הלכות ראש השנה חלק ו' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד הלכות ראש השנה מתוך השולחן ערוך.

סימן תקפ״ו סעיף ט'

נסדק לרוחבו במיעוטו כשר ברובו פסול.

אז אם השופר נסדק

לרוחבו במיעוט

כשר ברובו פסול, אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה.

דהיינו ארבעה גודלים.

וכשנשתייר בו כך כשר אפילו אם מעכבת התקיעה.

ויש מכשירים בין השתייר אפילו שלא לצד פיו.

אז כותב המשנה ברובה נסדק לרוחבו היינו סביב היקפו ובא לידי נפילה או הכאה בחוזק.

הרי הם מעבדים את השופר במפעל.

ראית בפנים איך הם מעבדים את הכל או שלא?

לא זכית להיות בפנים.

כן, אז הם מעבדים את השופר.

יש בזה כמה שלבים.

אמרנו שיש כמין עצם כזאת בפנים ואז הם מקצרים את האזור של הפייה.

הרי הפייה היא לא מגיעה מוכנה.

זה מגיע שפיץ, חוד של הקרן.

אז הם מקצרים את הפייה ואז הם צריכים לעבד את זה. אבל בפנים יש כמין עצם.

אז מה שהם עושים הם קודחים

בתוך השופר עצמו מכיוון הפייה.

יוצרים לו כמין תעלה של חום ואז משם הוא דופק בפטיש מהצדדים לפני שהם מעבדים את השופר חיצונית.

לכן יש שופרות,

לדוגמה כמו אצל התימנים, השופר הוא לא מעובד.

הוא יותר יפה, הוא טבעי.

הוא חי. לפעמים הוא חסר קצת.

אבל לדוגמה, שופר שרכשתם

זה כבר מעובד, זה מוברש, זה מוברק.

עשו לו את הגריעות,

נו, את המדרגות הללו ליופי.

זה כל מיני עיצובים.

אם כל העיצובים הללו שעושים בשופר הם לא משנים את הקול שלו מהמקור,

אז אין שום בעיה בזה.

למה הוא נותר כמות שהוא?

רק עיצבו אותו. יש כאלו מוכרים בחנויות לכלי כסף כמין צמיד כזה

שהוא מתלבש לאמצע השופר.

יש את השופר ויש כמין צמיד כזה מיטס, כתוב עליו תקע בשופר גדול לחירותנו,

או ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

יש כאלו ששמים את זה במזנון ליופי,

כן, או בספרייה שלהם, במקום של התשמישי קדושה,

ויש כאלו ששמים את זה, מה?

גם לנוי.

הם עכשיו הגיעו מארצות הברית לאזור של הרובע היהודי שם בכותל, מוכרים כל מיני יודאיקה.

אז הם קונים את זה משם.

זה לא מחייב שהשופר הזה הוא שופר פסול,

וגם לא מחייב שהשופר הזה הוא שופר כשר.

צריך לבדוק אותו.

אם הוא עונה לקריטריונים ההלכתיים,

שהוא לא משנה את הקול,

והוא לא קצר,

והוא לא סדוק,

ויש בו את השיעור תקיעה,

והקול שלו נשמע היטב,

אז אין שום בעיה.

לדוגמה, ברובע המוסלמי,

כן, שהולכים לכותל המערבי, יש את העיקוף שהולכים, ויש את דרך השוק.

אז שם גם מוכרים, שם הסוחרים הערבים מוכרים שופרות.

אז יום אחד עברנו שם,

באחד מהחול המועד, נראה לי, סוכות זה היה, או פסח,

לפני כמה שנים. עברתי שם,

ראיתי שם שופר כזה גדול, אני שואל אותו, נו, מוחמד, כמה זה עולה?

זה בשבילך, כבוד הרב, 450 שקל. אמרתי לו, אתה עושה צחוק, במפעל אני קונה יותר זול.

הסתלבטנו עליו, במפעל זה עולה 1,200 שקל.

אמרתי לו, זה ערבי, מה הוא מבין בשופרות?

ואולי הסוחר ממולך, לא סתם.

אמרתי לו, זה 450 שקל, אמרתי לו, 400, יאללה, סגרנו.

אני מחזיק את זה ככה לתקוע, אוה, קשה לתקוע. אמרתי לו, תשמע, זה לא שווי 300 שקל.

צומת, כשאתה מוריד אותו עד 10 שקלים,

אבל לא היה עקשן, הוא נשאר ב-300.

350, הוא אומר, בחיי, בחיי ילדים, לא מחליף.

זהו, אתה לא רוצה, אל תקנה.

אז אחר כך חיטטתי לו שם בארגז שלו, של השופרות, מצאתי יותר טוב.

גם לא סדוק, לא זה, בדקתי אותו, מאיפה קנית? אז הוא מראה לי, הנה המדבקה.

זה מתל אביב, אנחנו קוראים, ריבק בר ששת.

זה בעל המפעל שם, נמצא.

הוא אומר שמה, זה אצלו, אנחנו קונים, יפה מאוד, בסדר?

גמור, אין שום בעיה, אפשר לרכוש.

אז זה שופר כשר לכל דבר. זה שהערבי מכר אותו, כי הוא מוכר יודאיקה.

כי מגיעים כל מיני תיירים,

כל מיני אנשים מהארץ ומהעולם, וקונים.

מחוץ לארץ, אנשים שנוסעים

לאו דווקא כדי, נו,

לפעול בדברים המותרים, כגון לשאת אישה, לימוד תורה,

או שאר דברים מותרים, יש כאלה שהולכים להתרים.

אז הם לוקחים איתם כל מיני דברים של סתם.

תפילין, מזוזות, פיתום הקטורת.

בין היתר, הם גם לוקחים שופרות. למה?

יושבי חוץ לארץ, שם לא תמיד יש להם עניינים, ולא תמיד יש להם בתי כנסת פעילים.

וגם אם יש להם, לא תמיד מרגישים באווירה כמו בארץ ישראל,

כל בית כנסת יש בו אווירה של אחדות, יש בו אווירה של משהו מיוחד. זה לא כמו בחוץ לארץ.

חוץ לארץ, אתה הולך שעות להגיע לבית הכנסת.

לפעמים אדם מתייאש מההליכה, הוא אומר, אני הולך כל כך הרבה שעות בשביל להתכנס, אני מתפלל בבית.

אז לרוב הם עושים שם גם מניינים ככה, בבתים, בווילות שלהם, עושים כמו מניינים קטנים.

אז מה יעשו?

אז צריכים שופר, נכון?

או כגון שאין להם פתאום תוקע בשופר,

אז אחד מהמתפללים אומר, אני אקנה שופר, אני אתקע.

אז כשהם מגיעים פה לארץ ישראל,

בפרט לכותל המערבי וכולי, אז דרך אגב הם נזכרים, אנחנו צריכים שופר, צריכים זה, צריכים זה, כל מיני דברים של יודאיקה

שהם גם יכולים לשמש אותם הלאה.

כמובן שהשופר הארוך, אמרנו, זה לא לתקוע בו בתקיעת שופר,

לא מקרן של איל,

כמדומני של תאו, משהו כזה.

תאו,

זה או ממשהו אחר זה מגיע ממש, או ארוך כזה,

גם קשה לתקוע איתו בדרך כלל. יש כאלו קלים, יש כאלו קשים לתקיעה.

תלוי גם איך ניקו אותו או כמה ניקו אותו, אז הם מאבדים אותו.

בקיצור, לכן אם נסדק לרוחב השופר, דהיינו בהיקף שלו,

אם זה מיעוט של סדק, אשר, אבל אם זה רוב סדק, כבר נהיה פסול.

אלא אם כן, כותב השולחן ערוך, נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה, דהיינו ארבעה גודלים.

אני מודד ארבעה גודלים,

דהיינו זה שיעור של

תקיעה, זה אפשר, וכשנשטייר בו כך, כשר,

אפילו אם מעכב את התקיעה, דהיינו הוא מקשה קצת.

אתה מכניס אוויר לקרן, והרבה אוויר יוצא החוצה.

זה מקשה על התקיעה, עדיין בכל אופן זה כשר.

ויש מכשירים בין נשתייר,

אפילו שלא לצד פיו, אז גם אם נותר,

כן, מקום, אפילו לא בצד הפה, דהיינו לא בצד של התקיעה, אלא במקום אחר.

נשטייר מרחק של ארבעה גודלים, זה בסדר.

אז בואו נראה.

כותב המשנה בואו ראה היינו סביב היקפו ורובע על ידי נפילה או הכה בחוזק. במיעוטו כשר ולא דמי לנסדק לאורכו דה פסל, בסעיף ח', כמו שראינו לדעה הראשונה.

משום דה שם על ידי חוזק התקיעה יכול להיפקע הסדק עוד יותר באורך.

אבל לא ברוחב.

כשהסדק הוא ברוחב, בעצם יש עדיין את החיזוק של הקרן עצמה,

גם של העיבוד,

גם של הקרן עצמה, שהיא מובנית חזקה. אבל כשזה לאורך,

יש סיכוי יותר מלחץ התקיעה, מה יקרה?

יתרחב יותר,

כן?

יפה מאוד. בדרך כלל השופרות המרוקאים זה שופרות דקים יותר

מהשופרות הסטנדרטיים.

אז השופרות המרוקאים גם יש להם קול כזה, טי... כזה, משהו כזה,

עדין וצורם.

שומע את זה ואתה מרגיש ממש קול של שופר, ווווווווווווווווווווווווווו כזה.

ממש.

אז זה מדהים.

אז יכול להיות בשופר כזה, שאם יסדק לאורכו ואתה תוקע בו, יכול להיות ששם ייפתח.

עכשיו הבדיקה שאפשר לעשות בדרך כלל אם זה סדוק או לא,

זה ממלאים בו מים,

כן?

ואוטמים אותו משתי הכיוונים,

ואז מריצים את המים על גבי כל השופר.

אם יש איזה נזילה או לחלוכית וכולי,

אז אתה רואה, אז אתה יודע שזה סדוק.

אבל אם אין, לפעמים זה רק נראה סדוק, כגון שהוא נפל.

הרי הם איפה גם מביאים את זה?

מביאים את זה מחוץ-לארץ, שם מברזיל, מכל מיני מקומות שם בעולם.

שם יש פה, בספארי לא ייתנו להם לקחת את הקרניים של הבעלי חיים הטהורים.

הם מביאים את זה משם, שם יש כמויות אדירות, לוקחים אותן, חותכים,

אחרי תקופה עוד פעם צומח להם הקרניים,

ואת זה הם מביאים לפה, הם קונים את זה, הוא אמר לי, בשקים,

שקים.

מכירים את השקים של האורז,

של הסוחרים הגדולים הענקיים האלה?

ככה שקים כאלה, מגיע מלא שופרות, אתה מריח איזה ריח יש שם, ג'יפה כזה.

קשה מאוד לעמוד שם, אבל זה התפקיד שלו במפעל, לכן הוא לוקח כל כך הרבה כסף. למה?

זו עבודה קשה.

לעצב את השופר,

לגמר אותו לצורה כזו שבאמת יהיה לו קול יפה, לנקות אותו בפנים, זו עבודה מאוד קשה.

לכן, על סמך זה הם לוקחים כסף, כי אחרת כמה עולה לו קרן? הוא קונה את זה במשקל.

כמה זה?

רוב העבודה זה לסדר את זה,

וליאפות את זה,

וכו'. יתנהל לפניו במצוות, שיהיה כמו שצריך שכשיתקעו בו,

באמת תהיה הרגשת התעוררות לתשובה ולא לקול של צפצפה או משרוקית.

יפה.

אז אמרנו אתמול, אם נשאר מהסדק, והוא הדביק אותו בדבק.

אפילו לא נשאר שיעור תקיעה נמי כשר.

למה? כל זה בתנאי שמה שההדבקה הזו היא בצורה כזאת, בדרך כלל בבדץ מקפידים שלא יהיה סדקים ולא יהיה הדבקות, כן?

אבל אם נדבק,

הדביק אותו בצורה כזו שאין סיכוי שהוא יפתח.

כנראה שיש להם חומר כזה כמו שיחה, כמו משחה כזאת שהם שחים את זה. זה לא סתם דבק שלוש שניות לקחת ולהדביק,

כן?

הם לוקחים את זה בדבק מסוים,

וכן הלאה. אז בסדק הזה,

שהוא סתם אותו,

אפילו שמה שהוא הדביק אותו ולא נשאר בו שיעור תקיעה, יהיה קשה.

ומכל מקום, כשיש שופר אחר,

אמרנו, טוב יותר לתקוע בו.

למה? כי למאן דאמר בסעיף ח' שמה שהדבק הזה זה פוסל,

זה לא עוזר לי כשיש סדק השופר הזה, הוא חסר.

אם הוא חסר והוא לא מוציא קול טוב, מה יעזור שאני שם דבק?

זה ששמתי את הדבק,

בעצם דבר שלא שייך בשופר,

ואני אטמתי אותו איתו.

אז מה? אז החסרתי במעלה של השופר.

עד עכשיו השופר היה כמו שצריך,

מעכשיו הוא נסדק, הוא ירד מהחשיבות שלו מבחינת האיכות שבו,

מבחינת הקול שבו.

לכן למאן דאמר, בסעיף ח' שאמרנו,

לא מהנה דבק,

וזה גם לא במינו.

הרי כל מה שאמרנו שאפשר להדביק וכולי, זה חומר שיהיה במינו של השופר שהוא אוטם אותו, ואז אין בעיה.

אבל פה זה לא במינו הדבק הזה. שמתי איזה חומר חימי אחד שהכינו אותו,

אז זה פסל אותו.

וגם לדעת רבנו יונתן, אומר המשתברות, דבק לא מענה במקום צדק.

לכן לכתחילה בודקים את השופר היטב,

ופה בעצם נכנסת הכשרות. הרי הכשרות הסטנדרטית זה כשרות של רבנות.

אז מאיפה בעצם מגיע פה הבד״צים?

מה הרעיון בעצם בבד״צים? מה זה עוד כסף?

התשובה שהבד״צ מגיע, ונותנים לו, לדוגמה, הוא מקצה לו, הוא מבקש מהם, אני רוצה

500 שופרות בכשרות שלכם.

סתם תדעו שזה עסק שהוא לא רווחי כל כך. למה?

כי יש לו עונה כל כך קצרה בשנה, וכמה כבר קונים שופרות?

זה לא עכשיו בעידן הקורונה, כל פעם אנחנו זורקים עוד משהו בשיעור בעידן הקורונה.

זה לא עכשיו בעידן הקורונה שאנשים מפחדים איך נתקע בשופר, איך נשמע כל שופר,

אז מהר מזדרזים,

כבר פתחו כל מיני קבוצות בזום ובוואטסאפ ללמוד לתקוע בשופר.

שלחו לי כל מיני, זה,

תתחבר כבוד הרב, תראה לנו, תלמד, אין לי זמן לזה.

אבל יש כל מיני אנשים שרוצים ללמוד, אנחנו נעשה פה בשיעור, נדגים בעזרת השם, אבל

הם שם מראים איך תוקעים והכול, וזה מנסה בבית, וההוא מנסה בבית.

מצד אחד זה רעיון טוב, באמת שכולם ידעו, למה לא? הדרבה.

יכול להיות שאם התוקע הזה לא הגון, אז השני לפחות יהיה הגון.

אם זה באמצע נתקע ולא יכול,

וגם אביהי נועם לא עזר לו,

כיוון שהסנטן נתקע לו בתוך השופר ולא זז משם,

אז לפחות יהיה מישהו אחר שיוכל לתקוע בשופר, וזה דברים שקורים אפילו למקצוענים ביותר.

ממש למקצוענים אפילו ביותר. זה לא מצליח להוציא.

כלום, הוא גם, אתה לא יכול לדבר, אתה באמצע התקיעות, מה תעשה?

מה תסביר לציבור?

שהציבור מאיץ בתוקע, נו,

אנחנו כבר רוצים ללכת לקידוש, מאוחר כבר,

נו, תזדרז.

בפרט במניינים המאוחרים.

ועכשיו הוא בכלל, פייפיום,

סופת תפילה מה אומרים, תראה מה זה,

איזה פדיחות הוא עשה.

לא יודע לתקוע, מה הביאו אותו, מה כל כך הרבה משלמים לו, וכולי וכולי.

לכן

צריך לעשות הכנה לכל הדברים הללו.

ברגע שאדם עושה הכנה, גם נפשית,

גם פיזית, מה שנקרא, שמתאמן על השופר, שהוא רואה שזה נוח לו,

שהוא יודע בדיוק מה הזמן, תכף נראה בסימנים הבאים.

מה הזמן שצריך לעשות את התקיעה? מה אורך התקיעה? מה אורך השברים?

מה אורך התרועה?

שלא יסיים בתקיעה.

הוא קוטע את התקיעה.

אותו דבר, במה? בתרועה.

מה זה?

עכשיו אתה ערבבת פה בין תרועה לבין תקיעה.

מה עשית פה?

לכן זה לא סתם לקחת שופר ולתקוע. או, הוא צועק חזק עם השופר, הוא מצוין. זה תוקע, טוב, תחזירו, תביאו אותו כל שנה.

לא.

לדעת, לתקוע כמו שצריך.

ואם הוא כבר בר-כוונה גם, והוא מצליח לכוון והכול, הוא, אה,

בכלל מעלתו כפולה ומכופלת.

יפה. אז אם הסדק לצד פיו, אומר המשנה ברורה,

דווקא שהאה הרא רואין הנסדה כמן דנכרת,

ואם לא יישאר כשיעור לצד פיו, אם כן,

תוקע הוא בשופר שאין בו שיעור תקיעה.

אז זאת אומרת, השופר הזה פסול מעיקרו כבר, כי אין לו שיעור.

שיעור.

ואם אין לו שיעור,

אז מה זה יעזור שהקול שלו מצוין,

כן?

זה כמו השופרות של הילדים, כאלו קטנים, בגודל של מה? של פחות מטפח.

אתה נותן בו תקיעה אחת, קשה לתקוע בזה.

אתה עושה תקיעה אחת, הוא שואג.

שואג חזק, השופר.

אבל אין בו שיעור.

לצאת ידי חובה, וכל שכן להוציא את האחרים ידי חובה.

יפה.

מה השיעור שאמרנו? אומר המשנה ברורה, דהיינו ארבעה גודלין

של אדם בינוני, ומודדים באמצע האגודל ולא בראש האגודל ששם מתקצר, והוא שיעור טפח.

אז המינימום לשופר זה שיעור של טפח כיד האדם.

בסדר?

ואפילו אם מעכב את התקיעה, דלא גרע מנקה ולא נסתם, דמכשיר אינן לעיל, אפילו בנשתנה בקולו. אז גם אם יש שינוי הקול, אבל נותר עדיין

הקול בעינו, השופר הזה כשר, כן?

הכוונה שהוא השתנה קולו והוא יפסל,

ממש השתנה קולו מקצה לקצה,

שכבר אתה לא שומע קול שופר, אתה שומע משהו אחר.

ואפילו שלא לצד פיו, ואף על פי שזה המיעוט שבפיו חוצץ,

אם כן יש הפסק בין פיו לבין השופר, ולא חי שינן לזה.

דמין במינו אינו חוצץ,

ואין אנו רואים אותו כמו ניטל.

דהיינו, הנה עכשיו יש את הצדק הזה,

אז החתיכה הזו כבר לא קיימת.

ובשעת הדחק אפשר דש לסמוך הסברה הזו.

סעיף י, דיבק שברי שופרות זה עם זה,

ועשה מהם שופר.

הוא החליט שמשהו רוצה להיות יצירתי עד הסוף.

לא קונה קרן מהחנות עם מדבקה של כשרות.

אני רוצה לייצר שופר בעצמי.

אז הוא לקח איזה עיל אחד,

תפס אותו שם, כנראה קשר אותו, ונתן לו צ'פחות עם פטיש

חמש קילו.

אי ישראל, פטיש חמש קילו זה.

נתן לו צ'פחות עם פטיש חמש קילו, והוריד את זה עם הגרזן.

והשופר נהיה חתיכות-חתיכות.

חתיכות-חתיכות. הוא מה בעיה?

עכשיו אני אעשה דבק.

לימדו אותו בהיותו קטן לעשות דבק מכל מיני דברים,

והוא עושה דבק

כזה שהוא יכול להדביק את כל שברי השופר.

ובאמת, בסופו של יום, יצר לנו שופר מהשברים.

עשה משהו מקצועי.

מה דינו של השופר הזה? כותב על שולחן ערוך השופר הזה, פסול.

ואפילו אם יש שבר בשבר שכנגד פיו שיעור שופר, עדיין הוא פסול.

למה?

יש פה סיבה אחת עיקרית. קודם כל, אין שם שופר עליו.

זה היה שופר או היה שברי שופר?

זה היה שברי שופר.

אז איך אתה רוצה לתקוע בכזה דבר? אה, יש לו שיעור.

אבל איזה שופר זה?

זה התנהל לפניו במצוות? אתה מגיע עם כזה דבר לבורא עולם?

אז בואו נראה.

כותב משנה ברורה דבק שברי שופרות.

ראינו אפילו לקח שברי שופרות שלמות בעיגולן ודבקן. חתיכות חתיכות. חתך אותן עם דיסק.

חתיכות חתיכות. הדביק אותן. עשה מהן בסוף, בסופו של דבר, שופר אחד.

ואפילו דבקן על ידי עצמן.

וכדי לעיל סעיף ח' ואפילו אינו מעכב את התקיעה או תוקעתו בכל אופן מה?

פסול.

ואפילו אם יש.

בשבר שכנגד פיו שיעור שופר,

כותב המשנה ברורה והוסיף עליו לנעותו שיהיה ארוך יותר,

או כדי שייתן קולו גדול מכמות שהיה, אף על פי כן פסול.

והטעם, למה הוא פסול?

כי התורה הקדושה כתבה

אמר רחמנא דשופר אחד

ולא שני שופרות.

עכשיו אמרנו השופר הזה היה חלקים חלקים, אין שם שופר עליו.

ועכשיו שאתה הרכבת ממנו פאזל שופרות,

עשית אותו,

אז עשית ממנו כביכול מכמה חלקים של שופר, עשית שופר אחד.

אז הוא נעקר משם של שופר,

ועכשיו אתה רוצה לעשות אותו כשופר אחד?

מעיקרו כבר פסלת אותו.

דבר אחר, על פי הסברה,

אולי אפשר לומר,

שמה?

שהיות ועכשיו אתה רוצה לתקוע בשופר כזה, זה ביזיון של המצווה.

נכון?

הרי למה שלא תיקח שופר שלם? מה אתה רוצה להראות לכולם? הנה, אני הצלחתי להכין שופר מהשברים.

אז זה מלמד את העם, חס ושלום, לזלזל במצוות.

וכל הדברים הללו התנהל לפניו במצוות. אדם לוקח אתרוג יפה, לולב יפה וכו',

את ההכי טוב, הוא משלם את ההכי טוב.

יש כבר כאלה צדיקים שכבר שלחו לי. כבוד הרב, נו, האתרוגים הגיעו?

אנחנו רוצים את האתרוג הכי משובח. תשמור לנו את האתרוג הכי משובח.

היום שלח לי יהודי, אמר לי, הנה, אתרוגים מרוקאים.

יפים.

ממרוקו, הוא אומר, עדיין על העץ, כבוד הרב, כמה אתה רוצה.

לא, זה בעיה עם האתרוגים האלה, רובם מורכבים.

זה נראה יפה מאוד.

זן כזה מעורב, חצי אשכנזי, חצי ספרדי. בבליטות הוא תימני,

בצורה וביופי שלו הוא אשכנזי.

פתחנו כאלה בשנים עברו, כולם מורכבים.

אין כזה דבר לא מורכב.

זה אתה יכול לקחת אותו ליום השני, שלישי וכולי.

אבל היום הראשון,

מצוות תעשה דאורייתא ולקחתם לכם. אתה צריך לקחת את ההכי טוב. אותו דבר פה, בשופר.

אתה לוקחת שופר שהוא שבור,

אתה עושה ממנו יצירת פאר ומופת, ואתה אומר, הנה, חבר'ה, תראו איזה שופר עשיתי, לא השתנה הכול,

יש בו שיעור והכול. עכשיו חיברת כמה שופרות.

אם חיברת כמה שופרות, החסרת בחשיבות של השופר כלפי המצווה. אז לא עושים את המצווה הזאת בזלזול.

אפילו שזה נראה יפה, אפילו שזו אומנות על, עדיין זה נקרא זלזול במצווה.

ואנחנו צריכים להתנאות לפני קודשא בריך ובמצוות.

זה לא שחל שלום התוקה יגיד, יאללה, תראו השנה איזה שופר הבאתי לכם,

חבל על הזמן.

והוא מוציא את זה כל הבית כנסת.

וואו, איזה שופר.

פששש.

תראה איזה יופי. רגע, רגע, תעשינו תקיעה, כבר נריו.

פיפ אחד.

וואו, איזה קול. תראה מה זה.

לא, זה לא המטרה.

המטרה של השופר לשעבד את האדם שישוב בתשובה.

לשנות אותו, לעקור אותו, לרטיט את הלב שלו.

איך הם ישפרו את מעשיהם, אם אתה מביא להם עכשיו הצגות?

לכן אמרנו, כל הדברים הללו החלוקים, וכן על זה הדרך,

גם השופרות הגדולים למיניהם,

זה אתה יכול להשאיר לתרועה גדולה.

שם תעשה להם פוזה יפה, תוציא את השופר, והם מחכים כבר ללכת, אה?

נו, תרועה.

טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו. בואנ'ה, הוא לא נגמר זה. תראה מה זה, איזה ארוך זה.

זה כל כך הרבה הוא עושה. כל הכבוד. יש כאלה עומדים עם הסטופר אי אפשר, עומדים עם השעון. נו,

כמה שניות.

מחר תעשה יותר, אנחנו נספור יותר.

זה לא המטרה של התקיעה בשופר.

זה הדברים הללו חס ושלום. זה חוכא ואטלולא ביום הדין.

המטרה של השופר לשפר את מעשיהם. לכן, אם הוא יודע שהם מתעוררים, בפרט אצל

אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, הם מתעוררים מכל השופר הקטן.

וכשרואים את הגדול, זה עוד יותר מתעוררים.

אז שווה להשקיע. הם רחוקים מתורה ומצוות.

אבל תבוא למקום של בני תורה והכול, תוציא להם שופר גדול, יסתכלו עליך. תגיד לי, מה הולך פה?

מה זה עכשיו תחרות של גודל השופר?

מה הבאת לנו את השופר הגדול הזה?

אנחנו רוצים עכשיו לצאת ידי חובה כמו שצריך עם השופר.

תעשה את השופר, תעשה את מלאכתך נאמנה וצא החוצה.

לכן שופר שכזה שהוא חלוק,

בוודאי ובוודאי שהוא פסול.

ואפילו שיש בו שיעור של שופר יב',

יא', סליחה.

הוסיף עליו כלשהו בן במינו, בן שלא במינו,

כמו שאמרנו עם מטס.

פסול.

ואפילו היה בו מתחילה שיעור של שופר, היות ומה התוספת הזאת, שוב פעם,

היא מחסירה בשופר.

יב', הפכו ותקע בו.

הוא תוקע מהצד הרחב, הוא החליט שהוא יודע גם לתקוע מהצד הרחב,

והצליח.

לא יצא.

בין הפכו כדרך שהופכים את החלוק,

שהחזיר פנימי לחיצון,

ובין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. הוא שינה את מה? את הצורה של השופר.

כמדומני, לא בטוח שעל ידי החימום הם מצליחים גם לעצב את השופר ולסלסל אותו או לעקם אותו הצידה. נראה לי שהם מחממים את זה, ואז הם מצליחים לעצב אותו יפה, כי אין מצב כזה שבקרן, חוץ מהמסולסלים,

אין מצב כזה שבקרן זה יהיה כל כך מעוצב יפה ובדיוק בפוזה שרוצים, לצד ימין או לצד שמאל וכו'.

אז הם עושים כל מיני טכניקות מיוחדות כאלו שמחממים את זה למצב כזה, ולאט לאט לאט מכופפים אותו. זה העצם סך הכל, כן?

מכופפים אותו לאט לאט, ואז הם מביאים אותו למצב שהוא באמת נאה ויפה.

תראו את השופר,

אנשים באמת מתפעלים מהיופי של השופר.

רק על היופי של השופר לפעמים שווה לשלם כסף טוב.

למה? כי היופי ממש, הוא גם מושך את הלב.

אפילו הילדים הקטנים שרואים את השופר,

זה כבר עושה אצלם הרגשה של משהו. הנה עכשיו הרב יתקע בשופר.

אז הם מגיעים, מתלחששים ביניהם, הילדים הקטנים.

הנה עכשיו הרב יוצא. אתה רואה? הוא מוציא את השופר. הנה, תראה איזה שופר יפה.

וואי, תראה איך הוא תוקע בו.

איזה קול יוצא לו.

אבל המבוגרים כבר עברו את הגיל הזה.

הם, מעניין אותם עכשיו כוונת התקיעות,

להרהר בתשובה שלמה,

לשמוע את התקיעות כמו שצריך, לא להסיח את הדעת במהלך התקיעות. זה מה שמעניין אותם.

לכן שופר שכזה, אם הוא הופך אותו

לצידו הפנימי, או שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב,

והוא עדין אם תקע במקום הרחב, פסול.

יפה מאוד.

למה?

כי זה צריך שיהיה כדרכו. ופה אין כדרכו, הוא פסל את זה. ממה?

מדרכו. איפה זה כתוב שצריך שיהיה כדרכו?

אומרת התורה, והעברת

שופר תרועה בחודש השביעי, בעשור לחודש,

תעבירו שופר בכל ארציכם.

זה לגבי פרמנו, שנת היובל.

כתוב שם היו תוקעים בשופר ומקבצים את כולם וקוראים להם בתורה וכולי וכולי, הקהל את העם.

אז גם פה, מה זה והעברת שופר?

להעביר את השופר כדרכו, דהיינו,

כדרך שתוקעים בו. איך תוקעים בו? מהצד הצר לצד הרחב.

ככה צריך לעשות.

ואל תשנה את הכול.

ועוד, והמשטמבורא מסביר את זה, דרך העבר. אבא אינן, דהיינו, כדרך שעיל מעבירו בראשו מחיים.

שעיל נוגח עם הקרניים. איך הוא נוגח עם הקרניים, אה?

מהצד העבה או מהצד הדק?

הוא נוגח מהצד הדק, נכון? זה מהשפיצים.

משם הוא מרתיע את כל אלו שמגיעים לפניו.

לכן, מהצד הדק שם זה דרך העברתו של השופר.

לכן, דווקא משם חותכים,

מקצרים, ומשם תוקעים בשופר.

כן,

אז הנה הפטנט. כותב את זה המשנה ברורה, איך מעצבים את השופר ואיך מרחיבים אותו.

הנה, בבקשה.

למדו את זה הסוחרים ומייצרי השופרות. לא מייצרי,

מעבדי השופרות נקרא להם, כן? מהמשנה ברורה.

אלא שהרחיב, היינו על ידי רותחין.

שמים לו ממש צינור של מים רותחים,

או שמים אותו באמבטיה של מים רותחים,

כנראה מבעבע,

וזה מרחיב את השופר,

ואפשר לעצב את השופר והכל.

וגם כן, הטעם דבעינן שיהיה כדרך גדילתו,

שאתה צד הקצר מול פה האדם.

יפה מאוד. איך זה דרך גדילתו?

הרי הוא מחובר לראש של העיל בעווה, הוא לא מחובר בצד הדק.

אז מה זה כדרך גדילתו?

מה אתם אומרים, רבותיי?

נו,

אמנם 12.47, אבל צריך להתעורר.

מה אתם אומרים? איך זה כדרך גדילתו? הרי זה מחובר בצד הרחב, נכון?

ושם בקצה יש את הצד הצר. אז איך זה כדרך גדילתו?

מההתחלה. יפה מאוד. התשובה היא מההתחלה. איך הוא מתחיל?

הקרן איך צומחת? היא צומחת מהשפיץ לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט עד גבול מסוים.

אם ימשיכו להשאיר אותו שם ביערות ואיפה שהם נמצאים כל העיילים שם, יכול להיות שזה יגדל לו גם ל-2 מטר פלוס,

כן, הקרן.

יכול להיות שזה יגדל, יהיה שופר ממש ארוך.

אבל השאלה אם הם ירצו להפיק מכזה דבר שופר.

לכן הם בזמן מסוים כורתים את מה? את הקרניים של העיילים ושולחים את זה לפה, מעבדים את זה וכו' וכו'.

כדאי לראות, מי שכבר יש לו אופציה להיכנס ליוטיוב,

אז שם הוא יכול לראות אם עשו את שני המפעלים שהיו. אחד היה בתל אביב, ועכשיו הוא כבר הזדקן, עבר למקום אחר.

הוא היה אחד בגבול יפו, השני עדיין נשאר באותו כתובת.

אז הם שתיהם עשו סרט בדיוק איך הם מכינים את השופר,

איך מעבדים את השופר.

ממש יפה, גם להראות את זה לילדים.

שידעו מה זה השופר,

איך מכינים אותו, איך עושים אותו.

זה לא השופרות שבגן,

שהגננת מביאה להם לראש השנה, את השופר צפצפה הזה.

פיפ, שהוא מעיר את כל הבית.

בבוקר, אורי ישני משנתכם.

זה השופר לתת להם. היום כבר בגלל שהשופרות הקטנים כל כך זולים,

ואין לסוחרים מה לעשות איתם,

קונים את זה עם משקל בזיל הזול,

אז כבר קונים לילדים שופרות מקוריים.

אבל פעם היה, בזמננו, היה את השופר צפצפה הזה,

נכון?

כן, מפלסטיק הזה, וכולם, כל הילדים היו מתלהבים, יש לי שופר, יש לי שופר.

איזה שופר? זה כבר שופר מפלסטיק.

יפה.

נמשיך הלאה.

אז היות וכתוב הפסוק, ועברת שופר תרועה, כדרך שמעבירין את השופר,

ככה צריך גם לתקוע בשופר עצמו.

יג. היה ארוך וקצרו,

אם נשאר בו שיעור תקיעה כשר.

אז הוא, לדוגמה, לקח קרן, עיל, זקן, יש לו קרן כזו ארוכה,

והוא החליט, הוא דווקא רוצה את הצבע של הקרן הזאת.

קרן יפה יש לו, עם צבע יפה, ככה אמרתי לכם, יש שופר כזה,

צבע כזה שחור, מגולוון עם לבן, משהו,

רק רואים את זה מתלהבים.

ממש.

והוא עוד עשה לי שם עיצובים למעלה בחיתוך שהוא עשה את זה, ככה עליות וירידות, זה בכלל מוסיף לשופר.

הסטנדרט של השופרות הם בגוון של צהוב, קרם כזה או חום,

אבל זה שופר ככה,

הכאים הם גם שופרות יקרים.

1200, לא, 850 הוא עשה לי, במקור זה היה 1200. 1200 שקל, אבל שופר טוב, אתה שומע תקיעה כמו שצריך,

אתה תוקע בו, הוא גם לא מעייף אותך.

היום עשו חדש,

כל מיני חברות.

לא יודע אם זה כל מיני חברות,

לרוב זה שניים, שלושה יבואנים, לא יותר, שמביאים את זה לארץ.

אבל הם מוכרים שופר שנקרא קלו-תקיעה.

יש פה מודעות בבני ברק.

זה החל לפני ראש שנה, קלו-תקיעה. זה שופרות שמאוד מאוד קלים לתקיעה.

זה כמו השופרות המרוקאים, רק השופרות המרוקאים הם בדרך כלל שטוחים כאלו.

הם דומים מאוד,

להבדיל בין המקור לפלסטיק,

הם דומים לפלסטיק מבחינת הדקות שלהם.

זה השופרות המרוקאים.

אבל הסטנדרט של השופרות הקלים,

אתה ממש מכניס לפה ובקלות תוקע.

גם אדם שלא יודע לתקוע יכול בקלות לתקוע בשופרות האלו.

אז יש שופרות שהסוחר או בעל החנות בוחר אותם אחד-אחד.

הוא בודק אותם לפני, הם מגיעים לשם על המפעל, בודקים אותם אחד-אחד,

מה שמתאים להם, ולפי זה הם רוכשים את השופר, ככה שיהיה נוח מאוד למי שרוכש את השופר,

שיהיה לו גם קל לתקוע. כי לפעמים בן אדם קונה שופר, הוא אומר, הנה,

שופר יפה נראה טוב יאללה כמה זה עולה אני משלם

הוא מגיע הביתה

שם את השופר בלתקוע לא מצליח לתקוע

הוא לא מצליח לתקוע למה הוא לא מצליח לתקוע כי הוא לא בדק את הנוחות שלו זה מתאים לו יש כאלו שמתאים להם שפתיים של השופר רחבות

יש כאלו שמתאים להם פיה עגולה יש כאלו שמתאים להם פיה צרה כל אחד לפי השפתיים שלו

לכן צריך להתאים את זה לפי הנוחות אי אפשר לקחת זה או שופר ולתקוע אחד שיודע כבר לתקוע והוא מקצועי

אז הוא לרוב יוכל לתקוע בכל השופרות.

לא תהיה לו בעיה, כי הוא כבר יתרגל פחות או יותר.

אבל גם בזה לפעמים זה קשה.

לפעמים זה מתפספס, לפעמים בורח אוויר, ולכן על זה הדרך.

לכן כל הדברים האלו צריכים חזרה ושינוי. לכן אם לקח את השופר הארוך וקיצר אותו כדי שיהיה לו נוח לתקיעה, כי הארוך,

תזכרו,

אומנם הוא לא של איל, כן?

מביאים אותו כמדומני מהתיאו, כמו שאמרנו,

תאובה זמר, זמר זה הג'ירפה, זה התיאו.

גם לו יש קרניים, אבל אנחנו משתמשים בשל איל, אבל

מבחינת הקושי של התקיעה הוא מאוד קשה.

מאוד קשה. יש כאלו שמעבדים אותם כל כך טוב שהם יהיו קלים לתקיעה.

אז אם הוא לוקח שופר כזה והוא מקצר אותו, כגון של איל, ארוך, וקיצר אותו,

וזה מקל עליו בתקיעה, לא כמו הארוך שהוא קשה לתקוע בו,

אז בוודאי ובוודאי שזה שופר כשר.

הלכה אחרונה, גירדו מבפנים או מבחוץ,

עד שעשעו דק מאוד כמו גלד, כשר.

בדרך כלל, כדי שהקול של השופר לא יהיה עמום, לא יהיה בלוע בפנים,

ויהיה ממש מרטיט וחזק,

אז מה שהם עושים, הם מגלפים את זה עם המכשיר, יש להם כמו מכשיר שנמצא אצל האנשים שמנקים,

מתעסקים בכלי כסף,

או מעבדים כל מיני מכשירים כאלו על גלגל וציר.

שרצים, כל מיני סקוצ'ים או שיופים למיניהם, וכן על זה הדרך.

גם ככה הם מאבדים את השופר גם מבחוץ,

מצד אחד, כי הקרן היא עבה.

מי שאיר את הקרן של השופר ממש עבה,

אז מאבדים אותו גם מבחוץ,

מאבדים אותו גם, מדקקים אותו כמה שאפשר מבפנים בחלק העליון,

כי פנימה הם לא יכולים להיכנס הרבה,

עד שהוא מגיע ממש למצב

שהוא יחסית דק. לא יותר מדי גם דק.

למה?

כי אם בטעות זה ייפול לו,

הלך השופר, נפסל.

אם יסדק לאורכו, אמרנו, פסול. אם יסדק לרוחבו וזה היקף, אז במקום שהוא יכול לקצר אותו, אין בעיה.

אז יולך בחזרה למפעל, תחתוך לי את זה מפה,

הוא חותך לו את זה ונגמר הסיפור, ואז הוא מעצב לו את השופר בחזרה.

אבל אם זה ייפול ויסדק לו, הפסיד שופר.

ואמרנו, היום מוכרים את זה יקר, אם לא מוכרים את זה זול.

הנה, שילם 1,600 שקלים על שופר.

תהנה.

זה לכל החיים, לכן זה עולה ככה יקר, אין מה לעשות.

אמנם זה קרן, זה זול, אבל

זה משהו לכל החיים, וזה של קודש, אין שום בעיה.

אז

אם הוא קיצר אותו, אמרנו, כמו שצריך, לכן,

או גירד אותו מבפנים או מבחוץ, עד שעשה אותו דק כמו גלד, ממש דק, דק, דק, דק.

עדיין השופר הזה כשר.

ולמה?

כי עדיין שם שופר עליו,

והוא תוקע בו, ויש פה את הכול,

ואין בו שום פסילות והכול. לכן השופר הזה,

דינו שהוא כשר ויוכל לתקוע בו בראש השנה.

והנה הדרך, תראו מה זה.

גם החפץ חיים הקדוש כתב איך מעבדים את השופר ואיך מנתקים ממנו את הקרן שלו.

אז בואו נראה. סטו לא הוציא זכרותו,

דהיינו, כשהוא מחובר בבהמה, עצם בולט מן הראש ונכנס לתוכו.

דהיינו, השופר שאנחנו מקבלים בעצם זה כמין,

סליחה,

לא קראנו את הסימן הזה,

לא הוציא זכרותו אלא ניקב בו כשר.

אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר כגון שניקב בו, פסול.

זאת אומרת, אם הוא השאיר את העצם ורק עשה חור עם הקדחה כזאת

בפנים שאתה תוקע ויוצא כל השופר,

אז זה פסול. למה הוא צריך להוציא את העצם מבפנים?

אז מה יעזור שניקבת?

אבל אם הוציא את העצם לגמרי

ועשה ממנו את השופר כדי בעיה, כמו שעושים את השופר,

ואז בזה אין שום בעיה. אז כותב המשנה ברורה, להוציא זכרותו, כשהוא מחובר בבהמה, יש עצם הבולטת מהראש

ועליו הציפוי בעצם של השופר.

זה הקרן, זה כמו להבדיל הפרשות,

נכון? שיש מהאוזניים, נכון? ויש את האוזן עצמה.

אותו בקרן של האיל יש את ההפרשה שהיא לאט לאט נהיית כמו עצם חזקה,

ועליה יש את הציפוי בעצם שזה השופר שלנו,

שאנחנו משתמשים.

אז העצם הזו הבולטת מן הראש נכנסת לתוך השופר.

וכשעושים שופר, מוציאים אותה מתוכו.

וזה לא הוציא, אלא ניקב אותו מתחילתו ועד סופו.

ולכן הדין הוא, כותב המשנה ברורה,

שאם ניקב אותו בצורה כזו, שמה, שנשמע כל שופר ממנו,

אז יהיה כשר.

אבל אם הוא לא הוציא את הזכרות ועשה ממנו שופר,

כגון שניקב אותו

בפנים, אז השופר הזה באמת יהיה פסול.

אה, מה נגיד, אולי זה בכלל שתי שופרות?

יש לי שופר בתוך שופר, לכן אתה פוסל?

כי זה לא שופר אחד?

התשובה היא לא.

העצם הזאת לא אמורה להישאר שם. למה?

כי שופר זה מלשון שפופרת.

מה זה שפופרת?

חלולה. הדבר חלול, נכון?

וכל שאינו חלול בטבעו, אומר המשנה המורה, לא מקרה שופר.

ולכן שופר שכזה הוא יהיה פסול.

בעזרת השם נמשיך בשיעור הבא הלאה את הסימן.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חניה בקשר אומר הצריך ברוך הוא לדקות ישראל לפיכך.

בלהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וידיך.