הרה"ג בן ציון מוצפי אומר מצוה וחובה להלחם בארגון הידברות הארגון של השטן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שתקבלו שירים.

באנו לדבר רבותיי,

אנחנו בשיאה

של

שיאו של חומש בראשית

ספר האמונה.

הנה הרב בן חמו

שאני זוכר אותו יחד

כשהוא קם פה עוד היה קרוון

והבניין עמד

אבן על אבן, לבנה על לבנה,

כל לבנה דמעה.

כשם שזכית לראות את הבית הזה,

כך נזכה לראות את בניין בית המקדש.

רבותיי,

אנחנו נמצאים בפרשת חיי שרה.

קוראים,

זה כבר העגמת נפש הראשונה

של פטירה צרה אמנו עליה השלום, שהלכה לעולמה.

ויהיו חיי שרה.

תראו מה כותבים המפרשים.

אנחנו צריכים להתבונן.

ידוע שהרמב״ן כתב

שכל הספר הזה בראשית,

מעשה אבות

סימן לבנים.

ואפילו מה שראינו בפרשה עם אליעזר עבד אברהם,

איך שהסיפור חוזר על עצמו פעמיים.

והגמרא טמאה.

הרי אפילו גופי ההלכות

אנחנו לומדים מרמז.

תראו הדברים הדברים דבר. דברים הדברים.

כמה הלכות דרשו רבותינו מכל אות ואות וכל קוץ וקוץ.

ואילו כאן

ואילו כאן

הסיפור של אליעזר עבד אברהם עם רבקה עם בנו

חוזר על עצמו פעמיים עם כל הפרטים.

והגמרא שואלת, מה הגמרא משיבה?

גדולה שיחת עבדי אבות

מגופם של דברי תורה.

כלומר מהנהגה איך נהגו אבותינו הקדושים.

מזה אנחנו צריכים לזכור לדורי דורות.

ועל זה אמרו מה שכתוב בגמרא כשנפטר

רבנו הקדוש.

ידוע, מעשה ידוע בגמרא,

שערעלים ומצוקים אחזו בארון האלוקים.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה מדברו.

ושפחתו של ריבי

הייתה מתפללת יהי רצון שינצחו מצוקים את האראלים.

כשראתה אותו שהוא סובל הלכה וזרקה את הכת מראש הגג

ואמרה

יהי רצון שינצחו

אראלים את המצוקים.

מה היה?

המשך הגמרא שם.

שלחו את

בר כפרה לראות מה קרה עם רבי.

כי לפני זה הם אמרו כל מי שיאמר

שנח נפשי דרבי יידקר בחרב.

גם זה צריך להבין.

מה העניין שאם אדם אומר את האמת נפטר רבנו הקדוש יידקר בחרב?

למה?

ואז

כשהלך שם

בר כפרה וראה שנח נפשי דרבי חזר,

מה הוא עשה? קרע את בגדו,

קרעה אל בגדי והדרה לאחורי.

זרק אותו אחורה.

גם זה צריך הבנה.

שאלו אותו נח נפשי דרבי?

אמר להו אתון כאמריתו ענה לה כאמנה אתם אומרים אני לא אומר.

והמפרשים עומדים על זה להבין מה קרה פה.

אלא

הם אמרו כל מי שאומר שרבי נפטר כלומר

אם הצדיק הלך לעולמו ודי אנחנו כעת דור חדש

ואל תגיד לנו מה היה בדור שעבר אל תספר לנו מה אבא שלך עשה ומה היה סבא זה לא מעניין אותנו אנחנו כעת מתמודדים עם הבעיות שיש היום

וכל דור דור ודורשר דור דור ואופניו

פעם זה אופניים כאלה פעם אופניים כאלה מי יודע מה עוד או בעד תעשו כנפיים לטוס בשמיים

אז אמר להם לא מי שאומר שרבי נפטר

וכבר זה תורה אחרת

אז

ידקר בחרב.

מה עשה בר כפרה?

קרע את הבגד

וזרק אותו אחורה.

למה? מה רצה להראות בזה שהוא זרק את הבגד אחורה?

רצה לומר להם

לא היום אתם תדעו

מה היה מי היה.

לא היום תדעו את החיסרון שקרה

אלא בעוד שנים

כשניתקל בכל מיני בעיות,

בכל מיני צרות,

בכל מיני התפתחויות שונות

ואופנות מתחלפות

אז נבין מה חיסרנו.

רבותיי, אנחנו דור יתום היום.

יש לנו גדולים, ברוך השם.

יש.

והשם יאריך ימיהם בטוב ושותיהם בנעימים.

אבל חסרים לנו, איך אנחנו אומרים בשליחות?

קמים בפרץ עין.

ויהיו חיי שרה.

שרה אמנו חייתה 127 שנים.

יש גם כאן רעיון,

טמון כאן רעיון מאוד מעניין.

מי שהתבונן על המספר 127 זה מופיע פעם שנייה בתנ״ך

בקשר של אסתר המלכה.

שם כתוב

ויהיו בימי אחשורוש

כמו אחשורוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

והמדרש שם שואל

מה ראתה אסתר שמלכה על 127 מדינות?

משיב המדרש במקום

ראתה שרה שהייתה 127 שנים היא מלכה על 127 מדינות.

והמדרש הזה בלתי מובן.

מה זאת אומרת ראתה אסתר שמלכה על 127 מדינות?

אלא בטבע שבעולם

אדם שהוא אדם מן השורה, אזרח רגיל,

כשעולה לגדולה

אז הוא משתנה.

אם תרצה או לא תרצה הוא משתנה.

והוא אומר, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

ועוד, יש כל מיני סיסמאות.

אז, תאר לך אסתר המלכה שהיא הייתה יתומה כי אין לה אב ואם.

ולא היה לה לא אבא ולא אמא.

והייתה יתומה וגדלה בחיקו של מרדכי היהודי.

עכשיו פתאום היא הופכת להיות בן לילה למלכה.

על 127 מדינות.

היא צריכה לבקר שם.

בכל מדינה צריכים ללבוש תלבושת אחרת.

יש תלבושות מסוימות לכל ארץ וארץ.

מאכלים אחרים,

אופנות אחרות,

שפה אחרת,

מנהגים שונים.

הכל שונה.

אבל אסתר המלכה נשארה אותה אסתר.

היא מלכה על 127 מדינות.

היא לא נתנה שהמאה ה-27 ישפיעו עליה.

מפה לומדים, רבותיי, מה זה אמהות שלנו.

עכשיו מובן מה ראתה אסתר.

כלומר, מאיזה כוח היה לה לשלוט על 127 מדינות ולהכניע אותן,

והיא לא תשתנה.

היא נשארה,

אותה אסתר, אותה הדסה הצודקת.

היא, וזכתה לרוח הקודש.

ותארו לכם, זכתה שספר שלם שהיא כתבה אותו

נכנס בתוך הכ״ד ספרים של התנ״ך.

כתבוני לדורות.

לדורות.

גם לדור שלנו.

זה לדורות.

אז למה היא זכתה? בגלל שרה אמנו.

ויש עוד דבר עם שרה.

יש מדרש שלא רבים יודעים אותו.

קראנו בפרשה שעברה איך ששרה אמנו נלקחה לבית אבימלך.

לפני כן היה מעשה שנלקחה לבית פרעה.

ושם אמר כתוב, ונגע אדוני אלוהים את פרעה ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם.

שואל המדרש מה הפירוש על דבר שרי?

אלא היא הייתה אומרת למלאך הך

והוא היה מכה.

פרעה כל רגע

היה מנסה איך להתעסק עם שרה אמנו, אותה קודש קודשים.

נוגע בה,

הוא היה והמלאך היה מכה.

נוגע באיזה תכשיט שיש לה,

והיא אומרת למלאך, הך, והוא מכה.

אבל מה היא עשתה כל הלילה? טוב, פרעה קיבל מכות.

אחר כך,

מספיק, די.

המדרש אומר דבר מדהים,

שבאותה לילה היא ישבה ובכתה

על הזרע שלה,

בניה ובני בניה,

שיהיו כולם צדיקים ועובדי השם.

ותראו, בספר הישר זה מובא,

וגם במדרש בספר הישר יש שתי נוסחאות.

והנוסחה האחת מובאה שם

בזמן שיוסף,

בפרשת וישב,

שנכנס לבית הסוהר,

אז היא הושיבה אותו בהתחלה באותו חדר ששרה אמנו הייתה בבית פרעה.

ושם, באותו חדר, היא באה לאחתי אותו,

אשת פוטיפר.

זולך אשת פוטיפר באה לאחתי אותו.

ואז

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו,

והנה, ואיש אין בבית, תראו מה זוהר הקדוש כותב,

ואיש אין בבית.

לא היה אחד שיעמוד ויגיד ליוסף, יוסף,

אתה זרע הקדוש,

אתה יהודי,

אל תתערב עם הגויים,

אלה מטונפים.

לא היה.

והנה באו הדמעות של שרה אמנו באותו חדר,

באותו חדר שהיא נכלאה אז על ידי פרעה,

והורידה דמעות.

הדמעות של שרה השפיעו על יוסף הצדיק.

ואז הוא קיבל כוח.

ויעזוב בגדו בידיו, ויאנוס ויצא החוצה.

הבגד, תראו רבי איתן אייפשיץ כותב,

בגד לשון בוגד, בגד בוגדים בגד הוא.

למה?

מביא למשל שהידוע עם שלמה המלך.

הוא אמר, שלמה,

לחכמי ישראל,

גם אוויל מחריש חכם ייחשב.

לפעמים אני יכול להביא לכם איזה מישהו, עם איזה דמות,

תראו אותו, איזה בבא גדול,

איזה ענק,

איזה זקן יש לו,

איזה מצנפת על ראשו,

איזה גלימה וג'לביה יש עליו.

וכולם יגידו, קדוש, קדוש, קדוש.

אבל רק כשהוא יפתח את הפה,

אז אני אגיד לכם בקצרה, שם מובא משל נורא, מעשה,

ששלמה המלך יום אחד קרא לבניהו בן יהוידע ואמר לו,

לך אל השוק,

שוק העבדים.

תביא לי איזה עבד אחד,

הר גבוה,

הר אדם,

כמה שיותר גבוה, יותר טוב,

לבעל בשר,

ותגיד לו שיבוא אליי,

אני רוצה לראות אותו. הלך, מצא את החד הכי גבוה שיש בשוק,

והביא אותו לשלמה המלך.

מיד ציווה שלמה על החייט,

עכשיו, תפור לו כעת גלימה.

תפר לו גלימה, ושם לו מצנפת גדולה אחת על ראשו.

וואו,

מה הוא נראה?

עור האורות,

ענק שבענקים,

משהו פלא פלאים.

והודיע לסנהדרין, מחר אני אשלח לכם תלמיד חכם אחד גדול להוכיח לכם מה זה גם אוויל מחריש.

והלך אותו,

שלח אותו למחרת, אמר לו, כמה אתה מרוויח?

אמר לו, אני מרוויח

שתי מטבעות נחושת ליום.

אמר לו, אני אתן לך עשרה מטבעות כסף לשעתיים.

תלך לבית המדרש, הסנהדרין,

ואני מבקש ממך, אל תדבר שום מילה, כלום.

תשתוק.

יביאו לך ספרים, יביאו לך מה שיביאו לך, אל תדבר.

ושם לו את זה,

וכן היה.

הוליך אותו, הם רק ראו אותו, כולם עמדו.

איזה שירים שרו לו,

מה קפצו, קפיצות, פלא פלאים.

והנה,

ישב,

עכשיו הוא לא יודע, צורת אות.

לקחו ספר תורה, ושמו לפניו.

והוא פתח, והיה מסתכל ומתבונן בספרים.

והם כולם, שבעים סנהדרין, יושבים מסביב,

מחכים שיפצה את פיו.

והוא לא פוצה את פיו.

והוא מסתכל, ומסתכל, ומתבונן.

מרוב שהתבונן, כמעט נהיה חור בקלף.

עד שאחד מהסנהדרין הצעירים אמר,

בואו ניגש אליו,

נשאל אותו שאלה,

אולי הוא יגיד לנו איזה חידוש, מי יודע איזה חידושים הוא יודע.

זה איזה ענק שבענקים.

אמרו לו, כן, לא.

לקח חצי שעה, שעה,

סוף סוף קפץ, לא יכלה לסבול, ניגש.

אמר לו, אני רוצה כבוד מעלת מורנו. הוא אומר לו, מה?

הוא לא יודע מה זה מעלת מורנו, מרן,

הגאון.

אולי יסביר לנו מה הבעיה פה, מה?

איזה חידוש יש פה.

תסתכל עליו, לא הבין מה הוא רוצה.

תמה.

מה הוא רוצה זה?

אמר לו,

לא, יש לך איזה משהו פה לראות בספר מה?

מה, להגיד לנו משהו?

אמר לו, כן, טוב שבאת.

אני כבר שעה לא מבין.

יש פה איזה כל מיני ציורים בספר תורה הזה,

ויש שם איזה ריבוע.

בתוך הריבוע יש כתם לבן.

איך הלבן הזה נכנס בפנים?

הוא ראה מ' סופית,

והיה לו קושייה איך הלבן נכנס שם בפנים.

תכף ומייד הוא הבין, אמר להם, אה, אמר שלמה המלך, אמר לנו,

גם הבין מחריש,

החם יחשב. כל דבר הוא שתק,

חשבנו אותו לאיזה גאון.

עכשיו יתברר שהאיש הזה לא יודע מאומה.

אז זה מה שאני רוצה לומר לכם, רבותיי.

אנחנו בדור לא קל, לא קל, לא קל.

צריך להתמודד, ואדם, אם אין לו כלים,

אם אין חיזוקים, לא יכול לעמוד.

אני אספר לכם, לפני 50 שנה,

בראשית ימינו, שהתחלנו להיות אברכים, אברכים צעירים,

קרה בשנה מסוימת,

היו איזה כמה אסונות נוראים.

שאנשים צעירים התחלו להסתלק.

זה לא היה בדחיפות כמו שקורה היום.

היום, לצערנו,

היום, היום, כשאני מדבר עליכם, היום נפטרו כמה באופן פתאומי אנשים גדולים, זקנים וגם צעירים,

בעוונות הרבים.

אז התאספו הרבנים,

אני זוכר,

גדולי התורה שהיו בירושלים,

ביניהם היה

רב שלום שבדרון,

היה שם

הרב זלזניק, ראש שירת עץ חיים,

היה שם

ראש שירת בריסק,

רבי פויל סולובייצ'יק, עליו השלום,

ורבנו יהודה צדקה ועוד,

וקראו לי שאולי נוכל לעזור שם לרשום קצת את הדרשי פרקים של מה שאומרים שם.

והיה שם דיון מה עושים,

מה עושים, לתקן שלא יהיה, חס ושלום,

ועוד פרצות ועוד ייפטרו אנשים צעירים.

אז החליטו הגדולים שם שהיו להחתים את כל בני תורה שנמצאים בישיבות ובכוללים,

ובכל כולל הם מנו איזה שניים שיחתימו את כולם,

שלא יציצו בכלי התקשורת ובעיתונים ובכל מיני דברים כאלה.

כי זה הדבר שגורם,

והראשון חתם הגאון רבי יהודה צדקה עליו השלום.

הוא אמר, אני מקבל עליי,

אני הייתי,

הוא ככה אמר, לפעמים הייתי עובר,

ובקיוסק היה תלוי שם עיתון,

והייתי קורא רק את הכותרת.

מהיום גם את הכותרת אני לא אסתכל.

וכך עשו.

ובאמת

הפרצה נסתמה והיה שקט.

אחרי זה היה מדי פעם, היינו מארגנים כל חודשיים-שלושה

באיזה בית מדרש באחת הישיבות

היו מתכנסים ספרדים, אשכנזים,

חסידים, ליטאים,

והיו שומעים דברי תורה מהרב ברזל, עליו השלום,

מהרב שרנה,

רבי חסקאל שרנה הזקן,

על זכותו תגן עלינו,

כל גדולי ראשי הישיבות,

כל פעם היו איזה שניים או שלושה מדברים.

והיה חיזוק גדול.

ומשם יצא הדור שאתם רואים, הגדולי ישראל של היום,

יצאו מאותם פירות של אותם כינוסים,

אותם חיזוקים, לחזק את הלבבות.

מכאן אנחנו רואים כמה צריך לעבוד

כדי לבנות יסודות.

דבר אחד אני רוצה להוסיף.

בפרשה שלנו אנחנו נקרא איך אברהם אבינו שולח את

אליעזר לאבי בת-זוג ליצחק אבינו.

והוא מזהיר אותו

רק את בני אל תשב שמה.

והפסיקתא

הביא את הירושלמי כשהוא שואל מה זה רק? יש לנו כלל.

כל מקום שכתוב אך או רק בא למעט.

והנה גם את בא לרבות.

גמין ועטין ריבויין, אחין ורקין מעוטן.

מה הוא בא למעט?

אמר לו את בני אל תשב.

אבל את בן בני תשב.

מי זה? יעקב אבינו.

ונשאלת השאלה.

הרי יצחק אבינו לא יצא.

הוא נשאר בביתו.

עולה תמימה והביאו לו את ירשקה.

אבל יעקב אבינו ראינו שהוא הלך והיה צריך לסבול.

עשרים שנה בביתך אכלני חורם

ביום וקרח בלילה ותדעת שנתי מעיניי.

כמה סבל.

ולמה יעקב כן יכל ללכת לבית לבן ויצחק לו?

אמנם יעקב אתה תתרץ לי הוא לא ישב שם כי המדרש אומר על הפסוק וישב עמו חודש ימים.

ואני אספר לכם מעשה קטן שזה מאוד חשוב

ללמוד מה זה מעשה אבות

היה הגאון רבי עבדאללה סומך,

שמרן הרב עובדיה נקרא על שמו.

הוא נקרא בשתי שמות. כך הוא אמר לי פעם,

אחד על שם רבי עובדיה סומך בעל זווחי צדק,

רבו של הבן איש חי,

והשם השני יוסף על שם רבי יוסף חיים.

אלה שתי השמות שלו.

והוא עליו השלום.

רבי עבדאללה סומך הקים ישיבה ענקית בבגדד,

אבא שלי למד שם והוא סיפר לי שהם היו חמשת אלפים תלמידים באותו תלמוד תורה.

ורבותיי, אותם תלמידים,

יש תמונה של, זה לא יאומן,

ילדים

בגיל שש-שבע

לבושים תרבושים וגלימות עד הרצפה.

כולם.

וכך היה גם הרבנים, המורים שלהם.

כולם היו לבושים באיזה לבוש מיוחד, כל רואיהם יכירום,

כי זרע ברוחי ה' הם.

לא שאני אומר שהיום נחזור לאותם,

אסור לנו להיות שונים מאחרים,

אבל לפחות

לשמור על התלבושת, לשמור על הקדושה ועל הטהרה.

בשביל זה באנו היום פה,

להחזיר לנו את הקדושה,

כי גונבים מאיתנו את הקדושה.

אז רבותיי,

כל יום היו שם 30 חדרים, 30 כיתות.

כל כיתה 50 ילד,

בכל הגילים.

ואחר כך גם גדולים, היו גם אברכים, למדו שם.

זה נקרא מדרש בית זילחה.

היו שם,

אם אמרתי לכם, 5,000 תלמידים רק.

בחורים היו גם כן איזה 2,000. ואחר כך גם זקנים.

זאת אומרת, כל הבניין היה אולי עשרת אלפים איש.

היה שם בלב העיר בגדד.

כל העיר הייתה,

הערבים אפילו היו רועדים ומכבדים את היהודים כבוד עצום מאוד.

קיצור הדברים,

הרב אבדאללה סומך

עם כל העוצמה שלו והזקנה,

והיה עם כל התלבושת, לבוש,

איזה תרבוש ענק,

ומלופלף,

לאפי על הראש זה היה נקרא. תראה, רבי יוסף חיים, ברב פעלים יש לו דיון.

האם בשבת מותר לקשור את זה או אסור?

איך עושים?

ועם כל האבנט שיש עליו.

היה מסתובב, וכולם היו רועדים ממנו.

היה תקיף מאוד.

כי הוא, מכספו הוא, ייסד את הישיבה.

והוא הלך, היה הולך,

ארוחות וקצרות,

ומאחורי החדרים היה כמין מרפסת,

והוא היה עוקב אחרי כל הכיתות.

כל יום, הייתה לו שעה מסוימת שהיה יוצא מבקר מה מלמדים בכיתות.

ואיפה התקדמו?

איפה הם נמצאים?

מה המורה מלמד?

איך הוא מלמד?

והנה הוא עבר שם.

היה בדיוק פרשת ויצא.

ועל הפסוק הזה שאמרתי לכם,

וישב עימו חודש ימים.

רש״י אומר שם

שאמר יעקב,

לבן הארמי,

עובד עבודת זרע הוא,

ואני לא אוכל לגדל את הילדים פה.

מה עשה יעקב?

עזב את הבית

והלך לשדה,

וישב, פתח אוהל עם הילדים שלו, גידל אותם שם ולימד אותם שם תורה.

אז הרב סיפר להם את הסיפור כמו שמספרים.

והרב עובד הסומך לא מצא חן בעיניו, חזר,

נכנס לכיתה, פתח את הדלת.

אמר הרב, איפה אתם לומדים? מראה לו, בחומש.

תגיד לך, איך אתה מלמד? קרא את זה. אמר, לא כך.

דפק על השולחן עם שתי הידיים שלו, היו לו ידיים גדולות.

ככה אבא סיפר לי.

ואמר, תשמעו ילדים.

עזרו אחריי.

אמר יעקב, כולם צעקו, אמר יעקב,

לבן עובד עבודה זרה הוא. תצעקו, לבן עובד עבודה זרה הוא.

ובני לא יגדלו בביתו, ובני לא יגדלו בביתו.

לכן יצא יעקב

אל השדה וישב שם במדבר ושם גידל את בניו.

תחזרו אחריי.

חזרו.

אמר לו, ככה מלמדים.

ילד קטן צריך עם חלב אמו, בתוך אדם,

לדעת שאנחנו יהודים ואנחנו שונים מהגויים,

ואנחנו לא מתחברים איתם

ולא מושפעים מהדרכים שלהם.

ואז

הדבר הזה עורר רעש גדול,

וכל המלמדים ממילא כבר למדו אחד מהשני איך

צריך ללמד ואיך צריך להחדיר לעצמות,

למוח שבעצמות של הילדים את ההבנה מה זה לימוד תורה,

מה זה יהדות.

יהדות לא קונים אותה בשוק או בקיוסק או אני יודע איפה.

לא.

זה צריך לעמול, צריך לעבוד,

צריך להשקיע.

בילדים צריך להשקיע.

אפילו בסתם צמח,

אם יש לך בבית איזה פרחים או מה,

אם אתה לא משקיע בהם ואתה לא עוקב אחריהם, מה אתה צריך לתת להם?

דשן, מים, שמש, עור, אוויר,

הם ימותו.

ילדים צריך כל הזמן להשקיע ולהשקיע ולהשקיע,

וכל שכן באימא.

היה עיקר הבית.

עכשיו יש פה שאלה.

שאלנו למה יעקב אבינו כן יכול לצאת

והוא לא יוצא.

יש לנו גמרא בברבה מציעה.

הגמרא אומרת על הפסוק,

ואני זאת בריתי אותם אמר ה'

וכן אשר עליך ולא יסנתי מפיך ולא מושם מפיך ומפי זרע ומפי זרע זרעך.

הגמרא מביאה מעשיהם, רב יוסף,

שם בדף כה.

הגמרא אומרת רב יוסף

שהוא ישב בתענית ארבעים יום.

ארבעים יום רצופים.

אכל בלילה והיה צם ביום

כדי שהוא התורה לא תמוש מפיו.

באו בלילה ואמרו לו בחלום לא ימושו מפיך.

אמר אם ככה יש עד רצון עוד ארבעים יום.

ואמר אני רוצה כעת שהבנים שלי יהיו תלמידי חכמים.

צם.

באו בחלום ואמרו לו לא מפי זרעך.

אמר כיוון שכך אני צריך כעת לשוב.

תראו בגמרא פלפלאים יטיב מאה תעניתה. עכשיו לנכד לא מספיק לא ארבעים ולא שמונים.

מאה תעניות הוא ישב.

ועד שהקריאו לו בחלום זאת אומרת אחרי ארבעים עדיין לא הודיעו לו.

עבר שמונים ולא הודיעו לו.

עבר מאה.

במוצאי מאה אמרו לו ומפי זרע זרעך אמר אדוני מעתה ועד עולם. אמר תו לא צריכת.

אומר לכם את האמת שקראתי את הגמרא הזאת כשהייתי עוד צעיר ילד

אז היה לי הרבה קושיות. למה?

כי אז ראינו הרבה משפחות

ספרדיות בירושלים שהלכו לטמיון.

אני זוכר משפחת בנבנישתי,

משפחת

הרב חנניה גבריאל,

משפחת עוזיאל.

היו גדולי עולם, ענקי עולם. רבי יהודה שקו,

איזה אנשים, אי אפשר לתאר.

אבל הבנים, הנכדים,

לא.

ותמרתי.

גם הכרתי את משפחת נבון.

משפחת נבון, רבותיי,

תקראו הרב חידה איך הוא כותב על הרב שלו, רבי יונן נבון,

בעל נחפה בכסף.

15 דורות של גדולי עולם, הם באו מספרד

וישבו בירושלים.

משפחות שלמות, וכולם חיברו ספרים. תפתחו את שם הגדולים.

משפחת נבון, תמצאו שם למעלה מעשרה גדולי ישראל.

איפה הם?

יש את הצאצאים, אבל איפה הם?

השם ישמור.

והיה לי קושייה.

ולמה? אגיד לכם את האמת, את חטאיי, אני מזכיר,

פעם בליל שבת, בליל חורף.

אז ישבתי אחרי הסעודה, היינו לומדים.

אני הלכתי, הלכתי איתך לשחק. הייתי בגיל שש-שבע.

אז אימא באה, אמרה לי, אבא,

רוצה שתלך תלמד.

אמרתי לה, אבל אני לא צריך ללמוד.

היא אמרה, אם אתה לא תלמד, תהיה עם הארץ.

אמרתי לה, אבל,

הוא תלמיד חכם.

ואבא שלו היה תלמיד חכם.

וסבא שלו היה תלמיד חכם. וסבא של סבא גם היה.

אז אני, אין בעיה, אני, עכשיו אני אשחק.

הוא שמע את זה,

וואו, בא אליי, עד עכשיו האוזן כואבת לי מהסחיבה של האוזן.

אמרתי לה, ציור,

לא ידעתי שאתה כזה ליצן.

אתה חושב שאם אתה תשחק אתה תהיה תלמיד חכם?

תורה מחזרת על אכסניה שלה.

אם אתה תלמד,

אז אולי תהיה תלמיד חכם. אולי.

אבל אם לא, בטוח שלא.

ומאז זכרתי את הדברים האלה טוב-טוב, אבל היה לי קושייה.

מה עם כל אותן משפחות?

למה זה לא מתקיים?

עד שאומר לכם את האמת,

יום אחד למדתי ספר חסידים,

רבי יהודה היה חסיד,

הגעתי לסימן רמ״ג.

סימן רמ״ג.

אני אשתדל לקרוא לכם, אני אפילו העתקתי שתי שורות.

אמרתי, אני אקרא לכם את זה היום.

פלא פלאים, מה הוא כותב שם,

רבי יהודה היה חסיד,

וזה הרגיע אותי והושיב אותי במנוחה.

כבוד הרב, למה כבודו לא פה?

בוא, יבוא פה, לידינו.

הוא כותב כך בערך, הוא כותב

זה שאנחנו רואים

שהרבה משפחות היו שלוש דורות, שלושה דורות ואפילו עשרה דורות, תלמידה חכמים,

ופתאום התורה פסקה משם.

הוא אומר,

זה מפני שנשאו נשים שאינן, הוא לא כתב חס ושלום מופקרות, שאינן צדקניות.

תראו איזה מילים, שאינן צדקניות.

וזכו, ולכן באו להם בנים שאינם מהוגנים.

ולקח אישה שאין אחיה תלמיד חכם,

ואינם צדיקים.

זאת אומרת, הוא צריך לקחת,

אם הוא בן של תלמיד חכם, הוא צריך לקחת אחת

שהאחים שלה תלמידי חכמים,

שהם גם צדיקים, שתי דברים, צריך גם תלמיד חכם וגם צדיק.

שלא יהיה כמו ההוא ששלמה המלך שלח ל...

והוא ממשיך ואומר,

ואפילו

אחיה הצדיקים,

הוא אומר, לפעמים אחיה הצדיקים,

אבל אביה אינו עוסק בתורה.

ואז יוצאים בנים מקולקלים, איזה דברים נוראים הוא כותב,

והוא כותב עליה איזה מילים נוראות. אני מפחד לחזור עליהן.

אבל מי שירצה,

יסתכל שם, בספר חסידים,

סימן רמ״ג,

מה קורה?

אז עכשיו התארץ הקושייה.

זה שאתה רואה שמשפחות כאלה מיוחסות,

בסוף נפסע כזה רע,

זה בגלל האנשים.

רבותיי, היום אנחנו במצב נורא.

אם אנחנו לא נעמוד על נפשנו,

אוי ואבוי מה שיהיה. אני לא יודע מה יהיה בדור,

לא בדור הבא, בדור הזה.

אני מדבר עכשיו,

מדברים איתנו על נשירה.

אתם יודעים, אין יום,

היום לפחות פנו אליי שלוש משפחות

שהילדים שלהם נושרים, מה לעשות?

אז אני שולח אותם לפלוני ולאלמוני,

אבל זו מגפה.

ותראו כמה צעירים נפטרים לנו.

הרי היום בבוקר נפטר תמיד חכם גדול בירושלים, בגיל 70. הלך לתת שיעור,

נפל בטחנה המרכזית, באמת.

היה גם אברך צעיר, גם כן היום נפטר.

לא עלינו.

מה זה אומר? זה נורא.

ואלה נפלו פיזית. מה עם אלה שנופלים רוחנית?

רבותיי, מכניסים כל מיני מכשירים,

כל מיני כלים לתוך הבתים.

ואנשים במסווה של צדקות, הם רוצים לקרב.

אבל במקום ללכת איפה שיש את התינופת,

הם מביאים,

אמרתי את זה לכמה מגדולי ישראל,

מביאים את התינופת אלינו.

את כל השקץ והדברים הכי נוראים,

מכניסים אותם לתוכנו.

זה לא, זה לא, ויש לנו כלל.

היוצא מן הטמא טמא, היוצא מן הטהור טהור.

אי אפשר בכלים של טומאה

להוציא קדושה.

זה לא ייתכן בעולם.

לכן אני אומר לכם, רבותיי,

ותדעו שאנחנו נמצאים במערכה כואבת מאוד.

אנחנו עוברים

טרור שאי אפשר לתאר אותו.

מה שעובר כל מי שקם היום להילחם בעד

לחזק את האמונה,

את הקדושה,

לבצר את הבית שלנו, אני מדבר על הבית שלנו,

לא שמעתי דבר כזה בעולם,

כשאדם פורצים לו לבית ומפעירים שרפה,

הוא בא ודוחף את זה וקם עליו הגנב.

יש פתגם בטורקית ידוע שקודם שיקום בעל הבית הגנב קם עליו.

זה פתגם ידוע בטורקית. זה בדיוק מה שקורה איתנו.

היום, אתם יודעים, כדי לקיים את הכנס הזה,

כמה מלחמות,

כמה השמצות,

כמה ביזיונות.

תדע, עודד, אני מקנא בך, עודד,

על מה שעשו לך היום.

חבל שלי לא עשו את זה.

חבל.

הייתי זוכר לעולם הבא.

ואתה,

אתה מה שכותבים עליך,

קובי לוי,

קובי לוי, אתם יודעים איזה לוחם גדול של התורה.

לוחם שלנו,

שני אלה, רבותיי, עריות, כמו עריות,

כבר שנים שנמצאים במערכה שאי אפשר לתאר אותה.

תארו לכם,

עושים את חול המועד, לוקחים את ימי חול המועד, שהם ימי קדושה.

הרי, תראו, למה תיקנו לנו להתענות בהב

שני חמישי ושני אחרי חול המועד?

מפני שיש בחול המועד כל מיני דברים שהם לא בסדר.

זה בסתר.

אני לא מדבר על בגלוי.

עיניי ראו ולא זר. נוראות.

איזה פרסומות.

מביאים לך ארבע, ארבע נשים, בר מינן,

השם יצילנו, משיא, השיאים של הטומאה.

והן שחקניות,

ובאיזה פריצות,

ובאיזה צורה מגעילה.

כגרועים שבאו מות.

ממש התקיים בנו. כשהם יורדים, יורדים מטה-מטה.

די, שפלנו עד עפר.

תראו מה כותב השלה,

מה כותב עליו השלום הרב יעקב יצחקי,

שייסד את באר יעקב

עליו השלום. הוא כתב סידור על ראש השנה. ואני העתקתי ממנו כמה רעיונות.

בסליחות, טמאן ומראות

זה נפילה אחת.

טשש כוחנו מצהרות זה נפילה שנייה.

שחנו עד למאוד.

זה שלישית.

הוא מביא את זה כנגד

ארבע גלויות.

גלות ראשונה זה היה בבל, טמאן ומראות.

גלות שנייה, גלות מדי.

תשש כוחנו מצהרות בזמן המן הרשע.

אחר כך שחנו עד למאות זה בזמן יוון,

שלכלכו את בית המקדש וטינפו אותו שלוש שנים.

אבל הוא אומר, אבל עכשיו שפלנו עד עפר.

אנחנו בגלות אדום.

מעתיקים לנו, רבותיי.

תראו מה שמים לנו בתיבות דואר.

איזה חוברות.

תהיי אשה אירופית.

תתלבשי כפי זה. איזה דברים נוראים.

הכניסו את הטלוויזיה לתוך הבתים.

בעוד שאני, אני, אני יכול להעיד לכם לפני החמישים שנה, ארבעים שנה, חמישים שנה,

כמה מלחמות היו בישיבה בפורת יוסף בשביל להציל את היהדות הספרדית.

ואיפה לא הלכנו?

חתמו על חרם על טלוויזיה.

הבבא סאלי הראשון חתם.

רבי מרדכי שרעבי

היה גאון רבי עזרא עטייה. רבי בן ציון אתון.

זקני חכמי ארץ ישראל.

כל גדולי ישראל, ארבעה מאות גדולי ישראל, חרם על הטלוויזיה.

ופתאום הטלוויזיה נכנסת לבתים.

במקום ללכת ללמוד תורה, יושבים ורואים טלוויזיה.

יש 25 ערוצים שם.

ומה? יום אחד הראו לי איזה סרטון.

חשכו עיניי

איזה גברת אירופית

חבושה באיזה פאה בלונדינית

יושבת ונותנת הרצאה

איך מחנכים ילדים.

והביאו איזה אישה,

תסלחו לי,

ספרדיה ככה,

והביאו אותה, אולי גם צבעו אותה בצרע שחור יותר, שתהיה שחור משחור.

חשך משחור את האורם.

ולבושה שביס, יענו, איזה פרימיטיבית שהגיעה עכשיו,

לא יודע מאיפה ירדה,

קופים שנפלו מהעצים.

והיא מסבירה לה איך מחנכים את הילדים.

והיא עושה לה כל רגע בראש כן, כן,

ושותה בצמא את דבריה.

והיא מנסה לדשק אותה ולחבק איזה צדקת.

היא מסבירה לה, היא, זאת האירופית,

מסבירה לספרדיה הפרנקית הזאת איך מחנכים ילדים.

זה הרס.

זה חורבן.

הרי איך אמותינו גדלו? אז מה עשתה שרי עימנו?

מה היה עם יצחק אבינו?

תראו אצל רבקה עימנו.

ותיקח את הצעיף ותתכעס.

ורבותינו אומרים, צעיף, היא בכתה על הפרנסה.

צעיף ראשי תיבות,

עמך ישראל צריכים פרנסה.

כך כותב רבנו חיים פלאצ'י עליו השלום.

תראו איזה תקנות היו בכל עיר ועיר, בכל מדינה ומדינה.

תסתכלו ספרים ותראו

איך הלכו אנשים,

מתי יוצאות החוצה רבי יוסף חיים, מה עשה בבגדד,

איזה מלחמות.

היה רבי חיים פלאצ'י באזמיר ובטורקיה,

בכל מדינה ומדינה.

מה היה יהודי תימן שבאו לכאן?

איפה כל הקדושה הזאת?

גנבו באיתנו את הקדושה.

רבותיי, צריכים להחזיר את הקדושה למקומה.

זה לא ייתכן כך.

זה לא ייתכן.

ואי אפשר שאנחנו נשב בחיבוק ידיים.

לכן כל אחד מאיתנו צריך להיות חייל של הקדוש ברוך הוא,

מילא השם אליי.

ותדעו שאבותינו ואבות אבותינו צופים עלינו מלמעלה,

לראות, נו, מה אתם עושים עם הדור הזה.

אני אספר לכם סיפור קטן.

הייתי לפני 30 שנה משגיח בישיבה קטנה, בישיבת פורות יוסף.

והיו בעיות, כרגיל, כי זה אקסטרני,

ועד כדי כך שבצהריים הבחורים היו הולכים הביתה גם לאכול. אוכלים בישיבה,

והיו מחמירים, אוכלים עוד צעודה גם בבית.

אז עד שהיו מגיעים, אוי ואבוי היה.

ואני צריך לעבוד הכל מחדש.

יום אחד עליתי לרבי בן ציון, אמרתי לו, הרב, מה עושים?

רבי בן ציון אבא שאול.

ואולי צריך קצת לשנות את המנגנון פה.

אז הוא אמר לי את המילים האלה, תראו איזה מילים שהוא אמר.

הוא אמר לי, תדע לך,

שאני קיבלתי בירושה

את הישיבה מהרבנים שהיו לפנינו,

מה רבנו עזרא עטיה,

ולפניו היה הרב שלמה לניאדו, גאוני העולם.

והם נתנו לנו את הישיבה כפיקדון,

ואני צריך, ככה הוא אמר לי את המילים האלה,

ביום שהוא הולך לעולמו,

להגיד להם שם, לפגוש אותם,

ולהגיד הנה אני מחזיר את הפיקדון כמו שנתתם לי, בלי שינוי.

אלה המילים.

אני שמעתי את זה, הזדעזעתי.

חזרתי אחוריי.

זאת אומרת,

אין לעשות שום נגיעה במה שהראשונים והקדושים ייסדו. אוי ואבוי למי שנוגע באיזה דבר.

והיום אין כלום.

מי שמדבר רדיקלי קיצוני, תראה איזה מילים.

לקחו מילים מהרחוב

של השוק,

של אלה השיכורים שיושבים ברדיו, בכל התחנות,

השם ישמור.

איזה שטויות מדברים.

והם מדברים איתך.

תשאלו את הגאונד רבי יעקב טופיק ויגיד לכם.

איזה חורבן

הם עושים.

תשאלו את מורנו, הרב משה צדקה, השם יאריך ימיו הטוב.

הוא נושא הדגל בראש,

והוא מדריך אותנו עד בשליחותו נמצא פה היום.

מה, איזה מלחמות,

איזה דברים,

ומה לא?

ולצערנו, גם הגדולים לפעמים נופלים, כן.

אני מצטער לומר את זה.

גם הגדולים נתפסים ברשת או שותקים ולא מגיבים.

מה, לא היה מעשה בזמן שמעון בן שטח?

מה שקרה שם?

אני לא רוצה לחזור על המילים,

שלא יתפסו אותי, אחר כך יגידו הוא אומר כך והוא אומר כך.

אבל אנחנו כאן באנו,

אין לי מזה שום עניין,

לא ממון ולא כבוד.

להפך, אנחנו מוציאים הרבה כסף על העבודה הזאת.

אנחנו משתדלים הרבה,

אבל בבקשה, רבותיי, שימו לב ותפתחו את העיניים ותדעו מה,

אנחנו נמצאים במערכה כבדה מאוד מאוד.

מה שהם עשו בימים האחרונים זה אנשי העולם התחתון צריכים ללמוד מהם את ההנהגות.

לכן, כל הגדול מחברו יצרוק גדול ממנו.

יותר מסוכן ליותר פחד.

שנה הוא פירש קשה מכולם.

הלוואי והיה שנה, אין אפילו שנה

ולא חודש.

השם יצילנו.

אז אם כן, רבותיי,

אנחנו כולנו צריכים להיות

בלב אחד.

שימו נגדנו את אבותינו הקדושים, אמותינו הקדושות.

כמה דמעות הורידו עלינו.

אתם יודעים, אני זוכר את אבא.

אני לא סתם מדבר עליכם.

מה זה היה תיקון חצות?

שיהיה יושב לומר תיקון חצות.

והיה בוכה כל לילה בתיקון חצות.

זה רק חצי שעה לומר קינה אחת.

אוי לנו על צער האבות והאימהות שבגן עדן.

אלה המילים.

תפתחו את סידור הרשע שזה מופיע שם.

אוי לנו על צער אבותינו הקדושים,

כי הם יושבים שם וסובלים.

מה הם סובלים? תראו בזוהר הקדוש אומר

שאם חס ושלום הקדוש ברוך הוא רוצה להוריד גזרה לפה,

לא יבוא ולא יהיה.

הנה היום נפתרו כמה אמרתי לכם.

לפני שהוא מוריד את הגזרה הזאת,

הוא מודיע לצדיקים שם למעלה בשמיים.

והם בוכים ומתחננים, בבקשה אל תוריד.

הוא אומר להם, נו, אבל מה?

אבל יש חטאים.

מי סותם את הפה?

מי סותם את הפה של השטן?

אז הם אומרים לו,

הם אומרים לו,

אדוני.

הם אומרים לו, אדון העולמים, אדוני האדונים,

ריבון העולמים ואדוני האדונים,

כל אחד מהצדיקים מקבל עליו צער וייסורים ומוכן לסבול בגן עדן,

שיוציאו אותו מגן עדן,

שאנחנו לא נסבול.

ורבותיי, כאן בא ארגון,

שהארגון הזה באיזה צעצועים,

והם טוענים שהם הולכים כאילו לאנשים חילונים,

ולהי, הם באים לבתי הכנסת שלנו,

כמו שאנחנו נמצאים,

אשר טיפחתי וריביתי אויבי כלעם.

אני אומר לכם, העיר חולון,

כולם יודעים, אני,

ברוך השם,

הקדוש ברוך הוא, נותן כוח, עם כל המצבים שעברתי,

בימי רביעי אני מגיע לשם

כבר למעלה מ-40 שנה.

והייתה שם שממה,

שממה.

לא הייתה אישה אחת עם כיסוי ראש.

לא היה יהודי אחד ששלח את הילדים שלו לישיבות.

תראו היום מה קורה שם.

ובאים אל הארגון הזה, המטונף, שאני לא רוצה להוציא אותו על שפתיי,

אבל אני רוצה שתדעו,

הידברות.

הידברות. עם מי הידברות? עם השטן.

הם הדוברים של השטן.

ובא הארגון הזה והורס ומחריב

ושולח עלונים ועושה כל מיני

קומבינציות וכל מיני... אתם יודעים איזה נס,

מה היה בחנוכה שנה שעברה,

הלכו וסחרו איזה אולמות

בכל מיני מקומות. ואני יצאתי נגדם בחרב ובחנית.

לא חששתי, לא פחדתי.

נורא ואיום.

באיזה פרסומת מטונפת, רבותיי,

הביאו נשים פרוצות,

שיפעטו את הנשים שלנו והבנות שלנו שילכו לערבים שהם מארגנים שם.

נורא.

ואנחנו שותקים,

וברוך השם, התחלנו לעצור את הפרצות הללו.

ואילולא הרב משה צדקא,

השם ישמור אותו,

והרבי יעקב חיים סופר,

והגאון רבי יעקב תופיק.

תדעו, הרבים מכם לא יודעים מי זה הגאון רבי יעקב תופיק, הרב של ביתר.

גאון גדול, רבי יהודה צדקא, סמך את ידיו על ראשו וציפה שהוא יהיה הממשיך.

של הישיבה אבל בשמיים רצו אחרת אבל הוא גאון אדיר שבקי בכל ההלכות

מספיק שאגיד לכם שבעל פה הוא יודע את כל ההלכות של הרמב״ם הכי קשות של קידוש החודש

כי אני כשלמדנו בישיבה ולימדתי אותם, הגענו למסכת ראש השנה שם יש את העניין של התקופות והמולדות

אז דיברתי איתו הכל על פה איזה גאון אדיר

במה הוא לא שולט? חושן משפט, אבן העזר,

אורח חיים, יורה דעה,

ישר והפוך

והוא אומר לי אני סובל סובל סובל מהארגון הזה נורא.

איזה חורבן הארגון הזה עושה בתוך העיר ביתר

ולא רק בביתר הם הולכים לרכסים והורסים שם,

הולכים לבני ברק והורסים שם,

הולכים לעוד מקומות

ומי שעומד נגדם רדיקלי קיצוני.

יש להם סיסמה רדיקלי קיצוני.

כבוד הרב, עוד איך הרב הראשי שותק, לפי מה שהרב מלמד, הרב הראשי שותק, תלכו אליו ותגידו לו,

תלכו אליו,

תלכו ותגידו, אדרבה, שמפה תצא הצעקה.

אנחנו שודדים אותנו לאור היום,

אסור לשתוק, אי אפשר להמשיך ככה.

לכן רבותיי, איך שיהיה,

את התמונות שלו כאילו הוא נותן להם אישור ויש להם אתרים שעשרות מפרסמים מעל 40,000 דברים, מה, אם הרב קסטלר צריך להגיע היום?

הגאון הרב מאיר קסטלר, המרדה אטראקן,

הוא עמד לפרץ, והוא שעומד

ולוחם בכל כוחותיו בעד לעצור את הפרצה הזאת, וזה לצנינים בעיניהם.

יש להם שם אנשים, רבותיי, ממש

חיות אדם.

אי אפשר לקרוא להם אדם.

ממש חיות אדם.

איזה צורה, באיזה צורה שהם מתנהגים, באיזה צורה מכוערת.

איזה דיבורים על גדולי ישראל.

נורא ואיום.

ורבותיי, זו מלחמה.

זו מלחמה, אני אומר לכם.

צריך לחולל את המהפכה הזאת,

ולא לתת שזה יקרה, ולא לעבור לסדר היום.

לכן

נתחזק כולנו יחד.

אנחנו נמצאים כעת עם הזכויות של האבות. מה אמרנו? יעקב אבינו זכה שיש לו שלוש דרות.

היה סבו, אברהם אבינו,

ואחר כך היה יצחק,

ובא יעקב.

אז הנה שלוש דרות. לכן יעקב יכל להחזיק מעמד,

ובכל זאת הוא לא ישב בתוך הבית של לבן.

הוא יצא החוצה.

אז אכן מפה נדע כמה אנחנו צריכים להיזהר,

להתנתק מכל שיח ושיג ומכל דבר ודבר.

מה שמדברים,

ולא ללמוד את הספרים של הרב זה מרקוד. אתה צודק, אבל אגיד לך את האמת,

תדע שמי שמתוודע למלכות יש לו בעיה,

ודי למבין.

אני לא יכול להרחיב.

אני לא יכול להרחיב.

אני עדיץ שלו, ואני יודע בדיוק מה דעתו ומה זה,

אבל זהו,

מי שנמצא קרוב למלכות שבוי בידם.

מספיק לך לדעת מה היה בסוף מגילת אסתר,

והבן דבר.

לא צריך לכבוד אלוהים אסתר דבר.

לכן רבותיי,

מעטים ובודדים יש שהם כן.

לכן אנחנו נקום ונצעק,

ועל ידי הצעקה של כל אחד ואחד מאיתנו.

על ידי זה בעזרת השם

תהיה תועלת

ויהיו תוצאות טובות בעזרת השם.

זכות אבותינו הקדושים תעמוד לנו.

אנחנו עומדים ומתפללים, ממש צריך לבכות אלוקינו ואלוקי אבותינו. בוא הנה.

בוא.

בוא.

רבותיי,

יש לי הפתעה גדולה.

לפני חצי שעה שבאתי לכאן,

חצי שעה לפני שבאתי לכאן,

יצא ספר חדש,

הכרך הראשון, הראשון, אין לי אותו אפילו בבית,

על פרקי אבות,

זה שבוע הבא יהיה ב...

ואני נותן אותו,

רגע, אני נותן אותו מתנה כאן לידידי,

לידידי.

החלטתי לתת לו את הספר

ועליו נפל הגורל.

זה הספר הראשון. אני כותב פה ספר ראשון.

הנה, היום.

פשוט

מה שקרה פה, אבל אני רוצה להסביר לכם.

למעלה,

12 תלמידי חכמים ישבו,

הוציאו את ההגדה של פסח אחת,

ואיך זה נקרא שם? אפילו שכחתי את השם.

והגעת לבנך, משהו כזה.

ועכשיו יצא שערי ציון,

זה על פרקי אבות.

שתי פרקים ראשונים בלבד.

כל השיעורים של שלושים שנה שהחזרנו אותם כאן,

וישבו תלמידי חכמים

וכתבו אותם וסידרו את זה, דבר דבור על אופניו.

אז הנה אני נותן את זה כעת

בהוקרה ובברכה

לאיש חיל

ורב פעלים.

עבודה, אני נלחמתי בזביל הערב. לוחם מלחמת השם צבאות.

ידידנו, מה אומר כבודו?

ידידנו הרב, איך השם הפרטי?

אהרון.

אהרון בן חמו.

הנה.

היו.

לברכה.

הנה, אני הצעיר חותם לך.

אפילו הם לא זכו לזה. הנה.

קח.

קח את הספר.

הנה הספר.

מי שברך ימותן הקדושות צהריה יבחר רחל ואלה יברך את מיכל בת ליאורה,

אל ערפן עליו, וימציא לה שעה קלה ללדת בשעה טובה ומוצלחת,

והוולד יהיה בריא ושלם ויזכה לחיים טובים.

וכן יהי רצון ולומר אמן.

מה עושים עכשיו?

רבותיי, הרב ייתן ברכה כללית לכולם. לא להפריע לרב לצאת, בבקשה, כשהרב יוצא.

ברכה כללית לכולם.

בבקשה לפנות את הדרך.

הרב יגיד כמה מילים רק על החשיבות

לעזור לארגון הזה שנקרא הצלת חיים, שנוכל להפיץ את פסקי הרב ולא לחשוש

משום אחד לגלות את דעת תורתנו הקדושה ודעת רבותינו גדולי ישראל, כמו שהרב אמר.

כמה מילים לרב

לפני שהרב יוצא.

בבקשה לשבת ולפנות את הדרך. רבותיי, עוד כמה מילים לרב.

בבקשה, כבוד מורנו ורבנו.

מי שבירך חברותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה, יברך וישמור את כל הקהל הקדוש הזה,

גדולים וקטנים,

הם ונשיהם ובניהם ותלמידם וכל אשר להם,

וגם אותם שלא הצליחו להגיע ורצו לבוא,

השם יצרף מחשבה טובה למעשה,

ומכה דעמא יברך ידכון,

ויזעקה ידכון, וישמע בקד שלא תכון,

ותדפק וישצה זו מכל צרה ועקתה,

וממרד אדוני בצעתכם,

ויגן בעדכם,

ויפרוס סוכת שלמה עליכם,

ויתה ביניכם ובינינו אהבה ואחווה,

שלום ורעות,

ויסלק קצינת חינם מביניכם,

ויציל את עם ישראל מהארגון הנקרא הידברות,

ושיקומו ארגונים קדושים וטהורים לחזק את כל עם ישראל ללכת בדרכי אבות,

ויצליחו

ויחזק את ארגון הצלת חיים,

שיעשו עוד

פעולות טובות ונשגבות ומוצלחות,

ויהי רצון מלפניך, ויקיים בכם ובא המקרא שכתוב,

אדוני אלוהי אבותיכם, נוסף עליכם ככם אלף פעמים, וברכתכם כאשר דיבר אליכם,

וכן יהי רצון ונאמר אמן.