אורחות צדיקים - שער הדאגה
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום לעילוי נשמת
אמנון בן שלמה מידעי
ומאור גוזי בן משה מנוחתם עדן
בלחש
אמן
גבולה שלמה ברחמים רבים מהרה לכלל עם ישראל, אמן ואמן
אסתר בת היות
תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף, הצלחה בכל מכל כל ושפע רוחני וגשמי
לה ולכל משפחתה,
אמן
אורחות צדיקים
שער הדאגה
הדאגה זו עמידה רעה בכל ענייניה
והיא ניכרת על הפנים
כך כתוב וירא אותם והינם זועפים
וכתוב מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה
ואמר אחד מן החכמים
איני מוצא כלל באנשי נפשות העליונות
סתימן דאגה
הדואג על עולם זה להשיג מאומה הוא מגונה מאוד
והיא לא נמצאת כלל באנשים הבוטחים בשם ומאמינים בו
אז מי שהוא בעל נפש עליונה לא תראה עליו סימני דאגה
אדם שדואג על משהו שהוא רוצה להשיג בעולם הזה
זה מגונה מאוד
אנשים שמאמינים ובוטחים בשם
ומאמינים בו
לא נמצאת בהם דאגה
הדאגה והיגון הם מכלים הלב ואת חולי הגוף
אנשים מתים מדאגות
והדאגה הרעה שבכל הדאגות
הוא שירדוף אחר העבירות
ובעת שלא ימצא כל חפץ ליבו דואג ומצטער
כמו נרקומן שלא משיג סם,
אז הוא הולך להתפוצץ.
אדם שיש לו תאוות, הוא לא משיג אותם,
אז הוא דואג ומצטער.
הדואג על עולם הזה הוא רחוק מאוד מן התורה והמצוות ומן התפילה.
לכן צריך לחוש מאוד לתקן את המידה הזאת, להסיר אותה ממנו.
להסיר יגון
הוא דאגה.
זה הסמ״מ והלמ״י.
ואין צורך להאריך ברעתה, כי כל הטובות הבאות מן השמחה
הן ההיפוך מן הדאגה.
אז כנגד הדאגות
צריך להחליף את זה בשמחה.
זו שמחת אמת שהכל מאת השם לטובה.
אבל,
צריך להתבונן גם כי יש בדאגה דרכים טובות.
כמו שאמר הנביא, מי יתאונן אדם חי גבר על חטאיו.
עוטה צריך להגדיל יגון בלבבו ולהתענח במרירות הלב
על זה שהוא מרד נגד יוצר הכל?
על זה ודאי צריך לדאוג.
אם הפסיד דינאר,
אז קשה בעיני אדם.
ואם איבד את עושרו ויצא נקי מן חסר,
עלו נפשו עליו תאבל.
וכן,
על הצרות,
כאבו נצח ויגון בלבבו.
יותר ראוי
שיצטער מכל זה וייאנח
על שאמרה נגד השם יתברך
ולא זכר חסדיו וטובותיו עליו.
זאת אומרת, כשמאבדים כסף מצטערים ודואגים.
כשיורדים מנכסים לגמרי, עוד יותר גרוע.
וכשמתלווה לזה גם צרות גדולות, וואי וואי וואי, כמה אדם דואג.
וכל זה כאין וכאפס נגד מה שצריך לדאוג ולהתאונן.
על שאמרה,
את פי השם,
וגם לא זכר את חסדיו וטובותיו עליו.
עכשיו עוד דבר.
צריך לדעת כי מדרגות התשובה,
הכל לפי עוצם היגון.
תשובה בלי שאדם מצטער על משהו.
עשה, זה לא תשובה.
זה לא אומרים בפה, אני מצטער וזהו.
אלא מדרגות התשובה לפי עוצם היגון.
היגון בא מאת טוהר הנפש,
הנשמה העליונה.
ועל כן מקובל היגון והדאגה לפני ה' על זה.
נשוב בתשובה.
משל לזה,
מלך אשר הכעיסו אותו ילידי ביתו הקרובים אליו,
והם מאצילי הארץ הנכבדים,
ייתן להם יותר חנינה וחמלה מחמלתו על מי שהם רחוקים ופחותים בעיניו.
לכן יחמול ה' ברוך הוא על הנשמה,
שהיא מצטערת ודואגת על חטאותיה,
כי איך היא קרובה אליו?
הנשמה,
חלק אלוקה ממעל.
וכן אמר דוד,
אדוני,
נגדך כל תאוותי
בהנחתי ממך לא נסתרה.
הדמעות,
באו מן היגון והדאגה.
אז זאת אומרת, זה חשוב להגיד את זה לפני ה'.
מה ה' יודע עד כמה אדם יש לו יגון בלבבו על מעשיו הלא טובים.
והנה שערי דמעות לא ננעלו.
ככתוב,
פלגי מים ירדו עיניי,
על לא שמרו תורתך.
יש מפרשים שדוד המלך אומר את זה שהעיניים שלו לא שמרו על התורה,
ועל זה ירדו פלגי מים.
פלגי מים זה כמו...
איך קוראים לזה?
מה פעל?
ויש אומרים שפלגי מים ירדו עיניי על אחרים שהם לא שמרו תורתך.
כשהוא רואה אנשים שהם עוברים על התורה,
אז הוא בוכה על זה.
וכתוב, כי עווני אגיד,
אדאג מחטאתי.
אז רואים שזו מעלה גדולה בשעה שחוזרים בתשובה.
יהיה עליה מלא יגון בדאג.
על מה שהמרו את פי השם.
ולעולם ייקח יגון בלבבו על מה שעבר,
וידאג על העתיד, ברוחניות, כן?
וירא תמיד שמא לא השלים את חוק התשובה.
על זה נאמר, אשרי אדם מפחד תמיד.
אפילו אם היה עכשיו זכאי וצדיק גמור,
יירא לעולם שמא יבוא חטא לידו.
כך מצינו אצל יעקב אבינו.
אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא שמרתיחה בכל אשר תלך,
הבטחה,
היה ירא שמא יגרום החטא.
ואז ההבטחה לא תתקיים.
וכן אמר דוד, לולא האמנתי לראות בטוב אדוני בארץ חיים.
מה זה לולא האמנתי לראות?
אף על פי שהוא היה יודע בעצמו שהוא חסיד גמור,
הוא פחד
שמא יגרום החטא ולא יבוא לנועם הצדיקים.
ועוד דבר, לעולם ידאג שמא אין עבודתו מקובלת לפני המקום ברוך הוא.
לא צריך לדאוג, זה ברור שרוב בני האדם,
אין עבודתו מקובלת לפני המקום, כי הם זורקים את העבודה כלאחר יד.
מצוות אנשים מלומדה על זה אחריו הבית.
בשם מהו מאותם שנאמר עליהם, מי ביקש זאת מאתכם רמוס חצרי?
בא לבית הכנסת, מדבר בית הכנסת, לא מכוון בתפילה, ראש שלו במקום אחר,
זורק ברכות בלי סתימת לב, בלי כוונות, בלי שום דבר.
מי?
מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?
ודאי שאדם צריך לדאוג על זה.
והיה מעשה בחכם אחד שראה אדם אחר דואג.
אמר לו, אם דאגתך על עולם זה,
ימעט השם, יתעלה דאגתך.
אם דאגתך על עולם הבא,
יוסיף השם ברוך הוא, דאגה על דאגתך.
דאגות לעולם הזה לא צריך לדאוג.
דאגות על עולם הבא, כל הזמן צריך לדאוג.
מי יודע?
אנחנו מדברים בצדיקים.
מי יודע?
שתי דרכים לפניי.
איני יודע באיזה דרך.
כמו לכין אותי, אומר רבן יוחנן בן זכאי,
או לגן עדן או לגיהינום.
וואו!
מי שלמד את כל התורה וקיים את כל המצוות ועשה הכל בכל מכל כול,
והוא מודאג.
זה הדרך.
לעניין עולם הבא ורוחניות צריך לדאוג שאנחנו לא משלימים מלאכת שמיים,
וגם אם משלימים,
אם היא נעשית כראוי,
כפי שצריך לעשות.
אז בענייני עולם הזה אין מה לדאוג, הכל מזומן,
הכל מתוכנן,
הכל ביד השם,
ואין בידינו לא להוסיף ולא להוריד.
אבל בענייני רוחניות זה רק בידינו,
הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.
וזה צריך להיעשות בשלמות,
בשמחה,
בזריזות, בשבע עשרה מעלות.
הדאגה גם מועילה לעניין התורה,
שיחזור תמיד
על מה שלמד,
שמא ישכח, ויש לנו איסור פן ישכח,
פן תשכח.
הדאגה מועילה לעניין גם שלא לריב עם אדם חינם.
למה?
כי צריך להיות ירא שמה ישיג אותו היזק מן המחלוקת.
אבל כשאדם קם ללמוד בלילה,
לא יירא משדים בקומו ממיטתו.
ויחשוב,
כמה הולכים יחידים בלילה ולא היה להם היזק.
הרי כתוב שלא יצא אדם יחידי בלילה.
למה יכול להיות ניזוק?
ממה ניזוק? משינים.
אבל רואים שהרבה אנשים הולכים ולא ניזוקים.
אז אתה שקם בלילה ונשאר בבית ולומד תורה, או שאתה הולך לבית המדרש, אתה תיזוק?
אז אל תכניס לך דאגה מיותרת, כאילו, העיקר בשביל לא ללמוד. איך אני... איך ארי ברחובות?
ואם יש לו רב,
וחסיד
שהוא רחוק מעירו,
לא יימנע מללכת שם ללמוד משום פחד הדרכים,
כדרך שאמר יעצל, ארי בחוץ, בתוך רחובות, אירצח,
אירצח, בואי.
אלא יחשוב שרוב העולם הולכים ואינם ניזוקים,
כך גם הוא.
לא יימנע מחמת הפחד,
כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים.
טוב דבר!
בכל הדאגות וההיגונות יכוון לשם שמיים.
מת לא מת,
יתאבל ויבכה ויצטער,
כי אולי מת בעבור שחטא,
ובעבור אבות בנים מתים,
והנה הוא כאילו הורגו,
ויעשה תשובה, ויעשה גדרים,
ויתחנן הבורא יתברך.
אם מת אדם כשר,
יצטער ויבכה עליו.
ואותן הדמעות,
הקדוש ברוך הוא סופר אותן וגונז אותן בבית גנזיו.
ככתוב, שימה דמעתי בנודיך על לא בספרתך.
הקדוש ברוך הוא יש לו נוד של דמעות,
מהן ספורות.
ואם יש צרה,
כגון רעב,
בדבר,
או שאר פורענויות וכיוצא בהן,
לעולם ידאג שמעוונותיהן גורמות את העניין.
אל תתלה באחרים,
תחשוב אולי אתה גורם.
כי עכן מעל בחרם לבד.
ונפלו כמה אלפים.
כמו שכתוב ביהושע זן.
וישוב לשם ברוכו כפי כוחו.
או כמו שאמר יונה, בשלי היה שר.
והעוני החשבון יישבר.
היו יכולים למות שם עשרות אם לא מאות.
אבל הוא אמר, זה בשלי היה שר. הוא תלה את זה בעצמו.
הלוא מצינו שאליהו לא דיבר עם רבי יהושע בן לוי שלושה ימים.
הוא היה רגיל אצלו כל יום.
עבור שאריה אכל יהודי בתוך שלוש פרסאות קרוב לעירו.
זאת אומרת, במרחק 12 קילומטר ממנו.
כי היה לו לבקש רחמים שלא תהיה תקלה סביביו.
ואם זכותו לא עמדה והוא לא התפלל,
אז זה בו תלוי.
למה אותו אדם נהרג בסביבתו?
בגלל שהוא לא התפלל.
שלא תהיה תקלה סביביו.
אז אליהו לא נראה אליו שלושה ימים.
אז הוא שאל אותו אחרי זה, למה לא באת?
הוא אמר לו, בגלל זה.
אז אל תתלה באחרים,
תתלה בעצמך, יכול להיות שאתה הגורם לכל הבעיות.
לכן נפחד תמיד מאלו העניינים.
לכן מצינו, כשהיה רעב שלוש שנים בימי דוד,
הוא חיפש באיזה עוון בא רעב.
בסוף מה הוא מצא?
שבגללו בא רעב.
הוא מחפש מה הגורם,
בסוף מתברר שהוא הגורם.
לכן בכל תקלה,
ידאג שמא מחמתו באה.
נו, ואם יש לו מזל טוב ושלווה,
ידאג שמא הוא אוכל בעולם הזה את העולם הבא.
מה פתאום שהקדוש ברוך הוא ייתן לך כל כך הרבה טוב וכל כך זה?
אולי משלמים לך את כל השכר של העולם הבא בעולם הזה.
ואם הוא עני מיוסר בייסורים,
ידאג
שמא העוני והייסורים פרי עוונותיו,
בעוד הקרן קיימת לו לעולם הבא.
זאת אומרת, הוא עוד עלול לשלם עוד ועוד.
כי זה לא בא סתם, שום דבר לא בא סתם.
הכל בא מידה כנגד מידה.
ואם ביטל מדברי תורה,
מחמת העוני והייסורים ידאג עוד יותר.
זאת אומרת,
יש לאדם עוני ויש לו ייסורים,
אז לאן הוא צריך לברוח?
על התורה.
מי יכול להגן עליך?
התורה.
ואם הוא ביטל מדברי תורה, מחמת העוני והייסורים,
ידאג עוד יותר.
למה? גם זכויות הוא לא מייצר.
וגם מה שהוא חייב לעשות הוא לא עושה.
והתירוץ הוא לא תירוץ.
כמה היו גדולי עולמי, עניים רודים ממש,
יצאו גאוני עולם.
לא התייחסו בכלל לעוני.
אם הוא חכם בתורה,
יש לו לדאוג.
מה הדאגה?
שמא לא יהיו מעשיו לפי חוכמתו.
שמא לא יהיו מעשיו לפי חוכמתו.
ואם אינו חכם,
ידאג על זה.
כי אינו יכול להעמיק בשורש החסידות,
איך הוא יגיע למדרגות טובות, כמו במסילת ישרים.
ואם מכבדים אותו, ייזהר,
שלא ישמח בכבוד ההוא,
אך ידאג שמא באותו כבוד הוא כבר מקבל שכר.
כמו בעלי הגלימות.
מה זה בשבילם? עושים טקס מיוחד.
נשים את הגלימה.
אולי בזה קיבלו כבר את כל שכרם.
ואם הוא חכם
ונבזה בעיני העולם,
אשמח בזה.
אשמח בזה.
אין ניקיון יותר טוב מזה.
אבל יש לו דאגה אחת שהוא כן צריך לדאוג.
שאם מבזים אותו,
אז אין העולם מקבלים תוכחותיו.
אז ישתדל שלא יהיה הוא הגורם
להיות מבוזה,
כי בזה הוא יפסיד,
שלא יקבלו תוכחותיו.
מצד אחד ירוויח, מצד שני יפסיד.
אבל אם זה לא באשמתו,
וזה מקנאה
ומשנאה, כמו שאחי יוסף
על חינם שנאו וקנאו,
אז הוא לא מפסיד, הוא נהיה מלך שמונים שנה.
עוד טובות הדאגות וההנחות,
כמו שמובא בתנא דבא אליהו, פרק ד',
כל חכם וחכם מישראל,
שיש לו דברי תורה לעמיתו,
הוא מתענח על כבודו של הקדוש ברוך הוא,
בעל כבודם של ישראל שנתמחת,
ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים,
בעל בית המקדש,
בעל הישועה שתצמיח בקרוב,
בעל כינוס גלויות,
השם ברוך הוא משרה בקרבו רוח הקודש.
לכן, נדאג ויבכה על התורה שנשתכחה,
יאנח על ירעי השם ברוך הוא אשר נמאסו,
יתמרמר על מיעוט חסידות ועל ישראל עם השם אשר נדרסים ברגן,
ויעלה את ירושלים.
ארוז שמחתו ויזכה לראות בשמחתה ככתוב שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה.
אז אנחנו רואים שאומר שער הדאגה שהדאגה היא קשה מאוד,
מידה רעה ברוב ענייניה ורואים אותה על הפנים של הבן אדם,
מכל מה שלמדנו,
מתי היא רעה כשדואגים על ענייני עולם הזה,
תאוות, עבירות,
הפסדים,
צרות, ייסורים,
גשמים בעולם הזה, שם הדאגה היא גרועה ומראה שאין לך ביטחון בשם,
ואתה לא שמח בגזירותיו ולא שום דבר, ואתה לא מאמין בכלל וכולי.
הדאגה מצוינת בכל ענייני הרוחניות שמנינו,
ואדרבא, ככל שתרבה,
הרי זה מעולה,
זו השמירה הכי גדולה בשביל שהאדם לא ייכשל.
נסיים במה שמסיים,
השם ברוך הוא ברוב רחמיו,
יזקנו להיות מן הרואים בכבודה של ציון,
דכתיב כי עין בעין יראו בשוב אדוני ציון,
ואומר,
ונגלה כבוד אדוני,
וראו כל בשר יחדיו,
כי פי אדוני דיבר, אמן.
הכל ידעוך והכל ישן חופה,
והכל יאמרו והכל יאמרו, הקדוש כאשר,
הכל ידעוך והכל ישן,
והכל יאמרו והכל יאמרו,
אין קדוש כאשר,
הכל יאמרו והכל ישן לחוף,
והכל והכל והכל יאמרו,
אין קדוש כאשר, הכל יאמרו,
והכל ישן לחוף,
והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשן.
תזכו למצוות.
הריני.
מכוון לקיים את צורך הכבים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומה נפשו יש חסד דאורייתא קבל את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא
ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש יהיו שפתותיו ודובר.