ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' פרק ו מה שיעשו חברת מחזיקי הדת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ספר חומת הדת, פרק ו'

החפץ חיים.

בפרק זה יבואר מה שיעשו החברה, מחזיקי הדת.

ראשונה לכל אודות תורת השם ונכלל בזה עניינים הרבה.

דבר ראשון,

לעניין תינוקות של בית רבן,

לזרז אבותיהם ומוריהם שילמדו חומש עם פירוש רש״י כדורות שלפנינו,

ולא כאשר עשו המחדשים,

וכמו שביררנו כל מאמר דרך התורה.

אז חברה של מחזיקי דת צריכה לדאוג לעניינים האלה.

דבר שני,

שלא יתעצלו ללך בחדרים על כל פנים יום אחד בשני שבועות,

לנסות את הילדים בלימודם, דהיינו לבחון אותם,

וכן להתעמת שלא תיפסק לימוד הגמרא מהחדרים, מתלמודי תורה.

דבר שלישי,

לעשות ישיבה בעיר אפילו רק מעשרה בחורים,

ויחזיקו אותם במזונות,

דהיינו לקבוע להם ימי ארוחותיהם,

שכל יום אוכל תלמיד במקום אחר, בבית אחר,

אבל ישגיחו על הבחורים שלא יימצא בהם מינות,

דהיינו שלא יתערבבו בחבורה כאלה שיש בהם מינות, יקלקלו את כל החבורה.

זו חברה של מחזיקי הדת, כן?

דבר רביעי,

לזרז זה המון לתורה.

דהיינו שעשו חברה לזה לגדולים וכן לבחורים.

דבר חמישי, שיזרזו לעניין שמורת שבת,

הן לעניין ההדלקה בזמנה והן לעניין היציאה מבית המרחץ שלא לאחר עד אחר שקיעה.

וכן כל המלאכות של שבת ומה שיהיה בכוחם לעכב שלא לעשות,

יעקבו.

והחפץ חיים בעצמו היה דואג בערב שבת ללכת אצל החנויות,

שיקדימו לסגור את החנויות גם בהיותו זקן.

דבר שישי,

שיהיה להם עת מיוחד ללמד בחבורה בכל יום ללקות שבת.

זאת אומרת,

כל יום ללמוד ללקות שבת.

אי אפשר שאדם שלא ילמד ללקות שבת כראוי שלא ייכשל בחילול שבת,

כי רבו הלקותיה מאוד מאוד.

דבר שביעי,

שיהיה להם זמן מיוחד פעמיים בחודש להתיישב על אודות תיקוני החייל הנזכרים לעיל.

אז כל שבועיים לעשות סיכום,

מה עשינו בתחומים האלה שדיברנו בהם.

דהיינו,

שהתינוקות ילמדו חומש, אימפרוס רשי,

ושלא יתעצלו ללכת פעמיים בשבוע לבחון את התלמידים,

שלא תיפסק הגמרא מהחדרים ותלמודי תורה,

לעשות ישיבה, שיהיו בה לפחות עשרה בחורים,

להחזיק אותם במזונות,

לזרז את ההמון לתורה שעשו חברה לזה, לגדולים ובחורים,

לזרז לעניין שמירת שבת,

עניין הדלקה בזמניו יצאה מבית המרחץ, שלא לאחל אחר שקיעה,

וכן כל מלאכות של שבת ומה שיהיה בכוחם לעכם שלא לעשות יעקבו,

שיהיה עת מיוחד ללמוד בחבורה בכל יום ללכוד שבת,

שיהיה להם זמן פעמיים בחודש להתיישב ולסכם מה הם עשו.

לבד כל אלה,

להתחזק שיהיה בבית המדרש שיעור קבוע לבעלי בתים

לדף גמרא ופרק משניות.

ואם בשניהם אין ביכולתם, כל מה שכתוב פה שמחזיקי הדת צריכים לדאוג,

זה כל אחד מאיתנו מה צריך לדאוג בעצמו אם הוא יכול לעשות כזאת, ואם לא, שהוא בעצמו יעשה,

עם עצמו.

אז דף גמרא ופרק משניות.

ואם בשניהם אין ביכולתם,

יהיה על כל פנים למשניות לחוד או לשיעור שולחן ערוך.

כלל הדברים, לא יהיה בית המדרש ריק מתורה,

וממילא יתחזק כבוד השם בעולם.

אם בית המדרש יש בו תורה, זה מחזק את כבוד התורה.

דבר תשעי, לעשות סעודה בכל חצי שנה,

אלה מחזיקי הדת.

ולשמוח על שזיכם השם להיות ממזקיה רבים.

סעודה שזכו להיות ממזקיה רבים כל חצי שנה.

שמעתם? לא סיום מסכת,

סיום תקופה.

והעיקר בכל הדברים הנאל, לזרז את העולם רק בנחת ובדברים טובים,

לא בכעס,

ובזה יקובל דבריהם.

ואם לא בפעם הראשונה, יקובל בפעם השנייה.

דבר עשירי,

להתבונן גם כן על יתר ענייני הדת,

כגון על ענייני הכשר הבשר ועל ענייני הטבילה.

דהיינו, לראות שהמקווה יהיה נקי וחם,

ואם לא יוצא מזה קלקולים גדולים על ידי זה.

וגם להראות אם האישה עומדת על הטבילה,

ולהודיעה דינים הנחוצים ביותר לטבילה,

ולספירת נקיים,

ושיהי תאמר זה לאנשים.

דהיינו, בלנית לעמיד.

וכשמגיע ימי הפסח,

להתבונן על אפיית המצות שיהיה בהכשר.

והנה באיזה שנים מלפנים היה יכול לתקן כל הנזכר לעין,

הרב שבעיר לבד.

אבל כיום, בעוונותינו הרבים,

בהרבה מקומות אין בכוח הרב לבד לתקן.

אם לא, שיעזרו הבעלי בתים היראים.

ועל כן,

מוטל החיוב גם עליהם מסוים בדבר הזה.

ובכל העניינים שיראו לתקן.

זאת אומרת,

יראו להשתתף עם הרב שבעיר הזה, ויהיה דבר על שמו,

ועל ידי זה יצליחו במעשיהם.

אז זאת אומרת, כיוון שהם הופכים להיות חבורה של מחזיקי הדת,

אז תהיה להם הצלחה במעשי ידיהם.

אז כל בן אדם שיכול להתחבר למי שפועל למען עניינים של חיזוק הדת,

אשריו ואשרחלקו.

אפילו אם יימצאו איזה אנשים בעיר,

שילבינו את פניהם עבור זה ויאמרו,

מה זה?

רבנים חדשים נמצאים עלינו, גם אתה נהיית רב.

מכל מקום, אל יפול ליבם על זה,

כי גם מלפנים,

כשרצה השם לשלוח איזה נביא שיוכיח לעום על דרכיהם,

היה גם כן התנאי,

על מנת שיהיו מחרפים אותו ועל מנת שיהיו מגדפים אותו ואת הכל יסבול.

אל תחד מפניהם, היה אומר הקבוצה ברוך הוא הנביאים.

בעיקר, שיקבל העלבון ולא יענה אותם ולא יתרפא ממעשה בעקבות זה.

ויהיה שכרו גדול מאוד לעולם הבא שקיבל עלבון עבור מצוות השם יתברך.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

הנעלבים ואינם עודים,

שומעים חרפתם ואינם משיבים.

עניהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

וכלל אמר לנו הכתוב,

אם תבקשנה חקסם וכמת מונים תחפשנה אז תביא נראית השם ודעת אלוהים תמצא.

והנה,

בענייני הכסף אנו רואים כשהאחד מחפש אחר איזה עסק כדי לחיות נפשו ונודע לו איזה מסחר שיכול להרוויח ממנו.

מי הולך ומשתדל בזה כדי להשיגו?

וכשרואים אותו הסוחרים הגדולים,

מצוי הוא שמלחיגים עליו ואומרים,

הידעתם את פלוני?

גם הוא נעשה סוחר.

ומכל מקום דרכו של עולם הוא שאינו מתרפא בשביל זה במעזר.

אם לועגים עליו שהוא נכנס למסחר אז מה הוא יפסיק?

בגללו יש לעגות.

סוחרים לא רוצים מתחרים.

אז הם מלחיגים עליו, נשבור אותו.

אבל לא מצאינו שאדם יתרפא בגלל שמלחיגים עליו.

הוא משיג את העסק,

הוא מרוויח ממנו.

ובהמשך הזמן נעשה סוחר גדול ואין המלחיגים ממנו כלל.

למה?

קיבל מעמד,

היה עקשן,

הצליח.

ושאדם מתנהג כן בענייני העולם הזה.

שהוא רק חיי שעה בלבד.

אז אם אדם מתנהג ככה בשביל חיי שעה בלבד,

על אחת כמה וכמה בענייני חיי העולם הבא,

בוודאי צריך להתמודד.

וגם המלעיגים לא ילעגו עליו רק פעם ראשון ושני.

בהתחלה צוחקים עם בעלי תשובה,

מתחילים.

גם אתה בנביאים?

גם אתה חוזר בתשובה?

אבל זה פעם, פעמיים, שלוש וכו' וכו'. בסוף מי צוחק על מי?

בסוף באים אדם ושואלים לו, תגיד, תגיד, מה עושים כשיש ככה?

מה עושים ככה?

נהיה הרב.

אבל בהמשך הזמן ייתן השם את חנו בעיני הכל ויהיו הכל רצויים ממעשיו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל המוכיח את חברו לשם שמיים זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא.

ולא עוד אלא שמושכים על האוחות של חסד שנאמר חן ימצא.

הנה כל הדברים האלה שכתבתי,

אפילו שכולם נחוצים ממה,

מכל מקום,

אם רואה שאין יכול לתקן את כולם, כי עם איזה פרטים מהם,

וגם זה לא לכל העיר,

כי עם איזה אנשים, מכל מקום לא יתרפא מזה.

כי גם אם הוא עניין אחד ולאיש אחד,

גם כן הוא מצווה רבה.

כל שכן,

עם מספר אנשים, ובכמה מצוות אשריו אשר חלקו.

והקדוש ברוך הוא לא יקפיד עליו אחרי שהוא עשה כל מה שמוטל עליו.

וכלל אמר לנו הכתוב,

כל אשר תמצא איתך לעשות בכוחך, עשה.

עוד כלל אחד בענייני עבודת השם יתברך, שאנו צריכים להראות לכול,

שאין אנו מתביישים בעבודת יוצרנו ובקיום תורתו.

וכבר אמר דוד המלך, עליו השלום,

ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

ובאמת, מה שאירע כמה פעמים, שמלעיגים מאיזה איש שירא וחרד ועוסק בתורה,

הוא מפני שאינם מבינים כלל מהו תורה.

הגם שאומרים בעת הגבהת התורה, וזאת התורה אשר שם משה,

על פי השם ביד משה,

אבל אינם יודעים כלל את עוצם קדושתה ועניינה נורא מאוד,

ועל כן אין לעג שלהם עכשיו לכלום.

בעל ייפול להם האדם על זה.

ודבר זה דומה לאחד שדר בכפר והיה מפורסם

לסוחר גדול בענייני העמדת מזון לחיל המלך,

חיל אספקה.

ונשמע עליו שקיבל סך עצום מהמלך על מפעליו,

וביקשו אנשי הכפר שיראה להם את הסך שהשיג מן המלך,

והם חשבו שהביא איתו שקים מלאים כסף וזהב.

ויהיה עוד לדבריהם,

ויראה להם השטר אשר קיבל מן הממשלה על מפעליו,

והנעיגו עליו.

ובעבור זה הנייר היה כדאי לך, כל העמל והתלאה הזה, כמה שנים?

אנו שמענו עליך שאתה קיבלת סכום עצום,

ויהי בעיניהם כמתעתע.

ויען להם, אוי, אנשי וער,

ברבע מן השטר הזה אני יכול לקח כל הרכוש אשר בכל הכפרים שסביבותיכם.

אנשים כפריים,

טיפישיים,

הם מבינים כסף זה ערימות,

והם לא מבינים שיש צ'ק,

צ'ק בנקאי,

שיכול להכיל כל סך שבעולם.

הם לא מבינים.

הם לא מבינים שבתורה זה רק נייר כאילו, כן? נייר, אין לי נייר.

לא יודעים שכל מחמדי העולם וצפונותיו,

הכול נמצאים בתוך השטר הזה.

אבל מה זה? זה רק ניירות.

מה זה? ניירות. מה הדברים? ניירות.

ככה זה.

אנשים שלא מבינים את התורה זה כמו הכפריים האלה,

שאם הם לא רואים ערימות של כסף הם לא מתפחלים.

והממשל בפשיטות, כי ידוע מה שכתוב במשלי, יקרה היא מפנינים,

בכל חפציך לא ישבו בהם.

אמרו חכמים, זיכרונם לך, כל אבנים הטובות המרגליות שבעולם,

אם תאסוף אותן עכשיו, ערימות.

קח את כל הבנקים שבעולם ביחד.

כל זה מה שיש,

ומה שיש אצל אנשים.

כל אבנים הטובות המרגליות שבעולם לא ישבו בדבר אחד מן התורה.

מה זה דבר אחד מן התורה?

עוד אחת מן התורה שאתה לומד.

אני אומר, תנא דבי אליהו,

חד-עשרה אותיות,

כל אחת שקולה כנגד תרייג מצוות,

מצווה אחת שבע כמו כל העולם כולו.

אם אדם עושה מצווה,

אם ייתנו לו כל חללו של עולם בשכר המצווה, לא שילמו לו.

מגיע לנצח פה?

מה? מגיע לנצח פה? מה זה נצח פה?

לפעמים אני פה, אני אגיד,

לא מגיע לנצח, אני פה בעולם הזה, הכל שלי.

לא יודע, מה זה העולם הזה? זה אפס אפסים. אתה לא יכול אפילו להיענות אם יהיה לך את כל העולם. מי יהיה לך את כל העולם? מה אתה עושה?

יש לך עכשיו, אני אמרתי לך בטאבו את כל העולם. מה אתה עושה?

אולי לא לבד.

אתה לא לבד פה, מה שאתה רוצה. אני שואל אותך, כל העולם שלך.

מה אתה עושה עכשיו?

נהנה, מה זה מה לעשות? מה נהנה? מה עכשיו חסר לך?

איך?

מה, מה, מה נהנה?

הבנתי.

מה זה נהנה? תאוות אתה רוצה? מה אתה, בהמה? עבדתי, העולם הזה. מה זה העולם הזה? איזה תאוות אתה רוצה? מה עשה לך?

מה, חרדי לא יכול לאכול, לשתות, לרקוד, לשמוע, לתייר? מה לא יכול?

איזה תאוות? מה אתה מתכוון? איסור של בהמות? כאילו, להיות כמו בהמה, כמו גוי? מה אתה רוצה?

איזה תאוות?

מה אתה רוצה? כמו ישמעאלים? להיות מצוי אצל אנשים קטרנגונים? מה אתה רוצה?

מה, מה, מה, איזה תאוות?

מה אנשים רוצים בכלל?

קח את כל העולם, הנה כל העולם שלך עכשיו, מה תעשה? יש לך מדינה ועוד מדינה ועוד מדינה.

כל יום מייצרים לך כסף, ביליונים, מה אתה עושה?

מה, אתה יכול לנסוע יותר מהר באוטו?

יהיה לך הליקופטר, כל הזמן תטוס, נו, תהיה חרגול באוויר, נו.

מה עכשיו?

נו, אז מה?

מה, למה, מה תעשה?

חוץ מהמושג שחל עליך שאתה עשיר, מה אתה עושה?

מה, שאתה תחלק כסף?

נגיד, שאתה יכול לחלק כסף?

בכסף שלך, אם אתה נותן את המעשרות,

אז מי שיש לו את כל העולם צריך לתת בדיוק כמוך,

נגיד, חמישית מכל ממונות.

אתה תיתן חמישית ממנות כמה שאתה משתכר, ואתה בדיוק כמוהו.

הקבוצה ברוך הוא לא מצליח אותך יותר ממה שיש לך.

אז מה אתה, מה המעלה?

אז על אות אחת אם יצאו לאדם חללו של עולם זה כלום.

הרי נבוכדנצר היה רשע מרושע שאין כדוגמתו.

כשהוא הגיע לגהימם עשו הפגנה.

לא מוכנים שהוא יהיה שם.

כזה רשע.

נו, אז הרשע הזה,

שלוש פסיעות פסח לכבוד השם יתברך ובסכר שלוש פסיעות, שלוש פסיעות,

הוא קיבל שלטון על כל העולם.

הוא ובניו שלוש דורות על פסיעה לכבוד השם קיבל את כל העולם ממש בשליטה, כל העולם רעד ממנו ככה.

אין מי שהיה מאוים בעולם יותר ממי שהיה בדורו של נבוכדנצר.

והיה רוכב על אריה ונחש כרוך על צווארו.

וכמה היה הגובה שלו? אמה.

זהו, קינלי פלוס.

וכל העולם רועם ממנו. יש שאומרים שהיה טפח,

שזה היה הגודל שלו.

עשרה סמטים.

מה אתה זה? פצצת אטום זה החלקיק הקטן שבחומר וכל העולם רואה ממנו.

טפח זה הרבה.

מכל מקום אדם צריך להאמין.

חללה של העולם.

הוא התגייר?

לא התגייר.

הוא רק הלך לכבוד השם, ולא לשם שמים.

זה הגבול שבהכרה שלו הוא הבין שזה נכון לשנות במכתב,

להקדים את השם לפני חזקיה המלך.

זה הכול.

זה הכול.

וגוי ערל, רשע, מרושע, רוצח המונים וכו', קיבל.

אז מה מגיע ליהודי?

אתה באת עכשיו לפסיעות. כמה פסיעות הגעת עד פה?

מה מגיע לך על כל פסיעה?

חללה של העולם?

מה זה? כלום. לא התחלת.

הנאות. הנאות העולם. מה הנאות העולם? מה הנאות העולם?

מה אדם צריך? יש לך...

הכל, הכל בכל בכל בכל. הדבר הכי גדול שיש לך זה חוכמת התורה.

אז אומר, יקריי מפנינים וכל חפציך לא ישבו בה. ואמרו חכמים זה לא נכון, כל אבנים טובות ומרגנות שבעולם.

לא ישבו בדבר אחד מן התורה.

וכל שכן מי שזכה, שלמד כל סדרי משניות,

עוקב עם הסחטות מן הש״ס,

ועכשיו תלמד שבעת דפים ביום.

ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש?

דחד ירית מסכתה חדה ירית עלמא חדה.

כשאתה זוכר ללמוד מסכת אחת אתה זוכר ליירש עולם אחד.

מגיע לך עולם שלם בעולם העליון.

שמעת?

יש שי עולמות שמקבל כל צדיק צדיק.

וגם כמה מאות

אלפי מלכי השרת יש לו שנבראו לו על ידי תורתו.

אתה יודע כמספר שאני אמרתי ביליונים ביליונים זה לא מצוות רק,

זה מלאכים שנבראים לך.

כשתגיע לעולם האמת

ביליונים של ביליונים של ביליונים של ביליונים מלאכים מלווים אותך לדין.

הרשעים שמגיעים לעולם האמת מלווים אותם. ביליונים של ביליונים של ביליונים שחורים.

מלאכים שחורים.

תתאר את הצורות הכי מפחידות שאתה מכיר.

אלה הולכים איתם.

ואתה עם מלאכי השרת שנבראו ממצוותיך.

כי בלימוד התורה אתה מייצר ביליונים של ביליונים של ביליונים של מלאכים.

נו, טוב או לא טוב?

בשקל וחצי מנוי באתר שופר ביליונים של ביליונים. תקרא בגינזי המלך מאחוריו.

אתה יודע כמה חודש נכנסו לאתר שופר?

שש מאות שלושים אלף איש.

ביל גייטס. יותר מביל גייטס, לא נערוך. ביל גייטס יכול לעבוד אצלנו שמש לעשות ספונג'ה.

יוניק שלוש מאות אלף בערך.

יוניק זה יחידים.

כתובת אחת.

אבל יש חוזרים.

שש מאות שלושים אלף.

עלייה מחודש שעבר, ארבע מאות שלושים,

שש מאות שלושים. אז הרב הצליח לחנך שמי שאוהב את השם, שישלם.

לא, זה בלי עוד התשלום.

הרי אפשר להיכנס לאתר גם בחינם בשביל לקרוא את כל מה שרוצים וזה. רק סרטים יש להם בעיה להשיג.

מכל מקום זה זיכוי רבים שאין כדוגמתו.

גינזי המלך.

עד היום הוצאנו חמישים מיליון עותקים.

עכשיו כל אחד קרא רק מילה.

בממוצע זה ארבעות יום.

200 מיליון

כפול תרייג.

כל זה, אם קראו מילה,

מילה. אם קראו שורה,

אם קרא עמוד,

אז מי שלא שותף במפעלים כאלה מפגר כלכלית.

אבי, יש לך חבר שהוא לוקח ביום שישי באוטובוס, עובר עם גינזן?

כן.

ומי שמחלק את זה גם, זוכה גם מי שמפיץ את זה, מי שמכניס את זה.

כל דבר, אתם לא יודעים להיות סוחרים.

אתם סוחרים בנדל״ן, סוחרים בזה, סוחרים פה.

טוב סחרם זה סחר כסף.

אין סחר יותר טוב, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

אבל ניש צייכל.

אז כשאתה לומד מסכת נברא לך עולם.

וגם כמה מאות אלפי מלאכי השרת שנבראו על ידי התורה שלך.

וכידוע שכל תיבה ותיבה היא מצוות עשה בפני עצמה.

כמו שכתב הגאון משנה ירושלמי.

כתוב בתלמוד תורה כנגד כולם.

אז מצווה של תלמוד תורה.

במילה אחת שאתה לומד, אתה מקיים מצוות תלמוד תורה.

אז כנגד כולם, כנגד תרי״ג.

והם אוהביו לנצח,

כל המלאכים שנבראים ממך.

כמה יש לו לשמוח על זה.

ולא יחוש ללעגם כלל של אלה שלא עגים.

היה בן אדם אחד רשע,

רשע גדול.

זה סיפור שראיתי בהתחלה, בהתחלה.

רשע גדול שבזמן שלמה המלך אמר שאין לו תקנה.

והנה יום אחד הרשע הזה היה גשמים.

הוא בחיים שלו נכנס בית כנסת.

בגלל גשמים לא הייתה לו ברירה,

אז הוא רץ רץ ולא היה לו מחסה רק בבית כנסת.

נכנס לבית כנסת וגשם זרעפות,

אז הוא לא היה חייב להישאר שם. בינתיים הוא שמע את הרב מעביר שיעור ומדבר דברי תורה.

הוא קרע את אוזנו ככה ומקשיב,

שומע דברים ונמשך,

מתיישב,

התחיל ללמוד.

למד שעה שם עד שהגשם יפסיק.

והבן אדם הזה השתנה.

התחיל לבוא עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד והשתנה לגמרי.

ויצא לשלמה המלך לראות אותו עוד פעם,

ונדהם,

איך יכול להיות שהאיש הזה ככה?

למה כשהוא ראה אותו, כשהוא בהתחלה ראה סביבו מלאכי משחית,

בהסתכלות שלו, של שלמה המלך, החכה מכל אדם,

ופתאום ראה אותו,

כולו מוקף מלאכים לבנים.

איך זה יכול להיות?

שאל אותו על פה של דבר, סיפר את הסיפור שפעם הוא הלך ונתקע בזה וזה וזה.

מה קרה?

הציור הוא ככה, בן אדם רשע, כולו מוקף מלאכי משחית שחורים.

יושב ללמד תורה,

התורה מייצרת לו עכשיו מלאכים, מלאכים, מלאכים, מלאכים,

אז המלאכים האלה שנוצרים דוחקים את אלה השחורים.

הוא מרבה עוד תורה,

עוד יותר, עוד יותר,

עד שהם נעלמים, נעלמים, לא רואים אותם.

ואם הוא עושה תשובה כמו שצריך, הוא גם בטל אותם,

מוחק אותם,

delete.

זהו.

המאור שבתורה מחזירה למותאם.

כשאדם לא יזלזל, כשאומרים לו תלמד תורה,

זה לא איזה מין קנס, זה לא יזלזל, הוא לא מבין אפילו מי הוא פועל.

אדם בשעה שלומד תורה הוא משנה בעולמות גזרות,

הוא מבטל גזרות,

הוא מוריד שף על העולם, אפילו יחיד שלומד,

כל שכן בחבורה,

כל שכן בארבע וחצי,

כל שכן לפני הנס, שמחבר לילה ויום.

חוט של חסד משוך עליו כל היום.

דברים אדירים.

אבל היצר הוא לא יודע להראות לאנשים,

תן לי עולם, תן לי, מה תן לי? מה יש לך בעולם?

מה יש לך?

היום אני נהנה מכל העולם. העולם לא שלי, ואני נהנה ממנו יותר טוב ממה היה שלי.

למה?

אם זה היה שלי הייתי צריך לדאוג כל הזמן.

עכשיו שאלה שלי הוא יותר משלי.

אני הולך לאיזה מקום שאני רוצה בעולם,

ואני לא אחראי עליו.

אם פה קרה נזק אני אעבור למקום אחר.

אם פה היה ככה מה אכפת לי? אם הפסידו שם זה מעניין אותי, זה לא שלי.

אבל אני יכול לבחור לאן אני הולך, מה אני רוצה וכו' וכו'.

אז מה אני צריך? מה, חמץ עניין לי בכל מקום?

נוף זה אני יכול ליהנות ממנו בכל מקום?

מה הבעיה?

מה שאדם רוצה יכול להשיג. רק תעבוד את הבורא ותשיג את הכול.

תעבוד את הבורא ותשיג את הכול.

אני צריך משהו היום?

מה שאני רוצה אני יכול לקבל.

מה שאני רוצה.

מה זה בלי עין הרע?

אתה יכול לעשות כמוני.

לא צריך קנבי, תעשה כמוני.

אדם שעושה את רצון הבורא,

כל השערים נפתחים בו בעולם.

אני רוצה לטוס עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו לטוס, לחוץ לארץ, על המקום, מסדרים לי כרטיס,

מחקים לי שם עם אוטו, רק טבו.

צריך משהו? אני צריך כסף? אני לא צריך כסף.

שום דבר לא צריך.

מה שאני רוצה.

מה איך זה נהיה?

פשוט.

עושים רצון הבורא והקדוש ברוך הוא עושה מה שהוא הבטיח.

מקצוע רע

כל אחד יכול אבל אנשים טיפשים הולכים לחפש להם אתם מבינים מקצוע רע

חושב שמשם הוא יביא את האוצרות

נו אז כמה תרוויח? חמש? עשר? עשרים? שלושים?

ארבעים אלף? חמישים אלף?

במושגים כאלה כבר אין לך מה לענות אפילו

זהו

אתה תשען על שתי מיטות?

כן?

מה תעשה?

כמה תאכל?

שמונה שמיצלים?

מה?

מה, מה, מה, מה, מה ישתנה?

חוץ מזה שאתה תדע שיש לך בכיס כאילו כסף, נו.

לנסוע, לטרטר, כאילו זה, מה, מובי, מה?

ג'ננה בקיצור.

עוד כלל אחד בענייני עבודת השם יתברך.

שהיינו צריכים להראות לכול שאין אנו מתביישים בעבודת יוצרנו וקיום תורתו.

כי יש אנשים צעירים

כשנוסעים על הרכבת ויושבים גויים כנגדם,

מתביישים ללבוש תפילין

ומבטלים את המצווה על ידי זה.

מחוץ לארצות היום צריכים שעות לנסוע ממקום למקום.

מתביישים לקיים מצוות,

אבל אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה.

האם יתבייש שר הצבא לשא את אות הכבוד שנותן לה המלך?

תראו, בכל הכנסים שנפגשים שמים פה את כל אותות המלחמה ואת כל הדרגות ואת זה, ואפילו יש כאלה שיש להם פה, כמו המלצר שיוריד להם כמה חוטים,

כמו המצרים,

תראה מה שאומר לכם,

והכל שופוני כמו טווס, ומי שאין לה אותות שם פה איזה חתיכת,

איזה משהו כזה לבן שיבצבץ לו פה, כאילו איזה ממחטה,

שאם יהיה לו אז הוא יעשה ככה, אז הולכים או שמים פה איזה סיכה כזאת, כמו ראש הממשלה ביבי, יש לו איזה סיכה כזאת, חרטאה.

כמו ילדים.

אז הוא אומר, אבל אם ייתן לו,

אם הוא יהיה שר צבא,

נהיה לו אות כלות שנתן לו המלך?

הוא יתבייש לכם עם זה?

מה לא, התפילין זה אות שהקב' ברוך הוא נתן לנו פאר על ראשנו וכתב את שמו עליהם?

שם, שין, דל, יוד.

ובן אדם מתבייש עם זה?

אתי בני ונחמיה בביי,

קשרתם לאות.

ובשביל זה אנו זוכים לעתיד לבוא, להתעטר בכתר של הוד על ראשנו.

כמו שאמרו חכמים, ועתיד לבוא, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.

הנה זה הפרט,

הוא מצוי רק אצל כללי הדעת,

שאין המצווה חשובה כל כך בעיניהם.

ועל כן, על ידי דמות קהל,

מתבטלת אצלם המצווה.

כשאדם מניח תפילין הוא כבר לא זוכר מה הוא עושה.

מניח תפילין.

הוא בכלל מבין שהוא שם את האות הכי מפואר שהקבוש ברוך הוא הסכים לתת לנו?

בעולם מבין את זה בכלל.

אבל יש עוד פרט אחד שמצוין בעוונותינו רבים אצל כמה אנשים,

שמחבים מחביאים כנפי כסותם עם עציצית במכנסיים מפני הבושה.

וגם זה לא כהוגן,

כי לפי אשכנזים הולכים עם עציציות בחוץ,

שנאמרו ראיתם אותו.

אז אלה שמחביאים, מתרעם עליהם החפץ חיים.

וגם איך יכול לקיים וראיתם אותו אחרי שכל הזמן טבונים במכנסיים?

לפי הספרדים הורידיתם אותו, זה כשרואים אותם בהתחלה מספיק לי כל היום.

וציירתי רק פרט אחד ומצאו עוד ארבעה עניינים כיוצא בזה.

כגון שיש אנשים שמתביישים לשא פאת ראש ומקצרים אותם כל כך עד שלא נשאר מאומה.

הפאות, הפאות.

אנשים שמתביישים לשא פאת ראש ומקצרים אותם כל כך עד שלא נשאר מאומה,

ולא נכנס בכלל הקפת פאת ראש לכמה פוסקים.

אלא בכלל שמורידים

את אחת משלוש במכונה ויש להם בעיה שהם עוברים על לא תשחית

ועל כל סערה מתחייבים 39 מלכות.

עכשיו תעשו חשבון כמה יש לכם שם בכל צד,

תכפילו.

מה? שלוש מה? מספר שלוש במכונה.

צריך שיישאר חצי סמטין כדי שיכול לאכוף את הסערה אל שורשה.

זה השיעור בשביל לא להשחית, מתחת לזה זה נקרא משחית.

בכלל העניין פאת זקן,

מתחילה מספרים אותו במספרים כי אין תער,

ובסוף בא לידי גילוח ממש.

אלה שמגלחים את הזקן שלהם,

גם כן, אם זה מספרים כאין תער,

יש את הצד היותר עבה ויש את הצד היותר צמוד.

תמיד יש אחד על גבי השני.

אז זה שהוא למטה יותר הוא צמוד.

וזה כאין תער כל כך דג שהוא מוריד כמעט עד השורש,

וזה עבר אבל תשחית גם כן על מספר הסערות שיש לו פה.

אז לכן, אלה שמורידים במכונה צריכים לדעת במה מותר ומה אסור, אבל המון המון פוסקים אוסרים בכלל בכלל בכלל להוריד זקן.

בכלל.

למה?

כי לפי רש״י זה בתער, אבל יש הרבה פוסקים שאומרים שזה לא...

עצם ההשחתה, מה אני אקח ומה אני אחרת.

יש כאלה שפוסלים גם בסם,

ויש בזה עוד איסורים.

לא ילבש גבר שמלת אישה, לא מטעם,

השחתה, אלא לא ילבש גבר שמלת אישה. ויש אומרים מצוות, בחוקות הגויים לא תלכו.

ויש מפני מרית העין.

בקיצור, זה לא פשוט.

וכשאדם מגדל זקן,

אז הוא מקבל חמש פעמים מצוות עשה לפי החפץ חיים,

שבנו העיד,

שהוא היה אומר שיש בזה חמש מצוות.

חמש מצוות בחמישים שנה כל יום זה תשעים אלף מלאכים שנבראים לך רק בזקן.

אתה לא עושה כלום.

בלי לעבוד.

זה שאתה מחזיק אותו עליך, זהו.

נו, אז לא שווה?

אוי לנו שכך עלתה בימינו,

שמתביישים במצוותיו של הקדוש ברוך הוא, באים על ידי זה ללאווין גמורים.

ואפילו אצל שלומי אמוני ישראל, גם כן מצוי באהוברנותינו הרבים,

שמתבטלות כמה מצוות מפני הבושה,

כגון שיש כמה בעלי בתים שיש להם פנאי באמצע היום ללכת לבית המדרש ללמוד,

או על כל פנים ללמוד בביתם,

ומתבייש מפני הנכנסים אצלו שיראה אותו לומד.

ובאמת ולהיפוך צריך אדם להתהלל בזה.

כמו שכתוב, הוא תהילתך והוא אלוהיך.

ראינו שאדם צריך להתהלל שזכה לעבוד ליוצר הכל.

וכתוב, עוד התהללו בשם קדשו.

ורוצה לומר שאדם צריך להתהלל על שזכה לעבוד בשמו יתברך,

אשר בשמו יצר כל העולמים.

כמו שכתוב, כי ביה ה' צור עולמים.

וכמו שאדם שמח, בעת שזכה בגורל,

בהגרלה כמה אלפים רובל כסף, ואינו מתבייש להראות לכולם את הרווחים הגדולים שלו, שזכה לזה.

ככה לא יתבייש אדם בצפינין ובציצית,

וכן בלימוד התורה ובכל המצוות.

יש עוד הרבה עניינים שצריך אדם להראות לכול שהוא שמח בעבודת יוצרו,

כגון אם יש לו שיעור קבוע בבית המדרש ללימוד.

אז הוא צריך להתאדם, להגיד

אני לומד, אני לומד שיעור, תבוא לשיעור.

אמרתי לכם אתמול, כל אחד יביא אחד,

יביאו פחות אחד.

והגמרא שלו מונח בביתו,

ואין מזדמן לו איש שיביאנו לא יתבייש לשא אותה בעצמו.

שאנשים פוחדים ללכת עם ספר ביד, אוי ואבוי, יחשבו שהוא לומד.

הוא מפחד, הוא מתבייש.

הפוך, כי צריך להראות לכול שזה כבודנו.

כמו שאמרו זכרוננו לך בסוכה, אדם יוצא מביתו.

בשוק לולבו בידו.

צריך ללכת כל מקום עם המצווה ביד.

שכל זה מראה על חביבות המצווה.

וכשבנו הקטן רואה את זה שאביו מחבב את המצוות בעיניו,

גם הוא כשיהיה גדול יחבב את המצוות של השם יתברך.

אז מעשה אבות סימן לבנים.

וכתוב מאן דרחם רבנן אביאללה בנין רבנן.

מי שאוהב את החכמים יהיו לו בנים חכמים.

זו לא סגולה אלא פשוט הבן ראי שאתה מכבד את החכמים אז הוא ישאף להיות חכם.

אם הרי שאתה מחבב שחקני כדורגל אז הוא יהיה שחקן כדורגל.

וביחד אני אברך לשאול מהפך.

הצעה כזאת זה כל ספין.

חיכה אחת בנט ומצוות.

וביחד נורא אביה דין גדל ויתקדש מרבב.