותר את הבעיה. וכשמגיעים אל אותם נפטרים ומבקשים מהם מחילה וסליחה וכפרה,

או לחלופין רוצים להתפלל, לא יתפללו שבגלל אותו נפטר הקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתם, אלא שהקדוש ברוך הוא ישירות לשמיים הקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתם,

ובפרט בזכות צדיקים שוכני עפר, כי אחרת אם אנחנו מבקשים מהנפטר עצמו שיתפלל זה בגדר דורש אל המתים שאסור.

עוד דבר שצריך להתכונן ולהכין זה קניית מתנות הן לאישה

והן לבנים ולבנות.

צריך לשמח אותם,

כפי שכותב על שולחן ערוך בסימן תקכט,

מצווה לשמח ברגל,

כן?

אותו דבר גבי אכילת בשר ושתיית יין.

ישנם אנשים,

בשנים עברנו דיברנו על זה בשיעורים הקודמים, ישנם אנשים שלא משיגים את כל הסימנים,

או לחלופין אין להם סימן כזה או אחר, כגון ראש של כבש וכולי,

אינם חייבים להעלות את כל הסימנים על גבי השולחן.

הסימנים הללו סך הכל לסימנה מילתא,

כפי שאומרת הגמרא, מסכת ראש השנה, סימנה מילתא היא.

ולכן הסימנים הללו, אנחנו עושים אותם כי הם ממהרים לגדול,

ממהרים להתרבות, כדי שתהיה לנו שנה טובה.

ועל כן אם אין לאדם סימן כזה או אחר,

הוא לא חייב

להשיג אותו ממקום כזה או אחר. אין, אין.

מה יעשה?

יאמר את היהי רצון בלבד, ללא הסימן,

ובכך יעלה לו לסימן טוב.

הסימנים שאנחנו נוהגים להכין זה תמרים, רימונים,

תפוחים, דבש, דלעת, כרטי, קרע,

סלק,

רוביה,

ישנם ששמים גם דגים בתוספת של ראש דג או לחלופין ראש של כבש.

וכמובן,

המסורת שלא מפספסים אותה, זה התפוח שהוא משולב עם הדבש,

כל אחד לפי מנהגיו ולפי מנהג אבותיו.

בכניסת השבת,

דהיינו כמה דקות קודם לכן, שאז מדליקים את הנרות, מברכת האישה להדליק נר של שבת ויום טוב.

זוהי ברכה ללא אמירת ברכת שהחיינו.

אמירת ברכת שהחיינו תהיה בקידוש

כשהבעל מגיע לבית הכנסת.

בנוסף לזה, אנחנו צריכים להשאיר לנו נר של 26 שעות או 48 שעות, כל אחד לפי

הנהגותיו,

כדי שיהיה לנו למחרת,

דהיינו ליום ראשון, דהיינו מוצא שבת בלילה, אחרי שיצאה

זמן יציאת השבת, שאז

יכולה אישה לומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש, לא בין קודש לחול,

כי זה יומיים.

לדעת הגמרא,

דעה אחת זה יום אריכתא,

דעה אחרת זה כל יום בפני עצמו,

כן?

ואז

היא אומרת ברוך המבדיל בין קודש לקודש, לאחר מכן היא יכולה לקחת מהנר

הדולק ששבת ולהדליק את הנרות.

כנל לגבי מה שהזכרנו בשנים עברו,

כל הפתיל צף צריך להכין אותם מראש,

כוסיות השמן,

למלות מראש

גבי הימים, שיהיה כפול כמו שצריך,

כדי שיהיה הכל מוכן ומסודר לשני הימים הללו, לשני הימים

של ימי ראש השנה.

בלילה השני,

כשמדליקה את הנר,

מברכת להדליק נר של יום טוב בלבד.

כנל לגבי ברכת שהחיינו,

שאינה מברכת בלילה השני.

מנהג בנות אשכנז, שמברכות

ברכת שהחיינו בהדלקת נרות, הן בלילה הראשון והן בלילה השני,

אבל מנהג הספרדים, שהבעל הוא זה שמברך בקידוש,

ובכך מוציא ידי חובה את אשתו הן בלילה הראשון והן בלילה השני.

אל השולחן אנחנו מצרפים פרי או בגד חדש שאדם לבש אותו,

כגון חולצה חדשה, חליפה חדשה,

בגד שיש בו חשיבות,

לא סתם בגד,

או פרי חדש, כגון עכשיו יש בשווקים, קלמנטינה.

אז זה נקרא פרי חדש,

מצרפים אותו על גבי השולחן בלילה השני, ואז בברכת שהחיינו,

שמכוון הן באכילת הפירות והן בקידוש,

תהיה לפניו הפרי החדש, ובכך

עלתה לו ברכת שהחיינו. והיה ואין לו את הפרי החדש או את הבגד החדש,

מברך שהחיינו,

כעיקר ברכת שהחיינו נתקנה על עצמותו של יום,

ולא רק בגלל הפרי החדש. הפרי החדש זה כי אין תוספת שאנחנו מוסיפים.

יפה מאוד.

את הגפרור

אנחנו צריכים לשים לב, ביום השני שאנחנו נוטלים,

מה אנחנו צריכים?

להקפיד על מספר תנאים.

ההקפדה היא להדליק נרות בשמן,

או לחלופין את הנרונים הקטנים למי שמדליקה נרות חימום, ולא נרות אחרים שמדבקים אותם,

וכולי על ידי שמחממים את התחתית שלהם ומדביקים משום איסור ממרח.

בנוסף, ההדלקה תהיה בצאת השבת בלבד מאש הדולקת, דהיינו מהנר,

ששבת קודם לכן מערב יום טוב ראשון, דהוא ערב שבת.

אסור להדליק את הנרות הללו ממצית,

כן?

וכן אסור להדליק על ידי גפרור שמחככים אותו

במקום הנכון לו בקופסת הגפרורים,

אלא לוקחים גפרור, יש כאלו שמקפידים אפילו לא לקחת מראש הגפרור,

אלא מצידו האחר,

גפרור ארוך יותר,

ומשאר מדליקים וכולי, ולאחר מכן מניחים את הגפרור בצד, והוא קווה מאליו להקפיד שזה יהיה צלחת מרוסטה וכולי,

שאז באמת הוא יכול להתחבות ולא להזיק.

בנוסף לזה אנחנו צריכים לדעת, בלילה השני של ראש השנה סדר הקידוש הוא שונה מהלילה הראשון.

אמנם גם בלילה הראשון וגם בלילה השני אנחנו אומרים פסוקים להצלחה ומזכירים תוספות

כפי שמופיע במחזור לראש השנה, מחזור החג,

אבל בלילה השני סדר הקידוש הוא כסדר יקנה אז,

דהיינו, יין, בורא פרי הגפן, קידוש

אשר קידשנו מצעדיו וציוונו,

כן, מקדש ישראל ויום הזיכרון,

ולאחר מכן, נר זה ברכת בורא מאורי האש,

לה אנחנו מכינים מראש, דהיינו ביום שישי,

כעין שתיים, שלוש נרות קטנים כלואים זה בזה,

ומדפקים אותם כבר מראש בצלחת, ואז על זה יברכו בורא מאורי האש,

וזה יישאר וייקבה מאליו,

ולא שאנחנו מדליקים את הנר הגדול,

או לחלופין שני מקלוני גפרורים, ואז יוצא שכל רגע ורגע זה פספס וזה פספס וזה פספס, ואף אחד לא בירך ברכת מורא האש.

ולאחר מכן, בסיום, זמן,

זה אות זן של יקנה אז,

כן, סליחה, הבדלה, ה',

כן, הנוסח של ההבדלה,

המבדיל בין קודש לקודש, ולאחר מכן זמן זה ברכת שהחיינו.

אז עוד פעם נחזור,

יין,

בורא פרי הגפן, קידוש אשר קידשנו מצוותיו הציוונו ותיתן לנו,

נר,

ברכת בורא מאורי האש, ה', הבדלה,

כן, המבדיל בין קודש לקודש, ולאחר מכן זמן זה ברכה עד שהחיינו. כל זה מופיע במחזור,

פשוט צריך

שימת לב מרבית, כמו שצריך, כדי לדעת,

כל זה נעשה בקידוש של ליל ראש השנה השני, דהיינו,

השנה מוצא שבת,

קודש, תשפד,

כן?

יפה מאוד.

בנוסף לזה,

בברכת המוציא נוהגים להעלות על גבי השולחן לחם משנה,

כפי שאנחנו נוהגים בשבת, כך פוסק השולחן האורך בסימן תקכט.

ישנם אנשים שקונים,

או לחלופין מכינים בבית,

חלות מתוקות.

צריך לשים לב לדבר הזה,

בני עדות המזרח נוהגים לברך על חלות שאינן מתוקות

יתר על המידה, אחרת ברכתם

נפחתת מברכת המוציא לחם מן הארץ, נהפכת לברכת בורא מיני מזונות.

כאילו, מתוקים. ולכן אנחנו צריכים לשים לב לדבר הזה,

גם אם מערבים מעט דבש

או מי סוכר,

בחלות שלא יהיו מתוקות יתר על המידה,

ובכך תהא ברכתם המוציא לחם מן הארץ.

מנהגנו,

או לחלופין מנהג

שאר הפוסקים,

הרב כף החיים,

מרנא בן איש חי, וכן על זה הדרך לטבול את הלחם לא במלח.

טובלים או בדבש,

לפשטנים, או לחלופין בסוכר לבן.

סוכר חום גם אפשר,

העיקר שטובלים בסוכר, כך כותב מרנא בן איש חי,

כך כותב הרב כף החיים.

בשאר העם נוהגים לטבול בדבש.

אנחנו מרוויחים שבדבש הסטנדרטי, הזול,

קיים בו גם סוכר,

כי מהותו בעצם לא רק ממה שהדבורים

או הדבורות הולכים ושואבים מפרחי הבר,

אלא ממי סוכר ששמים להם בפלטות של תבניות,

לשם מגיעים הדבורים הקשית שלהם, שואבים,

ובכך מייצרים את הדבש. דבש שכזה, שהוא משולב

גם מסוכר, מי סוכר, וגם מפרחי בר, או לחלופין,

מפרחי בר יוצאים מידי חובת שתי השיטות.

לכן מי שרוצה להעלות על שולחנות דבש אורגינל

וגם סוכר, רשאי לעשות את שני הדעות,

לטבול בזה אחר זה, קודם לטבול בסוכר ולאחר מכן לטבול בדבש,

וכמובן שיוכל.

כנל נותנים לכל המסובים שנמצאים בשולחן.

השנה, היות והיום הראשון יוצא בשבת קודש,

יש לנו תוספת.

בדרך כלל ביום טוב רגיל יש חיוב של אכילה לבית סעודות.

ערב יום טוב והיום ביום טוב, דהיינו סעודת ליל יום טוב וסעודת בוקר יום טוב.

השנה, כיוון שיצא ראש השנה ביום שבת,

אז בערב שבת זה סעודת ליל יום טוב.

ביום שבת זה סעודת יום טוב,

לא נשכח, יש לנו בגלל שבת סעודה שלישית.

ועל כן,

אדם צריך להקפיד להתפלל מנחה מוקדמת כדי שיוכל לאכול סעודה שלישית כראוי,

לא ירבה באכילת סעודה שלישית כדי שיהיה תאהב לסעודת ליל יום טוב שני,

דהיינו במוצאי שבת שהיא גם נחשבת כסעודה רביעית ובכך מרוויח את כל הדעות כולם.

כמובן שבברכת המזון אנחנו מוסיפים

יעלה ויבוא את יום הזיכרון הזה,

את יום טוב מקרא קודש הזה.

צריך לזה תשומת לב מרבית.

יהי רצון, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום את כולנו לשנה טובה,

מבורכת ומתוקה.

ברוכים

תהיו להשם.