גדולה נקמה
תאריך פרסום: 17.07.2014, שעה: 21:19
http://live.shofar-tv.com/videos/4097 17-7-14
"נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תאסף אל עמך. וידבר משה אל העם לאמור החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין".
כתוב במלכים א' ב', "ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור, והנה עמך שמעי בן גרה הימיני מבכורים והוא קללנו קללה נמרצת ביום לכתי מחניים, והוא ירד לקראתי הירדן, ואשבע לו בה' לאמור, אם אמיתך בחרב ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה, והורדת את שיבתו בדם שאול" והדבר יפלא עד מאוד, היאך כלל דוד המלך ע"ה בצוואתו בתוך דבריו הקדושים אשר הם גופי תורה הצריכים לימוד ועיון בלי גבול, והם דברי הפרידה האחרונים שלו בטרם מותו, איך הוא כלל בתוכם שיעשה שלומו כחכמתו הגדולה וינקום נקמת דוד אביו. ולכאורה יפלא, האם זוהי השעה הכשרה לכך? הרי אפילו פחות שבפחותים לא ישאף לנקמה בשעה זו, קל וחומר לדוד המלך ע"ה משיח ה', ואף כי בחייו היה לו להרגו בצדק כדין מורד במלכות, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אך מאחר שנמנע ממנו לעשות כן בגלל השבועה, למה טיכס עצות להורידו בדם שאולה לאחר מותו?
אולם שאלה זו לא ישאלנה אלא מי שאינו יודע מהי טיבה של נקמה. כי יש בה בנקמה ענין גדול ורב, ללא כל קשר למידת הנקמה המצויה בטבעו של אדם, בטבע של אדם יש ענין של לנקום במי שהזיקו או עשה לו משהו לא טוב, בלי קשר לזה, בנקמה יש ענין גדול לא קשור לנקמה המצויה בטבעו של אדם, ויותר מזה, שאפילו בעולם הנשמות שבגן עדן אנו מוצאים דרישת נקמה, כמו שכתוב "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד, ויאמר זה בכה וזה אמר בכה, ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו, ואמרו חכמים ז"ל, מהי רוח? אמר רבי יוחנן, זו רוחו של נבות, ופירש רש"י, לפי שאחאב הרג את נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו, והגמרא בשבת קמ"ט אומרת, כי בגלל אותו מעשה נדחתה רוחו של נבות ממחיצתו של הקב"ה, אם משום שכל שנענש חברו על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה, אם משום שנאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". אז רואים מפה שגדולה נקמה שאפילו בגן עדן נבות היזרעלי התנדב להגיד דבר שקר בפי כל הנביאים שיאמרו לאחאב שכדאי לצאת למלחמה, והוא יסמוך עליהם ויפול במלחמה, והוא הסכים להגיד דבר שקר ולכן הוא נדחה ממחיצת ה' כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, והוא אמר את זה מעצמו ומגלגלים חובה ע"י חייב. ומה היה הענין? אחאב רצה את הכרם של נבות היזרעאלי שהיה סמוך לארמונו, והוא לא רצה למכור לו את זה, הוא הציע לו הרבה כסף והוא לא הסכים, ואז איזבל ראתה שבעלה מצטער, היא כתבה מכתב לשרים ולחכמים וביקשה מהם שיעמידו שני עדים שקרנים שיגידו שנבות קילל אלקים חלילה ואת המלך ושיהיה חייב בדין הריגה. וככה הוציאו אותו להורג, התפטרו ממנו ולקחו את הכרם. אז נבות למעלה עוד רצה נקמה, הוא כבר בגן עדן, מה שייך נקמה כשאתה נמצא בגן עדן?
מכל מקום, רואים שרוחו של נבות שהיתה במחיצתו של הקב"ה דרשה לנקום באחאב שרצח את נבות, ומה טעם לנקמה בעולם האמת כשאין שם יצר הרע ואין שם גוף שהוא קרוץ מחומר, עולם שכולו רוחניות טהורה, שבו צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, מה, לקחו לך כרם, ואם לא לקחו היית לוקח אותו איתך לגן עדן? מה הענין? אלא שהנקמה מקורה ממקור וממקום רם ונישא.
וכך אמרו בברכות ל"ג, גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר "אל נקמות ה'" אל - ה', ונקמות באמצע. והיא גדולה הנקמה כמו דעה, אל דעות ה', וכמו המקדש שגם הוא ניתן בין שתי אותיות.
הביאור הוא בענינה של הנקמה הוא כי התוכן אינו עונש לרשע גרידא, אלא היא מיצוי חשבון הצדק בעולם. מה שאצלנו זה נקרא סגירת מעגל, פלוני עשה משהו וצריך להסגר המעגל שזה יחזור לו בחזרה, או טובה או רעה. הנקמה אין תוכנה עונש לרשע בלבד, אלא היא מיצוי חשבון הצדק בעולם. וכיון שחשבון הצדק נעשה, הרי זה כבוד שמים בעולם. וכך מתבאר מדברי הגמרא שם, אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, שתי נקמות הללו למה? אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, למה שתי נקמות? אחת לטובה, נקמה לטובה ואחת לרעה. הנה, שאפילו פרעון לטובה קרוי נקמה, אז נקמה זה לא במושג הטבעי שלנו אני אחזיר לו מגיע לו, לא, זה מיצוי חשבון הצדק בעולם גם לטובה. אז לכן נאמר "אל נקמות" פעמיים, כי אחת לטובה ואחת לרעה, מכאן רואים שאפילו פרעון לטובה קרוי נקמה, כי תכליתה של הנקמה להחשב חשבון הצדק בעולם בין לטוב בין למוטב, בין לטובה בין לרעה.
אולי הלשון נקמה שרשו לשון תקומה, להקים את הדבר על מעמדו, על בוריו, למצות את הענין שהדבר קם, "ויקום השדה", או, עכשיו נסגר מעגל.
ונראה שזהו גם הכוונה בדברי הרמב"ם, בפרק ב' בשבת בהלכה ג', שכתב וזה לשונו: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, פיקוח נפש דוחה שבת, "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואילו האפיקורסים שאומרים שזה חילול שבת ואיסור, עליהם הכתוב אומר גם אני נתתי לכם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.
ולכאורה אינו מובן מה שכתב הרמב"ם, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, וכי מה ענין נקמה לכאן? ומה סלקא דעתינו בכלל שמשפטי התורה יהיו נקמה בעולם? אלא לפי שביארנו שנקמה היא הנהגת של חשבון צדק בעולם, ועל פי זה היה מן הדין שלא תדחה שבת מפני פיקוח נפש, כי אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז מן הדין היה שיידחה האדם מפני התורה, כי אם לא מקיימים את התורה וחוקותיה אז העולם לא יתקיים, אז מה פתאום שדיני התורה יידחו מפני האדם, היה צריך האדם להדחות מפני דיני התורה.
אלא מפני שמשפטי התורה הם רחמים וחסד ושלום בעולם. התורה היא תורת חסד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ז"א אדם יעשה את המצוות אבל בתנאי ש"וחי בהם" ולא שימות בהם, על כן מצוות התורה נדחים מפני פיקוח נפש. במקום של פיקוח נפש האדם קודם לתורה ומצוות התורה נדחות, חוץ משלש שהם ביהרג ולא יעבור.
זהו הענין מה שאמרו בגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי, למה נקראם שמם אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה. אתה משה, אמר האל הגדול הגיבור והנורא, משה רבינו אמר בתורה האל הגדול הגיבור והנורא, אתה ירמיה - בא ירמיה ואמר, נכרים מכרכרים בהיכלו, איה נוראותיו? אם הגויים נכנסו והם מכרכרים בתוך ההיכל, זה נוראות? הם יראים מאת ה'? כאן רואים יראת ה'? לא אמר נורא, האל הגדול הגיבור בלי הנורא, לא אמר הנורא. אתה דניאל, אמר נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? אם הקב"ה גיבור צריך לראות את זה שהוא גיבור, איך הם משתעבדים בבנים שלו? לא אמר גיבור, האל הגדול והנורא, בלי גיבור, אתו אינהו, באו אנשי כנסת הגדולה, אמרו אדרבה, זוהי גבורתו שכובש את רצונו, שנותן ערך אפיים לרשעים, מי שיכול להבליג, מי שיכול לבלום את עצמו זה מראה גבורה, איזהו גיבור הכובש את יצרו, נאמר באדם, לא? אז מי שיכול, מה זה חכמה שגיבור ירסק את כולם? אם ככה לא היה נשאר אחד בעולם, רגע אחד לא היה נשאר, מי שעושה עוול או פשע או חטא היה נמחק מן העולם. אדרבא, זה גבורותיו, מה גבורותיו? שכובש את רצונו, שנותן ארך אפיים לרשעים, מאריך אפו עד שיגבה מהם. ואלו הן נוראותיו, אתם אומרים שאין לו נוראות, לא יראים ממנו? אלמלא מוראו של הקב"ה אין אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות, איך יכול להיות שכבשה אחת בין שבעים זאבים שרוצים לכלותה יכולה להתקיים? מה, אנחנו לא רואים היום, היום אנחנו לא רואים את מוראו של הקב"ה? עולם מלא רוצה לבלוע אותנו ולא יכול, מה זה טילים טילים טילים כל יום מאה מאה חמישים, מאה מאה חמישים, מאה מאה חמישים שום דבר. מה זה?
טוב, אז אם ככה אנשי כנסת הגדולה החזירו עטרה ליושנה שיאמרו האל הגדול הגיבור והנורא, הגמרא מקשה שם, ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה, איך ירמיה ודניאל עשו כך ועקרו את התקנה שתיקן משה לומר, האל הגדול הגיבור והנורא, איך הם הורידו מילה? אמר רבי אלעזר, מתוך ש יודעים בהקב"ה שהוא אמיתי לא כיזבו בו, לא כיזבו בו, והסברנו את זה היום שיש הבדל בין שקר לכזב, שקר זה אי אמירת האמת וכזב זה שפיו וליבו לא שוים. ז"א אם הוא יגיד האל הגדול הגיבור והנורא, אבל הוא בליבו לא מרגיש שה' ירוא או שרואים את גבורותיו, אז בפה הוא אומר, אבל בלב זה לא הולך ביחד, זה נקרא כזב, כזב, זה נקרא מכזב, שפיו וליבו לא שוים. אחד שאומר לשני, ברוך הבא, אבל בלב שלו הוא לא שמח שהוא בא, זה כזב, כזבן. אז ז"א כינויו של הקב"ה כגון הגדול, הגיבור והנורא, אינם בעצמותו חס ושלום, זה לא מידות של הקב"ה, בעצמותו יתברך אין שיווי, אין גדול ואין גדול ואין גיבור ואין נורא, אינם בעצמותו אלא הנהגתו כלפינו בעולם, כלפינו זה נקרא הגדול הגיבור והנורא, כלפינו. וירמיה ודניאל לא כינו אלא במה שהם ראו בהנהגתו, ואם לפי דעתם לא היתה הנהגה בזמנם בגבורות ובנוראות, אז הם לא כיזבו בו, כי הם ידעו שהוא אמיתי, שהוא מסכים שלא יכזבו בפיהם להגיד מה שלא נכון בליבם, שהם לא רואים את זה בדורם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה והחזירו עטרה לישנה שראו את הגדולות והנוראות שבהנהגתו יתברך אפילו בעידן החורבן והגלות. והוא מה שאמרו, גדולה נקמה, גדולה נקמה, כי על ידי שבני אדם רואים הנהגת הקב"ה שמשלם שכר טוב ליראיו, ונפרע מעושי רשע, על ידי זה שמו יתברך מתגדל וכסאו נכון בעולם. למה? רואים את השגחת ה' יתברך בעולם נסגר מעגל. כשמשלם ליראיו ונפרע מעוברי רצונו ומעושי הרשע, זה נקרא גדולה נקמה. במה היא גדולה? שזה מיצוי חשבון הצדק בעולם, לטובים ולרשעים.
"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי, לכן הנני נותן לו את בריתי שלום", פירש הספורנו, מה זה בריתי שלום? שלום ממלאך המוות. פנחס האריך ימים יותר מ-300 שנה, וכל שכן למאן דאמר שפנחס הוא אליהו אז הוא חי וקיים לעולם. זה בריתי שלום ממלאך המוות. מפני מה זכה פנחס לחיים ארוכים או לחיי עולם הבא? על בקנאו את קנאתי, בקנאו את קנאתי, פירש רש"י - בנקמו את נקמתי, אתם רואים כמה גדולה הנקמה, שאדם נפטר ממלאך המוות כי גדולה נקמה והזוכה לנקום את נקמת ה' הרי הוא מרבה כבוד שמים בעולם, ועל ידו נתגלה כבוד ה', ולכן הוא זוכה לשלום ממלאך המוות.
ועכשיו יתבאר דבר מדהים לפי זה, וכן מצינו, בשעה שבאו השבטים בני יעקב לקבור את אביהם מערת המכפלה, את יעקב אבינו, ועמד עשיו וערער, אמר שהמערה שלו, מה פתאום, המערה שלו, מה זה מכניסים פה בלי רשות? והרג אותו חושים בן דן, הוא ערער והם ידעו שהמערה הזאת היא של יעקב אבינו שיש כתב מכירה ושלחו את נפתלי אילה שלוחה להביא את זה, בינתיים המיטה מוטלת לפני כולם וחושים בן דן הוא לא היה שומע, היה חרש, אז הוא לא מבין מה קורה, סבא שלו שוכב על הרצפה אף אחד לא זז, משא ומתן עם עשיו, שליחים יוצאים, מה קורה, הוא שואל מה קורה? אומרים לו עשיו מערער, בלי הרבה מילים, לקח קרש חבט התיז לו את הראש. דרך אגב פה לומדים דבר מדהים מה זה כח ההסתגלות, הרי לא מלינים את המת ולא מעכבים את המת ומזדרזים לקבור את המת משום כבודו של מת, והם במשא ומתן, הוא טוען הם עונים, הוא טוען הם עונים, ושולחים עד מצרים שליח ברגל, ועוד יחזור וימתינו, מה זה? מה זה? אז איך לא חשו לכבוד המת, איך לא חשו הבנים? איך הנכד חש? בגלל שהוא היה חרש. כשמתחיל משא ומתן אז אתה נגרר, אז אתה מתחיל להסתגל למצב שיש עיכוב, ברגע שאתה מסתגר שיש עיכוב אז עיכוב של דקה של שתי דקות של זה, כמו במבצע צוק איתן, יום, יום שני, יום שלישי, מתרגלים, יום רביעי, יום חמישי, יום שישי, יום שביעי, יום שמיני, יום תשיעי, יום עשירי, אח"כ יהיה קבינט אח"כ יהיה, ובינתיים מאה טילים, מתרגלים, מאתיים טילים, שלש מאות טילים, אלף טילים, עכשיו זה באלפים, מתרגלים, עכשיו מנהרות יוצאים, יוצאים ממנהרה אח"כ מעוד אחת אח"כ מעוד, מתרגלים, מסתגלים, במקום בפעם הראשונה ישר כי כבר היה שני נסיונות, היה ענן והיה עופרת, אהה כמה שמות, בדרום קוראים למבצע הזה לא צוק איתן אלא שידור חוזר, מבצע שידור חוזר. כן. אז ז"א מתרגלים, זה כח ההסתגלות, אבל הוא שלא הסתגל כי הוא לא שמע את המשא ומתן, הוא רק רואה שהוא מוטל, על המקום הוריד לו את הראש. ישר ככה צריך לפעול, הקבינט צריך לעשות את השרים וראשי הממשלות שלנו חרשים, ואז הם יפעלו מיד. אבל לא רק זה, הם גם שומעים את הטילים וזה לא עוזר, אתה שומע כמה מגרעת יש להם, שהם שומעים את הטילים והם מתרגלים. איך קוראים לזה, שגרת חירום, כן, זה כבר נהיה שגרה, מתרגלים, שגרת חירום. איזה שמות יש להם, אני אומר לכם, פפפם.
מכל מקום, מה קרה ברגע שהוא התיז לו את הראש, מה קרה? אמרו חכמים ז"ל, פתחינא הוא יעקב לעיני והחיך, יעקב אבינו הנפטר פתח את העינים, ראה את הראש של אחיו מוטל על הרצפה וחייך. שמעתם? למה? היינו דכתיב, ישמח צדיק כי חזה נקם, שמעתם? ישמח צדיק כי חזה נקם, ובודאי לא סמך יעקב אבינו ע"ה אחר מותו, הוא כבר לא בעולם הזה כביכול, אחר מותו הוא לא סמך על נקמתו האישית, אלא הוא סמך בנקמת ה', אל נקמות ה', והנקמה אמרנו שיש בה מה? שלום, שלום ממי? ממי? ממלאך המוות, על כך באותה שעה שהוא זכה לראות נקמת ה' פתח עיניו ושחק. אז היה לו שלום ממלאך המוות., כי הוא ראה נקם, ישמח צדיק כי ראה נקם אז אין מלאך המוות פועל עליו עכשיו, פותח את העיניים מסתכל וזהו, עוצם את העיניים ונגמר. ראה נקמה נסגר מעגל.
וזהו הטעם שחיזר רוחו של נבות לנקום באחאב, לא בגלל רגשי נקמה פרטית, שאין מקום לכך במחיצתו של הקב"ה, אלא כדי שתתקיים הנקמה בעולם, שיראו הכל את הנהגת הקב"ה שמשלם לעושי רשע כפעלם, וזו היתה מטרת צוואתו גם של דוד המלך ע"ה בשעת פטירתו לשלמה בנו, כי יעשה בחכמתו להפרע משמעי בן גרא, ועל ידי זה יגדל כבוד שמים בעולם, ויהיה כסאו של הקב"ה נכון. ועל פי מה שנתבאר לא היה דבר מוטל דוקא על דוד ועל נבות, מאחר שאין כאן חשבונות פרטיים, אלא של עשיית צדק בעולם להרבות כבוד שמים, ולכאורה כל בני האדם שוים בזה, אלא נראה שזה שנפגע מן העוול מרגיש יותר מזולתו את הפגם בעולם, כל זמן שלא נתמצה חשבון הצדק. ולכן חיזרו הם על עשיית נקמת ה' בעושי רשעה אבל לא את נקמתם ביקשו חס ושלום כפי שנתבאר. לכן תושבי הדרום דורשים לשלם שכר נאמן לחמאסניקים, כי הם רוצים לראות את הנקמה, אם לפי פירושינו זה סגירת המעגל שיראו את כבוד שמים שמשלמים לרשעים כגמולם, במה שהם חשבו לפגוע הם ייפגעו. ואם זה מצד הטבעי זה גם מובן, כי הם המרגישים שיש פה מצב שלא יתכן, הרשעים יורים על האנשים שחפים מפשע, ואין תגובה. אז מכל מקום, מי שחושב שהמילה נקמה היא מילה פסולה, אולי לפרימיטיביים, טעה טעות גדולה, חשובה מאד הנקמה והיא ממקום רם ונישא והיא ניתנה בין שתי אותיות כמו בית המקדש. מיצוי הצדק והמשפט בעולם זה מקים את כסאו של הקב"ה בעולם והעולם רואה שי שדין ויש דיין, ויש שופט בצדק, ונקמה זה לא רק על רעה גם על טובה.
זהו שאמר הכתוב "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו" כלומר פנחס בן בנו של אהרן הכהן האוהב שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות, ורחוק בתכלית הריחוק משנאה ומשפיכות דמים, וקנאתו לא מתוך אכזריות חס ושלום נולדה אלא מלב מלא אהבה לכל אחד ואחד מישראל, ליבו זה נתמלא קנאת ה' צבאות להגדיל כבוד שמים ולקדש את שמו יתברך בקרב כל ישראל.
אז אם כן אנחנו רואים, בקנאו את קנאתי זה בנוקמו את קנאתי, ומה שכרו - שלום ממלאך המוות. רואים איזה שלמות אדם משיג שהוא מצליח לסגור מעגל ולהביא שכבוד שמים יתפרסם בעולם. אז בין אם זה לשלם טובה למי שמגיע לו טובה, ובין אם לשלם רעה למי שמגיע לו רעה, ואז לא נשאר העולם שואל שאלות, אז למה צדיק ורע לו, למה רשע וטוב לו, שאלות פתוחות כאילו, הם לא פתוחות, צריך זמן רק לראות, לוקח טיפה זמן ורואים את הכל.
היה מעשה עם החפץ חיים זצוק"ל שאחד סילק אלמנה מבית שהוא היה משכיר לה, והיא לא רצתה לצאת, אז הוא פשוט הרים לה את הגג, הסיר את הגג מעל הבנין, מעל הדירה שלה, כנראה זה היה מהדירות של פעם כאלה צריפים, וכל העיר ותהום, איך אדם עושה דבר כזה לאלמנה, "ולב אלמנה ארנין" ולא הפוך, והחפץ חיים חיכה חיכה חיכה 25 שנה עד שראה איך הקב"ה פרע ממנו עד שאכלו אותו הכלבים. אחרי 25 שנה הוא אמר, חיכיתי ליום הזה לראות איך הכל ייסגר. שני מעשים כאלה מובאים בשם החפץ חיים שהוא ראה עוול בעולם והוא אמר אני מחכה לראות מה יהיה סוף הענין. ז"א לראות את המיצוי של הדין, לראות את הנקמה זה כבוד שמים. אז אם כן מי שהולך על דעת זה, לכן כתוב קנאים פועים בו, זה לא אחד עצבני או אחד ששופך דמים, זה רק קנאי אמיתי שהוא מקנא לה', או, זה הנקמה. נקמה כזאת היא הנקמה הרצויה המשובחת שנ יתנה בין שתי אותיות.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.