פרשת כי תבוא - מצות בכורים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת שבתאי ציון בן יוסף,

מנוחתו עדן.

אמן. ולהבדיל,

להצלחת בועז,

אלה יהל,

נויה,

אלרועי ועידן חריזי,

בכל העניינים הרוחניים והגשמיים, אמן.

אמן.

פרשת כי תבוא,

מצוות הביכורים.

והיה כי תבוא אל הארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה וירשתה

וישבת בה

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר אדוני אלוהיך נותן לך ושמת בתנא וכו'.

כחוט השני עובר

במצוות רבות

לקחת את הראשית,

את ההתחלה לתת לקדוש ברוך הוא,

בביכורים, בתרומה,

פטר חמור, פדיון הבן ועוד ועוד ועוד, הראשית לקדוש ברוך הוא.

גם במעגל השנה התורה מייחדת היום

הראשון של השנה לשם

ראש השנה

וגם תחילת כל חודש מתייחד לשם

וכך גם פותחים כל יום

בתפילת שחרית.

ביסוד הזה הרחיבו הקדמונים

וכמו שכתב בספר חסידים סימן קנא

מכל ראשית תיתן לו

וראשית

כל ביקורי חול

וכל תרומת קול

זה מופיע ביחזקאל מ״ד ל״ד.

וכן,

תן לו ראשית היום והלילה

לברך אותו במה שמהנה אותך ביום ובלילה,

שהוא מעריב ערבים

ושהוא יוצר אור.

וכשאתה עומד מהשינה והקיצות אותה היא תשיחך.

אתה רק פותח את העיניים,

תשים

על לב מלאכתך וצרכיך וקודם לתקנתך יראת שמיים.

ככתוב במשלי יראת אדוני ראשית דעת.

לומדים מכך

שראוי להתחיל את היום בהודאה לקדוש ברוך הוא

מודה אני לפניך המילה הראשונה מודה.

מלבד שאנו מכירים בטובה של הקדוש ברוך הוא

כוח מיוחד

במה שפותחים את היום בקדושה כדי שימשיך היום להיות מקודש

ברוחניות והתעלות.

כי הכל הולך אחר הראשית.

בספר הקדוש דברי חיים

מביא בשם האדמו״ר מרוז'ין לפרש את הפסוקים בפרשה.

מלקחת מראשית כל פרי האדמה ובאת אל הכהן.

הקדוש ברוך הוא מכונה בשם כהן.

כמו שמבואר בגמרא בסנהדרין נ'ט,

אלוהיכם כהן הוא.

ומראשית

רומז לתחילת היום.

מיד בקום האדם מהשינה צריכה ראשית המחשבה להיות אל הכהן.

הכוונה לשם יתברך.

ממילא אם מתקיים המשך הכתוב הגדתי היום

שכל היום יהיה קודש לשם.

ועל הדרך הזה פירש את הכתוב בטילים.

אלוהים אלי אתה אשחרקע.

אם כבר בשחר מדבק האדם עצמו באלוהים,

ההמשך ברור. צמאה לך נפשי,

כמה לך בשרי.

זה יהיה בהמשך כל היום.

ואפילו בארץ צייה ועייף בלי מים.

אפילו כשאתה עוסק

בעניינים ארציים,

כמו משא ומתן וכדומה.

מכל מקום, כן בקודש חזיתיך לראות עוזיך וכבודיך.

תמיד יהיה שם השם לפניך, תמיד.

זה אומר האדמור מלוז'ין.

וידועים דברי רבי חיים מוולוז'ין,

הם הובאו בכתר ראש,

שדבר מנוסה,

כשישכים אדם בבוקר

ויקבל עליו עול תורה באמת ובלב תמים,

היינו שיגמור בליבו שלא ישמע לשום דבר

ולא יבטל אותו שום טרדה.

יסורו ממנו הביטולים,

הוא בוודאי יצליח ביום ההוא בתורה.

זאת אומרת, אם אתה קם עם החלטה

ששום דבר לא יניא אותך מללמוד תורה כסדר בלי הפרעות,

זה צריך לקבל עליך,

לגמור בליבו בהחלטה אמיצה,

לא שומע לשום דבר,

לא מתבטל משום טרדה,

אם קיבלת ככה, אז יסורו כל הביטולים המתוכננים,

הוא בוודאי יצליח ביום ההוא בתורה.

כפי תוקף קבלת עול התורה בבוקר

וכפי החיזוק של ההסכמה שלך,

לפי זה יעזור לך השם יתברך בו ביום

ויסיר ממך, תרדוד ממנו. ריבונו של עולם, אני רוצה ללמוד תורה היום

בנחת, בלי תרדוד, בלי כלום, עם הסכמה ברורה ששום דבר לא יזיז אותי מזה,

הקדוש ברוך הוא יעזור לך.

בטח שהוא רוצה, מה זה?

אם ילד יגיד לאבא שלו, אבא, אני רוצה להיכנס לחדר ללמוד, שלא יפריעו לי בכלל עד הערב. וואי, איזה שמחה, איזה שמחה.

בטח שהוא יעזור לו.

מה הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה, מלא שעות.

מובא בשם רבי מנחם מנדל מרימינוב, זכר צדיק וברכה.

נתן ולוקאמר.

נפרש את הפסוק, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה.

עריסותיכם, ראשית עריסותיכם, הוא אומר ברמז,

מלשון מיתה, עריסה, הולכים לישון.

ראשית עריסותיכם.

וחלה,

חלה זה לשון תפילה.

מלשון ויחל משה.

ברמז בזה, ראשית עריסותיכם, תכף ומיד,

כשתקומו מהמיטה,

חלה תרימו,

תתפללו ישר לשם יתברך,

כאשר יתחיל האדם את יומו בעבודת השם, בנץ,

יזכה שכל היום תהיה לו סיעתא דשמיא, להתקרב לעבודת השם.

מסופר על הרב אברהם גניחובסקי, זכר צדיק וורכה,

פנה אליו יהודי מתאנן,

במשך היום הוא טרוד במחשבות והרהורים לא ראויים,

איך נמלטים מזה?

אמר לו הרב את היסוד הבא,

תקדיש את תחילת היום לענייני קדושה,

מיד בפתיחת העיניים בבוקר,

קודם שתרד מהמיטה,

תחשוב בלבך שאתה רוצה להקדיש את כל הרצונות ואת כל המחשבות שיהיו קודש לשם.

החלטה כזו כוחה רב להשפיע לטובה על כל היום, שאכן המחשבות יהיו טהורות וקדושות.

מחפשים איך להשתפר כשמתקרבים ימי הדין,

אז הנה יש לנו עצה נפלאה,

היא לא דורשת הרבה זמן,

היא לא דורשת מאמץ גדול,

רק מחשבה ראשונה טובה בבוקר.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שאני זוכה לעבוד את השם שהוא מלך העולם,

ויהי רצון שאזכה לעשות את רצונו כל היום.

עם קבלה כזו כל בוקר,

זוכים לסיעתה דשמיא שהיום מתקדש לעבודת המורה.

ועוד בעניין הפסוק,

והיה כי תבוא אל הארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה בירישתה

וישבת בה.

מפרש רשי,

והיה כי תבוא

בירישתה,

וישבת בה,

מגיד שלא נתחייבו בביקורים

עד שכבשו את הארץ

וחילקו על השבטים.

כי כתוב,

והיה כי

אז קודם כל אחרי זה אתה צריך לרשת

דהיינו לנצח את כל האויבים ואחר כך ישבת בא, זה אחרי שחילקת

את הארץ לנחלות, לשבטים,

אז מתחילה מצוות הביכורים.

דבר נוסף,

אומרים חכמים זיכרונם לברכה

בספרי מהפסוק

כי תבוא אל הארץ

מצווה אמורה בעניין

שבשכרה תיכנס לארץ.

בזכות איזה מצווה אתה נכנס לארץ?

בזכות מצוות ביכורים.

שואלים הכתב סופר והפנים יפות ועוד מפרשים.

כיוון שבמצוות הביכורים

התחייבו רק אחרי שנכנסו לארץ ישראל

ורק אחרי שחילקו את הארץ,

איך אפשר לומר

עשה מצווה זו של ביכורים כדי שבשכרה תיכנס לארץ? איך? אני בחוץ עוד.

עוד לא נכנסתי, עוד לא כבשתי, עוד לא חילקתי.

איך בשכר מצוות ביכורים אנחנו יורשים את הארץ ונכנסים וכו'.

אז טייפלר הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

אומר אכן אין הכוונה שיש לעשות את מצוות ביכורים בכדי להיכנס לארץ ישראל,

כי לא ניתן לקיים לפני שנכנסים לארץ,

אלא כוונת התורה להדגיש

ארץ ישראל חשובה מאוד,

היא ארץ האבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב.

אבל העיקר של הכניסה לארץ זה בית המקדש.

כל הארץ הזאת ניתנה לנו עבור בית המקדש.

אם כן,

כוונת חכמים,

עשה מצווה האמורה בעניין

שבשכרה תיכנס לארץ. כלומר,

תעשה את מצוות הביכורים, תתבונן,

תתבונן שבשכר זה שקיימת מצווה זו,

נכנסת לארץ.

זאת אומרת,

כל מה שניתן לנו להיכנס זה בשביל שנגיד.

נגיע לבית המקדש ונגיע לשם עם הביקורים ונודה לשם שאנחנו לא כפויה טובה

וכולי וכולי.

זה תתבונן.

לא נכנסת לארץ לאכול ולשתות

ושגם יהיה לך בית המקדש,

אלא כל התכלית של הכניסה לארץ להגיע לבית המקדש ולדבוק בקדוש ברוך הוא.

אדם עלול לחשוב שהוא נכנס לארץ ישראל

כדי ליהנות מיופייה, להתבשם בקדושתה,

לאכול ולשתות וליהנות

אש תחת גפנו ותחת תאנתו ובגינתו,

ואגב,

אגב, גם לקיים מצוות ולהביא לקדוש ברוך הוא ביקורים וחללה.

העיקר הוא כאילו לאכול מפריה ולשבוע מטובה.

אבל לימדונו חכמים שזה לא כך.

מצינו בגמרא בסוטה יד,

רצונו של משה להיכנס לארץ ישראל

מפנימה נתאווה,

וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה?

אלא אמר משה,

הרבה מצוות נצטוו ישראל.

ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל.

אכנס אני לארץ

כדי שיתקיימו כולן על ידי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר?

מעלה אני עליך כי לא עשיתם.

סליחה.

מה פירוש השם שואל אותו?

כלום אתה מבקש לקבל שכר?

הוא יודע שהוא רוצה שכר או שהוא לא יודע שהוא רוצה שכר?

מה השאלה הזאת?

ואם אתה רוצה שכר,

אז אני מעלה העניך כי לא עשיתם.

וכמה היית מקבל מצוות?

טריליון יש לך.

נו,

מה השאלה?

משה רבנו התאווה להיכנס כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ.

אז למה השם אומר לו,

כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר?

הוא לא רוצה את השכר. מה, כל מה שעשה משה רבנו במדבר, במה שהוא הקפיד ללמד את עם ישראל והכל בשביל שכר?

אפשר להגיד כזה דבר? זה לא לשמה.

זה לא לשמה.

אז מה, מה השאלה פה?

וגם,

כאילו, ואם זה ככה, אז אני נותן לך כבר את כל השכר.

איזה שכר הוא צריך? הוא יושב לימינו של הקדוש ברוך הוא, אין מי שיותר קרוב ממשה רבנו.

מה הולך פה?

אתם תחפשו לי, כן?

אומר הסטייפלר, זכר צדיק וברכה,

זו הכוונה של דברי חכמים.

עשה מצווה זו

בשביל שתיכנס לארץ.

אומר לך הקדוש ברוך הוא,

מה שאני מביא אותך לארץ ישראל,

זה לא בכדי לאכול ולשתות.

התכלית זה בית המקדש.

תקריב קורבנות

שעל ידם אתה מתקרב אליי, קורבן מלשון קריבה, להתקרב.

ותדע,

שהכל ממני

ואני נותן לך את הכול.

כי בני אדם לצערנו שוכחים,

היום שתלתי זה, היום עשיתי זה, היום זה,

איזה פירות יפים יצאו לי וכל מיני דברים שאדם מדבר כאילו הוא עשה את הכול.

הוא שוכח שהקדוש ברוך הוא כל רגע נותן לו הכול בכל מכל קול. אין לך שום דבר שלך,

לא הנשימה שלך, לא ברשותך, לא הראייה,

לא כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, ולא מה שמסביב, ולא שום דבר.

אז כל הבאת הביקורים הייתה שידע האדם שהכל מהקדוש ברוך הוא,

והוא צריך לבוא ולומר זאת

בקול רם,

ושהוא לא כפוי טובה.

לכן כל הראשית,

קודם כל השם יתברך,

להוציא מכוחי ועוצם ידי.

זה לא שלך, כלום לא שלך.

כל דבר,

אתה רוצה לאפות משהו?

תפריש חלה.

זה קודם כל.

אתה תזכור שהקדוש ברוך הוא, ראשית עריסותיכם חלה.

מעשרות,

כל דבר, אתה צריך לדעת,

הראשית, בראשית ברא אלוקים את השמיים, בראשית, בכל הברשיות האלה.

בשביל זה ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

כל בריאת העולם, שנכיר את השם, זה מה שכתוב פה.

בכוונת כל המצוות שנאמין באלוהינו,

ונודה אליו

שהוא ברענו,

והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע אדם ויודה לאלוהיו שברעו, דברי הרמב״ן.

זה התכלית.

ולכן מצוות הביכורים זה עניין גדול,

ובסכרה זוכים להיכנס לארץ.

כי במצווה הזאת אתה בא ועושה את התכלית שנבראת להכיר שיש בורא,

שהוא נותן לך הכול,

אתה מודה לו, מודע לכך,

ולא כפוי טובה, ולא שוכח אותו,

וכל ראשית

לקדוש ברוך הוא.

ואז אתה יכול לקיים ואהבת את השם אלוקיך בכל אלבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך,

כי בלעדיו אתה גורנישט מתגורנישט.

ישמחו במלאכותיך ואת שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונש שבת ובת ובת.

ישמחו במלאכותיך ואת שומרי שמרי שמרי שבת וקוראי עונש שבת.

אב מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת, אב מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

הריני מכוון.

לקיים משרד החכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גמל נפשי איש חסד.

דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

לעשונא חתרו על הקדוש ברוך הוא לעשונא חתרו על התנא הקדוש

שיהיו שפתותיו דומות בקבר. רבי חנניה אומר השם.