פרשת מטות - חלק ו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת קהילות פז בארץ ובעולם.

ויקצוף משה על פקודי החיל,

שרי האלפים ושרי המאות.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה בפסחים סוו,

כל אדם שכועס,

אם חכם הוא,

חוכמתו מסתלקת ממנו,

אם נביא הוא,

נבואתו מסתלקת ממנו,

אם חכם הוא,

חוכמתו מסתלקת ממנו, ממי לומדים?

ממשה.

ככתוב, ויקצוף משה על פקודי החיל.

וכתוב, ויאמר אל עזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה,

זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני את משה.

למה כתוב שאל עזר אומר להם זאת חוקת התורה? זה תפקיד של משה רבנו.

אלא, ממשה נעלם הדבר.

מפה רואים שכל הכועס,

אם חכם הוא, חוכמתו מסתלקת ממנו.

ואם נביא הוא,

נבואתו מסתלקת ממנו. ממי לומדים? מאלישע הנביא.

ככתוב במלאכים ב' ג',

לולי פני הושפט מלך יהודה אני נושא,

אם אביט אליך ואמרעך.

וכתוב,

ועתה כחולי מנגן,

והיה כנגן המנגן,

ותהי עליו יד אדוני.

רואים שאלישע כעס

ואמר לו, לולי פני הושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואמרעך.

ומה כתוב אחרי זה? נסתלקה ממנו הנבואה עד שצריך היה לקחת מנגן שינגן,

שתחזור לשמחה כדי שתשרה עליו יד ה'.

הנה המתבונן השתומם לראות מכאן

עד כמה נוראות כוחן של המידות.

משה רבנו,

שהקדוש ברוך הוא קוראו נאמן ביתי,

עניו מכל האדם על פני האדמה,

עלה השמיימה בגופו הזך והטהור,

מזוכח כמלאך ה' צבקות,

אין בו נקודת חומר גשמי,

ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה,

ועל הכל

קיבל את התורה הקדושה מידי ה'

ועכשיו צאו וחשבו

אם על משה רבנו כתוב ויקצוף משה

אז ברור איזה קצף היה כאן,

דק מן הדק

עד אין נבדק

שרק הקדוש ברוך הוא בוחן לב וכליות

מעיד עליו בתורה ויקצוף

על מה קצף?

ויאמר עליהם, החייתם כל נקבה?

הרי הנקבות האלה הכשילו את בני ישראל על פי עצת בלעם,

ובגללם נפלו עשרים וארבעה אלף איש מישראל במגפה.

ובכל זאת,

ויאמר אל עזר הכהן, אל אנשי הצבא, זאת חוקת התורה שציווה ה' את משה,

ואבות דרבי נתן מלמד שנשתכחה הלכה זו ממשה מפני שהקפיד.

לומדים איזו קפידה ומי הקפיד ועל מה הקפיד.

על דבר מוצדק.

אבל גם בכוח הקפדה כזאת להשכיח תורה שלמה שלמד משה מפי הגבורה.

כי אלעזר הכהן אומר להם, זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה.

אז למה משה לא אומר להם?

כי הוא שכח.

הכעס משקיע.

נורא ואיום, מי יכול להכיל זאת?

אז איך נמצא את ידינו ורגלינו בבית המדרש?

והלא דברים קל וחומר.

אם משה רבנו, שהוא חכם שבחכמים, גדול שבגדולים, האבא של כל הנביאים,

אם הוא מקפיד בדבריו,

שוכח את דבריו של הקדוש ברוך הוא,

אז אנחנו,

על אחת כמה וכמה

מזה צריך ללמוד שאדם ימתין, ימתין, יהיה מתון בדבריו, לא יהיה מקפיד על דבריו.

אם נביא הוא,

נבואתו מסתלקת. ממי לומדים מאלישע?

גם כאן המתבונן רואה

על מה ולמה.

אמר אלישע ליהורם מלך ישראל כך.

למה?

כי יהורם בן אחאב

היה עובד עבודה זרה,

וגם עליו כתוב היה עשרה בעיני ה',

רק לא כאביו וכאמו.

וברור שקינא אלישע קנאת השם צבאות,

כשאמר לו, מל לי ולך,

שאתה מסתובב תמיד

עם נביאי הבעל

ועם נביאי האשרה.

ומה לך כי תדרוש כעת את האלוהים?

לך אל נביאי אביך ואל נביאי אימך.

ועל הדיבורים האלה נסתלקה נבואה ממנו.

אין בידינו מושג להבין דברים נוראים אלה.

כישלון פעם אחת בתוכחת של משה רבנו,

קוראים לזה ויקצוף?

בשביל זה תסתלק התורה ששמע משה מפי הגבורה ותשתכח ממנו?

בשביל קנאות של אלישע על יהורם,

תסתלק הנבואה ממנו עד שצריך לקחת מנגן?

אז כבר אמר גאון אחד

שלפי זה אנחנו שרויים כל ימינו בניסים גלויים.

איך אנחנו בכלל זוכרים דבר וחצי דבר מהתורה?

אבל זה גם מסביר למה אנשים מתלוננים שהם כל הזמן שוכחים.

והאמת הוא זה.

אלא צריך לומר שאיתנו הקדוש ברוך הוא נוהג הנהגה אחרת.

כמו שאמרו חכמים, רק הקדוש ברוך הוא שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין ושיתף עמו מידת הרחמים.

אז השם חומל עלינו כי אחרת לא תימצא תורה יותר בישראל.

מי לא כועס? מי לא מקפיד?

אז מה יישאר?

אז השם נוהג איתנו במידת הרחמים.

אבל גדולי ישראל העצומים,

אדירים.

הקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט השערה.

עוד בסוגיה הזו

הגמרא מביאה שפעם אחת חל יו ד' להיות בשבת,

ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו.

בני בטרה,

אמרו להם אדם אחד עלה מבבל והילל שמו.

הזמינו אותו ודיבר לפניהם, אמר להם, וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת?

יש קורבנות נוספים שדוחים את השבת.

מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם.

התחיל מקנטרן בדברים.

אמר להם, מי גרם שיעלה מבבל ויהיה נשיא עליכם?

עצלות שהייתה בכם,

שלא שימשתם שני גדולי הדור, שמיה ואבטליון.

טוב, אחרי כמה זמן

אמרו לו, רבי,

שכח ולא הביא סכין מערב שבת, מה הוא?

אמר להם, הלכה זו שמעתי ושכחתי.

אמר רבי יהודה, אמר רב,

כל המתייהר

מתגאה.

אם חכם הוא, חוכמתו מסתלקת ממנו.

ממי לומדים? הלל.

דאמר מר, התחיל מקנטרן בדברים.

אמר להם, מי גרם לכם שיעלה מבבל ויהיה נשיא עליכם?

עצלות שהייתה בכם,

שלא שימשתם שני גדולי הדור.

ובסוף, מה נאמר?

אמר להם, הלכה זו שמעתי ושכחתי.

כי אמר רבי יהודה, אמר רב,

כל המתייהר,

דררר, אם חכם הוא, חוכמתו מסתלקת ממנו.

המתבונן

יבין שאין פה שום יהירות.

הלל היה עין ותן.

היה שפל בעיניו מתחילתו ועד סופו.

אבל כשהוא הוכיח אותם על שהוצרכו למנות אותו נשיא עליהם,

מפני שהם לא שימשו את שני גדולי הדור שמע היה באבטליון,

התבטא בדברים שנשמע מהם קנטור.

כמו שאמר על זה המהרשה,

היה לו די לומר את התוכחה בלשון יחיד על אותו זקן מבני בטרה שהיה נשיא לפניו והוא צריך לרד,

כי לא ידע את ההלכה.

ולכן, כיוון שלא ידע את ההלכה, שאלו מי יכול ללמד אותנו את ההלכה? ואמרו להם שהגיע חכם אחד מבבל והלל שמו,

ואז שמעו שהוא יודע את ההלכה, מינו אותו נשיא במקומו.

אז היה צריך להגיד

מה גרם לו שירד כלפי היחיד.

אבל הלל אמר בלשון רבים, מי גרם לכם?

בלשון הזה הוא כלל את כל התלמידי החכמים מבני בטרה, לא רק אותו נשיא,

כי אף אחד לא ידע,

והוא כלל את כולם.

אף על פי כן, משום ביטוי דברים כאלה מפי העניו.

הלל,

נענש באופן חמור כל כך, שנסתלקה ממנו חוכמתו,

ונשכח ממנו דבר שהוא בעצמו קיבל מפי ישמעיה ואבטליון.

וגרמו לו להתבייש בפני כולם,

שלא ידע לענות, כמו שהוא בייש אותם.

מידה כנגד מידה.

איי, איי, איי, איי, רבויסאיי.

הגאון רבי יצחק בלאזר, זכר צדיק ברכה,

אמר במליצה

שבעולם האמת לא נכיר את הקדוש ברוך הוא.

לא נכיר אותו.

כאן הוא ערך אפיים ורב חסד,

אבל שמה אין רחמים בדין.

וואו,

מפחיד.

רק פה עוד אפשר לרחם ולהתחסד.

כשמגיעים לשמה זה דין.

לא נכיר אותו.

ואיי רחמך.

שם, למטה.

לא פה.

פה זה עולם האמת.

כשנתבונן היטב

מה חשובים האיסורים בעולם הזה לגבי איסורי העולם הבא,

פה זה אפס אפסים לעומת מה שמגיע לאדם שם.

אז מי שלא זכה לתאר כאן מי יודע כמה איסורים נכונו לו שם

לנקותו מחלאת עוונותיו.

וידוע מה שאמר הרמב״ן בשער הגמול. אם אדם היה יודע מהות ייסורי הגיהנום,

עליו אחת דאורייתא,

היה נוח לו לקבל

ייסורי איוב כל ימיו,

שבעים שנה,

בכדי להיפטר מגיהנום של שעה אחת בלבד.

אז כמה טיפשים האנשים, טיפישים,

שלא שמים לב לעקור את המידות הרעות שבקרבם משורשם?

יש ללמוד קל וחומר מגדולי העולם האלה, משה רבנו אלישוע הנביא,

הלל הזקן.

יש לדעת שבלי לנקות את המידות

אי אפשר להגיע לעולם הבא.

אי אפשר.

ולא עוד אלא שהמידות

מלווים את האדם גם שם.

מכל שלא נטהר ממידותיו,

הרי הוא שם כמו כאן.

אז כל הקנאים שיש כאן יתפוצצו.

הם לא יגיעו לעולם הבא.

יתפוצצו,

כי המידה הרעה של הקנאה שהביאה אותם לעקור תורה בישראל,

תכניס אותם לגהנאי גהנום,

והם יתפוצצו,

כי מי שיצאו כנגדם נמצאים בגן עדן,

ומשקיפים עליהם מלמעלה. איפה הם?

וזה יהיה עוד יותר מפוצץ.

ועוד יש להתבונן, כי המידות עוברים בירושה.

ולכן,

אמרנו, נטיית האהבות מושרשת בבני הבנים, אם אתם זוכרים את הדרשה.

אז זה עובר.

אז קשה לעקור את המידות.

ידוע מה שאמר הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה.

יותר קל לעבור על כל השס,

ואפילו לדעת אותו בעל פה, במבחן סיכה, כמו שהיום מפורסם שכולם יודעים לעבור מבחן סיכה,

יותר קל

מלעקור מידה אחת.

ויש הרבה מידות לעקור.

ואדם שנולד במידה שירש אותה מאביו או מאבי אביו,

אז קשה לו לעקור אותה בכפלי כפליים.

אם כן, יטבעו את המוריש,

את האבא של האבא.

שהוריש את זה על הבנים כי הוא גרם ליוצא חלצה מכשול עוון.

אז לא רק שדנים את האדם על שהוא לא עקר מידה רעה שבו,

אלא גם את ההשלכות שלה בבני בניו.

ואין עצה ואין תבונה אלא ללמוד מוסר כל יום, כל יום, כל יום,

בשביל לעקור את המידות.

ועל זה נאמר החזק במוסר.

אל תרף.

אל תרפה. נצרע כי היא חייך. איך תזכה לחיי עולמם ברק עם זה?

בלי זה לא יועיל לך כל הלימודים,

כל המצוות, כל המעשים.

שום דבר. בלי מידות.

אמר הגאון מווילנה, למה לא חיים?

אם לא מתקן את המידות,

למה לא חיים?

ואנשים סתומים

לא קולטים את זה.

חושבים שהם בסדר.

העיקר לומדים.

לומדס. אקר לומדס.

ואומרים על הרב אליעזר בן דוד הוא קיצוני. הוא קיצוני. ואומרים על הרב בן ציון.

אומרים עליו שהוא קיצוני רדיקלי.

זה רק המידות הרעות של הרפורמים.

ואם הם לא עוקרים את המידות,

המידות יעקרו אותם מהרה.

רבי חנניון ונגשיו אומר עושו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

נפיקו אחר בלום תרום מסבוד השנה אמור אדונו נפס למען סתגו ירדיל תרום יא דיר.