ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' פרק טז | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרק ט״ז, חומת הדעת, החפץ חיים.

בו יבואר שצריך האדם ללמוד מהנהגת העולם ולהתחכם בתורה.

כתוב בתורה,

כתוב בפסוק

מאויבי התחכמני מצוותיך כי לעולם הנה

בעברו על דרך ששמעתי בשם חכם אחד,

שצריך האדם ללמוד ממנהגו של עולם,

שבני השרים,

אפילו שיש לאביהם חצרות הרבה ועבדים ושפחות,

ואף על פי כן תשוקתם ניסה למרחוק,

לבתי ספר מיוחדים לבני השרים,

להתרגל שם בעבודת המלך,

לדע בעצמם את תכסיסן והנהגתן,

ועל ידי זה יוכל אחר כך לעלות להיות שר לאנשי הצבא.

לפעמים צריך לשהות שם זמן רב ולהתייגע בעבודה זו עד שיצליח להשיג איזה מעלה ממעלות אלה.

והנה כשישאלו לנו למה אתה צריך להתייגע כל כך, אם ישאלו אחד מהם,

למה אתה צריך להתייגע כל כך?

וכי בבית אביך חסר לך שום דבר לאכול ולשתות

בכל אשר תאווה נפשך וללכת לבתי תיאטרון וכדומה?

יענהו כי התענוג הזה הבל לעומת התענוג שייוולד מיגיעתי,

כי אני מקווה לעלות מעלה-מעלה.

עד שבהמשך הזמן להיות שר על פולק שלם ואפשר שיעלה עוד להיות גנרל וכדומה.

וישאלו אותו עוד,

אפילו אם תצליח לזה, מה יהיה?

והוא עונה,

אפשר שמזה אני אהיה שר גדול על כרפס שלם?

וישאלו אותו, נו, ומה יהיה? אפילו אם תזכה לזה,

והוא עונה, מזה יוכל לעלות למדרגה אשר לא ישווה לה כל תענוג,

שהוא יהיה בחינה גדולה על החיל.

בדרך וכמה פעמים, שהמלך בעצמו יבוא לנסות את חילו,

וכשאצליח,

שימצא המלך את אנשי החיל שלמים במלאכתם,

בוודאי יישא חן בעיניו ויכבדני נגד כל בני החיל וייתן לי גודל תשואות חן,

והכבוד הזה

לא ישווה לו כל תענוג.

אז כל הסיפור

שעשה הוא רוצה להיות שר,

אחר כך גנרל,

אחר כך רמטכ״ל,

ואז יבוא המלך

ויבחן את הצבא ויראה שכולם שלמים ומוכנים וערוכים,

אז יכבד אותו וייתן לו תשואות חן וכבוד.

הוא אומר,

זה שווה כל תענוג שבעולם.

ועתה ראה, אחי,

עם הכבוד הזה,

שהוא אלף ספקות, אם יזכה לזה בכלל.

ואפילו אם יזכה לזה,

זה רק לפי שעה, בשעה שהוא מתכבד מפיו.

וגם מצוי כאן פעמים שמתבטל הכבוד אפילו בימי חיי המלך.

כגון שהוא הולך למלחמה ואינו מצליח, לא הצליח בקרבות,

או שהוא נעשה חולה וכדומה,

או שהמליכו את בנו של המלך

והוא אינו נושא חן בעיניו בכלל.

מאחר כל זה ידוע שכמה בני אדם נותנים נפשם,

אולי יזכו לכבוד המדומה הזה.

אם כן,

כמה אנו צריכים להתחזק למצוות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולעמול בתורתו.

אשר על ידי זה בוודאי

יזכה לכבוד גדול אשר הקדוש ברוך הוא בעצמו יכבד אותו.

וכמו שכתוב, כי מכבדי יכבד,

זה לא ספק,

זה ודאי.

והכבוד הזה נורא מאוד,

שהקדוש ברוך הוא בעצמו יטייל עמו בגן עדן.

כמו שכתוב,

אם בחוקותיי תלכו,

רש״י אומר שתהיו עמלים בתורה ואת מצוותיי תשמרו והתהלכתי מתוככם.

פירש רש״י ומהספרה דהיינו שאטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם.

אז אם אדם עמל ויגע בתורה מובטח לו שהקדוש ברוך הוא יטייל איתו יחד בגן עדן.

איך אמר הקדוש ברוך הוא ירבעם בן עמאן?

ירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטיין יחדיו בגן עדן.

אתם שומעים?

וכמה מתכבד האדם על ידי זה לפני רבבות אלפי מלאכים ונשמות.

ברעותם שהאדם נשא חן בעיניו כל כך.

וגם הכבוד הזה הוא לא לפי שעה.

כי אם לנצח.

כי מלאכותו של הקדוש ברוך הוא הוא לנצח.

כמו שכתוב, ה' ימלוך לעולם ועד.

וממילא עבדיו שומרי בריתו יהיו גם כן מכובדים ומאושרים לנצח.

כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם.

הקדוש ברוך הוא לא משקר כמו בני אדם והוא לא מתחרט על מה שהוא אומר.

כי תענוגי עולם הבא הם נצחים.

ובזה מבואר עכשיו הכתוב שהתחלנו מאויביי תחכה ממני מצוותיך.

עם אויביי שעוזבים את התורה ורודפים אחרי הכבוד והשררה והמעמד.

שהולכים כל חייהם להשקיע 35 שנה להיות רמטכ״ל.

בשביל שאולי פעם יבוא איזה ביבי אחד ויגיד לו כל הכבוד,

כל הכבוד לצה״ל.

בשביל זה הוא סיכן את חייו כל ימיו וטרח ויגע.

בשביל הכבוד הזה,

אז מה הכבוד רבותיי של מי שהשקיע 35 שנה בלימוד התורה הקדושה,

והקדוש ברוך הוא יטייל איתו בגן עדן לעיני כולם?

איזה טיפישים.

אתה כבר משקיע, אז תשקיע בדבר הנכון.

אז מאויביי תחכה ממני מצוותיך.

ורוצה לומר מהנהגה של אויביי איך הם מתחזקים בעניינים שלהם אפילו רק לפי שעה ועל אלף ספקות.

מזה אני זריז ומתחכם ומתחזק בתורתיך ומצוותיך כי לעולם היא לי כי לעולם היא לי אצל אויביי זה רק לפי שעה אולי.

ופה כי לעולם היא לי מה שאני אלמד מאויביי ואני אחכים מהם אצלי אם אני אלמד מהם ואני אעשה אצל הקדוש ברוך הוא זה יהיה לעולם לעולם היא לי

איי ביי ביי ביי ביי ודע עוד

שיותר צריך עכשיו זה קצת מפחיד

ודע עוד

שיותר צריך האדם לזרז עצמו בקיום אותן המצוות שעולם מתרשלים בהן.

תקשיבו טוב טוב צריך להיזהר מאוד מאוד במצוות שכולם מתרשלים בהן.

קודם כל מצוות שמתרשלים בהן יש להן דין של מת מצווה.

ומת מצווה זה מצווה גדולה וחשובה לאין ערוך.

אבל יש עוד סיבה צריך להיזהר מאוד ולזרז את עצמו בקיום המצוות שעולם מתרשלים בהן כגון לימוד תורה כמה אנשים מבטלים תורה השם מרחם

וגם אלה שלומדים מבטלים תורה

אז ביטול תורה צריך להיזהר בזה מאוד מאוד מאוד שמצוי ביטולה מאוד

ואם נעיין בספר המצוות

נמצא שכמה מצוות עשה מתרשלים העולם בהן

ונראה כמה לא תעשה רגילים העולם המכשל בהם כגון לשון הרע, רכילות, גזל וכדומה

נחזר בזה מאוד מאוד מאוד מאוד. למה?

כתוב פה, כן עוון אבות על בנים,

על שלישים ועל רביעים לסונאי.

הקדוש ברוך הוא פוקד את העוון

של האבות

על הבנים,

על שלישים ועל רביעים.

יעני,

הבן סובל,

העוון של אבא שלו וסבא שלו ואבא של סבא שלו.

אם הוא לשונאי,

אם הוא ממשיך בדרכם,

אם הוא לשונאי.

כתוב אחר, כתוב,

לא יומתו אבות על בנים

ובנים לא יומתו על אבות.

אז מה זה?

אלא כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם,

אם גם לשונאי יש עליו עוון אבותיו עד ארבע דורות.

וכשהוא נוחז מעשי אבותיהם בידיהם,

לא נפקד עליו שום עוון.

אם הוא חוזר בתשובה,

אם הוא נזהר

מהעבירות שהם עשו,

לא פוקד עליו שום עוון.

והנה ידוע,

כשעוון ביטול תורה,

מסתמה גם אבו אבו אבו אבו אבו אבו אבו,

גם כן נכשלו בזה.

וכן, בחטא לשון הרע וברכילות ובגזל.

ואם הוא גם כן לא ייזהר בעניינים האלה,

הלוא ייזכרו עליו גם עוונות אבותיו ארבעה דורות.

מה שאין כן אם הוא יהיה נזהר בהם,

אז לא ייפקד עליו עוונותיהם כלל וכלל.

פה, פה.

פה.

רבותיי, זה לא פשוט.

זאת אומרת, צריך להיזהר מאוד במה שאחרים מתרשלים.

למה?

אם לא נופל עליך תיק של כל אלה שקדמו לך, כי אתה ממשיך את דרכם.

אתם שומעים יהודה?

לא שמעת, לא נורא.

בטח, אין פה צחוקים.

זה לא לצנון.

אבל יש עבירות שתמיד אומרים, איפה שאמרת? מי זה תמיד?

לשון הרע. מי שרוצה לעבור, מי שלא רוצה, יש מירה לפי מחסום.

אתה יכול לגזור על עצמך, רגע, תענית ארבעים יום, תענית דיבור.

אתה רוצה?

תחייך זה מספיק, החיוך הזה מספיק.

זה מסביר הכול.

אתה מוכן? תראה שאתה לא תדבר לשון הרע מילה.

מה זה תענית דיבור? תענית כל היום. תענית דיבור. כל היום? כן.

מה ענות השחר עצות הכוכבים?

והם צריכים לדבר לעשות דברים של כסף.

אפשר לכתוב על פתק.

מה אתם צועקים? אפשר לסמס לו.

הרב פה זה לא עם יענות השחר עצות הכוכבים. תהיה ממש רצוף.

כן.

לא מדברים ארבעים יום רצוף.

מה בדיברתו?

אני עשיתי את זה בהתחלה,

מראש חודש אלול עד יום כיפור.

בשנים רבות לא הייתי מדבר בכלל בשבת.

שישי-שבת, נכנס שישי עד מוצרי שבת, לא מדבר מילה חוץ מדברי תורה.

אין דיבורים. הילדים שלי למדו רק תנועות.

אז זה לא בעיה בכלל, זה תענוג גדול.

זה שליטה אבסולוטית על עצמך.

ואתה מוריד את הגאווה למטה, למה האדם רוצה לענות?

הוא לא יכול לענות.

זהו, שקט, עוד ארבעים יום לדבר.

כל מה שיש לך תגיד בעוד ארבעים.

נו, אז אם אתם רוצים, בבקשה.

מה הרב מבטיח ומה אני אעשה?

מה?

מה הרב מברך אותי אם אני אעשה?

מה שאתה רוצה.

הרב יודע מה אני רוצה.

אני אברך גם מה שאתה רוצה.

אתה מתחיל מהרגע?

אבל דני, יש לי עבודה שאני בשולחן, שאני עושה את זה. אתה לא יכול לדבר עם אף אחד. יותר טוב שתהיה בשקט.

לא, בטלפונים זה גם נקרא מצווה, לא?

מה? כשאתה מדבר איתם על מה? זה לא בטלפונים.

דירורים ודברים כאלה?

אם אתה עושה את זה במלאכה הזאת, כן.

לצורך מצווה, ולא להוסיף מילה לחרוג.

אז אני מהרגע?

ארבעים יום?

כן. ומתי אני רואה את הישועה?

אני מברך מעכשיו.

התחלתי ארבעים. יפה, שתוק עכשיו.

השם יזכה אותך בעזרת השם

לשלום בית אמיתי, אמן, ושיהפוך את לבב אשתך לטובה, אמן, לקבל אותך באהבה. אמן.

זה רציני, בחור רציני, חבר'ה.

משתבח הבורא.

כן.

ראית? הוא קיבל תוכנית, אתם התחלתם לדבר, אה?

עכשיו שימו לב.

בואי ימואר, זה תחנוג שאין כדוגמתו. תשים לב, אתה תראה. זה שליטה אבסולוטית.

פרק יז,

חומת הדעת,

בו יבואר שצריך האדם להתחזק ולעבוד לשם בעודו מזה העולם,

כי אז הקדוש ברוך הוא מצוי לו, מה שאין כן אחר כך.

כתוב בפסוק,

דרשו השם בהימצאו,

קראוהו בהיותו קרוב.

חכמים, זיכרונם וברכה, העירו לנו שזה מדובר על עשרת ימי תשובה.

שאז הקדוש ברוך הוא מצוי וקרוב יותר.

אבל לכוונה זו לבד,

מספיק שאומר הפסוק,

קראו בהיותו קרוב.

מה זה שאמר דרשו השם בהימצאו?

על כן נראה לי שכתוב, מעורר לנו רעיון נשגב מאוד.

והוא שיתבונן האדם תמיד בימי אותו בעולם הזה לדרוש את השם,

כי בעולם הזה יכול למצוא אותו ולדבר איתו בתורה.

כי בשעה שאנחנו לומדים תורה,

הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו גם כן.

מה שאנחנו אומרים הוא חוזר על זה.

וכן קיימת מצוותיו בעולם הזה.

וליתן הודעה לשמועו בברכה עליהם.

ולנוכח,

כאשר ידבר איש הרעהו.

אז אתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא בלימוד, והקדוש ברוך הוא כנגדך.

כי מי שלומד תורה שכינה כנגדו.

וכמו שאנחנו אומרים,

ברוך אתה השם.

אנחנו מדברים אליו בנוכח, ופה נמצא לידינו.

ברוך אתה.

למי מדברים?

למי שנוכח לפניך.

וכן לבקש לפניו

על נפשו.

שימחר על העמונות,

ויזכה אותו להשלים את הנשמה בתורה ובמצוות,

ולעלות במדרגות הגבוהות מעלות התורה.

כלל הדברים.

בעודו בעולם הזה יכול להמשיך כבוד השם יתברך אצלו.

כמו שאמר הכתוב, בכל המקום אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך.

מה שאין כן, כשיבוא לעולם העליון,

שם אין לו רשות לעולם לכל זה.

אפילו שבעולם הנשמות הוא משיג הרבה בכל חלקי התורה שלמד בעולם הזה.

שם ההשגה הנפלאה שהוא משיג,

הוא נמצא בה בגדר תענוג,

אבל לא בגדר מצוות עשה של לימוד התורה.

וגם הוא רק בעניינים שלמד בעולם הזה, ולא יותר.

אז לכן צריך לסיים את השס.

כי אם לא,

לא ילמדו אותו.

אז הוא אומר,

מה שאין כן, כשיבוא לעולם העליון,

שם אין לו רשות לעולם לכל זה, לא ללימוד התורה, ולא לקיום המצוות,

ולא לדבר עם השם ולבקש מלפניו על נפשו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כיוון שמת אדם בטל מן התורה ומן המצוות, במתים חופשי,

חופשי מן המצוות.

ועוד אמרו שהעולם הזה דומה לערב שבת,

ועולם הבא דומה לשבת.

וצריך להכין הכל מערב שבת,

ובשבת לא יוכל לתקן שום דבר.

שבת, רק מה שהכנת,

זה מה שמוכן לך.

אי אפשר לא לבשל, אי אפשר כלום לעשות, זהו.

אי אפשר להביא עוד מצרכים, סגור, חנויות סגורות, שלום.

הגעת לעולם העליון, נגמר. מה שהבאת, זה מה יש.

ואמרתי על זה אומר החפץ חיים משל נכבד.

איש אחד בעל אכסניה היה עליו מלשינות גדולה

ועמל מאוד להוציא את משפטו לאור

אבל לשווא היה עמלו

והיה על זה בסכנה גדולה

ואמרו לו אוהביו שאין לו שום עצה כי אם יבוא לפני המלך בעצמו וישתתח לפניו

והמלך איש חסד ורחמן מאוד

בוודאי ירחם עליו יתה דינו לזכות ויצילו מצרותיו

בימים ההם היה מנהג

שהמלכים היו מלבישים עצמם בלבושים פשוטים כשאר העם שלא יכירו והיו נוסעים במדינות להתבונן על ההנהגות והעניינים

ויהי היום שהמלך נסע דרך העיר ההיא ונתאכסן בבית האיש הזה

ולא הכיר אותו שום איש

כאשר נסע משם באיזה ימים נודע שהמלך עבר דרך העיר ההיא ונתאכסן בבית האיש הזה

וכשמוע האיש את הדבר הזה נפל על פניו ארצה ויבכ בכי גדול ויאמר אוי לי על מזלי החשוך

הלא המלך

הטוב ורנחסד היה בביתי ואילו הייתי יודע הייתי משתטח לפניו ודאי היה מוחה לי על הכול

אבל כעת מה הוא אוכל לעשות?

ניסה לעיר מלכותו אין בכוחי

וגם כמה אלפים אנשי צבא חונים סביב חלון לכבודו

ובוודאי לא יניחו לי לבוא אצלו

עד כאן המשל

הנמשל

המלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

בעת שהאדם בעולם הזה הוא מצוי לפני השם תמיד

מה אפילו אם חיווט וקלקל יכול לשוב ולבקש על נפשו להיטיב עמו בכל העניינים

מה הקדוש ברוך הוא קרוב לו

כמו שכתוב קרוב אדוני לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת

אבל האדם מתעצל בזה יום יום

השם לידו יכול לבקש מה שהוא רוצה

עד שנפטר

ובא לידי חשבון

ושם נמצא הפנקס פתוח

בכל עניינם נכתמים ונחתמים

בנפשו וברוחו ונשמתו בסכנה גדולה

כי צריך להשיב על הכל תשובה נכונה ואין לו מה להשיב

והוא צועק אוי לי ואי לי

כשהייתי בעולם התחתון היה הקדוש ברוך הוא מצוי אצלי תמיד

והיה ביכולתי לבוא להשתטח לפניו ולבכות

והיה מוחן לי על הכל

וגם היה מסייעני לדעת את התורה ולקיים את המצוות

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בא לתאר מסייעין אותו מן השמיים

אבל כעת מלבד שמחנה של מקטרגים שנבראו מעוונותיי סובבים אותי מכל צד

בואשתי וגם נכלמתי להרים פניי אליו

וגם כמה אלפים רבבות מלאכי השרת עומדים לפני כבודו

ולא יניחו אותי לדבר איתו ולהזכיר את שמו הגדול וכל גדרי התשובה ננעלו בפניי כעת

ולא בדברים התקן עבדתי

כי אם בייסורים קשים ומרים

כמו שגילה כתוב במשלי ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושאריך ואמרת איך שנאתי מוסר

כשנתנו לך מוסר כשתתעורר תעשה תשובה שנאת המוסר

לא אוהב את זה עזוב אני אוהב חידודי תורה אני אוהב פשט לך

אני אוהב וורטים אני אוהב זה מה מוסר כל היום מוסר בראש זה אין לי כוח לזה

אבל אומר שלמה תזכור ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושאריך ואמרת איך שנאתי מוסר

חפץ חיים מספר שהיה אחד ששלחו אותו לסיביר לחמש עשרה שנה

שאלו אותו מה הבקשה האחרונה

אמר לדבר עם הרב

אמר לרב אני בגללך הולך לסיביר

אומר לו למה?

הוא אומר אם היית מוכיח אותי הייתי חוזר בי מהדרכים שלי

לא הוכחת אותי, העלמת עין ממני,

בגללך אני הולך לסיביר

אומר החפץ חיים זכר לסייר לברכה

ככה ידונו את כל הרבנים

הייתם רבנים?

הוכחתם את הציבור?

עוררתם אותם?

התריתם בהם?

אם לא,

הם יגידו שבגללכם הם נכנסו לגיהינום כי הם היו אצל הרב, הרב לא אמר לי כלום

אם הוא היה יודע שאני לא בסדר למה הוא לא אמר לי?

למה הוא לא אמר לי? אם הוא לא אמר לי סימון זה בסדר

אז יכניסו את הרב איתו לגיהינום

החפץ חיים

מה חושבים? כל אחד נהיה רב רק בשביל לקבל משכורת?

אפילו אם הוא החליט להיות רב שכונה חרטא רק בשביל משכורת זה לא פותר אותו

כי האנשים לא יודעים שהוא יקבל רק בשביל...

הוא חושב שזה הרב,

הרב לא אמר כלום זה בסדר

ובכן וכמו שבאר הגרע בדרך רמז במגילת איכה

על הנפש היא מקוננת ואומרת

איכו יושב עבוד עוז

בואו קודמכ בלילה

אין לו מנחם מכל אוהביהו

כל זה רמז

בקצרה על דרשו השם

מתי?

בהימצאו

דהיינו בעת שהוא מצוי לך בעולם הזה

מה שאין כן בעולם העליון לא יהיה לך רשות לכל זה

לכן איכה ישבע בדד הנפש למעלה

בעיטב כאב הלילה ואין לה מנחם מכל אוהביהו היא נמצאת בדין לבן

ואין מי שיעזור להווה נמד דרך העולם

כשצריך לנסוע למרחוק

והוא יודע שלא ישוב למקום הזה עוד

אז הוא נוסע לבנים שלו ולמשפחה לקחת מהם ברכת פרידה

הוא מתעכב מספר ימים לפננסיה והנה כשהבן ההוא מתבונן עליו שרק איזה ימים הוא יישאר אצלו

ולעולם לא יכול שוב לראות אותו כמה חביב עליו כל יום ביום שהוא אצלו

ובכל רגע שהוא מעלה על לימו שייפרד ממנו

כמה הוא מתמרמר על זה

ואם בזה העת יזדמן לו איזה עניין נסוע מביתו

אפילו אם ירוויח הרבה לא יזוז מביתו וחושבו מתי יוכל עוד לראות אותו אם לא בימים האחדים האלה

אתם רואים יש אנשים בבתי החולים והמשפחות שלהם רתוקות סביב המיטה למה לא יודעים יחיה לא יחיה

אז לא עוזבים אותו אבל יש להם חסק יש להם דברים יש להם עניינים

לא עוזבים כי לך תדע זהו זה הימים האחרונים

זה מוצדק לעשות ככה?

מוצדק או לא?

לא מוצדק?

להשאיר יחד את ההורים וללכת?

לא, אבל תמיד נשאר, לא עובר גר תדבר. בדיוק, נשאר, נכון?

אז כיוון שאנחנו הולכים עוד מעט לעזוב את העולם

אז כדאי להידבק לתורה מהר כי עוד כמה ימים עוזבים את זה והולכים לעולם האמת

אז איך אתה עוזב את זה והולך לעבודה הולך לשטויות הולך לדברים כזה פה ושם עוד מעט לא יהיה לך את זה, נגמר, לא תראה את זה יותר, זה לא עוזר,

נגמר.

מה שלא תאסוף פה ותיקח לך עכשיו לא יהיה לך

כאשר יתבונן האדם שיש לו רק זמן מיוחד שיכול לדבר עם השם יתברך

לעסוק בתורה ומצוות כאשר איתם מאוימים שוב אין לה רשות לזה

אז כמה צריך להיות חביב לאדם כל יום מימי חייה בעולם הזה?

שהוא זוכה לדבר על מלך הכבוד

שהוא אלוהי השמיים והארץ ולעסוק בתורה שלו ולהוסיף ביום יום שאין חקר קדושתה

והאושר לזה יהיה לו לנצח וזה תלוי רק בימים המועטים האלה שיש לו

ובכל עת שעלה האדם על ליבו שמעלה הגדולה הזאת

לדבר בכל עת שירצה לפני מלך הכבוד

ולכן לעגוד בתורתו ולעושים ביום יום

לא יימשך הרבה האושר הזה.

מעוד מעט ובעל כורחו יהיה נפרד מהאושר הזה.

התורה שיחסיר לקנותה בימי חייו לא ישיג אותה לנצח.

כמה יתמרמר ליבו על זה,

כמה יזדרז לקנות חיים בימי חייו אלה.

על כן אפילו אם יזדמן לו איזה עניינים,

שיוכל להרוויח הרבה בהם.

אבל אם על ידם יצטרך להיבטל מלימודו,

אל יפן ניבול הזה.

כמו שאמרו חכמים מביאים מימחט בעסק,

מעסוק בתורה.

דוגמת הבן שלא רוצה לזוז מביתו מחמת אהבת אביו.

וזה מה שאמר בקוהלת.

ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבליך אשר נתן לך תחת השמש.

וזה משל שהביא שלמה המלך.

כמו שאדם אוהב את אשתו,

והוא כל ימי חיי הבלו,

הוא חי איתה באושר.

ככה התורה נקראת אישה אהובה.

אז אותו דבר, ראה חיים עם אישה אשר אהבת,

זו התורה הקדושה.

כל ימי חייב לך אשר נתן לך תחת השמש,

כי הוא חלקך בחיים.

זה מה שישאר לך.

כי לכל אחד מישראל ניתן לו חלק בתורה שיכול להשיגו ומועדו בזה העולם.

וזה חלקו בחיים לנצח.

וניתן לו מן השמיים מספר הימים,

לפי ערך חלק ההשגה אשר רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות אותו בהן.

ואם יבטל איזה ימים יחסר לו מחלקו לנצח.

זה מה שאמר כל ימי חיי הבליך.

וכן אמור בתורה,

ופן יסורו מלב אהבך כל ימי חייך,

שזה מדבר על התורה.

ואמרו בגמרא,

שואלים לאדם בשעת הדין,

קבעת עתים לתורה?

צריך אדם לקבוע לו עת קבוע על התורה,

ולא יחסר לו אפילו יום אחד.

ואם לא יהיה לו שעות ביום,

ישלים את זה בלילה.

וכמו שאמר בגמרא רב אחא מר יעקב,

יאזב ביממה ופרה בליליה,

אשרי הגמר,

ששם ליבו לכל זה,

ואז בוודאי יעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

אז זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך לראות

איך הוא עושה את הדברים לנצל כל רגע.

ברוך השם, אלה שבאים בבוקר לשיעור לפני הנץ,

אז יש להם קביעות עתים לתורה.

ודאי, כיוון שהוא לומד גם בלילה וגם ביום.

והוא מחבר לילה ויום שזו המחלה הכי גדולה.

וגם מתפלל בנץ שחוט של חסד משוך עליו כל היום.

ומה מאוד צריך האדם לשמוח בשעה שעושה איזה מצווה ומצוות השם יתברך ומברך שמו עליה?

בוודאי קיים השם יתברך משהו בתורתו.

בכל המקום אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך.

אם כן, הוא עומד ממש נגד השם ועושה רצונו.

איך הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך?

צריך להגיד,

ובכל המקום אשר תזכיר את שמי,

אבוא אליך וברכתיך.

אומר, ובכל המקום אשר אזכיר את שמי, השם יזכיר את שמו,

אז אני אבוא אליך.

אז אם אתה מזכיר, מה אתה בא לברך אותו?

אומר, לא, כשאתה מזכיר, גם אני מזכיר.

מה שאתה לומד, גם אני אומר.

כן. אז בכל המקום אשר אזכיר את שמי בגללך,

אבוא אליך וברכתיך.

וכמה שמח האדם כשזוכה להיות מן הנבררים לעמוד לפני מלך,

למלא את רצונו,

והמלך קיבל עבודתו והפיק רצון ממנו.

מעל אחת כמה וכמה בעניין זה.

כשהתבונן אז לפני מי הוא עומד?

לפני אלוהי השמיים והארץ.

אדון כל צבאות מעלם עמדת.

ובדרך כלל, מתי שאדם מעלה על ליבו,

שבעולם הזה יש לו פטרון כזה שבו תלוי כל אושרו והצלחתו בעולם הזה או הבא,

כמה צריך לשמוח בו.

וזה מה שכתוב, כי בוא ישמח ליבנו

ובוא תגל נפשנו.

איך לא לשמוח אם אתה עומד לפני מלך חי וקיים,

שהוא נאמן בדברו ונאמן שלם שכר.

על כל מצווה ומצווה אתם יודעים,

הקדוש ברוך הוא חותם עליה.

על כל מצווה.

למה הרבה פסוקים מסתיימים? אני השם

אומר לה שאני השם נאמן לשלם שכר.

אתה עושה מצווה, אני חותם.

מצווה שהיא בסדר?

יש חתימה. כשאתה בוא למעלה,

תראה לי את המצוות שלך. יש חתימה או אין חתימה?

יש חתימה?

עבר.

אין חתימה זה מזויף.

אז רבו עיסאי,

כל היום נשתדל להחתים בחתימה.

אם אתה עושה את המצווה כמו שצריך וכראוי,

אם אתה לומד תורה משמחה,

אם אתה מתפלל לפני ה' ולפני מי אתה עומד,

פה יש לך את ההזדמנות לדבר איתו פנים בפנים,

לבקש כל מה שאתה רק רוצה,

ומה שתרצה הוא נותן.

כל דבר ברוחניות שתרצה הוא נותן.

כל דבר ברוחניות הוא נותן.

ובעזרת ה' יתברך

היום בהרצאה בראשון לציון.

תשמעו איזה דרשה אני הולך להביא.

כמה כוח יש לכל בן אדם. בלתי מוגבל.

בלתי מוגבל.

בלתי מוגבל.

תבוא להרצאה.

רבי חנניה ברקשי אומר.

רצאה כזאת יקצרה.

רבי חנניה ברקשי אומר.