הלכות ראש השנה חלק ח' | הרב שמעון משה חי רחמים
תאריך פרסום: 31.08.2020, שעה: 00:30
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד לשולחן ערוך אנחנו בסימן תקפז
דין התוקע לתוך בור ובור ג' סעיפים
א' התוקע בתוך הבור או בתוך המערה אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו
והעומדים בחוץ אם שמעו קול שופר יצאו
ואם קול הברה שמעו לא יצאו
וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה
אם עלה קול שופר, אם קול שופר שמע יצא
ואם קול הברה שמע לא יצא
כן
אז
הדין הזה מובא במשנה שאדם התוקע בתוך הבור
אם העומדים בתוך הבור שמעו יצאו ידי חובה
אבל אם הם היו מחוץ לבור
אז תלוי אם שמעו קול שופר יצאו לא שמעו קול שופר שמעו קול הברה לא יצאו דהיינו הד
הראשונים כתבו שהמשנה הזו נתקנה בשעת הגזרה
כי אומות העולם גזרו שלא יקיימו עם ישראל את המצוות זה מה שהולך להיות
שכל הזמן רודפים אחרי התורה הקדושה
מהחרדים שנקראים חרדים, השם ישמעו
ואז היו נצרכים להתחבא בכל מיני בורות ומערות כדי לקיים את המצוות
אז
אם שמעו את קול השופר יצאו,
או לא שמעו את קול השופר כנראה זה קול הברה ולא יצאו
וכן הדין הוא בתוך המרתף
וכייה ייגבנה אומר המשנה ברורה מקום שהוא תחת הקרקע, שקול התקיעה מתערב עם קול העברה לעומדים בחוץ
או בבניין שרובו על הקרקע מקצת או בתוך הקרקע שראה
ד' שרובו למעלה מן הקרקע לא מתבלבל הקול
ונשמע קול השופר אף לעומדים מבחוץ
אז גם כשזה נמצא למטה צריך לבדוק אם קול השופר נשמע או לא
בסדר? לכן כל הברה שנשמע ונמצאים כולם בתוך הבור זה הקול שהם שמעו
זה לא קול של הברה, קול של שופר, הנה השופר, עכשיו תוקעים בו, יפה מאוד
אבל אם הם עומדים מחוץ, כבר תלוי מה שמעו
אם היו סמוכים לפתח ושומעים קול שופר זה קול שופר, הנה שמענו קול שופר
היינו לצד הפתח
אבל הם נמצאים במקום עמום
הם נמצאים במקום עמום אז זה בעיה
הם לא שומעים קול של שופר אלא קול של הברה
כמו שאדם עושה, וואה, בהד,
נכון? ואז הוא שומע,
וואה, וואה,
ידהד,
זה קול הברה,
יפה מאוד
השאלה האם צריכים להכניס את כל גופם לבור כדי לצאת יד החובה או מספיק רצה?
רק את הראש
על זה כותב המשנה ברורה, ואותם העומדים בתוך הבור, שולחן ערוך
והמעראי יצאו
אומר המשנה ברורה לאו דווקא קול הגוף,
מספיק גם הראש
שהכנסת אותו פנימה
ושמעת קול שופר, יצאת ידי חובה, יפה מאוד
עכשיו למה נפסל קול הברה? מהסיבה שזה לא קול שופר
קול שופר צריך להיות נקי לקול שופר
אבל כל הברה זה משהו שתוספת על כל השופר, אם זה תוספת על כל השופר זה לא שופר
מה כתוב הפסוק? תקעו בחודש שופר
לא תקעו בחודש בכל צליל הדומה לשופר
יפה מאוד
כמובן שזה תלוי במרחק,
בעומק וכן על זה הדרך, כל אחד ואחד
צריך לבדוק את עצמו
נפקא מינה לאלו שמתפללים במקלט
ויש כאלו שנמצאים בחדר השני עכשיו בגלל כל הסבתוכה של החרטה שלהם
והם עושים עכשיו קפסולות, כן?
אחד יושב בצד ימין, קבוצה יושב בצד ימין, קבוצה יושב בצד שמאל והם שומעים משם את השליח ציבור שתוקע
יצאו ידי חובה או לא יצאו ידי חובה?
אז אם הם שומעים קול הברה זה בעיה, הם שומעים קול שופר
יצאו ידי חובה
יפה מאוד
סעיף ב׳
אם התחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה יצא שכל מה ששמע בין בי בפנים בין בחוץ היה קול שופר אז הוא חצי תקיעות עשה בבור
ועלה מהבור וגמר
יצא
דהיינו עשה עוד
תקיעות מחוץ לבור
הדין שלו שהוא יצא ידי חובה למה?
כי כל מה ששמע בין מבפנים בין מבחוץ למה אנחנו משייכים את זה
לא לסתם קול בעלמא אלא לקול השופר
והנה העובדה
שהוא פה גם שמענו קול וכשהוא יוצא החוצה גם שמענו קול זה אותו קול לכן יצא או מהרמה
וכן אותם שהיו בבור בתחילת התקיעה
גם הם יוצאים ידי חובה
אז אנחנו רואים שגם אדם שנמצא בבור
ושמע קול של תקיעה יצא ידי חובה בתנאי שאין בזה מעורבות של כל הברעה,
כל הפוסל את התקיעה ג'
השומע מקצה התקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב הוא שאמר לתוקע ומתעסק
כוון להוציאני ידי חובתי ותקע ומשך בשיעור תקיעה לא יצא
אז אדם ששמע מקצת התקיעה
בלי חיוב ומקצת התקיעה בחיוב
או שאמר לתוקע
כוון להוציא אותי ידי חובה ומתעסק
ותקע ומשך בשיעור תקיעה לא יצא
מה הכוונה שלא בחיוב כגון עכשיו זמן עלות השחר אמרנו
כל המצוות כולם מנצח חמה ועד
ועד השקיעה כן ולאחר מכן כבר
עבר זמנו פספס נכון?
יפה מאוד
אז לצורך העניין הוא קם מוקדם
והוא אמר רגע רגע תתקע לי בשופר
אומר לו אבל עכשיו עמוד השחר יעיוני
לא לא עדיין תתקע לי בשופר עכשיו אני רוצה לשמוע עכשיו לא רוצה את כל הבלבלות של כולם
עכשיו תוציאי ידי חובה תתקע לי בשופר
אז אם הוא עשה קודם עמוד השחר במקרה כזה
כי בדיעבד בעמוד השחר יצא ידי חובה
ראיה לזה מהלכות מילה
הרמ״ה כותב שאם מלו אותו קודם עלות השחר
לא יצאו ידי חובה, בזמן עלות השחר
כן יוצא ידי חובה
בסדר? אבל זה בדיעבד, לכתחילה, מתי צריך למול אותו?
מנצח חמה ועד השקיעה
גם בבין השמשות כנ״ל
אם מלו אותו בבין השמשות, ספק יום, ספק לילה
גם תלוי מתי זה, בחול או בשבת, כן? השם ישמור
אז כגון שזה היה ביום חול,
בדיעבד יצא ידי חובה פעם אחת הוזמנתי לאולם
והיום ראיתי את אבי הבן הזה, לכן אני מספר את זה
בקיצור, ואבי הבן הזה השתבח שמו לעד
הזמין כל כך הרבה אורחים לאולם של המשפחה שלו
ומחכים ומתעכבים ומתעכבים ואומרים לו תקשיב, עוד משקיעה
מתעכבים ומתעכבים ומתעכבים ומתעכבים
כבר הגענו לבין השמשות
אני אומר לו תקשיב, טוב בוא נעשה מנחה, הוא אומר לי, איזה מנחה אני אומר לו? ערבית כבר
על מה אתה מדבר בכלל?
טוב עכשיו עכשיו עכשיו נעשה
עכשיו נעשה, אותו בסדר, אין שום בעיה
אז נעשה, בין השמשות, מה לעשות?
הנוסח המנה פטרי, נתאחר, נגמר הסיפור
עוד פעם אחת היה לנו גם מעשה אחר.
עיכבו אותנו באיזה מקום בבית כנסת באור יהודה.
קבענו שעה וחצי לפני, באו שעה וחצי אחרי.
מי? לא האורחים.
האורחים אמרו בסדר שם.
האימא עם התינוק.
אה, מה קרה?
התעכבתי עם המעצבת פנים.
כן, עם האיפור וכו'. מה זה?
עכשיו מה אמרו לי לעשות?
עכשיו הייתי צריך להגיע מאור יהודה לקריית אייקרון.
בשעות האלה זה פקקים.
איך תגיע לשם בזמן?
הייתי צריך להוציא את המפקח האזורי
כדי שייתן לי גיבוי.
הוא אמר, אני חסיד חב״ד, אני לא מל בבין השמשות.
אז אני פותח לך סט, אני מחכה לך.
רק תבוא, תמול אתה.
בקיצור, אני לא רוצה להגיד דברים כנגד החוק.
כן, איך נסענו והכל.
אבל הגענו לשם בתחילת בין השמשות זה היה.
ובלי זה, שמע ישראל, השם אליך, השם הלך, הוא כבר אמר לפני חיכה לי. איך שבאתי, בירך להכניסו,
הכנסתי מגן, חתכתי וחבישה.
אמרתי, אני מבקש מחילה.
בחיים לא קרה לי ככה שאיחרתי. תמיד אני מקדים. והנה פה פתאום.
הנוסחה אמר לה פטרי. הבינו אותי, זו משפחה שתמיד לוקחים.
אבל הבינו, אבל לפעמים כל כך
בן אדם רוצה לעשות טוב, ופתאום מן השמיים משבשים לו את זה,
או מעכבים אותו הכול. מה לעשות? זו גזירת שמיים. צריך לדעת לעמוד בגזירה.
לעמוד בניסיון. ניסיון תעמוד בו.
לכן,
לכתחילה אמרנו, מנצח חמה ועד לזמן השקיעה, זה הזמן של כל המצוות כולם.
קודם לכן היא מסה אותם? מסה אותם בדיעבד יצא.
וכן אחר השקיעה,
בדיעבד יצא ידי חובה.
יפה מאוד. הזוד לקח
את התוקע ואמר לו, תתקע בשופר. והוא שמע מקצת תקיעה שלו בחיוב, דהיינו בזמן של עלות השחר,
ומקצת התקיעה בחיוב, דהיינו אחר הנץ.
או שאמר לתוקע במתעסק.
כוון.
מה זה במתעסק?
אתה עכשיו מתלמד על השופר החדש שלך,
או שאתה מה?
הוא רוצה לעשות צלילים בעלמא, לא מעבר לזה.
וחסר לי את התחלת התקיעה. אז תעשה טובה, בתקיעה שאתה עושה עכשיו באימונים,
תכוון להוציא ידי חובה בתקיעה שהחסרתי.
וכן אם התקיעה, הוא אומר, והוא עדין נמי, אם כל התקיעה הייתה בחיוב, אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה, או שיצא מבית הכנסת באמצע התקיעה,
ושוב לא שמע, לא יצא.
ואף על פי שהיה שיעור תקיעה במה ששמע.
הוא כמאן דשמא חצי שיעור תקיעה דם.
אז הדין שלו שמשהו פספס את המצווה.
לכן, מה עושים הגבאים החכמים והרב והתוקע החכמים, אומרים, רגע, עכשיו חמש דקות
של דברי תורה, עשר דקות של דברי תורה, קודם תקיעת שופר. מה הרעיון בעצם בדברי תורה הללו?
בראש ובראשונה לעורר את הלבבות לשוב בתשובה.
השופר הזה מגיע לשפר את המעשים של הבן אדם.
אבל יש פה עוד תוספת על התוספת.
לפעמים בן אדם, פתאום,
התפילה בראש שנה ויום כיפור ארוכה.
היות והתפילה ארוכה, הוא רוצה פתאום להתפנות, ללכת לבית הכיסא.
אז בזמן הזה שהרב דורש,
אתה לא תפספס.
בסדר, אז פספסת לכאורה דברי התעוררות, זה גם חשוב מאוד מאוד מאוד.
אבל לפחות פספסת את זה ולא את התקיעות, כי אחר כך תשלים את התקיעות.
לכן,
אם הוא הולך בצורה מהירה כזו וחוזר ושומע את התקיעות, אין שום בעיה.
פה מדובר שהוא מפספס.
אז מה יעשה עכשיו? יכול לתקן את זה? לא יעזור לו שהוא יתקן, צריך לשמוע ממקום אחר
את הברכות ואת התקיעות, כמו שצריך והכל, ולא יכול להגיד לו, הנה עכשיו
אתה מתעסק בשופר, בוא נתקע לי, תוציא אותי ידי חובת תקיעה, שאני פספסתי בדיוק הייתי בית הכיסא בזמן התקיעה, בשבעים ובתרועה, והלאה הגעתי.
לכן,
אומר השולחן ערוך, השומע מקצע תקיעה שלו בחיוב, מקצע בחיוב, או שאמר לתוקע המתעסק, כוון להוציא אין די חובתי, ותקע ומשך בשיעור תקיעה,
אפילו שעשה בשיעור תקיעה, לא יצא.
למה לא יצא?
למה לא יצא?
אבל הוא תקע.
אומר השולחן ערוך, שהרי על כל פנים חסרה לו התחלת התקיעה,
ויש לו פה חיוב של תקיעה, והוא פספס את החיוב הזה.
אז עכשיו, זה שאתה שמעת והשלמת,
זה לא אומר שהשלמת נכון,
כי היית צריך לשמוע את הכול. אז מה תעשה? לך תחפש בית כנסת,
ששם התוקע הזה תוקע כמו שצריך, והוא מוציא אותך איתך, או שאפילו, איך אומרים, תשפר את התוקע ומוצא ראש ענה,
תדאג לו לתשלום.
הוא בא לך. כמו שעושים החולים, מה עושים החולים?
הם לא יכולים לבוא לבית הכנסת.
אנשים משותקים, אנשים מכיסא גלגלים, סתם חולה.
אלו שבבידוד,
איך ישמעו קול שופר?
לכן, מה הם עושים?
הם סוכרים בעצם את התוקע בשופר, אומרים לו, תעשה טובה, הנה עוד 250 שקל, בכבוד.
תבוא אלינו, תתקע לנו בשופר.
וככה הם יוצאים מידי חובת התקיעות.
אומנם הם לא עושים את כל התקיעות, ה-101 קולות, כמו שאנחנו שומעים בבית הכנסת, הם עושים רק 30 קולות של החיוב, זה מספיק.
אבל בכל אופן, איך אומרים,
עדיף 30 תקיעות מאשר כלום, לפספס.
וזה חבל.
יפה מאוד.
ויש אומרים שיצא
איכא שיעור תקיעה בחיוב.
אז הסברה השנייה, שפוסק השורן ערוך, שמה?
שהאדם כן שמע את החיוב שחסר לו,
כן יצא ידי חובה.
יפה מאוד. אומר רמבו עדינים,
שמע מקצת תקיעה כל הברה, כגון שהיה תוקע בבור
ועומד בחוץ ובאמצע התקיעה, יצא לחוץ.
יפה מאוד.
אז מה זה וישו עומדי יצא? אומר המשנה בורא, הוא סברד ראשונה איכר, וצריך לחזור ולתקוע.
ואף על פי כן לא יברך עליו.
משום ספק ברכות לעכל, וטוב יותר שישמע ברכה מאחר
שלא יצא ידי חובה. כמו שאמרנו פה, בית דין חולה שהולכים לתקוע לו, אז מברכים בשבילו,
כן? שלוחו של אדם כמותו מברך בשבילו,
והוא שומע את הברכה,
ואחר כך ישמע את כל סתר השלושים תקיעו.
בדרך כלל, תוקע טוב, הוא יודע איפה הוא פספס,
כן?
לא שוב, הוא יכול לסמן לו, אין לו טוש או עיפרון.
אבל הוא יודע פחות או יותר איפה הוא פספס,
ובסוף התפילה מה שהוא עושה זה הוא משלים,
מתקן מה שנקרא את הפספוסים. עכשיו פספסנו תקיעה פה,
בתפילת הלחש, יאללה, תקיעה בחזרה.
פספסנו את התרועה,
עכשיו תרועה, פספסנו שברים, וכן על זה הדרך.
יפה מאוד.
נכון, מה שפספס.
בסדר? אומר לציבור, הנה עכשיו פספסנו פה, פה הלך זיוף, פה, פה, לא יצא.
חוזרים בחזרה.
למה?
אם הם רוצים להציע ידי חובה, צריך להוציא אותם ידי חובה, אז צריך לברך עבורם.
אם הם בריאים בנפשם, כן? ושכלם.
אם אתה מדבר עם אנשים שרק בשביל ההרגשה של שופר,
אתה הולך אליהם, ודאי שזה לא.
אתה מברך בשבילהם.
לשמוע הכל שופר.
בסדר?
יפה מאוד. הלאה.
סימן תקפח זמן תקיעת שופר ובו ה' סעיפים זמן תקיעת
שופר ביום ולא בלילה ומצוותם משעץ הנץ החמה ואילך.
ואם תקע משעה על עמוד השחר יצא, כמובן בדיעבד, כן? ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעה על עמוד השחר, כמו שהבאנו בסעיפים הקודמים.
ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעה על עמוד השחר, ומקצת אחר שעה על עמוד השחר, לא יצא.
למה? פספס את מה?
את התקיעות, כמו שצריך, כי התקיעות צריכות להיות בזמן הראוי להן.
אומר הרמב״ם, אם היה שיעור תקיעה במה ששמע ביום,
נתבהר בסימן תקפז סעיף ג', מה שלמדנו מקודם, שמה שבאמת יוצא ידי חובה.
אומר המשנה ברורה,
ביום ולא בלילה דכתיב יום תרועה יהיה לכם. ועכשיו עלות השער הזה לילה? לא, ספק יום,
ספק לילה, כמו בין השמשות, אז לא יכול לצאת בו ידי חובה.
ואם נמשך עד בין השמשות, יתקע בלא ברכה.
יצא, אז כן, לכיוון השני,
אם נמשך עם התקיעה ופספס כגון
שהיה לאדם הזה הרבה מקומות לזכות את הרבים לתקוע. הלך מבית לבית, מבית לבית. אפילו את הסעודת חג לא אכל.
הלך לעשות מצוות, חכם לוי, קח מצוות. יפה מאוד, הלך לעשות מצוות.
אז במקרה כזה, שמשהו מגיע למה?
הוא מגיע לזמן הזה של מה? של בין השמשות.
גם שם, תוקע בלא ברכה.
עכשיו, מה הסיבה שתוקעים בראש השנה במוסף ולא בשחרית?
אה?
הרי בשחרית כולם יותר ערניים,
יותר מתפללים כמו שצריך, אז תתקע בשחרית.
שחרית, למה צריך להמתין למוסף?
אומר המשנה ברורה מהסיבה בה
חכמים תיקנו לתקיעות שופר במוספין, ואמרו בגמרא בטעמא דשעת הגזרה הייתה
שלא יתקעו בה שופר,
והיו עורבים להן כל שש שעות של זמן שפילת שחרית, היו ממתינים להן לראות
האם אתם תוקעים או לא.
לפיכך העבירוה לתקוע במוספין,
ומטעם זה נראה דנהגו כל ישראל ממות הקדמונים גם בתקיעו דמיושב,
שלא להיות מן הזריזים המקדימים ולתקוע בתחילת היום, אלא סמוך
לתפילת המוסף אחר קריאת התורה.
ואפילו יחיד התוקע לעצמו גם כן ידקדק לתקוע אחר שלוש שעות לערך,
כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהציבור עומדים בתקיעה.
יפה מאוד.
אז גם אלו ששומעים,
כגון שהוא הולך מוקדם יותר לתקוע בבית אבות
או בשאר המקומות, כן, ששם הוא הולך לתקוע מוקדם,
הוא עושה סך הכל רק שלושים קולות.
גם זה צריך להיות בזמן הראוי, כפי שכותב השולחן הארוך, מהנצח המה ועד השקיעה ולא קודם לכן,
כי אם קודם לכן, פספס.
יפה מאוד.
שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, כל שעה,
תוקע לו בשופר.
יצא.
ואפילו אם שמע את זה מתשעה תוקעים,
תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה מזה. ויש אומרים, דווקא כשלא הפסיק ביניהם קול שופר,
שאינו ראוי באותה בבה.
אבל אם הפסיק קול שופר, בוודאי ובוודאי שמה שלא יעצרו.
נמשיך.
ג.
שמע תשע תקיעות
מתשעה בני אדם שתקעו כולם כאחד.
העמיד שמה סריה של מה? של תוקעים?
תשעה אמר להם בבקשה, תתחיל. תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה,
פראבווד.
תקיעה, שברים, תקיעה.
תקיעה, תרועה,
תקיעה.
וכל אחד עושה את התפקיד שלו, יצא או לא יצא.
אם כולם תקעו כאחד,
תקעו כולם כאחד, לא יצא.
שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
אומר המביאים שניים תקעו כאחד כל הסדר, ואפילו תקע אחד בחצוצרות, יצא.
דייב לדעתיה לשופר. הוא התבלבל במקום להביא מהמזנון שלו של היודאיקה את השופר.
מה הביא?
הביא את החצוצרות כסף.
למה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבנו לעשה לכך חצוצרות כסף?
לשני סיבות. אחד, להקהיל את העם, כן?
ואחר, מה?
בזמן המלחמה
היו תוקעים ולא מרעים,
כמו שאומרת התורה.
יפה מאוד.
אז שמע תשע תקיעות מתשע בני אדם שתקעו כולם כאחד. לא יצא שאין לך תקע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. אומר הרמה, ואם שניים תקעו כל אחד כל הסדר ואפילו אחד תקע בחצוצרות, יצא.
למה? משום אמרנו דייב לדעתיה על השופר.
ד.
היה זה צריך פשוטה ראשונה,
וזה צריך פשוטה אחרונה.
אחד פספס תקיעה ראשונה, השני
פספס תקיעה פשוטה.
זה הכוונה לתקיעה, זה קול פשוטות.
וזה צריך פשוטה אחרונה. תקיעה אחת מוציאה את שניהם.
אז היא תקעה, שניהם יצאו ידי חובה.
יפה מאוד.
היי,
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת,
אין תוקעין בשופר,
או מהרמה, ואסור לטלטלו, אם לא, לצורך גופו ומקומו.
יפה מאוד. אני צריך לה ספר במזנון,
ואשתי העבירה את השופר בדיוק מעל הספרים שאני משתמש.
יכול לקחת אותו בשבת או לא?
התשובה אם נצרך לצורך גופו של המקום,
של הדבר, גוף הדבר, כמו ספר,
או לצורך מקומו,
כגון שהמקום הזה מפריע לו
והוא נצרך למקום הזה,
אז הוא רוצה לסלק את מה שיש שם, את מה שמפריע.
נכון.
או לצורך גופו של דבר או לצורך מקומו.
אז יכול לסלק אותו, לטלטל אותו לשם,
להסיט אותו הצידה, ואז יוכל להשתמש בו. אבל להיות בשבת לא תוקעים בשופר, איזה גופו יש פה?
אלא הכוונה, גוף הדבר, דהיינו, אני צריך את, מה?
אני צריך את גוף הדבר עצמו, כן, להשתמש בו. אבל מה תשתמש בו בשבת בשופר?
אלא אני צריך את הגוף של הדבר שמונח עליו השופר.
בסדר? כמו שמו את זה על ספרים,
או שמו את זה על איזה קופסה,
וכולי, שצריך אותה.
אז זה,
אם זה לא לצורך הדברים הללו של גופו מקומו, אסור יהיה לטלטל בו בשבת.
לכן,
גם השנה, שחל יום א' לראש השנה בשבת,
אין תוקעין בשופר.
למה? מהסיבה שהם יגידו לו, רגע, רגע, אתה לא תקעת טוב.
אז לך אצל הבקיא ללמוד, ואז יבוא ויטלטל לנו את השופר.
400 ברשות הרבים.
יפה מאוד.
וכל זה, למה נאסר לטלטל אותו בשבת?
משום שהוא נקרא כלי שמלאכתו לאיסור.
יפה מאוד.
עכשיו, פה המשנה ברורה מביא ציור נפלא, הוא אומר איך זה יכול להיות שגם בשופר
בשבת יהיה מותר לגעת.
מה אתם אומרים?
אמרנו יש לנו שני היתרים לצורך גופו ומקומו.
אז הוא רוצה עכשיו לשאוב מים, פעם איך היו שואבים מים?
עם הדלי.
הוא הגיע עם הדלי, הגיע בדיוק לפי הבאר, בום, נשבר לו הדלי מעץ.
עכשיו, הוא לא יכול לשאוב מים.
אז מה הוא אומר? יש לי שופר ארוך,
אני אכניס אותו לתוך המעיין או לתוך הבאר, ואני אכניס לתוכו, אגרום לו להיכנס לתוכו מים,
והמים האלו, אני שואב אותם, כי אני נצרך להם, אני רוצה להשתמש בהם.
נקריא את זה בפנים. שרוצה לשאוב בו מים, וחייה אי גבנא ודווקא בשבת מותר. דכיוון דאין תוקעין לא הוקצה למצוותו, מה שאין כן ביום טוב, אף שאין איסור טלטול בשופר אפילו כל היום כולו.
ומכל מקום להשתמש בו אסור, שהרי הוקצה למצוותו, כמו לעניין אתרוג.
לכן היום בזמננו, לא מפקיר אם זה שופר.
שופר זה נחשב כלי מאוד מאוד מאוד מאוד מסורתי.
כן, חשוב.
לא כלי כזה קל לשימוש שכל אחד ייקח וכו' וכו'. אם זה שופר מוזנח כזה,
אז כל אחד יכול לקחת לשחק איתו, הילדים מרימים אותו, מקפיצים אותו, מפילים,
וכן על זה הדרך.
אבל אם זה שופר שבן אדם מקפיד עליו ושומר עליו, אל תיגע.
שלא יפתחו, לא לגעת, וכן על זה הדרך.
בוודאי ובוודאי שמה?
שהחשיבות שלו בתור כלי היא כל כך חזקה וגדולה,
שיהיה אסור לטלטלו בשבת.
ברוך ה' לעולם.
אמן ואמן.
מה, מהצד הרחב שלו, מכניס אותו לזה, שאב איתו.
או אפילו לא צריך מהצד הרחב, מספיק שאתה לוקח את הפיה, כמו צינורית, איך שואבים את ה...
שמת במקום 95 בדלק, שמת סולר. מה אתה עושה?
אם תיסע, יצא לך קיטור עשן, והיה עשנו כעיישן הכבשן.
אז לכן מה עושים? נכון, בחלק הקודם עושים פשש, כמין שאיבה כזו מצינורית, לא להסניף, כן? עושים פשש, שאיבה כזו,
והכול נשפך החוצה, מתחיל לזרום, פתאום כאילו יש שם משהו חשמלי,
משאבה חשמלית שזה. אותו דבר בשופר.
מה עושים?
ופשש, התמלה בפנים מים.
לא צריך להכניס בפנים כדי מעלה אותו ועם זה לנזוג, לא?
היה להם שיטה, שואבים, כן.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
רבי חנן בקשר אומר, אז זה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, עיקר מהמדור המצוות שנאמר,
ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה.
רבנו הקדוש, ב"ה התשובה שלך ממש ריגשה אותי, מול סיפור כל כך קשה... תשובתך כל כך עושה נחת בשמים, יה"ר שבזכותך תבוא הגאולה, זה מדהים! חזקיהו המלך נבחר להיות משיח אך מכיון שלא אמר "תודה!" נלקח ממנו התפקיד... ואתה אומר לעם ישראל: "שבו תשארו ללמוד - "השם יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד, יד) ואחרי הנס שיעשה השי"ת - שירת ההודיה שלך תהיה כל כך חזקה שבוודאי יבוא משיח... הרב תמיד מלמד אותנו רק לומר "תודה!" גם על הרעה... תמיד דמותך מול עיני כשיש קושי, כמה אתה מחזק אותנו... תודה לך על החיזוקים שלך (״בעלה של אחותי רצח אותה, איפה היה אבא שבשמיים?!״ אור יהודה 19.01.2011).
בוקר טוב כבוד הרב, ב"ה שמעתי את ההרצאה בקרית אתא. וואו איזה הרצאה, תודה רבה נהנתי מכל רגע וכמובן שלמדתי ממנה הרבה (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אנחנו מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי בצו של בית משפט. וב"ה השמעתי לחבר שלי את הדיסק של 'הכשרות באספקלריה עכשווית' (shofar.tv/lectures/923) השתכנע והפסיק לאכול בשר, אבל אמרתיו שישמור בסוד, כי כל שינוי שאדם עושה במקום, זה ירידה במצב הנפשי שלו על פי הפסיכיאטרים... אחרי חצי שנה לערך התגלה שלא אוכל ואמרו לו "שאם לא יחזור לאכול בשר יעבירו אותו למחלקה סגורה!" ששם יש הרבה אלימות והוא פחד. התקשרנו ל: 'שופר' סיפרנו זאת והרב אמר לשיר פסוק תהילים ק, ב, הדלקתי את הרמקול שמתי את השיר של הרב והתחלנו לרקוד ועכשיו הוא לא אוכל בשר ואין עוד לחץ מהם על זה, לא מזכירים לו כולם על זה (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).
שלום לכבוד הרב שליט"א, ב"ה זכינו לראות עין בעין 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מכות י, ב) היינו צריכים להגיע להרצאה האחרונה שהתקיימה ברמלה ונתקענו בלי רכב והצטערנו על זה... הגיעה חופשת בין הזמנים וסגרנו נופש בקרית אתא... ולא להאמין הפלא ופלא הרב שליט"א הגיע לתת הרצאה באולם רחוב מתחת למקום שנפשנו - ישתבח שמו לעד! הגענו בשמחה גדולה לגלות שהאולם מלא מלא באנשים ונשים ומלא בנערים ונערות. ישבנו עם הנוער מאחורה ברוך ה' הנוער נשאר עד סוף ההרצאה והקשיב. ברוך ה' שהנוער מתעורר לצדיק האמת החי. תודה על הרצאה מרתקת. יה"ר שהשי"ת יברך את הרב (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
בוקר אור ומבורך לרב היקר והאהוב! יישר כח עצום ותודה רבה על עוד דרשה מרגשת ומיוחדת כמוך. ב"ה האופן הנדיר שהרב היקר והאהוב מנגיש את הידע והחשיבות העצומה בביצוע פשוט ובהתמדה זו הבשורה, הצגת ההקלטה לציבור בעניין הבחור שעבר תאונה קשה מאד ומשתקם בשל אימוץ ההמלצות ריגש מאוד, גם לאחר סקירה של מאות מקרים של ניסים ונפלאות בהעמקה, זה מדהים, מרתק ונדיר. יה"ר שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך מכל משמר וימשיך לתת לך כח ועוז להשפיע בענק בעולם התשובה ולהרבות באהבה ובשמחה כבוד שמים בבריאות איתנה בכול האיברים והגידים בשמחה ונחת בכל התחומים והענינים. אמן ואמן!!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב, תודה על ההרצאה בקרית אתא המעלפת, המרגשת, המצמררת, וה-מחדשת בה”א הידיעה! פעם כבוד הרב אמר למישהו: “ב״ה יש קומץ אנשים שמצטופפים לשמוע את האמת” והערב זכינו לראות זאת כולם צפופים כמו סרדינים, והלב התמלא שמחה לראות אולם מפוצץ עד אפס מקום. בלי עין הרע "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) אמן, כן ירבו כך כל ההרצאות! הגענו ב-20:50, אנשים עמדו, וגלשו אל מחוץ למפתן הדלת. גם לנו כבר לא היה כיסא, והבנו שנעמוד כל ההרצאה. ואז השי"ת שלח את י.ב. הי”ו עם רעיון מבריק – אילתר עבורנו ספסל מאחד החפצים במקום. איזו אכפתיות וטרחה בשבילנו! תודה רבה לו. ובזכותו זכינו לשבת בשורה הראשונה, הכי קרוב שאפשר – לשמוע כל מילה ולזכות לחזות בפני הרב. לקדש את העיניים! 74 ק”מ לכל כיוון 🚦🚦 – וכל ק״מ שווה עולם ומלואו. אחרי שכבוד הרב חידש לנו על גודל שכר הפסיעות והנסיעות לדבר מצווה, כל הדרך קיבלה משמעות אחרת. פתאום מבינים שכל מאמץ קטן בדרך לשיעור נרשם בשמים. ואפילו כששמענו מהרב שגם על קושי והטרחה למען מצווה יש שכר –תודה להשי"ת שזיכה אותנו לשבת על ספסל מאולתר😃 כל אחד מהסיפורים זה פנינה בפני עצמה. הסיפור על האדם שזכה לאריכות ימים בזכות עניית “אמן” – צמרמורת ואם כל הנסיעה היתה רק כדי לשמוע את החידוש של כבוד הרב על הפסוק “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה’” (בראשית מט, יח) כבר היה שווה להגיע. איזה חידוש נפלא ואיזו עצה יקרה להתחזק בביטחון ובישועה! הדברים מאירים לנו את הפסוק באור חדש, אור שאפשר למצוא רק אצל כבוד הרב, שלא מפסיק לחדש, להפתיע ולרגש. ישר כוח עצום! אשרינו שזכינו ברב שמאיר את פסוקי התורה בעומק כזה, מגלה בהם אוצרות שלא תמיד שמים לב אליהם, ומעניק לכל מילה חיים ומשמעות חדשה. בכל שיעור זוכים לצאת עם עוד חיזוק, עוד הערכה למצוות, ותמיד מזכיר לנו שלא נהיה חלילה "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) אלא שנדע להעריך את כל היהלומים שהקב”ה נתן לנו – כל “אמן”, כל פסיעה, כל מצווה, כל רגע של תורה (גם 5 דקות מצילות!) וואו❗️ וכבוד הרב הוא בעצמו יהלום 💎💎יקר שאין לו מחיר. שליח נאמן של הקב”ה שמאיר את הדרך לאלפי יהודים, מלמדנו לגלות את היהלומים שבתורה ובמצוות, ומזכיר לנו בכל פעם מחדש כמה עושר רוחני הקב”ה העניק לנו. כמה השי"ת שמח בך! יה"ר שנזכה להדבק בו כמוך! תודה לרב על כל ההשקעה, המסירות והאהבה לעם ישראל. תודה שאתה מחדיר בנו אמונה, מחזק אותנו, ותמיד דואג שנגיע הכי רחוק שאפשר בעבודת השי"ת. 🩸איך בכלל אפשר אי פעם להודות ולהחזיר טובה לכבוד הרב כפי שמגיע לו⁉️❗️❗️❗️ יהי רצון שהקב”ה יעניק לכבוד הרב בריאות איתנה, אריכות ימים ושנים, שפע כוחות, סייעתא דשמיא בכל מכל כל, וימשיך לזכות את עם ישראל בעוד שנים רבות של תורה, אמונה, חיזוק וקידוש שם שמים (אמן) אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו ברב כזה. 🙏תודה אבא שבשמים!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב היקר. ב"ה הייתה הרצאה מיוחדת במינה. ישבתי על הכסא בלי לזוז. כמו כן האולם היה מפוצץ באנשים וזה עשה לי נחת. איזה כיף שהגעת לכאן. ברוך תהיה ויישר כח גדול (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
לכבוד הרב היקר, רצינו להודות מעומק הלב על הדרשה המיוחדת והמחזקת. ב"ה זכינו לעמוד ולהקשיב לדברי התורה של הרב, ולהרגיש את האור, החיזוק והאמונה שעוברים בכל מילה. הייתה לנו גם התרגשות גדולה לראות את ההשגחה הפרטית — ממש כרבע שעה לפני הדרשה קיבלנו לביתנו את תמונת הרב, כהכרת הטוב על החסד שזכינו לעשות - מאנשים שלא קשורים לקפ"ז - הרגשנו בזה זכות גדולה וסימן משמים. יהי רצון שנזכה תמיד ללכת בדרך התורה, להרבות בחסדים ובמעשים טובים, ושזכות הרב תמשיך להאיר ולחזק רבים. תודה רבה לרב על הזמן, ההשקעה והלב הגדול. מאחלים לרב נסיעה טובה ובטוחה, שילווה הרב בשמירה והצלחה, ויחזור לשלום (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אין מילים, ב"ה הרצאה נדירה!!! נסיעה טובה ובטוחה🙏 (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
שבוע טוב ומבורך, כבוד מורי ורבי אלופי ומיודעי בהקשר לתולעים, ב"ה ראיתי בספר 'אוצר פלאות התורה' פרשת עקב עמוד שעב' על הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבְעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, י) הנזהר שלא לאכול בלי ברכה אין תולעים שולטים בו, דבר פלא כתב ב'שפתי כהן' (קכה) על התורה (כאן): "שמעתי שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת אין התולעים שולטים בגופו, לפי שהתולעים הם מהקללה, שנאמר (דברים כח, לט) "כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתּלָעַת" והברכה היא היפך הקללה, שנאמר (יחזקאל מד, ל) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" הוא הקבר, ברכה גימטריא כרז, שמכריזין שלא יגע בו שום נזק. עוד, ברכה גימטריא זכר, לפי שמזכיר שמו ומברך על כל דבר ודבר שהיה אוכל, ולא נהנה שום דבר בלא ברכה, לזה מצילין אותו מדין התולעים. ועוד, לפי שבשר גופו נתגדל ונתרבה על ידי ברכה, אין הקללה שולטת במקום ברכה. וכן מצינו רמז לזה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת" סופי תיבות ארבע תוי"ן, גימטריא ברכת נהנים להציל מדין תולעים עם הכולל" (קכו) עד כאן המספר פלאות התורה! (לכתבה בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).