ארחות צדיקים - הקדמה לספר

הקדמה: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת יב, יג) שלמה היה חכם מכל אדם והוא היה מלך על התחתונים ועל העליונים, (מגילה יא, ב). ואחר שראה כל המעשים וניסה כל הדברים, הודיע לעולם כמה חכמות סתם כל דבריו ואמר: 'סוף של כל דבר הוא יראת השם'. בקיצור איפה נבחן האדם? - 'יראת ה''. 

וכן התחיל בספר משלי א, ז: 'יראת ה' ראשית דעת' וסיים את ספר משלי לא, ל: 'אישה יראת ה' היא תתהלל'. ושלמה היה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים - א י, כז): 'ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים', לו נאה לומר: 'הבל הבלים הכל הבל' (קהלת א, ב) ואין לעסוק אלא ביראת שמים. כל חפצי העולם חריט בריט, רק יראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום אמר (דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך". כל 'מסילת ישרים' שאנחנו התחלנו ללמוד זה על הפסוק הזה. '"כי מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך".

וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא, י): 'ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם'. אלה שעושים ומקיימים את התורה ואת המצוות. ומפני שאנו רואים האדם נבחר ברואי הבורא בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצורתו, שיש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים . זאת אומרת: האדם הוא הברוא הנבחר עלי אדמות והוא מתוקן דהיינו מושלם בצורתו הרוחנית שיש בו נשמה מתבוננת מה היא מתבוננת? היא מסוגלת סוד התחתונים כולם והעליונים כולם.

וכל זה שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם וגם לדעת כל סוד הכוונות של העולם. וכל מה שנברא בעולם הזה הכל לצרכו! אפילו אדם יחיד לכן נברא אדם הראשון יחיד שהוא אמר כל העולם נברא רק בשבילי, כל אחד צריך להגיד. ובעבור זה ניתנה לאדם תורת אמת. אז הקב"ה לא השאיר את האדם בלי מה שעליו לעשות ולהדריכו. [כמו שאדם מגיע לחוץ לארץ רוצה להתמצא במקום יש לו מפה. היום יש מפות משוכללות שגם אומרות לך איפה תחנות דלק ומסעדות ואיפה יש כשר ואיפה יש חרטה וזה ויש גם GPS]] ויש גם ג'י בי עז יש כל מיני] ובעבור זה ניתנה לאדם תורת אמת להורותו הדרך הישר.

כי האדם הוא מאוד חביב לפני השם יתברך, כי אנו רואים שהמלאכים משמשים בצרכי האדם צדיק, כמו שמצינו באברהם אבינו ויצחק ויעקב (בראשית מח, טז): 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים' וכמו שכתוב בהושע יב, ה: 'וישר אל מלאך ויוכל' ועוד מצינו שבא מלאך לעזרתם דכתיב במלכים - ב יט, לה: 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור' ורבים כאלה.

וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא נפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות. איך מודדים מי עלה יותר מחברו? 'כי זה המשיל חכמתו על תאוותו וזה המשיל תאוותו על חכמתו'. זה נשמתו מושלת בגוף וזה הפוך. והולך כל ימיו הממשיל תאוותו במחשכים וממשש כעיוור באפילה.

חמישה כוחות יש באדם: האחד השמיעה, השני הראות, השלישי הריח, הרביעי הטעם, החמישי הוא כוח המשוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר. חמשת הכוחות הללו כולם מעשה האדם ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות. והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מחמשת הכוחות כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה.

לכן, כל אדם הנלבב, בעל לבב, ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה. שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו בתהלים לא, כ: 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'. ואומר 'ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'. והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לה, כמו שאמר דוד בתהלים טו: 'מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק' ושאר העניין שנאמר שם.

וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר ויגיע לחצר המלך. כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה – יזרוק הפסולת ויקח הסולת. יש לו ברירה אדם יכול לברור אז תברור בין הסולת לבין הסולת.

כיצד? יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים ויש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח מאוד ויש שהוא בעל תאווה ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך.

ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר בקהלת ה, ט: 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ויש קצר רוח שדי לו אפילו בדבר מועט ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול ויש שהוא מאבד ממונו בידיים לדעתו. ועל דרכים האלו ושאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לב וכל כיוצא בהן.

וכל הדעות [המידות] – יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו, ככה הוא הברא. ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. זאת אומרת הוא נולד עם נטיה לדעות שעדיין אין בו אבל לכשיתקל בהן הוא יתחבר אליהן. ויש שאינם לאדם בתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים, או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו.

יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר – יהיה רזה, אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי אשר יקח מכל אחד משקל הראוי אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו.

וכעניין הזה במידות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה כשיעורה לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה.

תדע ותבין: מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה ולא יתן אל לבו לשוב ממנה אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות. וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש.

וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, [חולי נפש] ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה או מתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ה, כ): 'הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר'. ועליהם נאמר במשלי ב, יג: 'העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך'.

וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? איך מתקנים נפש חולה או חולי נפש איך מתקנים? ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה במשלי א, ז: 'חכמה ומוסר אווילים בזו'. האוילים מבזים את החכמה והמוסר, 'אויל' ר"ת: אכול ושתה יאמר לך. 

יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפוש דרך הטוב ואינם יודעים מה טוב להם וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה ואינם משיגים כל ימיהם. וזה העניין מחמת שני דברים הוא:

האחד - שאינו מכיר חסרונו ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה: אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה ומחפש מעשה הטוב – לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו.

זה כמו אחד הגיע לראש העין שאל איפה משפחת ג'יספן? אמרו לו ליד משפחת חמדי והוא מכיר את חמדי? אז איך ישיג את ג'יספן?...

ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר. איי איי איי מסכן. למה? מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי או במקום הנכון.

ועל זה נאמר במשלי י, כ: 'כסף נבחר לשון צדיק' מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף – זה האיש קרוב להיות ניזק בעניין המשקל והכסף. כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים, גם יקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא יקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים – מכל אלו יבוא לידי טעות.

או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל במשקל ובכסף ומסתכל בו כראוי – אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דימה 'לשון צדיק ל - כסף נבחר', כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה ולהסיר תערובות הסיגים ממנו ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלוקים, כדכתיב (משלי כה, ד): 'הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי' כשיסירו הסיגים אז יהיה הכלי צרוף.

ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע: זמן אחד אוחז במנהג זה וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר וככה יעשה לעולם. רבים מן הסוג הזה יש לא מצליחים להחזיק בדבר אחד לאורך זמן, לא עקביים לא מתמידים לא מתמסרים, מתלהבים - כמו שלהבה עולה בהתחלה לגובה ואח"כ דועכת ככה הם נראים. וככה יעשה לעולם. 

והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר ואינו יודע דרכה ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה לכן הוא משתומם: פעם אחת ילך דרך אחת ויחזור ויתעה בדרך אחר וכן בשלישית וכן ברביעית. ועל כיוצא בו אמר החכם בקהלת י, טו: 'עמל הכסילים תייגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר'.

לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא, ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים ולהודיעם בחינת הכסף ולהורות להם דרכים הישרים למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, מהי המסילה הזאת? יראת שמים, שזהו סוף כל המעשים. וזוהי השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב בדברים י, יב: 'מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה'. ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה.

אתם שומעים? כל מעשה שאדם יעשה ממעשה המצוות בלי יראה אינו נחשב. מעשים שאינם נובעים מיראת שמים זה מעשים שנובעים מחשבונות זרים. כי אם לא יראת שמים מנחה אותו הוא לא עושה לכבוד ה' ולשמו - אז מאיזה סיבה אתה עושה! סתם הרגל? מי חייב אותך להרגל זה? 'ככה הורגלתי' אז אתה עושה בלי הבנה ואתה לא יודע למי עושים, אז מה אתה עושה? מעשה קוף בעלמא. חקיין ואם זו לא הסיבה אז מה הסיבה? בשביל שאנשים יכבדו אותך יגידו בחברה שאתה אדם דתי ואתה אדם כזה או ואחר ואתה לא רוצה לאבד את החברה שאתה נמצא בה וכן ע"ז הדרך, זאת אומרת: כל מעשה מן המצוות שיעשה בלא יראה אינו נחשב. 

לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות – צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה. כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות וזה דומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות, אין ספק כי בהינתק הקשר – יפלו כל המרגליות. כך היראה היא המחזקת כל המידות ואם תתיר את קשר היראה – יבדלו ממך כל המידות טובות. וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות. כי כל המידות טובות ורעות – החכם יכול לעשות הרעות לטובות והכסיל יעשה מידות הטובות לרעות.

ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו. כגון המתגאה במעשיו ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. עליו אמרו חכמים: 'אין לו חלק לעולם הבא'. מה אבל יש לו הרבה מצוות! 'אין לו חלק לעולם הבא'. איפה הוא איבד את זה? בזה שהוא מתגאה ובזה שהוא מתכבד בקלון חברו.

זוכרים שלמדנו ברבינו בחיי שיש 'גדול מכל העוונות'? זה המתגאה! מפסיד הכל. 'ותועבת ה' כל גבה לב'. 

והאיש ההוא דומה למה? דומה למי שממלא חבית יין משובח ויש בתחתית החבית נקב קטן – אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו. כך המתגאה הזה: אף על פי שהוא מלא תורה - יאבד הכל על ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה!

שימו לב עכשיו משפט המחץ ועכשיו יתפרשו לכם כל הקושיות: 

'אז איך זה יכול להיות? אז עכשיו זה זה? אז מה הוא לא יודע? אז מה אז מה כל ה - אז מאים הנה: 'ומעטים הם בעולם המכירים האמת'! [הוא מדבר על הדתיים לא על החילוניים] יש שאין חכמים להכיר, שימו לב: וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם – כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה! זה ברור. יש שהוא חכם ונטבע בתאוות העולם מנעוריו, טבוע בתאוות העולם מנעוריו. עד שיָשים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע. זה נקרא 'חכמים להרע'. כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו וקשה לו מאוד להימלט מפח יקוש העוונות. 'לא יכול לא יכול לא יכול אתה יודע כמה ניסיתי לא יכול לא יכול'! אין לא יכול לא רוצה אין לא יכול. 

ויש שיש בו חכמה להכיר וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים ומתוך כך הולך במחשכים. אז אדם יכול ללמוד גמרא תוספות רש"י והוא ידע ויבין ויתמצא ויתמחה והכל, אבל רחוק רחוק הוא מלהיות חכם אמתי, למה? כי לא הולך ללמוד על תיקון מידותיו 'נזם זהב באף חזיר' ודומה למי שיש לו מטמון בביתו ואינו יודע המטמון ומוכר הבית לאחֵר.

תארו לכם רואים אותו מסתובב מסתובב, אז אנשים אומרים לו תגיד נדמה שראיתי אותך כבר כמה פעמים עברת ברחוב אתה מחפש מישהו? אומר כן אני מחפש איזה כתובת, מה הכתובת? לא הוא אומר אני אמצא לבד. איזה טיפש מטופש - שעה הוא מסתובב הוא לא יודע למצוא ואומרים לו בא ניתן לך את הכתובה והוא אומר: 'לא לא אני אמצא לבד אל תגיד לי אל תגיד אני יודע לבד אל תגיד לי, אני לא צריך אותך שתסביר לי אל תסביר לי אני יודע לקרא לבד אני אמצא אל תדאג'. העיקר שלא יגיד לו מישהו משהו, ח"ו שהוא ישמע מאחרים? אוי ווי, לכן אתם רואים אנשים טיפשים שבשעה שהדרשן מדבר הם יעני אברכים חשובים הם תופסים ספר וקוראים 'כאילו מה הוא יכול למכור לי בכלל'. והרי אמרו חכמים 'אין בית מדרש ללא חידוש' אפילו אם אני אגיד אותו דבר עכשיו אותו שיעור עוד פעם אחת - יהיה משהו אחר. אפילו לומדים אותו דבר אין דבר כזה שאין חידוש. אבל אנשים לא רוצים ללמוד מאחרים כאילו זה גנאי גנאי.

התבונן כי האדם ברוב מידותיו – זו משונה מזו וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן ויצר הרע מסייעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. יצר הרע אומר: בטח מידות זה דבר טוב זאת! על מה הוא מצביע על הפחותה. 

והוא דומה לאדם שהולך במדבר ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהילחם עם כל אחד ואחד ואם יעלים עיניו רגע אחת – יטרפוהו המזיקים!

עכשיו תארו לכם בא אחד עם נשק ואומר 'אתה רוצה עזרה שרהי... אחסל אותם'? אומר לא לא אני אסתדר אני אסתדר אל תדאג! מה תסדר יא - אהבל אתה יכול עלך אריה? אתה יכול על זאב אתה יכול על ברדלס על על מה אתה מדבר? כבר קרעו לך חצי מהגוף עוד אתה שומע אותי לפחות אתה רוצה שאני ירה בהם לרסס אותם? לא. אני התחלתי עם זה אני ימשיך אני... זה טיפש מטופש שאין כדוגמתו.

כך האדם מידותיו רעות כגון: תאווה, גאווה, שנאה, כעס וכיוצא בהן – והן מתגלגלות בלבו תמיד, קורעים אותו קורעים אותו כל המידות! ואם יתעלם ולא יתקנם – יעקר מלבו אור האמת וימש חושך.

ובא אחד ואומר לו 'בא אני אלמד אותך אורחות יושר בא אני יציל אותך אני כבר עברתי את זה! אני אסתדר. הוא יכול להיות בלי לב אין בעיה הוא יודע שיש היום בטריות, אפשר לשים היום קוצב, אדם מכני ועל זה נאמר בתהלים טז, ח: "שוויתי ה' לנגדי תמיד".

האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות. כי כל הבריות ביום היוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם ישר ביום הראשון, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו וגם כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החכמה ולהבין דרכים טובים כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה. אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו. אם הלוח הזה ביד טיפש – ישרטט עליו שרטוטי הבלים, עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד. כל הלוח. 

אבל החכם יכתוב עליו סדר ענייניו וצרכיו וחובותיו ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו ויגיע לתועלת גדולה. 

היה ילד שגדל ביער ואתם יודעים מה היה אתו בסוף? מצאו אותו אחרי שבע שנים הוא היה כמו זאבה, זאבה גידלה אותו הוא היה רץ כמו זאבה ממש התנהג כמו זאב, גדל ביער זאבה מצאה אותו אימצה אותו וככה הוא נהג כמוה וזהו.

ש: ...

הרב: יש דברים כאלה ביוטויב יש לפעמים שאתה רואה אריות שלוקחים כבש לידם או כל מיני דברים כאלה יש יוצאי דופן.

ש: ...

הרב: לא זה להראות שיכול להיות 'שגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' 

כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר ויכתבו עליו חקוקי הבל ואוון וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו עליו מכתב אלקים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד שיזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו במשלי י, ג: 'קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך'.

עוד אמר שלמה במשלי כ, יא: 'גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו' זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראית בהם מידת בושת ומקצתם העזות ומקצתם נוטים אל התאווה, [שמנמנים] ומקצתם נוטים אל מעלות טובות.

ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות – הם היו בימי הילדות והשחרות; אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. אתם רואים אנשים שמחפשים אופנועים וזה וזה וזה אז היה להם גם כשהם היו קטנים והם עושים הן הן הן הן... ואלה שיש להם אופנוע ים - הן הן הן אותו דבר. 

והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה כי נוח לקבל להם ואין בהם כוח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות

והם דומין לטס כסף שהיה טמון בקרקע והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו – צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו ונשקע בעמקי המידות הגרועות – צריך ללטש את שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולהרגיל בעבודה, עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו.

זה הספר נקרא "ספר המידות" והוא נכתב ונחתם בטבעת החכמה [זה הספר הזה ספר אורחות צדיקים - זה ספר מלוכד בעצם] ללמד לאדם דעת, להיות הספר הזה בידי כל איש לכלי אומנות, לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו. כי האומן אשר בידו כלי אומנותו – יוכל לעשות מלאכתו. אבל כשאין בידו כלי אומנותו – לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך.

הלוא תראה: מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות ואינו יודע ערכם ושוויים – לא ידע מה לקנות בכל אחת עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך וגזר עליה שלא להוציאה.

אם אתה רואה בן אדם שמדליק סיגריה עם שטר, אתה אומר זב טיפש מטופש מי מדליק עם שטר? ובן אדם יכול להדליק את כל התורה שלו עם הגאווה. שורף את הכל! עם הגוואה! שורף את הכל! זה מפגר. בשביל מה להתגאות אתה מפסיד הכל! לא מבין. 

אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה לדעת ערכה אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה – יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא יכנס. זאת אומרת: לא להשתמש במידות הרעות.

נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערך ויוציא מה שפסל המלך – אין ספק שיגיע זה להיזק גדול.

ואתה בני, קח המשל הזה הנמשל על רב מידות שבך, יש גדולות ויש קטנות, תשקול כל מידה ומידה בפלס חכמתך עד שתדע ערך כל מידה ומידה ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להיזהר בהם, שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל היזק ועונש. 

לפעמים בגאווה לצורך גבהות בעבודת הבורא צריך, זה במידה קטנטנה. כמו ששמים פפריקה שמים פלפל קצת לא יותר מידי אח"כ זה חריף שורף.

ובזה תגיע אל השלמות ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך.

ועתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם ותועלתם ונזקם. וכוונתינו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר ושישתדלו הפתאים לדעת את טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עוד שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, להורות שבטי ישורון עדת החסד.