האם אתה חפץ בחיים?

בהקדמה לספר שיחות הסבא מסלובודקה מתואר כיצד השמיע הסבא את שיחותיו בפני תלמידיו: לא היה אץ להשפיע, היינו: לא דוחף בכוח מה שהוה רוצה להגיד, לא היה אץ להשפיע, את דבריו לחש ואפילו השמיעם מקוטעים, והשומע ישמע, וטוב טוב הדבר כי עליו לעמול עדי ישמע, טוב הדבר שאין הדברים נשמעים אלא למי שמטה אוזן, ומי שלא שמע לא נקרא לשמוע, הוא לא משך מאליהם נמשכו.

אז לדוגמא הוא היה מעביר שיעור בלי מיקרופון כמובן: {הרב מדבר בקול נמוך}לא היה אץ להשפיע את דבריו לחש, לא פרשם הרבה ולפעמים השמיעם מקוטעים,  השומע ישמע וטוב טוב הדבר כי עליו לעמול עדי ישמע, טוב הדבר שאין הדברים נשמעים אלא למי שייטה אוזן, ומי שלא שמע לא נקרא לשמוע, הוא לא משך מאליהם נמשכו.

כעין זה הבנתם את הרעיון?. הוא מאמר את מה שאמר ומי שרצה התקרב לשמוע ומי שרצה להטות את אוזנו שמע, הוא לא אמר נו, אתה שומע שם בסוף? לא, זאת היתה שיטתו. זה היה הסבא מסלובודקה.

כך לאור הדברים הנלבבים האלו על הסבא יזכרו את תלמידו הגדול רבי מאיר חודוש, לעד יזכרו אותו אלפי אלפי תלמידיו, אף הוא כריבו מעולם לא דחק בתלמידיו לבוא לשמוע, אם היו מבקשים ממנו היה מוסר ועד ואם לא היו מבקשים אז לא, תורה חינוכית שלמה יצר מסביב לאמת הזו, אף הוא כריבו היה משתדל להסיר כל גוון של רטוריקה או התלהבות חיצונית מן הדברים הנאמרים, בכול זאת לבל יפעלו על שומעי ליקחו אמצעים אחרים מלבד הרצון העצמי הטהור לקלוט את מוסר ה', זולת תשוקת הלב השואף   להשתלם אין דרך אחרת להשפיע לימד הסבא.

רבי מאיר חודוש קיים אל כל הכלל הזה כל שנות היותו משגיח ומשפיע בישיבה.

הלו כך היה אומר דוד המלך ע"ה: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע".

רבי מאיר חודוש היה מקשה ואומר: לכאורה  מה מיותר הפסוק? "מי האיש החפץ חיים", למה צריך להגיד את זה? דוד נעים זמירות ישראל מבקש מהבנים שישמעו לו: "לכו בנים שמעו לי", אז צריך לכאורה להמשיל אחרי הפסוק: לכו בנים שמעו לי ואחרי זה מה לומר? יראת ה' אלמדכם, ואח"כ מה לומר? נצור לשונך מרע ישר, למה הוא אמר: מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?, אלא האיר המשגיח את נתיבות הפסוק: רק מי שחפץ חיים מעצמו, רק מי שאוהב ימים לראות טוב מהתעוררות פנימית, הוא הוא המסוגל ללמוד יראת ה', הוא האיש היכול להיות מושפע, פירושו: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", זה לא כל אחד זה צריך להחיות חפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, ואם אתה בזה נצור לשונך מרע. זה מה שאומר דוד המלך.

 היה המשל השגור בפיו "האם במכות במקל נישא להסיר את העפר שדבק בכנפי התרנגול"? לא, המכות גורמות לתרנגול להצטנף בתוך עצמו, המכות גורמות ללכלוך להדבק לתרנגול, אבל ברגע שהיא תפרוס כנפיים ותקפוץ ממקומה יפול עפר ממנה.

"התנערי מעפר קומי ליבשי בגדי תפארתך עמי".הרב: הבאנו על זה פעם משל עם הצבי.

אז אם כן מה אנחנו רואים פה? אנחנו רואים פה את הדרך שהיתה של הסבא מסלובודקה        

ולרבי מאיר חודוש בשעה שהיו מעבירים את הדברים שלהם לבני הישיבה.

צריך להיות מבקש, קוראים לזה מבאאאקש, להיות מבקש ה', כל מבקש ה' היה יוצא  לאוהל, משה רבנו אל מחוץ למחנה, אתה רוצה ללמוד "תא חזי" מה זה תא חזי? בא וראה, בא בא! אך תשב בבית תראה רק שידור ישיר או שידור חוזר בא ללמוד תא חזי!, זה לא דומה "תא חזי" לתשמע", זה לא דומה.