---

"מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע". מה קרוי דבר שקר ועד כמה להתרחק ממנו? אז מה קרוי שקר וכמה צריך להתרחק ממנו?
לכאורה שקר הוא אומר דבר ככה אנחנו מבינים, זה לא היה, זה לא נכון מה שאתה אומר, שקר, ככה מבינים. אבל נראה נא בדברי חכמים ז"ל ונבין עד כמה אנו רחוקים מן האמת שאין אנו יודעים מהו שקר. ז"ל בגמרא במסכת שבועות ל"א, מנין לשניים הבאים לדין, אחד לבוש סמרטוטים ואחד לובש איצטלית בת מאה מנה, שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותו, תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק. ופירש רש"י, לבוש כמותו שלא תגרום לנו לישא פנים לך, ז"א שניים באים לדין אחד לבוש עני סמרטוטים, השני לובש בגד חליפה איצטלית בת מאה מנה, מהודר, אז אומרים הדיינים, או שאתה שתלבש כמו עני, או שתלביש אותו כמוך. תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק, אז למה הם עושים את זה? כי אם לא זה שקר, אם הם יעמדו בצורה כזאת לפניו זה שקר, והתורה ציוותה מדבר שקר תרחק. ולמה צריך להלביש אותו כמותו, העשיר צריך להלביש את העני כמותו, שלא תשא פנים לנו, כי אוטומטית אנחנו נישא לך פנים, ואז המשפט יהיה שקר. היינו שהדיינם יש להם לומר כן מפני שיוכל להיות שישאו לו פנים מפני חשיבות האיצטלית נגד השני שלובש סמרטוטים. מסתמא זה נאמר בכל דיין, נמצא שאפילו דיין הכי מובהק ומומחה כמשה רבינו, ובקדושתו וחסידותו מתעטף לדון דין אמת לאמיתו שזה כמו בריאת שמים וארץ, שכל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, אז לדון דין אמת לאמיתו זה כמו לברוא שמים וארץ, ולעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, אז בין הירכים שלו יש חרב, כל תזוזה קלה זה טזזזז ננעץ בו, וגיהינום פתוחה לו מתחתיו, ככה צריך להרגיש הדיין בשעה שהוא יושב לדון, הרי יושב דיין זה באימה ויראה כי ה' ניצב בעדת אל, יש עוד דבר, הקב"ה נמצא שם. וטכל מחשבתו נתונה להוציא את פסק דין נכון.
והנה כשבאים לפניו שני בעלי דין אלו, ויודע כי בעל האיצטלית עשיר גדול, והשני עני ומדוכא ומחזר על הפתחים, ועל זה כתוב "לא תגורו מפני איש", אסור לדיין לפחד משום אדם, אם כן ודאי שהכין והכשיר הדיין את עצמו שלא ירגיש הדרת הכבוד ודרך ארץ לזה יותר מזה, אז אם הוא לא צריך לפחד מהעשיר שיתנכל לו לאחר מכן, שיסלק את הילדים שלו מהתלמוד תורה, שיפטר אותו מהעבודה, שיחליף לו את המשרה, שיוציא עליו פשקווילים, שידבר עליו כל מה שהוא רוצה, הדיין מצווה "לא תגורו מפני איש" אם לא אל תהיה דיין, לא תגורו מפני איש, אל תהיה רב, אם אתה פוחד ואתה תחתום חתימות על אנשים ותוציא עליהם לעז בגלל שאתה פוחד כי אתה מקבל כסף למוסד ולכל מיני דברים ויפסיקו לך את ההקצבה והכל, אז אתה שקרן אבי אבות השקרנים, אסור לך להיות דיין בכלל, אתה נוגע בדבר. אז כל שכן אם אתה לא תגורו מפני איש, כל שכן שאתה לא תכבד את העשיר מפני העני ותטה משפט.
וראה זה פלא, שלאחרי זה כשעומדים לפניו העשיר באיצטלית והעני בסמרטוטיו, הכריזו חכמים באזני הדיין הזה, סליחה, אתה לא יכול לדון, אתה לא יכול לדון, כי אתה מתקרב אל השקר בראותך שניים במלבושיהם, זה סמרטוטים וזה חליפה, ויש חשש שתשא פנים לאותו הלבוש איצטלית ותזכה אותו שלא כדין.
הרי זה מבהיל שצדיק זה על אף ידיעתו ממילא הוא עשיר והשני עני, וזה אינו משפיע עליו בכלום, לכאורה הדיין אם הוא צדיק זה לא צריך להשפיע עליו, כי אם אתה תחליף את הבגדים לא שינית את המציאות שעכשיו ההוא נהיה גם כן עשיר או שניהם נהיו עניים, ובפרט אם הגיע לפניך העשיר שני מטר משקל מאתיים קילו עם חליפה חבל על זמן, מכאן להודעה חדשה, ולידו עומד עני זאטוט עם סמרטוטים עליו, קטן מטר שישים והוא אומר להם לכו להחליף והם יצאו להחליף והם יצאו להחליף וחזרו, מה הוא לא יודע כבר מי העשיר ומי העני? אז מה זה מועיל? ועם כל זה מרעישים עליו חכמים ז"ל ומראים לו את החרב המונח בין ירכותיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו וזועקים לו תזהר דיין שלא תרד לבאר שחת, כי עומד אתה על עברי פי שחת, ברח לך מזה ולא תדון אותם, כך שנאמר "מדבר שקר תרחק", ולמה כל הרעש ולמה כל זה? מה קרה? אז איך היום רבנים מוציאים מכתבים בלי לראות בלי לשמוע בלי כלום והם נוגעים בדבר כי יש להם הנאה מזה.
הוי אומר כי חכמים ז"ל ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם וגילו מצפוני ליבו, שכל אדם יהיה מי שיהיה, אפילו החסיד והקדוש ביותר, אם רק אדם הוא ועיני בשר לו, מכיון שהוא רואה לפניו איצטלית וסמרטוטים, לא יועיל לו כל צדקותיו וטהרת ליבו.

ש. כמו משה רבינו

הרב: משה רבינו מדובר, לא יועיל לו כל צדקותיו וטהרת ליבו, ובעל כרחו תרהיב בעיניו האיצטלית וברק יופיה ותסיתהו לישא פנים לבעליה ולהטות הדין. ולא עוד, אלא שאין לדיין קדוש זה שום מזור ותרופה לשרש אחר משוא הפנים, לא בהתעוררות והבנת הלב שלא לישא פנים בדין, ז"א גם אם הוא יעורר את עצמו וילמד עכשיו ספר מוסר שלם לפני הדין, ולא בהתעמקות בעונש הנורא של הטעית הדין, וגם אם יקרא ספר מוסר שלם על הגיהינום שמחכה לו אם הוא יטה את המשפט לא יעזור לו, גם החרב המונחת לו והגיהינום הפתוחה לו מתחתיו גם לא יעזור לו, לא יועיל להשפיע על העיניים להניעם מהסתה זו נגד ברק האיצטלית והשפעתו עליהם, ורק עצה אחת ויחידה לומר לבעל האיצטלית הלבישהו כמותך או לבוש כמותו, ואם הוא לא עשה כן הרי הוא עובר על מדבר שקר תרחק. בודאי שהוא יטה משפט.
אז אם רואים מישהו בוכה והוא בצער והשני לא בוכה, מחייך נגיד, על מי ירחמו? על הבוכה. ואם הבוכה גדול על מי ירחמו? עוד יותר. אבל שוחטים את השני, מה זה משנה הוא לא בוכה, מה אנחנו רואים - בוכה, מודעות כל הארץ, בצער, והשני לא רואים שהוא בוכה, מחייך עושה ככה עם הידיים מחייך, אז מה? "מדבר שקר תרחק" ז"א כבר לא שומעים בכלל מה יש לו להגיד, בוכה. נו, ואם מישהו בוכה אז מה? אז לא צריך לברר על מה הוא בוכה? מי ציער אותו בעצם? מי שסיפר לו ציער אותו, מי שסיפר לו מה סיפור לו? לא יודעים, אבל ברור שהוא גרם לו לבכות, ומה הוא חירתת עליו ואמר? מה אמר, שהצד השני בסדר? הוא שמע אותו? הוא דיבר איתו? לא. מה המטרה שהוא יבכה? בשביל לסחוט מאנשים את הקולות, איך יעשו? אין להם כח לשכנע, אין להם כח להתמודד, אז צריך לתת למרן לבכות, אם יגרמו למרן שיבכה ויספרו לו סיפורי בדים ויאשימו, נו, מה יעשה אם הוא שומע שמועות רעות והוא יבכה, מצלמים, אתם מנצלים את הבכי מצלמים, נותנים למרן לבכות, מצלמים בשביל לעשות פרנסה, הרי אתם נוגעים בדבר, אתם משוחדים, אתם שקרנים רמאים, הרי מדבר שקר תרחק, אתם יוזמים וממציאים עלילות בשביל לנצל קולות של אנשים תמימים, מדבר שקר תרחק, אפילו אם באים ש ניים לדין, כמו שאנחנו לומדים, איצטלית וסמרטוטים לא יעזור למשה רבינו גם, כל זמן שאתה רואה מול העיניים את זה מול זה -אתה תטה משפט.
והנה פושט העשיר את איצטליתו או משאיל לבעל דינו איצטלית, כעת הותר לו לדיין לישא וליתן בדין. והאמת נר לפניו, והשכינה עימו, ואנחנו תמהים, איך פרח ממנו כל משוא הפנים ושוב הם שווים לפניו? הרי עדיין עומד לעיניו מראה העני בסמרטוטיו מתחת האיצטלית השאולה לו, והעשיר באיצטליתו שהיה לבוש בה וילבשנה לאחר גמר הדין, האם זה נתעשר או זה ירד מנכסיו? את כל זה יודע הדיין בפירוש, אבל כך גזרה התורה הקדושה, תורה היא מן השמים, תורה זה מן השמים, היא יודעת מה היא אומרת, התורה זה היוצר, זה הבורא, הוא מודיע אותנו, מאלף אותנו בינה, מה כח האפרוריות שבאדם, כח העפר - האדמה שבאדם, שאפילו בעל מח גדול ולב קדוש יכול כל כפתור מתנוצץ לשחד אותו ולהפילו ברשתו על ידי הבטה בעלמא, ושוב בהיפך, אם סר ממנו מראה זה מיד מתאושש ושב לדעתו וברח ממנו השטן, כי עיניו אינן רואות לפניהם כעת אלא שני איצטליתות או שני סמרטוטים ואין משוא פנים לאחד יותר מחבירו. אם יכנס עם הארץ עם פראק וצילינדר והוא גם תמיר וגבוה, הגבאי הספרדי ירוץ אליו, בכבוד בכבוד בכבוד, ויגיד לו מזרח, שב במזרח. אם יכנס תלמיד חכם כפוף ושפוף עם בגדים פשוטים, כבודו ישב כאן, כבודו ישב כאן, הוא רק נכנס - כבודו ישב כאן. מה קרה? זה מלא וגדוש וזה סתום, רק הוא קנה חליפה ומתהדר איתה, לפני מי הוא רץ הגבאי? לפני החליפות, לפני הבדים, לא לפני האנשים, חכמת המסכן בזויה, מי שנראה לך מסכן, הוא לא ככה זה, החכמה שלו שהיא גדולה - בזויה, ז"א אדם מושפע מהעיניים. אתה תכנס משרד עורכי דין בבנינים גורדי שחקים, שמה תראה עשרות מזכירות שטיחים, הכל, עד שאתה מגיע אליו לחדר פששש איזה המתנה וזה, אתה נכנס אליו אתה פששש רואה אותו ווי ווי ווי מה הוא בעיניך, אבל אם מזדמן לך פעם אחת שאתם תעלו שניכם לאוטובוס, הוא נתקע, האוטו שלו נתקע, המרצדס הלך, והוא עלה לאוטובוס, ואתה בדיוק עומד ושניכם בתוך הבלגן שם מחזיקים למעלה ככה ונוסעים, אתה תראה אותו כמו שהוא היה במשרדים או שאתה תרגיש, אה אנחנו שוים עכשיו אני ואתה, ועוד אם אתה תשב על הכסא והוא עומד לא מצא מקום, אה, איך תרגיש יתרון עליו, אתה כבר תרגיש יתרון עליו, שכחת איך הוא היה ואיך זה, למה עכשיו איפה אנחנו, אתה רואה בעיניים, בעיניים אתה רואה. אז ז"א בשניה הכל משתנה. בשניה הכל משתנה.

ש. זה כמו הסיפור עם האבן עזרא....

הרב: אז כך גזרה התורה הקדושה, התורה היא מן השמים, הקב"ה יוצר ובורא, ואפילו בעל מח גדול ולב קדוש יכול כל כפתור מתנוצץ לשחד אותו ולהפילו ברשתו ע"י הבטה בעלמא, ושוב בהיפך, אם סר ממנו מראה זה מיד מתאושש ושב לדעתו וברח ממנו השטן, כי עיניו אינן רואות לפניהן כעת אלא שני איצטליתות ושני סמרטוטים ושוב אין משוא פנים לאחד יותר מחבירו.
לומדים מזה שאזהרה האמורה בתורה הקדושה "מדבר שקר תרחק" אינה רק משקר גס ועכור הרובץ לפניו ומביאו לידי תיעוב, אלא אפילו עיניים קדושות של גדול הדור וצדיק יסוד עולם שכל ימי חייו מיום עמדו על דעתו לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו ורק בתורה הקדושה השים ליבו ופניו, גם עיניים אלה שקרניות הן, מסיתות ומדיחות לדיין המובהק והחסיד להטות הדין, ולישא פנים לאיזה סמרטוט הנקרא איצטלית. ובפרט אם האדם הצדיק מקבל פתק ואומרים לו ככה וככה, והוא לא שומע את הצד השני, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, וגם שוכח מהדין "בצדק תשפוט עמיתך" בודאי ששוכח גם מדבר שקר תרחק, ודאי וודאי שהוא יטה משפט ויאמר דברים שלא כהוגן מבלי לבדקם.
אכן כל מי שיש לו מח בקדקדו וליבו יזדעזע מצד אחד ויפחד לנפשו על גודל פחיתותו ועוצם סכנתו. ומצד שני יתמלא שמחה גדולה ועצומה, ויודה לה' יתברך שבחר בנו מכל העמים להורות לנו הדרך להתרחק מכל סכנת כשלון, ולכן צריכים ללכת בדרך החיים האמיתיים חיי הנצח עד אין סוף, זה רק בדרך שמתרחקים מדבר שקר. ובבחירות האלה כמובן השקר צף במיטבו, לא השאיר צל של ספק כמה הוא שקר, והאמת התבררה במאה אחוז כיון שהאמת לא נהגה כמעשי השקרים, ולא השתמשה באותם כלים פשוטים פחותים וזולים, אלא הלכה עם האמת בכבוד ובגאון וזהו הנצחון, להשאר באמת למרות המחיר שמשלמים.
שבת שלום.