ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' פרק יב חלק א קדושת התורה וגודל זכות לומדיה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חומת הדעת,

חפץ חיים, פרק י״ב.

הנה עד כה ביארנו קצת מגודל קדושת תורתנו,

ועל ידה הוא קיום כל העולם.

כמו שכתבו הספרים הקדושים שלמלא היה כל העולם בטל מתורה אפילו רגע אחד,

מיד היה מתבטל קול הבריאה.

כמו שמובא בזוהר הקדוש

ברוחה עביד קודשא בריחו עלמא וברוחה מתקיימא

דא אינון רוחה דלעין באורייתא

ברוח הקדוש ברוך הוא עשה את העולם וברוח הוא מתקיים.

זה הרוח של אלה שעוסקים בתורה.

ובעוונותינו הרבים,

יש אנשים בלי דעת,

שבעלי תורה, אם הם עניים,

אינם חשובים בעיניהם כלל,

אפילו שעוסקים בתורה.

ושמעתי בשם גאון אחד,

שדבר זה דומה לשר אחד שנסע על הים במרכבת הקיטור יפה ומהודרה מאוד.

דהיינו רכבת, אונייה,

שהיא אוניית קיטור יפה ומהודרת מאוד,

בקלות המרוץ, באופן נעלה.

ויען ויאמר לנעריו הנצמים עליו,

מי המסבב לריצתה כל כך?

ויענו, יש בתחתיתו עוד חדרים שניים ושלישיים,

ששם בוער האש.

יש שם מכונה גדולה שעל ידי זה הולכת המרכבה במהרה מאוד.

אוניית הקיטור למטה,

יש שם מנוע גדול שפועל על חום ואש והוא מניע את כל האונייה הזאת.

ויאמר להם, אני רוצה לראות את הדבר.

ויורידו לשם,

וראה שם שהחדרים שחורים מן העשן,

והמשרתים שם גם כן פניהם שחורים על ידי הקיטור והעשן.

ויען ויאמר, למרכבה מהודרה כזו,

הכוונה אונייה כזו,

אין מן הכבוד שתחתיתה יהיו כתלים שחורים וכן המשרתים באופן זה.

על כן אני גוזר,

שתכף ומייד יהרסו החומה שתחתיה וכן משרתיה יגורשו משם.

להפריד את הקומות התחתונות המלוכלכות האלה

עם האנשים המלוכלכים האלה,

מהחלק העליון היפה,

ולגרש משם את כל הפועלים האלה.

אבל מה היה סוף הדבר?

שבתוך רגע נפלה כל המרכבה, האונייה, בים, וטבעו כולם.

כך הדבר הזה.

אנו צריכים לדעת

שכל קיום העולם,

אפילו השמיים,

בכל צבם,

שהם יפים ומודרים מאוד,

כל קיומם כשנמצאו ישראל.

אפילו שהם ישראל שיזופים ושחורים,

שחורה אני ולאומה.

יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה שבלאו הכי אם לא כן היו כולם חוזרים לתוהו ובוהו.

כי זהו המכונה המקיימת את כל העולם.

זה למשל נפלא להבין שבעצם מי שמחזיק את העולם זה אלה שקוראים להם השחורים האלה,

וכולי וכולי.

הם בעצם שמחזיקים ומניעים את כל העולם כולו. אם תנתק אותם, אם תפריש אותם עם חוק טל, בלי חוק טל,

תפריש אותם מן התורה,

תפרק את העולם.

ממילא יש משל אחר שמביא הסבא מנוורדוק בהקדמן ספרו מדרגת האדם.

שם הוא מתכוון לעניין אחד, ואנחנו נפרש אותו לעניין אחר.

שניים יצאו והתהלכו ברחוב,

פתאום ראו איזו נקודה ככה באופק, שחורה, מתקרבת.

משהו כעין זה שראו אתמול

מצטלצל באוויר ליד האומה וכולי. כל המדינה הייתה בלחץ.

בקיצורו של דבר,

מה זה?

אמרנו, מה זה? מה זה? מה, אתה לא יודע?

אמרנו, לא.

זה מטוס.

מטוס.

מה זה מטוס?

זה, יש בפנים 700 אנשים.

בפנים, הנקודה השחורה הזאת, יש 700 אנשים.

בנובמט, יש להם כיסאות מרופדים, יש דיינים, עוברים, נותנים להם אוכל והכל.

הוא אומר, אתה צוחק עלי אם, בתוך כזה דבר קטן יכולים להיכנס כל כך הרבה,

אתה לא מאמין לי?

אני אומר לו,

בוא,

תיקח את השדה הצעופה, אומר לו, בוא תראה.

ואז זה מתחיל להתקרב, להתקרב, להתקרב, זה גודל, גודל, גודל, גודל, גודל,

ונוחה את המטוס.

מגיעים לכבש המטוס,

חונים למעלה, פותחים את הדלת,

מה הוא רואה?

הוא צודק, 700 איש, עולם ומלואו, כיסאות מורפדים, אנשים וזה.

שרים ממנו שלום עליכם.

לא מאמין.

מה יחסר לבן אדם הזה?

הוא בחיים שלו לא התקרב לנקודה שחורה כזאת.

אבל ברגע שהוא התקרב, ראה זה אמיתי, גבוה עיניי, זה גודל.

כשמסתכלים על זה מרחוק, לא יכול להיות.

כשמסתכלים על אנשים מרחוק, הדתיים, החרדים, זה משהו שחור כזה, זו נקודה שחורה כזאת שהולכת.

לא מכניסים אותו אפילו לקניון ברמת אביב.

יורם גאון, שהיה נוכח, כשלא הכניסו חרדי בקניון, כי אמרו שהבגדים שלו, איך שהוא נראה,

זה דוחה אותם.

הם לא יכולים, זה קניון פרטי.

הם לא רוצים שהוא ייכנס.

אבל אלה שם ברמת אביב אומרים, סודנים צריך להשאיר, מה זה?

יש להם עמותות להשאיר סודנים.

אבל חרדי?

לא, לא, לא, על בגדים כאלה.

לא להיכנס.

אז עכשיו יש עמותה שכותבת,

אתה גמרת איתנו, יורם גאון.

זה שאתה אמרת שאנחנו לא מכניסים, אפילו שזה אמת,

איתנו אתה גמרת,

אתם שומעים?

הוא דימה אותם לתקופות החשוכות

שהיו בגרמניה, שהיו דוחים יהודים מלהיכנס

לבתי עסק.

איתנו אתה גמרת.

אז כשרואים את הנקודה מרחוק, לא מבינים, כשמתקרבים אליה מקרוב, פתאום רואים איזה חוכמה, איזה אנשים,

איזה מידות טובות, איזה דברים.

מי מעלה בכלל על הדעת שיש בתוך

הנקודה השחורה הזאת דברים כאלה?

לא מתקרמים.

אבל אם מתקרבים,

מגלים עולם ומלואו.

אומר החפץ חיים

שמי שמחזיק את העולם זה השחורים שנמצאים בקומה למטה, למטה.

אז יש כאלה שלא מכבדים את אלה שהם תלמידי החכמים, אבל הם עניים, כי הם מסתכלים,

עומדים את האדם לפי הבגדים, לפי חולרה, איזה רכב יש לו וכו' וכו'.

אבל שידעו שכל הבריאה כולה מתקיימת

על אלה שמניעים את המכונה,

אלה שמחזיקים את העולם.

אל תקרא בנייך אלא בונייך.

ובאמת זו כוונת הכתוב.

כה אמר השם,

השמיים כסאים והארץ אדום רגליי.

ואת כל אלה ידי עשת.

ויהיו כל אלה

נאום השם.

עוד פעם, כה אמר השם, השמיים כסאים והארץ אדום רגליי.

ואת כל אלה ידי עשת.

ויהיו כל אלה נאום השם.

מה ממשיך?

ואל זה אביט

אל עני ונחה רוח.

וחרד על דברי.

על החרדים?

אפילו שהוא עני ונחה רוח.

מכל הבריאה שבראתי. היפהפייה הזאת.

אל מי אני מביט?

אל עני ונחה רוח.

וחרד על דברי.

רוצה לומר שאפילו שכל אלה ידי עשת.

ויהיו כל אלה והם נכבדים וחשובים מאוד.

אף על פי כן העיקר אני מביט אל עני ונחה רוח וחרד על דברים.

שעל ידי שהוא חרד על דברי לקיימם,

מתקיימים השמיים והארץ.

את כל מה שידי עשתה זה הכל מתקיים על חרד על דברי.

איזה פסוק.

איזה פסוק ישעיה הנביא פרק סו״ו.

ובכן,

וכן זה היה גם כן בתחילת הבריאה שהתנהג הקדוש ברוך הוא תנאי המעשה בראשית

אם מקבלים ישראל לתורתי מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו

כמו שאמרו החכמים זכרונם לך לכן נוהג הדבר תמיד

זאת אומרת כל הבריאה עומדת על תנאי

אם ישראל מקבלים את התורה ואם לא מקבלים אז העולם חוזר לתוהו ובוהו

עד 2448 לבריאה כשניתנה התורה היו עמודי שמיים מרופפים

ורק כשישראל קיבלו את התורה נתמסדו

כל עמודי העולם

מכל זה יוכל האדם להתבונן

בגודל קדושת התורה

וממלא מובן

כמה צריך האדם להיות זריז לקיום התורה ולכבד את לומדיה אפילו שאינם עשירים

שהם העיקריים מכל העולם

ללמד את בניו לכבד את לומדי התורה

כמו שהמלך יהושפט

היה קם בפני תלמיד חכם, מחבק אותו ומנשק אותו

מלך היה

והיה קם בפני תלמיד חכם, מחבקוֹם נשקוֹ.

אנשים באים, רואים ספר תורה,

ניגשים לנשק אותו.

אבל יש תלמידי חכמים שעוברים או אברכים חשובים או משהו כזה, איפה אחד לא מתייחס אליהם בכלל.

אמרת הגמרא,

אה נתפשאי בבלאי קיימה מקמא ספרא דאורייתא

ולא קיימה מקמא גוברא רבא

אלא הבבלים הטיפשיים,

כן, אלה שהיו בבבל היו עמי ארץ טיפשים

שהיו קמים בפני ספר תורה ולא קמים בפני תלמיד חכם.

זה נקראים בבלים טיפשיים, הנציחו אותם בגמרא לנצח.

את הטיפשות שלהם

הנציחו לכל העולם שידעו מי טיפש ומי לא טיפש.

אדם שקם בפני ספר תורה ולא קם בפני תלמיד חכם,

זה טיפש.

אז לכן צריך לחנך את הילדים ללמוד תורה ולכבד לומדי תורה.

וכתוב, מאן דרחם רבנן,

אביאן לה בנין רבנן.

מי שאוהב תלמידי חכמים,

יהיו לו בנים תלמידי חכמים.

וכמו שאמרנו, אין זו סגולה.

אלא אם הבן שלך רואה שאתה מכבד תלמידי חכמים ומחשיב אותם,

גם הוא יכבד ויחשיב אותם.

אז אם אתה רוצה בנים תלמידי חכמים,

אז תחשיב אותם ותקבל כאלה.

אם הוא ישמע כל הזמן שאתה מדבר על ספורט,

אז הוא יחשיב ספורט.

מה שההורים מחשיבים, בדרך כלל הילדים נחשב בעיניהם.

מה שההורים מבזים או מזלזלים, ככה עשו ההורים.

מה אבידור של תלמידי חכמים?

מה?

כל שיושב עוסק בתורה לשמה,

ואפילו אם הוא לומד שעתיים.

זה נקרא בן תורה.

בן תורה זה מי שאין לו אפשרות והוא צריך ללמוד רק שעתיים. אין לו אפשרות והוא לומד אותם, ומצפה להם,

ומדקדק ללמוד אותם, זה גם בן תורה.

ויש אחד שיושב בכולל והוא לא בן תורה.

שהוא לא מתכוון ללמוד לשמה,

ואין לו את החשק, רק מה? יותר טוב מה להיות פועל, וגם הוא חייב לאשתו שהוא יהיה בן תורה,

והוא ילמד כל היום, וכו' וכו'.

הכל נבחן לפי מה שהאדם, אם האדם יש לו יראת שמיים, הוא עוסק בתורה ביראת שמיים, וכו'.

הרבה מתלמידי החכמים עסקו במלאכה,

ולמרות שהם עסקו במלאכה, הם היו גאוני הדורות.

אז זה לא מפחית מחרכם.

אבל השאלה, גם כשהם במלאכה, על מה הם חושבים?

יש כאלה שחושבים בכולל,

אם הייתי עובד עכשיו, אתה יודע כמה הוא מרוויח?

והחבר שלי עכשיו הולך לזה כמה הוא מרוויח, והוא נסע לפה,

והוא הולך לטייל לפה, והוא הולך לשם, והוא חושב כל הזמן על בחוץ.

יש כאלה בחוץ, בוכים את הישרים ומטענים,

למה אני לא יושב בתורה? למה אני לא זה? וכל רגע הם מנצלים, יש להם פורמט קטן, ואיזה

ספר שקוראים כל הזמן, וכו' וכו'.

כשהייתי בניחום השבעה

של הרב זלחה,

תנוחתו עדן, אז בנו סיפר,

תמיד הוא היה הולך עם פורמטים קטנים של גמרא וספרי מוסר והכול, ומנצל בכל רגע, בכל רגע.

אין מצב לראות אותו בלי ספר.

אין מצב בלי ללמוד תורה.

אין מצב.

ואמרנו לכם,

שהיה מי שעשה סיום של חמש דקות,

הרב בנגיס,

אב בית דין בעדה החרדית,

סיים 101 פעם את הש״ס, ופעם אחת הוא עשה מסיבה גדולה,

הוא אמר זה סיום הש״ס של חמש דקות,

שכל פעם של החמש דקות היה מתקדם עליו, מתקדם עליו, עד שסיים אחרי שנים,

עשרות שנים,

סיים את הש״ס בחמש דקות, מהחמש דקות חמש דקות סיים ש״ס.

אז זאת אומרת, אם אדם ידע לנצל את הזמן, זה נקרא בן תורה.

ובכן,

עוד אמרתי דבר שמעורר לאדם מאוד לקיום התורה,

והוא בהקדים,

מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה,

בא דוד ועמידם על 11 שנאמר, אדוני,

מי יגור באהוליך?

מי ישכון באר קודשיך?

כל המזמור הזה.

אז שם יש 11 מעלות

שצריך להיות בכל אדם

כדי לקיים את התורה.

בא מיכה ועמידן על שלוש,

ובא חבקוק

ועמידן על אחת שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה.

ואין הכוונה, חס ושלום, כמו הטיפשים שחושבים ואומרים, מה עיקר האמונה, אני מאמין, וזהו,

חבקוק הנביא אמר, וצדיק באמונתו יחיה.

חס ושלום.

למה?

שהם גרעו ואמרו שצריכים רק את אלו.

וכן חבקוק אמר שצריך רק אמונה. חס ושלום לא אומר כך.

שכבר כתוב בתורה,

לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.

אסור להוסיף על תרייג מצוות.

אבל אסור גם לגרוע מתרייג מצוות. אסור להפחית מהם.

וכן אמר הנסתרות לה' אלוקינו ונגרות לנו ונהל עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.

וכן כמה פסוקים בתורה, זאת אומרת אי אפשר לוותר על קוצו של יווד.

אלא מה העניין?

שכל אחד ראה לפי דורו שלא יכול להתחזק, לקיים הכל בשלמות.

לא כולם יכולים

לקיים הכל בשלמות. לא מפאת שאין יכולת,

מפני שהם לא יכולים,

מסיבות שלהם,

לא שהם פטורים.

ועל כן יעץ כל אחד שנתחזק בינו הדברים העיקריים,

וממילא יישמר הכל בהמשך הזמן.

למשל,

כשבא אותו גוי להתגייר אצל הלל,

אמר לו למדני את כל תורה על רגל אחת, מה אמר לו?

אפשר ללמוד את התורה ברגל אחת.

זה רציני?

שמאי דחף אותו באמת הבניין.

אז הלך להלל, מה אמר לו?

אמר לו תרצה על רגל אחת?

מה דע לך סני לחברך לא תעמת?

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ואידך זיל גמור.

זאת אומרת,

אם יש לך את היסוד

שלא לפגוע בחברך,

הרבה מהמצוות שבתורה זה בין אדם לחברו.

והכלל הזה מספיק, שמה שאתה שנוא עליך לא תעשה לחבר שלך.

ממילא לא תחמוד, לא תנאף, לא תגנוב וכולי וכולי וכולי.

לא תעבור.

אז כבר כמעט כל התורה. ואם אתה לא עושה את זה לחברך,

כל שכן שלא תעשה לאלוקיך.

הנה, יש לך את כל התורה ביד.

אז הוא נתן לו כלל מעמיד לכל התורה.

אז גם פה הבא חבקוק הוא אמר, צדיק באמונתו יחיה.

אם תהיה לך אמונה באמת בשם, ייתכן שאתה לא תעשה את כל מה שכתוב בתורה?

אם אתה מאמין בשם, ודאי שתעשה את הכול.

וכתוב, צדיק באמונתו יחיה. אז מה מדברים? באחד צדיק, שהוא עושה את כל מה שכתוב בתורה.

לא דיברו אדם או איש באמונתו יחיה.

כל אחד יש לו אמונה.

מדובר בצדיק כשהתורה קורה לא צדיק.

וכן יעץ כל אחד שנתחזק באלו הדברים העיקריים וממילא יישמר הכל בהמשך הזמן.

דעים קשה לו עכשיו,

אז תוך כדי זה מהיסוד הזה הוא יכול להתפתח הלאה ואללה עד כדי קיום כל התורה כולה.

כמו האחד שטובע בעומק הנהר

ורואה אילן שעומד בצדו,

מתחזק מתחילה ומושיט ידו לאחד הענפים החזקים כדי שלא יטבע.

קודם כל הוא נתפס באחד,

שאולי ימשיך להיסחף ויטבע.

ואחר כך הוא מחזיק בגוף האילן וצוחק לאנשים לצאת לעזרתו.

כך הדבר הזה.

יעץ לנו חבקוק הנביא,

שנתחזק בענייני אמונה.

ראינו אמונה בתורת השם,

שבלי אמונה בתורת השם אפשר לקרוא לו בשם צדיק.

וממילא בהמשך הזמן יבוא לידי יראה ואהבה וקיום שלו.

של כל התורה.

בהיינו,

אם אפילו נתבונן רק בפשטות הכתובים,

צריך להימצא בנפשנו הרגש נורא.

כשאדם לומד את התורה ורואה

את הפירוש של הפסוקים, אפילו על פי הפשט,

כבר נהיה לו הרגש לקיים את כל התורה כולה.

וזה נגד האנשים שאומרים

שיש להם אמונה.

הוא אומר, אל תראו אותי ככה, אני מאמין.

איך מאמין בכל התורה ומצוותיה הרפואיים בידיך?

מחלל שבת, קורא עצמו מאמין. אוכל נבריאות טרפות, קורא עצמו מאמין. כל דבר קורא עצמו. במה אתה מאמין?

במה אתה מאמין?

אתה מאמין בבודהאטה, במה אתה מאמין?

אדם מאמין עושה, אני מאמין שיש סכנה, אז אני לא נזהר?

אדם מאמין שאם עובדים מרוויחים, אז הוא לא עובד?

כל אחד, לפי מה שהוא מאמין, נבדוק אותו. אתה מקיים את האמונה שלך? אם אתה לא מקיים את האמונה שלך, אז במה אתה מאמין?

אחד אומר, אני חילוני מאמין.

במה אתה מאמין?

דמיונות.

אני מאמין בצה״ל.

אתה מתגייס? מה פתאום?

אז במה אתה מאמין?

מאמין.

אתה מאמין בחוקי המדינה? בטח.

אתה מקיים? מה פתאום?

מאמין בתורה. מה אתה עושה ממנה? כלום.

מחא כפיים לדתיים. כל הכבוד. כל הכבוד שאתם לומדים. כל הכבוד.

אתם מחזיקים את העולם. אני מאמין שאתם מחזיקים את העולם.

ומה אתה עושה? הורס אותו.

אחד אומר על אבא שלו. נפטר אבא שלו, החילוני, מחלל שבת,

יתגדל ויתקדש, מרבה.

הוא צריך להגיד, התחלל ויתחלל.

מה יתגדל? אתה בעצמך המחלל הכי גדול שיש של התורה.

אתה אומר יתגדל ואתה עושה יתחלל.

איזה מין דבר זה?

גורם צער רב בשלו בעולם האמת.

ככה מובא במחמר יבוק.

ודרך דמיון,

במקום אחד היה מלך גדול ומפורסם לה, כל בחוכמתו שלא נמצא כמוהו בכל העולם, וגם הוא מלך על כמה מדינות

ונסע עם כל השרים הגבוהים הממונים על החיל,

וגם שרי המדינות ועמהם גם כמה עשרות אלפי חיל נסעו כולם לעיר קטנה.

וקיבץ המלך את אנשי העיר ודיבר עמהם פנים בפנים,

וזירז אותם על איזה עניין.

מה היו אומרים הבריות על העניין הזה?

בוודאי היו אומרים,

כיוון שמלך כזה,

שאין בכל העולם כחוכמתו,

והוא עם כל שרי המדינה וחייליהם נסעו לשם,

והמלך בעצמו ובכבודו דיבר עמהם לזרז אותם?

אפילו שאנחנו לא מבינים את העניין, מהו?

מכל מקום, בדרך כלל אנו מבינים שהעניין הזה ודאי עניין נורא מאוד,

שכמה דברים מענייני המלוכה תלוי בזה.

כל אחד יבין שאם הוא טריח את עצמו, המלך להגיע עד לעיירה קטנה או עיר קטנה,

לדבר רק עם התושבים של המקום הזה,

יש פה עניין גדול והוא מחשיב מאוד מאוד מאוד את אנשי העיר הזאת,

שכמה דברים תלויים בזה בכל ענייני המלוכה שלו.

ואם במלך בשר ודם היינו אומרים, כן,

מה צריך לומר בקל וחומר אלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות לגבי הקדוש ברוך הוא,

שכתוב בתורה בפירוש שירד הקדוש ברוך הוא לעיני כל העם על הר סיני?

לתת אישית תורה לעם ישראל.

ונתן להם את כל החוקים ואמר להם, הנה נותן בידכם את המפתחות של העולם ואתם מקיימים את העולם.

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמים וארץ וסמתי.

אצלכם המפתח לסגור את העולם

או להשאיר את העולם?

נו,

אז איך אנחנו לא מתפעלים שנתנו לנו את השמירה על כל העולם? וכמה אחריות יש לנו על זה?

והקדוש ברוך הוא ירד ממעון קדשו בערבות,

שזה הרקיע השביעי לעולם התחתון,

שהוא העולם הגשמי, שהוא אפילו לא גרגר של חול כנגד כל הגלגלים.

וכי דעית במדרש,

שחישב שם עשר ירידות הן,

וחישל לאחד מהן את הירידה הזו,

מציבה לקבץ את העם,

להשמיע את דבריו ככתוב,

באמור אדוני אלי,

הקהל לי את העם והשמיעם את דבריי.

אומר הכזרום של רבנו, תקהיל את העם, אני רוצה לדבר איתם אישית,

אני רוצה לדבר איתם.

והנה בא עם רבבות קודש, מלאכים,

והביא ספר התורה עמו,

כמו שכתוב, אדוני מסיני בא וזרח,

ועתה מרביבות קודש, מימינו,

אש דת למו.

וכתוב גם כן בטיילים,

רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן,

אדוני במסיני בקודש,

והוא כביכול דיבר עמם פנים בפנים,

כמו שכתוב בתורה, פנים בפנים דיבר אדוני עמכם,

וזרז אותם על שמירת התורה,

כמו שכתוב ביתרו ובבית חנן,

והנה כל זה בעבור אבותינו הקדושים,

כמו שכתוב, הן לאדוני אלוהיך השמיים ושמיע השמיים,

הארץ בכל אשר בא.

רק באבותיך חשק אדוני לאהבה אותם,

ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים.

וזה לטובתנו,

שהרי הקדוש ברוך הוא אין לו מזה שום תועלת,

שנאמר אם חטאת מה תפעל בו, אם צדקת מה תיתן לו.

כמו שכתוב, ויצווינו אדוני לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו,

כל הימים, כל מה שנתן את התורה זה לטובתנו.

והנה כאשר נתבונן מוכן להזכר לעיל,

שכביכול הטריח בעצמו את כבודו הגדול והנורא לבוא אלינו למשכננו השפל בעולם התחתון,

ולדבר עמנו,

ולהביא בעצמו את התורה לנו.

כמה אנחנו חייבים להיות נכנעים לו ולקבל אותה בשמחה ולקיים בכל מה שכתוב בה.

והנה האנשים שעושים ההפך מזה,

שאינם פונים אל התורה ומסירים את בניהם ללומדה,

עלבון גדול הוא לתורה,

והוא דמיון למלך,

שנותן לעבדו, לשום על ליבו אות הכבוד,

מדליה.

והוא גם כן מאבן טובה מדליה,

והיא שבה אלפי זהובים,

והוא ממאן לקבל אותה.

איזה עלבון יש למלך?

המלך בעצמו נותן לו מדליה עם מרגליות,

שובייה אלפי זהובים, והוא לא מוכן לקבל.

או שהוא מקבל אבל לא רוצה בשום אופן להלביש אותה אפילו פעם אחת.

והמלך נפגש באירועים מסוימים ורואה שהוא לא לובש אותה.

כמה עלבון יש מזה?

וכשיוודע חס ושלום למלך,

יחשבהו למורד עבור זה.

כך ממש בעניין התורה.

נתן לנו הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו

את התורה בעצמה, את המדליה.

וגם יקרעי מפנינים וכל חפצים לא ישבובה.

הוא מראה שאין אמונתו שלמה.

זה מראה שאתה כולך פקה-פקה,

דיבורים ושטויות,

מאמין, מאמין בתורה, תראה, תראה, תראה. איפה המדליה? אתה יכול לראות לי איפה המדליה?

איפה אצלך התורה נחשבת? אתה יכול לראות לי איפה אתה שם אותה?

תקעת אותה בארון בספרים וזהו.

שמת במגירה?

זהו.

אף פעם לא פותח, לא לומד, לא זה, לא שום דבר. זה המדליה שלך.

ככה אתה מכבד את מי שנתן לך.

כל זה מרומז במה שכתוב באבות. אמר ביהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר החורם ואומרת,

אוי להם לבריות מחלבונה של התורה.

מאיפה נשמעה בת קול?

ולדעתי הכוונה שם,

שם בת קול, וזה העניין, הוא על קול נורא.

קול.

וכאמר שזה ממעשה דהר חורם, שירד הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו אלינו ודיבר עמנו והביא לנו את תורתו,

ואנחנו מתרשנים לקבל אותה בשמחה ובקימה.

אז כאילו יוצא קול נורא עלינו שמחלסת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

ואני אמרתי בשלוש עשרה שנה לשופר,

אמרתי רעיון.

כתוב, בכל יום יוצאת בת קול מהר החורם ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.

מי שומע את זה? אתה שמעת?

מי שומע?

אז הבעל שם טוב אומר שהבת קול הזאת זה הרהורי תשובה שיש לכל יהודי כל יום.

הוא רואה פתאום איזה חרדי ככה וזה, הוא נזכר.

יואו, אני צריך להיות ככה, זה אלה עושים את האמת, אני לא פה, שם.

אחד שמע מקרה, אחד פה, אחד נזכר, אחד היה ראה תאונה,

אחד פה, אחד היה בלוויה.

כל אחד נזכר משהו אחר, יש לו איזה הרהורים כאלה.

ויש כאלה שאין להם הרהורים בכלל,

שחלב על כסלם, לא רואים כלום, רואים הפוך,

הכל סתום, לא שום הרהורים, לא דופק אצלם בלב כלום,

אין להם שום,

כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

אז מה התועלת?

מה התועלת?

מה התועלת? שיוצאת כל יום בת קול מהר החורם.

והוא אומר, אוי להם לבריות, והוא לא שומע, מה התועלת?

אמרתי שהקדוש ברוך הוא גם לאלה דואג.

בת-קול זה גימטריה קלטת.

בדיוק.

בת-קול גימטריה קלטת.

קלטת

זה לא הקול,

זה הבת-קול.

כי זה לא הקול בדיוק, זה הבת-קול של מי שדיבר.

וכששומעים קלטת,

זה עושה הרהורי תשובה.

אז בדור הזה הקדוש ברוך הוא נתן שבת-קול תרד למטה, תתגשם בתוך קלטת,

ושתעשה הרהורי תשובה.

היום זה דיסק,

דיסק.

זה נכנס ישר לבפנים.

זאת אומרת, הרהורי תשובה, לפחות הרהורי תשובה.

והסברנו שמה שהזר הקדוש אומר שאם בן אדם היה רשע גמור,

ולא קיים שום תורה ומצוות,

הוא יורד לגיהינום ולא עולה לעולם.

אבל אם הוא היה רשע כזה ולא קיים שום תורה ומצוות מהעולם, לא כיפור ולא כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, אבל היה לו פעם אחת הרהור תשובה.

סופו, לאחר אריכות הזמן שהוא יהיה בגיהינום,

שתהא נשמתו עולה ומצפצפת למעלה.

בזכות מה? הרהור תשובה.

אז אם נתנו בקלטות

הרהור תשובה,

ליהודי, הכנסנו את כל היהודים לגן עדן בסוף.

הבנתם?

מה זה ארגון שופר?

זה ארגון שופר.

אז לכן רואים שהגבת קול הזאת

צריכה להדהד ולעורר את כולם.

ובאמת כל דברינו כתוב פרש בתורה, פרשות ואתחנן. רק ישמר חשבון נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך

והודיעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך בחורף.

באמור אדוני אלי הקל לי את העם והשמיעם את דבריי.

רואים שהכתוב אומר שמור נפשך מאוד, פן תשכח.

כמה זמן לא לשכוח כל ימי חייך.

וצריך להודיע את זה לבניך ולבני בניך.

מזה לומדים שזה עיקר גדול לעבודת השם יתברך.

וזהו שאמרה הגמרא,

בא חבקוק

ועמידן על אחת.

ומה זה אחת?

זוהי האמונה בתורה,

שעל ידי זה ממילא בהמשך הזמן יבוא לידי קיום התורה ויהיה צדיק,

שעליו נאמר צדיק באמונתו יחיה.

אמן.