הגנרלים המטופשים

מעשה בשני (2) גנרלים... אתם יודעים בצד של הקפלניסטים יש הרבה גנרלים שמה 'לשעברים'... קוראים להם כן? 'דן חלוץ', 'ברק' ועוד כמה שמות שאני לא רוצה להזכיר בבית הכנסת. וזה מוכיח: שהעקשנות שלהם נובעת מהטיפשות שלהם! דווקא מידת הוותרנות מעידה על חכמת הבעלים, מי שמוותר ומבליג - הוא המנצח האמיתי! הוא הגיבור שזוכה בקרב ובכל מלחמה, זה מראה על מרקם של נפש בריאה ושכל מלא בהיגיון, אין חכם ונבון יותר ממי שמוחל על מעמדו וכבודו. 

ירו לטראמפ (נשיא ארצות הברית לשעבר...) באוזן - הקפיצו אותו בסקרים! חשבו לחסל אותו, קבעו: שהוא יהיה הנשיא הבא! לא כל מי שחושב שהוא חולק - ישיג את התוצאה... יכול להיות בדיוק ההפך! 

טוב, ברוסיה הצארית, תחת השלטון של הצר ניקולאי, הוא ניהל משטר דיקטטורי ותמיד חוששים: שיהיה מרד, אז לכן הוא עשה: 'הפרד ומשול' וסכסך בין השרים כל הזמן שלא יתאגדו. 

זה מה שעשו בקורונה; שלא יוכלו אפילו סבא וסבתא להיות עם הנכד, רק מהחצר והכל, שלא יתאגדו שיעבדו בזום, שלא יהיה חיבור, לא יהיה בית כנסת! לא... למה? - כי כשיקלטו שהכל זה בשביל לחסל אנשים, אז יכולים להתאגד ולמרוד נגד אלה שתכננו אז עשו 'הפרד ומשול'. 

אז כל גנרל וגנרל קיבל מעמד שונה; אחד (1) קיבל יותר רשויות, אחד פחות, אחד זה... זה שיהיה ביניהם סכסוכים! למה? - קנאות וזה פה וזה לא... - יוצר: 'הוא יותר ממני! הוא פחות ממני...' 

טוב, היו שתי (2) עיירות קטנות והיתה דרך צרה מפותלת ואי אפשר לעבור שמה שתים (2) ביחד, אחת צריכה לפנות את הדרך כדי שאחת תוכל לעבור. והנה הגיעו שתי כרכרות הדורות, הדרך היתה צרה כל כך שאחת צריכה לרדת לשוליים לתת לנוסע ממול להתקדם! רק אחרי שיעבור ניתן לעלות בחזרה ולהמשיך בנסיעה. 

והנה מעשה שקרה, בין קרקוב לזלוטשוב, לאורך שדרת הברושים היתה תכולה של הכרכרות זהה; בכרכרה שבאה מכאן היה הגנרל נפוח מלא גאווה וחשיבות, עם מדליות ואותות כבוד. וממול היה עוד אחד גנרל נפוח. אחד היה גוץ, שמן בלי צוואר ואחד ארוך כמו שרוך וגפרור שרוף... כולם מלאים עיטורים וכל מיני קשקושים. עמדו אחת מול השניה ואף אחת לא רוצה לזוז! 

הגנרל האחד אומר לשני: 'רד מתוק! אני גנרל חשוב!!' 

השני אומר לו: 'אני יותר חשוב!' מתחיל ויכוח, 

מתגלגל הגנרל הגוץ ששמו: ולדימיר מולאטוב ופוגש את סרגי חוליטשנוב: 'אני חשוב ממך!' אומר מולאטוב: 'יש לי 14 אחוזות ענקיות ואלף (1,000) פועלים רד לשוליים טיפשון' 

חולצ'ינוב אומר לו: 'נו-נו, עלוב נפש שכמוך! אני מפקד הארמיה הגדולה של הצאר ניקולאי 3,000 חיילים תחת פיקודי! אני חשוב פי מיליון ממך!! תסתלק לשוליים חסר דעת'. 

השמנמן לא מרפה! 

אומר לו: 'שוטה שכמוך! גנרלים כמוך יש כמו זבובים לצאר ניקולאי... אני מעמיד לרשותו את אוצרות הזהב שלי - בלעדיהם הוא לא יכול להניע את המערכת הכלכלית של המדינה! לכן כל הדיוט מבין: שאני חשוב ממך!! תן הוראה לעגלון שלך: 'לרדת לשוליים ולפנות את הדרך תכף ומיד!'. 

הארוך כמו שרוך אמר לו: 'יא גוץ! הכסף שלך לא יועיל ביום קרב, עשרות פעמים הצלתי את המולדת בקרבות עקובים מדם! וגם את חייך הצלתי!! אז תפסיק לנדנד ורד לשוליים... תתגלגל מפה בבקשה'. 

חלפה שעה, חלפו שעתיים, שני התרנגולים המנופחים האלה מגדפים ומחרפים זה את זה, מגיעות עגלות נהיה סתימה! עשרות עגלות, בעלים זועמים, לא יודעים מה לעשות, שני גנרלים רבים. 

פקעה סבלנותו של איגור, איכר גס שכל שעמד סמוך למוקד הוויכוח והחליט להגיש להם: עצה הגיונית; 

אמר להם: 'למה אתם מתקוטטים? וכולנו סובלים מהפקק! הזמן של כולנו יקר!! הנה, אתם רואים את העגלה עמוסה ביהודים חסידיים, ללא ספק יושב שמה רב זקן, תנו לו להכריע: 'מי חשוב ממי?' ויהיה בורר ונסיים את התאונה הזו בכבוד!' 

שני השוטים הגוץ ושרוך אמרו: 'יפה מאוד!' 

וצעדו אל העגלה וחיפשו דמות של רב, מציצים פנימה, מה מגלים? יש שמה יהודי. מה עושים כשגויים מתקוטטים? - פותחים את הגמרא וצוללים לסוגיה, אחד היה עם זקן לבן יורד על פי מידותיו, פנו אליו וביקשו ממנו: 'לפסוק חד משמעית; מי חשוב יותר?' 

וכל אחד מהשוטים האלה משבח את עצמו מי הוא! ואיזה גבורה ואיזה עוצמה ואיזה וזה וזה... 

טוב, החסיד מהנהן בראשו ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, מביט בשני הערלים הגאוותניים ומזמזם ניגון חסידים מהטיש האחרון של האדמו"ר ואחרי כמה דקות של הרהורים פותח את הפה ואומר: 'ראו רבותי, הגנרלים החשובים! אחר שדנתי הדק היטב בסוגיה הקשה שלפני, הגעתי למסקנה אחת חותכת: אין לי ספק! מי שירד לשוליים - הוא החכם מביניכם!! רק החכם יהיה מסוגל להסיט את הכרכרה לשוליים ולאפשר לטיפש לעבור ולהעלם מעבר לאופק...' 

עוד לא גמר את דברו, שניהם רצו; הגוץ הארוך והמעוגל הזה לעבר הכרכרות נושפים בקושי ומורים לעגלונים: 'לרדת מיד לשוליים! כדי לאפשר לטיפש להעלם מהר מן האופק!! ויפה דקה אחת קודם...' 

תוך דקות נפתח הציר וכל העגלות עברו כששני הטיפשים נמצאים למטה והם לא עוברים, כי הם לא רוצים להיות הטיפש שעבר. 

נקודה למחשבה: האם לא עדיף להיות ותרן לפני הוויכוח מאשר טיפש?! שגם אחרי הוויכוח הוא בטוח: 'שהוא החכם!' למה? - רק בגלל זה הוא יורד לשוליים... 

העולם הזה גדוש בגנרלים מקפלן... יהירים ומנופחים! עומדים על "עקרונות" מרסקים את החיים שלהם ושל העם כולו, 150 תירוצים יש להם לעמידה עיקשת על הרגליים האחוריות!! 

ואם רק תנסה לייעץ להם: 'לוותר!' - יבלעו אותך חי על העצה המטופשת!! כי רק הם "מבינים" ורק הם חכמים... 

אז תזכרו את התחושה של הגנרל המטופש! כשעומדים על הרגליים האחוריות עבור עיקרון זניח. 

זה המצב רבותי! בכל המחלוקות; אם זה לשם שמים - יושבים על שולחן אחד דנים ואחר כך מתחבקים, שותים 'לחיים' והולכים הביתה, לא חייבים להסכים, לא חייבים להסכים. לכל אחד יש דעה, מותר. אבל לא רבים, מתקוטטים ושורפים כבישים ומאיימים בחבל תליה ו... לאן הגיעו הגנרלים המטופשים! 

אולי החכם הזה שהציע להם: 'לרדת לשוליים' - אולי ישמעו לו... קשה להאמין! כי זה לא 'לשם שמים'; לשם שמים - זה מפסיק! אבל לא לשם שמים - זה רק ממשיך וגודל! ומה שהיה עם טראמפ, עלול להיות פה עוד פעם עם ביבי... אז צריך לקחת את זה בחשבון!