אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע
הגמרא (בשבת לא') מביאה: 'שאלה ראשונה שאדם נשאל לעתיד לבוא: 'האם נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?' שאלה ראשונה.
'אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? '
ושואלים התוספות (במסכת סנהדרין ז'): 'מבואר (שם) שתחילת דינו על דברי תורה! וכאן כתוב על משא ומתן?! אז מה, על מה שואלים ראשון?
אין סתירה!
אומר הגאון רבי יואל טייטלבוים "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (באגדות מהרי"ט מסכת שבת לא') הא בהא תליא, שתי השאלות הם באות כאחת, אם שואלים את האדם: 'מדוע לא קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה?'
מה הוא יגיד? הוא יצטדק: 'איך יכולתי ללמוד תורה?! הייתי טרוד בפרנסה! הייתי שקוע עד מעל הראש, הייתי מוכרח לרדוף בזעת אפים מהבוקר עד הלילה! וכשהגעתי הביתה הייתי חייב לנוח!! אזל לי הכוח, לא יכולתי ללמוד'.
אבל איש שנושא ונותן בָּאֱמוּנָה - מכחיש אותו! כי מי שהאמין בקדוש ברוך הוא בעולם הזה, יודע ש: 'אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵירוֹ. - אפילו כמלוא שערה!' (יומא לח, ב) והבורא יתברך מזמין לכל אחד די פרנסה!! והרי כתוב בגמרא (בעבודה זרה ג'): 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִקַּרְנֵי רֵאמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים!'
הגאון רבי ברוך בער ראש ישיבת קמניץ, נהג לומר: 'אם אדם משתוקק לדעת מה דרגת אהבת השם ששוכנת בקרבו? כמה אתה אוהב את השם? בוא-בוא בוא, בוא תבדוק, כמה אתה אוהב את השם? - שיבדוק כמה הוא שונא מעשים רעים! וזה כלי המדידה, ככל שאתה שונא יותר רוע – "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע" (תהלים צז, י) מי שאוהב השם - שונא רע "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע".
וזה גם "רָע" לגזול את השני, לקחת לו, להונות אותו, לשקר אותו - זה "רָע"! אתה לא אוהב שעושים לך את זה! נכון? 'מה ששנאוי לך - אל תעשה לחברך!' (שבת לא, א)
אז אם באים לבחון את מידת היושר שבקרבנו, צריך לתעב כל דבר עקום ולא ישר בכל מעשה עוול.
תזכרו: 'אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים' (אבות ו, ו) לאהוב את היושר, לשנוא את העול. ושנאת עול נובעת מאהבת היושר! מי שמשיג מעלת הישרות, אדם זה יכול להתנהג בכל דרכיו על פי הדין והוא מאנשי אמנה ומאנשים כאלה אפשר לבנות את בית מקדש השלישי במהרה בימינו אמן!
קהל: אמן.