הרב יעקב יוסף זצ"ל נגד הזמיר המתיר כפפה

- - - לא מוגה! - - - 

אני חייב ללכת עם בוגד, או הדוגמא שלמדנו בגמרא בשבת,

מה שמרם פסק להלכה ואורח חיים סימן שום יב,

כשאדם נמצא ביום שבת על תניה סדו ואין לו נייר לקנח מותר לו לטלטל מוקצה לקחת אבנים לקנח, גם זה דרכו של העולם,

אבל לדבר או לשמוע אבק לשון רע זה לא דרכו של העולם,

ולכן אולי בזה אפילו יסוד הרבנה לא נוכל להקל,

זו הטענה של גדולי החכמים ולכן אמרו שאין היתר בדבר לתת יד,

וכן וחומר אם הוא נותן יד לגויה שהדבר עשו, כמו שכותב בפירוש ספר חסידים, סימן תתרצ״צ לא יתקע היהודי בכף אנוכית ולא אנוכית בכף היהודי,

כל הדברים הללו מן הראוי להימנע. מה תגיד לי, האישה הזאת תעלב?

הרי ידוע מה שאומר רבי שלמה קנוגר בחוכמת שלמה, בחושן משפט סימן תכו,

שההצלה שהאדם חייב להציל את האחרים דומה להשבת אבדה.

כמו בהשבת אבדה,

פעמים שאתה מתעלם כדום, זקן ואינה לפי כבודו, כך גם לגבי הצלת נפשות לא חייב להצילה מבושת פנים כשהיא גורמת את הבושה הזו לעצמה.

אומנם על עצם החידוש הזה של רבי שלמה קנוגר יש הרבה שחלקו עליו.

תראו בספר כלי חמדה, פרשת כי תצא, תראו מה שאומר הגאון הרב אלישי בהערות במסכת סרטה כא, הם דחו את הדברים שלו,

גם הגאון הרב איירבך ועוד, חלקו באורך.

אבל,

בכל מקום, כאן בענייננו יכולים לצרף את כל הדברים האלה לסניף, לספק ספיקה,

ולכן אין לנו הווה המנה להקל בכל הדברים הללו.

תראו בתשובה בדבר הזה, בניין ציון סימן ע' הם, משני הלכות, חלק ה' סוף סימן קמ״א וקמ״ב,

האגרות משה באורח חיים סוף סימן קי״ג,

חושב משפט בדף שכו' סימן י״ד,

ובמן העשר סוף סימן נ״ו, אלה המקומות,

תראו שם תעיינו בהרחבה בכל הנושא, והמסקנה היא, כמו שאמרנו, מן הראוי שהאדם מראש המים ייזהר לא ללחוץ את ידה בשום אופן.

כשאני הולך למקום כזה מפוקפק, לפעמים אין לי דברה,

צריכים לפעמים לקרב רחוקים, והאדם נקלע למקום כזה,

אני לא הולך לבד, אני הולך עם אשתי,

וכל יד של גבר שמשיתים לאשתי,

אני תופס את היד עד שאשתי תתקדם הלאה,

וכל יד של אשה מושיתים לי, אשתי תופסת, לוחצת להם את היד טוב-טוב לאותן אנשים, עד שאני מתקדם,

כך אנחנו נכנסים, וכך אנחנו יוצאים, נכנסים בשלום, יוצאים בשלום.

זו התקנה, זה הדבר הפשוט, אין דרך אחרת.

אבל להושיט ידיים,

ללחוץ יד, בוודאי שהדברים האלה הם אסורים לגמרי, מכל וכל,

וצריך למחות בידי אותם האנשים שנכשנים בדבר.

כאן בירושלים הדבר קל מאוד, כאן אנחנו בני תורה,

אנחנו הרוב, וגם הנשים שאינן דתיות כל כך מבינות את זה, מבינות אותן. הבעיה יותר בצרפת, במקומות אחרים,

שם הנשים עדיין לא מבינות כל כך, אבל צריך להסביר, צריך לומר פעם אחר פעם, להסביר את ההלכה, להתמודד,

ולא לטמן את הראש כמו בת היענה. אי-אפשר לבוא ולהרפות מהנושא ולהקל בדבר ולומר שמצד כבוד הבריות מותרים לכם,

מותרים לכם. אין דברים כאלה, מן הראוי להיזהר בדבר. וקל וחומר לגבי ריקודי התערובת וכיוצא בזה שצריך להישמר, צריך להיזהר מאוד בדברים הללו.