מניין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו?

אמרו במדרש: 'רבי שמעון אומר: 'מניין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו? - שההורגו בעולם הזה יש לו חלק לעולם הבא. והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא!'. 

כי חטא גורם שהאדם יקוצרו חייו וגם יפסיד עולם הבא. אז המחטיא יותר גרוע מההורג, רוצח, הרג בן אדם. אז הוא נטל את חייו מהעולם הזה, אבל לא הפסידו את העולם הבא. כי מה שמגיע לו הוא יקבל. אבל מי שמחטיאו בעולם הזה, אז הוא גם שולל לו את השכר לעולם הבא, מפסידו לעולם הבא, וגם הורגו בעולם הזה. על ידי זה שהחטא גורם קיצור ימים. 

מאיפה למדים את זה? 

שתי (2) אומות קידמו את ישראל בחרב ושתיים בעבירה; אלה שקידמו בחרב - כתוב "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי (כִּי אָחִיךָ הוּא) לֹא תְתַעֵב מִצְרִי (כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" דברים כג, ח) אז אלה "לֹא תְתַעֵב" אותם. 

אבל אלה שקידמו להחטיא את ישראל – "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי... עַד עוֹלָם" (דברים כג, ד). 

אז כאשר אנחנו מתבוננים, רואים שלאדם חסרה ההרגשה הזו, מה שאמרו חכמים: 'המחטיאו יותר מן ההורגו!' שהרי כל אחד רגיש ומקפיד, נוקם ונוטר, אם רק מישהו ייגע או יפגע בו פגיעה כלשהי בגופו, ואפילו אם רק ירים יד עליו, לא פגע. 

אז רואים שאדם מיד מקפיד, נוקם, נוטר. 

אבל כלפי מי שבא אליו ומספר לו לשון הרע על מישהו, אתה לא רואה שהוא מקפיד עליו ולא נוקם ולא נוטר. אדרבא! מטה אוזן ומבקש לשמוע עוד, ושיפרט גם... וזה מחטיאו. אז רואים שאנשים לא מבינים שהמחטיאו גרוע מן ההורגו. 

או מישהו שבא ומבטל אותו מהלימוד. במקרה שהוא כבר מבין, אבל הרוגז כלפיו יהיה פחות ממי שבא להרביץ לו. בהרבה פחות. רואים מפה שלמרות שאנשים יקראו את זה אלף (1,000) פעם, הם לא ירגישו את זה. אין להם הכרה מספיק. 

פעם נתנו דוגמא שאם יבוא ציון ג'לג'לאן (ציון גולן...) לבית כנסת, אז יש לו קול נעים, הזמינו אותו לקרוא את ההפטרה. אבל הוא רשע! מחטיא את הרבים!! הוא מרקיד מעורב!!! והוא שקרן גם גדול!!! כי הוא אומר שלא, 'הוא חזר בתשובה!' שיקר את הרב עובדיה (הרב עובדיה יוסף זצ"ל...), שיקר את כל הקהל, באצטדיון, והכול. הראינו סרטונים איך הוא משקר כל הזמן, עד היום. 

אז זאת אומרת, איך אתה מזמין רשע מחטיא הרבים?! - זה איסור. אבל לא מבינים, לא יכולים להבין: 'יש לו קול נעים, הוא בחור נחמד, יש לו כיפה גדולה, יש לו בית כנסת, הוא מלמד תלמידים...' 

אין שכל! אין שכל!! אנשים עובדים עם רגש. מי שהם אוהבים, אוהבים. זה לא משנה מי הוא. רשע, גנב, זה, פה, שם, יכול להיות כל בן אדם מכל סוג. אין לו שום בעיה. אם יש לו חיבה אליו או משהו, זה לא. מה שהוא בינו לבין השם, - 'מה אני מתערב? מה אכפת לי? מה זה? מה זה?...' 

"וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" (משלי כז, כא) ככה אתה בודק אם הוא רשע. האיש, האיש הזה, שמהלל, שמעלה אותו להפטרה או לא? זה מה שכתוב. רבנו יונה אומר: 'תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, אם הוא משבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, וגם מגנה את העבירות ומבזה את בעליהן. אבל אם הוא משבח מעשים מגונים או מהלל רשעים, הוא רשע גמור שמחלל את עבודת השם יתברך!'.