נס במיאמי באשה שחלתה במחלה

- - - לא מוגה! - - - 

חילונים היינו בארצות-הברית וחיינו כחילונים.

היינו במיאמי, גרנו בארצות-הברית,

והיה לנו כל מה שהיינו צריכים כזוג חילונים, כמו

שחושבים שצריך להיות, אבל בעצם,

הסיפור מתחיל

כשהגיע אלי בן-דוד שלי,

והוא חוזר בתשובה וניסה לדבר אתנו, להחזיר אותנו בתשובה.

הוא בא לנסות למצוא עבודה והוא דיבר עם בעלי.

עד השעות הקטנות של הלילה זה היה נמשך.

הוא ניסה לשכנע אותי, ועוד ועוד.

וניסה

להחזיר אותו,

ולי היה קשה מאוד, וזה בכלל לא יסדר ולא שייך אלינו.

אז אמרה לו, אם אתה תדבר עם הבעל שלי עוד הפעם אחת, אני

מגרשת אותך מפה, וזה הכול.

עד שכבר אמרתי לו שפשוט הוא הורס לנו את שלום הבית שלנו.

השבת הראשונה הוא עשה, שלחנו אותו לאיזושהי משפחה,

והשבת השנייה אמרנו שנשתדל, נשמור שבת.

באמת עשינו את זה.

היה לי מאוד קשה, אפילו בחצי השבת כבר נסעתי.

אשתי היתה בהיריון בחודש רביעי

באותו הזמן,

והיה לה דימום.

לאחר שהיה לה דימום הלכנו לבית-חולים.

בבית-החולים אמרו לנו, זה גם עצוב וגם שמח,

לכאורה בהתחלה, אבל

אמרו לנו בצורה כזאת,

יש לכם תאומים,

ובאותה נשימה גם אומרים לך, אבל אין להם דופק.

אז זה היה כואב מאוד,

אבל לא היה לנו את מי לשאול שם, או רק את הרופאים. לא ידענו מה זה דת, תורה, לא ידענו מה זה רבנים,

אז לא שאלנו אף אחד ועשינו מה שהרופאים אמרו.

הלכתי לבית-חולים, עשיתי הפלה.

אחרי הפלה,

אחרי שבועיים הרופאים חיפשו אותי טלפונים.

איפה את? מחפשים אותך.

הגעתי לבית-חולים, ברוך השם,

הרופא אמר לי, תשבי.

לא רציתי לשבת כי לא ידעתי במה מדובר, אבל אני צריכה לשבת כשאני אודיע לך מה קורה.

ישבתי והוא אמר לי,

הוא דיבר בשפה הרפואית, לא הבנתי כלום חוץ ממלה אחת, שאמר קנצר.

המחלה ש

כל העולם

לא יראה אותה, יהי רצון.

לא הבנתי מה קורה. אמרתי, טוב, תתחיל עם מה שצריך לטפל וזה. אמר לי, לא, זה לא בדיוק מה שאת חושבת. נצטרך כימותרפיה,

טיפולים קשים, עשה ארדושר.

נעשה עוד בדיקות, נקבל תשובה בעזרת השם ביום שישי ונראה מה קורה. נעשה בדיקות דם ונראה מה קורה.

היא חזרה הביתה בוכה,

ולאחר מכן היא מתקשרת אלי.

אני הייתי בעבודה, כמו שאמרתי, ורציתי לחזור הביתה מייד,

וכשחזרתי הביתה

באתי לחבק אותה,

אבל כיוון שהיינו שומרים את טהרת המשפחה, כמובן,

דבר אחד שמרנו מתחילת הנישואים,

כחילונים גמורים, זה טהרת המשפחה?

ראיתי אותה במצב כל כך קשה, לא יכולתי לעמוד, אז ככה לראות אותה, אז רציתי לחבק אותה.

ואמרתי לו, אל תיגע בי, זה הניסיון שלנו.

אני לא מבין מה זה ניסיון בכלל, לא ידעתי מה זה ניסיון.

הוא אומר לי, איזה ניסיון?

על מה את מדברת?

וזה הניסיון שלנו.

כשבן-דוד שלי היה אצלנו,

אז הוא הביא לי הרבה קלטות של הרב אמנון יצחק.

וראיתי אותם, ובאמת התרגשתי.

זה היה כמובן

בכנס שהוא עשה, ואישה אחת מן הקהל אמרה לו, אני רוצה לתת סיכות ביפו.

תראה יהודיות שלנו שנשואות שם לערבים וחרות בדירות באר, ויש להן עשרה ושישה ילדים,

ואני, שאני נשואה כדת משה בישראל ועושה הכול, אין לי ילדים.

איך אתה מצביע את זה כי הוא לא נותן לה ולי לא.

הרב ינצחק אמר לה שהוא מוכן לעשות את העסק.

תודה רבה, בואי נעשה עסק.

אני בלי נדר,

מוכן לברך אותך פה לפני כל הציבור,

והציבור יענה עמם,

אבל אני מבקש ממך בקשה קלה קשה.

קלה קשה.

אם תהיי מוכנה בעזרת השם יתברך ללכת בכיסוי ראש, שאני אתן לך,

אני אצטיין לך שאת לא נשכות אותך במערכת הקולנציה.

וככה זה היה.

ניסה בכיסוי ראש, ואחרי תקופה של שנה בערך

הראו את הרב ינצחק מחזיק את הילד שלה שהיה סנדק.

זה מאוד מאוד ריגש אותי.

אז היא התרגשה מאוד ואמרה,

אם בעלי ירצה גם אני אהיה מוכנה לעשות את זה, אבל היא אומרת לי, ככה היא סיפרה לי, ולאחר מכן אני לא ידעתי

שכמו שזה בעלה, ככה היא הוציאה את הקלטת מן הווידאו,

וזה נגמר וזה הסיפור.

ואמרתי לו, זה הכול, זה ניסיון שלנו, וחייבים לעמוד בו. היא עוצרת אותי בידיים. היא אומרת לי, לא, זה ניסיון.

אבל באמת, אחרי שאמרו לי את מה שאמרו לי,

שלושה ימים אני רק בוכה,

והייתי בצער גדול מאוד.

כל הזמן רק בכיתי במשך שלושה ימים, אני רק בוכה,

לא ישנה, חושבת על הרע ביותר,

מי יגדל לי את הילד.

מר מאוד, לא יכולתי לעמוד בזה בכלל.

ואחרי שלושה ימים קמתי בבוקר, אמרתי לבעלי, תשמע,

חייבים לחזור בתשובה.

אמרתי לי, מה קרה לך, על מה את מדברת?

חייבים לחזור בתשובה.

אישה, במצב כזה אין מה להגיד, אז כמובן אמרתי לה מה שתגידי.

היא כבר התחילה לחשוב על הדברים הכי גרועים, אז אמרתי לה כן.

מי שהביא את זה עלי, ייקח את זה ממני, זה הכול. הכול צף לי, כל מה שראיתי אצל הרב יצחק והקלטת,

הכול צף, הבנתי הכול.

הבנתי

אמונה תמימה ואמונה שלמה,

שמי שהביא את זה עלי ייקח את זה ממני. וה' רוצה שאני אחזור בתשובה?

אני חוזרת בתשובה ואני אהיה בריאה, זה הכול.

ככה זה היה בדיוק.

היא הלכה וקנתה לעצמה כיסוי ראש,

קנתה לה חצאית שבחיים שלה היא לא לבשה חצאית,

היתה לובשת בגדים לא צנועים,

אמרה אני לובשת חצאית, כיסוי ראש.

ביום שישי עם הדלקת נרות, אני אשים את הכול עלי ואומר איך שהחיינו וככה בדיוק זה היה, והייתי באותו זמן גם צריכה לגבות תשובה מהרופא לגבי הטיפולים שאני אמורה לעשות.

הלכתי לבעלי כיפה וציצית,

גזרתי לו את השערות שלו.

לקחנו על עצמנו את כל הדברים שרק אפשר, שידענו עליהם ושיכולנו לעשות אותם באותו רגע, אם זה שבת,

קול,

תפילות, הכול ישר, הלכתי להתפלל, לא ידעתי אפילו איך מתפללים.

אם כולם היו מתכופפים, הייתי מתכופף, אז כולם היו קמים, הייתי כאן,

ואפילו בסידור לא ידעתי מתי עונים אמן, מתי לא.

יום חמישי, יום לפני שישי,

ככה יושב לנו, אני זוכר להיות בסלון,

התחלתי לבכות, אמרתי לבעלי,

ריבונו של עולם, אמרתי לה'

התחלתי לדבר עם השם, דבר שאני לא מכירה בכלל, התחלתי לדבר, אמרתי לה' ריבונו של עולם,

בבקשה, תעשה לי טובה,

אני אשים כיסוי ראש, אני אשים עלי שמיכה,

אני אתכסה, אני אעשה הכול,

רק שאני אהיה בריאה.

תשאיר את השערות בשביל בעלי, אני מתחננת, אני אכסה בכל מצה רק השערות בשביל בעלי.

זה היה יום שישי, הייתי צריכה לקבל כבר את התשובות.

הסוג של המחלה הזו, זה הולך לפי הורמונים,

אז זה היה ברמה מאוד מאוד גבוהה והוא ציפה שזה יגיע ל-300,

שמשם נתחיל את כל הטיפולים.

בשעה 10 בבוקר התקשרתי לרופא,

הוא אמר לי, תשמעי, יש פה משהו לא בסדר,

ציפינו ל-300, זה ירד ל-20, זה דבר שלא ייתכן, אין דבר כזה.

זה כאילו קיבלת, זו תגובה של אחרי טיפולים.

תבואי נעשה שוב בדיקות ונמשיך הלאה.

הרופא אמר לה שאולי יש פה איזה,

לא יודע,

הוא לא מבין את זה, הוא צריך לעשות עוד פעם בדיקות שתבוא עוד שבוע ועוד שבוע.

עשיתי בדיקות שוב,

שמרנו שבת כהלכתה, כמו שידענו,

וביום ראשון הלכתי לבדיקות שוב,

ולאחר שבוע זה ירד ל-200, זה לא נעלם לגמרי, זה כל פעם ירד כמו אחרי טיפול כימותרפי,

ובעצם לא עשיתי שום טיפול.

כל שבוע זה ירד, התחזקנו, וזה ירד, התחזקנו, וזה ירד, אחרי חודש זה נעלם לגמרי, ברוך השם.

הוא אומר לנו אחרי החודש

שלא צריך לעשות שום טיפולים כימותרפיים, שהוא חשב לעשות מלכתחילה.

הרופאים אמרו לי,

לאחר המקרה, הייתי במאגף חצי שנה,

ואמרו לי לא להיכנס להיריון בשנתיים הקרובות.

ברור שלא שמעתי בקולם,

ברוך השם.

היום יש לנו חמישה ילדים, שיהיו בריאים מפורט יוסף.

הולכים ועושים רצונו של השם, ברוך השם.

לאחר מכן הצלחתי לראות קלטות של הרב נוני יצחק.

היה איזושהי קלטת בשם כסף, כסף, כסף.

עם כל הכסף שהיה לנו שם,

הבנתי שהכול שטויות ואין צורך בכל זה.

הכול רשום מתחילת השנה, עד סוף השנה,

מה בן-אדם מקבל, מה לא.

בעלי עבד הרבה שעות, במשך 14-15 שעות ביום.

אמרתי לו, זה אנחנו חוזרים לארץ.

אתה נכנס לישיבה, לא ידעתי בזמנו מה זה ישיבה, הכולל.

אתה נכנס לישיבה, והכסף זה אותו כסף, זה לא משנה, בלאו איך נקבל את הכסף הזה, מה שמגיע לנו.

באמת ככה זה היה, הוא היה קצת,

הוא לא כל כך קיבל את זה ב-13, 14 שעות עבודה להיכנס לישיבה, זה לא שייך, כן?

זה בדיוק מה שהיה.

כשחזרנו לארץ אחותי נשארה שם, עם שאר המשפחה,

והגיע איזה רב, הגיע לארצות-הברית,

והיא נכנסה לבקש ברכה.

בין היתר היא ביקשה ברכה בשבילי,

והיא אמרה לו, תברך בבקשה את גלית בת טובה,

והוא לא מסתכל בכלל,

הוא לא מסתכל נשים, ברגע שהיא אמרה לו את השם,

הוא פשוט הרים את העיניים אליה ואמר לה,

גלית בת טובה, היה לה נס

מעל הטבע,

היה לה גזירה בשמים,

וברגע שהיא חזרה בתשובה,

קראו את הגזירה, פשוט ככה.

תגידי לה,

תספר ותודיע על הנס הזה,

ובכל מקום, זה מעל הטבע,

ואשריה.

וברוך השם, גם היא התחזקה, היא חזרה בתשובה,

עוד אף התחזק, וההורים שלי מתחזקים.

קיבלנו את הכול בשמחה, כי אחרי שראינו את הדבר האמיתי,

הקדוש-ברוך-הוא דופק בהתחלה,

ואחרי זה, אם לא מבינים,

אז זו היתה הפלה,

ובהתחלה הוא בכלל שלח את הדוד שלה,

אולי בלי שום צרה, בלי שום בעיה,

אז נחזור בתשובה. לא, לא הלך, לא הבנו את זה מההתחלה.

ולאחר שלא הבנו את זה, אז הקדוש-ברוך-הוא שלח את ההפלה. גם את זה לא הבנו.

לאחר מכן הוא שולח את המחלה.

ברוך השם, כאן אנחנו הבנו, אז

לקחנו על עצמנו, וכשהבנו את זה,

מה הקדוש-ברוך-הוא מבקש ממנו,

אז הכול נפתח, ברוך השם, ונעלם כל המחלה, נעלמה.

והשתבח שבו.

עשינו רצונו והוא עושה רצוננו.

עשינו רצוננו.