הסרטון מבוסס על סיפור שסיפרתי, רק עשו אותו עם דמויות.
הקרנת סרטון "איציק שלי".
בצה"ל אומרים שצריך חתירה למגע. איפה חתירה למגע? רואים שכולם בורחים. איפה חתירה למגע? רק מילים! זה עולה לנו בחיים. וראיתי מישהו כתב סביב פישמן, חייל על הכוונת, דברים שהתפרסמו בעיתון השבוע בצופה. מדהים!
איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו. לפתע פגעה אבן במגדל, הוא הסתכל החוצה, החשכה הקשתה על הראות. ליתר בטחון הידק את רצועות הקסדה שלו. אלה הכללים, ולכללי הבטיחות בצבע נודעת חשיבות עליונה. "בום", "בום", "בום", פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות. איציק הסתכל שוב החוצה, וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה, שרבב את קנה הרובה שלו מבעד החלון בתקווה שמראהו ירתיע על מידיי האבנים. לפתע נפצה אבן גדולה את שימשת הפלסטיק העבה של החלון, איציק התכופף אינסטינקטיבית, לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות, וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו. צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול שהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל. למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם, היה בחתונה באותו ערב והצריף היה ריק מדם. נבהל מהכלב שנבח אל הלילה, איציק היה מגן היחידי על הגבעה המבודדת. היה לו ברור שהוא יזדקק לעזרה ומהר. הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ,
התשובה שקיבל הייתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים. בכל אופן אמרו אנחנו בדרך חזרה אלייך. מטר האבנים הלך וגבר. הם ניקו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ. איציק ירה באוויר יריות אחדות, לא ממוקדות, כדי לאיים את תוקפיו. אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו. הוא היה חייל טוב וממושמע. בכהיא זה מעולם לא חשב לירות על התוקפים מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך. הרבנים שלו לימדו שאותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל היא ממשלת קודש וצבא ישראל הוא צבא קודש, מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכת הפיקוד ולציית להם. איציק התקשר למ"כ. תיאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר התוקפים.
"המתן", השיב לו הקול הצעיר, "אבדוק עם המ"מ". המ"מ היסס. למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו, והוראות הפתיחה באש לא היו בררות וחד משמעיות. בעיצומן של שיחות שלום רגישות, הוא לא רצה להיות זה שיצית את מזרח התיכון.
"תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ"פ מה הוא אומר", שמע את המ"מ משיב למ"כ.
המ"פ אמר שיתקשר למג"ד. אחרי 10 דקות של קווים תפוסים, עלה מג"ד על הקו. למה לקחת סיכון שאל המג"ד את עצמו. "זו בעיה של המח"ט, לא הבעיה שלי".
"הבנתי את הבעיה" השיב המח"ט, העסוק לשאלתו של המג"ד. "אדבר עם האוגדונר ואשוב אלייך".
"כן, כן, אני שומע", נפלטה אנחה עמוקה מחזהו של האגדונר כאשר שמע את הדיווח מהמח"ט. לדעתו הצבע אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה. אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מידי שבוע מחדש, בהתאם להתקדמות או לנסיגה משא ומתן, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד.
לאלוף לא הייתה תשובה. הוא לא השתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו. אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו. חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי. לפי כך, החליט להתקשר לרמטכ"ל.
שיחת טלפון למטה הרמטכ"ל הבהירה שגם הרמטכ"ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו ע"י מיקוד מצלמות התקשורת עולמית על צה"ל ועליו. אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית,
הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון. "חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אורי ירוק לירות?".
"מדוע אתה שואל אותי?" שאל שר הביטחון. "תתקשר לראש הממשלה".
"אני? תתקשר אתה! זה התפקיד שלך".
ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש לא היה לו הזמן התאים לתגובות ספונטניות, צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות, את כל התמונה המורכבת. צריך ראייה כוללת.
"תשיג לי את הנשיא", אמר לעוזרו.
"הנשיא שלנו אדוני?" שאל העוזר.
"לא! לא את שלנו! את נשיא ארה"ב".
נשיא ארה"ב לא היה במשרדו הוא בכלל לא היה בבית הלבן. הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים, במשחק גולף. שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק.
"תגיד לו שימתין", אמר לעוזרו, שעיניו אינם משהות מן הכדור. הנשיא נשך את שפתיו, ריכז את מבטו, לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר, הוא הניף את המחבט והעיף את הכדור. הכדור טס מעל המדשאה הירוקה, לעברה הגומה. שהנשיא עוקב אחריו במתח, מבלי להסיר מבטו לשנייה. "נו", צעק הנשיא ,"ישר לגומה!". אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעלייה. "לעזאזל", לחש הנשיא מחמת זעם.
העוזר מזכיר לו "ראש ממשלת ישראל על הקו", ומושיט לו את הטלפון הסלולרי. "כן, כן, עוד רגע", מלמל הנשיא, מחה בכובע את הזיעה מעל מצחו, אחרי כמה לגימות מים קרים, פנה לעוזר שעדיין המתין על הטלפון ביד.
"הלו, אדוני הנשיא שלום", אמר ראש הממשלה".
"כן, שלום". השיב הנשיא. "מה שלומך אדוני", התעניין ראש הממשלה.
"אני בחופשה", אמר הנשיא קצרות.
"כן, אדוני, אני יודע אדוני, ואני מצטער על כך שאני מפריע לך אדוני. אבל חייל שלנו נמצא בסכנה, ואני רוצה לדעת אם מותר לפתוח באש".
"לפתוח באש, באמצע השיחות השלום, מה אתם מטורפים?".
"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני נשיא", אמר לו ראש הממשלה.
"מה עם גז מדמיע?", שאל הנשיא.
- "הרוח מפזרת אותו".
- "אז תשמשו בכדורי גומי".
- "הם כבר לא מפחדים אף אחד".
- "אז תתחילו לעשות וויתורים, בשני הצדדים, עם קצת גמישות אפשר להסתדר".
- "עם עזרתך האדיבה אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר אדוני".
אדוני, אדוני. אדוני...
ראש הממשלה שטוף זיעה, הניח את השפופרת במקומה. מיד התקשר לשר הבטחון והודיע לו: "אותן ההוראות נשארות".
- "אותו דבר?", שאל שר הבטחון בטון מהוסס משהו.
- "נכון. אותו דבר". צעק ראש הממשלה.
- "סליחה על השאלה, אבל למה בדיוק הכוונה, אדוני ראש הממשלה. הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות".
- "הן אינן משתנות כל שבוע", זעם המנהיג הישראלי. "מדיניות הממשלה ברורה, ההוראות ברורות, ופקודה זו פקודה, "אסור לחייל לפתוח באש, אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו".
- "כן אדוני", השיב שר הבטחון.
ועוד בטרם הוריד את השפופרת הורה להשיג לו מיד את הרמטכ"ל, הרמטכ"ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדן, מפקד האוגדן התקשר למח"ט, המח"ט התקשר למג"ד, המג"ד התקשר למ"פ. המ"פ התקשר למ"מ, המ"מ התקשר למ"כ, המ"כ התקשר מיד למגדל השמירה. "איציק אתה שומע", צעק המ"כ ממכשיר. "איציק, איציק, אתה שם? אתה שומע אותי? איציק! איציק! אתה שם? איציק...".
ככה זה פחות או יותר נראה. זה גזרה משמים. זה גזרה משמיים. אנחנו במצב שכמה פלסטינים וערפאת עם השפתיים שלו, עובד עלינו ועל כל העולם כולו, משקר 100 פעם ביום. לבן הארמי סוכר לידו. עובד על כולם, מה מבטיח לא מקיים. הוא רלוונטי, לא רלוונטי, הוא בן לאדן או פרטנר, אף אחד לא... פה לא יודעים מה להחליט. נו? אז זה ייגמר אתם חושבים או לא ייגמר?
לא ייגמר! והנה עברו 20 שנה ועוד לא נגמר ולא ייגמר, כי לא מבינים את העניין. לתת פתח, אם נותנים פתח, זה המצב. סיפרתי בעבר מעשה שהיה עם ערבי שבא לבנק וביקש 5,000 שקל מחשבונו, והפקידה אמרה לו אין בעיה, תחתום. אמר לה אני לא חותם. הכסף שלי. תביאי לי 5,000 שקל. אמר לו: אבל בלי חתימה אני לא רשאית. אמר לה: לא מוכן לחתום, התחיל לעורר מהומה, נהיה בלאגן. הכניסו אותו למנהל, אמר לו: "אדוני, אתה רוצה 5,000 אין בעיה, רק תחתום". "הלו! אתה לא שומע?! אני לא חותם וזהו! אני רוצה את החמשת אלפים שקל". המנהל קם, נתן לו כף, השכיב אותו על הרצפה, הערבי קם, חתם. הלך לפקידה הביא לה את הטופס חתום. אמרה לו: "מה קרה? למה חתמה?". הוא אמר: "הוא הסביר לי". אז צריך להבין. אדם שבא בכח, אי אפשר להשתמש איתו בכפפות של משי. "הבא להורגך השכם להורגו". הוא יודע, הוא בעל דעת זה. חוץ מזה, אתה גם מונע ממנו טובה לשיטתו, הרי למה הוא הלך? שמחכים לו 72. ואמא שלו מבסוטית, פותחת סוכת אוהלים, ומחלקים סוכריות. טוב לכם! אז מה הבעיה בכלל? הם מבסוטים ואתה לא מסתכן, אז מה הבעיה? אבל ככה זה. זה עולם של חארטות. עולם שמתחשב באחרים ולא מתחשב בסכנה של עצמו.
רבנו הקדוש, ב"ה התשובה שלך ממש ריגשה אותי, מול סיפור כל כך קשה... תשובתך כל כך עושה נחת בשמים, יה"ר שבזכותך תבוא הגאולה, זה מדהים! חזקיהו המלך נבחר להיות משיח אך מכיון שלא אמר "תודה!" נלקח ממנו התפקיד... ואתה אומר לעם ישראל: "שבו תשארו ללמוד - "השם יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד, יד) ואחרי הנס שיעשה השי"ת - שירת ההודיה שלך תהיה כל כך חזקה שבוודאי יבוא משיח... הרב תמיד מלמד אותנו רק לומר "תודה!" גם על הרעה... תמיד דמותך מול עיני כשיש קושי, כמה אתה מחזק אותנו... תודה לך על החיזוקים שלך (״בעלה של אחותי רצח אותה, איפה היה אבא שבשמיים?!״ אור יהודה 19.01.2011).
בוקר טוב כבוד הרב, ב"ה שמעתי את ההרצאה בקרית אתא. וואו איזה הרצאה, תודה רבה נהנתי מכל רגע וכמובן שלמדתי ממנה הרבה (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אנחנו מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי בצו של בית משפט. וב"ה השמעתי לחבר שלי את הדיסק של 'הכשרות באספקלריה עכשווית' (shofar.tv/lectures/923) השתכנע והפסיק לאכול בשר, אבל אמרתיו שישמור בסוד, כי כל שינוי שאדם עושה במקום, זה ירידה במצב הנפשי שלו על פי הפסיכיאטרים... אחרי חצי שנה לערך התגלה שלא אוכל ואמרו לו "שאם לא יחזור לאכול בשר יעבירו אותו למחלקה סגורה!" ששם יש הרבה אלימות והוא פחד. התקשרנו ל: 'שופר' סיפרנו זאת והרב אמר לשיר פסוק תהילים ק, ב, הדלקתי את הרמקול שמתי את השיר של הרב והתחלנו לרקוד ועכשיו הוא לא אוכל בשר ואין עוד לחץ מהם על זה, לא מזכירים לו כולם על זה (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).
שלום לכבוד הרב שליט"א, ב"ה זכינו לראות עין בעין 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מכות י, ב) היינו צריכים להגיע להרצאה האחרונה שהתקיימה ברמלה ונתקענו בלי רכב והצטערנו על זה... הגיעה חופשת בין הזמנים וסגרנו נופש בקרית אתא... ולא להאמין הפלא ופלא הרב שליט"א הגיע לתת הרצאה באולם רחוב מתחת למקום שנפשנו - ישתבח שמו לעד! הגענו בשמחה גדולה לגלות שהאולם מלא מלא באנשים ונשים ומלא בנערים ונערות. ישבנו עם הנוער מאחורה ברוך ה' הנוער נשאר עד סוף ההרצאה והקשיב. ברוך ה' שהנוער מתעורר לצדיק האמת החי. תודה על הרצאה מרתקת. יה"ר שהשי"ת יברך את הרב (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
בוקר אור ומבורך לרב היקר והאהוב! יישר כח עצום ותודה רבה על עוד דרשה מרגשת ומיוחדת כמוך. ב"ה האופן הנדיר שהרב היקר והאהוב מנגיש את הידע והחשיבות העצומה בביצוע פשוט ובהתמדה זו הבשורה, הצגת ההקלטה לציבור בעניין הבחור שעבר תאונה קשה מאד ומשתקם בשל אימוץ ההמלצות ריגש מאוד, גם לאחר סקירה של מאות מקרים של ניסים ונפלאות בהעמקה, זה מדהים, מרתק ונדיר. יה"ר שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך מכל משמר וימשיך לתת לך כח ועוז להשפיע בענק בעולם התשובה ולהרבות באהבה ובשמחה כבוד שמים בבריאות איתנה בכול האיברים והגידים בשמחה ונחת בכל התחומים והענינים. אמן ואמן!!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב, תודה על ההרצאה בקרית אתא המעלפת, המרגשת, המצמררת, וה-מחדשת בה”א הידיעה! פעם כבוד הרב אמר למישהו: “ב״ה יש קומץ אנשים שמצטופפים לשמוע את האמת” והערב זכינו לראות זאת כולם צפופים כמו סרדינים, והלב התמלא שמחה לראות אולם מפוצץ עד אפס מקום. בלי עין הרע "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) אמן, כן ירבו כך כל ההרצאות! הגענו ב-20:50, אנשים עמדו, וגלשו אל מחוץ למפתן הדלת. גם לנו כבר לא היה כיסא, והבנו שנעמוד כל ההרצאה. ואז השי"ת שלח את י.ב. הי”ו עם רעיון מבריק – אילתר עבורנו ספסל מאחד החפצים במקום. איזו אכפתיות וטרחה בשבילנו! תודה רבה לו. ובזכותו זכינו לשבת בשורה הראשונה, הכי קרוב שאפשר – לשמוע כל מילה ולזכות לחזות בפני הרב. לקדש את העיניים! 74 ק”מ לכל כיוון 🚦🚦 – וכל ק״מ שווה עולם ומלואו. אחרי שכבוד הרב חידש לנו על גודל שכר הפסיעות והנסיעות לדבר מצווה, כל הדרך קיבלה משמעות אחרת. פתאום מבינים שכל מאמץ קטן בדרך לשיעור נרשם בשמים. ואפילו כששמענו מהרב שגם על קושי והטרחה למען מצווה יש שכר –תודה להשי"ת שזיכה אותנו לשבת על ספסל מאולתר😃 כל אחד מהסיפורים זה פנינה בפני עצמה. הסיפור על האדם שזכה לאריכות ימים בזכות עניית “אמן” – צמרמורת ואם כל הנסיעה היתה רק כדי לשמוע את החידוש של כבוד הרב על הפסוק “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה’” (בראשית מט, יח) כבר היה שווה להגיע. איזה חידוש נפלא ואיזו עצה יקרה להתחזק בביטחון ובישועה! הדברים מאירים לנו את הפסוק באור חדש, אור שאפשר למצוא רק אצל כבוד הרב, שלא מפסיק לחדש, להפתיע ולרגש. ישר כוח עצום! אשרינו שזכינו ברב שמאיר את פסוקי התורה בעומק כזה, מגלה בהם אוצרות שלא תמיד שמים לב אליהם, ומעניק לכל מילה חיים ומשמעות חדשה. בכל שיעור זוכים לצאת עם עוד חיזוק, עוד הערכה למצוות, ותמיד מזכיר לנו שלא נהיה חלילה "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) אלא שנדע להעריך את כל היהלומים שהקב”ה נתן לנו – כל “אמן”, כל פסיעה, כל מצווה, כל רגע של תורה (גם 5 דקות מצילות!) וואו❗️ וכבוד הרב הוא בעצמו יהלום 💎💎יקר שאין לו מחיר. שליח נאמן של הקב”ה שמאיר את הדרך לאלפי יהודים, מלמדנו לגלות את היהלומים שבתורה ובמצוות, ומזכיר לנו בכל פעם מחדש כמה עושר רוחני הקב”ה העניק לנו. כמה השי"ת שמח בך! יה"ר שנזכה להדבק בו כמוך! תודה לרב על כל ההשקעה, המסירות והאהבה לעם ישראל. תודה שאתה מחדיר בנו אמונה, מחזק אותנו, ותמיד דואג שנגיע הכי רחוק שאפשר בעבודת השי"ת. 🩸איך בכלל אפשר אי פעם להודות ולהחזיר טובה לכבוד הרב כפי שמגיע לו⁉️❗️❗️❗️ יהי רצון שהקב”ה יעניק לכבוד הרב בריאות איתנה, אריכות ימים ושנים, שפע כוחות, סייעתא דשמיא בכל מכל כל, וימשיך לזכות את עם ישראל בעוד שנים רבות של תורה, אמונה, חיזוק וקידוש שם שמים (אמן) אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו ברב כזה. 🙏תודה אבא שבשמים!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב היקר. ב"ה הייתה הרצאה מיוחדת במינה. ישבתי על הכסא בלי לזוז. כמו כן האולם היה מפוצץ באנשים וזה עשה לי נחת. איזה כיף שהגעת לכאן. ברוך תהיה ויישר כח גדול (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
לכבוד הרב היקר, רצינו להודות מעומק הלב על הדרשה המיוחדת והמחזקת. ב"ה זכינו לעמוד ולהקשיב לדברי התורה של הרב, ולהרגיש את האור, החיזוק והאמונה שעוברים בכל מילה. הייתה לנו גם התרגשות גדולה לראות את ההשגחה הפרטית — ממש כרבע שעה לפני הדרשה קיבלנו לביתנו את תמונת הרב, כהכרת הטוב על החסד שזכינו לעשות - מאנשים שלא קשורים לקפ"ז - הרגשנו בזה זכות גדולה וסימן משמים. יהי רצון שנזכה תמיד ללכת בדרך התורה, להרבות בחסדים ובמעשים טובים, ושזכות הרב תמשיך להאיר ולחזק רבים. תודה רבה לרב על הזמן, ההשקעה והלב הגדול. מאחלים לרב נסיעה טובה ובטוחה, שילווה הרב בשמירה והצלחה, ויחזור לשלום (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אין מילים, ב"ה הרצאה נדירה!!! נסיעה טובה ובטוחה🙏 (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
שבוע טוב ומבורך, כבוד מורי ורבי אלופי ומיודעי בהקשר לתולעים, ב"ה ראיתי בספר 'אוצר פלאות התורה' פרשת עקב עמוד שעב' על הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבְעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, י) הנזהר שלא לאכול בלי ברכה אין תולעים שולטים בו, דבר פלא כתב ב'שפתי כהן' (קכה) על התורה (כאן): "שמעתי שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת אין התולעים שולטים בגופו, לפי שהתולעים הם מהקללה, שנאמר (דברים כח, לט) "כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתּלָעַת" והברכה היא היפך הקללה, שנאמר (יחזקאל מד, ל) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" הוא הקבר, ברכה גימטריא כרז, שמכריזין שלא יגע בו שום נזק. עוד, ברכה גימטריא זכר, לפי שמזכיר שמו ומברך על כל דבר ודבר שהיה אוכל, ולא נהנה שום דבר בלא ברכה, לזה מצילין אותו מדין התולעים. ועוד, לפי שבשר גופו נתגדל ונתרבה על ידי ברכה, אין הקללה שולטת במקום ברכה. וכן מצינו רמז לזה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת" סופי תיבות ארבע תוי"ן, גימטריא ברכת נהנים להציל מדין תולעים עם הכולל" (קכו) עד כאן המספר פלאות התורה! (לכתבה בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).