אריה דרעי בראיון לגלי צה"ל

- - - לא מוגה! - - - 

ושלום לך, חבר הכנסת אריה דרעי, יושב ראש ש״ס. שלום.

שלום, שלום צהריים טובים, יעל. תגיד, אתה לא חש אפילו קצת מהמבוכה,

מהבושה,

מהזעם, שציבור גדול חש אל מול ההפגנות האלה

שמנסות להפריע לזוג צעיר להתחתן?

אז בואו ניקח את זה במסגרת הנכונה.

לא בפשטות, כמו שאת מציגה את זה, שזוג שרוצה להתחתן ומפריעים לו.

עובדה שכל יום מתחתנים, ברוך השם,

מאות זוגות, ואף אחד לא מפריע להם.

צריך לשים את הדברים. קודם כול, אני כמובן לא צריך להוכיח את עצמי בעניין. אני חושב שכל החיים שלי וכל תפקיד שהייתי דאגתי למגזר הערבי ולמיעוטים ולכל מיעוט בישראל בצורה הכי שוויונית שיכולה להיות, ויש לי גם תעודות והוכחות לזה בלי סוף.

אבל,

אבל אני אומר, אני מסתייג מכל המוות לערבים,

או מכל הדרי...

על כל השנאה הזאת,

מכל הכיוונים של ציבורים שלמים,

אני מסתייג בה. אז אתה יודע מה, רגע, אריה דרעי, עוד לפני הביטויים, קח את הסצנה הזו, מחאה כנגד נישואים של יהודייה עם מוסלמי. קח אותה, תעביר אותה לברלין.

תעביר אותה לכל בירה או עיר אחרת באירופה. דקה, דקה. אני עכשיו רוצה להגיד לך, תראה.

אני אגיד לך דבר שאולי יהיה קשה לך לשמוע אותו, אבל אני חייב לומר אותו, כיוון שזה אמונתי ותפיסתי.

אני אומר, כל בחור

ובחורה

יהודייה

שמחליף את הדת שלו למוסלמי

או לנצרות או לכל דת אחרת,

ועוזב את הדת היהודית, לא שהוא נהיה חילוני,

אלא שהוא הולך, עושה מעשה ולוקח לעצמו דת אחרת,

מבחינתי זה מעשה בגידה בעמו.

ככה אני רואה בדבר הזה,

כי אני לא רואה יהודי שעוזב את המורשת שלו, של אבותיו,

את הדת שלו, את היהדות שלו, את הלימוד שלו. זו בגידה,

אתה אומר, לשנות את הדת זו בגידה.

אני רואה בזה מעשה בגידה בעמו בצורה הכי פשוטה שיכולה להיות.

יהודייה שמתחתנת עם מעשה התבוללות,

זה משהו אחר, זה אסור על פי הלכה,

זה לא טוב, זה חמור מאוד,

אבל זה עדיין לא מעשה בגידה. אנחנו גם לא מדינת הלכה, בוא נזכור. אנחנו לא מדינת הלכה. אני לא מדבר עכשיו בכלל על מדינת הלכה,

אני מדבר עכשיו מבחינת לאום יהודי.

בחורה שהולכת ומתאסלמת בשביל להתחתן עם מוסלמי ומחליפה דת, מבחינתי זה מעשה פסיקה. כי אתה לא מאפשר לה להתחתן איתו בעודה יהודייה, אין לה ברירה אלא להתאסלם. למה?

אותו נישוא עם אזרחים שהם עשוי, אמרו, לא, אני אגיד לך משהו אחר, אלא טועה, אותו מוסלמי מיפו שהתחתן איתה, אולי מתחתן איתה אם היא הייתה יהודייה.

הרי תתארי לך מה היה קורה הפוך.

אם בחורה ערבייה מאום אל-פחם, או לא משנה,

או מיפו,

הייתה מתגיירת ומתחתנת עם יהודי באום אל-פחם או במקום ערבי אחר. את יודעת מה היה קורה?

לא מה שקרה אתמול עוד ששמרו בסך הכול שזה עבר בשלום.

היה שמרחם, היו שורפים את האולם, לא היו נותנים לו. אני אגיד לך דבר יותר חמור מזה.

אותו בחור אתמול שהתחתן עם הבחורה המלכה הזאת שהתאסלמה,

הוא לא היה מתחתן איתה, והמשפחה שלו לא היו מגיעים בהמוניהם לחתונה הזאת אם היא לא הייתה מתאסלמת.

ואנחנו שותקים, אנחנו נגזמים כיהודים,

עשו לנו חופש הביטוי. מה זה חופש הביטוי? שאנחנו ניתן לנערים ונערות שלנו להחליף את דתם ואנחנו נעבור על זה בשקט?

אז אני נגד המחאה הזאת.

המחאה לא צריכה להיות מוות לערבים,

אבל למחות ולהגיד שאנחנו, כל בת וכל בן שלנו כיהודים, אנחנו שומרים עליהם ואנחנו ישראל ערבים זה לזה?

אנחנו מדינה דמוקרטית, חשבתי ככה, שאנחנו מדינה דמוקרטית שבו, אתה יודע, כל אדם רשאי לעשות, זכותה להתאסלם, ובוודאי זכותה,

גם כיהודייה,

להתחתן עם מוסלמים אם היא רוצה, לא?

טוב, כל אחד השקפתו.

אני לא אגיד לך מילים יותר קשות, אבל על ידי מפוש זכותה, כל דבר אצלנו אנחנו אומרים שגם במדינה דמוקרטית אין לנו גבולות?

עם כל הכבוד,

אדם יכול לבגוד בעמו ולמשל... אתה קורא לזה בגידה, אריה דרעי, אתה קורא לזה בגידה, מישהו אחר לא.

אני קורא לזה בגידה, ככה אני רואה את זה. באיזה משמעות? מה זה נקרא בגידה? אתה יודע, המונח בגידה, רגע, המונח בגידה במדינה, שזה גם מונח משפטי, אתה יודע, מאוד מאוד בעייתי.

אני מדבר עכשיו מבחינה ציבורית,

מבחינה לאומית,

אני מדבר מבחינת, אני גאה שאני יהודי,

ואני רוצה שכל נער ונערה בכל העולם יהיו גאים בזה שהם יהודים,

ויהודי שמחליף את דתו,

לא שהוא סטה מן הדרך, אני הרי לא מדבר איתך על דווחס יעל,

על מי שלא שומר תואר מדוות כמוני אני רואה אותו כבוגד, חלילה וחס.

אבל הוא יהודי, הוא ישראלי.

אבל יהודי שעם כל הכבוד מחליף את דתו והולך להתאסנן,

זה לא עניין של אהבה רק שהיא תאהבה והיא רוצה להתחתן.

אם הם באמת דמוקרטיים, אז מה אכפת לו היה לקחת אותה כיהודייה? למה הם דורשים על זה שהיא תתאסנן?

למה הם דורשים על זה שהיא תתאסנן?

למה ערבים יודעים לעמוד על שינהם?

אני אצטט לך את הדברים שכתב נשיא המדינה. קו אדום עובר בין חופש הביטוי במחאה לבין הסתה.

מחמוד ומרל ביפו החליטו להינשא, וכבר גם הוא,

גם הנשיא החדש, הטרי הזה, מקבל שטף של גידוסים בנאצו. אני אחרון, הרי גם אני מקבל שטף של דברים כשאני אומר דברים מבחינה מדינית, כשלא מוצאים חן. אני האחרון שיבוא ויגיד שאני תומך בדרכים האלה של המחאה.

בוא נפריד בין זה לבין אזעקות של מוות הערבים או כל מיני דברי אלימות. אבל זה מה שאנחנו שומעים בהפגנות האלה, זה חלק... אבל אני אומר שחייבים לומר וחייבים להגיד את זה בקול גדול ולא להתבייש בזה.

אנחנו יהודים, ואלפי שנים ההורים שלנו והמסורת שלנו,

אנשים מסרו את עצמם על קידוש השם בשביל להישאר יהודי. צעקו שמע ישראל בשביל להישאר יהודי ועלו על המוקד.

אז כשאנחנו פה במדינה ישראל, במדינת העברים,

שהתפללנו כל כך הרבה שנים, ותחזינה עינינו בשבחה לציון, באנו ממרוקו... אז אסור לנו להתחתן עם כל בן זוג שאיננו יהודי, או יהודייה. להתאסלם, להתאסלם או להתנצר,

אני רואה בזה מעשה בגידה, וזה צריך להיות החינוך של כל יהודי. זה לא משנה אם תהיה יהודי דתי או יהודי חילוני,

אבל לא יכול להיות שאתה הולך ומתאסלם ומתנצר,

ואתה אחר כך לא... קודם כל אני רוצה להזכיר לך שהזעם הוא לא על עצם העובדה שהתאסלמה, אלא על עצם העובדה שמתחתן את ערבי, ומפה נשמע כל פרץ הגזענות. ואני שואלת אותך, אריה דרעי, אם אין תפקיד לאנשים כמוך לומר משהו להרגעת הרוחות ולניקוי האקלים הזה שנוצר כאן, שהוא אקלים נוראי.

יאי, לצערי הרב, את יודעת שזו לא החתונה הראשונה של ערבי עם יהודייה, ומתקיימים חתונות כאלה,

ואתה לא רואה את ההפגנות האלה שם, ולא ראית את דרכי המחאה.

פה ההתרסה הנוראה הזאת,

לקחת בחורה ולעסלם אותה,

ולעשות חתונה בין ראשון לציון,

ולעשות את זה, וכאילו עוד מגיע איזה ציון לשבח.

מנה?

הרבנית יעל גרמן הולכת לשם להגיד להם מזל טוב.

ארבעים. עם כל הכבוד, מה זה צריך להיות?

עם כל הכבוד, בחורה בגדה באמה.

בגדה באמה במונחים שלך, אריה דרעי, האם אין זכותה?

את בגדה באמה במונחים של יהודי, יעל, במונחים שלך, עם כל הכבוד.

ההורים שלי ושמה. מה הם המונחים שלי, או של השרה יעל גרמן, כישראלית?

יעל, ההורים של יעל גרמן, וההורים שלך,

וההורים שלי,

מסרו את נפשם במדינות בגלות בשביל להישאר יהודים.

עזבי אותי עכשיו על דרך חיים, אני לא חולק לך על דרך חיים.

כל אחד איש באמונתו יחיה.

אבל לבגוד בעמי וללכת ולהתעשם ולהתנצר, על זה אני אומר שצריך להשמיע קול זעקה, עם כל הכבוד.

עכשיו, נכון, דרכי המחאה צריכים להיות בצורה מכובדת, בצורה של כאב. הרי למה עושים מחאה? בגלל שאנחנו, כואב לנו הערבות של ישראל לערבים זה לזה. אכפת לי מהמלכה הזאת, מהבחורה הזאת. היא אחותי, היא כמו הבת שלי, לכן כואב לי על מה שהיא עשתה, שהיא התעשמה.

אבל בין זה לבין מוות לערבים,

או לעשות דברים אחרים, ברור שאני נגד הדברים הללו.

יש בינינו ותוכנו מחלוקות קשות ונוקבות, אולם להסתה, לאלימות, לגזענות, אין מקום בחברה הישראלית, כותב הנשיא. ביטויים אלה מכרסמים תחת יסודות חיינו המשותפים כאן במדינת ישראל,

היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית.

עם חופשי אנחנו בארצנו, בדועה ובפעולה, ואני מאחל לזוג הטרי בריאות,

נחת ושמחה. ואני מניחה שכל האנשים, כמו יעל גרמן,

שהלכו לשם לרקוד בחתונה הזו, רצו לומר להם את זה.

אני מסכים למה שהנשיא אומר,

אבל מה שהנשיא חסר היה בדברים שלו,

אני אומר את זה לידידי הטוב כבוד נשיא המדינה,

היה חסר את הפסקה האחרונה.

הסתה לגזענות, הכול בסדר גמור.

מצד שני, הוא היה חייב כנשיא מדינת ישראל,

כנשיא מדינת העברים היהודיים, להגיד שבת שמתאסלמת היא בוגדת דעמה.

כן, אבל שוב, אני רוצה להזכיר שהזעם הגדול הוא כעצם הנישואין.

כן, אריה דרעי, אני שואלת שוב, אם אתה לא רואה, נוצר כאן באמת גם סביב

המבצע צוק איתן וכל המצוקה הכללית של כולנו,

נוצר אקלים מאוד בעייתי.

נכון.

של סתימת פיות.

כמי שמכיר את המגזר הערבי מקרוב, ואני באמת בידידות איתם,

ואני מתקבל שם בכבוד גדול,

ויש לנו פעילים גדולים מאוד במגזר הערבי, ואנחנו מקבלים קולות במגזר הערבי.

אני אומר לך, על דעת כמעט כל המגזר הערבי,

גם המגזר הערבי רוצה לחיות איתנו בדו-קיום אמיתי, אבל לא לשנות תרבויות,

לא שהם יתגיירו, ולא שהצעו...

למען הדו-קיום הזה, אתה לא חושב שהצעת היה צריך לצאת ולגנות את האירועים האלה? למען הדו-קיום הזה.

לחיות בתרבותו, במסורת שלו, עם כל הכבוד.

להם יש את הדת, ולכבד אחד את השני,

ולתת להם את כל הזכויות שמגיעות להם?

ולתת להם לחיות עם התרבות שלהם? נקודה, סוף הפסוק. עם כל הכבוד, בין זה לבין התבוללות,

לבין התאסלמות או התגיירות איש, המרחק הוא גדול מאוד.

המרחק הוא גדול מאוד, עם כל הכבוד.

ועם כל הכבוד, יעל, אני במהלך כל החודשיים האלה של המלחמה של צוק איתן, אני לא צריך להוכיח את עצמי שהתגברתי על כל היצרים הפוליטיים ששרים אחרים לא ידעו לעמוד בהם,

ולא התלהמתי,

ולא קראתי להשמיד את עזה ולחסל את עזה. מה אתה קורא, אריה דרעי, חבר הכנסת אריה דרעי, מה אתה קורא לעשות עכשיו כאשר עומדת על הפרק אולי, אתה יודע, הפסקת האיש עומדת לפוג?

ישראל מתלבטת כעת בין האפשרות של לחתום על איזשהו הסדר, שלא לומר הסכם,

עם החמאס.

איפה אתה עומד בשאלות האלה? אני חושב, תראי,

אני נתתי גיבוי לראש הממשלה ולשר הביטחון ולצבא לאורך כל הדרך.

כעת, בשבועיים-שלושה האחרונים,

אני לא אוהב את זה כל כך, את ההתנהלות הזו. אני חושב שאין לנו מה להגיע להסכם עם חמאס.

חמאס הוא לא בר-שיח, הוא לא פרטנר.

ולכן? מי שלוקח ילדים ונשים כהגנה שלו, כן? זה הכיפת ברזל שלו, אני אין איתו בר-שיח.

זה לא בני תרבות שאני יכול לדבר איתם, לצערי הרב.

אני שלא מדבר, הם על המלחמה, כמו שאמר דוד המלך.

אבל אנחנו, ברוך השם,

יש לנו הרבה כוח.

אנחנו צריכים להגיד, החלטנו להפסיק את האש. אני מתנהל מול המצרים, מול הרשות הפלסטינאית.

אני מכריז על הפסקת אש. כלומר, שקט מול שקט.

אם הם לא ירו, אנחנו לא נראה. אני מוכן לעזור בשיקום של עזה,

לא דרך החמאס כמובן, אלא דרך הרשות ודרך המצרים.

אני מוכן לתת להם כל מיני הקלות, אבל שקט יענה בשקט.

ברגע שהם יפירו את השקט,

אני לא בעד להיכנס קרקעית.

יש לנו מספיק דרכים לתת להם מספיק אמצעי ענישה נקודתיים,

חזקים מאוד, כואבים מאוד.

אני לא אוהב את כל מיני הקלות. כלומר, מבחינתך הפסקת האש תפוג בחצות הלילה, ומשם, אם הם לא יראו, אנחנו לא נראה,

לא להגיע לשום הסכם איתם.

אין, אין לנו מה, הם צריכים לפחד מאיתנו, עם כל הכבוד. אנחנו לא צריכים לחשוש... הם לא. עם כל הכבוד, תושבי הדרום מוכנים לסבול עוד קצת, אבל לגמור את הסיפור הזה. העצוב הוא שהם לא מפחדים.

התופעה הזאת שכל יום אנחנו מחכים לדעת מה הבשורה שיצא ממש על מיכל מהבית מלון המפואר שלו בקקא, עם כל הכבוד, לא מוצא חן בעיניי. זה לא הכבוד של עם ישראל שלנו, שאנחנו צריכים כל הזמן לחכות למרצחים הללו שיגידו לנו מתי כן הם מוכנים להפסיק את האש או לא.