"...לאסור איסור על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. פירשו חז"ל במסכת חגיגה י'. הוא אינו מחל אבל אחרים מחלין דבריו, ז"א הוא לא יכול אבל אחרים כן, רואים עד כמה גדול כח החכמים, כי לא רק בעניני ממונות הם יכולים לשות הפקר בית דין, אלא אפילו בעניני איסורים יש להם כח לבטל מה שאדם אסר על עצמו. כמו שאמרו חז"ל, לא יחל דברו, הוא אינו מחל אבל אחרים מכלים דבריו.

וזה לשון הכלי יקר: טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות שנקראו בית דין, כי כשם שהאב והבעל יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה, או שהבת ברשות אביה, ואין בידה לעשות גדולה או קטנה בלתי הסכמתם, ודומה כאילו התנו בשעת הנדר, על מנת שיסכימו הבעל או האב, וכשאינם מסכימים אז בטל הנדר מעיקרו. כי מסתמא על דעתם נדרה. כך כל אחד בישראל הוא ברשות בית דין, ומחוייב לעשות כל אשר יורו לו הבית דין, וכל נודר דומה כאילו התנה בשעת הנדר על מנת שיסכימו הבית דין עמו, וכשאינם מסכימים נעקר הנדר מעיקרו. אז לכן זה הטעם, אומר הכלי יקר, להיתר נדרים, או ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות שנקראו בית דין.

רצון התורה שהאיש הישראלי יהיה קשור עם החכמים ותהיה לו אמונת חכמים, שאם לא יסכימו להחלטתו אז הוא מבטל החלטתו מעיקרא. והמעלה של אמונת חכמים היא אחת מהמ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם, אל לאדם לסמוך על בינתו, כמו שכתוב ואל בינתך אל תשען, אלא כפי שהתורה אשר יורוך רק כפי התורה אשר יורוך, אבל בתנאי שהחכמים מורים לך כפי התורה, לא כפי דעתם. ובכל מעשיו צריך לבדוק אם רוח חכמים נוחה הימנו, אני לא צריך לחזור כל פעם ולומר שמדובר רק בחכמי אמת.

חכמים ז"ל אמרו, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, כיון שהגיע חצות הלילה, לא נץ החמה, חצות הלילה, היתה רוח צפונית מנשבת בו ותיכף היה דוד קם, תיכף היה דוד קם ולומד עד שעלה עמוד השחר, נכנסו אצלו חכמי ישראל ואמרו לו, אדוננו המלך, עמך ישראל צריכים פרנסה, לכאורה בלתי מובן, איזה קשר יש לבקשתם של חכמי ישראל על פרנסה ללימוד של דוד עד שעלה עמוד השחר, דוקא בזמן הזה הם באים אליו לשאול? בין חצות לעמוד השחר? מה, אי אפשר לבוא במשך היום או אחרי הצהריים?

ויש לומר, הנה ידוע שהתורה מקיפה את כל חיי האדם, הדתיים, חברתיים, ואף החיים המסחריים והכלכליים, שצריך שיהיו בצדק ובאמונה בהתאם לתורה. לית אתר פנוי מיני, אין מקום פנוי מהתורה מהקב"ה, אין דבר שיכול להתנהל בעולם בלי שיש עליו דעת התורה מה היא אומרת במצב זה צריך לעשות.

הרמב"ן אומר כי לא יכלה התורה להזהיר לאדם על כל פרט ופרט שבחיי האדם, לכן קבעה שיטה כללית וכלל קבוע בחיים, ועשית הישר והטוב, כל מה שהוא ישר וטוב עשה. ומה שהוא בלתי ישר ובלתי טוב - אל תעשה. כשהדבר שאדם עושה הוא ישר הרי הוא גם כן על פי התורה. הרי הוא גם מצוה. ומפני שאדם חושב שכל מה שהוא עושה הוא ישר וטוב וכי שכלו תמיד ישר, ויוכל על ידי זה לנטות לפעמים מן הדרך הישרה, כמו שכתוב איש דרך ישר בעיניו, ז"א יש אנשים שהדרך בעיניהם תמיד היא ישרה, לכן אמרו חכמים ז"ל שאחד מן הדברים שהתורה נקנית בהם היא אמונת חכמים, האמונה בתופסי התורה ונושאי דגלה, ושהם יכריעו בשבילם. ואם הם לא מסכימים להחלטתו אזי היא בטלה מעיקרה. מה יקרה אם אחד לא מוצא חכמי אמת לשאול אותם? אז בודאי שהחכמים מהדור הקודם היו יותר חכמי אמת, ודור לפני עוד יותר, וכמה שנלך יותר רחוק, וספרים יש ברוך ה', אז תוכל למצוא, אם אתה לא מחפש את מה שאתה רוצה, אלא אתה מחפש את מה שהתורה רוצה, אז תוכל למצוא גם בספרים, לכן לומדים ספרי מוסר.

עכשיו מובנת בקשתם של חכמי ישראל על בקשה, חכמי ישראל רצו לסמל בזה שכל כך הם קשורים לחכם, שאפילו שאלה כלכלית גרידא, כשנכנסים אצל דוד המלך ואומרים לו, אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה, והם באים לשאול את דוד המלך לא בגלל שהוא מלך, אלא דוקא מפני שהוא למד כל הלילה בקדושה ובטהרה, בשביל זה הם מאמינים שהוא יפתור להם כראוי גם את השאלה הזאת. ז"א מכח התורה הקדושה והטהורה שנלמדת במסירות נפש, אז ניתן להשיג, כן אבל זה לא כמו לימוד של הלילה, אז לכן היו באים אצלו.

מפה רואים שאדם לא יכול להחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה, אבל יש אחרים שיכולים. כגון בית דין, או אחד מומחה, יחיד מומחה, או שלשה הדיוטות שהם בגדר בית דין יכולים, ועל דעת הכי גם אנשים נודרים, הם יודעים שהם מסורים ביד בית דין, ובית דין יכול להפר להם, לא רק בדיני ממונות אלא איסורים כמו איסורים של נדר.

אבל אנחנו רואים שמזה צריך לראות כמה אמונת חכמים אנחנו צריכים והתורה רוצה שנהיה קשורים לצדיקי אמת, לחכמי אמת, בשביל שידריכו אותנו, כי אדם מנוגע בנגיעות ותמיד יש לו נטיות לאן הוא שואף יותר, אבל אם הוא בא באמת להציע את השאלה, ולא אכפת לו גם מה תהיה התשובה, שלילית חיובית, בעד נגד, לא מענין אותו, מה זה מעניין אותו, והוא ילך בדרך זאת, אז ה' ינחה אותו בדרך ישר.

וכשאמרנו כשיבוא מלך המשיח ככתוב בספר הדור האחרון שיבוא מלך המשיח, אז יהיו הרבה רבנים ותלמידיהם שהוא יסלק אותם מעליו. לא יתן להם להתקרב. טוב, את הרבנים ברור כי הם התירו הכל והקלו על כולם העיקר שימצאו חן בעיניהם, אבל מה הציבור אשם, הציבור יבוא ויגיד, אדוננו המשיח, יש לנו בעיה, אנחנו אשמים שהרב, אמרו עשה לך רב, עשיתי לי רב וזהו. אז מה אני אשם? אז מה הוא יענה להם, אתם יודעים? שאם הייתם מחפשים באמת למצוא רב אמת הייתם מוצאים, אבל לא חיפשתם, חיפשתם רב מיקל, חיפשתם מישהו שיהיה בראש שלכם, אז כיון שחיפשתם מישהו שהוא בראש שלהם, תשארו איתו כאן בצד, אתם לא יכולים להתקרב.

ש. מה הנושא הזה של עשה לך רב, כולם שואלים אם יש לי רב

הרב: עשה לך רב זה בשביל שאתה לא יודע נגיד איזה הלכה באיזשהו דבר מיד ואתה צריך תשובה מיד, כי אתה לא למדת ספרים והוא למד, אז הוא יגיד לך, אבל כשיש שאלות נגיד שיש בזה עדויות אז מי שלא ראה את העדות, מי שראה עדות מסוימת שום רב בעולם לא יכול לסתור את העדות, רק לעמוד מול בעל העדות ולסתור אותו.

ש. בסדר, אבל מה זה המושג הזה כשאומר לך על ימין שהוא שמאל

הרב: כשאומר לך על ימין שהוא שמאל ושמאל ימין כבר הסברנו שזה בכלל לא שייך להיום, זה הרמב"ם אומר ומסביר שזה היה בזמן שהיה סנהדרין הגדול, והיו שאלות של בתי דינין שלא ידעו לפתור סוגיות שהם לא כתובות ומפורשות או ידועות, שיתעוררו בהויות החיים והיו צריכים להכריע והם לא הגיעו להכרעה, אז היו עולים לבית דין הגדול, ובית דין הגדול גם לו לא היה מקור כתוב, אם היה מקור כתוב אז אין מה להתווכח, זה כתוב או שזה נתקבל מהר סיני וזה דברים ידועים. אבל יש ציור חדש שהגיע לעולם וצריכים לברר אותו, ואז צריך סברא, סברא מכח סברא להכריע, לכן היה רוב, אם רוב הסנהדרין הכריעו כך אז הולכים אחרי הרוב, אם זה דין מפורש לא צריך את הרוב, הרוב לא יכול להפיל דין מפורש, אם הדין הוא מפורש, כתוב שצריך להניח תפילין, מה יעשו הצבעה כמו בכנסת ויחליטו להוריד את התפילין? אין דבר כזה, אלא רק בדברים שהם שיקול הדעת וסברא, שצריכים להחליט. ואחרי שהכריעו החכמים מה שהכריעו, אפילו אם יאמר לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין אתה צריך לשמוע לו, על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל, זה הפירוש של הרמב"ם. לוקחים את זה היום לכל דבר, כאילו שצריך לשמוע לרבנים בכל מצב, אפילו יגידו לך כאילו לחלל שבת תחלל שבת, איפה יש, אפילו יגיד לך תאכל טרף וזה תשמע זמרים אז תשמע לו.

ש. ... יש להם רב בשכונה, הם לא מכירים אותו והם לא שומעים כלום, הוא אמר להם לאכול עכשיו הם מבחינת שמים הם נקיים בגלל שהרב אמר להם לאכול את זה?

הרב: הם לא נקיים, אדם צריך לבדוק עד היכן שידו מגעת, אם הוא שומע שיש עדות

ש. לא, לא שמע שיש עדות

הרב: שמעתי, אני אסביר, הרי למה הוא שאל את הרב אם לאכול, פתאום התעורר לשאול אם לאכול?

ש. לא, שאל בזמנו

הרב: בזמנו זה היה פעם.

ש. ... לא שומעים

הרב: שמעתי, אז הוא אכל בשגגה כל ימיו נבלות וטרפות, אבל גם מי שאוכל בשגגה נבלות וטרפות הוא חייב, ודבר שני הוא מטומטם, כי זה מטמטם, וגם הילדים שלו לא יצאו הגונים. וגם זה לא יעזור לו שהוא לא יצא מהגיהינום, כל זה כתוב. נכון, בשגגה, גם אנחנו אכלנו נבלות וטרפות, מה לעשות. גם הרב מאלמין אמר שהוא אכל נבלות וטרפות מה לעשות, אז מה נמשיך? לא. אז לכן צריך לדעת, ברגע שאתה יודע אתה יכול לתקן גם את העבר, ובפרט שאתה מפיץ את זה לאחרים כדי שגם הם ייזהרו, אז לא רק אתה מתקן עצמך אתה מתקן אחרים, כי אין מי שלא החטיא את הרבים בנבלות וטרפות, כי הוא גם האכיל את הילדים שלו, זה גם החטאת הרבים, אז לכן אין לסמוך. נגיד עכשיו  יבואו עשרה אנשים ויגידו שהם ראו תאונת דרכים קטלנית במקום פלוני אלמוני, אז אחד אומר אני לא מאמין, אני אשאל את הרב שלי, אז הרב שלו אמר, לא יכול להיות, בכביש הזה אף פעם אין תאונות. זה רב אהבל. אתה מבין, אז לכן אין לשמוע, זה שטויות, מי שמדבר ככה ישר תוריד אותו מדרגת רב לערב רב.

רבי חניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה הם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.