שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק ג בעניני הגופות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

או, יבא ביי,

יבא ביי ביי.

כן, אתמול אנחנו סיימנו.

כשבן אדם לא יכול לתלות בזה

כיוון שמידת ימיו וקיצו קשורים בגזירת הבורא,

אז הוא יכול להגיד

שבעצם הוא לא יאכל ולא ישתה ולא ילבש

ולא יהיה במעון כפי צורכו.

הוא יניח את זה אל האלוקים.

ומה הטענה תהיה?

שאם גדם בגזירת הבורא שהוא יחיה,

אז הוא ישאיר הקדוש ברוך הוא את גופי בלי מזון כל ימי חיי, ואני לא טורח בכלל.

וגם

לא ראוי לאדם להיכנס בסכנות

כיוון שהוא בוטח

על גזירת הבורא, הוא אומר אם השם גזר שאני אחיה,

אז הוא ישתה סמי מוות

הוא יסכן בעצמו להילחם עריות וחיות רעות ולדוחק,

או שיש לך עצמו בים ובאש,

ודומה לזה.

ממה שאין האדם בטוח בהן, יסכן את נפשו.

והזהיר אותנו הכתוב, אל תנסו,

לא תנסו את אדוני אלוהיכם כאשר ניסיתם במסע.

כי לא יימלט מזה מאחד משני דברים, או שהוא ימות,

ואז הוא ממית את עצמו והוא נטבע כאילו הוא האמית מישהו אחר.

ואף על פי שבגזירת הרעים וברשותו הוא ימות, כי הקדוש ברוך הוא גוזר מי כן ומי לא,

אבל הזהיר אותנו הכתוב,

לא תרצח,

שלא להאמית שום אדם בשום מצב.

וגם כל שממיתים קרוב יותר,

העונש ראוי יותר.

כמו שכתוב, רודפו בחרב אחיו ושיחט רחמיו. פה הפסקנו אתמול.

מלאך המוות, בואו נקצר את המשל.

והוא פשוט עוזב בפני המלואים, אין טעם להטריח אותו, אני כבר בא לבד.

אז מי שעוזב את המקום שגזר עליו המלך,

שימתין שם עד בואו של השליח, והוא לא ממתין,

הוא עוזב לפני כן,

אז יהיה קצף גדול עליו.

אותו דבר כמו בענייננו זה.

וכן הממית את עצמו,

זאת אומרת, זה לא דומה לאחד,

אדם חושב, אני חי, הגוף שלי, כאילו,

ואני אעשה בעצמי מה שאני רוצה, כאילו, קצה נפשי בחיים ואני לא מעוניין להמשיך.

ואז הוא שולח יד בנפשו, והוא חושב שכאילו,

בסדר,

היה מגיע לי יותר,

אני מוותר על מה שמגיע לי יותר, אין דבר כזה.

יש פעמים שראינו שזה בסדר.

שמה בסדר?

יהודה רגל הזאת אמר, שמה בסדר? שם את הרגל, עושה את הרגל ופחד עד שמת.

רבי אליעזרון דורדיא הוא לא מת בכוונה,

התשובה גרמה שהוא ימות.

שום רגל. זאת אומרת, הצער שהוא עשה, הוא עשה.

במלחמה,

במלחמה מותר לאדם לשים קץ לחיה במקום שהוא יודע שיענו אותו בחינויים גדולים שהוא לא יוכל לעמוד בהם.

זה לא נקרא מתאבד.

חייבת קפצן הלכה להגיד ששרפה בחיים. כן, כן, ושלא להימסר ביד אויבים.

מה למוסר? אחד לא רוצה למסור אותם. קפצן הלכה בגלל שהם הרגו כל אחד ואחד, והיא הייתה גם כן בתור.

מכל מקום, כל מי שמת בדרך זו, דהיינו שלא יענו אותו בעינויים כאלה ואחרים.

גם שרפה נראה שרפה הוא יכול לקרוץ בחלון.

יכול לקרוץ מהחלון להישרף, אז הוא יכול לקרוץ מהחלון גם.

הוא קופץ בחלון, יש אולי סיכוי שיקרה משהו שהוא יחיה, אתה מבין? אולי יקרה משהו.

בן אדם יש שרפה,

זה לא משנה, אבל...

זה לא בחינת תמיד שבן אדם מתאבד. זה אדם שמנסה לברוח, להציל את חייו,

הוא לא מתכוון להתאבד, הוא מתכוון להציל את חייו.

בתוך כדי, אתה מבין, הוא קורה מה שקורה.

אבל במיטה ובמלחמה, כמו שאמרנו,

אז זה הדין.

וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלוקים.

מתחס לזה מומלץ לרופאים,

אלה שעושים את זה,

אבל זה לא יעזור להם.

אין דבר כזה.

אדם צריך לסבול. היה אחד בארצות הברית,

פרופסור שהוא חזר בתשובה, הוא סיפר מה החזיר אותו בתשובה. הוא היה יהודי רחוק מאוד מהיהדות.

הוא היה מבית חולים לנוירולוגיה,

אחד מהגדולים בארצות הברית,

שזה מומחים בהשקטת כאבים.

הוא אומר שמה שהחזיר אותו בתשובה זה היה חולה אחד שהיה אצלו במחלקה,

ופעם ראשונה התייעצו ביניהם מרוב הצעקות של החולה, שהם לא יכלו לסבול כבר הרופאים בעצמם,

והאמינו מה גודל הצער של האדם הזה, שהם בעצמם כבר לא יכלו לסבול,

וכל מורפיום וכל מה שהביאו לא עזר.

אז הם התכנסו והחליטו לנתק את פתיל חייו וניתקו לו את האינפוזיה, והוא מת.

ובלילה הוא בא אליו בחלום וצעק עליו,

זה שמת,

למה עשיתם לי את זה? עוד שלושה ימים הייתי נשאר במצב הזה, לא הייתי רואה פני גיהנום.

ואז הוא התעורר מזה והחליט שהוא חוזר בתשובה.

יהודי רחוק לגמרי,

והוא סיפר את הסיפור הזה. אז הרב גלינסקי,

שסיפר את הסיפור הזה, אמר שאותו יהודי, ברגע שהוא קם והחליט שהוא חוזר בתשובה, נכנס ישר לגיהנום,

אלא גלעד.

מזה שהוא החזיר אותו בתשובה.

זאת אומרת,

כמה שאדם סוחב פה בייסורים,

זה מקטין לו שמה לאין שיעור, לאין שיעור, לאין שיעור.

נדמה לי שבגין זה יש

מעשה כזה, מה קורה כשמגיעים לעולם האמת. זה גם נותן שכר או רק...

המשקל של האיסורים הוא כל כך גדול בעולם האמת,

שאם אדם, נגיד, המאזן שלו לא טוב,

ואז שואלים אם היה לו איסורים בעולם, ומתחילים להזרים איסורים, בסדר, המשקל,

כל איסורים קטנים,

יש להם משקל של מצוות רבות.

וכמובן,

מה הערך של האיסורים, זה גם תלוי איך הוא מקבל את זה. אם הוא מקבל את זה באהבה, בשמחה,

כגזירת הבורא עליו לטובה,

זה עוד יותר הערך של זה.

אבל זה לא נותן שכר, זה נותן...

זה נותן, הנה אני אומר. זה נחשב כמו שכר.

לא בקלוב, זה נמלא תמיד. אמרתי שזה כמו שכר.

זאת אומרת,

האיסורים זה דבר,

האיסורים זה אוצר, בקיצור.

האיסורים זה אוצר, אתה מבין, שיש לו ערך ללא שיעור.

אם בן אדם,

הם מספרים ככה, שבן אדם, לדוגמה, היה בחוץ לארץ, והפריץ

עזב את האחוזה והאזור שהוא נמצא שם,

והוא שם פריץ אחר במקומו לשמור למשך חודש ימים עד שהוא יעזור.

והפריץ הזה, הממונה היה רשע, מרושע.

והיהודי ככה לא מצא חן בעיניו שמתגורר שם.

והילכה אותו שם עשרים מלקות בגב.

סתם, על לא עוול בכפו.

בגלל שהוא יהודי.

כשחזר הפריץ השני,

הוא סיפר לו את הסיפור הזה, הוא אמר לו, כמה מלקות נתן לך?

הוא אמר לו, עשרים.

נתן לו על כל אחת מטבע של זהב ששווייה גדול מאוד.

אחרי שהוא נתן אותה עשרים מטבעות האלה של זהב,

היהודי התחיל לבכות.

אז הוא אמר לו, למה אתה בוכה? הוא אמר, חבל שלא הרביץ לי עוד.

למה?

כשהוא ראה מה אחר אחד, תבין, שכל חלעה שהוא קיבל,

אז הוא התחרט, למה לא הרביצו לו עוד?

כשאדם יראה בעולם האמת כמה ייסורים שווים,

הוא התחרט למה לא קיבל עוד.

אז הארי הקדוש אומר שהייסורים,

אם אנשים היו יודעים מה ערך הייסורים בעולם הזה, היו רודפים אחריהם.

ורבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, זה כבר לא ייסורים, זה תענוג, אתה רואה, אני בצער, אני בצער עכשיו.

הארי הקדוש, הארי הקדוש

אמר את הדברים האלה, ורבי אלעזר קיים אותם,

בנו של רבי שמעון היה אומר, בואו ייסורי חביבי.

היה מחכה להם.

זאת אומרת, בבוקר כשהוא היה הולך ללמוד,

אז הוא היה אומר, סורו ממני חביבי.

ובערב הם מבקש שיחזרו. ואשתו הייתה כל כך רואה אותו ביסורים,

היא הייתה מרחמת עליו, עד שיום אחד שמעה שהוא בעצם מזמין אותם.

אז היא אמרה לו, אתה מכלה את ממון הבא?

אני שואל, למה שאלה אתה מכלה את הכסף?

כל זה על תחבושות ותרופותה.

אז מה הענת לו?

איך כלי חול רוצה להשתמש

במה שהשתמש כלי קודש?

כלי חול יקרא לו

לעומתו.

אז הוא שיגר לה בחזרה,

מילא בתורה,

יכול להיות שהוא גדול ממני,

אבל במעשים טובים הוא יותר גדול ממני?

ככה הוא שאל.

אז היא החזירה לו.

בתורה, אני לא יודעת אם הוא גדול ממך,

אבל במעשים טובים ודאי

שהוא היה מזמין איסורים עליו.

זאת אומרת, בחייו

היא לא העריכה את זה, אבל לאחר מותו היא תפסה מה גדולתו וקדושתו.

אבל ככה זה, אנשים בדרך כלל מעריכים את אלה שהיו

לאחר שהיו,

ואין שכל להעריך.

היום אנשים רבים עם האישה, עם האבא,

עם זה, עם זה, רבים.

אבא יש רק אחד, ואימא יש רק אחד,

והזמן מתקצר, וכמה שאתה ברוגז כאילו, ואתה מחמיץ פנים,

כשתשב חס ושלום שבעה,

ואז תתחרט על כל רגע למה לא ניצלת, ומה היה פה. אז היית משקיע קצת, והיית בולם את הפה, מקבל סטירה לבד לעצמך.

אז זה הכל, מי אתה? תקבל הכל, מה שנותנים לך זה ההורים שלך, אתה חייב להם את כל החיים שלך, והכל והכל.

אדם, יש לו אגו, יש לו גאווה,

מה ככה, מתחשבים לי, וזה, ומעדיפים אותו, ולא אני ככה, ולא נותנים לי,

מה יוצא לי מזה, ואני צריך רק לעזור,

וזה, ולא מעריכים, ולא אומרים תודה,

ואתה, יש לך הזדמנות של החיים שלך

לקיים מצווה הכי יקרה במצוות עשה,

חמורה שבחמורות, מצוות כיבוד הבאים.

תעשה אותה כמו שצריך, תחיה כל יום הביתה.

דבר עם אבא ואימא,

שלח להם מתנות,

אמא צריכה משהו, לקנות לך משהו, אבא, אתה צריך משהו,

מה אתם צריכים?

ואיזה כיף, ועם אבא ואימא מבקשים משהו?

איזה שמחה,

אם לא להם, אז למי?

הולידו אותנו,

אחיו אותנו,

כל מה שיש לנו,

הכל בזכותם,

לא לשכוח את זה.

תשכח,

גם בניך ישכחוך.

לוקחות את בנינו ומונעות אותנו מן החטא. דיינו.

אבל בן אדם לא מסתפק,

תמיד מה שהוא יכול לנצל,

מנצל, ומה שחושב כל העולם חייב לו,

הוא אין לו חבוד בכלל.

צריך להתבונן בזה.

וכן, אם הוא ממית את עצמו, יוצא מעבודת האלוקים אל המרותו להיכנסו מסכנת המוות.

מי שממית את עצמו,

הוא יוצא מעבודת האלוקים אל המרותו. מה פירוש?

הוא יוצא ממצב שהוא עובד אלוקים

אל המרי.

ממרה את פי ה' כשהוא נכנס בסכנת מוות.

ועל כן אתה מוצא שמואל, עליו השלום אומר,

איך אלך

משמע שאול והרגני.

השם שולח אותו למשוח את שמואל

והוא פוחד

שאם שאול ישמע יכול להיות שהוא יהרוג אותי.

וזה לא נחשב לו לחיסרון בביטחון באלוקים.

למה?

התשובה מאלוהים לא במה שמורה כי זריזותו בזה משובחת.

שהוא נשמר ומפחד.

ואמר לו עגלת בקר

תיקח בידך, ואמרת לצבוח לאדוני, באתי.

הוא נותן לו עצה, הקדוש ברוך הוא.

איך לא יקרה דבר כזה ששאול יפגע בו?

זאת אומרת, כיוון שלמלך יש בחירה,

הוא יכול להחליט

כך וכך

מכל מקום.

כל ההשתדלות להתרחק מן הסכנה היא משובחת,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ואם הוא לא נשמר,

אז זו סיבה כבר להיפגע.

כי הוא עובר על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

במקום שהוא יישמר,

הוא עובר על האיסור הזה,

וממילא הוא מתחייב רק בגלל האיסור כבר.

אז לכן אין להיכנס במקום סכנה ולתלות שזה ביטחון.

ואחד ייכנס לשכם עכשיו ויגיד ביטחון, אני לא מפחד.

בסופו של דבר, יריות,

אחד נהרג, כמה נפצעים. של מה?

מה עם מישול סיגריה?

כל אלה שהולכים,

מסכנים את נפשם,

אפילו שלא קורה להם שום דבר,

עצם זה שהם הכניסו את עצמם בסכנה,

אז לכן אתה מתחייב גנטית.

זה נכון, הוא אומר דבר, יש מחקרים שאומרים שבעצם יש בגוף האדם

משהו

שהוא נוגדן כזה, שלא לכולם יש אותו,

והוא בעצם לא נותן שהעישון יזיק את הגוף.

אבל מכל מקום, כיוון שזה סכנה, בוא נגיד שזה 50-50,

מותר לבן אדם להיות בסכנה,

הוא לא מודע.

אין עדיין בדיקות שיגידו. אם היו בדיקות

שעושים ואומרים, בן אדם הזה אתה יכול לעשן,

זה כאילו אתה נושם,

אז אין בעיה.

אבל כיוון שזה לא קל,

זה נכון,

זה מצד ההיזק שלו, אבל בוא נגיד שהוא מעשן במקום שלו,

על מנת ככה ליהנות מהעישון, מה שהוא קורא.

אז מכל מקום זה ודאי שזה נקרא, ונשמרתם מאוד נפשותיכם, הוא עובר על זה,

על כל סיגריה.

אומנם אפשר להקטין את הנזק

אם מעשנים מעט ואם מעשנים לא את כל הסיגריה וכו',

אבל עדיין זה בעייתי, כי אנחנו לא יודעים איך לשער,

ו-60% מאלה שמשתמשים בסיגריות וכו',

לוקים בסרטן הריאות.

זה גם עניין של מאכלים.

כל דבר.

שאסור לו לאכול את זה. נכון, נכון.

מי שיודע שאסור לו א' ב' ב'. נכון. מי שהוא חולה סוכרת או דברים כאלה, הוא יודע שדברים מזיקים אותו וכאלה דברים.

אסור לו לאכול דברים המזיקים. כל דבר שאדם יכול

להזיק את עצמו, עובר על ונשמרתם מאוד נפשותיכם.

ואילו היה זה קיצור בביטחונו של שמואל הנביא,

אילו היה זה קיצור בביטחונו,

הייתה תשובה אליו, אני אעמית ואחיה,

מחצתי ואני ארפה,

או הדומה לו.

והשם לא אמר לו, תשמע, מה אתה פוחד?

מה אתה פוחד?

אני אעמית ואחיה,

אני מחצתי ואני ארפה.

מה כזה? הוא אמר לו, לא ענה לו ככה.

אמר לו, תיקח עגלת בקר, ותבוא ככה, ותעשה ככה.

פירושו של דבר,

שזה לא הבחינה של אני מחצתי ואל תפחד,

טוב, זה יגרום צרות לעם ישראל.

מה ענה לו השם?

ענה לו, מי שם פן האדם?

מה אתה דואג?

או מי יסום לי לב?

אני קובע.

אז אני אומר לך, תלך.

אז מה רואים?

זו תשובה נחרצת, שמה שאתה סברת,

אין לך לסבור זאת, ואתה יכול ללכת עם מה ששלחתי אותך.

אבל אצל שמואל, כששלח אותו הקדוש ברוך הוא,

למרות שהוא שלח אותו, אז הוא חשש,

ואמר לו, איך אלך ושמע שאול והרגני?

השם לא אמר לו, מה אתה פוחד? אני ממית, אני מחייזה, כי אני קובע.

הוא אמר לו, עצוע סימן שההשתדלות שלו בעניין ביטחונו והימנעותו מן הסכנה זה מצוין.

אז רואים מפה שאין להיכנס במקום סכנה.

ואם שמואל עם תום צדקתו, דהיינו צדקתו המושלמת,

השלמה,

לא הקל להיכנס בסיבה קטנה מסיבות הסכנה,

אף על פי שהיה נכנס בה במצוות הבורא יתברך כי הוא היה שליח.

כשאמר לו הקדוש ברוך הוא מלא קרנך שמן ולך השלחך אל ישי בית הלחמי,

כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו,

אם זה מישהו אחר שהוא אפילו לא במדרגתו ולא מתקרב אפילו,

אם הוא נכנס במקום סכנה,

ועוד אם זה מבלתי מצוות הבורא יתעלה.

הוא החליט שהוא יכול להיכנס לשכם

בלי שום בעיה כי הזכות של יוסף הצדיק היא תגן עליו.

זה נקרא שהבן אדם עובר עבירה ונכנס במקום סכנה.

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת

הכל טוב ויפה, ביטחון יש לו גבולות שהשם לא מרשה להיכנס אליהן.

מקום סכנה לא

כי אני קבעתי שיש מקומות שיש בהם סכנה ואני לא רוצה שתיכנס, אני קבעתי שלא תיכנס.

כן.

יש מקומות סכנה שהאדם יודע שזה מקום סכנה, אז אני מבין שלא מסכים עם זה, אבל יש מקומות סכנה שהאדם נכנס והוא לא יודע שזה מקום סכנה.

הוא יודע, אתה יודע בדיוק שזה מקום סכנה.

לא, בדיוק. יש מקומות שנגיד במקום שהאדם לא יודע. אין דבר כזה, אדם שמתפתחת

תגרע, והוא יודע שהוא נכנס למקום תגרע,

אז הוא יודע שהוא יכול להיכנס במקום סכנה, כי היום...

הוא ידע ביער, הוא לא ידע שבמקום הזה יש... באיזה יער יש איזה ארי יש הרשיון? אנחנו נדבר אחרי השעון.

מהשמים ישמרו עליו או?

מהשמים ישמרו על בן אדם שלא ידע שהוא במקום סכנה? מה?

מהשמים ישמרו עליו?

240, כן, מה?

ישמרו עליו מהשמים.

אמרתי, אם אדם נכנס במקום סכנה,

אם אדם לא מודע ולא צופה ולא צריך לצפות,

למה שלא?

תראה, גם אדם יכול ללכת במקום בטוח ויקרה לו אסון, זה לא אומר.

אבל להיכנס למקום שמודעים שיש בו סכנה,

או שיש לחוש לסכנה, שם מתחילה השאלה.

מקום שלו יכול לקרות הכול. גם אדם שהולך לחתונה,

אז יכול פתאום שתיפול התקרה, הרצפה, כן?

יכול ליפול, לא הכול. זה לא...

אין הבטחה על החיים בשום מקום. רק מה?

מקום שאנחנו רואים שיש סכנה ברורה,

או יש חשש לסכנה ברורה,

בן אדם צריך להימנע.

ובדרך כלל בן אדם דואג לחיים שלו.

אז הוא אומר, אבל יש עוד אפשרות.

או שיינצל בעזרת הבורא יתברך לו,

או שיינצל בעזרת הבורא יתברך לו,

ויאבדו זכויותיו,

ויפסיד שכרו.

כמו שאמרו ריבותינו, זכרונו לברכה, בזה העניין.

לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה,

ויאמר שעושין לו נס,

שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס,

מנקין לו מזכויותיו.

זאת אומרת,

האדם אפילו אם יינצל בעזרת הבורא,

הוא יכול לאבד זכויות רבות,

ויפסיד שכרו, בגלל שמנקים לו את זה מזכויותיו.

ואמר על זה יעקב אבינו ארוך השלום,

קטונתי מכל החסדים, ואמר, ומתרגם בפירושו,

זעירן זחבתי מכל חסדי ומכל תבל.

אבל אני רוצה, למי ששאל ומחייך עד עכשיו

לעניין הנהיגה בכבישים,

שנוסעים מהר,

אז,

היה מחקר, צריך להגיד, היה מחקר, שמישהו, אני לא אגיד מחקר,

אני אגיד שאני הייתי לדוגמה בגרמניה,

ושם אפשר לנסוע עד 300 בלי שום בעיה.

כבישים. לא, כבישים הם לא מיוחדים. אם נסעתי בכבישים, הם כבישים דו,

דו,

אוטוסטרדה של דו, דו, שני צדדים,

כבישים לא ברמה.

כבר עשו מחקרים שרוב האנשים לא נהרגים

מהמהירות, אלא מהפגמים של המדינה בכבישים.

זאת אומרת, כבישים,

אפילו כשאתה נוסע בכביש 6,

בכביש 6 כתוב לך,

בדוק את הצמיגים.

למה כשאתה נוסע, הם יודעים שאתה צע מהר שם.

בדוק את הצמיגים.

למה?

רוב התאונות בגלל צמיגים משופשפים.

זאת אומרת, הבן אדם לא בדק אותם כשהוא יוצא, ואז הם מתחממים במהירות,

ואז אם יש איזו מהמורה או משהו פה ושם, מכיוון שהבשר הוא כבר דק ובמהירות הוא חם,

אז הוא קל להיקרע,

ואז בן אדם מאבד את השליטה בלי, איך קוראים לו,

פתאום פיצוץ נהיה לו בזה,

ואז נהיה סכנה.

אז לכן רוב הדברים הם לקויים דווקא או בשילוט,

או בתמרורים, או באיך קוראים לו, או בכבישים, או בכל... זה לא קשור לתורה רע. זה משנה, משנה, אבל לא משנה.

בדיון בענייני נהיגה אנחנו נדון פעם אחרת,

אבל בינתיים לדעת שנושא המהירות הוא לא הנושא שבעצם,

כיוון שהעולם במקומות מסוימים מאפשר,

אז לכן צריך לדעת שזה עניין של התנהלות.

מדינה אחת אומרת ככה, מדינה אחת אומרת ככה.

פה אצלנו אסור לפנות ימינה, לדוגמה,

ימינה, אי אפשר, יש רמזורים, אין פנייה ימינה ברשות.

בחוץ לארץ יש מדינות, אתה הולך,

אפילו אתה נכנס להייווי, אתה נכנס

אוטוסטרדה, אתה יכול לקחת ימינה מתי שאתה רוצה.

אתם צופים.

כולם צודקים. אם היו רוצים לעשות נהיגה כמו שצריך,

אם היית נותן לאנשים לנהוג,

אתה מבין, בלי מגבלות יותר מדי, ובפרט שהמדינה פה מייצרת מתח ולחץ ומלחמות

וכוננות ומילואים, בן אדם לא מספיק הרבה בחיים,

אז הוא רוצה להספיק, כי עוצרים אותו כל פעם וזה וזה.

אז יכול להיות שפה אנשים היו נוסעים הרבה יותר בכיף, יותר רגועים.

והיו מורידים, אתה מבין, את הכול. הנה, בהודו, בהודו, בהודו, כן. כמעט אלפיים מכוניות, אין רמזורים. אין רמזורים ואין תרבות נהיגה ואין שום דבר, וגם עגלות אדם הולכות באמצע עם זה הכול ביחד,

והם מסתדרים והם להטוטנים, זה משהו ליומן.

לכן יש צמתים שלא יהיה רמזור,

שלא היה שם מפקקים, שמו רמזור ויש שם מפקקים.

נכון.

בקיצור, זה, אמרתי לך, לכן זו סוגיה אחרת. אדם, לדוגמה,

כשהוא רואה בן אדם טובע,

והוא בעצמו לא יודע לשחות טוב, אם הוא יקפוץ על מנת להציל,

הוא מתחייב בנפשו ובנפש של השני גם. למה?

יכול להיות שמישהו אחר היה יכול להציל יותר ממך.

והוא לא יודע לשחות, אז מה אתה נכנס? אתה יכול לסחור אחרים, ואתה מחויב.

הרואה, בן אדם שעומד לטבוע, והוא לא יודע לשחות,

הוא לא פטור,

הוא לא יכול להגיד, הוא צריך לצעוק ולהזעיק עזרה והכל, וגם אם בן אדם אומר, תשמע,

מה אני אקפוץ, מישהו משלם לי על זה?

500 דולר, קפוץ!

צריך לשלם לו.

צריך לשלם לו בשביל להציל את הנפש.

צריך לשלם לו.

זאת אומרת, אדם לא יכול להימנע

מהדבר הזה של הצלה.

מפה יש לנו לימוד

שבן אדם אומר, אני לא יודע להחזיר בתשובה,

אין בעיה, תשלם.

אבל אתה לא יכול לעמוד מנגד ולראות אנשים שחמטים.

הם לא יודעים בכלל את האמת.

אז לכן הוא מחויב לשלם לעשות הוראת קבע.

אם הוא לא עושה הוראת קבע לארגוני התשובה, תהיה לו בעיה.

למה אתה יכול להציל? למה אתה לא מציל?

למה אתה לא מציל?

הרי גם במשפחתך יש מי להציל.

גם בקרוביך, גם מכריך,

גם בשכניך וכו' וכו'.

זאת אומרת, אדם לא יכול להתעלם.

לא מתעלמים מדבר כזה.

אבל מה נעשה שאנשים יש להם תירוצים שמתרצים לעצמם, אבל הם לא יעמדו במבחן המציאות.

אדם היה יכול להציל, ובפרט בדור כזה שאפשר להציל כל כך הרבה, וזה בחוש,

בחוש, כל ערב וערב.

אתמול הייתי בקריית אתא,

אני לא יודע, לא שאלתי אותם כמה,

אבל יותר ממאה טפסים גם כן של אנשים שרוצים ללכת לישיבות,

אספו שם.

באר שבע היה מאה ועשרה.

אם תראו את זה, אתם לא תאמינו.

כמה אנשים רוצים?

זה לא יאומן.

שאתה לא אומר דבר כזה.

לא באים אנשים לקחת אותם.

כולנו בתסבוכת, כי אפשר להציל.

אפשר להציל.

זה כמו בריכה מלאה דגים,

ולא צריך להיות בכלל דייג.

אתה בא עם סל, עם רשת,

מכניס לתוך הזה, ולוקח לך חבילה של דגים והולך.

זה המצב היום בעם ישראל.

אתה הולך ואוסף.

הולך ואוסף.

ככה.

תראו את ההרצאה של אתמול, תשתגעו מה זה.

יהודי אתמול באוסטרליה,

ראית?

זה היית בהתחלה.

לאייה בנפש מישהו ימית אותו

אם הוא לא מומחה.

זאת אומרת, אם בן אדם יודע.

נכון.

לכן דיברנו שאנשים סומכים על אדם, חסר ודם,

ומחתימים אותו גם שיחתום והכול.

ואם הוא עבר מבחן והיה לו נגיד 70 במבחן והוא קיבל תואר דוקטור,

ואם אתה נופל אצלו עם המחלה של ה-30% שהוא לא למד טוב, לא יודע, ונכשל,

אז אוי ואבוי לחייך.

והוא לא אומר לך, לא, זה אני לא יודע טוב.

הוא לא אומר, אתה כבר שוכב בהרדמה.

הוא מטממן עליך.

אז זה בעיה.

אדם צריך להגיד סליחה, זה אני לא יודע, להביא יותר מומחה.

אבל איך הוא יתאמן, כאילו, אז איך הוא יתאמן?

אז הוא ידע. מישהו צריך לשלם על זה, לא?

כן. אז הרופא יחזור מומחה, שהוא אשר יושב ככה. אז לכן כתוב גם טוב שברופאים לגיהינום.

אז על פי הפשט, מה זה טוב שברופאים לגיהינום?

הוא כל כך בטוח בעצמו והכול, שלפעמים הוא מזלזל.

והביטחון שלו, באומנות שלו, במקצועיות שלו,

גורמת לו לפעמים לזלזל בחיי אדם,

ולכן טוב שברופאים לגיהינום.

חוץ מהגאווה השרוחה שיש לכמה כאלה.

וחוץ מזה שהנה מפקירים חיים בשביל כסף.

מפקירים חיים בשביל כסף.

לדוגמה,

בחינוך התורני,

שידוע שלא משלמים,

לא משלמים כסף, לא תמיד משלמים, לפעמים עשרה חודשים לא מקבלים משכורת.

אף אחד עוד לא שבת בחינוך התורני,

לא משנה של מי,

אף פעם אדם לא שבת בגלל שלא קיבל כסף.

אף אחד לא עוזב את העבודה בגלל שלא קיבל כסף.

ארור עושה מלאכת השם רמייה. לחנך את ילדי ישראל,

זה מלאכת הקודש.

וארור עושה מלאכת השם רמייה.

אתם יודעים שיש

דינים

שמחנך, שצריך לחנך,

מה הדינים שלו.

הוא לא יכול ללכת, כן, הוא לא יכול ללכת לישון מאוחר ואחר כך זה יפגע בתלמידים כשהוא מגיע.

הוא כזה סהרורי והוא לא יכול להפיץ מעצמו את המרב וכולי וכולי וכולי זה נקרא ארור עושה מלאכת השם רמיה הוא חייב להיות דרוך ומוכן להכין את החומר טוב זה לא צחוק זה ילדי ישראל זה לא צחוק יש חיובים שאדם צריך לדעת אותם אז אם שמה בחינוך

לא עושים ככה כל שכן וכל שכן בחיי אדם שבשביל משכורת לא שאין משכורת

יש 20,000 משכורת אבל אין 24,000 אז שימותו בינתיים

מה זה הדבר הזה?

מה זה הדבר הזה? איזה הפקרות, מה זה הדבר הזה?

זאת אומרת אין תרבות, שיש מיתר אחד מתים, כן זה נכון זה מראה, נכון

עשו מחקר בתקופה הזאת והיה קוראים לו, התברר שמספר המתים הנפטרים בבתי החולים

שואף לאפס, זה מזוטה, לא,

לא רק שהם הרגו אותם לשיטת האומרים כך

אלא מה? הקדוש ברוך הוא אומר, אתם חושבים שאתם המצילים?

הנה אני ארע לכם, אתם לא תעשו כלום ואני אחזיק אותם

הם מתמחים גם באו

כן, המתמחים לא באו, הוא אומר, הסטאג'רים לא הרגו אותם

זה טענה, מה שהוא אומר, צריך לבדוק אותה

בשליטה הקודמת הרב שרמית לקח את כל, הרב שרמית הוא הרב הראשי לאשכלה

הוא לקח את כל המשגיחים ואת כל האנשים בגבוהו,

דבר אחר, בחודש לא לקבל משכורת לצופה אחרת, אמרו לו, למה? אמרו לו, יש ביטה של רופאים, אין מתים, אין כסף

כן

לא שמעו פה, צריך להשמיע את זה, אז אני אחזור, מה אמרת? קראו לו?

הרב שרביט מאשקלון. הרב שרביט מאשקלון הודיע למי?

לעובדים ברבנות. לכל עובדי הרבנות בחברה קדישא. חברה קדישא, כן. אמר להם שיכול להיות שלא יקבלו משכורת החודש, אז שאלו אותו למה?

אז הוא אמר, פשוט לא יהיו מתים עכשיו.

למה? בגלל שהרופאים שובתים, אז לא יהיו מתים.

זה היה בשביתה הקודמת. כן, בשביתה הקודמת. אז לכן, היה לו ברור שיהיו פחות מתים.

סיפרתי לכם פעם, לא? סיפרתי לכם שפעם אחת הגיע לעולם האמת,

ושם שאלו, הוא שאל שם, כן, נו,

מה השם שלך הזה? אז הוא אמר ככה,

אז אמרו לו, סליחה, אתה לא מופיע אצלנו ברשימות.

אז הוא אומר, אז לא מבין, איך אני הגעתי לפה?

אומרים לו, תספר לנו מה היה איתך,

תגיד לנו איך זה נגמר שם,

אז אנחנו נגיד לך מה, מה?

אז הוא אומר, לא יודע, נכנסתי ככה, היה לי מיחושים בחולה,

ונכנסתי לקופת חולים.

שאלו אותו, איזה קופת חולים?

אמרו לו, קופת חולים כללית, אמרו, אה, הם תמיד שולחים לפני הזמן.

אז אתה אומר, הוא עוד לא היה מעודכן ברשימות.

מכל מקום,

אז כמו שאומרים,

צריך גם להרחיק את שכנגדן,

להתרחק מהחולי ומכל הדברים האחרים.

אם ברור אמונתו כי הסיבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזירת הבורא יתברך.

למרות שהוא יודע שהכל בגזירת הבורא, כל מה שיבוא לו, הן במלבוש, הן בדיור,

הן בכל, בכל, בכל הדברים שבנינו, כולל הטרף, כולל הכל.

אם זה שברור לו באמונה שלמה שהסיבות לא מועילות אותו כלום,

אלא הכל בגזירת הבורא,

כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנק אותה מן הקוצים ולזורעה.

הוא לא יכול להגיד,

אני פשוט מאוד מניח את האדמה, אני לא מסכל את האבנים, אני לא מוריד את הקוצים, אני לא עושה שום דבר.

אם השם רוצה, קצוב, מה אני אקבל פירות מזה?

אני לא עושה כלום.

הוא רוצה שהעצים יגדלו לבד והקוצים יתנקשו לבד, הוא רוצה שכל האבנים יסתלקו לבד, אין דבר כזה.

אתה צריך לעשות את הפעולות האלה באדמה בשביל שהיא תביא זרע ולהשקות אותה. הוא אומר, בשביל מה אני צריך?

יזדמנו המים, אם הקב' בר רוצה.

הוא נהיה רבי שמעון בר יוחאי במערה.

השם יצמיח מחיין, הוא ייתן לי ככה.

אין דבר כזה, אתה צריך לדאוג להשקיה, לכל וכו' וכו'.

אז אדם לא יכול לבטוח על הבורא בכל הדברים האלה,

כן, שהוא ישמור אותה מן הפגעים ותרבה התבואה ויברך אותה הבורא.

זה נכון שקדוש ברוך הוא יכול לעשות את הכל, אבל אתה לא יכול להתנהג ככה.

קדוש ברוך הוא יכול לעשות מאבנים מים.

כלומר היה ככה, 40 שנה במדבר.

אבל זה לא אומר שזאת ההנהגה האלוקית כל הזמן.

יכול להיות שלסיבה מסוימת יימנע ממך אפשרות מסוימת,

אז השם לא יקפח את פרנסתך וייתן לך גם דרך אמצעים

שהם לא הגיוניים.

אבל שאתה תתנהג ככה כל הזמן,

בלי לפעול שום פעולה לגמרי,

ולא מדובר לסיבת הטרף כאילו להתפרנס או משהו,

כי אתה רוצה בגינה בשבילך משהו,

אז אתה לא יכול להחליט.

אני אשים זרע, ואיך שיגדל יגדל, לא אשכב, לא כלום. אם השם רוצה, אז הוא יביא לי אתרוגים מהודרים.

אין דבר כזה.

אתה צריך לעבוד ולטפח ולהתייגע וכו'.

ואין ראוי לו להניח את האדמה מבלי עבודה וזריעה בזה שהוא בוטח על גזירת הבורשת עצמך אדמה בלתי זרע שקדמנו.

פה הוא מדבר אפילו,

מי שמגזים אפילו לא שם זרע. ידעתי שאתה באינטרנט,

שכתוב שם שיש בן אדם שטוען

שהוא עד גיל 94,

הוא חי רק מנשימה.

כן, הוא לא אוכל כלום, הוא רק יודע לנשום טוב.

אדוני, ככה כתוב היה באינטרנט,

ואחר כך כתוב היה שלקחו אותו, אתה מבין, לבדיקה אחרי הטענה הזאת,

לקחו אותו לבדיקה,

ושבועיים הם ראו שהוא לא אוכל ורק נושם.

אבל אחרי זה לא ראיתי מעקב יותר.

אז לך תדע, אני כבר לא יודע מה מומי,

אבל בכל אופן ככה יש טענה.

אז אדם יכול להיות כזה, זה נחמד מאוד.

אסור לנו לנסות דבר כזה.

זאת אומרת, אותנו הקדוש ברוך הוא ציווה לאכול ולשתות ולשמור על הבריאות.

ואם רוצים לצמיח פרי,

צריך לזרוע וצריך לחרוש וצריך הכול.

אז לשאלה שלו, עוד פעם,

אתה לא חייב, אתה בעצמך.

אבל מי שיעשה, צריך לעשות כך.

אני יכול לקרוא לזה מוכן מהשוק.

אני לא צריך להיות חקלאי בשביל שאני אוכל פירות,

וגם אם בארץ יחליטו לא לעשות, כמו שהוא אומר,

נביא מחוץ לארץ, יש פירות שלא גדלים בארץ, ואין אותם מחו״ל.

אז מה, אני זרעתי ואני חרשתי ואני השקיתי?

לא עשיתי כלום.

אבל בשביל להביא את הכסף זה יקרה. לא, זה לא, כן. להביא את הכסף, אם צריך להביא אותו מהבנק, אז נוסעים עד שם.

אבל לא צריך ל...

לשים אותו בבנק?

לשים אותו בבנק?

יש כאלה ששמים למישהו בבנק לבד,

ויש כזה שהוא הולך לאסוף את זה על מנת לשים בבנק.

אתה מבין?

אז שילמדו בארבע וחצי או בעשרה לחמש, כן.

בקיצור, הנקודה היא שאין לנו לסמוך על הנס במקום שהשם ציווה לעשות פעולות מסוימות.

וכן בעלי המלאכה והסחורה והסחירות מצווין

לחזר על הטרף בהם עם הביטחון באלוהים,

כי הטרף בידו ורשותו,

ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזה סיבה שירצה,

ואל יחשוב כי הסיבה תועילה או תזיכה ומהומה.

אז מישהו, בעל מלאכה,

והוא החליט שהוא צריך להיות בעל מלאכה, נגיד הוא צורף,

הוא לא יכול לחכות עם ביטחון בשם,

שיבואו לו המתכות ויבואו ככה וככה וכו', וכו'.

ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה. נכון שכזה הוא יכול לתת לך את הכל בכל דרך שהיא,

אבל אל יחשוב גם שהסיבה תועילה או תזיק אותו מאומה.

אבל בכל אופן,

בעלי המלאכה והסחורה והסחירות מצווים לחזר אחרי הטרף.

לחזר אחרי השוקות או אחרי ה...? אחרי הטרף, אחרי הטרף. זאת אומרת, נגיד, אתה יש לך מלאכה,

אז אתה צריך להתנהג כבעל מלאכה כאילו שאין לך ביטחון,

עם הביטחון. לחזר אחרי הלקוחות או לחזר לאנשים... אם זה לקוחות, אם זה פרסום,

אם זה לעשות ככה, אם זה להביא את הסחורה, אם זה זה.

לא לחכות, לא להמתין, להיות ערני, אם בשוק זה נמצא, לא נמצא,

עולים מחירים, לא עולים מחירים.

כל מה שאתה צריך להתנהג,

אתה צריך להתנהג.

כמובן שאם יש לך ביטחון גדול,

אז אתה תתנהג פחות, כי כמה שאדם בוטח יותר,

אז הוא יודע שההשתדלות לא מעלה ולא מוסיפה.

אז לא מבקשים ממנו טרחה יתרה, כי רוב בני האדם טורחים למכביר יותר ממה שצריך.

יותר ממה שצריך.

היה אחד, לדוגמה, שלא באו ללקוחות, הוא לא עשה פרסום.

מה הוא עשה?

הוא התחיל לקרוא תהילים וללמוד.

ואז יצר רע לא נתן לו ללמוד והוא התחיל להכניס לו לקוחות, העיקר שלא ילמד.

זה גם פשוטה להביא לקוחות.

אם בן אדם מחליט שהוא רוצה להרוויח

כן רוחניות, אה, אתה לא מביא לי לקוחות?

אין בעיה, אני סוף סוף יכול ללמוד.

פותח ספר,

יצר רע יודע את החשבון,

שללמוד תורה זה יותר גרוע בשבילו ליצר רע,

מאשר לקוחות ואין לו פרנסה.

הוא יעדיף לשלוח לו לקוחות,

העיקר שהוא לא ישב וילמד.

או טרדות,

או בעיות,

אבל הוא לא ירצה שהוא ילמד.

אז מי שרוצה להרבות,

בלקוחות ובדברים כאלה, ירבה במצוות ובלימוד.

ואם יבוא לו תרפו על פנים ואופני הסיבות אשר אתעסק בהם,

והנה בן אדם הלך והצליח.

הוא אומר, תראה, אתמול אני הסתכלתי בבורסה והחלטתי ככה לעשות.

ו...

ברוך השם, הצלחתי.

והבאתי סכום ועלה פה ועלה שם ונהיה לי כך וכך.

ואם יבוא לתרפו על פנים מאופני הסיבות, כמו שהוא פעל,

כמו שצריך לפעול כאילו בסיבות,

שיתעסק בהן,

ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא.

שלא תגיד, אם לא הייתי בה מוקדם,

היא גרמה לו או טריק כזה שהוא עשה,

זה מה שגרם לו. הוא אומר, לא,

לא יוסיף להחזיק בה ולא ישמח בה ולא יטה

אליה ליבו כי ייחלש ביטחונו באלוהיו.

הוא יתלה את זה עכשיו בסיבות.

והרי הסיבה לא מעלה ולא מורידה.

אך אין ראוי לו לחשוב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא.

אם דעת הבורא הייתה שאתה תרוויח או לא תרוויח,

הסיבה, הקדמתה,

לא גורמת שום דבר.

למה השם כבר קדם לפני כן?

מה יהיה?

בעל ישמח בהתדבקו בה וסיבובו עליה, על הסיבה הזאת.

אך יודע בורא שהטריף אותו אחר יגיעתו ולא שם עמלו בטורחו לריק. מה כן?

הוא יכול להודות לשם, ברוך השם,

שקמתי בארבע וחצי וזה לא היה בחינם, כאילו.

למה אפשר לקום בארבע וחצי וגם תפסיד?

אז לפחות הוא יודע לו שהטרחה בסיבה לא הייתה לריק, יצא מזה משהו. אבל לא הסיבה הביאה.

אלא השם מביא.

אז לפעמים אדם טורח וגם לא מסיק כלום,

אז איך קוראים לזה ביידיש? הוא מתבייס.

אז פה לפחות לא יהיה לו את הקטע הזה,

ויודה לשם שאם הסיבה, לא שהיא גורמת,

אז הקדוש ברוך הוא נותן לו לעבוד לריק.

כמו שכתוב, הגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. מה פירוש?

אמרנו אתמול שזה פירוש חדש שלא ידענו ולא הכרנו.

שהגיע כפיך כי תאכל, זה לא הכוונה שתמיד צריך לעבוד,

כמו שמבינים.

אשריך וטוב לך.

אלא הגיע כפיך כי תאכל. אם כבר אתה גזרת על עצמך שאתה רוצה לעבוד ולהביא את הטרף,

אז מתי אשריך וטוב לך?

כשמהגיע כפיך לפחות לא טרחת בחינם ותאכל.

שהגיעה גם מביאה אוכל, כי לפעמים היגיעה לא מביאה אוכל.

אז הגיעה כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

תודה לשם לפחות שלא הגעת לריג,

כי האדם מרגיש לא...