פרשת מטות - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אורטל פאני בת חביבה תתבשר בקרוב בזיווג הגון וכשר בזכות הנציב יום מהרה אמן

אמן. אנחנו בפרשת מטות חלק ג'

אז קודם למדנו ויביאו אל משה ואל אלעזר ואל עדד בני ישראל

את השביב ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה

זה במדבר למד אלף יוד בית

במדבר למד אלף יוד אלף לפני יוד בית

כתוב ויקחו את השלל ואת המלקוח באדם ובבהמה

ואחרי זה פסוק הבא ויביאו אל משה

שואלים

למה כתוב בהתחלה וייקחו

לאחר שכתוב ויביאו אל משה

איך זה מסתדר?

יש לומר שבתחילה לקחו לעצמם

כי נתעורר בהם חשקת חמדת הממון

אמרו לעצמם

הלא הם הצליחו להביא לידי ניצחון על האויבים

והשלל בא באופן כשר וישר

ולרגע קל ניצט בהם היצר לקחת לעצמם

אבל מיד השתלטו על עצמם ומשכו את ידיהם

והתביישו במחשבה הפסולה הזו

ומיד תיקנו הכל באופן נעלה והביאו את השלל כולו למשה ואהרון

ועל כך נשתבחו מאוד

זאת אומרת היה פה ניסיון גדול

שאם כבר עולה לך מחשבה ואחר כך אתה

למחוק אותה

זה יותר קשה ממה שמלכתחילה לא חשבת על הדבר הזה

להודיע שבחן שלא נטלו כלום מן הביזה שלו ברשות

אלא הביאו לפני משה ולעזר הכהן ולקרוע עדת בני ישראל

אז לא נחזור על מה שאמרנו בדרשה הקודמת

אבל בואו נשמע

מעשה בגר אחד

זה ירושלמי בשבת פרק ו' הלכה ט'

מעשה בגר אחד

שהיה אסטרולוג

פעם אחת רצה לצאת

אמר בליבו וכי עכשיו יוצאים?

הלוא היא סכנה

כי הוא הסתכל בהצטגננות שלו

חוזה בכוכבים

כמו אלה שעושים הורוסקופים וכל ה...קופים

ואז חזר ואמר

כלום נתדבקתי באומה הקדושה הזו

אלא להיות פרוש מן הדברים האלה

כי כתוב לא כן

ואתה לא כן

שלא תשמע אל מעוננים ואל קוסמים

הוא אומר בשביל מה אני התגיירתי?

בשביל לפרוש מכל השטויות האלה

נאמין בכוכבים בכל מיני דברים?

נצא בשם בוראנו!

הוא אמר למרות שאסטרולוגיה מראה ככה וככה

מערכת הכוכבים מנבט כאילו שהמצב יהיה כמסוכן

אז נצא בשם בוראנו.

מוותר לדעתי הראשונה ונצא

אפילו שרואים שיכול להיות משהו לא טוב

בדרך

יתקרב

אל מקום סכנת חיה רעה

שבאה לקראתו

ונתן לה את החמור

ואכלה אותו.

אומרת הגמרא,

מי גרם לו שיפול במקום סכנה שבאה חיה לקראתו לטרוף

והיה צריך לתת לה את החמור בשביל לנצל?

מפני שהרהר תחילה לא לצאת בעת ההיא.

סמך על האסטרולוגיה.

ומי גרם לו שניצל אחר כך?

שבסוף הוא פתח על הבורא.

הגר הזה הרגיש

שהוא חושב בניגוד להכרה האמיתית שהוא

כבר זכה אליה בהתגיירותו.

עמד וגרר בעצמו.

הלוא מחשבה זרה זו,

מי כבר עזב אותה?

איך היא שוב מתגנבת אליי לתוכי?

איך זה קורה?

הרי כבר נדבקתי לאמת.

כלום נשאר עם המחשבות הכוזויות הקודמות?

ותוך כדי דיבור עם עצמו, שלט בעצמו.

הבריח את המחשבה הכוזבת ממוחו.

ועם זאת שהתבייש על כך

היה מאושר שהצליח מבעוד מועד לחוש בטעות.

מייד תיקן

וטיהר את המחשבה ויצא לדרך בביטחון מלא ואמונה שלמה באלוקים.

אבל על ההרהור

הלא נכון

קיבל עונש

שהארי

אכל לו את החמור.

אבל חייו שלו ניצלו,

כיוון שחזר למחשבה הנכונה

מסקנה

אשרי אדם שהרהורי נפשו תמיד נשארים באמיתיים

והוא עומד על מהות האמת.

ולא צריך להיות נדנד.

חושב רע, מתקן לטוב. חושב רע, מתקן לטוב.

כי גם על זה משלמים.

אז צריך לתקן את עצמו בדרך אמת תמיד.

על יונתן בן עוזיאל אמרו חכמים זיכרונם לברכה

בשעה שהיה לומד

כל עוף שהיה פורח עליו

הים יד נשרף.

גמרה בסוכה כף חטא.

תשמעו מה מפרש על זה הרמב״ם

במורה נבוכים,

חלק א',

פרק ה'.

בשעת עיונו

והרצון בו

כל מחשבה

שהייתה בלתי אמיתית

מיד נשרפה והולכת לאבדון.

כל עוף שהיה פורח מעליו,

דהיינו כל מחשבה שהייתה פורחת מעליו והיא לא אמיתית,

הייתה נשרפת והולכת לאבדון.

כי המושכל הראשון שלו היה אמיתי.

הוא הנהיג את עצמו, רבי יונתן אייבשיץ,

סליחה, רבי יונתן בן עוזיאן,

הוא הנהיג את עצמו באופן כזה שהמחשבות במושכל הראשון,

כמו שאומרים כשאתה קורא משהו, אז מושכל ראשון, מה שעף לך ישר בשכל,

להבין דבר לאשורו, אצלו זה היה בא ישר.

וכל דבר שלא היה אמיתי כבר לבד היה נשרף,

לא מתעכב אפילו.

בתוך כדי דיבור

שעלה על רעיונו איזו מחשבה של תורה וחוכמה שלו הייתה אמיתית,

הייתה נסרבת ונדחית מיד.

ככה מסביר הרמב״ם

את מה שכתוב בגמרא בסוכה כ'-ה'.

אז מאושר,

מי שזוכה

לעבד את כלי המחשבה שלו,

עד שיהיה שולט שליטה מלאה,

לא להניח דריסת רגל לכל מחשבה כוזבת שתחדור לרעיונו.

לא להתעכב עם זה, לטאטא את זה מיד, מיד, מיד, מיד, מיד. אדם שמתרגל,

אשריו.

ואם זה קורה,

צריך לאמן את עצמו שתוך כדי דיבור יתעורר ויחזור למחשבה אמיתית.

לא להתעכב בשיגיונות.

אלא לכוון את המחשבה על דרך אמת.

זה תרגול של חיים.

אבל זה יכול להיות רק באדם אמיתי שמבקש את האמת לאמיתה.

לא אדם שמורח את החיים שלו לפי נוחיות,

לפי משתלם,

לפי מה שהציבור יאהב אותו.

אלא לפי האמת.

לפי האמת שהקדוש ברוך הוא מנחה,

הוא מנחיל לנו בתורה קדושה, תורת אמת, אלוקי אמת.

אם אדם מחפש אמת לאמיתה, היות והשם ברא אותו ישר,

כי האלוהים עשה את האדם ישר,

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

אדם מפיל את עצמו כמו שחווה, הפיל את כל העולם כולו.

השם אמר דבר,

תעשה בדיוק מה שהוא אמר, בלי קונצים, בלי לחפש, רגע, בוא נבדוק, אולי אפשר זה, אולי אפשר זה.

כשאתה מתחיל עם אפשר, אתה לא מחפש אמת.

האמת היא ברורה,

חד משמעית, וזה הכול, בלי סיפורים.

כמו השקרן,

הזמיר,

שאמר לו הרב אליעזר בן דוד,

אתם מוצאים את החוברות האלה מינות,

וכפירה, ואפיקורסות.

אני שורף את זה, הוא אומר, את הדברי תורה שלהם, שורף!

אז הם התנצלו, הוא אומר, אמרו, לא, זה לא אנחנו,

זה לא... מה לא אנחנו, אתה חתום על זה?

מה זה לא אנחנו?

שקרן תמי, מה זה לא אנחנו?

אז מי עשה את זה? שופר עשו לך את זה? מי עשה לך את זה? ערכים?

מי עשה לך את זה?

אז בן אדם צריך להבין,

אמת,

הנה דברים נכוחים, עובדות נכוחות.

אז מה אתה מתפלפל, מנסה להמליץ ולהגיד, אולי ככה, אולי ככה, אולי ככה, אולי ככה.

אתה עקום, כי אתה מחובר לעקומים.

בעוד דקות ספורות, המשך.