דיסק מס' 734: "מתוך 6 מליארד" חלק א

 - - - אין זו הדרשה אלא עיקר הדברים מספר חכמת המצפון, חומש בראשית, פרשת ויצא, מאמר תקצו, (עמ' 578) - - - 

"וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (בראשית כט יז).

לאה בכתה בכונה לכלות עינים כדי שימאס עשיו בה (תפארת יהונתן), כי אמרו: "שני בנים ליצחק ושתי בנות ללבן, הגדולה לעשיו והקטנה ליעקב", ולזה השתדלה לאה בכל מיני השתדלות לפגוע בשלמות גופה, ואף לכלות עיניה שהוא היופי והחן העיקרי של אשה, וכמ"ש ז"ל: "אשה שעיניה יפות אינה צריכה בדיקה", לאה היתה מוכנה להשחית במו ידיה את היופי הלזה כדי להרחיק את עשיו מעצמה, כדי להנצל מצפרני הרשע הזה כדאי לה להפסיק את החן הטבעי שלה.

וכן נהגה אסתר המלכה אחרי שלוקחה בע"כ לבית המלך כי היתה מטמנת עצמה (הגר"א ז"ל), וכשהגיע תור שלה "לֹא בִקְשָׁה דָּבָר" (אסתר ב טו) כמו שביקשו כל הנשים להתנאות ולהתקשט כדי שיצליחו למלכות, אבל אסתר לא רצתה ליפות עצמה כדי שלא תשא חן לפני המלך.

ודבר עוד יותר מפליא ומבהיל קרה לגולי בבל שהוגלו על ידי נבוכדנצר הרשע, כפי שמובא בחז"ל: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהלים קלז א-ד), אמר להם נבוכדנצר: "מה אתם יושבים ובוכים? הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים, אני מבקש שתעמדו ותקישו בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישים לפני אלקיכם", התחילו מסתכלים אלו באלו: "לא דיינו שהחרבנו את המקדש, אלא עכשיו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני עבודת אלילים?!" עמדו כולם ושלטו בעצמם ונתנו בוהן היד לתוך פיהם ומקצצים אותם.

שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר, 'לא נָשִׁיר' לא נאמר אלא אֵיךְ נָשִׁיר, מראים אצבעותיהם ואומרים: "היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו", וכה"א (עזרא ח') "וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם" (עזרא ח טו). שם היו אלא שלא היו יכולים להקיש בכנורותיהם, כיון שידע נבוכדנצר עמד והשליך מישראל תלים של הרוגים, ואעפ"כ היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עבודה זרה שנאמר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל: "אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעות ימינכם, אף אני השיב אחור ימינו מפני אויב, ואינה חוזרת אלא א"כ אזכיר אתכם, שנא: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָים תִּשְׁכַּח יְמִינִי!" (תהלים קלז ה).

האם יתכן תיאור נעלה יותר של מסירות למען שמירת הקדושה, האם יכול אדם להעלות ולו בדמיון ציור מופלא של התמסרות נפשית והתעלות כה עצומה, ויתור על הסגולה היקרה של שירה, להפסיד כלים יקרים מפז, כלי קודש ושירה המרנינים את לבות אלפי ישראל, והנה הם מוכנים להפסיד את כלי הקודש הללו, אצבעות שנועדו להכניס רוח קדושה בלבבות ישראל, הכלים הללו מוכנים להפסיד כדי שלא תתחלל השירה קדושה!

איה סופר שיוכל להגדיר את הכח הטמיר שנתגלה אז בלוויים, שקיבלו על עצמם להישאר בעלי מום כל ימי חייהם, כשהם מפסידים בכך גם את נחלת הכבוד ואת יחוס אבותיהם, כדאי להם לקלקל לעצמם את הכל, ובלבד לשמור על התיקון העצמי שלהם.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (במדבר יא יא, יד), פי' הספורנו: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת, וצריך שתשתף עמי אחרים שיבטח העם הזה בהם, "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי" שאינך רוצה לשתף אחרים עמי כדי שלא לפגום בכבודי, "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג" כדי שתוכל למנות אחרים שעל ידם תהיה הנהגת העם שלימה, כמו שאחז"ל על שמואל שמת קודם ימיו כדי שתעמוד מלכות בית דוד, "וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא טו) ברעת חסרון ההנהגה המסובבת בגללי, כי זה יהיה קשה עלי מן המות".

כאן מתגלה סוד הגדלות של משה רבינו ע"ה, שלמען תועלת הרבים ולמען טובת עם ישראל, הוא מוכן לקפח את עצמו ממשרתו שבה החזיק במסירות נפש מיום עומדו על דעתו, כשהוא עודנו במצרים סבל סבלותם ושותף היה באנחתם וצעקתם, ועוד מששת ימי בראשית נודע לגואלם אתה גואלם ואין אחר גואלם, הוליכם ממצרים העבירם את הים הביאם למדבר, הוריד את הלוחות הראשונים והאחרונים נהגם כרועה נאמן.

והנה אחרי כל אלה הוא מוכן לשתף עוד מנהיג אחר אתו, מנהיג שלא הצטער עבורם, משה מוכן אף להעביר ולמסור לאחר לגמרי את מקומו אפילו בתנאי שיהרג, כדי להקל על כך שאחר יבוא וימלא את מקומו, כדאי לו למשה להפסיד את העטרה מעל לראשו, רק בכדי שישתפר המצב של כלל ישראל, הוא מוכן לקלקל את כל העצמיות שלו רק בכדי להביא תיקון הכלל, וזוהי דוגמא שמימית ממש שרק משה העניו מסוגל לזה, ואולי יהיה בכך גם לקח ולימוד עבורנו. 

(מעייני החיים).