מעשה ב-7 טרוריסטיות מכיתה ח'

בנתיבות יש תיכון שנקרא 'אוהל חיה' אחת הסגניות שם ספרה: 'הבת שלה התחתנה בגיל יחסית מאוחר ולא זכתה לילדים (ל"ע), החלו בבדיקות בעלה חשד בבית חולים סורוקה שחלילה היא לא תוכל להביא ילדים לעולם ותוצאות הבדיקות יגיעו בעוד שלושה (3) ימים, בכי, פחד, מתח על כל המשפחה, בחורה צעירה חס ושלום לא תביא ילדים לעולם מי ירצה להמשיך אתה?! הבדיקה נעשית בתוך אשפוז, הבת שוכבת במיטה מחוברת למכשירים ועושה 'חשבון נפש' מתבוננת במעשיה, הרופא - זה השתדלות, אבל החטא גורם! 

תוך כדי זה היא נזכרת: בכיתה ח' הביאו ממלאת מקום לתקופת פסח, המורה הקבועה ילדה והממלאת מקום בא לתקופה הכי קשה! ולא עוד אלא זה פעם ראשונה שהיא היתה ממלאת מקום, כתה ח' זה בנות שכבר התקבלו לסמינרים ואין להם פחד שיסלקו אותם מהכיתה ולכן הם שמו אותה ללעג ולקלס, היא שידרה הססנות, כי היא חדשה ונוצר מעגל קסמים שגרר את הבנות להשתוללות חסרת מעצורים.

יום אחד היא צעקה ביאוש: 'הפסק נא להציק לי!' והבנות צחקו לה בפנים... הבת הזאת ששכבה עכשיו באשפוז היא לא היתה מהשבע (7) הטרוריסטיות עיקריות... היא השתייכה לרוב הדומם ששתק ולא דפק בשולחן ולא מחה על שפיכות הדמים שעושים למורה, אבל מאחר שהבת הזאת ששכבה באשפוז היתה ממנהיגות הכיתה, היא חשה רגשות אשם: שלא עשתה כלום! ועכשיו אחרי שתים עשרה (12) שנה כשהיא שוכבת במיטה, החליטה: שהיא רוצה לרצות ולפייס את המורה.

אמא שלה שאתה לי כל שלושת הימים, חיפשה את הטלפון של המורה כדי להעביר את בקשת הסליחה, מצאה אותה גם כן בירושלים, התקשרה וסיפרה לה: 'שהבת במצב מאוד עדין... בדיקה שתכריע אם היא עקרה לכל החיים! וכל עתיד הנישואים שלה על כרעי תרנגולת!! והיא נזכרה בכיתה ח' והיא מבקשת: 'סליחה!' והיא מבקשת: שתמחל למרים בת רינה!'.

מעבר לקו היה שקט כמה שניות... 

והאשה אמרה: 'טוב, אני מוחלת בלב שלם!' אבל זה נשמע משפט יבש, בלי לחלוחית, טראק! טרקה את הטלפון! 

עברה דקה, הטלפון מצלצל ואותה אשה, המורה מעבר לקו ואומרת לאמא: 'אין שום סיבה שאשקר לך! לא אמחל לכיתה הזו לעולם ולעולמי עולמים!! הם הרסו לי את החיים!!! כמעט הגעתי לגירושין בגללן! רציתי להתקבל בכמה בתי ספר בדרום, 

כולם שאלו: 'איפה לימדתי?' 

כששמעו: שלא הצלחתי להשתלט על הכיתה - לא קיבלו אותי, עברתי לירושלים, ניסיתי לפתוח דף חדש, גם שם בררו, לא קיבלו אותי. עשיתי הסבה מקצועית, אבל לא הצלחתי, בבית לא היה כסף והעובדה הזו היא פוטנציאל למריבות והתגוששויות, כל השנים חשבתי על הכיתה הרעה הזאת ובפרט על שבע הטרוריסטיות שהרסו את חיי! לא אמחל להן לעולמי עולמים!!' טראק, טרקה את הטלפון!

האמא היתה בזעזוע וגם הבת והבינו: שפה נעוץ שורש הבעיה, זה מקור הגזירה. 

הבת ביקשה את הטלפון ממיטת חוליה, ארבע (4) שעות היא מתחננת! מייללת ובוכה ומתארת למורה מה צפוי לעבור לה; גירושין, גזירת עקרות עולמית: 'תסלחי לי! בבקשה!! הייתי בת עשרה טיפשונת...'

המורה אומרת: 'דווקא הייתי רוצה לסלוח לך, אבל תביני: אני לא יכולה!'

אנשים רבים מרגישים כך, אם פוגעים בהם ואפילו שמבינים: שהצד השני סובל, חולה! מתייסר, גוסס! אפילו אם הם רוצים לסלוח - הם לא יכולים1 משום שעד עכשיו הפגיעה כואבת, חתכו להם בבשר החי. 

וכך היא אומרת לה: 'הרגתן אותי! יום אחרי יום נעצתם בעורקים הראשיים שלי סכין וסובבתן אותה בחוזקה, איך אני יכולה למחול לכן?! אני מבינה את המצוקה שלך; גירושין, עקרות... אבל אני מבטיחה לך: אשתדל מאוד להוציא מלבי את הטינה עלייך!'. 

אתם מבינים שלהגיד בפה סתם: 'אני מוחל' ולא מתוך הלב באמת עם מחיקה של העבר - זה לא מועיל!

נזכור שוב: היא לא היתה משבע הטרוריסטיות, היא רק לא מחאתה על מה שנעשה והתביעה כלפיה נותרה: 'איך ראית שהורגים בן אדם ושמים אותו ללעג ולקלס יום אחר יום ולא צעקת'!? 

זה היתה סיבה שאיוב נענש בעונשים הכי קשים! 

כי הוא שמע: שפרעה רוצה להטביע את כל ילדי ישראל ביאור! והוא שתק!! בשביל זה הוא סבל 'יסורי איוב'. מי שלא צועק במקום שצריך לצעוק - הוא יצעק במקום שהוא לא היה צריך לצעוק...

היא שואלת אותה: 'למה לא דפקת על השולחן ואמרת: 'הפסקנה לרצוח בן אדם!' בזה נעשית שותפה לעניין וכאילו מותר להתעלל במורה... מורים ומורות זה גם בני אדם, גם להם יש רגש, גם להם יש לב וגם הם פגיעים!'. 

היום השם ירחם! מה שקורה בבתי ספר כן, יש 'מורים מוכים!' 

אבל תוך כדי השיחה, התעניינה ממלאת המקום: 'תגידי לי, מה קורה עם השבע טרוריסטיות?' והיא זכרה את השמות שלהם והיא מונה שם אחר שם. 

ופתאום החווירה הבת ששוכבת במיטה כמו סיד! 

ואמרה לה: 'מתוך כל השבע, שש (6) בנות מסובכות בצרות צרורות! כמה מהן חולות, אחת התגרשה, אחת נפגעה בתאונת דרכים ואחת נפלה לסמים!! כשסיימו כיתה ח' כל אחת הלכה ללמוד במקום אחר והיא לא קישרה את הצרות הללו למקרה הזה, אבל עכשיו כשדיברו - הכל התבהר. 

ואז היא שמה לב! שיש עוד בת אחת מכל השביעיה שלא נפגעה, התחתנה בגיל תשע עשרה (19) יש לה שלושה (3) ילדים, מה קרה אתה?' 

אז הממלאת מקום אמרה לה: 'במסיבת הסיום שלכן, שעשיתי כמו שכפאו שד!! לא היה לי חשק לראות אתכן, אבל לא היתה לי ברירה זה היה תפקיד שלי, נפרדתי מכולכן, נתתי לכן תעודת גמר וייחלתי: לעוף משם, הבת ההיא, השביעית היא הרגישה בחמיצות שלי וביקשה: 'שאסלח לה!' 

כמעט כל יום במשך החופש הגדול הגיעה לביתי כל יום נתנה לי מתנה קטנה; פעם סיכה, פעם מסרק, מתנות קטנות של ילדונת, הרגשתי: את הרצון שלה לרצות אותי ומחלתי לה והיא היחידה שיצאה נקיה מן הסיפור!

במהלך השיחה, ניסו הבת והמורה לחשוב: מה ניתן לעשות להוציא את הטינה מהלב? והחליטו: שהן ידברו כל יום שישי עשר (10) דקות כדי להבטיח: שבאמת יש כאן מחילה מכל הלב.

סופו של המעשה: בחסדי שמים! הבדיקה יצאה תקינה, לבת יש היום שני (2) ילדים בריאים ושלמים. 

אבל צריך להיות לא מן הצועקים ובוכים אחר מעשה, צריך להקדים לתת לב לזולת, ברגישות, באכפתיות, באחוות אחים אמתית, שלא יגרם אפילו בשוגג פגיעה בנפש של יהודי.