הלכות ראש השנה חלק י"א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד השולחן ערוך, אנחנו בסימן תקצ'.

אתמול

סיימנו בסעיף ה', נחזור עליו.

אם תקע תרד בנשימה אחת, יצא,

ויש מי שאומר שלא יצא.

אמרנו, מהסיבה שהמחלוקת בין שברים לתרועה,

האם הדין הוא שצריך כל יללה או כל יבבה?

היות וכך,

אם רק תקע תרד,

אומר השולחן ערוך, יצא, ויש מי שאומר, חולק,

זה אחרונים כמדומני,

שלא יצא ידי חובה.

כן,

סעיף ו' הוא מאריך בתקיעה האחרונה של תשרת כשיעור שתי תקיעות

כדי שתעלה לשם תקיעה האחרונה של תשרת,

ובשביל הראשונה של תשת, לא עלתה לו.

הוא אמר, תוקע אמר, אני אקצר את הדרך.

במקום לתקוע תשרת, תקיעה שברים, תרועה תקיעה,

ועוד פעם תקיעה, עכשיו של תשת,

דהיינו תקיעה שברים, תקיעה,

אני אעשה את התקיעה האחרונה של תשרת ארוכה ואני אכוון בה שהיא גם תועיל,

דהיינו תהיה עבור התקיעה

של תשת.

זאת אומרת, אם השיעור, אמרנו שהוא תשעה תרומיתין או שמונה עשרה תרומיתין,

אז אני אעשה את זה 25 תרומיתין,

30 תרומיתין, כפול,

כן?

ואני

לא אצטרך לעשות את התקיעה, ואז ישר אחרי התקיעה הארוכה כזאת, מה הוא יעשה? מיד יעשה שלוש דברים,

ולאחר מכן תקיעה.

אומר השולחן ערוך, אם אריך בתקיעה האחרונה של תשרת כשיעור שתי תקיעות, כדי שתעלה לשם תקיעה האחרונה של תשרת,

ובשביל הראשונה של תשת, לא עלתה לו,

אלא בשביל תקיעה אחת.

ויש אומרים שאפילו בשביל אחת לא עלתה לו, כי הוא לא עשה אותה כהוגן.

אומר הרמה ואם תקע תקיעה אחת בין שני סדרים ויתנא שאיזה מן הסדרים הוא הנכון תעלה לו אותה תקיעה יצא אבל אם הוא לא יודע מה הוא עושה אלא תוקע

והוא אמר מה שיעלה לי כן מכוון לדעת רבותינו הקדושים מה שייצא ייצא וכולי אז זה יצא כן כתב בית יוסף

סעיף ז' אם טעה בתשרת ואחר שתקע שני שברים טעה והתחיל להריע

אז הוא עשה כזה דבר

זה נקרא מריע מתוך השבר

הוא תקע

איפה השבר השלישי? שכח אותו בבית

ואחר שתקע שני שברים טעה והתחיל להריע אם נזכר מיד

יתקע שבר אחר

ואם לא נזכר עד אחר שגמר התרועה שהתחיל בה בטעות

לא הפסיד התקיעה הראשונה שתקע אלא חוזר ותוקע שלושה שברים ומריע ותוקע

אבל אם הרע בתשת או טרת הפסיד גם תקיעה ראשונה דהיינו

אז אם הוא נזכר מיד... רגע מה אני עושה עכשיו? עכשיו אני צריך לעשות עוד שבר

איך פספסתי את השבר הזה? בואו אני אחזור בחזרה

והוא לא נזכר עד שגמר את התרועה שהתחיל בה בטעות, לא הפסיד את התקיעה הראשונה שתקע דהיינו לא צריך לחזור לכתחילה

אלא חוזר ותוקע גימל שברים, חוזר לשלב של גימל שברים

ואז מריע ותוקע, ממשיך הלאה לתרועה ותקיעה

אבל אם הוא טעה בתשת

או בתרת מפסיד גם את התקיעה הראשונה, למה אמרנו? הא בהא תליא,

בעצם התקיעה והשברים או התקיעה והתרועה הם שייכים זה לזה

בלעדיהם אי אפשר לעשות, אי אפשר לעשות רק שברים או רק תרועה

כי זה המחלוקת שאמרנו, התשרת אין לו כל כך נפקא מינה,

נכון?

למה אמרנו? כי כל המחלוקת אם זה קול יבבה או יללה,

אז מה זה יבבה?

העניין של מה? של אדם המייבב, כמו שברים, הוא,

הוא, הוא, ויללה, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן?

כמו שהוא בוכה מה שנקרא בקול גדול כמו התרועה.

אז היות והתשרת אין בו שום חשיבות כמו שאמרנו, כמו התשת והתרת,

לכן אם קלקל בתשת ופספס את מה?

את השברים, צריך לחזור גם לתקיעה של התשת.

בסדר?

כנ״ל לגבי התרת, צריך לחזור בתקיעה של התרת גם.

אז לכן הפסיד גם תקיעה ראשונה.

סעיף ח' אם הפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים או שהפסיק בשברים.

בין תרועה לתקיעה וכן אם מריע שתי תרועות זו אחר זו או שתקע אחר התרועה תקיעה,

כמתעסק שלא לשם תקיעה והפסיק בה בין תרועה לתקיעה,

או לאחר שתקע שלושה שברים שתק

והפסיק ואחר כך תקע שברים אחרים ואפילו שבר אחד,

בכל אלו הווה הפסק והפסיד גם את התקיעה הראשונה.

אז לו יצוייר שמשהו עושה כאלו פאשלות,

כן?

מפסיק בתרועה בין השברים לבין התקיעה.

או שהפסיק בין השברים ובין התרועה לתקיעה.

וכן, אם הריע שתי תרועות זו אחר זו, או שתקע אחר תרועה את תקיעה.

כן, בלבל מה שנקרא, היפך בין הסדר.

אז זה נקרא כמתעסק שלא לשם תקיעה,

ודינו שמה שצריך לחזור בחזרה.

בדרך כלל שליח ציבור, גם אם תוקע,

גם אם קרה לו שמשהו פספס בתקיעות, יזכור

במה פספס ואיך פספס,

ואם יכול לתקן מייד, מתקן. אם לא יכול לתקן מייד,

אז בסוף התפילה, קודם תרועה גדולה,

אז הוא אומר, במקום כזה וכזה אנחנו קלקלנו.

דהיינו, לא תקענו טוב, אז הנה נחזור עכשיו כדי שהציבור ישמע

ויצא ידי חובה.

וככה, בדרך כלל, נהוג לעשור.

אבל חכם עיניו בראשו, עושה לפניו כסדר הראוי,

ואז לא נכנס לכל מיני ספקות ובי או טית.

זוכרים שאמרתי לכם,

יכול להיות שיהיה סגר ויצטרכו לתקוע בשופר, ללמוד?

אז לא להיות עצלנים.

כן, גם אם זה סגר, כן, זה ודאי ש... סגר זה ודאי שיהיה.

זה ודאי שלא. לא היה לנו ספק אפילו שהם לא יעשו.

אבל אני אומר לגבי השופר.

אם ולו יצוייר שהם,

נו,

יביאו פה את כל החיילים שלהם,

אז יש מקומות שלא יוכלו להתפלל. מה יעשו?

יצטרכו להתקבץ מניין, מניין, מניין, מניין, שיהיה להם תוקע.

אז אם התוקע לא לומד את ההלכות ולא יודע לתקוע כמו שצריך,

אז מאיפה ישמעו עכשיו?

ממקום אחר?

כן, ט',

אם תקע שני תשרת, גם אי אפשר לעשות מניין בשושו, בהיחווה.

למה? הם ישמעו את השופר.

גם למאנדה אמר שצריך לשים על השופר מסכה.

זה לא יעזור.

כן.

ט', אם תקע שני תשרת או שני תשת או שני תרת כהוגן ותעה בשלישי.

הרי יש את השלושים תקיעות

הראשונות, כן?

שלושים התקיעות הראשונות.

אז עושים בהם תשרת, תשרת, תשרת,

תשת, תשת, תשת, תרת, תרת, תרת.

אז הוא תקע רק שני תשרת, תעה.

קורה שטועים. בני אדם אנחנו.

או תשת שניים או תרת שניים.

ותעה בשלישי, אין עוד צריך לחזור אלא לאחרון שתעה בו.

ואם תקע בצד הרחב של השופר,

בגלל הקורונה הוא התבלבל.

במקום לקחת מהקצה של השופר,

לקח מהמקום שמחובר הקרן.

והוא, לא יצטרך לתקוע, כן?

יצטרך לתקוע.

הדין הוא שלא יצא.

למה לא יצא?

אבל הוא תקע יפה.

הנה כל המניין היה מרוצה, זה תוקע השנה, חבל על הזמן.

הם היו בטוחים שזה יעלה עם התפילות, ביחד.

אומר השולחן ערוך לא יצא. מה הסיבה שלא יצא?

כי זה אין, זה דרך תקיעה.

זה אחד. ודבר שני, צריך לא רק שיהיה דרך תקיעה, אלא גם דרך גידולו.

איך דרך גידולו?

איך הוא מונח על בעל החיים?

אז מהצד שהוא מונח, משם לא תוקעים. תוקעים מהצד שכנגד.

היות וזה לא מהצד שכנגד,

לכן לא יצא.

וזה רמוז בתורה מפורש.

והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש.

ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם.

מה זה והעברת?

דרשו רבותינו בקבלה, כן?

בקבלה, דרשו רבותינו, דרך העברה.

איך דרך העברה שלו? מהקצה הדק אל הקצה הרחב.

כלומר, אומר המשנה ברורה,

בדרך תמונת גידולו שעיל מעבירו מחיים בראשו,

כך צריך לתקוע בו.

דהיינו במקום הקצר. ורמז לדבר מהפסוק בתהילים, מן המצר קראתייה.

השנה זה ממש מן המיצר.

מן המיצר קראתי יענני במרחביה.

כן, אז מהמקום הצר, משם קוראים לקדוש ברוך הוא.

וענני במרחביה, במקום הרחב, וקדוש ברוך הוא יענה.

כן.

יפה מאוד.

אומר הרמה, ואחר שתקעו, אומר השליח ציבור פסוק,

אשרי העם יודעי תרוע, השמור פניך יהלכון וכולי.

ואז אשריהו מחזירין הספר תורה למקומו. אז אמרנו, מאוד מאוד צריך להזהיר ולהיזהר קודם הברכות, כי אסור לדבר הרי אחרי השלושים תקיעות הם יושב.

כן.

אז צריך להזהיר לפני כן את הציבור שלא לדבר עד אחרי סיום כל התקיעות כולן.

עד סיום המאה ואחת קולות.

לא לדבר בכלל.

אז יש מקומות שככה יצא הרע עובד שעות נוספות.

צריך להזהיר אותם בדבר הזה, כי מי שדיבר לא יצא ידי חובה. צריך לשמוע שוב פעם

בשנית את התקיעות מההתחלה.

יפה.

תקצא סדר תפילת מוסף ביחיד ובו חצי עיפים.

התפללו הציבור בלחש תפילת מוסף תשע ברכות,

ושליח ציבור התפלל גם כן עימהם בלחש.

והמנהג פשוט, סליחה, מה הדגש פה במה, שמה, שהתפללו הציבור תפילת מוסף

והשליח ציבור מתפלל בלחש?

גם למאן דאמר שאומר שתפילות הימים הנוראים צריכים להתפלל אותם בקול,

כאן,

כן, בתפילה הזאת,

אז מתפללים אותם בלחש.

יפה מאוד.

ב׳

סעיף ב׳ המנהג פשוט בכל בני ספרד, שאין מזכירין פסוקי קורבן מוסף כלל.

את מוספי יום

אומר הרמה והמנהג הפשוט באשכנז ובגלילות אלו לומר פסוקי מוסף ראש השנה,

ואין אומרים פסוקי מוסף ראש חודש,

אלא אומרים מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה,

ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתה.

אמרנו אחד מהסימנים שלא מזכירים,

כפי שאמרנו בסימנים הקודמים,

למה? כדי לבלבל את השטן, שלא ידע מתי.

בכס אל יום חגנו, רמז לכך שהחודש הזה הוא מכוסה,

ממה? מההכרזה, אין הכרזת ראש חודש, ובכן על זה הדרך.

אז זה עוד רמז לכך שמה שלא מזכירים מפורש בתפילת העמידה.

ואומרים גם כן מוספי יום הזיכרון.

ג',

צריך לומר את מוספי יום הזיכרון, כדי לכלול גם מוסף ראש חודש.

וגם ביום שני יאמר את מוספי.

אז זה הנוסח כפי שמופיע במחזורים.

ד', אומרים עשרה פסוקים של מלכיות ועשרה של זיכרונות ועשרה של שופרות בכל ברכה.

שלושה מהם של תורה.

שלושה של כתובים, שלושה של נביאים ואחד של תורה.

ואם רצה להוסיף על אלו עשרה, רשאי, ומי הוא?

אם לא התחיל בשום פסוק, רק אמר ובתורתך, כתוב לאמור,

כן, יצא.

הי, אין אומרים פסוק במלכיות ולא בזיכרונות ולא בשופרות של פורענות של ישראל.

ואין אומרים פסוק זיכרונות

של יחיד.

וו,

ויש,

קוראים תיגר על מה שנוהגים להשלים פסוקי שופרות בפסוק ויום שמחתכם שאין מזכיר בו השופר אלא חצוצרות.

נכון? מגדור שם, ויום שמחתכם ומועדיכם

ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות

על עולותיכם ועל זפכי שלמיכם וכולי.

אז שם לא מוזכר שופר.

לכאורה, רצו לקרוא על זה תיגר, על הדבר הזה.

כן.

והראש והרן

כתבו לקיים המנהג.

אז דעת הראש והרן שכן אומרים.

זן, ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור, כך היא הנוסחה המפורסמת.

והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה.

ומהרמה ואומרים עלינו ומלוך והשליח ציבור מוסיף אוחילה ושאר פיוטים,

כל מקום לפי מנהגו.

הטוב ביותר הוא שגם השליח ציבור,

וגם הציבור יהיה להם

את אותו המחזור בדיוק.

למה? שגם אם לא יודעים

איפה הסדר ואיפה קוראים והכול,

אז הוא יכול לומר להם מראש, הנה אנחנו מתחילים בעמוד כזה וכזה, כי באמצע אסור לדבר, אמרנו, בגלל

הברכה של השופר וכולי, שלא יהיה הפסק.

כן. או יסמן להם, או יראה להם.

לכן על זה הדרך.

אבל לא שלאחד יש מחזור כזה,

ואז הוא אומר, לא, דילגת את הקטע הזה.

והשני אומר, לא, אתה לא קראת את זה.

ואז יוצא לך שלום, מצא ומריבה בבית הכנסת.

בסדר? לכן, היום בדור שלנו,

שברוך השם אין תירוצים, יש מחזורים בכל השפות,

יש תרגום למחזורים, מה לא?

העיקר תיקח ותתפלל.

הכל יש.

אין שום תירוץ למי שמחפש להיות חבר של העץ הרע.

הכל יש. אז בפרט שזה בכתב מאיר עיניים וכולי. לכן, ניקח את המחזור הראוי לו.

אמרנו, הטוב ביותר שיעבור לפני ראש השנה על התפילות,

יראה בדיוק איפה הפיוטים,

יראה בדיוק איפה עוצרים, איפה מגבירים את הכל, איפה מנמיכים את הכל.

ומאוד חשוב העניין הזה של מה של לסייע ולענות לשליח ציבור. לאו דווקא ביום

ראש השנה, בימים של ראש השנה, אלא גם ביום הכיפורים.

דארו לכם, השליח ציבור,

מאוד מאוד, זו מלאכה מאוד קשה.

זה גם לדקדק, גם להוציא את האחרים מידי חובתם.

והקריאה, והצום, והעייפות, וכן על זה הדרך. לכן, מאוד חשוב שמשתתפים איתו. לכן נהגו בכל העניין הזה של הסיומת של הפסוקים, שאומרים אותם בקול גבוה יחד, כל הציבור.

סעיף ח' לא יתפלל ביחיד תפילת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום.

אז גם לכל הפסקים עכשיו שרצים, למיניהם,

שכן מתפללים וכולי.

וכן על זה הדרך. צריך להיזהר בדבר הזה.

וכן אומר המשנה ברורה יחיד,

סליחה,

ביחיד.

עד אחר ג' שלוש דבשלושה שעות ראשונות הקדוש ברוך הוא דן את עולמו,

ושמא יעיינו בדינו ביחוד ומי יצדק.

אבל כשהוא מתפלל בציבור,

אין כל כביר לא ימאס תפילת רבים.

לכן בציבור יש מעלה יותר גדולה.

ומה דנקת ראש השנה אף דבכל יום הקדוש ברוך הוא דן את עולמו בג' שעות?

אז מה, גם כל השנה הקדוש ברוך הוא דן את עולמו.

אז למה דווקא בראש השנה?

דשם אינו אלא לפקידה בעלמא לאותו יום.

דהיינו כל יום ויום לפקידה שלו.

אבל בראש שנה הקדוש ברוך הוא דן לכל השנה ולפעמים לשנים רבות גם.

ודווקא תפילת מוסף שזמנו כל היום רגילים העולם לאחרו אחר ג' שעות.

אבל תפילת שחרית רגילים העולם להתפלל בבוקר בתוך ג' שעות ראשונות.

ועל כן כשהוא מתפלל באותו הזמן תקובל תפילתו בתוך תפילת הציבור יחד.

כי יוצא שהוא מה שנקרא מצרף את מחשבתו

בתפילה ואת זמנו יחד עם הציבור.

ובמקומות שנוהגים להתפלל תפילת שחרית בהשכמה בתוך שעה ראשונה או שנייה יצמצם אז להתפלל תפילתו גם כן בתוך אותו הזמן ואז פתר את הבעיה.

וכן ייזהר היחיד שלא יתקע תקיעת מצווה עד אחר ג' שעות של היום משום דפקדו בדינו. כמו שכתבנו בסימן תקפח סעיף ב' במשנה ברור רם.

סימן תקצ' ב' תפילת מוסף בקול רם וסדר התקיעות ובו ד' סעיפים.

סעיף א' מחזיר שליח ציבור התפילה ותוקעין על סדר הברכות למלכויות תשרת פעם אחת ולזיכרונות תשרת ולשופרות תרת.

ועכשיו נוהגים לתקוע למלכויות תשרת שלוש פעמים ולזיכרונות תשרת שלוש פעמים ולשופרות תרת שלוש פעמים.

אומר הרמה ויש אומרים שתוקעים תשרת למלכויות פעם אחת

וכן לזיכרונות וכן לשופרות.

וכן המנהג במדינות אלו, ונהגו לומר כל פעם אחר שתקעו היום הרת עולם והארשת צפתי וכולי, מה שנוהגים האשכנזים.

ואפילו בשבת שאין תוקעים אומרים היום הרת עולם, אבל לא ארשת.

כן, אז כל עדה ועדה לפי מנהגה וכפי שמופיע בסדר המחזורים שבימינו.

בזמנם הכל היה כתב יד.

היו כותבים את המחזור, אמרתי לכם,

היה איזה אחד מבוגר אצלנו בתל אביב.

אני זוכר אותו שהוא באחרית ימיו נהיה עיוור והיה יודע את כל התפילות, גם של ראש שנה,

גם של יום הכיפורים, הכל בעל פה.

יום אחד ניסיתי, הייתי קטנצ'יק, ניסיתי לבלבל אותו.

לא הצלחתי, הוא היה כל כך שולט, היה עולה אפילו שליח ציבור, היה יודע את הכל בעל פה.

היה קורה כמו שצריך משהו מדהים.

אז זה יחידי סגולה היום, איפה?

בקושי הוא זוכר את המספר טלפון שלו,

או את השם של הילד שלו, או איזה כיתה הוא.

אז אתה אומר לו עכשיו שיזכור גם את התפילות של ראש שנה ויום הכיפורים.

איזה ירידת הדורות, השם ישמעו.

כן.

ב. יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות, ואפילו יש לו מי שיתקע לו,

או מהרמה, אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מושא, ואין צריך לתקוע לו שנית.

סעיף ג.

לא יסיח לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד.

הוא אומר, בעניין התקיעות והתפילות אין הפסק.

אם טעה לדוגמה בתפילה ורוצים לתקן אותו,

זה לא נחשב הפסק.

או טעה בתקיעות ואומרים לו, אה, תשרת עכשיו.

או עכשיו תשת.

אז זה לכן מעמידים לצד התוקע את הבן אדם שהוא יודע כסדר ועוקב אחריו וכולי. אמרנו, הטוב ביותר, כן, סומך.

הטוב ביותר, אמרנו שיעשה לעצמו ככה,

לוח של אותיות גדולות,

תשרת בגדול, תשת תרת,

ואז הוא מגביה לו את זה שיהיה כנגד עיניו,

והוא צריך לראות את זה, ולפי זה הוא יתקע, וכך פתר

את הבעיה.

יפה מאוד.

סעיף ד.

וזה שתוקע כשהן יושבין,

סליחה.

אז בואו נחזור הפעם על סעיף ג. ונסיים אותו. לא ישיח לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד, ומיהו בעניין תקיעות והתפילות אין הפסק.

ואם סך דברים בטלים, אין צריך לחזור ולברך.

אז התקיעות עצמן כן נצטרך לשמוע.

ואין צריך לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעות אם לא בעניין התקיעות.

אז גם כנ״ל לגבי הברכה אם פתאום טעה ופספס אחת מהברכות,

אז בוודאי ובוודאי שיכולים להזכירו.

אז בין הברכה לתקיע בוודאי שלא מדברים.

היצא הרע מגיע, מתי? בין התקיעות.

תקיעות ימיושב, תקיעות ימי עומד.

וכן על זה הדרך.

ד. זה שתוקע כשאין יושבין תוקע על סדר הברכות

או מהרמה או מיהו אינו מעכה ויכול אחר לתקוע, אלא שראוי לעשות כן.

אלא שראוי לעשות כן. אז אמרנו במקרה שהתוקע נתקע,

חס ושלום, או שפתאום לא יכול לתקוע, נעצר וכולי,

אז יכולים להביא אחר על גביו.

והוא לא צריך שוב פעם לחזור ולברך, אלא יוצא ידי חובה בברכות ששמע קודם לכן הוא עצמו מפי התוקעה.

כן,

רציתי להזכיר לכם מתוך הספר שלנו.

אז הנה, בעמוד נ',

בעמוד נ' הבאנו בדיוק את כל כוונת התקיעות הפשוטות, כן?

אנחנו לא לפי הסוד בינתיים, לפי הפשט.

מה יכוון? בתקיעה ראשונה יכוון להעלות על ליבו את זכות אברהם אבינו,

עליו השלום,

שבזכותו ירחם השם עלינו ויוציא לאור משפטנו קדוש,

שמידתו היא מידת חסד.

בשברים יכוון להעלות על ליבו את זכות יצחק אבינו, עליו השלום,

שנעקד על גבי המזבח, בזכות מידת הגבורה.

בית רועה יכוון על ליבו לזכות יעקב אבינו, עליו השלום, ודוד המלך, ובזכות מידתו העטרה אשר עברו עליה כמה וכמה צרות,

ולא הניחו עבודת אלוהים בשלמות.

לא פספסו.

תקיעה אחרונה להעלות על ליבו עוד זכות מזכויות יעקב אבינו, עליו השלום, בזכות מידתו, מידת תפארת.

זה כוונה ראשונה.

כוונה שנייה שיש לו, במה? בתשרת, זה ככה.

תקיעה, זה כולם יאהבו.

תקיעה שהשם יעשה אותנו עשירים.

או, מי לא רוצה?

כן, עשירים במצוות.

שברים שעשינו חטאים ונהיינו חולים בנפשנו.

תרועה שעשינו עבירות גדולות הממיתים את הנפש.

שוב פעם תקיעה, נחזור בתשובה ונעזוב את דרכנו הרע,

ונהיה ישרים כתקיעה.

וכפי שבראנו הקדוש ברוך הוא בתחילה.

ושוב פעם את התשרת השלישי,

שיתגלה עלינו כבוד השם.

לשבור, שברים לשבור ולבטל את האמונות הכוזבות ולזכות לאמונה קדושה והשגחה פרטית.

תרועה שתשרה השכינה על עם ישראל. שוב פעם תקיעה, שיתגלה כבוד השם על כל העולם כולו.

אז לפני כל תשרת, הוא מסתכל,

רגע אחד על כל הזה, ותוקע ככה ומכוון.

עוד פעם תשרת.

היזהר התוקע להאריך בתקיעות של תשרת. אמרנו כן, שכל תקיעה תהיה לפחות כשיעור של 18 תרומית.

כמו שדיברנו אתמול,

וקצת יותר. לגבי תשת ותרעת,

צריך התוקע שיהיה שיעור התקיעות של תשת ותרעת לפחות

כמו שיעור של מה? של תשעה תרומיתין.

שברים יעשה ג' כוחות ולא יעלה על יותר מתשע כוחות.

כמו שמענו אתמול, טו, טו, טו.

בסדר?

תרועה, שיעור התרועה בין תשרת ובין תרעת כשיעור של תשעה תרומיתין.

ולכתחילה יעשה התקיעות של תשרת

באורך השברים והתרועה,

שהוא כשיעור 18 כוחות. זה בערך יוצא בזמן בין 5 ל-6 שניות.

זה הזמן.

אם עומד לו, יש כאלה שעומדים עם סטופר.

הוא עומד לו שם עם שעון, 5-6 שניות, ויודע לסמן לו.

בדיוק. ואם עשה באורך של 4 שניות, גם יצא ידי חובה.

אבל בתשת ותרעת הוא עושה את התקיעה כאורך השברים,

או את התרועה,

כתשע כוחות לפחות. זה יוצא בין 2 שניות ל-2.5 שניות.

זה הזמן.

הבאנו פה משו״ט שחיבר חבר שלי,

הרב מסעוד משולם, בתל אביב.

אז הבאנו פה בדיוק את התקיעות, איך עושים אותן הלכה למעשה.

מי שירצה יעיין בדיוק, יש פה כמה שיטות.

אז יוכל לעיין בדיוק איך לעשות וכיצד לעשות אותן כהוגן.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. זה נמצא בעמודים נ', נא' ונב' עד נג'.

מנ' עד נג' בספר שלנו, למי שיש לו,

לא זכינו השנה להדפיס, מקווים בעזרת השם בשנה הבאה יהיה את כל המועדים יחד.

אז זה בעזרת השם, מי שיש לו את הספר יוכל לראות שם. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

רבי חנינה בקשה אומר, עשה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי גר בעלי תורה ומצוות שנאמר,

ה' יחפש למען, ידקו יגדיל, תורה ויאדיר.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לזכות את זה.

תודה רבה.