החפץ חיים בספרו חומת הדת פרק ו'

בפרק הזה יבואר מה שיעשו חברה מחזיקי הדת, דהיינו להקים חברות שיחזיקו את הדת, יחזקו את הדת.

ראשונה לכל אודות תורת ה' שצריך לחזק ונכלל בזה ענינים הרבה. דבר ראשון, לענין תינוקות של בית רבן לזרז את אבותיהם ומוריהם שילמדו  חומש עם פירוש רש"י כדורות שלפנינו, ולא עם כל מיני פירושים מחודשים כאשר עשו המחדשים. וכמו שהזכרנו את זה אמול בדרשה ברמלה. אז אם נזרז את האבות והמורים אז באמת יכול להיות שהבל פיהם של התינוקות יגן עלינו על כלל ישראל.

דבר שני, שלא יתעצלו ללכת בחדרים, על כל פנים יום אחד ושבועיים לנסות את הילדים בלימודם דהיינו לבחון אותם, ולהתאמץ שלא ייפסק הלימוד של הגמרא גם בחדרים ותלמודי תורה, וזה נכון למה שהיה בזמנם כשהתחילו קצת לרדת וכו' כמו שהסברנו אתמול, וצריך להתאמץ במקום שצריך חיזוק.

דבר שלישי, לעשות ישיבה בעיר אפילו רק מעשרה בחורים, וצריך להחזיק אותם במזונם, דהיינו לקבוע להם ימי ארוחותיהם. בזמנם היו לומדים בחורים והיו משפחות שמארחות אותם או שנותנים בתרומה את הארוחות, אבל צריך להשגיח על הבחורים שלא יימצא בהם מינות חס ושלום, כי יש לפעמים בחורים שהם מקולקלים, אז זה צריך להזהר לא להכניסם לבית.

דבר רביעי, לזרז את ההמון, את כלל ישראל לתורה, ויעשו מזה חברה לגדולים וכן לבחורים דהיינו שישבו ויעסקו בתורה.

דבר חמישי, שיזרזו לענין שמירת שבת, הן לענין הדלקה בזמנה והן לענין היציאה מבית המרחץ, לא לאחר עד אחר שקיעה, וכן כל המלאכות של שבת ומה שיהיה בכוחם לעכב שלא לעשות איסורים יעכבו. והוא היה משתדל מאד החפץ חיים בזה בעצמו, ללכת אצל העסקים בערב שבת להגיד להם למהר לסגור אתה עסקים.

דבר שישי, שיהיה להם עת מיוחד ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת. שהחפץ חיים בספרו משנה ברורה בחלק ג' הלכות שבת, בפתיחה אומר שאם אדם לא ילמד בכל יום הלכות שבת אי אפשר שלא ייכשל באיסורי תורה, כי צריך לחזור על זה תדיר, כי הדינים הם מרובים מאד.

דבר שביעי, שיהיה להם זמן מיוחד, פעמיים בחודש, להתיישב אודות תיקוני העיר, ז"א לבדוק ולבחון את הדברים שהזכרנו עד עתה מה השתפר ומה טעון עדיין שיפור, כדי שהחברה הזאת של מחזיקי הדת שאכפת להם מהשכונה, שאכפת להם מהעיר, שאכפת להם מהקהילה, ידאגו באמת לשפר בכל תחום שניתן.

דבר שמיני, להתחזק שיהיה בבית המדרש שיעור קבוע לבעלי בתים לדף גמרא, לפרק משנניות, ואם בשניהם אין ביכלתם יהיה על כל פנים למשניות לבד, או לשיעור שולחן ערוך, העיקר כללם של הדברים שלא יהיה בית המדרש ריק מתורה וממילא יתחזק כבוד ה' בעולם. להרבות כבוד שמים בעולם.

דבר תשיעי, לעשות סעודה בכל חצי שנה ולשמוח על שזיכה אותם ה' להיות ממזכי הרבים, והעיקר בכל הדברים הנ"ל לזרז את העולם בנחת ובדברים טובים, לא בכעס, כדי שיקובלו דבריהם, אם לא בפעם הראשונה בפעם השניה. אז כדי לחזק את מחזיקי הדת אז שיעשו סעודה פעם בחצי שנה, וישמחו על זה שהם זכו להיות מזכי הרבים.

דבר עשירי, להתבונן גם כן על יתר עניני הדת, כגון על עניני הכשר הבשר, ועל עניני הטבילה, לראות שהמקווה יהיה נקי וחם, אם לא כן מצויים קלקולים גדולים על ידי זה. וגם לראות אם האשה עומדת על הטבילה, להראות ולהודיעה את הדינים הנחוצים ביותר לטבילה ולספירת נקיים, ז"א הבלנית שהיא תדע בדיוק את הדינים והכל ושהיא תאמר את זה לנשים. דבר נוסף, כשמגיע ימי פסח להתבונן על אפיית המצות שיהיה בהכשר, בהכשר מהודר.

והנה באיזה שנים מלפנים היה יכול לתקן את כל הדברים שאמרנו עד עכשיו הרב שבעיר לבד, אבל כהיום, זה מדובר לפני כמאה חמישים שנה, בעוונות הרבים בהרבה מקומות אין בכוחו של הרב לבד לתקן אם לא שיעזרו הבעלי בתים היראים, צריכים להצטרף אליו בעלי בתים שיראים ואכפת להם מכבוד שמים, לעזור לו, ועל כן מוטל החיוב גם עליהם לסייע בדבר הזה, כמו שאמר הרב הגאון הרב שפירא זצ"ל, שיש פה איתנו איש שהולך מפה לשם משם לפה אבל הוא לא יכול לבד, צריכים לעזור לו.

ובכל הענינים צריך שיראו לתקן ולהשתתף עם הרב שבעיר ויהיה הדבר על שמו ועל ידי זה יצליחו במעשיהם, ז"א זכות הסיוע שמסייעים לרב זה יעזור להם להצליח במעשיהם.

דבר אחד עשר, אפילו אם יימצאו איזה אנשים בעיר שילבינו את פניהם של החבורה הזאת, קהילות פז, עבור זה, ויאמרו אליהם מה נהייתם רבנים חדשים? באתם עלינו? אל יפול ליבם על ידי זה כי גם מלפנים כשרצה ה' לשלוח איזה נביא שיוכיח לעם על דרכיהם, היה גם כן התנאי על מנת שיהיו מחרפין אותו, על מנת שיהיו מגדפין אותו, ואת הכל הוא צריך לסבול, והעיקר שיקבל את העלבון, ולא יענה אותם דבר ולא יתרפה ממעשיו, ויהיה שכרו גדול מאד לעולם הבא שקיבל עלבון עבור מצות ה' יתברך, וכמו שאמרו חז"ל, הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואין משיבים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", זה מדובר כמובן במקום שאין חילול ה' או במקום שזה באופן פרטי יותר שלא מזיק את הציבור או את ההשפעה של מי שטורח בשביל להציל את הציבור.

והכלל נאמר לנו בכתוב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא".

והנה בעניני כסף, אנו רואים כשאחד מחפש עסק להחיות את נפשו, ונודע לו על מסחר שירויח ממנו טוב, הולך ומשתדל בזה להשיגו, וכשרואים אותו סוחרים גדולים פעמים מלעיגים ומתלוצצים עליו, ואומרים שמעת פלוני נכנס גם כן לברנג'ה, נהיה סוחר, הא? ומכל מקום דרכו של עולם הוא שהאדם הזה לא יתרפה בשביל זה שמלעיגים עליו שהוא נכנס לענין המסחר, והוא ישיג עסק וירויח ממנו ויעשה במשך הזמן סוחר גדול, ואז כבר לא ילעיגו ממנו, וכשאדם מתנהג כך בעניני עולם הזה שהם רק חיי שעה לבד, והוא מוכן לסבול את הבזיונות בשביל להצליח במסחרו, על אחת כמה וכמה בעניני חיי העולם הבא, בודאי צריך להתנהג כך, וגם המלעיגים לא ילעגו עליו בסופו של דבר. רק בפעם הראשונה והשניה כי הם לא מאמינים שהוא רציני, אבל בהמשך הזמן ה' יתן את חינו בעיני הכל ויהיו הכל רצויים ממעשיו, כמו שהיה עם אברהם אבינו בתחילה, וכמו שאמרו חז"ל בתמיד דף כ"ח, כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה, ולא עוד אלא שמושכים עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא.

דבר שנים עשר, כל הדברים האלה שכתבתי אפילו שכולם נחוצים, מכל מקום אם רואה שלא יכול לתקן את כולם, רק איזה פרטים מהם, וגם זה לא לכל העיר, אלא יכול לתקן רק כמה אנשים, אל יתרפה מזה, כי גם אם הוא ענין אחד ואיש אחד גם כן מצוה רבה היא מלפני הקב"ה, והקב"ה לא יקפיד עליו, הרי כל מה שעשה, כל מה שמוטל עליו, והכלל הוא, כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה. אז הוא הלך לעזור לעיר שלמה, וניסה בכמה ענינים, ובסוף הוא הצליח רק אחד בענין אחד להצילו, שלא יהיה קל בעיניו, ושידע שגם לא תהיה טרוניה כלפיו, כי כל מה שהוא יכול היה לעשות וה' יודע אם הוא עשה בכל מה שהוא יכול לעשות, ודאי שהקב"ה יתן שכרו  מושלם ולא יקפיד עליו.

עוד כלל אחד בעניני עבודת ה' יתברך שצריכים להראות לכל, זה שאין אנו מתביישים בעבודת יוצרנו ובקיום תורתו, זה דבר ברור שצריכים לדעת. ואמר דוד המלך ע"ה, "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", כל המלכים מדברים בעניני מלחמות וגבורות, וכלכלה ופרנסה וצבא וכמה יש לו, ודוד היה מדבר בדברי תורה מול מלכים גויים ולא היה מתבייש. ומה שקורה לפעמים שמלעיגים מאיש ירא וחרד ועוסק בתורה, מפני שלא מבינים מהי התורה, למרות שבעת הגבהת התורה אומרים "וזאת התורה אשר שם משה על פי ה' ביד משה", אבל לא יודעים בכלל מעצם הקדושה וענינה הנורא מאד של התורה, ועל כן אין לעג שלהם נחשב לכלום ואל יפול לב האדם על זה. דבר זה דומה לאחד שדר בכפר והיה מפורסם לסוחר גדול בעניני העמדת מזון לחיל ה מלך, ויצא השמועה עליו שקיבל סך עצום מהמלך על מפעליו, ביקשו אנשי הכפר שיראה להם כמה הסכום שהשיג, והם חשבו שיביא איתו שקים מלאים כסף וזהב, והוא הראה להם שטר שקיבל מן הממשלה על מפעלו, ואז לעגו עליו, מה, בשביל הנייר הזה היה כדאי לך כל העמל והתלאה כמה שנים? שמענו עליך שקיבלת סך עצום. ויהי בעיניהם כמתעתע. ויען להם, הוי אנשי בער, ברבע מהשטר הכתוב הזה אני יכול לקחת את כל הרכוש שבכל הכפרים שסביבותיכם.

הנמשל בפשיטות ידוע מה שכתוב במשלי על התורה "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", אמרו חכמים ז"ל, כל אבנים טובות ומרגליות שבעלם לא ישוו לדבר אחד מן התורה, דיבור אחד מן התורה, וכל שכן מי שזכה שלמד כל סדרי משניות או כמה מסכתות מן הש"ס שידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש שכשאדם זוכה לירש מסכת אחת הוא יורש עולם אחד, וגם כמה מאות אלפים מלאכי השרת יש לו שנבראו ע"י תורתו, וכידוע שכל תיבה ותיבה היא מצות עשה בפני עצמה, כמו שכתב הגאון בשם הירושלמי, והם אוהביו לנצח, אז כמה יש לו לשמוח על זה, ולא יחוש ללעג של הטיפשים. איך אמר הרב עובדיה זצ"ל, טיפשים, אין להם זכות, אין להם זכות להפריע לך.

אז אם כן עוד כלל אחד בעניני עבודת ה' שצריכים להראות לכל, שאין אנו מתביישים בעבודת יוצרנו ובקיום תורתו, כי יש מי שנוסעים ברכבת ויושבים מולם גויים או אפילו חילונים, והם מתביישים ללבוש תפילין, ומבטלים המצוה על ידי זה, ובחו"ל היו נוסעים ברכבת שעות רבות עד שיעבור זמן תפילין, או ימים, ממקום למקום, ומהבושה שלהם להוציא פתאום תפילין לפני הגויים או חילונים מתביישים, יש כאלה גם בטיסות שמתביישים. אבל אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה, האם יתבייש שר הצבא לישא את אות הכבוד שנתן לו המלך? אתם ראיתם איך הולכים הקצינים האלה הזקנים עם כל עיטורי הנצחון והמלחמות שהם היו וכל הסמלים וכל הדרגות, לא מתביישים. אף זה כיוצא בזה, הלא התפילין זה האות שהקב"ה נתן לנו פאר על ראשנו, וכתב את שמו עליהם, ובשביל זה אנו זוכים לעתיד לבוא להתעטר בכתר של הוד על ראשינו, ככתוב לעתיד לבוא צדיקים ישובים ועטרותיהם בראשיהם. אז אנשים לובשים כומתה בצה"ל, זה יחידת אגוז, זה יחידת חרוב, זה גולני, הם לא מתביישים, הפוך, הם מתגאים עם הכומתה, ואתה מתבייש עם התפילין ששם ה' נזכר על זה?

והנה זה הפרט הוא מצוי רק אצל קלי הדעת, שאין המצוה חשובה כל כך בעיניהם, ועל כן על ידי נדנוד קל נתבטל אצלם המצוה. אבל יש עוד פרט אחד שמצוי בעוונות הרבים אצל כמה אנשים, שהם מחבין כנפי כסותם עם הציצית במכנסיים מפני הבושה, לפי האשכנזים הולכים עם הציציות בחוץ וראיתם אותם, והם מכניסים מחביאים את כנפי הכסות עם הציצית במכנסיים מפני הבושה, גם זה לא כהוגן. וגם איך יוכל לקיים וראיתם אותו? אחרי שכל היום טמונים במכנסיים. וציירתי רק פרט אחד, ומצוי עוד הרבה ענינים כיוצא בזה, כגון שיש אנשים שמתביישים לישא פאת ראש, ומקצרים אותם כל כך עד שלא נשאר מאומה, והוא נכנס בכלל הקפת ראש לכמה פוסקים. ובפרט אלה שמקצצים מתחת למספר שלש, שאז הם נכנסים לאיסור ממש על כל שערה ושערה, שזה 39  מלקויות.

וכן לענין פאת זקן, יש חמש פאות בזקן, בהתחלה מספרים את זה במספריים, תסרוקת דורעי, ואח"כ במספרים כעין תער ולבסוף באים לידי גילוח ממש, ואוי לנו שכך עלתה בימינו שמתביישים במצוותיו של הקב"ה ובאים על ידי זה ללאוים גמורים. הבן של החפץ חיים העיד עליו שהוא סבר שיש חמש מצוות גידול זקן, אפילו שבתורה כתוב לא תשחית, אבל הוא סבר שיש מצוה לגדל. ואפילו אצל שלומי אמוני ישראל גם כן מצוי בעוונות הרבים שמתבטל כמה מצוות מפני הבושה, כגון שיש כמה בעלי בתים, יש להם פנאי באמצע היום ללכת לבית המדרש ללמוד, או על כל פנים ללמוד בביתם, אבל מתביישים מפני הנכנסים אצלו שלא יראו שהוא לומד, ובאמת זה להיפך, צריך אדם להתהלל בזה, ככתוב "הוא תהילתך והוא אלהיך", אדם צריך להתהלל שזכה לעבוד ליוצר כל, ככתוב "עוד התהללו בשם קדשו", ורוצה לומר שאדם צריך להתהלל על זה שזכה לעבוד לשם ה' יתברך שבשמו יצר את כל העולמים, ככתוב "כי ביה ה' צור עולמים", באותיות י' וה' הוא יצר את העולמים, עולם הזה ועולם הבא. וכמו שהאדם שמח בעת שזכה בגורל בהגרלה כמה אלפים רובל כסף, הוא לא מתבייש להראות לכולם את המספר שלו שעל ידו זכה בכל העושר הרב, כך לא יתבייש אדם בתפילין ובציצית, וכן בלימוד התורה ובכל המצוות. ויש עוד הרבה ענינים שצריך האדם להראות לכל שהוא שמח בעבודת יוצרו, כגון שיש להם שיעור קבוע בבית המדרש ללמוד והגמרא שלו מונח בביתו, ואם יזדמן לו איש שיביאנו לא יתבייש לישא אותה, אם אין לו מישהו שלא יכול לקחת לו את הגמרא אז שיקח אותה בעצמו, כי צריך להראות לכל שזה כבודנו, כמאמר הגמרא בסוכה דף מ"א. אדם יוצא מביתו ולולבו עמו, הולך בשוק ולולבו עמו, אדם הולך לכל מקום עם הלולב להראות את המצוה בכל מקום אפילו לשוק, שכל זה מראה על חביבות המצוה. וכשהבן הקטן רואה את זה שאביו מחבב כל כך את המצוות אז המצוות מתחבבות בעיני הבן גם הוא, וכשיגדל יהיו המצוות חביבות בעיניו, מה שרואה הבן הולך בעקבות אביו.

אם כן, צריכים להקים חבורות של אנשים יראים, מחזיקי הדת, כמו הקבוצות שקמו בקהילות פז, שמדברים ביראת שמים על כל הענינים ההווים בעת הזאת מענין הכשרות ושאר הדברים, ומחזקים אחד את השני, ומביאים ראיות אחד לשני, ככה צריך להמשיך ולהוסיף ולהגדיל עוד קבוצות ועוד קבוצות ולהעביר את הדברים האלה הלאה, ואת כל הסרטונים והעובדות וההוכחות, ולהרים טלפונים למשפחה ולהודיע, וככה יתרחבו מעגלי הדת בקרב עם ישראל ויהי רצון שבזכות זאת בעת הזאת הקשה והקריטית לעם ישראל נוכל לגונן עד כמה שאפשר על סביבותינו ואם אפשר יותר מכך, על עמנו. אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ...